171

שיחה א

א. פחם – משל לחסידות

ב. השאלות על המשל

כ"ק מורי וחמי אדמו"ר המשיל פעם (בשיחה לחג הסוכות¹). משל לענין החסידות, ואלה דבריו (מובאים כאן בתרגום חפשי):

"מרגליות" – (פנינים) נמצאות בקרקעית הים. "גחלים" של פחם, המאירים ומחממים, נמצאים בעמקי האדמה. הסדר הוא שצריך להיות אדם שיכוון, היכן לחפור וכיצד למצוא אותם. הפועלים יכולים לסמוך על חכמתו של המכוון, אך עליהם להישמע להוראותיו באופן מדוייק. מאידך, אין הם יכולים, בהיותם בעמקי האדמה, לסמוך על האויר שנושם המכוון. כל פועל צריך בעצמו להתחבר לרוח החיים על האויר הצח המצוי על פני האדמה, ולא – הוא עלול ח"ו ליפול ללא רוח חיים. וכך גם אדם הצולל אל תוך המים כדי למצוא את הפנינים, מוכרח לנשום אויר מן המצוי על פני האדמה. עד כאן תוכן דבריו.

והרבי סיים, שאת הנמשל יכול כל אחד להבין: החסידות מאירה ומחממת, כפחם, אבל צריך לחדור לעמקי האדמה, לברר ולזכך וכו', וכאשר שרויים בעמקי האדמה צריכים להישאר קשורים למעלה כדי לחיות.

מובן, שכל פרט במשל מתאים בדיוק לנמשל. וצריך להבין:

א) מדוע מציין הרבי במשל שני דברים – פחם שבעמקי האדמה ופנינים שבים – ולא הסתפק באחד מהם?

ב) למרות שהרבי מתחיל במשל על הפנינים ("המרגליות") עיקר ההרחבה במשל היא לגבי הפחם (ה"גחלים"). ויותר מכך: בנמשל מפרש הרבי רק את ענין הפחם, ולא מזכיר כלל את ה"מרגליות". ומהי הסיבה לכך?

דחוק ביותר לומר, שכיון שהרבי מסיים ש"את הנמשל יכול כל אחד להבין", הוא סמך על כך שמשל הפנינים יובן על כל פרטיו מעצמו, שהרי את ענין הפחם הוא בכל זאת מסביר בנמשל, ואינו סומך שהדברים יובנו מאליהם, ומכך מובן, שבעיקר חשוב לדעת שהענין של החסידות הוא כמשל הפחם.

ג) כל ענין המובא בתורה הוא מדוייק לחלוטין. צריך, אפוא, לומר שהקשר שבין פחם לאדמה, ושבין פנינים לים, איננו רק מפני שזה מקומם בגשמיות², אלא מפני שיש קשר פנימי במהותם. וצריך להבין: מהו הקשר