990

לא היה הכניסה בשלום. אבל ר' עקיבא "יצא בשלום", משום ש"נכנס בשלום¹⁴", כניסתו היתה כדי למלא את רצון העליון, לעשות "שלום " בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה" " (לחבר את מעלה ומטה ולחבר את " העולם עם אלקות). וכיון ש"נכנס ל בשלום" – לכן – "יצא בשלום".

וזוהי האזהרה: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש גו', בזאת יבוא גו', וכפר בעדו ובעד ביתו", שבה רמוזה שלילת העבודה של רצוא ללא שוב:

על ידי ה"ואל"¹⁵, הלא, ביטול עצמי – כשהרצון הוא לא בקירוב האישי לקב"ה, אלא רק למלא את רצון העליון – אזי "יבוא אל הקודש". זהו גם פירוש "בזאת יבוא אהרן אל הקודש". "זאת" הוא לפי ביאור הזוהר יראה וביטול¹⁶, ו"דא תרעא לאעלאה"¹⁷. כשישנה ההקדמה של

זאת", יראה וביטול, הרי גם אם

יבוא אהרן אל הקודש" (רצוא), יכנס

לפני ולפנים", לא יפריע לו הדבר

"וכפר גו' ובעד ביתו – ביתו זו אשתו"¹⁸, אל השוב לעניני עולם (ואדרבה אם חסר ה"ביתו זו אשתו", אינה יכולה להיות כלל הכניסה לפני ולפנים¹⁸, כי תכלית ה"רצוא" היא – שיומשך ב"שוב"). וכך גם היה ביציאה מלפני ולפנים – מיד ביציאה מקודש הקדשים היה מתפלל אותו כהן גדול תפילה על "פרנסת" "עמך בית ישראל"¹⁹ – פרנסה בעניני העולם – בגשמיות.

ד. כל סיפורי התורה (מלשון הוראה)²⁰ הם הוראה לא רק ליחידי סגולה בלבד, אלא – לכל בני ישראל.

לכאורה ההוראה מסיפור של נדב ואביהוא שייכת רק ליחידי סגולה, לאלו שעומדים במדריגת רצוא בכלות הנפש ממש, שאותם צריך להזהיר שלא ישארו ברצוא ללא שוב, מהי