אגרת יד
אגרת יד
[לפני תק"נ]
שלומים 982 אל [...] לכל אנשי שלומינו הסרים למשמעתינו, השלמים והתמימים גדולים חקרי לב 983 , אמרותם צדק ונעימים, הרבנים המופלגים בתורה ויראה, ראשים ונגידים וחכמים, עמלים בתורת ה' כל ימיהם, ה' עליהם יחיו 984 , ויפרחו כשושנים 985 ויתברכו איש כברכתו 986 ועוד יזכה לעבודת ה'
אהוביי אחיי ורעיי 987 , מגודל טרד[ו]תי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים כל היום 988 וכל הלילה תמיד לא יחשו 989 , לא אוכל מלט משא 990 לאמר 991 עם הספר 992 כל אשר בלבבי 993 , אך בקצרה באתי כמזכיר ומחזיר על הראשונות 994 בכלל, ובפרט אל המתנדבים בעם 995 לעמוד על העבודה זו תפלה 996 בקול רם 997 , להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות 998 נגד כל מונע מבית ומחוץ 999 ביד חזקה 1000 כמשמעו 1001 , שהוא רצון יריאיו 1002 אשר למעלה מן החכמה והתבונה 1003 , אשר נתן ה' בהמה לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' בהשכל ודעת 1004 , רק רצון פשוט ורוח נדיבה 1005 בכל איש אשר ידבנו לבו 1006 לעבוד עבודה תמה 1007 לעשות נחת רוח ליוצרו 1008 . ועז"נ כי עם קשה עורף הוא וסלחת 1009 , כי הסליחה היא גם כן למעלה מן החכ', כי שאלו לחכמה 1010 כו', ומשה רבינו ע"ה ביקש מדה כנגד מדה 1011 וד"ל.
ועוד זאת אדרוש ממעל', שלא להשליך דברי אחריכם 1012 , אשר ערכתי שיח להיות כל איש ישר 1013 והולך בתומו 1014 , כאשר עשה האלקי' את האדם ישר, ולא לבקש חשבונות רבים 1015 מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו 1016 , כי זו מלאכת שמים 1017 היא ולא מלאכת בשר ודם, ולהאמין באמונה שלימה במצות חז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם 1018 בכלל, כי יציבא מלתא 1019 ותקין פתגמא 1020 שכל אחד מתוקן מחבירו, וכתיב כל [איש] ישראל כאיש אחד חברים 1021 , כמו שאיש אחד מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב 1022 כי ממנו תוצאות חיים 1023 , אם כן אנחנו היות כולנו 1024 כאיש אחד 1025 ממש תיכון העבודה בלב. ומכלל הן כו' 1026 . ועל כן נאמר ולעבדו 1027 שכם אחד דוקא.
וע"כ אהוביי ידידיי, נא ונא לטרוח בכל לב ונפש 1028 לתקוע אהבת רעהו בלבו, ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם 1029 כתיב, ולא תעלה על לב לעולם 1030 , ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן 1031 וכמו מחשבת ע"ז ממש 1032 , כי גדולה לה"ר 1033 כנגד ע"ז וג"ע וש"ד, ואם בדבור כך 1034 כו', וכבר נודע 1035 לכל חכם לב יתרון הכשר המח' על הדבור הן לטוב והן למוטב. וה' הטוב המברך את עמו בשלום 1036 , ישים עליכם שלום 1037 וחיים עד העולם 1038 , כנפש או"נ מלב ונפש.
