שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כו ט'תשנז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וואָס דאָס איז אויך דער ערשטער ענין פון תקיעת שופר – אַלס אַן אויסדרוק פון דער "קרוינונג" פון דעם באַשעפער און קעניג פון דער גאַנצער וועלט.
8 ואכ"מ : ראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1146. חי"ד ע' 124.
זה היום . . ראשון : תפלת ר"ה (ר"ה כז, א).
די ערקלערונג : ראה בחיי בראשית א, יג. ר"ן לר"ה טז, א. חדא"ג מהרש"א שם כז, א. ד"ה זה היום תש"ד, תש"ט ועוד.
דער גאַנצער באַשאַף דערגענצט : ראה ב"ר (פי"א, ו): כל מה שנברא כו' צריכין עשי'.
מה רבו . . מה גדלו : תהלים קד, כד. שם צב, ו. וראה תו"א נו, ב.
איינע פון די הויפּט הוראות : עוד הוראות בזה – ראה מכתב דימי הסליחות דשנת תשי"ג, תשט"ו, תשכ"ד.
ווען מ'קוקט אויף איכות : להעיר מהענין דמצד האור כל מה שלמעלה יותר הוא בבחי' ריבוי יותר והיפכו מצד הכלים (ביום השמע"צ תרע"ג. וראה תו"ח ואוה"ת ר"פ ח"ש ובכ"מ).
אַ בעל חי האָט שכל : ראה ברכות סא, ב. ובכ"מ.
אמת'ע שלימות : ראה שיחת יט"כ דשנת פר"ת. ס' העיקרים מ"ג פ"א (בס' תורת שלום ע' 243).
האָט גערופן : זח"ג ס"פ אמור. וראה ג"כ פדר"א פי"א.
איז דער שיר : סוף מס' תמיד ובפיה"מ שם.
ווען אַ מענטש באַטראַכט : ראה הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש (קרוב לסופה): ד"ה דע כי הקדמונים חקרו.
אַ טייל : ראה רמב"ן בראשית ב, ג. חדא"ג מהרש"א לסנה' (לח, ב) ד"ה שעה .
ניט דער גוף : שיצירתו ארכה כמה שעות (סנה' שם).
עפר . . חיים : בראשית ב, ז.
חלק אלקה ממעל ממש : תניא רפ"ב. וראה איוב לא, ב.
איין מענטש קען : ראה משנה סנה' ספ"ד דמאדה"ר למדים כמה ענינים לכאו"א , ואדרבא – מדיוק הל' לפיכך כו' ללמדך – משמע דבשביל ללמדך – הי' כן.
דער ערשטער ענין : ר' סעדי' גאון הובא באבודרהם. – ומש"כ הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ג ה"ד) תק"ש כו' רמז יש בו כלומר עורו ישנים כו' – הביא כענין שני. ופשוט שיש לחלק בין "ענין" ל"רמז". והרי ברמב"ם הובא זה בהל' תשובה ולא בהל' שופר. וראה בהל' שופר פ"א ה"ב. ובכל אופן – הרמב"ם חולק על הרס"ג, שהרי כתב בהל' תשובה (שם) דתק"ש גזה"כ הוא. ואכ"מ.
פאַראייניקונג פון אַלע חלקים : להעיר מתניא פל"ז.
כל פעול : בעולם העשי' (סי' האריז"ל).
אלקי ישראל : ואח"כ וע"י שישראל ממליכים אותו עליהם (ר"ה טז, סע"א) מלך ומלכותו בכל משלה (עיין תו"א ו, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך א קמז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובפנימיות יותר הנה ע"י התורה ממשיכים כל הגילוים הן בנוגע לחיים רוחניים הן בנוגע לחיים גשמיים, וכמאמרם על התורה (ברכות סא, ב) במקום חיותנו , והם נמשכים למטה, שיהי' להניח ברכה אל ביתך ממש ע"י האשה (יבמות סב, ב, וכמשנ"ת בלקו"ת ס"פ וזאת הברכה)
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא פורים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
הוא חפץ ומשתוקק לעילוי דכלות הנפש [ע"ד "מתי יבוא לידי ואקיימנו" ], ומשום זה הי' רוצה לערוך סעודת פורים ביחד עם רבה גם השנה; אבל אעפ"כ, מכיון שתכלית הכוונה היא נשמות בגופים, חושש הוא שלאחרי שיגיע לכלות הנפש שוב לא תרצה נשמתו לרדת ולהתלבש בגופו, ומי יודע אם גם בפעם הזו יצליח רבה לפעול "נס" כזה שנשמת ר"ז תרצה לירד ולהתלבש עוה"פ בגופו — "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".
43 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד ואתחנן שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, ח
הטעם שעצם שכחת דברי תורה הו"ע של איסור (ומיד ששוכח ד"ת עובר בלאו) הוא מפני שד"ת הם חיינו ואורך ימינו, ועצם הדבר ששוכח ומסלק דבר אחד ממשנתו ה"ז מסלק "חייו" מעצמו, ולכן עובר בלאו.
61 להעיר שהם בדוגמת מקום חיות הדגים לדגים (ברכות סא, ב). ועוד הדגים נבראו מן המים (חולין כז, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה ויחי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולכן המשיל רש"י את יוסף ל"תעלא", שהשועל הוא ה"פקח שבחיות" .
35 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז בחוקותי בחוקותי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
על התורה נאמר "הוא חייך ואורך ימיך" , ופירושו, לא רק שהתורה מביאה חיים להאדם בעוה"ז ובעוה"ב, אלא שהיא היא החיים של כל או"א מישראל, והיינו שבנוגע לאיש ישראל אין התורה דבר נוסף על מציאותו ואחד משאר פרטים בחייו, אלא היא מהותו וחייו ממש.
27 נצבים ל, כ. ברכות סא, ב. ובברכת אהבת עולם דק"ש של ערבית "כי הם חיינו ואורך ימינו".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח מסעי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז, ח
והיחס דישראל לתורה הוא כגולה לעיר מקלט, שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו", ובלי תורה הרי ישראל הם ר"ל כ"גברא קטילא", כמשל הידוע של ר' עקיבא מדגים ומים שבים.
34 ברכות סא, ב. וראה ע"ז ג, סע"ב (וראה זח"ג מב, א. רעח, ב): מה דגים שבים וכו' אף בנ"א כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד כו'.
[edn_26_*] וי"א (ראה שיח יצחק שבהערה 23. ועוד) דכאשר הוא הזיק פטור דהוי כמתחייב בנפשו ופטור מממון ומלקות. אבל זהו מטעם אחר, דקלב"מ, ואינו שייך לנדו"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג אחרי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אבל ר' עקיבא "יצא בשלום", משום ש"נכנס בשלום", כניסתו היתה כדי למלא את רצון העליון, לעשות "שלום " בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה" " (לחבר את מעלה ומטה ולחבר את " העולם עם אלקות).
14 ואי"ז סותר למה שאמר ר"ע (ברכות סא, ב) מתי יבוא לידי (מסנ"פ בפועל) ואקיימנו , כי החטא של נדב ואביהוא הי' בקרבתם – שהם קרבו עצמם (משא"כ תלתא סבא שמתו בהאידרא (זח"ג קמד, א) לא נחשב לחטא, כי הנשיקה נתקרבה להם ולא הם אלי' (אוה"ח ויקרא טז, א. וכ"ה בד"ה אחרי דשנת העת"ר)), ור"ע נצטער וביקש שיזמינו לו מלמעלה ענין מס"נ, וכדיוק לשונו "יבוא לידי" . – ויש עוד מעלה גדולה מזו והיא מס"נ דאברהם אבינו (ד"ה החודש הזה, ת"ש בסופו), כי ר"ע נצטער מצי יבוא בעבודתו להעילוי דמס"נ, (אלא שבאם המס"נ הוא נגד הכוונה העליונה דדירה בתחתונים – נכנס בשלום וויתר על עילוי עבודתו בשביל הכוונה), ואברהם אבינו לא חשב כלל אודות עצמו, וכל מבוקשו הי' רק לפרסם אלקותו ית' בעולם (משיחת ש"פ אחרי תשכ"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט שופטים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
רבי עקיבא "רגיל לזכות את ישראל", וכיון שכל ימיו הוא השתוקק להגיע למסירות נפש בפועל, למרות שהדבר ימנע ממנו קיום תורה ומצוות כאן למטה, מובן, שבראותו אצל יהודי כיוון של חזרה בתשובה – הדומה למסירות נפש – הוא זיכה אותו מיד, אף כאשר התשובה עדיין לא גרמה לשיפור התנהגותו בפועל, ש"בל ישוב עוד לכסלה...
34 ברכות סא, ב. ומכיון שהשתוקק לזה – הרי "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא כולו" (נסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 130 הערה 29).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
הן בנוגע לחיים רוחניים הן בנוגע לחיים גשמיים, וכמאמרם על התורה (ברכות סא, ב) במקום חיותנו , והם נמשכים למטה, שיהי' להניח ברכה אל ביתך ממש ע'י האשה (יבמות סב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו ויחי שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שלוחה" מתאימה להיות שליח, עקב מהירותה וזריזותה, ולמרות זאת אין אנו מוצאים שזוהי אומנותה.
17 וזה שמצינו דוגמת ענין החנוני בחיות (ולדוגמא: חי' קטנה שאוכלת את השרצים וזבובים ותולעים שעל הפיל ועי"ז יש תועלת לשניהם) וכיו"ב בשאר אומניות – לא קשה – א) היות דשועל הוא "פקח שבחיות" (ברכות סא, ב) ואעפ"כ אינו חנוני, מוכח דאע"פ שמסוגל ביותר לזה אינו מצטער להתעסק בזה (ואינו נוגע להק"ו – זה שקטנים מהשועל מתעסקים בזה). ב) ועיקר: כוונת דברי רשב"א במשנה היא לא שאין שום חי' ועוף שיש להם אומנות, אלא שע"ד הרוב כן הוא. ועפ"ז מתורץ זה ש"דבורה .. מסגלת לבעלי'" (דב"ר פ"א, ו), ובפרט דמשמע מזה שזהו טבעה. ועפ"ז מובן גם לשון המשנה "ראית מימיך חי' ועוף שיש להן אומנות", אף שמצינו בכמה מהם " שיש להם , כנ"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וזה גם מה שר' עקיבא אמר "כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו" – הוא עמד בתנועה של מסירות נפש (לא רק בשעת קריאת שמע ובאמירת "אחד", אלא) "כל ימי" :
40 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ח, ט, טז
רבי עקיבא חי כל ימיו בתשוקה לענין של מסירות נפש, כמסופר בגמרא, שרבי עקיבא אמר לתלמידיו :
19 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג י"ב-י"ג תמוז שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
בדומה למסופר על רבי עקיבא , שכאשר זכה לקדש את השם, הרי בו בזמן שמסר נפשו תוך עינויים קשים, הוא חש עונג על שזכה לדבר אשר עליו "כל ימי הייתי מצטער" .
19 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת משיחת ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
מתי יבוא לידי ואקיימנו" , משא"כ אברהם אבינו לא חיפש מסירת-נפש, אלא, עבודתו היתה לפרסם אלקות בעולם , ועסק בזה מתוך מסירה ונתינה לגמרי, עד כדי כך, שכשהי' צורך בדבר הי' מוכן למסור נפשו.
43 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
למסירת נפש – ע"ד המבואר בדרושי חסידות החילוק שבין המסירת נפש דרבי עקיבא להמסירת נפש דאברהם אבינו, שרבי עקיבא חיפש את המעלה של מסירת נפש, באמרו "כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו" , משא"כ אברהם אבינו לא חיפש את המעלה של מסירת נפש, אלא הי' מסור ונתון לקיים את רצונו של הקב"ה בכל האופנים:
179 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ואינו מסתפק בזה עדיין, ומוסיף עוד (אף דלכאורה אי"ז נוגע שם לגוף הענין) דאופן המסירת נפש שלו הי' שלא חיפש מס"נ, שזהו ההפרש בין המס"נ דאברהם אבינו להמס"נ דר"ע, דהמס"נ דר"ע הי' וואָס ער האָט געזוכט מס"נ, מתי יבוא לידי ואקיימנו ,
1066 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
מתי יבוא לידי ואקיימנו" , (ב) למעלה מזה – שהרצון הוא (לא בענין המס"נ, כי אם) למלא את שליחותו של הקב"ה, אלא שמצד תוקף הרצון למלא את שליחותו של הקב"ה אין שום דבר מעכבו ("קיין זאַך שטעלט אים ניט אָפּ"), ואינו חושב מה עלול לקרות עמו לאח"ז.
1151 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אודות נחום איש גם זו ורבי עקיבא – מצינו שנחום איש גם זו הי' שמח ביסוריו , משא"כ רבי עקיבא (ואף שר"ע אמר "כל ימי הייתי מצטער .
1481 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ולא כמו המס"נ דר' עקיבא שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו , וואָס ער האָט געזוכט מס"נ, דאין זה מס"נ בטהרתה, שהרי מס"נ משמעה מסירת נפשו (גם האלקית), ומאחר שרצה בעבודה זו אין זו מסירת נפשו האלקית.
270 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
– ולהעיר גם מדברי רבי עקיבא שבנ"י ותורה הם כדגים שבים, אלא, שר"ע אומר איך שמתחייב הדבר ע"פ שכל, "ומה במקום חיותנו וכו'", ואילו לימוד פנימיות התורה פועל שנעשים באמת כמו דגים שבים.
73 ברכות סא, ב. וראה גם ע"ז ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
למעלה מזה הוא סוג החי שיש בו חיות, שהו"ע הרגש, וגם ענין שכל, כמ"ש ידע שור קונהו, וכפי שמצינו בחז"ל שועל פקח שבחיות , היינו, שיש בהם שכל בעניניהם עכ"פ.
