ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ב

249

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

וישיבה", שאין לו מקום לפי פשט הפסוקים?

הקושי מתחזק יותר: כבר נאמר פעמים רבות שכאשר רש"י מוסיף ומציין לפני פירוש הפסוק, שישנם שנים או יותר פירושים, הוא מתכוון להדגיש, שלפי הפשט, פירושים אלו הם "שקולים". והוא מקדים פירוש אחד לאחד רק מפני שאי אפשר לכותבם בבת אחת.

וכך גם בעניננו: בהקדמתו "ונחלקו בו חכמי ישראל" מתכוון רש"י לומר, שהפירוש השני "ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה", איננו "רחוק" יותר מדרך הפשט מאשר הפירוש הראשון – גם "בחוצה לארץ".

ולכאורה: אף אם נאמר, שרש"י צריך להביא את הפירוש השני, מפני שלפי הפירוש הראשון אין מובן מדוע נוהג איסור חדש, שהוא חובת קרקע, גם בחוץ לארץ, הרי אי אפשר לומר שפירוש זה ("לאחר ירושה וישיבה") מתאים לדרך הפשט בדיוק כמו הפירוש הפשוט הנ"ל של "בכל מושבותיכם", (שהוא פירוש מילים אלו בכל מקום¹¹)?

ג. הפירוש השני אינו סותר לכלל לגבי חובת קרקע

ההסבר לכך הוא:

באיסור "לסרס שום בהמה וחיה", הכתוב בפרשתנו לפני כן¹², נאמר "ובארצכם לא תעשו". ורש"י מפרש: "לכך נאמר בארצכם – לרבות כל אשר בארצכם, שאי אפשר לומר לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ, שהרי סרוס חובת הגוף הוא וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ".

מכך רואים, שהכלל "כל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ" הוא חזק כל כך, שגם בפשוטו של מקרא, מוציאים את המילה "בארצכם" מפירושה הפשוט, כדי שלא תהיה סתירה לכלל זה¹³.

[כאן אין זה מקרה, שבו מביא רש"י דרש ומיישב "דברי המקרא דבר דבור על אופניו"!¹⁴ עקב קושי בפשט, כי רש"י אינו מציין שהפירוש "כל אשר בארצכם" הוא דרש, ואף אינו מזכיר שהפירוש נלקח מדברי חז"ל¹⁵, אלא הוא אמר זאת כפשט: לפי דרך הפשט משתנה המשמעות של "בארצכם", כדי שלא תהיה סתירה לכלל של "כל חובת הגוף..."].

הערות

11. וגם בפ' בא שם שפרש"י "זה בא ללמד שתהא ראוי' ליאכל בכל מושבותיכם" – הרי חיוב מצה הוא בכל מושבותיכם כפשוטו, אלא שמצד הקושיא בהכתוב שם (כנ"ל הערה 7) נלמד עוד דין שהמצה צ"ל "ראוי' ליאכל בכל מושבותיכם".
12. כב, כד.
13. ולכאורה בנוגע לשילוח עבדים ביובל שהוא חובת הגוף (קידושין לח, ב) ונאמר (בהר כה, י) "וקראתם דרור בארץ לכל יושבי'" [ובקידושין שם, שמטעם זה צריך לימוד מיוחד שנוהג בחו"ל] – ומ"מ לא פירש רש"י כלום. וי"ל בפשטות שהרי זו מצוה שהזמן (יובל) גרמא – (ושמיטה) ויובל אינו אלא בארץ.
14. לשון רש"י בראשית ג, ח.
15. חגיגה יד, סע"ב. שאילתות דר"א פרשתנו סק"ה בסופו (הובא בתוד"ה ת"ל שבת קי, ב). וראה תו"כ עה"פ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.