שניאור זלמן במוהר"ר ברוך יצ"ו 1039
הערות
- 982. נדפסה בתחלת סדור אור המאיר (ובהקדמתו שם ס"ז: "מצאנו ביד הרה"ג בנן של קדושים מו"ה משה ליב שליט"א מברדיטשוב [נכדו של הקדוש מרנא ורבנא לוי יצחק נבג"מ])". אגה"ק שבתניא הוצאת תר"ס ואילך (אחרי סי' כב). גנזי נסתרות סי' מה. ומועתקת בכת"י 170 רפ, א (בכותרת: גם זה מדבר קדשו של אדמו"ר מלאזניא הנ"ל). 750 (לפני מאמרי תקנ"ג). 1075 44, ב. 1300 לז, א. 2000 יט, א. 2488. ובכת"י ירושלים 1254 (בתוספת הפניה שבתחלתה). ירושלים 1467 לב, א. ירושלים 6299 ג, א (הב'). ובכת"י הסמינר 2119 (בכותרת: "גם זה מדבר קדשו שיחי'"). ובכת"י לנינגרד (היישוב החסידי בטבריה מס' 51, בכותרת: "בעז"ה מכתבי' הקדושים וטהורים מאדונינו מורינו ורבינו גאון עוזנו ה"ה הרב המפורסם קדוש ה' בוצינא קדישא מוהר"ש זלמן מלאזני', השם ישמרהו אכי"ר. לר' נטע מסמלייאן ולכל הנלוים". ובסיום: "ע"כ נשלח לר' נטע [מסמלייאן]"). כת"י ירושלים 1467 נעתק בשנת תקנ"ב, וכת"י 6299 נעתק בשנת תק"נ, וכת"י הסמינר כולל אגרות עד תחלת שנת תק"נ, נראה מכך שנכתבה לפני שנת תק"נ (ראה גם אגרת הבאה, שנכתבה בהמשך לאגרת שלפנינו). המשך הדברים באגרת זו, לכאורה, לעמוד חזק נגד רדיפות המתנגדים שמפריעים את עבודת התפלה בקול, ולמרות זאת לטרוח לתקוע אהבתם בלב ואיש את רעת רעהו על תחשבו (בענין זה ראה גם לקמן אגרת סב). ואם כן מסתבר שנכתבה בסמיכות לחרמות ורדיפות המתנגדים של שנת תקמ"ז, כדלעיל אגרת ח (קרוב לסופה), ואגרת ט. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (נמצא בדפוס), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.
- 983. גדולים חקרי לב: [שופטים ה, טז].
- 984. ה' עליהם יחיו: ע"פ ישעי' לח, טז.
- 985. ויפרחו כשושנים: [ע"ד הושע יד, ו].
- 986. איש כברכתו: [בראשית מט, כט].
- 987. אח י י ורעיי: ע"פ תהלים קכב, ח.
- 988. הקיפו . . כל היום: תהלים פח, יח (בהיפוך).
- 989. כל היום . . לא יחשו: ישעי' סב, ו.
- 990. לא אוכל משא: [ע"ד דברים א, ט].
- 991. משא לאמר: [ע"ד ירמי' כג, לג].
- 992. לאמר עם הספר: ע"ד אסתר ט, כה.
- 993. כל אשר בלבבי: [ע"ד מלכים-ב י, ל].
- 994. ומחזיר על הראשונות: [ע"ד כריתות ח, א].
- 995. המתנדבים בעם: שופטים ה, ט.
- 996. העבודה זו תפלה: ע"ד תענית ב, א.
- 997. בקול רם: [ראה לעיל אגרת ט, ובהנסמן בהערות שם].
- 998. עוז ותעצומות: תהלים סח, לו.
- 999. מונע מבית ומחוץ: [בתניא] ח"א פמ"ט "מבחוץ".
- 1000. ביד חזקה: [שמות ג, יט ובכ"מ].
- 1001. כמשמעו: צ"ע הכוונה.
- 1002. רצון יראיו: [תהלים קמה, יט].
- 1003. החכמה והתבונה . . צוה ה': ע"ד שמות לו, א.
- 1004. בהשכל ודעת: ע"ד איוב לד, לה.
- 1005. ורוח נדיבה: [ע"פ תהלים נא, יד. וראה תניא] ח"א פמ"ט.
- 1006. בכל איש אשר ידבנו לבו: ע"ד שמות כה, ב.
- 1007. עבודה תמה: [יומא כד, א ובכ"מ].
- 1008. לעשות נחת רוח ליוצרו: חגיגה טז, ב.
- 1009. ועז"נ . . וסלחת: שמות לד, ט.
- 1010. שאלו לחכמה: ירושלמי מכות פ"ב ה"ו.
- 1011. מדה כנגד מדה: [סנהדרין צ, א ובכ"מ].
- 1012. אחריכם: [נ"א: אחרי ריק].
- 1013. איש ישר: [משלי כא, ב].
- 1014. והולך בתומו: משלי [יט, א] כח, ו "הולך בתומו" [וכ"ה בנ"א].
- 1015. עשה האלקים . . חשבונות רבים: ע"ד קהלת ז, כט. "חִשבנות"
- 1016. מעלילות . . ותחבולותיו: ברכת זכרונות.
- 1017. מלאכת שמים: ע"ד עירובין יג, א.
- 1018. והוי שפל רוח בפני כל אדם: אבות ד, י. עיין לעיל [בתניא] ח"א ריש פרק ל.
- 1019. יציבא מ לתא: דניאל ו, יג.
- 1020. ותקין פתגמא: [ת"א על "נכון הדבר" בראשית מא, לב].
- 1021. וכתיב כל: שופטים כ, יא. ועי' חגיגה כו, א. – "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים". ואולי צ"ל כאן "ישראל גו' כאיש".