18 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, מבה"ח אדר-שני, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כאשר רואים "שיטה" שבמשך רוב ימי' פעלה כל הענינים כדבעי, ובמילא יש חזקה שגם להבא יהיו כל עניני' כדבעי – מתעוררים קנאה כנגד שיטה זו.אלא, שיש קנאה שהיא ע"ד הענין ד"שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו", וע"ד "קנאת סופרים תרבה חכמה"; אבל ע"י הירידה וההשתלשלות למטה נעשית מזה קנאה כזו שיכולה להביא לידי שנאה – שנעשים שונאים כפשוטו לשיטה זו, ונעשים בבחינת " רוצה לטעות " (כדלעיל סי"ד), ומחפשים ללא הרף ("מען האַלט אַלץ אין איין זוכן") – בבחינת "מתי יבוא לידי ואקיימנו" ...
58 לשון חז"ל – ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו ההפרש בין ב' המדריגות דיתרון ארץ בכל היא, ומלך לשדה נעבד, דיתרון ארץ בכל היא הוא בארץ הרוחנית, דהיינו גן עדן, דאף שהוא נעלה ביותר מעוה"ז, כמארז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, וכפי שדרשו רז"ל עה"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים, ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, דמ"ש שעוה"ז נברא בה"א קאי על ה"א תתאה שהיא הה"א אחרונה, ומ"ש ביו"ד נברא עוה"ב קאי על היו"ד כפי שמאיר באות ה"א ראשונה, וא"כ גדלה מעלת עוה"ב על עוה"ז, ובכללות הוא כמו החילוק בין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, דעלמא דאתכסיא הוא כמו דגים שבים דמיד שפורשים מהים מתים, והיינו לפי שהם בטלים לגמרי למקור חיותם, הרי מ"מ אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דאף שבעוה"ב ישנו הענין דיתרון ארץ בכל היא, מ"מ, הרי זה המשכה ששייכת להשתלשלות, שהיא המשכה מצומצמת, וכמו שנמשכה במלכות היא מתצמצמת ביותר, כמ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, דבשביל המלכות צ"ל הצמצום דגבורות, ועז"נ שהעבודה בעוה"ז היא יפה מכל חיי עוה"ב, היינו מגילוי בחי' כל שבעוה"ב, וכמ"ש עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב מרב כל, היינו מכל בחי' כל, דבכללות נחלק הג"ע לב' בחי', געה"ת וגעה"ע, אבל בפרטיות יש ריבוי מדריגות בג"ע לאין קץ, ועז"נ מרוב כל, היינו כל הריבוי מדריגות דגילוי בחי' כל, ולמעלה מזה הו"ע קיום המצוות בשמחה ובטוב לבב, דבכדי שיהי' השמחה צ"ל טוב לבב שהו"ע רעו"ד, דתענוג תלוי ברצון, דכאשר רוצה בדבר אזי יתענג וישמח בו, וע"י עבודה זו באופן של רעו"ד שלמעלה מהכחות, אזי מגיעים לבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן, שלמעלה לגמרי מהשתלשלות.
49 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
רבי עקיבא רצה לזכות לקיום הענין דמס"נ, באמרו "מתי יבוא לידי ואקיימנו" – מצד גודל המעלה דמס"נ, כפי שמצינו בנוגע להבית-יוסף, שבתחילה הובטח לו שיזכה למסירת-נפש בפועל, "לאיתוקדא על שמא קדישא", ולאחרי כן, מצד איזה סיבה, נטלו ממנו זכות זו, וכתוצאה מזה, הנה בשנים שלאח"ז הוסיף ונתעלה בלימוד התורה עד שנעשה "פוסק" של כל ישראל בדורו ולדורותיו אחריו, ואעפ"כ, הענין דמס"נ בפועל הוא נעלה עוד יותר מזה!
199 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
רבי עקיבא שאף וחיפש את הענין של מסירת נפש, כאמרו "מתי יבוא לידי ואקיימנה".
54 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תצוה, פ' זכור, י"ג אדר ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בשעה שאדם בהול לדבר מצוה – עלול הוא לחשוב, שכיון שעוסק במצוה ("ער איז פאַרקאָכט אין אַ מצוה"), הרי הוא כבר במדריגת "ולבי חלל בקרבי" , ושוב אינו צריך להזהר מפני ענינים בלתי רצויים כו' ("ער דאַרף שוין גאָרניט באַוואָרענען").
41 תהלים קט, כב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
מרור, שהוא מדרבנן – מורה על ענין החומרות, הגדרים והסייגים שאצל כאו"א, כפי ש"ידע אינש בנפשי'" שעליו לנהוג בחומרות והידוריםאלו, כדי שלא יבוא, ח"ו, לידי איסור שמדאורייתא ומדרבנן – "עשו משמרת למשמרתי".
113 לשון חז"ל – ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
לא מסירת-נפש באופן ד"מתי יבוא לידי ואקיימנו" , אלא אדרבה, באופן ששומרים על הגוף, כיון שיש צורך והכרח בו, שהרי על ידו צריכים לפעול את שליחותו של הקב"ה שהיא "בתחתונים" דוקא; כי אם, שכאשר יש צורך בענין של מס"נ בשביל העבודה דתורה ומצוות – הנה גם בזה אין מניעה, ובלבד שיבוא לידי פועל הענין ד"ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", שה"עולם" הו"ע אחד עם "א-ל", כיון ש"אין עוד מלבדו".
53 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכמו"כ כאשר יהודי עומד להתפלל, ומתבונן שהקב"ה הוא "מקור מים חיים", וכל הפורש ממנו הרי זה כמשל הדגים שבים שכאשר פורשים מן הים מיד מתים (כדאיתא בגמרא) – הרי כיון שענין זה נוגע בעצם נקודת נפשו, כמדובר בהמאמר בענין "בכל מאדך" , אינו יכול בשעת מעשה לעמוד בקרירות ולהגביל את תנועותיו כו'; ואם בשעת מעשה נשאר בקרירות, ויכול להבחין ("פאַנאַנדער-קלייבן") בשכלו ולהגביל את תנועותיו – הרי זה ראי' שעדיין חסר אצלו הענין ד"בכל מאדך" , ואולי חסר לו עוד משהו לפני "בכל מאדך" ...
43 ע"ז ג, סע"ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ואיזה סוג מס"נ – לא מס"נ דרבי עקיבא , שחיפש מס"נ, כאמרו "מתי יבוא לידי ואקיימנו" , אלא מס"נ דאברהם אבינו, שלא חיפש מס"נ; ענינו הי' למלא את רצונו של הקב"ה, אלא כשהי' צורך במס"נ לקפוץ לתוך כבשן האש, הי' מוכן גם לזה, אבל לא זה הי' ענינו.
2 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכמו כן בנוגע למצבו הרוחני – שמתבונן בגדלות הבורא שממנו נלקחה נשמתו, "מאיגרא רמה", ומשם ירדה "לבירא עמיקתא", ובפרט כשיודע בעצמו מי הוא המושל ושולט עליו מבין שני אלו שעליהם אמרו חז"ל "זה וזה שופטן" – שלפעמים זה קם וזה נופל ולפעמים זה קם וזה נופל, כך, שאינו יכול להגיע למעמד ומצב "שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם",
216 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וענין זה מרומז בטבילה במים – שמציאותו נעשית בדוגמתהמציאות דנבראים שבים, שיודעים שנמצאים הם "במקום חיותם ", ו"כיון שעולין ליבשה מיד מתים", וכך מתחיל הוא להרגיש ש"מי הדעת הטהור" הוא "מקום חיותנו" , כך, שלא תתכן מציאות של פרישה ל"מקום מיתתנו" , ח"ו, בפועל ממש.
136 ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד, טז
"ים ודרום ירשה" – שיורש את הענין ד"ים", שהו"ע אופן ההנהגה ד"דגים שבים" שאינם פורשים ממקום חיותם, ויורש גם את הענין ד"דרום", שמורה על התוקף ד"שמש הוי'", היינו, לא רק כפי שהוא במערב ("ים") ששם שוקעת השמש, שנחלש כחה, שמורה על ההסתר שמצד ה"מגן .
187 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועי"ז מגיע בעבודתו להעילוי ד"פדה בשלום נפשי" – כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בארוכה תורת רבינו הזקן , שזוהי דרגת העבודה ד"בכל מאדך", שאין בו רע כלל, שלא זו בלבד שיצרו מסור בידו, ולא זו בלבד ש"לבי חלל בקרבי" , אלא יתירה מזה – שהיצה"ר נעשה מסייע, כיון שנעשה כולו טוב , ע"ד עולם האצילות ששם "לא יגורך רע" , וכן הוא גם בעבודתו למטה, שאין לו רצון ותענוג בכל עניניו הגשמיים, בלתי להוי' לבדו.
246 תהלים קט, כב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כאשר מתעסקים בדבר הרשות, אזי יש צורך בהבנה והשגה עמוקה יותר – כי, במבט שטחי ("אויבנאופיק") אין זה דבר איסור, אבל, כאשר האדם רואה שיש לו רצון ונטי' באופן מסויים, אזי מתעורר החשש שהסיבה לכך שיש לו משיכה לדבר היא מצד ענין של תאוה , שכן, אצל רוב בני האדם אין נפש האלקית המושל ושולט היחידי, אלא "זה וזה שופטן" , כמבואר בתניא שישנו גם היצה"ר שהוא לכל-הפחות "כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט", ובמילא, יש צורך בהבנה והשגה עמוקה כדי להבחין איזה ענין בא מהיצ"ט ואיזה ענין בא מהיצה"ר.
258 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דמכיון שדרך עבודתו היא באופן שנותן מקום לצד שכנגד שגם הוא יוכל להציע את טענותיו,הרי זה וזה שופטן , שזה אומר דעתו וזה אומר דעתו.
20 ברכות סא, ב. וראה תניא פי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ו"את זה לעומת זה עשה האלקים" – " שועל ", שהוא "פיקח שבחיות" , שלימות החכמה , אבל, לא חכמה ד"אדם", "אתם קרויין אדם" , ע"ש "אדמה לעליון" , אלא חכמה ד" חיות ", היינו, שבין ה"חיות" גופא ה"ה "פיקח", שאינו מונח כ"כ בתאוות, אכילה ושתי' ודומיהן, אלא בעניני השכלה.
971 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דהנה, בימות החול יש מקום להתיירא מענין של און, דקאי על הלעו"ז (שזהו א' השמות שקראו לו חז"ל ), כי, להיותו רק במדריגת עבד, היינו, שאינו במעמד ומצב שמצד עצמו יש לו ההבנה וההשגה כו', אלא רק מפני אימת אדוניו עליו הרי הוא מקיים פקודת ומצות האדון, לכן יש אחיזה לענין האון, שתוכל להיות לו שליטה עליו ח"ו, ולא רק באופן שזה וזה שופטן .
248 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
וזהו גם דיוק הלשון "(כל ישראל יש להם ) חלק לעולם הבא" , ולא כהלשון "מזומן לחיי העולם הבא" וכיו"ב:
782 ברכות סא, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
רבי עקיבא – חיפש מס"נ, כאמרו "מתי יבוא לידי ואקיימנו" .
791 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכיון שכל הגילויים דלעתיד תלויים בעבודתינו עכשיו – הנה על זה באה ההוראה מסיפור הנ"ל אודות חיבור ב' הקצוות אצל רבינו הזקן, שמסר זאת לנשיאים שלאחריו עד לרבינו נשיאנו שמסר זאת לכל ההולכים בעקבותיו, שביחד עם זה שצריכים לעסוק בהשגת התורה כו', צריך להתעסק גם בענינים הכי פשוטים, וכנ"ל שההתעסקות בענינים הכי פשוטים אינה בסתירה לדביקות הכי נעלית ד"עמך לא חפצתי", כיון שענין המס"נ צריך להיות (לא מתוך תנועה של "מתי יבוא לידי ואקיימנו" , אלא) מתוך התמסרות לכוונה העליונה.
1415 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ד*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
בנוגע לר' עקיבא שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה , בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך , מתי יבוא לידי ואקיימנו ,
130 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
לימוד התורה הו"ע שנוגע לחיותו של יהודי, כמארז"ל "מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ..
746 ע"ז ג. ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וממשיך לבאר "ההפרש בין המס"נ דרע"ק שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו , שחפץ במס"נ לטובת עצמו מצד גודל הענין שבמס"נ, ואאע"ה המס"נ שלו הי' רק על ענין פרסום אלקות בעולם בעצמו, לכן הנה ר"ע הי' לו עונג בהצער שלו, כי בזה נתמלא מבוקשו למסור נפשו על אלקות, ואאע"ה הי' לו צער מזה שנחבש בבית האסורים ..
1702 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומה גם שרבה הוא למעלה ממדריגת בינוני – כפי שמביא רבינו הזקן בהתחלת ספר התניא "אמר רבה כגון אנא בינוני א"ל אביי לא שביק מר חיי לכל ברי' וכו'" , ולכן הנהגת רבה אינה שייכת כ"כ לספר של בינונים .
189 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר*, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וזהו הביאור בדברי רבי עקיבא "כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו" :
1764 ברכות סא, ב. וראה גם שיחת ש"פ אחרי תשכ"ב ס"ט (תו"מ חל"ג ע' 385). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וע"ד שמצינו שכאשר רבה , ברוב ענוותנותו, טעה בעצמו לומר שהוא בינוני ("כגון אנא בינוני"), אמר לו אביי, תלמידו, "לא שביק מר חיי לכל ברי'" .
47 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וגם כללות עבודתו של ר' עקיבא במשך כל ימיו היתה במסירות נפש, כפי שאמר " כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו" [בנוגע ללימוד התורה, היו אצלו כמה אופנים, כפי שמצינו שאמרו לו "מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות" , והרי "אגדה" ו"נגעים ואהלות" הם שני אופנים בלימוד התורה:
369 ברכות סא, ב. – המשך הביאור בשאלת תלמידי ר"ע "עד כאן" , ותשובתו של ר"ע – נדפס בלקו"ש ח"ו ע' 126 הערה 35.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
הן אמת שהי' אצלו ("ער האָט געפּראַוועט") מסירת נפש, אבל, כיון שהי' זה באופן שהי' לו מזה חיות , באמרו "מתי יבוא לידי ואקיימנו" , הנה אף שזוהי אמנם דרגת רבי עקיבא , אעפ"כ, אומר רבינו נשיאנו במאמר חסידות – באדישות ("אויף אַ קאַלטן אופן") – שאין זה מגיע לאברהם!
