172

המהותי שבין פחם לאדמה, ושבין פנינים לים?

ג. ים – כיסוי; אדמה – גילוי

ההבדל שבין אדמה לים מוסבר במספר מקומות, והוא מובן על פי ההבדל שבין הברואים שעל פני האדמה לבין הברואים שבים³:

הרי "הכל היה מן העפר"⁴ – הכל נברא "מן הארץ"⁵, והנבראים מקבלים את חיותם מן הארץ ("ארץ ממנה יצא לחם"⁶). למרות זאת, הקשר וההתחברות שבין הנבראים לבין האדמה איננו נראה לאחר שנבראו.

לעומת זאת, הברואים שבים – הדגים, כשהם פורשים מן הים מיד הם מתים⁷, הם מוכרחים להימצא במקור חיותם.

לכן נאמר³, ש"ים" הוא משל לעולמות שבהם הכוח האלוקי, המהוה, מחיה ומקיים אותם, מאיר בגלוי, כך שהנבראים חשים בצורכם התמידי להיות קשורים למקור חיותם כדי לא לאבד את קיומם. ולפיכך נקראים העולמות "עלמין סתימין", כי מציאותם העצמית של העולמות "מכוסה" על ידי המקור שלהם, כדגים שבים.

לעומת זאת, "ארץ" היא משל לעולמות שבהם אין הנבראים חשים בכוח האלקי שבוראם, ואינם מרגישים את הקשר למקור חיותם. לכן הם נקראים "עלמין דאתגליין" – מציאותם ה"עצמית" "גלויה" – הם חשים עצמם כמציאות נפרדת.

זו תמצית ההסבר לשני הדברים שבמשל – פחם שבאדמה ופנינים שבים. השפעת החסידות על נפש האדם נחלקת, באופן כללי, לשנים: א) ב"גליא" שבאדם – בבחינת "אדמה" שבו. ב) ב"סתים" שבאדם, בבחינת "ים" שבו⁸, כדלהלן.

ד. שני הסברים לגילוי החסידות עתה מתאימים לשני

המשלים

כדי להבין זאת יש להקדים תחילה את ההסברים על גילוי החסידות דוקא בדורות האחרונים. שהרי לכאורה, יש לתמוה⁹: "אכשור דרא?!", ומהם:

א) ככל שהגלות מחשיכה יותר¹⁰,