- 1022. נוגע בלב: עיין ג"כ לקמן [אגה"ק] סל"א [אגרת קיט].
- 1023. כי ממנו תוצאות חיים: משלי ד, כג. וקאי אלב.
- 1024. היות כולנו: [נ"א: כולנו היות].
- 1025. אנחנו . . כולנו כאיש אחד: [ע"ד בראשית מב, יא].
- 1026. ומכלל הן כו': נדרים יא, א. מכלל לאו כו' הובא אגה"ק סוס"א [לקמן אגרת פב].
- 1027. נאמר ולעבדו: צפני' ג, ט "לעבדו".
- 1028. בכל לב ונפש: [ע"ד מלכים-ב כג, ג].
- 1029. ואיש . . בלבבכם: זכרי' ח, יז.
- 1030. ולא תעלה על לב לעולם: [ע"ד ירמי' ג, טז. תפלת יוה"כ שלאחר ע"ח "לעולם"].
- 1031. כהנדוף עשן: תהלים סח, ג ומצו"צ פי' מל' דחיפה.
- 1032. מחשבת ע"ז ממש: אולי י"ל הדיוק בזה ע"פ מחז"ל דרק על מחשבת ע"ז נענשים (קדושין מ, א).
- 1033. גדולה לה"ר: ערכין טו, ב. אגה"ת פ"ז.
- 1034. ואם בדבור כך כו': כוונתו ק"ו למחשבה. וצ"ע מפני מה לא פירשו [ראה שו"ת ארץ צבי סי' ד (יא, ב). ובנ"א: ואם בדבור כך נודע לכל].
- 1035. וכבר נודע: יומא כט, א. הרהורי עבירה קשין מעבירה הובא [בתניא] ח"א פי"א.
- 1036. המברך את עמו בשלום: שמו"ע.
- 1037. ישים עליכם שלום: ע"ד במדבר ו, כו.
- 1038. שלום וחיים עד העולם: סוף מוסף דש"ץ בר"ה.
- 1039. יצ"ו: נ"א: זצלה"ה. וכיון שנכתבה לפני תק"נ, אם כן הנכון הוא: יצ"ו (ראה מבוא סוף פרק ב).
נדרים י״א א - הטקסט מספריא
גְּמָ׳ סַבְרוּהָ: מַאי ״לַחוּלִּין״ — לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי, אֶלָּא קׇרְבָּן.
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן — אֵינוֹ תְּנַאי.
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה — רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא!
כּוּלֵּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכִי קָתָנֵי: שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
וְכִי אָמַר ״כִּירוּשָׁלַיִם״, לְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!
כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
GEMARA: They assumed: What is the meaning of the term laḥullin? The individual is saying: It shall not [la] be non-sacred [ḥullin] but rather it should have the status of an offering.
The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? If you say it is that of Rabbi Meir, he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. As we learned in a mishna: Rabbi Meir says that any condition that is not like the condition of the sons of the tribe of Gad and the sons of the tribe of Reuben, when Moses gave them land on the eastern bank of the Jordan River (see Numbers 32:29–30), is not a valid condition. Moses phrased the agreement as a double condition, stating that if they would join the other tribes in battle they would receive their inheritance on the eastern bank of the Jordan River, and if not, they would not receive that territory. Because Rabbi Meir holds that only a condition expressed in this manner is valid, it is clear that he holds that one may not infer a negative statement from a positive one or vice versa.
Rather, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara challenges this statement: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything. From the fact that the latter clause is stated by Rabbi Yehuda, it is clear that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is teaching: Although one who declares an item to be like Jerusalem has taken a vow rendering it forbidden, one who says that an item shall be considered Jerusalem has not taken a vow. This is as Rabbi Yehuda says, that one who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, since this expression has no meaning.
The Gemara asks: When one says that an item should be like Jerusalem, is it prohibited according to Rabbi Yehuda? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything unless he vows by means of an item that is sacrificed in Jerusalem. Consequently, the first clause of the mishna, which states that one has vowed if he declares an item to be like Jerusalem, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna and baraita express the opinions of two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
תניא, אגרת התשובה ז׳ - הטקסט מספריא
וְאוּלָם, דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, הֵ״א תַּתָּאָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל – הֵם ב׳ דְּבָרִים דֶּרֶךְ כְּלָל.