929 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
"תניא בספ"ג דנדה", ואח"כ מובא בו מאמר המשנה , מאמר הגמרא , פסוקים מתושב"כ (הן מחומש והן מנ"ך ), מאמר הזהר ורע"מ , מדרש ועץ חיים – ענינים מכל חלקי התורה, פשט רמז דרוש וסוד (וגם פסקי הלכות למעשה – בשייכות לקריאה בשם זה או בשם אחר, שזהו"ע שנוגע לנאמנות לעדות), כפי שבאים בהמשך אחד בפרק הראשון שבתניא (משא"כ בפרקים שלאח"ז).
1313 "משביעים אותו כו'" (נדה ל, ב). "צדיק וטוב לו כו'" (ברכות ז, א). "צדיקים יצ"ט שופטן כו' לא שביק מר חיי לכל ברי'" (שם סא, ב). "רבש"ע בראת צדיקים כו'" (ב"ב טז, א). "צדיק ורשע לא קאמר" (נדה טז, ב). העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע (יבמות כ, א. נדה יב, א). מי שיש בידו למחות ולא מיחה נק' רשע (שבועות לט, ב). "כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק כו'" (סנהדרין צט, א). "כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין כו'" (ב"ב יו"ד, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
פרטי הציוויים באכילת הפסח הם מפני שפסח הו"ע כללי בחיי בנ"י – יציאה מעבדי פרעה לעבדי ה' , שנעשית ע"י שחיטת הפסח, שהו"ע המס"נ בשחיטת הע"ז של מצרים,
1742 וכמ"ש במ"ת "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים גו'", "שתהיו משועבדים לי" (יתרו כ, ב ובפרש"י), ובאופן ש"שטרי קודם" (פרש"י בהר כה, נה), ומאז הנה כל המציאות של בנ"י היא המציאות דתורה – "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית", וזה גופא – "בשביל התורה שנקראת ראשית" (פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית), וכפי שאומרים בנוסח תפלת ערבית: "כי הם חיינו ואורך ימינו", וכדברי ר"ע (ברכות סא, ב) שבנ"י הם כמו דגים שהים הוא מקום חיותם, ו"כיון שעולין ליבשה (פורשין מדברי תורה ) מיד מתים" (ע"ז ג, ב), ולא כמו ברואים שביבשה, שמקבלים חיותם מן היבשה , אבל לא באופן שמציאותם היא מציאות היבשה , ורק דגים בים, מציאותם היא מציאות הים, שלכן, לדעת רשב"ג, כל שהוא מבריית המים אינו חוצץ (מקואות פ"ו מ"ז. ידים פ"ב מ"ב), כיון שמציאותו היא מציאות המים. ואף שאין הלכה כמותו, הרי פסקינן כוותי' בהא דזבחים כב, א – כידוע השקו"ט בזה (ראה אג"ק חכ"ז ע' שסח בהערה ד"ה אין. וש"נ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
– כשיטת ר"ע, שעבודתו היתה למעלה ממדידה והגבלה, מס"נ (לא רק בכח, אלא גם) בפועל, וכפי שאמר "כל ימי הייתי מצטער ..
262 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, כ"א תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
המשך שיחה א' ושיחה ב', בביאור השייכות דפינחס לענין הנס, ע"פ דברי הגמרא "הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו", "כמו שנעשה לפינחס, כדאמרינן בסנהדרין" (אף שהרבה נסים נעשו לו) – שהחידוש אינו בכמות הנסים, אלא שכללות הנהגת הקב"ה עם פינחס היתה מלכתחילה הנהגה של פלא, בהתאם להנהגת פינחס באופן של "פלא", מתוך מס"נ שלמעלה מחשבון ומדידה, ולכן ניתן לו השכר דכהונה (אף שזהו ענין שבא בדרך כלל בירושה), ונעשה אצלו ענין שבטבע – "לזרעו אחריו" ; והשייכות לבעל הגאולה, שכל מהותו היתה מס"נ , ועי"ז פתח את הצינור וסלל את הדרך לכל ההולכים באורחותיו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ג ע' 164 ואילך.
1024 אבל לא באופן שהמס"נ היא עיקר ושרש העבודה ותכלית הכוונה – כפי שמבאר בעל השמחה והגאולה בכ"מ (ראה תו"מ חל"ו ריש ע' 160. וש"נ) החילוק שבין המס"נ של אברהם אבינו למס"נ של רבי עקיבא , שר"ע חיפש את ענין המס"נ, באמרו , "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו" (ברכות סא, ב), משא"כ אברהם אבינו, חפצו ורצונו הי' לפרסם אלקות בעולם, כמ"ש (וירא כא, לג) "ויקרא שם גו' א-ל עולם", "שהקריא לשמו של הקב"ה כו'" (סוטה יו"ד, ריש ע"ב), שכולם ידעו שהקב"ה הוא (לא רק "א-ל ה עולם", אלא) "א-ל עולם", שהעולם עצמו הוא אלקות (ראה לקו"ת תבוא מב, ד. מג, ג. ובכ"מ), אלא שכאשר הי' צורך בשביל זה בענין של מס"נ, הי' אצלו גם ענין המס"נ (כולל גם ענין המאסר, כמסופר בגמרא במסכת ב"ב (צא, סע"א) שאברהם אבינו הי' חבוש בבית האסורים כו'); ועד"ז בנוגע לבעל הגאולה, שעיקר עבודתו היתה בהפצת התומ"צ כו', לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ורק כשהי' צורך בכך, הי' אצלו גם ענין המס"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וההוראה מכל האמור – שאצל כאו"א מישראל צ"ל לימוד התורה באופן שנרגש אצלו שהתורה היא חיותו, כמשל הדגים שבים שחיותם היא בהיותם במים דוקא , ולכן הלימוד הוא מתוך תענוג, וכמארז"ל "לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ", כיון שלימוד התורה צ"ל מתוך תענוג דוקא, ועד שאפילו הנפש השכלית מתענגת בלימוד התורה , ובאופן של יגיעה, וכל זה בנוגע לכללות פרד"ס התורה – הן בלימוד הנגלה והן בלימוד החסידות.
103 ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ים קאי על עלמין סתימין, שהברואים שבו הם המלאכים שנקראים נוני ימא , להיותם בדוגמת דגים שבים שנמצאים תמיד בתוך הים שהוא מקום חיותם, ויתירה מזה, שגם יודעים ומרגישים שהים הוא מקום חיותם (כדאיתא בגמרא המשל ממענה הדגים לשועל ומה במקום חיותנו כו'), וכיון שעולין ליבשה מיד מתים , ועד"ז במלאכים, שעומדים תמיד בביטול לגבי האור האלקי שהוא מקורם שמאיר ונרגש בהם בגילוי.
568 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם *. ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב** מאמר א, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וביותר צ"ע מה שאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו , דלכאורה, זה גופא שכל ימיו השתוקק בפועל לקיים פסוק זה , ה"ז גילוי כח המס"נ שלו שהאיר אצלו, ומה חסר כ"כ בענין המס"נ שלו (כל זמן שזה לא בא לידי פועל, מצד סיבה שאינה תלוי' בו) עד שהצטער על זה .
626 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
החיפוש אחר מס"נ, "מתי יבוא לידי ואקיימנו" – הרי זה עבודה פרטית של נשמה, אבל, אין זה ענינו של אברהם בתור א' מג'
722 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אצל הנשמה קודם שירדה למטה, בהיותה בעולם האחדות – לא שייך ענין של שלום, דכיון שמעולם לא הי' שם ענין של פירוד והתחלקות, כי אם תכלית הפשיטות, א"כ, מה שייך לעשות שלום, בה בשעה שלא קיימת אפשרות אחרת; ורק כאשר ישנם "שר של אש" ו"שר של מים" , ולמטה מזה, כאשר "זה וזה שופטן" , יצר טוב ויצר הרע – אזי יש צורך בענין השלום.
1094 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובהקדמה – שרצונו של הקב"ה שבנ"י "ילכו מחיל אל חיל" , והיינו, שלא ישארו לעמוד על עמדם, כמו טבע הדומם והצומח שנשארים תמיד במקום אחד, ואפילו לא כמו טבע הבעל-חי, שאף שהולך ממקום למקום , הרי הם מוגבלים במקום מסויים, וכמו דגים שבים שכאשר פורשים מן הים מיד הם מתים , ועד"ז בעלי-חיים שביבשה שאינם יכולים לירד לים; ואילו ממין המדבר תובעים שמציאות העולם לא תגביל אותו, אלא ילך מחיל אל חיל, לא רק בכמות אלא גם באיכות כו'.
1437 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ולכאורה, כיון ש"נכנס בשלום", היינו, שלא הי' אצלו רצון משלו, ורצה רק למלא את רצון העליון, הרי בודאי רצה למלא את הכוונה ד"לשבת יצרה"; וא"כ, מהו הפירוש בדברי ר"ע "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה , בכל נפשך , אפילו נוטל את נשמתך , אמרתי , מתי יבוא לידי ואקיימנו" ?
1512 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א', י"ג תמוז, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ט
ריב"ל מדבר כאן אודות יהודי שלומד תורה , ולומד מתי שיש ביכלתו, יומם ולילה , אלא שאינו עוסק בתורה , דהיינו, שאינו מזכך את העולם ע"י תורתו, שענין זה נקרא בשם "עסק" כדלהלן.
729 ולהעיר, שענין זה (שיהודי לומד תורה יומם ולילה ואינו מבטל תורה ) שייך לא רק לדרגת צדיק, אלא גם לדרגת בינוני – כמבואר בתניא בתחילתו בנוגע לרבה ש"לא פסיק פומי' מגירסא" (ב"מ פו, א) ואמר "כגון אנא בינוני" (ברכות סא, ב), כיון ש"הבינוני אין בו אפילו עון ביטול תורה" , אע"פ שביטול תורה הוא מג' העבירות שאין אדם ניצול מהם בכל יום (ראה ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לתניא שם (ע' כו) הערה ד"ה אפי'). – מהנחה בלתי מוגה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
מתי יבוא לידי ואקיימנו" – כיון שיש להתחשב בעיקר עם הפועל ממש בגשמיות, ורק כשישנו ענין המס"נ בפועל בגשמיות, אזי באים לדרגא כזו ש"אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן" .
278 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכמסופר בגמרא שגם כשגזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה , הי' ר"ע מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה , באמרו, שלימוד התורה הוא עיקר החיות של בנ"י, כמשל הדגים שבים , "ומה במקום חיותנו וכו'".
2578 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כאשר יהודי יוצא עכשיו למלחמה של נפשו האלקית עם נפשו הבהמית, כמארז"ל "זה וזה שופטן" , ועד"ז כשצריך לברר את חלקו בעולם, מבלי להתפעל מה אומרים הגויים שמסביבו, ובלשון הכתוב :
1297 ברכות סא, ב. וראה תניא שבהערה 47.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ומביא על זה מארז"ל גבי ר"ע שבשעת גזירת המלכות הי' מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה , וכשאמרו לו אי אתה מתיירא מפני מלכות , השיב במשל מדגים שבים, שכשפורשים מן הים מיד נעשים היפך החיים, ועד"ז הוא גם בישראל , שכל מציאותם היא התורה , שהיא המקור המחי' את כל המציאות.
1604 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
סיום הביאור בפירוש רש"י "הירא ורך הלבב" – ה"יינה של תורה" , שכיון שר"ע "רגיל* לזכות את ישראל" , זיכה מיד יהודי שעומד בתנועה של תשובה (שהיא בדומה לתנועת המס"נ ), ולכן אינו יכול לפרש שהירא מעבירות שבידו צריך לחזור ממלחמה**, כי יראה זו
2116 שזהו ענינו המיוחד של ר' עקיבא, כדאיתא בגמרא (ברכות סא, ב) שאמר בנוגע לענין המס"נ בפועל: "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה , בכל נפשך (ואתחנן ו, ה), אפילו נוטל את נשמתך , אמרתי , מתי יבוא לידי ואקיימנו" (לא כמו אברהם, שהיתה לו מס"נ, אבל לא חיפש את ענין המס"נ), והיינו, שאף שהיתה אצלו העבודה דקיום התומ"צ באופן דאורות בכלים, הי' רצונו בעבודה דמס"נ בפועל דוקא.
והרי ענין המס"נ ישנו אצל כל אחד מישראל – באמירת ק"ש (שהו"ע המס"נ) בכל יום, אלא, שאין זה כפי שהי' אצל ר"ע שנשאר נשמה ללא גוף, אלא שהמס"נ היא באופן שגם לאח"ז נשאר נשמה בגוף עד מאה ועשרים שנה.
וכמו בתפלת נעילה דיוהכ"פ שבסיומה עומדים בתנועה של מס"נ ומכריזים בקול רם: "שמע ישראל גו' ה' אחד", ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ג"פ (כנגד ג' עולמות בי"ע*), ולאח"ז נשארים נשמה בגוף, ומכריזים: "לשנה הבאה בירושלים".
*) ראה גם תו"מ חט"ו ע' 33 . וש"נ .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומה במקום חיותנו אנו מתיראין , במקום מיתתנו עאכו"כ, אף אנחנו , עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך , אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכו"כ" , שמזה מובן, שהתורה נותנת חיים גשמיים (אלא שלאח"ז צ"ל גם ה"קמח" שבא ע"י התורה – "אם אין תורה אין קמח" ).
838 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אין לך מי שסבל כ"כ מהחורבן כמו רשב"י, עוד יותר מאשר ר"ע רבו, שאף שסבל יסורים קשים, עד ש"אמרו לו תלמידיו (התלמידים שלאחרי ל"ג בעומר, לאחרי שפסקו למות) רבינו עד כאן" (כיון שלא יכלו להבין מדוע צריך לסבול יסורים כאלו), הרי יסורים אלו היו במשך זמן קצר, שאז יכולים לסבול כו', וכדברי הגמרא :
1878 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
בהדרושים , שיובן בהקדים ביאור רבינו הזקן בענין ריב"ז שבכה ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי , והוא תמוה, שהרי ריב"ז למד שמונים שנה תורה , ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין , והי' חסיד גדול ומופלג, ואיך הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו (וכמו שמתמי' בסש"ב על רבה שאמר כגון אנא בינוני, דלא שבקית חי' לכל ברי').
