124
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הנקודה המשותפת והשווה בכל המצוות – שכולן הן ציווי של הקדוש־ברוך־הוא31. (ב) חלוקתן של המצוות לסוגים שונים, ועד ליחודיות המסויימת שבכל מצוה, אשר באמצעותה מזדככים כוחות מסויימים אלו של האדם, ודברים גשמיים אלו, הקשורים במיוחד למצוה זו*.
שני ענינים אלו מתבטאים באופני העבודה ובשיטות השונות של רבי ישמעאל ושל רבי עקיבא:
לפי שיטת רבי ישמעאל, "רואין הנראה ושומעין הנשמע", שהמעלה היא בכך שהעולם "קולט" אלקות דוקא על ידי כליו הטבעיים בכל פרטיהם, מובן, שגם קיום המצוות על ידי ישראל אינו צריך להתבטא רק בקבלת עול מלכות שמים בכללות, אלא בעיקר צריך להגיע ולהתמסר להשגת כל ענין וזיכוך פרטי על ידי כל מצוה ומצוה.
ולכן סובר רבי ישמעאל, שבני ישראל השיבו "על הן הן ועל לאו לאו". שבכל מצוה הם הבחינו במהותה המיוחדת: במצוות עשה – "הן" – הם הכירו ב"הן", בענין החיובי, בטוב ובמעלה שבהן. ובמצוות לא תעשה – "לאו" – הם הכירו ב"לאו", בענין השלילי, בהיפך הטוב שבאיסורים אלו.
לעומת זאת, לדעת רבי עקיבא, הסובר שהמעלה היא דוקא ב"יציאה" מן העולם וממגבלותיו, צריך לומר, שהדגש בקיום המצוות אינו בפרטים המיוחדים לכל מצוה, והשפעתם בעניני העולם, אלא עצם קיום ציווי הבורא – דבר הנעלה מהפרטים ומהגבולות.
לכן סובר רבי עקיבא, שהם השיבו "על הן הן ועל לאו הן"32, הודגש בעיקר הציווי הכללי של הקדוש־ברוך־הוא, השווה בכל המצוות, ולא הפרט המסויים של כל מצוה. ולכן הם לא עשו הבחנה בתשובתם בין מצות עשה למצות לא תעשה, והשיבו על כל הציוויים – הן על "עשה" והן על "לא תעשה" – באותה תשובה: "הן": הם יקיימו את הציווי של הקדוש־ברוך־הוא33.
הערות
- 31. וכנוסח המשותף בברכת המצות כולן "קדשנו במצותיו וציונו".
- *. וכדמוכח ג"כ ממחז"ל (זח"א קע, ב) רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידים.
- 32. ועפי"ז יומתק מה שר"ע חוזר ואומר גם "על הן הן" – אף שלכאורה חידושו של ר"ע לגבי ר"י הוא רק ב"על לאו הן" – כי המענה "הן" על "הן" לפי דעת ר"ע, שונה היא מהמענה "הן" שלדעת ר"י. והוא, אשר הכוונה בהמענה "הן" אינה בהענין פרטי של המצוה, כ"א – ציווי (הכללי של) הקב"ה.
- 33. בצפע"נ עה"ת להרוגצובי, מקשר פלוגתא זו דר"י ור"ע עם פלוגתתם (ב"ק לג, סע"א) יושם או יוחלט, שלדעת ר"ע "יוחלט" – שנעשה כן המציאות. עיי"ש. ויש לקשר זה עם מ"ש בפנים, כי מכיון שכל מציאות העולם היא רק מצד התורה, הרי זה כן ממילא. משא"כ לדעת ר"י, הרי אדרבה: מכיון שתכלית העילוי הוא שתהי' ההמשכה גם במציאות ש(מצד עצמה ובגלוי) אינה כפי התורה, ובכל זה יפעול בה האדם שתהי' כפי התורה, ולכן ס"ל "יושם", ועי"ז עושה האדם אח"כ שתהי' כן.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יב ‹ 343 לקו"ש ח"ו ע' 124
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

