פח בעל קרי מותר בקריאת שמע

הערות

1. 2300. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) בעל קרי (ס"א). (ב) נשים בשעת נידותן (ס"ב).
2. 2301. רי"ף יז, ב (שמעינן דזבין וזבות ונדות ויולדות כולהו חייבין בתפלה, דדייקינן טעמא, דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכי טבילה, הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה שכבת זרע, אין צריכין טבילה לדברי הכל. וכן הלכה), ו רא"ש פ"ג סי' נח, ממשנה שם כו , א (זב שראה קרי (אע"פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה, ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי, רש"י), ונדה שפלטה שכבת זרע (אם באה להתפלל י"ח, רש"י), והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר (הרי הוא טמא טומאה חמורה, ואינו אוסרתו בדברי תורה ... תו לא אתיא טומאת קרי דקילא ואסרה ליה, רש"י)). טור ושו"ע (כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין).
3. 2302. ב"ק פב, רע"ב (ותיקן טבילה לבעלי קריין ... לדברי תורה (שלא ישנה עד שיטבול, רש"י)). שו"ע (חוץ מבעלי קרי, שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה, עד שיטבול). והיינו בדבור; אבל להרהר הצריכוהו, כדלקמן סי' קפה ס"ג (הצריכו חכמים לבעל קרי, קודם שביטלו תקנת עזרא, אם אין לו מים לטבול, שיהרהר בלבו ברכת המזון, הואיל והיא מן התורה).
4. 2303. גמרא כב , א (שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים). ירושלמי פ"ג ה"ד (לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין). רמב"ם הל' תפלה פ"ד ה"ד (ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה, אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים). שו"ע שם (כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים). אבל לענין טבילה בערב יום כיפור, יתבאר לקמן סי' תרו סי"א (ויש אומרים שטעם טבילה זו הוא משום קרי, כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הכיפורים). וראה לקוטי שיחות ח"ז ע' 315.
5. 2304. רמב"ם פ"ד ה"ח (ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל), והל' תפלה פ"ד ה"ה (שלא פשטה בכל ישראל).
6. 2305. רב נחמן בר יצחק שם (נהוג עלמא ... כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה, דתניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא (דבעלי קריין, רש"י)). שו"ע (ואחר כך בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר). וכן הוא לקמן סי' תריג סי"ט (בזמן הזה שבטלה תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעל קרי). וראה חקרי הלכות ח"ו מה, ב.
7. 2306. גמרא שם (משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה), ופירש"י (שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה). מ"א ס"ק א (משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה).
8. 2307. שאף בשעה שהיתה התקנה לא הי' הדבר חיוב גמור, כדלקמן סי' שכו ס"ז (בשבת ... מותר לטבול לקרי, שכיון שטבילה זו אינה מן התורה (ואף לא חיוב גמור מדברי סופרים, אינו נראה כמתקן...)).