568 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וע"ד שאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו , ולכאורה למה הצטער על זה, והלא כולהו אליבא דר"ע , שכל התושבע"פ נתייסדה מחמשה (או שבעה ) התלמידים שהיו לו , אלא מזה גופא מוכח שיש עילוי בענין המס"נ שלמעלה מהתורה.
35 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו וכו'", והיינו, שישנו גם ה"מלך זקן וכסיל" שעושה "מצור" וכו', או כמובא בתניא בפירוש מארז"ל "זה וזה שופטן" שהיצה"ר הוא (רק) "כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט וכו'".
1384 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וענין זה יהי' לא רק אצל בני אדם , אלא גם אצל בעלי חיים – שגם אצלם שייך וישנו ענין של שכל, בנוגע לעניניהם כו', וכמובן ממארז"ל ששועל הוא "פיקח שבחיות" (שגם אצלם ישנו ענין השכל, אלא שהשועל הוא הפיקח מכולם), ומקרא מלא דיבר הכתוב "ידע שור קונהו וגו'" , ועד שנוגע גם להלכה בפועל, כפי שמצינו במסכת ב"ק :
1151 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ואינו מסתפק בזה עדיין, ומוסיף עוד (אף דלכאורה אי"ז נוגע שם לגוף הענין) דאופן המסירת נפש שלו הי' שלא חיפש מס"נ, שזהו ההפרש בין המס"נ דאברהם אבינו להמס"נ דר"ע, דהמס"נ דר"ע הי' וואָס ער האָט געזוכט מס"נ, מתי יבוא לידי ואקיימנו , משא"כ באברהם הנה המס"נ שלו הי' בדרך אגב.
9 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג י"א ניסן ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועד שאח"כ הוא בא לבחינת אתהפכא, ובזה גופא הוא בתחלה באופן דולבי חלל בקרבי , ואח"כ הוא מגיע לואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, שגם היצה"ר גופא נהפך לטוב , בדוגמת תשובה שלימה (תשובה מאהבה) שזדונות נעשים כזכיות ועד שנעשים לזכיות ממש.
41 תהלים קט, כב. ברכות סא, ב. תניא פ"א (ה, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשל"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
שזהו ג"כ מה שמס"נ דאברהם לא היתה כמס"נ דר"ע שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו , כ"א שכל ענינו הי' לפרסם אלקותו ית' בעולם, אלא שאם צריך מס"נ ע"ז הי' מוכן לזה.
29 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב [מאמר א'] ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וביותר צ"ע מה שאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו , דלכאורה, זה גופא שכל ימיו השתוקק בפועל לקיים פסוק זה , ה"ז גילוי כח המס"נ שלו שהאיר אצלו, ומה חסר כ"כ בענין המס"נ שלו (כל זמן שזה לא בא לידי פועל, מצד סיבה שאינה תלוי' בו) עד שהצטער על זה .
50 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואמר אשולחן דצו"ד מונח דילפינן מארון, לשיטתי' בשבת וברכות שם דישראל צ"ל עושים רצונו של מקום [פ"ר דק"ש שנאמר בה בכל מאדך ומסנ"פ – ברכות סא:] ומלאכתן נעשית ע"י נכרים והק' מחלק מזון וריוח לעו"ר (כל' פירש"י בשבת), היינו שהשלחן אינו ברשות האדם – שלכן אין בזה חלוקים דמו"מ –[/reshimo]
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ראב"ש אזיל לשיטתי' בשבת וברכות שם , דישראל צריכים להיות עושים רצונו של מקום [ שזוהי דרגת העבודה ד פרשה ראשונה דקריאת שמע שנאמר בה בכל מאדך ומסירת נפש – ברכות סא, ב , שדרגא זו נקראת "עושין רצונו של מקום" ] – שאז עוסקים בחיי עולם (לימוד התורה), ומלאכתן נעשית ע"י אחרים, ואין עוסקים בחיי שעה , "דאפשר ע"י נכרים , והקב"ה מחלק מזון וריוח לעושי רצונו " (כלשון פירש"י בשבת שם ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואמרו ג"כ ע"פ וזאת לפנים בישראל* דישראל ר"ת יש ס"ר אותיות לתורה , וכאו"א יש לו אות בתורה שזהו חיותו** [ונרמז ג"כ במרז"ל (ברכות סא:) מקום חיותנו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואמרו ג"כ על פסוק " וזאת לפנים בישראל "* דישראל ר"ת " יש ששים ריבוא אותיות לתורה ", כנגד ששים ריבוא בנ"י , וכל אחד ואחד מששים ריבוא בנ"י יש לו אות בתורה שזהו חיותו ** [ונרמז ג"כ במאמר רז"ל (ברכות סא, ב) " מקום חיותנו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והנה סוג שני בבנ"א והם הבינונים , שעליהם אמרז"ל (ברכות סא:) בינונים זו"ז – יצ"ט ויצה"ר – שופטן , היינו דבענין דתומ"צ דעסקינן בי', מתלקחת מלחמה בנפשו , והן היצ"ט והן היצה"ר מחווים דעתם במשפט איך יעשה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' חיי שרה אר"ש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ט
דהנה מבואר למעלה דדוקא בבחי' המל' יש מכל מה שיש למעלה גם מבחי' הכתר מפני שסוף מעשה דוקא עלה במח"ת כו' וא"כ גם בחי' הסתלקות שלה עולה למעלה מעלה ברום המעלות ביותר ובדרך דוגמא אנו מוצאים כמה מיני מדריגות של מס"נ בנשמות שמבחי' מל' דוקא וכמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד בבחי' העלאת מ"נ כו' והוא מפני בחי' יחידה בכל מאדך כו' וזהו דוגמא להבין שיש גם בחי' כתר במל' כו' ואמנם הרי הוא בחי' או"ח דכתר כו' וד"ל.
51 ר"ע שיצאה נשמתו באחד : ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
שם ב"ן המתברר כו' ואח"כ נמשך בחי' מ"ד דדכורא והוא בחי' המשכות אור הזרוע לצדיק חי עלמין מבחי' יסוד ז"א במל' כידוע והוא בירור השני של המ"ן דהיינו מה שבחי' מ"ד מברר למ"ן דמל' לקלוט את הטוב ולהתאחד בו, והוא כמארז"ל דמיכאל כה"ג מקריב נשמות ע"ג המזבח ועולי' למעלה ונכללי' באור האצי' ממש כמאמר לאשתאבא בגופא דמלכא כו' או כמו ע"י מס"נ של הנשמות באחד כמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד ממש וכיוצא ואשר א"א ליכלל ממש באור האצי' ממש יורד למטה כו' (והן הנפילים אשר היו בארץ כו' כמ"ש במ"א), והוא ענין שם מ"ה דאצי' שמברר לב"ן בכללות וכמו עד"מ הוולד שנוצר ונתהווה מאמצעות חיבור מ"ד ומ"ן הגשמיי' כך למעלה נתהווה תולדות הנשמות מאמצעות מ"ד ומ"ן דזו"נ ובכללות נק' יחוד מ"ה וב"ן כו' וד"ל.
78 ר"ע שיצאה נשמתו באחד : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב האזינו השמים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והנה הגוף הגשמי הוא רחוק מאד מאוא"ס ב"ה מחמת חומריותו וגסותו וא"א להאיר בו אור התו"מ כשהגוף בתקפו, ולכן ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, שאינו מאיר בו אור התו', וצריך לבטש הגוף ולהכניעו ולהשפילו בבחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ולב נשבר כדי שיהי' תחת ממשלת הנפש האלקי' המשכלת ומתבוננת בגדולת ה' א"ס ב"ה, כי לאום מלאום יאמץ ובינוני זה וזה שופטן כו', וזו היא בחי' תשובה כנודע שבחי' תשובה אינה על עבירות דוקא אלא השבת הנפש שתשוב אל האלקים לדבקה בו, וזה תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז להשיב את נה"ב שיאיר בה אוא"ס ב"ה, כי הנשמה עצמה א"צ תיקון שהיא בבחי' צדיקים שבטבעה לעלות אל ה' כו', משא"כ נה"ב היא בבחי' בע"ת דאתכפי' ואתהפכא מזה שהיתה תחת ממשלת קליפות נוג"ה כו',
51 לאום מלאום יאמץ ובינוני זה וזה שופטן : תולדות כה, כג. ברכות סא, ב. וראה תניא פי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב צאינה וראינה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וענין יחודא עלאה הוא למסור נפשו באחד ממש דהיינו בבחי' אח"פ שנק' קדש העליון מפני ההתבוננות איך שהוא אח"פ ממש וכל מה שנמשך מאורו הפשוט להיות בבחי' סובב וממלא אינו רק הארה מצומצמת שהוא וי"ו דקודש הנ"ל, ולזאת תכלה הנפש האלקי' ליכלל במהותו ועצמותו ית' דוקא ולא תחפוץ בשום דבר זולתו כלל וכלל כמ"ש מי לי בשמים ועמך כו' כלה שארי כו', וזהו ענין מס"נ באחד ממש לצאת לגמרי מנרתיק הגוף שהוא נפרד גמור כמו ר"ע שהי' מאריך באחד עד שיצאת נשמתו באח"ד כו'.
31 ר"ע שהי' מאריך באחד : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והנה איתא בזהר שבבחי' ים העליון יש נונין וארבין שעל זה אמר שם אניות יהלכון כו', והענין הוא כידוע שבחי' נשמו' דאצי' המתכללי' במל' דאצי' ומתאחדים בה בתכלית הן הנק' נוני ימא רבא והוא כמו ג' סבות ורשב"י כמ"ש בזוהר בכמה דוכתי על רב המנונא סבא שהוא נוני ימא רבא דשט בימא רבא ועד"מ דגים שבים שמובלעים בים ומתאחדים בה בתכלית עד שהמים להם כמו חיות לנפשם כמו חיות האויר שיחי' ממש הבע"ח בארץ כידוע ויותר מזה שהרי הבע"ח מופרד במציאות חיות נפשו רק שמקבל מן האויר והדגים מובלעים בתוך הים והים מכסה עליהם מלמעלה שזהו מורה על בחי' חיות עצמי' וכך הנשמו' דאצי' בבחי' ים העליון שבבחי' חכ' שבדיבור העליון מובלעים שם ומתאחדים בבחי' אלקות בבחי' חיות עצמי כמש"א רשב"י בחד קטירא אתקטרנא כו' בי' אחידא בי' להיטא כמארז"ל למה ת"ח נמשלו לדגים שבים שמיד שפורשים ליבשה מתים כו', והרבה יותר מביטול והתכללו' של הנשמות ומלאכי' שנבראו מבחי' אותיו' הדיבור שזה כמו חיות הבע"ח מן אויר הארץ כך מקבלי' מהבל רוח פיו כמ"ש וברוח פיו כל צבאם דאעפ"כ הן דבר ויש בפ"ע וגם יש להם חומר גופני כמו אש ורוח כידוע רק שהוא מבטל בחי' יש שבו ע"י השגתו בכח אלקי המהווה אותו מאותיו' הדיבור כנ"ל, ואין זה ערך כלל לבחי' ביטול והתכללו' דנשמו' ומלאכי' דאצי' בים העליון שזהו כמו דגים שמובלעים בים וכמו עובר שהוא ירך אמו ואוכל ממה שאמו אוכלת כו' כידוע בבחי' עיבור הנשמות במל' כו' וד"ל.
27 למה ת"ח נמשלו לדגים שבים : ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'כד. ובתו"ח לך לך צו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ג הנהגת בית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ו הנפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון או להפך אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרח מפני כבוד השכינה שהשכינה במערב ופני השכינה למזרח ולכך נקרא מזרח קדם ומערב אחור כמ"ש אחור וקדם צרתני ודרום נקרא ימין ותימן ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית או לקרן מזרחית דרומית או צפונית אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותר ואם לאו אסור ובמקום שאפשר טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון ולא להפך כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש ברוב מדינות אלו שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבה וכל שכן במדינות המכוונות לצפון ירושלים ממש:
לד ברכות סא , ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ג הנהגת בית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ו הנפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון או להפך אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרח מפני כבוד השכינה שהשכינה במערב ופני השכינה למזרח ולכך נקרא מזרח קדם ומערב אחור כמ"ש אחור וקדם צרתני ודרום נקרא ימין ותימן ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית או לקרן מזרחית דרומית או צפונית אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותר ואם לאו אסור ובמקום שאפשר טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון ולא להפך כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש ברוב מדינות אלו שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבה וכל שכן במדינות המכוונות לצפון ירושלים ממש:
לה רש"י ברכות סא, ב. עי' בכור שור . מ"א ס"ק ו [בשם היכל הקדש]. וכ"פ בסידור ד"ה הנפנה (ולא רק במקום שאפשר וטוב ליזהר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות הנהגת אדם בבקר ג הנהגת בית הכסא יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
יא המטיל מים מן הצופים (פי' כל מקום סביבות ירושלים שיכולין לראות את בית המקדש משם ומשם ואילך אין יכולים לראות נקרא אותו מקום צופים ) ולפנים לא יטיל ופניו ממש כלפי הקודש אלא יחזיר פניו לצד אחר מעט:
לג תוספות פסחים דף מט , א ד"ה אם. רש"י ברכות סא, ב ד"ה מן הצופים .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ולא תוכל הארץ להכיל גודל חילול שם שמים ובזיון התורה בעיני המון עם, לאמר זו תורה וזו שכרה .
513 זו תורה וזו שכרה : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ג הנהגת בית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית, או לקרן מזרחית דרומית או צפונית, אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותר , ואם לאו אסור .
