ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו יתרו שיחה ב

123

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בכך התבטא החידוש הנעלה ביותר, שלמרות ש"רואין הנראה ושומעין הנשמע", הרי בזמן מתן תורה, האירה כל כך בראיה זו ובשמיעה זו ה"אמת הוי' לעולם" של אלקות, עד שהדבר הביא את בני ישראל להתבטלות המוחלטת – "וינועו ויעמדו מרחוק".

ח. עבודת הצדיקים ועבודת בעלי התשובה

מהי הסיבה לכך שלדעת רבי ישמעאל תכלית המעלה היא דוקא ב"רואין הנראה ושומעין הנשמע", ואילו לדעת רבי עקיבא – תכלית המעלה היא דוקא ב"רואין הנשמע ושומעין הנראה"?

ההסבר לכך הוא:

רבי ישמעאל היה כהן²² (גדול²³), אשר הוא בטבעו "קדוש הוא לאלקיו"^*. כלומר, עבודתו היא כעבודת הצדיקים. לכן הוא סובר, בהתאם למהותו ולדרגת עבודתו, שהמעלה הגדולה היא ב"רואין הנראה ושומעין הנשמע" – המשכת אלקות בעולם כפי שהוא למטה במגבלותיו, כי זוהי העבודה המסודרת של הצדיקים – המשכת אלקות מלמעלה למטה²⁴.

ואילו עבודתו של רע היתה בכיוון של תשובה. מוצאו היה ממשפחת גרים²⁵, והתחיל ללמוד תורה בהיותו בן ארבעים שנה²⁶. לכן עבודתו היא כעבודת בעלי התשובה²⁷ – יציאה מן העולם²⁴

– כפי שאנו מוצאים²⁸, ש"כל ימיו" השתוקק רבי עקיבא למסור את נפשו בפועל, ובמיוחד לפי הידוע, ש"במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא כולו"²⁹, יוצא, שכל ימיו הוא פעל במסירות נפש –

ודוקא היא הנותנת, שלפי דעתו המעלה הגדולה היא ב"רואין הנשמע ושומעין הנראה" – יציאה מכל מגבלות העולם.

ט. עצם קיום רצון ה', או היחודיות של כל מצוה

במצוות יש שני ענינים³⁰: (א)

הערות

22. חולין מט, סע"א (ומיירי בר"י חברו ובר פלוגתי' דר"ע).
23. ב"קצת פירושים של רש"י" לחולין שם (הובא בסה"ד מע' ר' ישמעאל סעיף ח'): "והוא ר' ישמעאל בן אלישע כה"ג". אבל ראה סה"ד שם. וראה שם גם מע' ר"י בן אלישע כה"ג סעיף ג'.
*. ויקרא כא, ז.
24. ראה בארוכה ד"ה תקעו תרס"א, לקו"ד ח"א (קמז, א ואילך), ובכ"מ, שעבודת הצדיקים היא בדרך אור ישר ועבודת הבע"ת – בדרך אור חוזר.
25. ראה סה"ד בערכו. וראה אוה"ת ח"ש (קכג, סע"א). רש"י ד"ה שלא הי' בו – יומא כב, ב.
26. אדר"נ פ"ו, ב. וראה פסחים מט, ב. כתובות סב, ב.
27. ראה יומא שם: שאם תזוח דעתו כו'. ולהעיר מהמשך הענינים במשנה (ב"מ נח, ב): אם הי' בעל תשובה כו' אם הוא בן גרים כו'.
28. ברכות סא, ב.
29. מאמר הבעש"ט – הובא בד"ה מים רבים תרל"ו פקי"ג. רפאני תרח"ץ פ"ה. ועוד.
30. שלכן, בעשיית כל מצוה צריך להיות ב' כוונות: כוונה הכללית – לקיים רצון הבורא, וכוונה פרטית – ענין וזיכוך פרטי המיוחד למצוה זו (ראה תניא רפמ"א. ובכ"מ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.