9. 2308. דעה הא' ברי"ף יב, ב (איכא מאן דאמר, האי דאמרי בטלוה לטבילותא, בין לדברי תורה בין לתפילה), וברא"ש פ"ג סי' כא. טור (וה"ר ישעיה כתב שאין חילוק בין קריאת שמע לתפלה, וכ"כ בה"ג, והשתא נהוג עלמא דקרי בעל קרי בתורה בקריאת שמע ותפלה), ושו"ע ( מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ). ומכל מקום מועלת טבילה זו לתוספת טהרה לתפלה, כמבואר בלקו"ת תבא מג, ב-ג (והנה הרי"ף פ"ג דברכות ותר"י כתבו בשם רב האי דלא בטלו טבילת בעל קרי אלא לדברי תורה, אבל לתפלה צריך טבילה. ואע"ג דאנן לא קיי"ל כן כמ"ש בשו"ע, מכל מקום כתב תר"י שלדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה ... ועל כן לדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה). אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעח (עליו להשתדל להשפיע על אחיו שיטבול לעתים קרובות יותר עד כמה שאפשר, ועכ"פ – הטבילה דטבילת עזרא), ואגרת ב'תתפו (תפלה במתינות ובטהרה, שזהו עכ"פ הזהירות בטבילת עזרא. וראה ברי"ף ותלמידו רבינו יונה פ"ג דברכות בשם רב האי גאון, דלא בטלוה לטבילה אלא לתורה, משא"כ לתפלה. ואע"ג דאנן לא קיימא לן כן, אבל לדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה. ובפרט שכבר ידוע מ"ש הרמב"ם שאף שבטלו לטבילותא דעזרא, הרי מימיו לא בטל טבילה זו). חי"ד אגרת ה'קפב (אף שבטלוה לטבילותא דעזרא, הוא רק שבטלוהו להחיוב, אבל טהרת הגוף מועילה ביחוד לתפלה). חי"ח אגרת ו'תרנד (ע"פ המבואר בכמה ספרים, הזהירות בטבילת עזרא שייכת ביותר ומשפיעה ביותר על אופן התפלה ומדריגתה, ועד כדי כך אשר אף שמשורת הדין בטלו לטבילותא דעזרא, דעת רב האי גאון (אחרון לגאונים וראשון במעלה), זהו רק בהנוגע לתורה, לדברי תורה, ולא לתפלה (עיין ר"י לרי"ף פ"ג דברכות, ומסיים שם, שאף שאין הדין מוכרח ע"פ הלכה וכו' אבל לדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה, וכבר האריכו בהאמור בספרי קבלה וחסידות וגם מוסר).
10. 2309. ירושלמי יומא פ"ח ה"א (ובתשמיש המטה. אתי חמי ברחיצה הוא אסור, בתשמיש המטה לא כל שכן. תפתר במקום שאין טובלין), ומזה למדו שבטלו אף רחיצה בט' קבין, כמבואר בטור (והאידנא לא נהוג בטבילה ולא ברחיצה ... וכ"כ הראב"ד ... וסמכו על הירושלמי, דגרסינן התם גבי יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה, השתא ברחיצה אסור בתשמיש לא כל שכן, כלומר אסור לו להתפלל בעודו בעל קרי עד שיטבול, וכיון שאסור ברחיצה כל שכן בתשמיש המטה. ומשני במקום שאין טובלין. ואם איתא שצריך ט' קבין, מאי משני, אכתי ברחיצה אסור כל שכן בתשמיש המטה). ב"י (ומפרש הראב"ד דהכי פריך, כיון דתני אסור ברחיצה, למה הוצרך לשנות דאסור בתשמיש המטה, דכיון שאם שימש מטתו אי אפשר לו להתפלל עד שירחץ, והוא אסור ברחיצה, לא היה צריך לשנות שאסור בתשמיש. ומשני, למקום שאין טובלין לקירויין איצטריך לאשמועינן דאסור בתשמיש. ומקום שאין טובלים דקאמר, על כרחך דהיינו לומר שאינם רוחצים כלל, דאם לא כן, מאי משני, הא אף על גב דאינם טובלים, מאחר שהם רוחצים, הדרא קושיין לדוכתא, כיון דתני אסור ברחיצה למה ליה למיתני אסור בתשמיש. אלא ודאי מקום שאינם טובלים ולא רוחצים קאמר. אלמא יש מקומות שנוהגים שלא לרחוץ כלל, כמו שאנו נוהגים). שו"ע (בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין).
11. 2310. שו"ע (וכן פשט המנהג).
12. 2311. רבא שם כב, ב (עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל מ' סאה, ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו ט' קבין, ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה, מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו, ומר סבר לבריא המרגיל מ' סאה וחולה המרגיל כבריא לאונסו ט' קבין, אבל לחולה לאונסו פטור מכלום. אמר רבא הלכתא (אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא, דפליגי אליבא דרבנן. מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן, רש"י), בריא המרגיל וחולה המרגיל ארבעים סאה, ובריא לאונסו תשעה קבין, אבל לחולה לאונסו פטור מכלום).
