שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לה תוכן ומפתח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
א"ר אבא א"ל אברהם אפרש לפניך את שיחתי אתמול אמרת לי כו' וחזרת ואמרת כו' א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי כו' — ההכרח בפשוטו של מקרא לכל דו"ד אלו בין אברהם והקב"ה, והשייכות לשיטת ר' אבא (חגיגה טז, א) ד"כל שלא חס על כבוד קונו" היינו "זה המסתכל בקשת"
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י וישלח-י"ט כסלו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ח
5) וכמרז"ל (חגיגה טז, א) דבשלשה דברים דומה אדם למלאכי השרת .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
הדרך הראשונה, האוסרת אכילת "חדש" מעוררת את האוכל, את הגוף והנפש הבהמית.
27 להעיר ממחז"ל (חגיגה טז, א): שלשה כבהמה – אוכלין ושותין כבהמה כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
(א) זוהי אות ברית לכך ש"לא יהיה עוד מבול", (ב) על ה"קשת" נאמר, שזהו "דבר שהוא מוקש לי", מושווה לקדוש־ברוך־הוא, ולפיכך ההלכה היא שאסור להביט בה, כי על ידי הבטה הרי הוא "לא חס על כבוד קונו" .
72 חגיגה טז, א. טושו"ע או"ח סי' רכט ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ח
הרי משה קבל תורה מסיני עבור כל ישראל, ולא רק עבור עצמו?
29 ופשוט דאין לומר שהאדם ב"מ לשמים (יותר מהמלאכים) מצד זה שהוא מורכב "מן העליונים" (ב"ר פ"ח, יא. פי"ב, ח), ובג' (ד') דברים דומה (רק – דומה) למלאכי השרת (חגיגה טז, א. אדר"נ פל"ז, ב. ב"ר פ"ח שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת משיחת* יום ב' דחג השבועות ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, ח
אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו", היינו, שאצלו לא הי' חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ [כפי שמצינו ש"א"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז", ש"הי' נוטה למינות שמי שברא הרוחני לא ברא הגשמי, ולזה אמר מפלגך ולעילא ששם כלי הנשימה הרוחניים חלק הקב"ה הוא, ומפלגך לתתאי ששם כלים הגשמיים ("אוכלין ושותין כו' פרין ורבין" ) חלק כח אחר הם"], אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים , ועד כדי כך, שאע"פ ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים", מ"מ, "בשעת פטירתו .
457 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
[ופשיטא – שלא יהי' זה באופן ד"ילך למקום שאין מכירין אותו כו', ויעשה מה שלבו חפץ" .
567 מו"ק יז, א. חגיגה טז, א. קידושין מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א, ג
וכמו"כ הוא גם בהאופנים שעליהם נאמר מתנשאים לעומת השרפים, היינו, שכאשר הם שומעים שירת השרפים שאומרים קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות , דג' בחי' קדוש הם כנגד ג' אותיות הראשונות של שם הוי', שאותיות אלו הם באופן של קדושה והבדלה, וצבאות הוא כמארז"ל אות הוא בצבא דילי', היינו שחיות הנבראים היא רק מבחי' ה"א אחרונה, שהוא אתא קלילא דלית בי' מששא (או כהגירסא דלית בי' ממשא), אבל ג' אותיות הראשונות הן בהבדלה, הנה כאשר האופנים שומעים שירת השרפים שהוא בבחי' האלקות שבהבדלה מהעולמות, ואינם משיגים את ההבדלה, הנה זה פועל בהם שמתבטלים ממציאותם, והם ברעש גדול.
24 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
גם באדם גופא ישנם ענינים שבהם הוא שוה לדומם, צומח וחי, ע"ד מאמר הגמרא "שלשה כבהמה" , וישנם ענינים שבהם הוא מחולק מדצ"ח, שבהם ה"ה אדם , מין המדבר.
8 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכן ישנו ענין ההתאחדות למטה יותר, בבחי' נצח והוד, דאיהו בנצח ואיהי בהוד, וכל אחד מהם נקרא בשם פלג גופא, ושניהם מתייחדים ונעשים ענין אחד, שאז נקראים בשם צבאות , שענינו אות הוא בצבא שלו , דצבא קאי על הנבראים נוצרים ונעשים, ובפרטיות יותר קאי על נש"י, ועז"נ אות הוא בצבא שלו , שהו"ע היחוד דאלקות ונבראים, שעצמותו ית' כפי שמלובש בענין השמות, נמשך בצבא שלו , נבראים ונשמות דבי"ע, באופן שמתייחדים ונעשים ענין אחד.
24 אוה"ת בא ע' שכט. וראה חגיגה טז, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וענין זה הוא ע"י ההתבוננות בהענין דצבאות גופא, שאות הוא בצבא דילי', היינו, שכל הנבראים כפי שהם במציאותם וישותם לאחרי שנשתלשלו מהע' שרים וכו', הכל הוא מאתו ית' מבחי' אות אחת בלבד, שזוהי כללות ההתבוננות דפסוד"ז וברכות ק"ש שהיא ההקדמה לק"ש ושמו"ע , וע"י התבוננות זו הוא מבטל את ההעלם ופועל ענין צבאות הוי', אשר הכל הוא טפל ובטל להוי'.
57 ראה אוה"ת בא שם. וראה חגיגה טז, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והוי' צבאות קאי על ה' אחרונה דשם הוי', אות הוא בצבא דילי', שהתהוות כל צבאי צבאות העליונים היא מאות ה'.
27 ראה חגיגה טז, רע"א. וראה לקו"ת האזינו שם, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והענין בזה, כפי שמבאר שם, שצבאות הוא לשון חיילות, והם גדודי נשמות ומלאכים דבריאה אשר אין מספר לגדודיו, וכדאיתא בגמרא בפירוש שם צבאות אות הוא בצבא שלו , והיינו, שעם היות שענינו המשכת אלקות, שלכן הוא שמו של הקב"ה, מהשמות שאינם נמחקים, מ"מ, הרי זה באופן שבהריבוי דצבא נעשה אות הוא בצבא שלו , היינו, שגם בבי"ע יומשך ויתלבשאוא"ס ב"ה בתכלית היחוד כמו שנמשך ומתלבש בכלים דאצילות.
66 חגיגה טז, רע"א – ע"פ גירסת העין יעקב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, אחרי קבלת שבת, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ז) וביאור הענין, דהנה ביהושע כתיב ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ואמרו רז"ל עם משה רבך באתי, אלא שהי' מתפלל כו', והיינו שמשה לא קיבלו, ולכן לא נזכר בתורה שם צבאות , ורק בימי יהושע שבא שר צבא ה', הנה לאח"ז גילו הנביאים שם הוי' צבאות שהוא בחי' תחתונה, כי, תכלית העבודה היא להיות בבחי' צבאות הוי', שהשם צבאות אינו ענין בפ"ע, כי אם טפל ובטל לשם הוי', ובחינה זו נזכרה גם בתורה בימי משה, אבל התחלת העבודה היא בבחי' הוי' צבאות , ואח"כ ע"י הממוצע דבחי' אות הוא בצבא דילי', מגיעים לבחי' צבאות הוי'.
58 ראה חגיגה טז, רע"א (כגירסת העין יעקב). חדא"ג מהרש"א שם. לקו"ת האזינו עד, ריש ע"ד. תורת חיים בא קמ, ב (בהוצאה החדשה – קיד, ד). אוה"ת בא ע' שכט. סה"מ פר"ת ע' רמז ואילך. ד"ה באתי לגני תש"מ פ"ה (תו"מ סה"מ שבט ס"ע שצט ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם, מצד הענין דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד שבספירות דאצילות שנמשך ע"י הפרסא עד לעולמות בי"ע, אזי הוא נלחם ברשעים, ופועל את הנצחון, כיון שהקב"ה עוזרו, שזהו"ע דהוי' צבאות , שעי"ז מנצח במלחמה, ונעשה הענין דצבאות , אות הוא בצבא דילי', היינו, שישנה מציאות, אלא שמציאות זו נעשית צבא שלו .
92 ראה חגיגה טז, רע"א (כגירסת העין יעקב). חדא"ג מהרש"א שם. לקו"ת האזינו עד, ריש ע"ד. תורת חיים בא קמ, ב (בהוצאה החדשה – קיד, ד). אוה"ת בא ע' שכט. סה"מ פר"ת ע' רמז ואילך. ד"ה באתי לגני תש"מ פ"ה (תו"מ סה"מ שבט ס"ע שצט ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ענין השינה – הוא אמנם דבר המוכרח מצד טבע האדם , כמו שאר הענינים שנטבעו ונקבעו באדם (ע"ד דברי הגמרא "ששה דברים נאמרו בבני אדם , שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה כו'"), שאי אפשר לשנותם מכל וכל (עד שיבוא הזמן שיתבטל הטבע כו'), שלכן, "שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר", כיון שזהו "דבר שאי אפשר" (כנ"ל ס"א);
16 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכל זה – מלבד הקשר והשייכות שבין האדם לבהמה , הן למעליותא, כדאיתא בגמרא במסכת חולין על הפסוק "אדם ובהמה תושיע ה'", "אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה" , והן לגריעותא, כדאיתא בגמרא :
330 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז, ח
צפור, שור וכו', כפי שידע איניש בנפשי' שבזמנים מסויימים ומצד ענינים מסויימים אינו דומה (לא רק למלאכים, אלא) אפילו לבני אדם ...
1179 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
בהמשך השיחה נתבאר החילוק בין דרך הפשט ("אף אלו מסיני") לדרך הדרוש (במרה נאמרו ) בפנימיות הענינים – שכאשר נמצאים בהתחלת העבודה (פשט), לא מספיק וסו"ס לא יועיל חיוב השכל לקיום המשפטים , כיון שעדיין מושלת ושולטת נפשו הבהמית , ולכן צריך לידע ולהרגיש ש"אף אלו מסיני", בקולות וברקים כו', לבטל הישות והמציאות – "ויחרד גו'" (ובעבודה:
1222 שהיא כמו בהמה , שמונחת באכילה ושתי' ושאר הענינים שבהם אינו דומה (לא רק למלאכים, אלא) אפילו לבני אדם (ראה חגיגה טז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אשר, מבלי הבט על כך שזהו זמן הקיץ, ומבלי הבט על כך שזהו זמן שבו נמצא במקום שאין מכירים אותו , ומבלי הבט על כך שלפעמים יכול להיות מבולבל מ"נחל השטים" , כפירוש רש"י (על יסוד דברי חז"ל ) שקשור עם אלו שהתנהגו באופן בלתי רצוי – צריך לדעת שכאן מדובר אודות "אהליך יעקב" ו"משכנותיך ישראל":
350 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ח"י כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
יפעול עליו, אלא הוא יהפוך את ה"חוצה", צריכה להיות השליחות באופן שרק ה"ממש" שלהם עסוק בפעולה עם החוצה, אבל הרוחניות שלהם נשארת בהתקשרותה עם המשלח – הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש ח"י ע' 100 ואילך.
1083 ובפרטיות יותר:
הן אמת ש"שלוחו של אדם כמותו", מ"מ, מצד הגוף החומרי, אם תהי' ההנהגה ע"פ הגבלות הגוף כו', הרי יתכן שלא זו בלבד שלא יעלה את ה"חוצה", אלא אדרבה – שה"חוצה" יוריד גם אותו , ולכן, בכדי שישלים את שליחותו צריך להיות בבחי' "מלאכים ממש"*.
אמנם, לאחרי כל זה, הנה ככל שיזכך את עצמו, הרי הוא בכל זאת מלובש בגוף...
וכידוע הסיפור (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תנד ואילך. וש"נ) אודות המחזה כו', שאפילו בנוגע לאברהם, הנה מצד הגוף, נאמר בו (לך לך יז, יז) "ויפול גו' ויצחק". ועאכו"כ כשמדובר בבני אדם סתם, שהם למטה הרבה ממדריגת האבות.
ולכן, כדי שלא יהי' בבחי' נפילה ח"ו, אלא אדרבה, שיהפוך את החוצה כו', העצה היא – להיות בהתקשרות עם המשלח, וכאשר מקושרים למעלה, לא נופלים למטה – כהסיפור הידוע אודות הרה"צ ר' מאיר מפּרעמישלאַן (ראה תו"מ – רשימת היומן ע' רסה. וש"נ).
כלומר: אין מקום לטענה שלא רוצים לירד למטה; מוכרחים לירד למטה, אל תחתית ההר, ששם נמצא ה"מקוה טהרה", שהו"ע "וזרקתי עליכם מים טהורים גו'" (יחזקאל לו, כה), ובכדי להגיע אל ה"מקוה טהרה" – מוכרחים לצאת "חוצה" דוקא; אלא שמכיון שהדרך היא חלקלקה – "כל הדרכים בחזקת סכנה" (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) – הרי העצה לזה היא להיות מקושרים למעלה, ואז, לא נופלים למטה.
*
) ולהעיר , שמחד גיסא , גדולה מעלת בנ"י יותר ממעלת המלאכים , שהרי המלאכים כשירדו למטה נפלו ממדריגתם כו' , ואילו בנ"י , בהיותם למטה יכולים הם להפוך גשמיות לרוחניות . ולכן מצינו שהמלאכים זקוקים לעבודת בנ"י , כמאמר רז"ל (דב"ר פ"ב , יד) " כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ר"ה .. הקב"ה אומר להם .. אני ואתם נלך אצל ב"ד של מטה " (וע"ד מארז"ל (ב"מ נט , ב) " נצחוני בני נצחוני " ) ; אבל לאידך גיסא , בהיותם למטה , זקוקים בנ"י לסיוע של המלאכים , שהם מעלים את התפלה והתומ"צ של בנ"י שמלובשים בגשמיות , כמאמר (ראה זהר ח"א כג , א . ח"ב רא , ב) " גפיף להון ומנשק להון ". וכמו"כ צריך האדם לזכך את עצמו – שלא יהי' שקוע בג' הדברים שבהם דומה למי שלמטה ממנו , אלא בג' הדברים שבהם הוא דומה למלאך (חגיגה טז , א) , ועד לבחי' " מלאכים ממש ".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והנמשל מזה יובן למעלה בבחי' אדם העליון, שיש בו ג' צמצומים, שהם ג"פ קדוש, שעל ידם נמשך להיות הוי' צבאות , היינו, להוות את כל ריבוי הצבאות העליונים (אות הוא בצבא דילי' ), ע"י אותיות הדיבור, כמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו, שהם האותיות דעשרה מאמרות, וצירופי האותיות או חילופיהן ותמורותיהן, חילופים דחילופים ותמורות דתמורות כו' , שבשביל זה צריך להיות תחילה צמצום הא' שיומשך מפנימיות הלב דאדם העליון לבוא באותיות המחשבה, ואח"כ צמצום הב', שהוא ירידת אור המחשבה לבוא לחיצוניות הבל הלב, ועד לצמצום הג', שיומשך מחיצוניות הבל הלב לקול ודיבור העליון להיות מזה התהוות כל העולמות.
260 ראה חגיגה טז, רע"א (כגירסת העין יעקב). חדא"ג מהרש"א שם. לקו"ת נשא כח, ד. שלח מז, א. האזינו עד, ג ואילך. שה"ש כא, ב. תורת חיים בא קיד, ד. אוה"ת בא ע' שכט. סה"מ פר"ת ע' רמז ואילך. ד"ה באתי לגני תש"מ פ"ה (תו"מ סה"מ שבט ס"ע שצט ואילך. תו"מ סה"מ באתי לגני ח"א ע' שסב ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
נתבאר שעפ"ז יובן הטעם שהחילוק בין חג השבועות לשאר ימים טובים מתבטא (לא בענינים רוחניים, אלא) בענין של אכילה ושתי' דוקא, ש"צריך לאכול כו' להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה" , ואסור להתענות בו תענית חלום – כי:
183 אף שלכאורה איפכא מסתברא: כיון שחג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו", הי' ראוי שהחילוק בינו לשאר הימים טובים יתבטא בהוספה בלימוד התורה וכיו"ב, ובפועל, לא זו בלבד שחיוב לימוד התורה בשבועות הוא כמו בשאר ימים טובים, הנה החילוק בינו לבין שאר הימים טובים מתבטא בכך שיש בו חיוב אכילה ושתי'* יותר משאר ימים טובים, שחיוב העונג שבהם קשור עם הודאה על חסדים גשמיים: פסח – היציאה מעבדות לחירות בגשמיות כפשוטו, וסוכות – "חג האסיף" (תשא לד, כב), "באספך מגרנך ומיקבך" (פ' ראה טז, יג), שביתו מלא ברכת ה' בגשמיות לו ולבני-ביתו, שלכן צריך להודות להקב"ה (שהרי אסור להיות כפוי טובה).
*
) שכל ענינם הוא מצד ה " בהמה " שבאדם , שהרי זהו משלשת הדברים שבהם שוה אדם לבהמה (חגיגה טז , א) , ובפרט כאשר האכילה היא באופן שלועס היטב את המאכל , ומפזר עליו מלח כדי שיהי' טעים – שבאופן כזה דוקא היא מצות האכילה בשבועות (שהרי אם זו אכילה שאין בה טעם אזי הברכה היא לבטלה) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" , כך, שלמרות שברגע שלפנ"ז יושב ואוכל כמו בהמה , הנה ברגע שלאח"ז הרי הוא בדרגת מלאכי השרת , ולכן יש לו שייכות עם הקב"ה בעצמו, ואינו זקוק לפעולה של משה ואהרן.
516 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אלא מאי, ענין האכילה ושתי' הוא מהענינים שבהם "מותר האדם מן הבהמה אין" , כמארז"ל "שלשה כבהמה , אוכלין ושותין כבהמה" – הנה בשעת האכילה ושתי' אינו במדריגת "חכם"!...
703 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ב) ע"פ הידוע שמכל ענין שבתורה [שהיא "תורת אמת" – שענין האמת הוא ללא שינויים וללא פשרות, ו"תורת חיים" – תורה שיוצרת את החיים, וחיים הראויים לשמם, לא רק ש"אוכל ושותה ומטייל" , שענינים אלו ישנם גם בבהמה ] יש ללמוד הוראות להנהגה בחיי היום -יום – מהי ההוראה לכאו"א מישראל בחיי היום -יום (לא רק בחג הפסח, אלא גם בימות החול) מהענין ד"כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו"?
1787 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
של עילוי לגבי הגוף עצמו, שכן, הגוף מצד עצמו נוגע לו רק צרכיו, אכילה ושתי' – משלשת הדברים שבהם דומה האדם לבהמה , ויכול להסתפק בכך גם אם לא יהי' במצב של חירות, כמו בהמה , שרגילה מטבעה לקבל את עול האדם , ולהיות "עבד לעבדים".
795 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ח
– עם ענין של אכילה ושתי', שזהו מג' הדברים שבהם דומה האדם (לא למלאכי השרת , אלא) למי שלמטה הימנו ,
1008 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יז
חיות הנשמה עצמה הוא נעלה יותר, ועל זה מוסיפים שבח מיוחד גם בנוגע להגוף , שמצד עצמו הוא רק בבחי' קיום , ואעפ"כ, נמשך החיות האמיתי דתומ"צ גם בהגוף .
970 ובהקדים – שבענין החיות יש כמה סוגים: (א) חיות שלמטה מן האדם – אצל בעלי חיים שאינם בעלי שכל, (ב) חיות האדם , (ג) חיות שלמעלה מהאדם – חיות המלאכים*. ודוגמתו באדם עצמו: (א) החיות בענינים שאינם מצד השכל, כמו אכילה ושתי' ושינה כו', שבהם הוא בדוגמת בעלי חיים (ראה חגיגה טז, א), (ב) החיות בענינים שעושה מצד השכל, (ג) החיות בקיום ציווי הבורא שלמעלה מהשכל (וכמשנ"ת במכתב הכללי (דימי הסליחות תשכ"ט – אג"ק חכ"ו ע' רטו) שהשלימות האמיתית של האדם היא – שמכיר בשכלו שצריך להתעלות ולהתבטל להקב"ה).
*) כמ"ש הרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ב ה"ח) שהמלאכים הם בעלי דעה יותר מהאדם , ולשיטתו גדלה מעלת מלאך ממעלת הנשמה . וגם להשיטות שנשמה היא למעלה ממלאך – הרי בהיותה למטה זקוקה גם הנשמה למלאכים כדי להעלות את התומ"צ כו' , עי"ז ש " גפיף לון ונשיק לון כו' " (ראה זהר ח"א כג , ב . ח"ב רא , א) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וזהו כללות הענין שישראל מסתכלין כלפי מעלה, שהו"ע הבטחון בה', ובאופן של הסתכלות שפירושה ראי' והתבוננות חזקה [כמבואר בפוסקים בנוגע לדברים שאסור להסתכל בהם, אף שמותר לראותם, כמו במלך, דכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך, ואעפ"כ אמרו שאסור להסתכל בנשיא , שהמכוון בזה הוא ראי' והתבוננות חזקה].
2319 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
"אוכלין ושותין כבהמה וכו'" .
2667 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
איתא בגמרא שאכילה ושתי' הם מהענינים שבהם דומים לבהמה , כך, שאין זה ממעלת האדם , שמתבטאת בענינים שבהם דומים למלאכי השרת .
3063 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
– יש אמנם "שלשה" דברים שבהם בני -אדם הם "כמלאכי השרת" , אבל זהו רק באותן שעות שבהן מתפלל, לומד תורה ומקיים מצוות; משא"כ בשעה שאוכל ושותה וישן וכו' – הרי הוא "כבהמה" 277.
1627 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, יד
ועד לפעולה גם בנוגע לגוף (נפש וגוף) – שמצד עצמו דומה לבהמה בשלשה דברים , ואעפ"כ פועלים עליו שיהי' במעמד ומצב ד"כי מטי למודים מנפשי' כרע" (שזהו ענין ששייך לא רק ליחידי סגולה).
751 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וכמודגש בחג הסוכות – שהרי מצות סוכה מקיפה את האדם כולו מראשו ועד רגליו (לא רק כמו טלית שמכסה ראשו ורובו ), וגם שולחנו , ועד שהמצוה היא באופן ד"תשבו כעין תדורו" , היינו, שכל עניני הרשות שעושה בדירתו הקבועה במשך כל השנה כולה באופן שצריך להשתדל שיהיו לשם שמים, הנה עשייתם בסוכה היא מצוה , כמו אכילה ושתי' (שהם מהדברים שבהם לא דומים למלאכי השרת כו' ) ואפילו שינה (ולא רק האופן ששוכב לישון, אלא גם השינה עצמה); וענין זה מהוה הוראה על כל השנה כולה, שבכחו וביכלתו של כל אחד מישראל להתנהג באופן שגם עניני הרשות שלו נעשים מצוה, שזהו כללות הענין ד"בכל דרכיך דעהו".
1012 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כאשר יהודי עוסק בעניני העולם , החל מאכילה ושתי', שבהם הוא דומה לבהמה , וכן בשעה שיוצא לעולם כדי לעסוק במשא ומתן כו' , הנה בשעת מעשה הוא אמנם במעמד ומצב של "מטה" , שלא נראה בו ענין של חיות, והוא מרוחק ומנותק מאלקות; אבל ביחד עם זה, יש לו תוקף של "מטה" , כך, שביכלתו לפעול גם בעולם כו' , ובאופן שלא זו בלבד שאינו מתפעל מהגוי, אלא אדרבה, הוא פועל על הגוי להיות במעמד ומצב ד"ויראו ממך", כפי שמצינו בנוגע לתפילין, שעי"ז נעשה הענין ד"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" .
662 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ר"מ שופטים לא יקום עד א' באיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
לא יקום עד א' באיש לכל עון כו' פקודא דא להעיד עדות ב"ד כו' ולית סהדותא פחות מתרין כו' בג"ד אוקמוה מ"מ מי מעיד על אדם קורות ביתו כו' ע"ש.
3 מי מעיד על אדם קורות ביתו : ראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב האזינו השמים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והענין כי פי' צבאות הוא אות הוא בצבא דילי', דהיינו שכל צבאי צבאות
20 אות הוא בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, א. וחדא"ג מהרש"א שם. מאו"א מע' א, סנ"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב צאינה וראינה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א, ג
וזהו שהמלאכים אומרים ג' פעמים קדוש עד שאומרים ה' צבאות אות הוא בצבאות שלו כו'.
19 אות הוא בצבאות שלו : ע"פ חגיגה טז, א (ע"ש בע"י). [וראה מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שלה. ובאוה"ת שה"ש שם ע' תתצד]..
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן לו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, טז
לו בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתם אלא יהיה עיניהם כלפי מטה כמי שעומד בתפלה בכוונה שהרי הם מתפללים שיברך הקדוש ברוך הוא את כל ישראל והעם המקבלים את הברכה גם כן יכוונו לברכה ויהיו פניהם נגד פני הכהנים מטעם שנתבאר למעלה ולא יסתכלו בהם שלא יסיחו דעתם וכל שכן שלא יסתכלו במקום אחר.
שנ ירושלמי מגילה פ"ד ה"ח. הובא בתוס' חגיגה טז, א ד"ה בכהנים. מרדכי מגילה סי' תתטז. רמב"ם שם. טור (לפירוש הב"י ד"ה ובשעה) ושו"ע שם (לפירוש הט"ז ס"ק יט ומ"א ס"ק לה). וראה גם לקמן סמ"ד–מח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודש ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד.
כח אבות דר"ן פל"ז, ב. חגיגה טז, א. וראה קו"א סק"ב (בזמן בית ראשון - העם, ובזמן בית שני וחכמי התלמוד – תלמידי חכמים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ואם אמרו רז"ל על העובר עבירה בסתר שדוחק רגלי השכינה ח"ו , העובר עבירה ברבים דוחק כל שיעור קומה של יוצר בראשית כביכול, כמ"ש רז"ל אין אני והוא וכו', אלא שמלך אסור ברהטים כו', אבל ווי למאן דדחקין לשכינתא כד יוקים לה קודשא ב"ה ויימא לה התנערי מעפר קומי וגו', ועל תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דדחקין לשכינתא ועל דעבדין קלנא בשכינתא וכו' כמ"ש בזה"ק.
269 על העובר עבירה בסתר : חגיגה טז, א
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) הוספות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל :
755 זה שמביט בה תחלה, הוא במסכת סופרים שם (ותולה עיניו כנגדה).
וזה שאחר כך לא יסתכל בה, הוא על פי שושן סודות נח, א (שמעתי אומרים על מורי דודי רבי מאיר הלוי ז"ל, שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא להסתכל בלבנה, כמו שאמרו חז"ל הזהרו שלא להסתכל בקשת ). הובא בחרדים ל"ת מדברי קבלה פ"ב (אסור להסתכל בלבנה, ורבינו מאיר הלוי היה מזהיר מאד על הדבר כן כתב בספר שושן סודות). והיינו כדאמרינן בחגיגה טז, א (כל שלא חס על כבוד קונו ... זה המסתכל בקשת ... כל המסתכל ... בקשת ... דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה' ).
וזה שיביט בה תחלה, ושוב לא יראה בה, הוא בשל"ה שער האותיות ערך קדושה (אסור להסתכל בלבנה, כן כתב רבינו מאיר הלוי, (מובא) בספר שושן סודות ... מצות קידוש לבנה ... כבר כתבתי לעיל שאסור להסתכל בהלבנה, בשם רבינו מאיר הלוי, ויש סוד לדבר, רק רואה בה ראיה כשירצה לברך, וכשמתחיל לברך אז אין מסתכל בה).
יש נוחלין סל"ז (כתב המקובל הגדול האלהי רבינו טודרוס הלוי ז"ל בספר אוצר הכבוד ז"ל, שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא להסתכל בלבנה, כמו שהזהירו רז"ל שלא להסתכל בקשת ... דהיינו כשרוצה לברך יראה אותה, ואחר כך יעלים עיניו ממנה).
שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ה (שמעתי בשם ספר חרדים שכתב שלא יביט בה כי אם בשעת הברכה בלבד, ואחר כך אסור להביט בה, כמי שמסתכל בקשת ).
מ"א שם סק"ח (בשל"ה והגהת יש נוחלין, שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה, ואחר כך אסור להסתכל בה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר מלך מצרים למילדות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והיינו מאמר [עד] דמטי רגלין ברגלין כו' פי' רגלין הוא בחי' מדרגה התחתונה שבבחי' כלים די"ס דעשי' כו', ונק' ג"כ רגלי השכינה כו' וד"ל.
40 רגלי השכינה : ברכות מג, ב. חגיגה טז, א. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קט. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ויהי בעצם היום הזה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והיינו [ענין] שם צבאות שעיקר נבואתם הי' בשם צבאות כמו ישעי' שראה הוי' צבאות יושב על כסא כו', וענין [שם] זה דצבאות הוא שם שנעשה שם וכלי מיוחד לגילוי אוא"ס בבי"ע אעפ"י שהן עולמות הנפרדי' ונק' צבאות [ממש] ואמנם ע"י בחי' גילוי אוא"ס בצבאות נעשה גם שם [ב]בחי' כלי ושם [כ]שמות דאלקי' ואד' כו' וכמאמר אות הוא בצבא דילי' [כו'].
199 אות הוא בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, רע"א [לגי' הע"י]. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפה. וש"נ. לקו"ת האזינו עד, רע"ד ובהנסמן במ"מ לשם. סה"מ מלוקט ח"א ע' שעט. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת וירא ויאמר ה' גו' ארדה נא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
העשיה עד עצמות אור א"ס שבאצילות כמו כאשר רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע ולא טוב יעלה אותו מעשה הרע בפ"מ ואותיות המח' הרעה למע' בשרשו בכחות הרוחניים דמלאכים דעשיה שהן הכלים היותר חיצונים כו' והן מעלים אותו למלאכים העליונים מהם שמשם מקבלים בדרך עו"ע כנ"ל וגבוה מעל גבוה כו' כנ"ל מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות עד שיעלה במקור הראשון דאצילות כמו וירא ה' כי רבה רעת האדם כו' ראיה זאת בפנימית אור הראי' דאדם דאצילו' שנק' הוי"ה וכן בשמיע' קול דמי אחיך צועקים אלי כו' וכן כי אם צעק יצעק כו' אשמע כו' וכן כאן הכצעקתה הבאה אלי ממש כו' שהן כל חטאת מעשה סדום שעלו למעלה ממש (וכמ"ש במ"א בפי' שטרי חובותינו שמכל עון וחטא נעשה צירופי אותיות רעים וחטאים עד רום המעלות עד שנכתב בספר ונק' שטרי כו') כי כל זה הוא ע"י בחי' כלים דאורות דאדם דאצילות שמתלבשים במל' דאצי' והמל' מתלבשת בכלים דע"ס דבריאה כמו ה' עיניו משוטטות כנ"ל ובריאה ביצירה ויצירה בעשיה כנ"ל וד"ל (ודוגמא לדבר במעשה דשרה אצל אבימלך שא' לו (בראשית כ, ו) גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך כו' ע"כ לא נתתיך לנגוע אליה כו' שנשמר מלמעלה מעשות חטא זה וכמ"ש ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי והוא ע"י שלוחי' ממוצעים וכמו שא' שבא מלאך והדפו כו' וא' בזוהר בפי' מחטו חסר א' כמחט כו' שכל עון וחטא עושה פגם למעלה בכלים דע"ס דמל' דעשי' וכמו ענין שא' (חגיגה טז, א) כאלו דוחק רגלי השכינה וכה"ג (אבל באורות דע"ס אין זה פגם כמו שא' (איוב לה, ו) ורבו פשעיך מה תעשה לו כו' ולזה א' ולו נתכנו עלילות ולא נתכנו כו' וכן בכל צרתם לא צר ולו צר כו' ושניהם אמת משום דמסט' דשכינה נא' (דברים ד, טו) לא ראיתם כל תמונה כו' ואין הפגם רק בבחי' הכלים וכמו ענין הפושעים בי (ישעיה סו, כד) בגופא דמלכא כו') וכן במעשה הטוב דבנ"א עולה הכל למעלה מתחתון לעליון וכמו שומע תפלת כל פה שעולה למעלה ע"י הממוצעי' הרבים דמלאכים מעשיה ליצירה כו' עד העצמות ממש ואפי' מח' טובה מצרפה למעשה כו' ומעורר למעלה ירידת אור חסד עליון או רחמים העליונים שיורד למטה מטה ע"י הממוצעי' עד נותן לחם לכ"ב כו' וכמו כי שמע אלקי' אל קול הנער באשר הוא שם כו' וכה"ג) וגם הדיבור הטוב עולה למעלה כקול תורה ותפלה ואפי' הרהור תשובה בעלמא (וכמו אז נדברו יראי ה' כו' ויקשב ה' וישמע כו') ונמצא מובן עכ"פ שבאמצעות ענין ריבוי הכלים ולבושי' דמלאכים שיורד מעילה לעלול בג' עולמות עד עוה"ז יש קשר וחיבור מלמעלה למטה עד שהוא ית' יודע את הכל ומשגיח על הכל על כל פרטי חלקי המדרגות שבכל העולמות דאבי"ע מראש כל המדרגות עד סוף המדרגה היותר תחתונה שבבחי' דומם שבעשי' משום שאין זה בבחי' פירוד כלל מן אח"פ שלפני האצילות לפי שע"י התלבשות האורות בכלים ולבושים דאבי"ע הרי מתאחדי' כולם בעצמות (וכמאמר וגם כל היצור לא נכחד כו' ולכך יודע תעלומות סתרי כל חי ואין דבר נעלם מאתו כו' כידוע):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה עה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ענין קי"ס שאז נתחברו בחי' או"י ואו"ח דבחי' משה ובנ"י בקבלת התו"מ לתכלית המכוון שזה כבר הוכן מאז במדה נכונה דבחי' רו"ש דאו"י ואו"ח זה כנ"ל בפי' נכון כסאך מאז דוקא והוא ע"י בחי' רוח קדים עזה שממנו נבקעו המים די"ס כנ"ל ע"כ אז אמרו מכון לשבתך פעלת כבר כו' שכבר נעשה וכבר פעלת מכון לשבתך שזהו תיקון והכנת כסא מושבו כמ"ש נכון כסאך מאז במדה יפה ונכונה כו' וד"ל אך הנה תחילה יש להבין מ"ש לשבתך דוקא מהו ענין ישיבה זו דוקא שנעשה מכון כו' דהנה כתיב וישב ה' מלך לעולם בבחי' ישיבה דוקא דהנה עד"מ באדם התחתון כשיושב נשפל קומתו שכאשר הוא עומד זקוף הרי ראשו מוגבה למע' כשיעו' קומתו ורגליו מושפלי' ועומדי' בארץ לפי שגופו נתפש' כמו שהו' שרגליו רחוקי' מראשו בעמיד' כשעומד שכפי סדר מצב קומתו כך הוא שבסדר מצב קומתו כשירצ' אד' לילך רגליו בארץ וראשו רחוק מרגליו אבל כאש' אד' יושב הנה כופף קומתו לישב ורגליו מוגב' מן הארץ ומתקרבים אל הגוף וראשו ומפני הכפיפה שכופף א"ע ראשו קרוב לרגליו הרבה יותר מכשהוא עומד עד שראשו וגופו כאחד קרובים לשוקיו ורגליו בישיבתו כידוע ועיקר ענין ההפרש הוא שהעומד והולך רגליו בארץ וראשו זקוף כסדר הבריאה היינו רק שרגליו משמשין לגוף רק לענין ההליכה שמוליכים לגופו וראשו וכן בעמידה יעמודו לגוף וראש שישען אדם על קיום וחוזק שברגליו וזהו בחי' חיצוניות שברגלים שנקרא נה"י שטפל ומשמש לחג"ת גופא וחב"ד שבראש כו' אבל בישיבה עיקר הענין הוא שמוחי' שבראש ומדות שבלב שולטים לעניני צרכיו לעצמו והנהגת משפט על זולתו או לעסוק בלימודו וכה"ג שאז א"צ לרגלים לשמש לגוף בעמידה או הילוך ונכללים בגוף וראש כו' ע"כ המה מוגבהים מן הארץ ונעשו קרובים לראש ביותר כנ"ל והיינו בחי' פנימיות נו"ה שנכללים בחג"ת שבלב וחב"ד שבראש כו' שאין זה לפי סדר מצב חיצוניות קומתו כשעומד והולך וכה"ג וד"ל והדוגמא מזה יובן לענין ציור קומת אדם למעלה שנקרא שיעור קומה של יוצר בראשית אע"פ שאין לו גוף ולא דמות כו' רק לשכך האוזן וכו' וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם שזהו בחי' אדם דאצילות שהאורות דע"ס מלובשין בכלים כמו חכמה מוחא חסד דרועא כו' כציור קומת אדם שכולל ג' המדריגות בכלל חב"ד חג"ת ונה"י כו' הרי בבחי' עמידה כמו הנה ה' עומד כו' (אע"פ שאין למעלה לא עמידה ולא ישיבה ולא כל תוארי אדם אבל בבחי' הצמצום דאור המאציל נאצל בציור אדם כמ"ש כמראה אדם כו' וע"כ נזכר בכתובים תמיד כל תוארי אדם עומד והולך ויושב ורואה ושומע כו') ודאי שכפי סדר ההשתלשלות דאו"כ דאדם דאצי' ממוחי' דראש עד בחי' נו"ה שנקרא סוף כמו הארץ הדום רגלי (וכלשון הגמרא רגלי השכינה וכה"ג) רחוק מאד מראש לרגל אשר ע"כ עיקר השפע לג' עולמות דבי"ע אינו רק מבחינת נו"ה דז"א דאצי' וכן ממל' דאצי' שנקרא אדם תתאה כו' ובחי' מוחין שברא' הוא הגבה למעלה מעלה נבדל בערך מהיות מקור לעולמות (רק מחיצוניות המדות שבלב שמאירים בנו"ה דזו"נ כו') לפי שבעמידה מתפשטים בחי' הרגלים
10 רגלי השכינה : ברכות מג, ב. חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח על ג"ד העולם עומד כו' אופן היתר עיסקא כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו שאומרים ג"פ קדוש ואח"כ הוי' צבאות פי' שכדי שיהי' בבחי' צבאות אות הוא בצבא שלו , ע' מזה בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום כו' צבאות ה', צ"ל ג' בחי' צמצומים וזהו ג"פ קדוש, שקדוש הוא קדש וא"ו שהוא"ו מורה על ההמשכה רק בדרך קו וצמצום מבחי' קדש, וע"י ג' בחי' צמצומים אלו יכול להיות אח"כ בחי' צבאות אות הוא כו'.
