12
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הזולת ללא מדה והגבלה. רק כאשר הוא מבטל את מציאותו, ואינו חש כל כך את ה"אני" ואת רצונותיו העצמיים וכדומה, אפשרי אצלו חסד "בכל מאדך", למעלה ממדה והגבלה.
גם ענין זה רמוז אצל הדגים, אשר אצלם קיימת ברכת הריבוי בלי הגבלה – הדגים מכוסים כל כולם במים, כך שמציאותם אינה ניכרת, אלא מציאות המים המכסים אותם.
נאמר בגמרא21, שמשום ש"מים מכסין עליהם", על הדגים, לכן "אין עין הרע שולטת בהם", ומסיבה זו שורה עליהם ביותר ברכת ה'22. ויש לומר, שבפנימיות, הענין ש"מים מכסין עליהם" – לא זו בלבד שהוא שולל את שליטת "עין הרע" (ההיפך מהברכה), אלא הוא גורם גם לענין חיובי, שבאמצעות זאת נעשים הדגים לכלים ראויים לברכת ה'.
ההסבר לכך הוא: המים הם מקור חיותם של הדגים23, עד אשר זוהי מציאותם האמיתית, ומשום כך סובר רשב"ג ש"כל שהוא מבריית המים" אינו חוצץ בפני המים24. כלומר, לדגים יש תכונה של "התבטלות" כלפי מקור חיותם25, ולכן קיים אצלם ריבוי26 יותר מהרגיל.
וכך גם בעבודת האדם: כדי להגיע לאופן האמיתי והנעלה ביותר של גמילות חסדים, חסד בלי הגבלה, הקשור ל"חסדו של הקדוש־ברוך־הוא" – נדרשת עבודה של התבטלות כלפי הקדוש־ברוך־הוא.
וזוהי משמעות דברי רש"י בפירושו על הפסוק27 "ובו תדבקון" – "הדבק בדרכיו גמול חסדים .. כמו שעשה הקדוש־ברוך־הוא": כאשר יהודי עובד את ה' באופן של "ובו תדבקון", הוא מביא את עצמו לידי דבקות אמיתית עם הקדוש־ברוך־הוא, כך שאין הוא חש את מציאותו העצמית, אלא רק את הקדוש־ברוך־הוא שבו הוא דבק – אז אפשרית "ונעשית אצלו" במילא גמילות חסדים באופן "כמו שעשה הקדוש־ברוך־הוא" – חסד בלי מדה והגבלה28.
הערות
- 21. ברכות כ, סע"א. וש"נ.
- 22. דאין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח, ב). וראה חדא"ג מהרש"א ב"מ פד, א ד"ה אל תקרי.
- 23. דכשפורשים מן המים מיד מתים (ע"ז ג, סע"ב. ברכות סא, ב. וראה לקו"ש ח"ח ע' 363 הערה 1 ובשוה"ג שם).
- 24. מקואות פ"ו מ"ז. ידים פ"ב מ"ב. וראה לקו"ש חכ"ז הדרן על הרמב"ם תשמ"ה סעיף ז (ובהנסמן בהערה 45 שם).
- 25. ולהעיר שגם "עופות" אינם "חומריים" ארציים כ"כ כמו בהמות וחיות, דנבראו מן הרקק (חולין כז, ב. רש"י פרשתנו ב, ח (בסופו). שם, יט) – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 276. וש"נ.
- 26. להעיר מתורת הה"מ דמלאכים נצחיים יותר מן הנשמות לפי שיש להם בחי' היראה (ביטול) יותר מהנשמות (הוספות לאו"ת הוצאת קה"ת סנ"ו. וש"נ).
- 27. ראה יג, ה.
- 28. ראה בארוכה בכ"ז – לקו"ש חי"ד ע' 62 ואילך (וראה שם לפנ"ז – ע' 57 ואילך – שגם ע"ד הפשט כ"ה, שכוונת רש"י היא לגמ"ח שאין מחוייבים בה. ע"ש באורך).
משנה מקואות ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ערוב מקואות. כשפופרת הנוד. כעוביה. וכחללה. כשתי אצבעות חוזרות למקומן ספק כשפופרת הנוד. ספק שאינה כשפופרת הנוד. פסולה. מפני שהיא מן התורה. וכן כזית מן המת. וכזית מן הנבילה. וכעדשה מן השרץ. כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעטה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים. טהור:
משנה ידים ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
נטל את הראשונים למקום אחד. ואת השניים למקום אחר. ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא. ועל השניים טהור. נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה טמא. נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם. או צרור. ידיו טמאות. שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד. ר' שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור:
רש"י על בראשית ב׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מקדם. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע אֶת הַגָּן. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְבָר כָּתַב וַיִּבְרְָא אֶת הָאָדָם וְגוֹ', רָאִיתִי בִּבְרַיְתָא שֶׁל ר"א בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי מל"ב מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן, כְּלָל שֶׁלְּאַחֲרָיו מַעֲשֶׂה הוּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם זֶהוּ כְּלָל, סָתַם בְּרִיאָתוֹ מֵהֵיכָן וְסָתַם מַעֲשָׂיו, חָזַר וּפֵרֵשׁ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ', וַיַּצְמַח לוֹ גַּן עֵדֶן וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְאֵינוֹ אֶלָּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן; וְכֵן אֵצֶל הַבְּהֵמָה חָזַר וְכָתַב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְפָרֵשׁ וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת שֵׁם וּלְלַמֵּד עַל הָעוֹפוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק:
מקדם EASTWARD — In the east of Eden He planted the garden. Should you say, however, it is already written, (1:27) “and He created the man etc.”, then I say that I have seen the Baraitha of R. Eliezer the son of R. José the Galilean, dealing with the thirty two rules of interpretation according to which the Torah (Agada) can be interpreted, and the following is one of them: when a general statement of an action is followed by a detailed account of it, the latter is a particularisation of the former: — “And He created the man” is a general statement, but it does not explicitly state whence he was created and what God did unto him. Now it repeats it and explains these things: “And the Lord God formed man”, “and He made to grow for him the garden of Eden”, and He caused a deep sleep to fall upon him.” He who hears this might think that it is a different account entirely, whereas it is nothing else but the details of the former general statement. Similarly with reference to the cattle the creation of which has been mentioned above (1:27). it resumes and writes, (2:19) “and out of the ground the Lord [God] formed every beast of the field etc.”, for the purpose of explaining “and He brought them unto the man to give them names”, and also to state that the fowls were created from the swamps.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות ויקרא מאותו ספר חולין כז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לד ואתחנן שיחה א מאותו ספר חולין כז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה כג מאותו ספר חולין כז, ב
- לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה ב מאותו ספר חולין כז, א ואילך
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א מאותו ספר חולין כז, ב
- לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם שיחה ב מאותו ספר חולין כז, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"א חולין כז, רע"א
- תורת מנחם אור ליום ועש"ק פ' חיי שרה, כ"ו מרחשון ה'תשט"ז חולין כז, ב
- תורת מנחם י"א ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ב חולין כז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג אור ליום ועש"ק פ' חיי שרה, כ"ו מרחשון ה'תשט"ז חולין כז, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל חולין כז, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ולהבין בתוס' ביאור חולין כז, ב
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה לג, א חולין כז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט חולין כז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א חולין כז, ב