הָאֶחָד, הוּא לְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים עַל נִשְׁמָתוֹ וְנַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, שֶׁנָּפְלָה ״מֵאִיגְּרָא רָמָה״ – חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא לְ״בִירָא עֲמִיקְתָּא״, הֵן הֵיכְלוֹת הַטּוּמְאָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְעַל מְקוֹרָהּ בִּמְקוֹר הַחַיִּים, הוּא שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְיָשׁוֹב אֶל הַוָיָ׳ וִירַחֲמֵהוּ״, פֵּירוּשׁ, לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל הַשְׁפָּעַת שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלָה וְיָרְדָה תּוֹךְ הֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַטְּמֵאִים לְהַחֲיוֹתָם, עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וּמַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעוֹת; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – בִּרְהִיטֵי מוֹחָא וְכוּ׳ הִיא בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וּזְמַן הַמְסוּגָּל לָזֶה, הוּא בְּתִיקּוּן חֲצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסִּידּוּר בְּהֶעָרָה, עַיֵּין שָׁם בַּאֲרִיכוּת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב שָׁם: ״נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁינוּ, אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ״.
וְלָכֵן נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא ״מֶלֶךְ עָלוּב״ בְּפִרְקֵי הֵיכָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין לְךָ עֶלְבּוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי שִׁיעוּר שִׂכְלוֹ וַהֲבָנָתוֹ, יִתְמַרְמֵר עַל זֶה מְאֹד מְאֹד.
וְהַב׳, לְבַטֵּשׁ וּלְהַכְנִיעַ הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר כָּל חַיּוּתָהּ הִיא רַק בְּחִינַת גַּסּוּת וְהַגְבָּהָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְגוֹ׳״, וְהַבִּיטּוּשׁ וְהַהַכְנָעָה עַד עָפָר מַמָּשׁ – זוֹהִי מִיתָתָהּ וּבִיטּוּלָהּ.
וְהַיְינוּ, עַל־יְדֵי ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה״, וְלִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״ וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְכוּ׳״, כִּי כָּל קָרְבָּן מִן הַבְּהֵמָה – הוּא לְשֵׁם הַוָיָ׳, הִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, אֲבָל לְשֵׁם אֱלֹקִים, הִיא מִדַּת הַדִּין – אֵין מַקְרִיבִין קָרְבַּן בְּהֵמָה, כִּי אִם לְשַׁבֵּר וּלְהַעֲבִיר רוּחַ הַטּוּמְאָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְזֶהוּ ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה״.
וְהַאֵיךְ נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַסִּטְרָא אָחֳרָא? כְּשֶׁהַ״לֵּב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה״ וְכוּ׳.
וְהַאֵיךְ נִשְׁבָּר הַלֵּב וְנִדְכֶּה? הִנֵּה, מְעַט מִזְּעֵיר הוּא עַל־יְדֵי סִיגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת, בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה שֶׁאֵין לָנוּ כֹּחַ לְהִתְעַנּוֹת הַרְבֵּה כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״ – שֶׁ״הֲרָגוֹ בְּתַעֲנִית״.
אַךְ עִיקַּר הַכְנָעַת הַלֵּב, לִהְיוֹת נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְהַעֲבָרַת רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, הוּא לִהְיוֹת מִ״מָּארֵי דְּחוּשְׁבָּנָא״ בְּעוֹמֶק הַדַּעַת, לְהַעֲמִיק דַּעְתּוֹ וּבִינָתוֹ שָׁעָה אַחַת בְּכָל יוֹם אוֹ לַיְלָה לִפְנֵי תִּיקּוּן־חֲצוֹת, לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁפָּעַל וְעָשָׂה בַּחֲטָאָיו בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְגָרַם לַעֲקוֹר נִשְׁמָתוֹ וְנַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית מֵחַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וְהוֹרִידָהּ לִמְקוֹם הַטּוּמְאָה וְהַמָּוֶת, הֵן הֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְנַעֲשֵׂית בִּבְחִינַת מֶרְכָּבָה אֲלֵיהֶם לְקַבֵּל מֵהֶם שֶׁפַע וְחַיּוּת לְהַשְׁפִּיעַ לְגוּפוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים״, כְּלוֹמַר, שֶׁחַיֵּיהֶם נִמְשָׁכִים מִמְּקוֹם הַמָּוֶת וְהַטּוּמְאָה, (וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ וְגוֹ׳״, אֵינוֹ כְּ״לוֹעֵג לָרָשׁ״ חַס וְשָׁלוֹם אֶלָּא הַכַּוָּונָה עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, שֶׁמְּבַלְבְּלִים אוֹתָם בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעוֹדָם בְּרִשְׁעָם וְאֵינָם חֲפֵיצִים בִּתְשׁוּבָה, כַּנּוֹדָע).
וְאַף מִי שֶׁלֹּא עָבַר עַל עֲוֹן כָּרֵת, וְגַם לֹא עַל עֲוֹן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁהוּא הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה וּכְהַאי גַּוְנָא, אֶלָּא שְׁאָר עֲבֵירוֹת קַלּוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהֵן פּוֹגְמִים בַּנְּשָׁמָה וְנֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית, וְכִמְשַׁל פְּגִימַת וּפְסִיקַת חֲבָלִים דַּקִּים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הֲרֵי בְּרִיבּוּי הַחֲטָאִים יָכוֹל לִהְיוֹת פְּגַם כְּמוֹ בְּלָאו אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת אוֹ מִיתָה, וַאֲפִילוּ בִּכְפִילַת חֵטְא אֶחָד פְּעָמִים רַבּוֹת מְאֹד.
כְּמוֹ שֶׁהִמְשִׁיל הַנָּבִיא הַחֲטָאִים לְעָנָן הַמַּאֲפִיל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ״ – הֵם עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת, [הַמַּבְדִּילִים] בֵּין פְּנִימִית הַשְׁפָּעַת שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית, כְּהַבְדָּלַת עָנָן עָב וְחָשׁוּךְ, הַמַּבְדִּיל בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל: וְכֶעָנָן חַטֹּאתֶיךָ הֵן ״עֲבֵירוֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו״, הַמַּבְדִּילִים כְּהַבְדָּלַת עָנָן קַל וְקָלוּשׁ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל.
וְהִנֵּה, כְּמוֹ שֶׁבַּמָּשָׁל הַזֶּה, אִם מֵשִׂים אָדָם נֶגֶד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּחַלּוֹן מְחִיצוֹת קַלּוֹת וּקְלוּשׁוֹת לָרוֹב מְאֹד, הֵן מַאֲפִילוֹת כְּמוֹ מְחִיצָה אַחַת עָבָה וְיוֹתֵר – וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בַּנִּמְשָׁל בְּכָל עֲוֹנוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו. וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַמְפוּרְסָמוֹת מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהֵן מַמָּשׁ כַּעֲבוֹדָה־זָרָה וְגִילּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים.
כְּמוֹ הַעֲלָמַת עַיִן מִן הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וְגוֹ׳״, וּ״בְלִיַּעַל״, הִיא עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְכוּ׳, וְהַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵירוֹ, הִיא לָשׁוֹן הָרָע, הַשְּׁקוּלָה כַּעֲבוֹדָה־זָרָה וְגִילּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים, וְכָל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה, וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת בַּגְּמָרָא. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״וִיתֵּר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל עֲבוֹדָה־זָרָה וְכוּ׳״.
וְלָכֵן סִידְּרוּ בִּקְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל־הַמִּטָּה, לְקַבֵּל עָלָיו ד׳ מִיתוֹת בֵּית־דִּין וְכוּ׳. מִלְּבַד, שֶׁעַל פִּי הַסּוֹד, כָּל הַפּוֹגֵם בְּאוֹת יוּ״ד שֶׁל שֵׁם הַוָיָ׳ – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב סְקִילָה, וְהַפּוֹגֵם בְּאוֹת הֵ״א – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה, וּבְאוֹת וָי״ו – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב הֶרֶג, וּבְאוֹת הֵ״א אַחֲרוֹנָה – כְּאִילּוּ נִתְחַיֵּיב חֶנֶק: וְהַמְבַטֵּל קְרִיאַת־שְׁמַע – פּוֹגֵם בְּאוֹת יוּ״ד, וּתְפִילִּין – בְּאוֹת הֵ״א, וְצִיצִית – בְּאוֹת וָי״ו, וּתְפִלָּה – בְּאוֹת הֵ״א וְכוּ׳.
וּמִזֶּה יָכוֹל הַמַּשְׂכִּיל לִלְמוֹד לִשְׁאָר עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים, וּבִיטּוּל תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'שצט נדרים יא, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה ג נדרים יא, ב
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות נדרים יא, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז נדרים יא, רע"א
- תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ט נדרים יא, רע"א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מה מאותו ספר נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פב מאותו ספר נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פו מאותו ספר נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יד נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מג נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מו נדרים יא, א
- אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת יט נדרים יא, א
- אגרות קודש ספק למי אגרת ה נדרים יא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט נדרים יא, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב נדרים יא, רע"א