460 ברכות סא , ב (הנפנה ביהודה , לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום , ובגליל צפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר (אם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים, או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו. אבל צפון ודרום יפנה , ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש, בדרומה של ארץ יהודה , רש"י). ורבי יוסי מתיר ... וחכמים אוסרים. חכמים היינו תנא קמא. איכא בינייהו צדדין), ופירש רש"י (דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש, לתנא קמא צדדין נמי אסירי, דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע, ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור , אבל לצדדין מותר ). עיין בכור שור ברכות שם (יש לפרש דתנא בתרא סבירא ליה דאינו אסור כי אם כשיודע בודאי שהוא נגד המקדש . אי נמי סבירא ליה, דהיכא דיודע בודאי שהוא צדדין, שרי לאיזה צד שירצה, ואין צריך לחוש לאותו רצועה, ותנא קמא לא סבירא ליה הכי).
ומפרש רבינו שכן הוא גם לדעת המפרשים טעם האיסור משם כבוד השכינה שהיא במערב , דקיי"ל שלצדדים מותר , ותלוי אם משוכה יותר כלפי צפון או דרום , או יותר כלפי מזרח או מערב .
וראה שלחן הזהב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר ג הנהגת בית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יד
יא המטיל מים מן הצופים (פירוש, כל מקום סביבות ירושלים שיכולין לראות את בית המקדש משם, ומשם ואילך אין יכולים לראות, נקרא אותו מקום צופים ) ולפנים , לא יטיל ופניו ממש כלפי הקודש, אלא יחזיר פניו לצד אחר מעט:
682 תוספתא פסחים פ"ג ה"י (איזה הוא צופ[ים], הרואה ואינו מפסיק). תוספות פסחים דף מ[ט] , א ד"ה אם (ואור"י דבתוספתא דמכילתין מפרש בהדיא, איזהו צופים , הרואה ואין מפסיק. פירוש, כל מקום סביב ירושלים שיכול לראותו משם). רש"י ברכות סא, ב ד"ה מן הצופים (מקום שיכולין לראות משם הר הבית , ומשם והלאה אין יכולין לראותו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ועכ"ז עיקר ענין גידי ההרגשה מה שמרגיש הכאב אינו אלא במוח בינה ולא במוח החכ' שהרי אינו מרגיש כאב המכה שבריאה לפי שהריאה נמשך מן הקנה שהוא במוח החכ' כנ"ל (וע"כ הריאה שואבת כל לחלוחית ומנשבת תמיד על הלב לקררו מחומו ויש בה כיווץ והתפשטות תמיד[י] באונות שלה לפי שיסודה העצמי הוא מבחי' רוח החיים שבלב שממנו העורקים (כמשי"ת), וכן בלב בחלל הימיני שבו, ועיקר יסוד הלב הוא מבחי' רוח החיים שהוא כח הרוח שמורכב מגידי הרוח שהן העורקים שאין בהם דם, וגם מה שנמשך מובחר הדם בחלל השמאלי הרי יוצא ונכנס ברו"ש תמידי' והן ב' דפיקו' שבלב, א'
365 הריאה שואבת כל לחלוחית : ברכות סא, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ולכך אין עיקר הציווי על מס"נ רק כשבא לנסיון בגופו שבזה צריך לעמוד על נפשו כו', וכמו ר"ע שא' כל ימי הייתי מצטער ע"פ זה ואהבת בכל נפשך אפי' נוטל את כו' מתי יבא לידי ואקיימנ[ה] דגם שבכח נשמתו הי' לו מס"נ באחד בכל יום, אבל בפועל יהיה הדבר לאמיתתו יותר והיינו מה שמגלה בפועל זה כל אמיתית נקודת יהדותו שבהתקשרות העצמיות דיחידה דוקא, וז"ש ואקיימנ"ה כו' שעד שבא לפ"מ לא קיים בנפשו אמיתי' הדבר דאפי' נוטל כו' אעפ"י שאמיתי הוא בהעלם העצמות דיחידה שממנה הכח ועוז לבא למס"נ בפ"מ אבל אינו בא בגלוי כלל והעיקר הוא שיבא בגלוי בנסיון בגוף שזהו עולה למעלה יותר מעצם ההתקשרות דיחידה.
1781 כל ימי הייתי מצטער : ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור הקדמה ו, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והנה יש להקדים עוד ענין אחד והוא הידוע דאת זלע"ז עשה האלקים ממש וכמו שיש בסטרא דקדושה כח האמונה האלקי' כך יש בסט"א כח אמונה שנק' אמונה זרה ולכך אמרז"ל במס' יומא מקדש ראשון נחרב בעון ע"ז וג"ע וש"ד (והקב"ה ויתר להם עד שעברו עון דביטול תורה דוקא כנ"ל) ומקדש שני אע"פ שאנו בקיאין בהן שהיו עוסקים בתו"מ וג"ח חרב מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד כו' ויש להבין דלמה נחרב המקדש השני בעבור עון שנאת חנם אם היה עוסקים בתו"מ ובגמ"ח וכידוע שהיה ברובם ככולם מס"נ על התורה ומצות כמו בימי חשמנאי שמסרו נפשם על התור' ועבודה כשרצו להשכיחם תו"מ כו' וכן בדורות הזוגות עד הלל ושמאי ותלמידיהם אחריה' עד ר"ע וחביריו וכרחב"ת שנהרגו על קדוה"ש בעבור התו"מ כידוע ורק בעון שנאת חנם לבד נחרב המקדש מפני שנחשב כע"ז כו' אך הענין הוא דאת זלע"ז עשה האלקי' וכנגד האמונה האלקי' שהיה בגלוי גמור בכנ"י בזמן בית ראשון ובפרט בבחי' גלוי אלקו' ממש בהיכל ק"ק בארון ולוחות וגלוי אור הנבואה בנביאי' כו' הי' לעומת זה אמונת זרות דע"ז בכו"מ ובבעל ואשרה וכה"ג שהיו דבוקי' בעון דע"ז בכל דורות דמלכי ישראל ויהודה עד דור האחרון שבימי ירמי' וכמו שאמרו הנשי' המבכו' את התמוז כו' לירמיהו ומאז חדלנו לקטר למלכ' השמי' חסרנו כל כו' וכמו כן רוב נביאי השקר שהמ' כמו נביאי הבעל והאשרה כידוע בפרטי חלוקיהם שגם נביא שאומר בדבר ה' ולא לעבוד ע"ז רק לאיזה דבר מה שלא דיברו ה' ושקר הגיד בשם ה' גם הוא דיבר סרה בשם ה' ולו משפט מות כמו נביאי הבעל וכמ"ש בפ' ראה כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום כו' ובא האות והמופת כו' נלכ' כו' יומת כי דיבר סרה על ה' כו' ובפ' שופטים אמ' אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלקים אחרים ומת הנביא ההוא וכי תאמר איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה' אשר ידבר הנביא כו' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו כו' לא תגור ממנו הרי מובן מפשט הדבר שהנביא המדבר בשם ה' אשר לא דברו ה' ואשר ידבר בשם אלקים אחרים שניהן שווין וזהו עיק' ענין נביאי השקר וכמו הרוח שאמ' אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו כו' לפי שירד שפע האלקי בזמן בית ראשון בגלוי אמונה אלקי' ע"י הארון והלוחות לנביאים ע"כ הי' למנגד לזה בסט' דקליפה בחי' אמונות זרות כוזבות דנביאי השקר ונביאי הבעל להאמין בכו"מ שהן המשפיעים כל שפע גשמי וכמ"ש הנשי' ומאז חדלנו כו' והוא היפך גמור להאמונה האלקית שעיקר ענין האמונה האלקית הוא להאמין בו
20 ר"ע. . וכרחב"ת. . קדוה"ש : ברכות סא, ב. ע"ז יח, ב (לאחרי החורבן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה מ, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
(כב) ולהבין בתוס' ביאור ענין ביום הז' עצרת לה' כו' יש להקדי' ענין א' והוא בענין התבוננות מאין ליש שזה גם חסידי אוה"ע משיגים ומאמינים וקרו לי' אלקא כו' ולמה נתייחד האמונ' לכנ"י דוקא שמטעם זה נקרא המצה מיכלא דמהימנותא כנ"ל והנה יש להקדים שיש ג' מדריגות בכלל בג' עולמות דבי"ע נשמות ומלאכים וע' שרים וכ"א כלול מכמה מדריגות בעילוי אחר עילוי כו' ויש להבין תחלה ענין מדריגה התחתונה שזהו בחי' ע' שרים והוא שמכירים לבוראם בהשגה גמורה איך שמתהווים מאין ולמטה היינו דקרו לי' אלקא דאלקייא ואו' שירה ומשתחוים באימה וביראה בקבלת עול מ"ש וכמ"ש מי לא יראך מלך הגוים וכתיב מלך אלקים על גוים וכן הבו לה' משפחות עמים כל העמים תקעו כף הריעו לאלקים וכה"ג רבים בכתובים כמו הללו ה' כל גוים כו' וכתיב יראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כו' שיש ביטול ופחד אלקים בכל הארץ ועכ"ז אנו רואים ההיפוך גם כן והוא מה שהן בבחי' פירוד גמור ליש ודבר בפ"ע עד שיכולים למרוד כשר של מצרים שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו כו' וכה"ג בסנחרב ורבים כיוצא בהם וכאמרם יודעים רבונם ומתכוני' למרוד כו' וכן יש בבני אדם בגופים חומריי' לפעמים יהיה בו פחד אלקים וישוב בתשובה ויאמר שירות ותשבחות בביטול גדול כו' ולפעמים ילך בדרך עקלתון ויגבה לבו עד שיכול להיות נפרד גמור בפריקות עמ"ש לגמרי לעשות הרע כמלכי ישראל וכה"ג בכל דור ודור יש צדיקים ויש רשעים כו' וגם בינונים זה וזה שופטן כו' כידוע אלא צ"ל דעה"ד טו"ר מחמת חטא אדה"ר שנמשך זוהמ' דנחש הקדמוני כו' נתגב' הרע על הטו' והוא ק"נ שרובו רע ומיעוטו טוב וגם זה בא בתערוב' וערבובי' גדול' ע"כ חילוף זה מטוב לרע ומרע לטו' מתחלף משעה לשעה לפעמים כך ולפעמים בהיפך וחוזר כך בשנוי ע"ד שאמר רשעים מלאים חרטות שחוטא וחוזר ושב ומתחרט וחוזר ומתחרט עד שמלא חרטות כו' וד"ל וכה"ג בשרים דק"נ בהתלבשותם באוה"ע מעורבי' מאד טו"ר לפעמים מתגבר הרע ומורד ולפעמים יגבור הטוב ויהיה לו פחד ויראה וכשרו של עשו כו' וכ"ז בבחי' כו"מ שמקבלים משמרי האופנים אבל האופנים וחיות הקדש המה בבחי' ביטול לאלקות תמיד מבלי שימצא בהן בחי' פירוד כלל וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים תמיד וברעש גדול אומ' שירה תמיד ומקבלים עליהם עמ"ש ביראה תמיד לפי שבחי' התפעלות אלקו' שבהם בא מגלוי אור האלקי עליהם ביותר בלי הסתר וצמצום כ"כ כמו בע' שרי' דנגה דעשי' ע"כ יש בהם בחי' הביטול
15 בינונים זה וזה שופטן : ברכות סא, ב. ראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שיז ואילך. שע"ת ח"ב ב, ג (ספ"א). כא, ב. ד"ח שער התפלה פס"ח-פ"ע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה מז, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