111 אות הוא בצבא שלו : ראה חגיגה טז, רע"א. תו"ח שבהערה הבאה וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביאור כו' משכן יצה"ר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אלא שהשם הוא אותיות המחיים את הדבר ההוא א"כ השם אינו זיו אלא מקור חיותו, אמנם הנה זהו ברוחניות, והתהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, א"כ מוכרח לומר שדבר המהוה והמחי' מסתתר מדבר המתהוה ואינו מתגלה אלא הארתו לבד שז"ע בחי' זיו בלבד, רק שלפ"ז זיו דשם הוא במעלה יותר עליונה מעצם האדם, וכן נא' בבחי' המ' שגבוה מאד נעלה, שבאמת כן הוא שהרי בחי' המל' שרשה בכתר, ובמק"מ איתא ששרש המל' הוא מרדל"א, ובת"ז כ"ע דאיהו כתר מל', אבל מ"מ הוא רק בחי' זיו בלבד, והארת זיו זה הוא המחי' כלליות בי"ע, וזהו שבבשכמל"ו נא' ג' לשונות שם כבוד מלכותו, וכולם לשון זיו שהרי מלך שמו נק' עליהם, וכבוד הוא בחי' לבוש כמארז"ל ר"י קארי למאנא מכבדותא, שזהו בחי' לבוש מל', וא"כ למה כפל לאמר ג"פ ענין א', אלא שזהו נגד ג' עולמות בי"ע שיש הבדל בין עולם לעולם, והיינו שבחי' המל' מתלבש בלבוש מל' ושם מבחי' כבוד זה מחי' ומהוה בחי' העשיה, וזהו שם צבאות שא' חנה שהוא השם שבבי"ע כמ"ש בת"א ס"פ בא, והיינו כי אות הוא בצבא שלו , אות לשון סימן, וגם לשון אות ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, וע"ז הם מרעישים בבחי' הרעש גדול כי להיות חידוש גדול ונורא מאד מי יכילנו, וכל דבר אשר לא יכול הרוח לסבול מחמת גודל עוצם מעלת חידוש דבר נורא כזה עד שאין השכל תופסו מתהוה אצלו בחי' רעש גדול וה"ז קרוב לפי מה שנת' לעיל ס"ג שזהו מפני העדר השגתם רק שלשם נת' שזהו מפני שמשיגי' שיש בחי' שלמעלה מהשגתם אבל
71 אות הוא בצבא שלו : ראה חגיגה טז, רע"א (לגי' הע"י. רש"י סנהדרין צב, א ד"ה שתי אותיות). תו"ח בא ח"א קיד, ד. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' אל תיראו כו' ויובן בהקדם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שמורה על ההמשכה שהוא ההמשכת בחי' ההשגחה וסקירה אחת, וז"ע שהמלאכי' אומרים ג"פ קדוש עד שאומרים ה' צבאות שפי' צבאות הוא אות הוא בצבא דילי' ובחי' זו הוא ג"כ קדוש ומובדל כו'.
1110 צבאות . . בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, רע"א [לגי' הע"י]. לקו"ת האזינו עד, רע"ד ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפה. וש"נ. סה"מ מלוקט א' ע' שעט. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו הוא בחי' מח', יצרתיו הוא בחי' דבור אף עשיתיו הוא בחי' עשי', והנה ע"י כוונה של המצוה שהיא בחי' מח' נמשך בבריאה שהוא עולם המח', וע"י הברכה של המצוה שהוא בחי' דבור נמשך בעולם היצי', וע"י מעשה המצוה נמשך בעולם העשי', והיינו לפי שכדי שיומשך למטה צריך למשוך ממקום עליון יותר, ולכן כדי שיומשך ממקום גבוה זהו מתעורר ע"י מעשה דוקא לפי שמעשה ממשיך ממקום גבוה יותר וכמו שארז"ל ודי לחכימא ברמיזא, והיינו שכשהשכל עמוק מאד שא"א לגלות אותו בדבור אזי ע"י הרמיזא שהוא מעשה נרמז השכל, ומבין אותו ע"י הרמיזא נמצא שיש כח במעשה שלמעלה מבחי' דבור, וז"ע המצות שהם רק בחי' רמז למצות עליונות כמו למשל תפילין שלנו הם רק בחי' רמז למה שהקב"ה מניח תפילין כי תפילין הם ד' מוחין קדש בחי' חכ' והי' כי יביאך בחי' בינה ותפילין שלנו שהם ד' פרשיות הם רמז לד' מוחין עליונים, וכן ל"ב חוטין דציצית שהם מצמר, הנה הצמר רומז לבחי' ושער רישי' כעמר נקי, ול"ב חוטין ל"ב נ"ח, וכן כתי' ואתא מרבבות קדש ששרש האותיות הם בבחי' רבבה כו', כי יש בחי' יחידות עשירות מאות אלפים ורבבות , ואלפים הם
130 ואתא : וכ"ה בחגיגה טז, רע"א. יל"ש בשלח רמז רמב. בהנחות ומאמרי כ"ק אדה"א. ובמאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' מא (הועתק גם באוה"ת יו"כ ע' א'תקעד) מפרש הא' השני (שבתיבת ואתא ).
(לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב] בהנחה כאן על יד הערה 117. בלקו"ת ר"פ ברכה. ועוד: ואתה. אבל ראה לקו"ת הוספות לויקרא נא, א. שה"ש ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א רני ושמחי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
קדוש ה' צבאות פי' כדי להיות ה' צבאות זהו ע"י שיהי' תחלה ג"פ קדוש, לפי שהוא ית' קדוש ומובדל ואינו מתלבש כלל כ"א גלוי וידוע כו', לכן צ"ל ג"פ קדוש עד שיהי' ה' צבאות אות הוא בצבא שלו כו'.
53 אות הוא בצבא שלו : ראה חגיגה טז, רע"א (לגי' הע"י. רש"י סנהדרין צב, א ד"ה שתי אותיות). ילקוט שמעוני שה"ש ו, א (רמז תתקצב). מערכת האלקות פ"ד מערכת שמות המדות ד"ה הששית (ע' סה). פט"ו בבאור כונת . . הקדושה (ע' רה). פי' הראב"ד לס"י פ"א, מ"א (טו, ג). פ"ב, מ"ג (לט, סע"ב ואילך). פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ח מערכת צבא . תו"ח בא ח"א קיד, ד. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועשית ציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א, ג
ומה הי' כתוב על ציץ קדש לה' ויש בזה ב' פי', הפרדס מפרש שיומשך מקדש בש' הוי' וכמ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', דהנה יש קדש וקדוש, קדוש ו' הוא המשכה שיהי' ה' מקור ההתהוות בהבראם בה' בראם אות הוא בצבא דילי', וזהו קדוש כו' ג"פ הוי' צבאות אות הוא בצבא דילי', וקדש הוא מה שקדוש ומובדל, ומבחי' קדש נמשך בשם הוי' וכמ"ש שאו ידיכם קדש , ידיכם הוא יחו"ע ויחו"ת וברכו את הוי' שיתברך ויומשך בשם הוי' וכמו"כ כאן מקדש יומשך בש' הוי' והוא שם הוי' דסדר השתל'.
