ו, ב
לגבי עצמותו כידוע כי דבריו חיים וקיימים16 כמו במ"ת ממש ומה גם כידוע דבבחי' מ"ה דחכ' אין בחי' הלבוש דנוגה מסתיר כלל וכלל וד"ל:
והנה יש להקדים17 עוד ענין אחד והוא הידוע דאת זלע"ז18 עשה האלקים ממש וכמו שיש בסטרא דקדושה כח האמונה האלקי' כך יש בסט"א כח אמונה שנק' אמונה זרה ולכך אמרז"ל במס' יומא19 מקדש ראשון נחרב בעון ע"ז וג"ע וש"ד (והקב"ה ויתר להם עד שעברו עון דביטול תורה דוקא כנ"ל) ומקדש שני אע"פ שאנו בקיאין בהן שהיו עוסקים בתו"מ וג"ח חרב מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות ע"ז וג"ע וש"ד כו' ויש להבין דלמה נחרב המקדש השני בעבור עון שנאת חנם אם היה עוסקים בתו"מ ובגמ"ח וכידוע שהיה ברובם ככולם מס"נ על התורה ומצות כמו בימי חשמנאי שמסרו נפשם על התור' ועבודה כשרצו להשכיחם תו"מ כו' וכן בדורות הזוגות עד הלל ושמאי ותלמידיהם אחריה' עד ר"ע וחביריו וכרחב"ת שנהרגו על קדוה"ש20 בעבור התו"מ כידוע ורק בעון שנאת חנם לבד נחרב המקדש מפני שנחשב כע"ז כו' אך הענין הוא דאת זלע"ז עשה האלקי' וכנגד האמונה האלקי' שהיה בגלוי גמור בכנ"י בזמן בית ראשון ובפרט בבחי' גלוי אלקו' ממש בהיכל ק"ק בארון ולוחות וגלוי אור הנבואה בנביאי' כו' הי' לעומת זה אמונת21 זרות דע"ז בכו"מ ובבעל ואשרה וכה"ג שהיו דבוקי' בעון דע"ז בכל דורות דמלכי ישראל ויהודה עד דור האחרון שבימי ירמי' וכמו שאמרו הנשי'22 המבכו' את התמוז23 כו' לירמיהו ומאז חדלנו לקטר למלכ' השמי' חסרנו כל24 כו' וכמו כן רוב נביאי השקר שהמ' כמו נביאי הבעל והאשרה כידוע בפרטי חלוקיהם שגם נביא שאומר בדבר ה' ולא לעבוד ע"ז רק לאיזה דבר מה שלא דיברו ה' ושקר הגיד בשם ה' גם הוא דיבר סרה בשם ה' ולו משפט מות כמו נביאי הבעל25 וכמ"ש בפ' ראה26 כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום כו' ובא האות והמופת כו' נלכ' כו' יומת כי דיבר סרה על ה' כו' ובפ' שופטים27 אמ' אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלקים אחרים ומת הנביא ההוא וכי תאמר איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה' אשר ידבר הנביא כו' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו כו' לא תגור ממנו הרי מובן מפשט הדבר שהנביא המדבר בשם ה' אשר לא דברו ה' ואשר ידבר בשם אלקים אחרים שניהן שווין וזהו עיק' ענין נביאי השקר וכמו הרוח שאמ' אצא והייתי רוח שקר28 בפי כל נביאיו כו' לפי שירד שפע האלקי בזמן בית ראשון בגלוי אמונה אלקי' ע"י הארון והלוחות לנביאים ע"כ הי' למנגד לזה בסט' דקליפה בחי' אמונות זרות כוזבות דנביאי השקר ונביאי הבעל להאמין בכו"מ שהן המשפיעים כל שפע גשמי וכמ"ש הנשי' ומאז חדלנו כו' והוא היפך גמור להאמונה האלקית שעיקר ענין האמונה האלקית הוא להאמין בו
הערות
- 16. דבריו חיים וקיימים : ע"פ ברכת אמת ויציב. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קעה.
- 17. והנה יש להקדים : ראה הנרשם לעיל בריש ההקדמה בהערה 1.
- 18. דאת זלע"ז : נסמן לקמן קמו, ב.
- 19. במס' יומא : יומא ט, ב. ראה הערה דלעיל (ו, א) שויתר.
- 20. ר"ע. . וכרחב"ת. . קדוה"ש : ברכות סא, ב. ע"ז יח, ב (לאחרי החורבן).
- 21. אמונת : כנצ"ל: אמונות. וכ"ה בסמוך בפנים.
- 22. שאמרו הנשי' : ראה ירמי' מד, טו. יט. כ. כה.
- 23. הנשי' המבכו' את התמוז : יחזקאל ח, יד. ראה לקו"ת ואתחנן ה, סע"ד.
- 24. ומאז. . חסרנו כל : ירמי' מד, יח [ושם: ומן אז. בדילוג ? ראה הנסמן במ"מ לשע"ת ח"א ה, א].
- 25. ולו משפט מות כמו נביאי הבעל : ראה ובהבא לקמן רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ט והל' ע"ז פ"ה ובמפרשים לשם.
- 26. בפ' ראה : יג, ב. ג. ו.
- 27. ובפ' שופטים : יח, כ. כב [בדילוגים].
- 28. אצא והייתי רוח שקר : מלכים-א כב, כב.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ט׳ - הטקסט מספריא
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.
א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.
וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים והוא שיהיה הדבר לפי שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק אף על פי שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעין לו בכל.
בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ה׳ - הטקסט מספריא
המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים אלא מפני שהורהו לעבוד בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה.
המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה והנדחים הרי הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהיו המדיחים שנים ואחד האומר אמרה לי עבודת כוכבים עבדוה או שאמר אמר לי הקב"ה עבדו עבודת כוכבים הרי זה נביא שהדיח ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר לחבירו אעבוד כוכבים אלך ואעבוד נלך ונעבוד בעבודה פלונית שדרך אותה עבודת כוכבים להעבד בה אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה הרי זה מסית הסית לשנים הרי הן עדיו והן מביאין אותו לבית דין ומעידין עליו שכך אמר להן וסוקלין אותו.
ואין המסיח צריך התראה אמר לאחד הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך ומערים עליו עד שיסית בפני שנים כדי להרגו אם לא רצה המסית להסית לשנים מצוה להכמין לו כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזה כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וישמעו דבריו ולא יראה אותם והוא אומר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והמוסת משיבו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים אם חזר בו או שתק פטור ואם אמר לו כך היא חובתנו וכך יפה לנו העומדים שם ברחוק מביאין אותו לבית דין וסוקלים אותו.
מצוה ביד המוסת להורגו שנאמר ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו' ואסור למוסת לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו ולפי שנאמר בשונא עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה תלמוד לומר ולא תשמע אליו ולפי שנאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך ואסור למוסת ללמד עליו זכות שנאמר ולא תחמול ואם ידע לו חובה אינו רשאי לשתוק ממנה שנאמר ולא תכסה עליו ואזהרה להדיוט המסית מנין שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו.
המסית אחרים לעבדו ואמר להם "עבדוני!". אם עבדוהו-- נסקל; ואם לא עבדוהו, אע"פ שקיבלו ממנו ואמרו "הן"-- אינו נסקל.אבל אם הסית לעבודת איש אחר או לשאר מיני עבודת כוכבים; אם קבל ממנו ואמר "הן נלך ונעבוד", אף על פי שעדין לא עבד-- שניהן נסקלין, המסית והמוסת, שנאמר "לא תאבה לו ולא תשמע אליו"-- הא אם שמע ואבה - חייב.
נביא המתנבא בשם עבודת כוכבים כיצד זה האומר אמרה לי עבודת כוכבים פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כך וכך או שלא לעשות אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא ואזהרה שלו מכלל שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו.
ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וכן נביא השקר מיתתו בחנק אף על פי שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא.
אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה או מי ששמע דברי נביא חבירו ואמר שדבר זה לו נאמר והוא נתנבא בו הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק.
כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו שהרי הולך בדרכי הנבואה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגור ממנו וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה או הפוחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לא תגור ממנו ואין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד.
הנודר בשם עבודת כוכבים והנשבע בה לוקה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו אחד הנשבע בה לעצמו ואחד הנשבע בה לעבודת כוכבים ואסור להשביע העובד כוכבים ביראתו אפילו להזכיר שם עבודת כוכבים שלא דרך שבועה אסור שנאמר לא תזכירו.
לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית וכיוצא בה וכל עבודת כוכבים הכתובה בכתבי הקדש מותר להזכיר שמה כגון פעור ובל ונבו וגד וכיוצא בהן ואסור לגרום לאחרים שידרו ושיקיימו בשם עבודת כוכבים ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.