(וראי' לזה מר"ע שהיה מצטער בנפשו על בכל נפשך אפי' נוטל כו' מתי יבא לידו בפו"מ במס"נ הגוף כו' הרי גם שהיה יודע בכי טוב במס"נ שבנשמתו שהיא אמיתית מצד עצם מהותה בשרשה עכ"ז היה מצטער על מס"נ שבנה"ט שבגוף עד שהיה מסופק בזה כי גם שהיה לבו למעלה ועיניו למטה כנ"ל שגבר אור הנשמה והיה לו התפעלות האמיתית במוח ולב הטבעי ג"כ כענין לבי ובשרי כו' וכמו מבשרי אחזה כנ"ל הרי לא היה זה בפו"מ רק בכח לבד רק שהיה מוכן לזה כמ"ש במ"א) וביאור הדברים הנה ידוע ענין הגיהנם שהוא אש דק דנוגה שמברר לרע דנה"ט שמעורב בכל חלקי רע דק"נ באש זרה שיתברר ויצורף כל הרע ואמנם אחר הבירור נעשה לבוש טהור לנשמה ונק' לבושי דכיא וטרם הבירור בגיהנם נקרא לבושי מסאבותא והיינו לבושים הצואים שנעשו מכל עון וחטא ואיסור קל של ד"ס וכמו ביהושע כה"ג שלא מיחה בנשים נכריות שאמרו עליו הסירו הבגדים הצואי' מעליו כידוע (ואמנם גם לנשמה עצמה יש בירור באש הגיהנם במה שנתלכלך עצם מהותה בפגם וחסרון ע"י טומא' העון עד שתטה' וכמ"ש ונפש כי תחט' כו' וכמו שאו' בוידוי דק"ש שפגמתי באות יו"ד כו' כידוע) וענין הג"ע הוא תכלית העונג והוספ' האור האלקי בבחי' נועם ה' לנשמה בפנימית עצמות' כמו הנשמות שנהנין מזיו בג"ע כידוע ובפרט בכל חדש ושבת שעולין הנשמות בעילוי אחר עילוי וא"כ יובן מזה עכ"פ בענין בירור שמברר' הנשמה לגוף שזהו מה שיכול להיות עלי' הנפש השכלית הטבעית לעלות גם היא לקדוש' האלקי' ומה שלא בירר' בזה העולם יהיה הבירור שלה בגיהנם עד שלא ידח גם אחד מן הנפשות הטבעית כו' וד"ל ויש להבין בזה דאיך אפשר שנה"ט החיונית כמו שכל במוח גשמי ומדות טבעית שבלב גשמי ששרשם בק"נ שהרע גובר שם יוכל גם הוא לעלות ממש כמו הנשמה בעלותה בעילוי אחר עילוי מאחר שנעשה הנה"ט לבוש טהור לנשמה אחר הבירור שלה כנ"ל אך הענין הוא דאם היה שרש הנה"ט ברע דק"נ לא היה באפשר שתבורר ואמנם באמת שרש שרשה למעלה הרי הי' בבחי' הממוצע שבין אור הקדושה האלקי' להיכלות הקליפות דק"נ וכה"ג והוא הנקרא בחי' צלם שזהו מה שיש חיבור על ידם אור ושפע האלקי מחיצוניות הכלים דע"ס דקדושה להיכלות הנוגה שהוא חיצוניות שמרי האופנים ופנימית המזלות הרוחניי' (כמ"ש במ"א ע"פ והיה העטופי' כו'):
1 מר"ע. . אפי' נוטל : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה פ, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יחשב שהרי סופו מוכיח שמיד יפנה לבו להיפוכו לסתור מה שהיה חושב בלבו כמו אמת בנפשו כו' ויכול להיות ג"כ להיפך שבעשותו הרע יתעורר אח"כ בתשוב' לשוב אל ה' לתורה ותפלה ולעזוב רשעתו וחוזר מיד לסורו וכענין רשעים מלאים חרטות כו' ששב ומתחרט וחוזר לסורו וחוזר ומתחרט כו' וכל זה רק מצד בחי' גודל עוצם התערובות טו"ר שבנפשו' הרשעי' ע"כ לפעמים יגבר הטוב ולפעמים יגבר הרע בכל פרטי חלקיו כו' (וז"ש אליהו עד מתי אתם פוסחי' כו' וכמ"ש במ"א בענין בינוני' זו"ז שופטן ) ועד"ז אנו רואים תערוב' טו"ר בדקו' יותר אבל הוא ג"כ באותו אופן שמעורב טו"ר בתכלית כנ"ל והוא בענין ריבוי המ"ז בתפלה דהנה אנו רואים בעת התפלה גם בשעת הכושר שמכוין לבו בהתפעלות תשוקה בלב נכון מיד במעט רגע חולפת ועוברת ונופלים לו מ"ז רבות של כל דבר רע וטמא המטמא את הנפש שזה ג"כ תרתי דסתרי ב' הפכים ממש ברגע א' כנ"ל אלא שזהו בדקות יותר לכאורה כי אין זה בפועל רע רק במחשבה ולא ברצון באמת אך הנה באמת לא קרב זא"ז כלל אדרבה הן ב' הפכים מן הקצה כו' דהיינו שזה נק' תערובות טו"ר באמת בלי יפרדו לעולם יחדיו ישכנו תמיד ואינם סותרים זא"ז כלל והוא מה שמתפלל ולבו רחוק שמיד יעשה היפוכו ואינו מרגיש כלל כנ"ל וכנותן לעני ומביישו או להתייהר בלבד וכה"ג וזהו כמו דבר גוש המעורב טו"ר בתכלי' בעצם בכל חלקיו העצמיים מורגש הרע עם הטוב יחדיו כא' כו' אבל ענין המ"ז הנופל ממילא שלא ברצון דוקא בעת הכושר שיכשר לבו בעבודתו בתפלה כנ"ל זהו בא רק מסיבת פירוד התערובות טו"ר שבנפשו שיצאו הטו"ר מפורדים מדיבוקם יחד ע"כ יתעוררו החלקי רע לצא' בפ"ע והן המ"ז כו' שהרי בלא זמן תפלה אין התעוררו' בלבו למ"ז כאלה הגם שכבר היה לבו נמשך ומהרהר בהן אבל נשאר הרע גנוז בנפשו בתערובת בהעלם ובעת התגברותו לעלות בעבודה תמה שבלב אז דוקא יתעורר הרע הגנוז לצאת מהעלמו והן כל המ"ז מכל דבר רע שהיה טמון בלבו עד הנה שנופלים לו בעת כשרון לבו דוקא בתפל' וכשאין התעוררו' העבודה שבלב כלל וכלל בעת התפלה רק בפיו ושפתיו יכבד ולבו רחוק לגמרי אזי לא יפלו מ"ז כלל (רק שמעורב טו"ר בעצם וע"כ יכול לעשות היפוכו מיד אחר התפל' כנ"ל) והענין הוא עד"מ הידוע בקדרה של מים ותבשיל שמבשלים באש הרבה שע"י הבישול באש יבלבל וירתיח כל המים ובשר שבקדרה עד שעולה ויורד ברתיחה ובלבול גדול מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כמה פעמים רבות כו' ואז יפוררו ויפרדו כל החלקים שבבשר ותבשיל זה מזה דהיינו הטו"ר שבו יצאו מפורדים והיינו מה שהיה חלקי פסולת ורע במאכל יוצא לגלוי לחוץ וגם החלקי טוב שבו יוצאים לחוץ ומתבלבלין יחד וע"י הרתיח' ובישול זמן רב יותר יותר יצא כל חלקי הרע ופסולת ויתגלה יותר הטוב טעם שבמאכל ויהי' מאכל ותבשיל טוב למאכל אדם משא"כ בלא בישול באש כלל נשאר כל חלקי הפסולת ורע בהעלם בתערובת עצמי במאכל ואינו ראוי למאכל כלל כי הטוב שבו אינו טוב טעם כלל מצד התערובת רע שבו ונמצא הבישול עשה ענין הגלוי ופירוד התערוב'
7 בינוני' זו"ז שופטן : ברכות סא, ב. ד"ח שער התפלה עז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה פה, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
לבריאה כנ"ל וד"ל וזהו מ"ש בזהר על מ"ש זה הים גדול כו' דאניות יהלכון שם היינו ארבין דסלקין ונחתין כו' דהנה עד"מ הנ"ל בברואים שבים למטה שהמים מכסים עליהם הרי הם מובלעים בתוך הים כדגים שבים שהמים הם חיות עצמי להם יותר מחיות האויר לבריות שביבשה שבריות היבשה יש להם חיות נפשי רק שמקבלים מן האויר ויוכלו להתקיים זמן מה בלא אויר הארץ אבל דגים שבים א"א להם להתקיים ביבשה בלי מים אפי' רגע לפי שהמים מובלע בהם בחיות עצמי וע"כ מובלעים הן בתוך הים כו' וכך הוא ההפרש בין נשמות דאצילות שבמל' דאצילות שנק' ים העליון כנ"ל כמו נשמות רהמ"ס ורשב"י וכה"ג שנק' נוני ימא רבא שמתאחדים ומתכללים שם בביטול לאין האלקי בחיות עצמי ממש שלא יוכלו להפרד משם אפי' רגע א' ממש וכמ"ש רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו' וכמו שאמרו על ת"ח שנמשלו לדגים שבים שמיד שפורשות ליבשה מתים והיינו לפי שת"ח חיותם העצמי בחכמ' שבתורה ומיד שיפרשו משם ימותו וכך בפנימית ח"ע משא"כ בחי' ביטול והתכללו' דנשמו' ומלאכי' דבריאה יש מאין מהבל הדבור העליון שנק' בשם יבשה שזהו כחיו' הבע"ח מאויר הארץ כך מקבלים מהבל רוח פיו יתב' כמ"ש וברוח פיו כל צבאם כנ"ל דודאי אין להם קיום המציאות רק מרוח הדבור העליון אבל עכ"ז הן במציאות יש ודבר בפ"ע רק שהן בבחי' ביטול ישותו ע"י השגתו בכח אלקי שבהבל דבור העליון המהווה אותו מאין ליש כו' ואין זה ערך כלל לבחי' ביטול והתכללות העצמי' שבנשמות דאצילות במל' דאצי' בחיות עצמי שאינם יש במציאות בפ"ע כלל אפי' רגע כדגים בים (וכעובר ירך אמו או כל מה שאמו אוכלת או בבחי' מ"ן כו') אך הנה מ"מ יוכל להיות חיבור לנשמו' דבריאה באצי' והוא ע"י המלאכים שנקראו ארבין כמו הספינה שהיא מעצים שצומח מן הארץ ואין לה חיבור עם מי הים רק ששטה בים לפי שיש בהעצים מיסוד הרוח כידוע ובנ"א שחיות' מאויר הארץ יעברו בים ולא ישקעו שם ע"י שהולכי' בספינות שמפסיקים עליהם שלא ישטפוהו עליהם מי הים כידוע והנמשל יובן למעלה בנשמות בנ"א שגם למעלה הן בבחי' יש ודבר ולא יוכלו לילך בים העליון שלא יתבטלו שם לגמרי רק על ידי המלאכים שנק' עצי היער דבריאה עושין מהם כמו ספינות לנשמו' דבריאה שיעברו בהם על הים העליון וזה סוד שם אניות יהלכון וכמו שכתוב חונה מלאך ה' סביב ליריאיו והן הנשמות כו' ודוגמא לזה הוא שאמר גבי גוהרקי דר"ח רבה דמנפשי' אזל כו' כמו שאמר במ"א כי מפני שעוש' מלאכיו רוחות זהו יסוד הרוח שבעץ הצומח ששט ע"פ המים ע"כ יוכלו לשוט על הים העליון משא"כ הנשמות דבריאה שהיו מתבטלים בים העליון כי אין להם חומר מורכב מאמ"ר רק צורה פשוט' ובחכמה שבדבור העליון נכללים ומתבטלים לגמרי רק ע"י המלאכים שנק' ארבין סלקין ונחתין עולין ויורדין שם כמו בשבת וי"ט שאז עליית הנשמות מבריאה לאצילות (ודוגמא לזה מלאכי אלקים שעולים ויורדים ע"י התפלות שמעלים מבריאה
10 ת"ח שנמשלו לדגים : כ"ה בכ"מ ? ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה כאן ע' רנז. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'כד. וש"נ. תו"ח תולדות קנח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש ספק למי אגרת ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
לידע אינש בנפשי' זאת העצה היעוצה הגדולה, דהיינו שיתבונן בנפשו בכל יום לערך כמו שעה אחת שפלותו וגריעותו וגדולת הבורא ית'.
980 לידע אינש בנפשי': ע"פ ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח וז"ש דהע"ה גל עיני ואביטה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כו', והענין הוא דכתי' כי חלק ה' עמו, וכתי' פב"פ דיבר ה' עמכם ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה שעי"ז נעשה הוי' עמכם בכאו"א מישראל, ונודע כי יו"ד דש' הוי' וקוש"י הם בחי' שלמעלה מן השכל ולכן כאו"א מישראל יכול לבא לבחי' זו ולכן אפי' נשים וע"ה יכולים לבוא לקדה"ש כמ"ש בסש"ב, ואמנם לא כ"א זוכה וכמאמר ר"ע מתי יבוא לידי ואקיימנה, ולכן בכדי לבוא בעבודה לבחי' זו זהו ע"י שיתבונן תחלה בבחי' התבוננות שע"פ השכל היינו שהוי' אלקינו הוא הוי' אחד פי' דגם כי נתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות עכ"ז כולם בטלים לאלף הוא בחי' אלופו ש"ע בתכלית הביטול כמ"ש ביאור ד"ז במ"א בכ"ד, ע' בד"ה מי כמוכה באלים הוי', ואח"כ יוכל לבוא לבחי' הביטול שלמעלה מן השכל לגמרי שזהו בחי' איתן ועי"ז מוסדי ארץ שיומשך הדעת גם בארץ כמים לים כו'.
907 מתי יבא לידי ואקיימנה : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואעשך לגוי גדול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
שגם באדם שהוא נברא פרטי אינו תופס מקום כלל ב' אותיות נגד מה שיוכל לדבר אפי' ביום אחד וכ"ש נגד כלליות הדיבור של האדם , וכ"ש לגבי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע וממכ"ע, אשר גם בחי' נשגב הוא אוא"ס הסוכ"ע הוא ג"כ רק שמו לבדו כו', וע"י התבוננות זו יבא לדבקה בו ית' כי למה יחפוץ במה שנתהוה מב' אותיות ולמה לא ירצה יותר לאוא"ס ב"ה עצומ"ה שבב' אותיות ברא הכל וכתי' כי עמך מקו"ח שמקור החיים ומקור התענוגים הוא עמך שבטל וטפל לך ובמה יחפוץ יותר אם בדבר הטפל אם במי שנטפל לו כו', וכאשר יאריך הרבה בהתבוננו' זו בהעמקת הדעת יבין גם שכלו הגשמי איך שהוא האמת באמת לאמיתו ויבא לדבקה בו בדיבוק אמיתי וקשר חזק בל תמוט, וגם נפשו הבהמית לא ימנע אותו מאחר שגם ע"פ שכל אנושי שהוא מקור למקור לשכל המדות דכח המתאוה דיצה"ר יבין בטוב טעם ודעת איך שמה טוב ומה נעים ההתדבקות באלקי' חיים ומלך עולם, וזשא"ה ואתם הדבקי' בה' אלקיכם חיים כולכם היום פי' שע"י ההתדבקות לאלקות תהי' כולכם חיים בחיי החיים גם בבחי' היום שהוא בחי' היום לעשותם בעוה"ז הגשמי, ולא יחי' בחיי בשרים ושכל הגשמי כמו שהוא בלי בחי' התבוננות הנ"ל שממשיך לאדם לפנות אחר ההבל ויהבלו לפנות כל היום וכל הלילה אחרי תאוות גשמים, וכל עסקו כל היום להיות בקנאה עבור התאוה והכבוד שהם מוציאי' את האדם מן העולם היפך בחי' החיים הנ"ל, או מי שהוא רודף לבצעו כל היום הוא ג"כ כנ"ל בכדי שיוכל להשיג מה שלבו מתאוה או כבוד המדומה או שארי תאוות או שמתאווה לעצם הממון שיש מי שהוא משוקע בתאוה זו ג"כ לאהוב עצם המעות ולא הבכן שיוצא מזה שהרי הוא לא יתאוה כלל לקנות לעצמו חפצים יקרים או לפזר עבור להשיג כבוד יותר גדול מהראוי מפני כי חס על ממונו , וגם הנצרך לגופו ג"כ יקמץ בזה מפני שממונו חביב עליו מגופו , וכ"ש לעשות איזה מצוה שעולה בדמים יקרים שיפלא בעיניו האיך יוותר ממונו אשר זהו כל חיותו ותענוגו לפי הסכמת שכלו המשוקע בתאוות גשמיות ורצונות זרים, לא זהו הדרך אשר ישכון בה אור הוי' ונמשל כבהמות נדמו שהלא הבהמה היא שרודפת אחר מאכל וכדומה מבלי
56 שממונו חביב עליו מגופו : ברכות סא, ב. ספרי ואתחנן ו, ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות ויש בזה ב' פי' אך מה שנוגע לכאן הוא, מה שהוא עושה פי' כדי שיהי' הקב"ה מניח תפילין הוא ע"י שאומר לישראל לעשות והם עושים מעורר למעלה שיהי' הקב"ה מניח תפילין וכן שארי המצות, וזהו מ"ש ה' צלך והוא משל כמו הצל כל מה שעושין נעשה שם ג"כ כמו"כ ע"י שעושין מצות למטה נעשה למעלה ג"כ בחי' מצות כו' (תו"א פ' חיי שרה ד"ה להבין משארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט ) וזהו"ע לאתקנא רזא דשמי' שיש ז' שמות שאינן נמחקים או יו"ד שמות כו' והיינו להוסיף אורות באצי', אך זהו דוקא בצדיק גמור שאין רע בנפשו (בפ"א בנר"ן שלו) כלל אז העבודה הוא להוסיף אורות באצי', אבל בינונים דזה וזה שופטן שיש רע בנפשם (בפ"א בנר"ן שלהם) העבודה הוא לברר הנר"ן שלהם וזהו משארז"ל מה איכפת כו' לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות וצירוף שייך כשיש פסולת והיינו
57 בינונים דזה וזה שופטן : ברכות סא, ב. ראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שיז ואילך. שע"ת עו, רע"ג (ספ"א). צה, ב. ד"ח שער התפלה פס"ח — פ"ע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והי' אמונת עתיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובנפש האדם זהו מ"ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו , שיש ב' שופטים וכמארז"ל בינונים זה וזה שופטן , לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו,
45 בינונים זה וזה שופטן : ברכות סא, ב. ראה תניא פי"ג. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שיז ואילך. שע"ת עו, רע"ג (ספ"א). צה, ב. ד"ח שער התפלה פס"ח-פ"ע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
מברואי' שבים וברואי' שביבשה, דכל מה שיש ביבשה יש בים אלא הברואי' שבים הם מובלעים במי הים, ודגי' הפורשים מן הים מיד מתים, והמים הם מקור חיותם והיינו דמקום חיותם הוא בתוך המים דוקא, אבל ברואי' שביבשה הגם שמקבלים חיותם מן הארץ מ"מ הם נפרדי' מן הארץ ששט באויר או במים ואינם דבוקים ומיוחדים במקום חיותם דוקא, והנמשל מזה יובן בנבראי' דעדאת"כ שהן מובלעין בתוך מקורן בבחי' ביטול ודביקות לגמרי ואין בהם שום צד פירוד כלל, ועם היות שהם ג"כ נבראים, וכל נברא הוא מציאות דבר מה ונבדל ממקורו, האמת הוא שהן נבראי' שנבראו ונתהוו מאלקות וחיים מהכח האלקי שמחי' אותם, אבל כל מציאותם הוא רק הרגש החיות שלהם שמרגישים את האור והחיות האלקי שהוא מקורם המחי' ומהווה אותם, והרגש חיותן זהו הרגש מציאותם, והיינו דבזה הם מציאות במה שמרגישים את חיותם, דאם לא היו שום מציאות כלל אינו שייך הרגש החיות שה"ה דבר א', אבל כל מציאותם הוא רק הרגש חיותן לבד ואינו במציאות דבר בפ"ע, וזהו ההפרש בין נבראי' דעדאת"כ לנבראי' דעדאת"ג, דהנבראים דעדאת"ג מציאותם הוא הרגש הישות שלהם ואינם מרגישי' את מקורם דאם הי' מרגיש את מקורו לא הי' מרגיש את הישות, ולכן הנה נבראי' שבארץ הרי אופן חיותם הוא דוקא כשהן נפרדים ממקורם שאז מרגישי' את הישות שלהם שזהו מציאותם, משא"כ נבראי' דעדאתכ"ס כל מציאותם הוא הרגש חיותן לבד, ולפ"ז הרי גדלה מעלת הנבראי' דעדאת"כ על הנבראי' דעדאת"ג, אבל באמת הרי יש מעלה בנבראי' דעדאת"ג על הנבראי' דעדאת"כ והוא בענין הבחירה דזה שייך רק בנבראי' דעדאת"ג משא"כ בנבראי' דעדאת"כ אינו שייך ענין הבחירה, דענין הבחירה הוא מה שיכול לבחור בההיפך ח"ו, והנה הבחירה בההיפך הוא דוקא כשיש איזה צד פירוד, דכשיש איזה צד פירוד נופל לומר לבחור בדבר מה, והנבראי' דעדאת"כ ה"ה בטלים ודבקים לגמרי ואין בהם שום צד פירוד כלל, מאחר דכל מציאותו הוא רק הרגש החיות האלקי, ואם הי' נפרד קצת ממקורו אז הרי מתבטל כל מציאותו לגמרי דאז אינו נברא מברואי עדאת"כ דזהו המשל מדגים שבים שמיד שפורשים מן הים מתים שא"א להיות בהם שום פירוד מן המים כלל דכמו"כ הוא גם בנבראי' דעדאת"כ שא"א להיות בהם שום צד פירוד כלל וכלל ובמילא הרי אין בהם ענין הבחירה כלל, והיינו שאין בהם החסרון דישות ואין בהם המעלה דבחירה, משא"כ נבראי' דעדאת"ג דמציאותם הוא הרגש הישות שלהם והיינו לפי שהם נפרדים ממקורם, ולכן שייך בהם ענין הבחירה, שמצד הבחירה יכולי' הם לבחור בההיפך ח"ו ובוחר בטוב הנה יש בהם מעלת הבחירה, ועם היות דגלוי וידוע למעלה בהדיעה העליונה ית' שיהי' כך וכך, מ"מ הרי ידיעה זו מה שידוע למעלה אינו מכריח את הנברא, לפי שהנברא אינו מרגיש את מקורו ולכן הנה אצלו הרי הבחירה היא
122 ראה ע"ז ג, סע"ב. חולין שם. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות י"ט כסלו תש"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
עס איז דאָך מתי יבא לידי ואקיימנה, אין מסירת נפש איז ניט דער עיקר הכוונה דער מסירת נפש, נאָר דער עיקר איז דער ואקיימנה — עס דאַרף זיין דער קיום.
11 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור ונקדשתי בתוך בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שלא הי' אפשר לו לפרוד מבחי' ביטולו במקורו ולכן לא רצה בענין השליחות כו' באמרו כי כבד פה כו'] וכן כל ת"ח שנמשלו לדגים שבים כו', אבל בחי' יבשה למעלה הוא ע"ד דוגמא יבשה הגשמי שכל הנבראים המתהווים ממנה המה נפרדים ממקורם וחיותם הוא ג"כ מדברים אחרים שיוכלו לחיות באויר זמן רב, כך למעלה בחי' נשמות ומלאכים שבבחי' עלמא דאתגלי' אע"פ שעובדים ה' באהוי"ר מ"מ זה גופא הוא בחי' יש, מציאות אה' ומציאות יראה רק שבהעלם מלובש באהוי"ר זאת הביטול לאין האלקי כו', והנה כאשר הפך ים ליבשה שהים נתגלה ביבשה או שהיבשה נכללה בים ויהי' איך שיהי' הרי נתגלה מציאות הביטול שבנשמות ומלאכים הכלולים בימא עילאה ונתגלה ביטול זה בנבראים שביבשה עד שגם בהם נמשך ונתגלה בחי' ביטול מהותם לגמרי מכל וכל כו' וד"ל.
57 ת"ח שנמשלו לדגים שבים : כ"ה בכ"מ — ראה ברכות סא, ב. שה"א פה, ב ובהערה 10.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק כ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
חוסים בו היינו גם בחי' מקיף על כל פנים, אך צ"ל למה אמר כאן דוקא השמחים ביסורים זוכים לגילוי הגדול שיהי' בב"א, ולמה לא סגי לכאו' בשמחה של תורה ומצות, הענין הוא דבאמת בכדי שיתגלה אליו האלקות של תורה ומצות זהו דוקא ע"י יסורין, דהנה צריך להבין ע"י מה בא שישמח ביסורין הרי הגוף מקבל מזה צער גדול, דאפילו רבי עקיבה שמסר נפשו על קדוש השם וסרקו בשרו במסרקות כו' עם היות שהי' לו עונג בהמסירות נפש דהרי אמר מתי יבא לידי ואקיימנה, הרי עכ"ז זהו רק להנפש האלקית והנפש השכלית אבל הגוף הרי סבל מזה יסורים קשים, וצ"ל איך יבא לידי שמחה.
804 וסרקו בשרו : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים פרק א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
הגמ' דספ"ט דברכות דף סא ב ולבי חלל בקרב י פירש"י יצה"ר ה"ה כמת בקרבי .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כח י'תשפ
מקור מפורש
בדף זה
באם גורעים בזה או משנים - ה"ז בדוגמת דג שקפץ מהים ונהר ליבשה - שאפילו במשך הרגעים שחי ה"ז פרפור ופרכוס ולא חיים נורמליים.
2 בדוגמת ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך א כז
מקור מפורש
בדף זה
דגים נמצאים תמיד במקום חיותם ומיד שפורשים מתים (ברכות סא, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יח ו'תקסד
מקור מפורש
בדף זה
(איני מביא הבבלי דברכות סא, ב כיון ששם פרש"י באופן אחר, משא"כ בהנ"ל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא פורים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ולכאורה סיפור זה לפי פשוטו דורש ביאור והסברה, דאיך אפ"ל שרבה נכשל בענין של (אפילו אביזרייהו דאביזרייהו ד)שפ"ד ר"ל?
4 ואף ש"איבסום" — הרי אדם מועד לעולם כו'. ובכל אופן פשוט שלא נכשל רבה בזה אפילו בשוגג או באונס. ולהעיר שרבה אמר (ברכות סא, ב — ראה על הגליון שם שכ"ה הגירסא הנכונה) "כגון אנא בינוני". וראה תניא פ"א. שם פי"ג (יט, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה כג
מקור מפורש
בדף זה
שפורשים מתים (ברכות סא, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו יתרו שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
– כפי שאנו מוצאים, ש"כל ימיו" השתוקק רבי עקיבא למסור את נפשו בפועל, ובמיוחד לפי הידוע, ש"במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא כולו", יוצא, שכל ימיו הוא פעל במסירות נפש –
28 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
1 ראה לקו"ש ת"ג ע' 4863 2) ראה ברכות סא, ב. 3 היום יום ע' גב
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י
מקור מפורש
בדף זה
6 ע"ז ג, סע"ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה-שק"מ כסלו שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
".
43 ברכות סא, ב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו 124. לקו"ש חי"ז ע' 283.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז חג הפסח שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
זהו עצם מציאותו, בדומה לדגים, שלדברי רשב"ג הם אינם חוצצים, והרי יהודים ותורה הם כדגים וים.
43 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שבת נחמו שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
בכייתם לא היתה על עצם החורבן, שעל כך מפורש ש(רק) "קרעו בגדיהם" לפני זה, אלא סיבת הבכיה היתה "כיון ..
35 דמשמע דכ"שהגיעו להר הצופים" קרעו על המקדש. ראה בהמצויין בצפע"נ כאן. וראה שם מפרש"י ברכות מט, ב. פסחים מט, א (צופים מקום שיכול לראות בהמ"ק). ברכות סא, ב. תוס' ברכות מט, ב. וראה שו"ע אדה"ז מהדו"ק סי' ג סי"א. שיח יצחק כאן. ולהעיר שבספרי וילקוט ואיכ"ר הל' "הגיעו לצופים" (וראה דק"ס כאן), כל' רש"י ותוס' בהנ"ל. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ י"ט כסלו שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
לעומת זאת, הברואים שבים – הדגים, כשהם פורשים מן הים מיד הם מתים, הם מוכרחים להימצא במקור חיותם.
7 ראה ע"ז ג, סע"ב. וראה ברכות סא, ב. חולין קכז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג במדבר שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
כי חיותו של היהודי תלויה בתורה – "כי הם חיינו" – ולכן, כאשר היהודי פורש מן התורה, הרי זה כדגים הפורשים מן הים.
54 ברכות סא, ב. ע"ז ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
מקור חיותם, וכאשר הם פורשים מן הים מיד הם מתים.
16 ראה ע"ז ג, סע"ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה בראשית שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
המים הם מקור חיותם של הדגים, עד אשר זוהי מציאותם האמיתית, ומשום כך סובר רשב"ג ש"כל שהוא מבריית המים" אינו חוצץ בפני המים.
23 דכשפורשים מן המים מיד מתים (ע"ז ג, סע"ב. ברכות סא, ב. וראה לקו"ש ח"ח ע' 363 הערה 1 ובשוה"ג שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
"ים" – הוא ים החכמה, חכמה תתאה וחכמה עילאה, ו"כ מים לים גו'" – הוא למעלה גם מחכמה עילאה, ובאופן ד"מכסים", בדוגמת דגים שבים שכל מציאותם היא מי הים, ומיד שפורשין כו', היינו, שנרגש אצלם הביטול לאלקות.
132 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
ומבואר בתו"א שאין הכוונה על ענין ההשגה, שהרי גם בבהמות יש ענין ההשגה, וכפי שמצינו בבע"ח ששועל הוא פיקח שבחיות, ועאכו"כ בנוגע למלאכים שנקראים בשם חיות ובהמות, והרי המלאכים הם בעלי הבנה והשגה גדולה באלקות, ונמצא, שענין ההבנה והשגה שייך לא רק לזרע אדם דוקא, וא"כ אי אפשר לומר שהענין שבהמה אין לה דעת קאי על ענין ההשגה, אלא הכוונה היא על ענין הדעת, שהו"ע ההכרה והרגשה, אים זאָל דאָס זיין נוגע.
32 ראה ברכות סא, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
מאחר שאני נמצא במצב שפל כזה, ד"ידע איניש בנפשי'", הרי לשוא כל עמלי – על זה הוא הלימוד מענין המסעות, שגם במסע אחד בלבד אפשר לצאת ממצרים, ולבוא אל "ארץ טובה ורחבה" (לגבי מדריגתו בהוה, ועי"ז להתעלות בעילוי אחר עילוי, עד לתכלית העילוי).
40 לשון חז"ל – ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
אמנם ברגע זה מוכרח הוא ללמוד, אבל כבר עתה חושבהוא "מתי יבוא לידי"...
39 לשון חז"ל – ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
דברואי הים הם נמצאים במקום חיותם ומרגישים את חיותם שזהו כל מציאותם, וכדאיתא בגמרא שמיד שפורשים מן הים הרי הם מתים, ובפרט לדעת רשב"ג שהנברא מן המים הרי הוא כמים עצמו.
20 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
אך הכוונה היא שיומשך מן העולם ועד העולם, שבבחי' עדאת"ג יומשך הביטול דדעת עליון שבעדאת"כ, היינו, שיורגש בהנבראים שכל מציאותם היא כפי שהם כלולים במקורם, וכמו דגים שבים שמיד שפורשים מן הים אין בהם חיות כלל, כיון שכל מציאותם היא בהיותם בתוך הים, כמים לים מכסים, והיינו שיהי' בהם לא רק הביטול שמצד הרגש כח הפועל שבנפעל, אלא שיורגש בהם גם הביטול שמבחי' כי הוא צוה ונבראו.
33 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, הברואים שבעלמא דאתכסיא הם בדוגמת דגים שבים, שכיון שפורשים ממקור חיותם שהוא הים, מיד מתים, משא"כ הברואים שבעלמא דאתגליא, ביבשה, הרי אע"פ שנבראו מן הארץ, הכל הי' מן העפר, וגם מקבלים כל צרכיהם מן הארץ, כמ"ש ארץ ממנה יצא לחם (ומ"ש לחם קאי על כל צרכי הנבראים, שנכללים בשם לחם), מ"מ, הרי הםבמציאותם הן כאשר נמצאים על הארץ והן כאשר שטים בים או פורחים באויר.
48 ראה ע"ז ג, סע"ב. חולין קכז, א. ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב
מקור מפורש
בדף זה
דברואים שבים הם תמיד קשורים למקורם ומובלעים במקורם, ומיד כשהם יוצאים מן המים (מן הים) מקור חיותם הם מתים.
20 ע"ז ג, ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב
מקור מפורש
בדף זה
ויתירה מזה, שגם הברואים שבמים שמחולקים זמ"ז בדמותם בצלמם בתכונתם ובתבניתם, ה"ה שוים בזה שמציאותם היא מציאות המים, שלכן כאשר פורשים מן המים מיד מתים.
44 ראה עבודה זרה ג, ב. ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
חג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו" – שבו עשה הקב"ה אותנו (ע"י התורה) לעם, עם שלו, עם אלקי, והעניק לנו חירות אמיתית – התורה היא חיינו , חיות אלקית, שהחזיקה אותנו בכל שינויי המצבים והמאורעות במשך אלפי שנה מאז שניתנה לנו, ובכח התורה נמשיך ללכת הלאה, עד לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
1987 ראה ברכות סא, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ועוד זאת – שלימוד התורה צריך להיות באופן שחודר בכל מציאותו, ובאופן שנעשה חיותו – "כי הם חיינו" , וכדברי הגמרא :
559 ע"ז ג, ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, אמרו רז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, ומ"מ יש הפרש בין הברואים שביבשה להברואים שבים, שהברואים שבים מכוסים במי הים עד שלא ניכרת מציאותם לעין כל, וגם הם עצמם מרגישים שהים הוא מקום חיותם , וכיון שעולין ליבשה מיד מתים .
612 ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ואף שפעולת המכה היתה רק היזק בממונם, אבל לא בגופם – הרי ממונם חביב עליהם כו' , ובפרט שבן-נח מקפיד אפילו על פחות משוה פרוטה ;
1199 ראה ברכות סא, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
בדוגמת התהוות יש מאין) – כמו בדצח"מ שבכללות העולם, שמין המדבר הוא סוג בפני עצמו שמובדל בערך מג' המינים דצ"ח, שהרי ענין השכל (נפש השכלית) ישנו רק אצל מין המדבר, משא"כ בעלי חיים, שאף שמצינו אצלם ענין של שכל, כמו שועל שהוא פיקח שבחיות , הרי זה רק שכל הנקנה (שמשתמשים בשכל כדי להציל את עצמם, שלא יצודו וכו'), ואין זה אמיתית ענין השכל מצד עצמו (לא רק לצורך המדות), ששייך רק אצל המדבר, שמהותו הו"ע השכל, ועד שגם בחי' דצ"ח שבו חדורים בענין השכל .
1897 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
– זוהי אמנם דרגא נעלית שבאה ע"י עבודה ויגיעה, וראי' לדבר, שהרי רבה אמר על עצמו "כגון אנא בינוני" , ומזה מוכח שגם בשביל להגיע למדריגת הבינוני יש צורך בעבודה ויגיעה.
1284 ברכות סא, ב. הובא בתניא פ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
"כיון שעולין ליבשה מיד מתים", כיון שהים הוא מקום חיותם , וכן הוא בנוגע למציאותו של יהודי ביחס לעניני התומ"צ.
337 ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
שהרי דגים כשפורשים מן הים מיד הם מתים , היינו שהם מרגישים שכל חיותם הוא דוקא כשנמצאים בתוך מקורם, משא"כ ברואים שביבשה, הרי הגם שהכל הי' מן העפר , וכמו ארץ ממנה יצא לחם , שזה כולל כל צרכי האדם , מ"מ, הרי רובם ככולם של הנבראים אינם נמצאים בתוך העפר (ורק אחדים נמצאים בתוך העפר), עד שיכולים לבוא לידי טעות שלא ידעו שחיותם בא מן הארץ.
725 ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
והחמור שבו – הו"ע המדות כשלעצמם, כי כל ענינה של בהמה הו"ע המדות, שכן, אע"פ שגם בהמה יש לה שכל, וכפי שמצינו בנוגע לשועל שהוא "פיקח שבחיות" , הרי ידוע שענין השכל אצל בהמה הוא רק כמו משרת למדות, וכן הוא בנוגע לנפש הבהמית, שהשכל שלה הוא רק משרת למדות – למצוא את הדרך כיצד להשיג את תאוותיו, כמו אכילה ושינה וכל הענינים הגשמיים; ואילו אמיתית ענין השכל אצל אדם בכלל ובנ"י בפרט הוא (לא להיות משרת למדות, אלא) להיות מונח ושקוע בענינים שכליים, ובאופן שעי"ז הוא שולט על הגוף, בבחי' "וירכיבם על החמור" .
1771 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
בהתחלת חלק ראשון של ספר התניא מביא רבינו הזקן מארז"ל
2390 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ה
וא"כ, מהו אמרו שכיון שויוציאנו הוי' ממצרים, לכן ויצוונו לעשות את כל החוקים האלה – חוקים שלמעלה מטו"ד, שזהו כללות ענין המס"נ, שאף שבתורה לא נאמר טעם על מס"נ , הרי ענין המס"נ עצמו נכתב בתורה, כדילפינן ממ"ש ואהבת גו' בכל נפשך , או ממ"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל8.
512 ואתחנן ו, ה. וראה ברכות סא, א-ב. סנהדרין עד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' קרח, א' דר"ח תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
דכיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו" – הרי לא שייך לומר שלוקחים "חופש" ח"ו מענין החיים ,
2417 ראה ברכות סא, ב. וראה גם תו"מ ח"ס ע' 392. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
"כי הם חיינו ואורך ימינו" (כמדובר אתמול ), וכיון שטבע האדם שמייקר ותאב ומשתוקק לענין החיים, הרי מובן שכן הוא בנוגע לתורה שהיא חיותו.
801 ע"פ לשון הכתוב – ס"פ נצבים. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"א ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, נפש הבהמית היא – כשמה – כמו בהמה שעיקרה מדות, שלכן אנו רואים שהמדות הם בתוקף בבהמות וחיות יותר מבאדם, משא"כ השכל, אף שמצינו במארז"ל שועל פיקח שבחיות, ועד"ז מ"ש ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, הרי, שכל זה אינו אלא שכל הנקנה (כמבואר במפרשי התנ"ך וחוקרי ישראל ), שהוא בשביל
296 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
– אדרבה, כדברי הגמרא במסכת ברכות :
1276 ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, אמרו רז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, ומ"מ יש הפרש בין הברואים שביבשה להברואים שבים, שהברואים שבים מכוסים במי הים עד שלא ניכרת מציאותם לעין כל, וגם הם עצמם מרגישים שהים הוא מקום חיותם, וכיון שעולין ליבשה מיד מתים.
19 ראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא
מקור מפורש
בדף זה
והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו – שע"ז אמרז"ל (ברכות סא:) צדיקים יצ"ט שופטן שנא' ולח"ב, כי הרגו ליצה"ר, כדאיתא בירוש' סוטה ה' ה' (ופירש"י בברכות צ"ע).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא
מקור מפורש
בדף זה
ועוד סוג אחרון ישנו והם הרשעים, שעליהם אמרז"ל (ברכות סא:) יצ"ר שופטן, שהיצה"ר לו הדיעה היחידית, שהוא כמארז"ל (סוכה נב:) בסוף קראו – ליצה"ר – איש, ופירש"י בעה"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
ואמנם באמת א"א לומר על בחי' חכ' שבנפש האלקי' בכאו"א שיהי' בבחי' ראי' מקרוב בהשגות המהות דאוא"ס באצי' שהוא בחי' סובב וממלא כו' כמו שהוא למעלה ממש שהרי נא' כי לא יראני האדם וחי כו' (ואפי' צדיקים גמורים אמרו בחייהן אינם רואים במיתתן בלבד רואי', שזהו בהסתלקות אור נשמתו בדביקה וחשיקה גדולה עד כלות נפשו בא' כר"ע שיצאה נשמתו בא' ובב"ע א' הציץ ומת וכה"ג (שזהו מיתת נשיקה ע"פ ה' שאינו אלא בצ"ג יח"ס, ומה שא' דל"ו צדיקי' חזו אפי שכינתא כו' זהו ע"י רוה"ק וג"א וגם זה ע"י בחי' לבוש ומסך שנק' חשמ"ל כמ"ש בע"ח).
289 כר"ע שיצאה נשמתו בא' : ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
בדף זה
אלא צ"ל שיהי' זה האכילה רוחני' שלא כדרך בירור מטו"ר כאכילה גופני' דעכשיו (אלא כמו שא' אכלו ריעים לעילא כו'), והיינו שלויתן זה יהי' בו התלבשות והתכללות מכל הנשמות עליונות שהן מעלמא [oldpage_1290] דאתכסיא (שנק' נוני ימא רבא וכת"ח שנק' דגים שבים דחכמה) וכן שור הבר יהי' בו מכל הנשמות מעלמא דאתגליא כפני שור שבמרכבה כו', ויהי' לבחי' מזון וחיות לנשמות הגבוהות ביותר שיהי' אז בערך נבדל כערך האדם עכשיו על מאכל צומח וחי עד שיאכלום אותם הנשמות שכלולי' בלויתן ויעלו אותן [ה]נשמות דצדיקים דלע"ל כמו אדם מעלה עכשיו למזון ומאכל גשמי מטעם הנ"ל וד"ל.
1508 וכת"ח שנק' דגים שבים : כ"ה בכ"מ — ראה ברכות סא, ב. שער האמונה פה, ב ובהערה 10.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת נ
מקור מפורש
בדף זה
ולא יקל הדבר בעיניך ובעיני ר' צבי ח"ו, כי ידעתי טבע הליטוואקס שממונם חביב מגופם ונפשם וכו'.
2269 שממונם חביב מגופם: ע"פ ברכות סא, ב. חולין צא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ג מוצאי יוכ"פ, רצ"ג, בסעודה
מקור מפורש
בדף זה
דמקורם הוא מהמים וכאשר הם מובלעים במקורם ומקבלים חיותם ממקורם שנרגש בהם אז ה"ה חיים, וכשהם פורשים ממקורם אין להם חיים, אבל ברואים שביבשה הנה הגם שהארץ היא מקורם שהתהוותם הוא מהעפר וכמאמר הכל הי' מן העפר ומקבלים חיותם מהארץ, ומ"מ הנה אופן קבלת חיותם הוא כשהם נפרדים ממקורם, אשר כמו"כ הוא בנבראים דעלדאת"ג הנה מציאותם הוא דוקא ע"י שאינם מרגישים את מקורם ולהיות שאינו מורגש בהם ה"ז נקרא אין, ועם היות שהנבראים אינם מרגישים את מהות מקורם, אבל עם זה הרי יודעים שיש מקור המהווה ומחי' אותם.
8 ראה ע"ז ג, סע"ב. חולין קכז, א. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ משפטים, רצ"ב
מקור מפורש
בדף זה
טז) ועפ"ז יובן ג"כ המאמרים המדברי' בענין דקרי"ס, מה שלפעמים משמע דנש"י נתעלו ע"י הים, ולפעמים מבואר שהים נתבטל לפני נש"י, דשניהם אמת, דהנה ים ויבשה הוא עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, וכמאמר כל מה שיש ביבשה יש בים, רק שההפרש ביניהם הוא דברואים שבים הן מובלעים במי הים ואינן נפרדי' כלל ממנו, וזהו כל חיותם, וברואים שביבשה הגם שמקבלים חיות מן פרי הארץ מ"מ ה"ה נפרדי' מן הארץ.
148 ראה חולין שבהערה 17. ע"ז ג, סע"ב. וראה ברכות סא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר