114
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ההסבר לכך הוא: לגבי אהבת ה' של הבינונים נאמר בתניא38 ש"לגבי מדרגת הבינונים נקראת עבודה תמה באמת לאמיתו שלהם איש איש כפי מדרגתו במדרגת הבינונים", גם אם "לגבי מדרגת הצדיקים עובדי ה' באמת לאמיתו אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל מאחר שחולפת ועוברת אחר התפילה וכתוב39 "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר":
האמת המוחלטת קיימת רק באלקות, ככתוב40 "והוי' אלקים אמת". בעולם, כפי שהוא מצד עצמו לא ייתכן ענין של אמת, מפני שכולו נבראים נפסדים. כאשר רואים אמת אצל הנבראים, למרות שזוהי אמת רק לגבי דרגה זו ולא לגבי דרגה גבוהה יותר (כמצוטט לעיל מן התניא), הכרחי לומר שזה נובע מ"ואמת הוי' לעולם"41, מן האמת האלקית הקיימת ומאירה בנברא.
בדומה לכך הוא ההסבר על הנאמר במקום אחר42 ש"מאדך" – מאד שלך, דרגת ה"בלי גבול" של האדם, מעוררת את ה"מאד" שלמעלה, את ה"בלי גבול" האמיתי. גם אם "מאד שלך" נעלה רק מן הגבולות של עבודת אדם זה, בעוד אשר מצד עצמה זוהי עבודה רוחנית ואהבה מוגבלת, וביחס לאדם, העובד עבודה רוחנית נעלה יותר זוהי אהבה מוגבלת ממש. בכל זאת, כיוון שענין ה"בלי גבול" קיים רק באלקות, ואילו הנבראים הם מוגבלים ולא תיתכן אצלם עבודה של "בלי גבול", לפיכך, כאשר מוצאים אצל נברא עבודה רוחנית הנעלית ממגבלותיו שלו, הרי זה נובע מן הקדוש־ברוך־הוא, שהוא "בלי גבול" אמיתי. מסיבה זו מעוררת הדרגה של "מאדך", מאד שלך, את המאד שלמעלה.
י. ההבדל בין "שעה" ל"דורות" נובעת מ"אמת הוי'"
לפי זה מובן גם בעניננו: ההבדל בין ה(עבודה וה)קדושה של "שעה" לבין "דורות" הוא עבודה שלמה ואמיתית, הנובעת מ"אמת הוי'" המאירה במצב של יהודי זה באותה שעה.
הערות
- 38. פי"ג (יט, א).
- 39. משלי יב, יט.
- 40. ירמי' י, י. לשמאי דלא כמו ש"חשב לי' בכל מקום שמאי מקמי הלל" (תוד"ה שנים – חגיגה טז, סע"א. ולהעיר שעד"ז הוא גם בב"ש וב"ה עצמם – עירובין יג, ב) [ואף שהלל נשיא ושמאי אב"ד, ובהמשניות שלפנ"ז בהפרק מקדים הנשיא לפני האב"ד – הרי גם במשנה חגיגה שם כ"ה. ובמקום שמקדים הלל לשמאי צריך טעם – ראה תויו"ט עדיות פ"א מ"ג] – כי דברי שמאי הם דוקא לאחרי ומצד מאמר הלל שלפנ"ז "הוי מתלמדיו כו'". כבפנים ההערה.
- 41. ראה גם לקו"ת מסעי שם, א. ביאוה"ז להצ"צ ע' רמ. ועוד.
- 42. תו"א לט, ד. שרש מצות התפלה פט"ז. ד"ה לרוקע פ"א (דרמ"צ קס, ב).
משנה עדיות א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הלל אומר מלא הין מים שאובין. פוסלין המקוה אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו. ושמאי אומר תשעה קבין. וחכמים אומרים לא כדברי זה. ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 114
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ז ע' 114
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