81 צבאות . . בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, רע"א [לגי' הע"י]. לקו"ת האזינו עד, רע"ד ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפה. וש"נ. סה"מ מלוקט א' ע' שעט. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור שבת שבתון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כי אעפ"י שעיקר הפעולה והתהוות הוא מבחי' הסובב מ"מ הפעולה ע"י אמצעית אור הממלא ולכן נק' בחי' זאת המשכת סוכ"ע בממכ"ע כו'] נק' בשם קדוש בוא"ו כי עצם הסובב הוא נק' קדוש והמשכת פעולתו בממכ"ע הוא בחי' וא"ו שמורה על הירידה מגבוה לנמוך, וזהו ג"פ קדוש כנגד ג' עולמות בי"ע כי אע"פ שנמשכו אור הסובב בדרך ירידה מגבוה לנמוך לפ"ע עולם הבריאה מ"מ אינו בערך עולם היצירה וצ"ל ירידה להוות ולהחיות עולם היצירה וזהו קדוש הב' ועד"ז מיצי' לעשי' הוא בחי' קדוש הג' וזהו ג"פ קדוש עד שיהי' הוי' צבאות אות הוא בצבא דילי' שהם הנשמות ומלאכים דעלמין סתימין ועלמין דאתגליין כו' [...
55 אות הוא בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, רע"א (לגי' הע"י). תו"ח בא ח"א קיד, ד. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור ונקדשתי בתוך בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אני הוי' מקדישכם, פי' שיכול האדם לומר מי אנכי שאגיע למדריגות כאלו לעורר קודש העליון ולהמשיך ג"פ קדוש שהוא בחי' ג' עטרות הנ"ל ולזה אמר אני הוי' מקדישכם המוציא אתכם מאמ"צ כו', שכמו שביצי"מ אע"פ שהי' בתכלית השפלות במ"ט שע"ט מ"מ ברגע קטן נתעלו לתכלית העילוי שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה כו' עד שהיו בתכלית הביטול בחי' מורא גדול, וזהו ג"כ הכח לעורר בתמידות כל בחי' ומדריגות הנ"ל דבחי' רצוא שהוא בחי' האהבה דבכל לבבך ואח"כ השוב דבכל נפשך כו' וההמשכה בפו"מ דתומ"צ כו', אך בתנאי שיהי' ולא תחללו את שם קדשי להיות שכל בחי' ונקדשתי וגם בחי' אני הוי' מקדישכם הוא הכל בבחי' וע"ט, אך צ"ל מתחילה בחי' סומ"ר בתכלית וגם לשמור א"ע מגיאות והתנשאות שלא יהי' בחי' נפרד ח"ו וכאמרם כאלו דוחק רגלי השכינה כו' וזהו ולא תחללו שלא לעשות חלל והפסק בינו לבין אוא"ס ח"ו ועי"ז ממילא יהי' אני הוי' מקדישכם שישרה בנפשו הכח ועוז מלמעלה שיוכל לבוא לכל מדריגות הנ"ל כנ"ל וד"ל.
85 כאלו דוחק רגלי השכינה : ראה ברכות מג, סע"ב. חגיגה טז, א. קדושין לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך ב ראה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
באדם עצמו כלולים פרטים שבהם הוא דומה לדומם, צומח וחי, דוגמת הנאמר בגמרא:
2 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג בא שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
זהו תוכנו של קרבן פסח, שגם בעניני אכילה, בהם שוה האדם לבהמה תבא לידי ביטוי האמונה ומסירת הנפש שלמעלה מטעם ודעת.
31 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג שש"פ שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
ההכנה למתן תורה, ויותר מכך, ההכנה לגאולה העתידה – וכמאמר רז"ל "אלמלא חטאו" היתה יציאת מצרים גאולה שלימה – שאז תתגלה האלקות המוסתרת אפילו בדומם, כפי שהיה בקריעת ים סוף, כשנתגלה גם ההעלם שבדומם.
39 ראה חבקוק ב, יא. חגיגה טז, א. מדרש תהלים סו"ס עג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב אמור שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
5) מנחות שם, סע"א, פרש"י -- חגיגה יו, א; ר"ה כב, בי
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
האמת המוחלטת קיימת רק באלקות, ככתוב "והוי' אלקים אמת".
40 ירמי' י, י. לשמאי דלא כמו ש"חשב לי' בכל מקום שמאי מקמי הלל" (תוד"ה שנים – חגיגה טז, סע"א. ולהעיר שעד"ז הוא גם בב"ש וב"ה עצמם – עירובין יג, ב) [ואף שהלל נשיא ושמאי אב"ד, ובהמשניות שלפנ"ז בהפרק מקדים הנשיא לפני האב"ד – הרי גם במשנה חגיגה שם כ"ה. ובמקום שמקדים הלל לשמאי צריך טעם – ראה תויו"ט עדיות פ"א מ"ג] – כי דברי שמאי הם דוקא לאחרי ומצד מאמר הלל שלפנ"ז "הוי מתלמדיו כו'". כבפנים ההערה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב שמיני שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
2 . ובפרט שבכ"מ הקדים רבינו הקדוש דברי ב"ש לדברי ב"ה (ריטב"א עירובין שם. וראה תוד"ה שנים חגיגה טז, סע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
4 אכילה . . גשמיות'דיקער ענין: ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה ויגש שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
פי ה' דיבר", ועד כדי כך שהתאנה תזעק שלא יעשו בה מלאכה, ולא ילקטו אותה בשבת.
50 מדרש תהלים (שו"ט) עג בסוף. יל"ש ירמי' רמז שטו בסופו. ולהעיר מתענית יא, א. חגיגה טז, א. – ולהעיר מאוה"ת ואתחנן ע' רעז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
4 מדרש תהלים עג בסוף. יל"ש ירמי' רמז שטו בסופו. ולהעיר מתענית יא, א. חגיגה טז, א,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
סדר הנהגת המדינה הוא, שבימי הקיץ הולכים "למקום שאיןמכירין אותו וכו'", וברוח זו מחנכים גם את הילדים, שבזמנים אלו פטורים מלימוד התורה ומכמה מצוות כו'.
41 ע"פ לשון חז"ל – חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
הרי ענינו של קרבן הוא קירוב הכחות והחושים לאלקות, ובפרט קרבן פסח, שהקרבתו היתה בזמן התחלת הגירות דבנ"י, שהו"ע נעלה ביותר (כנ"ל (ס"ז ואילך) במעלת ענין הגירות, שהוא למעלה מכל שאר הענינים) – ואיך אפשר שעיקר ענינו של קרבן פסח יהי' אכילה דוקא, שהיא א' מהענינים שבהם שוה אדם לבהמה?!
159 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"א טבת, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ענין השינה כפי שהוא מצד עצמו – הרי זה הענין היותר תחתון באדם, כמו ג' הדברים שבהם שוה אדם לבהמה , וכפי שנראה במוחש שבעת השינה הראש והרגל הם שוים , כמו בבהמה.
483 חגיגה טז, רע"א ובתוס'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
בדף זה
ההנחה הראשונה, מצד מושכל ראשון ("התחילו") – שמצב כזה מעורר ומביא לידי בכי' ("בוכין"), בגלל גודל הצער שבהליכה בדרך , החל מכללות ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא , לעוה"ז הגשמי והחומרי (עולם הקליפות וסט"א, שהרשעים גוברים בו ), ובמכ"ש וק"ו מצד גודל הירידה שבזמן ומעמד ומצב הגלות.
878 וגם אם תשאר בדרגא הכי נעלית, נעשית בה הירידה מצד השייכות והצורך באכילה ושתי' * – מהדברים שבהם " דומים לבהמה " (ראה חגיגה טז, א).
