קעב
עד"מ כמו אדם שיודע מעצמותו מראש ועד סוף בסקירה א' גם שיודע בפרט כל אבר ואבר עד צפורן הרגל מ"מ הרי סוקר במח' א' כל גופו ומדותיו ושכלו ורצונו כו' וכמ"ש16 ברמב"ם בידיעת עצמו יודע את הכל כו', אך הרי ידיעת עצמו ממש הוא בחי' אח"פ ואיך בידיעה זו יודע בחי' הריבוי כו', אבל הענין הוא שבחי' ידיעת עצמו זה אין זה עצמו אלא רק בחי' צמצום ההמשכה להיות סובב וממלא שהוא רק בחי' וי"ו דקדוש הנ"ל שע"ז ג"כ אמר לית17 מחשבה תפיסא בי' אפי' מחשבה א' הקדומה מפני שהיא רק הארה מאוד מאוד ואין לה ערך כלל לגבי עצמיו' אוא"ס ממש שנק' קדש בעצם כנ"ל וד"ל]. וזהו שהמלאכים18 אומרים ג' פעמים קדוש עד שאומרים ה' צבאות אות19 הוא בצבאות שלו כו'.
והנה כתיב שאו20 ידיכם קודש וברכו את ה' ולכאורה מה ענין ברכה לקודש, אך הענין הוא דהמשכת קודש העליון נק' ברכה לפי שצריכה לבחי' ברכה והמשכה תמיד בכל דור ודור מחדש כי יוכל להסתלק מפני מעשה הדור שאינו כראוי להעלות אתעדל"ת להיות מזה אתעדל"ע להיות חפץ חסד זה להמשיך מקדושתו העצמי' להיות בבחי' סובב וממלא (שהוא הוי"ו דקדוש הנ"ל, שאין לו ערך לגבי עצמו' אא"ס שלמעלה מבחי' גדר עלמין גם מהיות בחי' סובב כו' וכמ"ש21 בע"ח דבתחלת ההשתלשלות הי' חפץ חסד מעצמו ואח"כ תלוי במעשה התחתונים כו' ע"ש), ע"כ צריך לברך ולהמשיך תמיד מקודש העליון כדי שלא יסתלק האור הזה ויוכשר21 בעצמיות כמו שהי' טרם ההשתלשלות כמו אלכה22 אשובה אל מקומי כו', וזה ענין הברכה כמו ברוך כבוד הוי' ממקומו העצמי משום דלית מאן דתפיס בי' כו' כנ"ל וכמו שאמרו הוא23 מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' ולהיות כי בבחי' קודש העליון שהוא בחי' אח"פ שלמעלה מבחי' סובב אין כל ההשתלשלות תופס מקום אצלו כלל וכלל עד דקמי' כחשיכה כאורה רוחני' וגשמי' שווין (כי הרי הוא למעלה מבחי' מעלה ומטה שבבחי' הקו כו' וגם למעלה מבחי' המקיף דקו זה הנק' מקיף הכללי שמקיף וסובב לד' עולמות אבי"ע בשוה כו'), וע"כ שם נאמר אם24 צדקת מה תתן לו כו' שאין המצות מוסיפין אור שם ואין העבירות פוגמין שם כלל וזה שא' אם רבו פשעיך מה תעשה לו כו'
הערות
- 16. וכמ"ש ברמב"ם בידיעת עצמו : הל' יסוה"ת פ"ב ה"י.
- 17. לית מחשבה תפיסא בי' : ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).
- 18. שהמלאכים אומרים ג' פעמים קדוש : ע"פ ישעי' ו, ג.
- 19. אות הוא בצבאות שלו : ע"פ חגיגה טז, א (ע"ש בע"י). [וראה מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שלה. ובאוה"ת שה"ש שם ע' תתצד]..
- 20. שאו ידיכם קודש : תהלים קלד, ב.
- 21. וכמ"ש בע"ח שבתחלת ההשתלשלות הי' חפץ חסד : ראה ע"ח שער דרושי הנקודות (ש"ח) ספ"ו. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתמג].
- 21. ויוכשר : כ"ה בכת"י המעתיק, ואוצ"ל: ויוכלל
- 22. אלכה אשובה אל מקומי : הושע ה, טו.
- 23. הוא מקומו של עולם : ב"ר פס"ח, ט. [וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קסז. דברים ח"א ע' רצא].
- 24. אם צדקת כו' אם רבו : ע"פ איוב לה, ו-ז.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חי פרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.
בראשית רבה ס״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.