13. 2312. רבא שם, לגירסת רשב"א ברכות שם (אמר רבא הלכתא בריא המרגיל ארבעים סאה, משום דאיכא מאן דמחמיר בה ולא נהיג כרבי יהודה בן בתירה, קא פסיק רבא הכא הלכתא מאי, לומר דאפילו מאן דלא נהיג כרבי יהודה בן בתירה ועביד כתקנתא דעזרא, וכתקנתא דרבנן דבתר עזרא, בחולה המרגיל ובריא לאנסו לא צריך אלא ט' קבין, וחולה לאנסו פטור מכלום). הובא ב ב"י . וכן משמע במשנה פ"ג דמקואות מ"ד (בעל קרי החולה שנפלו עליו תשעה קבין מים), ובגיטין דף טז ע"א (בעל קרי חולה שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור), ודו"ק . והיינו שלגירסת הגמרא שלנו, חולה ששימש מטתו צריך ארבעים סאה, וחולה לאנסו פטור מכלום. וממה שנאמר במשנה ובגמרא שבעל קרי החולה סגי בתשעה קבין, על כרחך צריך לומר כגירסת הרשב"א, שחולה ששימש מטתו סגי בתשעה קבין. וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' קיא. וכיון שלגירסת הגמרא שלנו, החולה ששימש מטתו צריך ארבעים סאה, לכן באה הלכה זו בין חצאי עיגול, כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
14. 2313. משנה מקואות פ"ג מ"ד (מכלי אחד, משנים ומשלשה מצטרפין, ומארבעה אין מצטרפין). בדפוס ראשון: "מב' וג' וד' כלים מצטרפין". אבל בלוח התיקון שבסוף הל' שבת דפו"ר, תוקן כלפנינו. וכן נדפס מדפוס זיטאמיר תר"ז ואילך. וכן הוא לקמן סי' תרו סי"א (ורשאי לשפוך עליו משנים או משלשה כלים ... אבל מארבעה כלים אין מצטרפין לתשעה קבין).
15. 2314. בדפוס ראשון: "וכן הרביעי, אבל יותר מד' אין מצטרפין". וראה הערה הקודמת.
16. 2315. ר' זירא שם כב, א (רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא, אמר ליה לשמעיה זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי. אמר ליה רבי חייא בר אבא למה ליה למר כולי האי, והא יתיב בגווייהו. אמר ליה כארבעים סאה, מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה, אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה). הובא בב"י. ויתבאר לקמן סי' תרו סי"א (ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו שפכו ט' קבין, יצא), ושם נסמן (הערה מד).
17. 2316. רמב"ם הל' מקואות פ"א ה"א (כל הטמאין בין אדם בין כלים, בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דבריהן, אין להן טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע), כת"ק שם כב, ב (תנו רבנן, בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור, במה דברים אמורים, לעצמו, אבל לאחרים ארבעים סאה. רבי יהודה אומר מ' סאה מכל מקום ... חד אמר הא דאמר רבי יהודה מ' סאה מכל מקום, לא שנו אלא בקרקע אבל בכלים לא, וחד אמר אפילו בכלים נמי. בשלמא למ"ד אפילו בכלים, היינו דקתני רבי יהודה אומר מ' סאה מכל מקום, אלא למ"ד בקרקע אין בכלים לא, מכל מקום לאתויי מאי, לאתויי מים שאובין). ב"י (אלמא דלכולי עלמא מים שאובים כשרים, אלא דמר מכשיר אפילו לטבול בעודם בכלי ומר סבר שאע"פ שהן שאובין, בעינן מיהא שיהיו בקרקע כעין טבילה). מ"א סי' תרו ס"ק ט (מ' סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
18. 2317. משנה פ"ח דמקואות מ"א (מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון). מ"א ס"ק א (ומ' סאה שאובין כשרים לטבילה זו). וכן הוא לקמן סי' קנט סכ"ג (מ' סאה שאובין בקרקע ... והם כשרים לטבילת בעלי קריין הצריכים טבילה לדברי תורה מתקנת עזרא, כמו שנתבאר בסי' פ"ח). סי' תרו סי"א (וטבילה זו שהיא משום קרי כשירה אפילו בארבעים סאה שאובים כשהם בקרקע, אבל לא בכלי).
19. 2318. ראבי"ה סי' סח (והנשים נהגו סלסול בעצמן ופרישות בעת נדותן שאין נכנסות לבית הכנסת). הובא ב הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ד אות ג, ובאגודה פ"ג ספ"ז. אור זרוע סי' שס (ויש נשים שנמנעות מליכנס לבית הכנסת). רמ"א (יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת ... ויש אומרים שמותרת בכל, וכן עיקר. אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה).
20. 2319. שו"ת בנימין זאב סי' קנג (הנשים שמונעות עצמן מלבוא בבית הכנסת כשהן רואות דם, כדי שלא לראות ספר תורה). הובא במ"א ס"ק ב. רש"ל בביאור סמ"ג. ט"ז ס"ק ב (כתב רש"ל בביאור סמ"ג, שתיזהר שלא לראות בספר תורה בשעה שהחזן מראה לעם).
21. 2320. ראבי"ה שם (ואף כשמתפללות אינן עומדות לפני חברותיהן).
22. 2321. שו"ת בנימין זאב שם (דמה שעושות היינו מפני כבוד, ולא שאסור להן לעשות). הובא ב מ"א שם. וכמובא לעיל (הערה ב ) מהמשנה ורי"ף ורא"ש (ונדה שלא פלטה שכבת זרע, אין צריכין טבילה לדברי הכל).
23. 2322. רמ"א (ובימי לבון נהגו היתר).
24. 2323. תרומת הדשן ח"ב סי' קלב (ועל הנשים בעת נדותן, אמת התרתי להם בימים הנוראים וכה"ג, שרבות מתאספות לבית הכנסת לשמוע תפילה וקריאה, שילכו לבית הכנסת ... כי היו להן לעצבון רוח ולמחלת לב שהכל מתאספין להיות בצבור והמה יעמדו חוץ). רמ"א שם (ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ).
25. 2324. מעגלי צדק ח"ב סוף סליחות ליום ראשון. הובא ב מ"א ס"ק ג (נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג (מעגלי צדק)).
26. 2325. מ"א שם (ונראה לי דהוא הדין כל כיוצא בזה, כגון שמשיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכים לבית הכנסת אחר ד' שבועות, שרי בכל גוונא אף על פי שהיא נדה). וכמובא בסדר ברכת הנהנין פי"ג ה"ג (כל אשה יולדת, כשתקום מחליה תברך בבית הכנסת של נשים וישמעו עשרה אנשים מבפנים). וראה קצות השולחן להרב נאה רס"י ס"ה. אגרות קודש ח"כ אגרת ז'תקלד (ברכת הגומל בנשים. – כבר האריכו בזה באחרונים וכמצוין גם במכתבו).
27. 2326. מ"א ס"ק ב (ובבנימין זאב סי' קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לבית הכנסת ולא לראות ספר תורה וגם כשמתפללים אין עומדת בפני חברותיה). והיינו שכתב "רק" לענין בית הכנסת ולא לענין להתפלל בביתה.
28. 2327. ראבי"ה שם (ובפר"ח נמי פסק, נשים נידות וזבות ויולדות מברכות ומתפללות כמקודם, וכדרבינא דאמר (בכורות כז, א) נדה קוצה לה חלה). הובא ב הגהות מיימוניות שם אות ד. ב"י . פרי חדש (וכיון שזה מוכרח מהמשנה ומדין התלמוד ומוסכם מהפוסקים שנידה חייבת להתפלל, מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידותן מתפילה. ולכן חייב כל איש ואיש להזהיר בביתו על כך שלא ימנעו מלהתפלל בימי נידותן, שרשאות וחייבות להתפלל). וכן הוא לקמן סי' רסג ס"ה, לענין ברכת נרות שבת (וכן כל פעם כשהיא נדה, מברכת בעצמה (עיין סי' פ"ח)).
29. 2328. מ"א ס"ק ב (צ"ע, דהא יש אומרים דנשים בברכת המזון דאורייתא, ואם כן איך יוכלו ליפטר ממצות עשה דאורייתא, במנהג שאין לו יסוד ... וכל שכן קידוש דהוה דאורייתא). וכדלקמן רס"י קפו (נשים חייבות בברכת המזון, וספק הוא אם חייבות מן התורה) וסי' רעא ס"ה (נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה).
30. 2329. אור זרוע ח"א סי' שס (ומליגע בספר). רמ"א (או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר).
31. 2330. מ"א שם (מנהג שאין לו יסוד. לכן נראה לי, דעכ"פ תשמע ברכת המזון מאחרים, ואי ליכא אחר תברך ברכת המזון בעצמה בלחש).