*
) ועד שאפילו משה רבינו – שבירידתו למטה נשאר בדרגת נשמה דאצילות (ראה לקו"ת נצבים מט , ב . ובכ"מ) – בעלותו ההרה לקבל התורה , שהי' ניזון ואוכל " מזיו השכינה " – " נתענה .. (ו)נצטער " מזה ש " לחם לא אכל ומים לא שתה " (שמו"ר פמ"ז , ז) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, י"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
מ"ש בשאול "ויפקדם בבזק" או "ויפקדם בטלאים" – הרי אין זה חידוש שנתחדש בבית דינו של שאול, שאין זה מחייב את בית דינו של דוד שיכולים לסבור באופן אחר (כפי שמצינו שהיו חלוקים ביניהם כו' ), אלא הנהגת שאול באופן כזה היתה בגלל מ"ש "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו גו'", וא"כ, למה למדים האיסור מהנהגת שאול, ולא מהפסוק "כי תשא גו' ונתנו איש כופר נפשו" עצמו?!
1289 ראה עירובין נג, סע"א. סנהדרין יט, ב. הובא בתוד"ה יוסי – חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, י"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא :
1348 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
בנוגע לג' הדברים שבהם משתוה אדם לבהמה, כמו אכילה ושתי' – אין שינויים בין קטנותו נערותו וזקנותו, שהרי מהרגע הראשון שנולד ועד לרגע האחרון במשך כל ימי חייו זקוק הוא לאכילה ושתי' [אמנם יש ביכלתו להתענות למשך זמן מסויים, אבל זהו באופן שמכריח וכופה את עצמו לעשות היפך טבעו כו']; ואילו בנוגע לכחותיו הפנימיים, כמו כח השכל – הרי "עיר פרא אדם יולד" , ואח"כ כשהולך וגדל אזי מתפתח כח שכלו והבנתו עד לימי הזקנה, ובימי הזקנה גופא יש חילוקים בין זקני תלמידי חכמים לזקני עמי הארץ כו' , והיינו, שיש בזה שינויים, עליות וירידות.
800 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
משא"כ פורים, אע"פ שמותר אפילו בעשיית מלאכה, ונכלל ב"ימי המעשה" – הרי דוקא אז אין מדידות והגבלות; מחד גיסא, צריך להיות דוקא ענין של אכילה ושתי', שזהו מג' הדברים שבהם דומים לבהמה , ולאידך גיסא, הנה דוקא ע"י האכילה ושתי' באופן ד"לבסומי עד דלא ידע", "לוקחים" את ה"לא ידע" שלמעלה, העצם שלמעלה, שקשור עם עצם הנפש שלמעלה מהבנה והשגה ("לא ידע"),
1015 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יד
נתאי הארבלי הי' אב ב"ד , והרי ענינו של בית -דין הוא להדריך את ישראל בהנהגה טובה באופן שמלכתחילה לא יבוא עליהם עונש פורענות, כמארז"ל שהנהגתם צריכה להיות באופן שקושרין "חבלים של ברזל במתניהם כו' ויחזרו בכל עיירות ישראל" (כדי ללמד את ישראל שיתנהגו כדבעי).
1759 חגיגה טז, סע"א ואילך (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
אבל אם יתחיל באכילה ושתי' – אזי יהי' אוכל ושותה כבהמה , שאז, אין זו אכילת בשר סתם, אלא באופן ש"זולל וסובא", שמחריבה את ה"עיר קטנה זה הגוף".
1426 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יח
ועד שלא זו בלבד שיש מחלוקת בפירוש הכתוב, שעל זה אפשר לתרץ שיש בפסוק שני ענינים, שתי כוונות, או "שבעים פנים לתורה" , או ששים ריבוא (כמ"ש בכתבי האריז"ל ), אלא עוד זאת, שיש גם מחלוקת בענינים שנוגעים למעשה בפועל , החל מהמחלוקת הראשונה – לסמוך או שלא לסמוך , ולאח"ז המחלוקת של בית הלל ובית שמאי , וכל המחלוקות שלאחריהם.
215 חגיגה טז, סע"א ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
– אין זו סתירה להיות לא רק "שמח בחלקו" בגשמיות, אלא להתעלות ("שטייגן") ברוחניות "מחיל אל חיל" , שהרי סוכ"ס התכלית של כל נברא היא – לא להיות אוכל ושותה וישן כבהמה, אלא להתעלות בשלשת הענינים שבהם הוא דומה למלאכים .
75 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וכיון שלא ברשיעי עסקינן ולא בשופטני עסקינן , הרי מובן, שאין צורך לשלול את הרצון לדברים אסורים ח"ו, או אפילו הרצון לג' הדברים שבהם דומה האדם לבהמה – לא על זה הוא המדובר;
1495 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
שמעי' הי' נשיא, ואבטליון הי' אב ב"ד .
2403 ראה חגיגה טז, סע"א ואילך (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
אבל רק) בלשון הקודש שמבין גם מלאך , אלא יש צורך בשמחה גלוי' , עד שגם גוי יראה זאת.
176 ראה חגיגה טז, א. שו"ע אדה"ז או"ח סוסק"א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
והזכיר גם אודות אלו שבמשך כל התפלה עומדים ומסתכלים עליו ומבלבלים אותו כו' (וכן אלו שמצלמים תמונות מכל צעד ושעל) – היפך הדין שאסור להסתכל בפני נשיא , והיפך האנושיות כו', ומה גם שבגלל זה אינם עונים איש"ר, ב"ה וב"ש וכו' (באמרו שלהיותו "פנימי" ולא "חיצון", הנה בשעה שעוסק בענין ד"עיניך רואות את מוריך" , אינו יכול לענות איש"ר...).
1509 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
היתכן שמחמירים יותר מדאי – יש למחות על הזלזול ב"בית שמאי", בה בשעה ששמאי הי' תנא גדול, אב ב"ד , וכן תלמידיו היו תנאים כו', אלא שבזמן הזה אין הלכה כב"ש , אבל דוקא לעתיד לבוא תהי' הלכה כב"ש .
2719 ראה חגיגה טז, סע"א ובפרש"י. פי' הרע"ב לאבות פ"א מ"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
וזהו החידוש שנפעל בארץ ישראל – להמשיך אלקות גם בג' הענינים שבהם דומה אדם לבהמה, שא' מהם הוא אכילה ושתי' .
2835 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
והרי אכילה ושתי' הם מהדברים שבהם "דומה לבהמה" (כדאיתא בגמרא ), והיינו, שאין זה ענין שקשור עם נפשו האלקית, ואפילו לא ענין הקשור עם החלק המזוכך של נפשו הבהמית, אלא עם החלק שאינו
2027 חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
זהו סדר הנהגה רק בשעה שמשה הי' בשמים, אבל לאח"ז הוצרך להיות גם אצלו ענין של אכילה ושתי', אע"פ שזהו מהענינים שבהם דומים להיפך מאדם .
2160 ראה חגיגה טז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט ה'תש"מ
מקור מפורש
בדף זה
וי"ל שזהו הפי' להפס"ד שצבאות הוא שם קודש ובכ"ז נקרא ע"ש צבאות שלו (כבגמרא), ע"ש ישראל, כי זה שצבאות הוא שם קודש, היינו שגם בבי"ע איהו וגרמוהי חד, זה נעשה ע"י העבודה דישראל, כנ"ל.
56 חגיגה טז, א. וראה לעיל הערה 37.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן מד
מקור מפורש
בדף זה
מד אלו הפסולים לנשיאת כפים מדברי סופרים מי שיש לו מומין בפניו או בידיו כגון שידיו הן כפופות או עקומות לצדיהן או שהן בוהקניות דהיינו שמנומרות בנקודות דקות וכן אם פניו בוהקניות או עקומים לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ובאים לידי היסח הדעת וה"ה מי שיש לו מומין ברגליו במקום שעולין לדוכן בלא בתי שוקיים שהמומין גלוים ומסתכלין בהם.
תיט ירושלמי מגילה פ"ד ה"ח. הובא בתוס' חגיגה טז, א ד"ה בכהנים. מרדכי מגילה סי' תתטז. לבוש ס"ל. עולת תמיד ס"ק סד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר