שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך א קכה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו שארז"ל (ברכות כ, ב) א"ל (הקב"ה) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך א קנו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
שניהם (זכור ושמור ) מצוה אחת מתרי"ג, (אולי מקורו מלשון הסמ"ג סוף מ"ע כט שכתב "נאמר בדברות ראשונות זכור ובאחרונות שמור ועשה אחד הוא") וצ"ע שהרי א) זכור הוא מ"ע ושמור מל"ת (וראה רמב"ן עה"ת שמות כ, ה) ואיך אפשר שיהיו מצוה אחת במנין תרי"ג, ב) זכור * מ"ע דקדוש היום בדבור או על היין (מ"ע קנ"ה בסהמ"צ להרמב"ם) ושמור הוא איסור עשיית מלאכה (רש"י ד"ה בשמירה ברכות כ, ב) אלא שלא נמנה בפ"ע כיון דמנו לא תעשה כל מלאכה (מל"ת שך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וא"כ, הא ד"לא ישא פנים" יש בו חידוש, כי כיון שבנ"י הם בנים למקום, יתכן שמצד רחמי הקב"ה (אבינו שבשמים) על בניו ישא פנים אליהם, וכמפורש בברכת כהנים "ישא ה' פניו אליך" , שהקב"ה נושא פנים לישראל , שכובש כעסו ומוחל עוונותיהם [וכמבואר במפרשים, שזהו טעמו של רש"י שפירש "לא ישא פנים — אם תפרקו עולו", שרק כאשר בנ"י (לא רק חוטאים סתם, אלא) פורקים עולו ח"ו, אזי אין הקב"ה נושא פנים לישראל ];
3 וראה ספרי נשא שם. ברכות כ, ב. ובכ"מ. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 73 הערה 4.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
3 תפלה רחמי היא (ברכות כ, ב) וראה רמב"ם ריש הל' תפלה : תפלה .. שיהא אדם מתחנן ומתפלל כו'. (וביותר -- להרמב"ן שם שמדאורייתא מצותה תפלה בעת צרה (דהאדם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו שארז"ל (ברכות כ, ב) א"ל (הקב"ה) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם כו
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
לדעת רש"י והרמב"ן מצוות החינוך (מדרבנן ) היא "לאו מצוה דידיה (של הקטן) אלא דאבוה (של אביו), שאיהו לא מיחייב במצוות כל עיקר", ולכן אין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו בברכת המזון וכדומה, אף כאשר הגדול חייב בכך רק מדרבנן , לעומת זאת, לדעת ה"תוספות" והר"ן, קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בכך מדרבנן , ולפיכך הוא יכול להוציא ידי חובתו דרבנן , כשאכל שיעור.
20 מלחמות ה' ברכות כ, ב. רמב"ן הובא בר"ן ספ"ב דמגילה ד"ה חוץ. ריטב"א מגילה יט, ב ד"ה הכל. ר"ן קידושין לא, א ד"ה וגרסינן. וראה רשב"א (ריטב"א) סוכה לח, א ד"ה גמרא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
לדעת רש"י והרמב"ן מצוות החינוך (מדרבנן ) היא "לאו מצוה דידיה (של הקטן ) אלא דאבוה (של אביו), שאיהו לא מיחייב במצוות כל עיקר", ולכן אין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו בברכת המזון וכדומה, אף כאשר הגדול חייב בכך רק מדרבנן , לעומת זאת, לדעת ה"תוספות" והר"ן, קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בכך מדרבנן , ולפיכך הוא יכול להוציא ידי חובתו דרבנן , כשאכל שיעור.
21 כן משמע דעת הרמב"ן שם. ריטב"א שם. אבל רש"י לא הוציא פי' הסוגיא בברכות כ, ב מפשוטו, וא"כ נראה דלדעתו הקטן מוציא הגדול כשאכל שיעורא דרבנן . וראה יגדיל תורה שם ס"ע כט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, טו
במסכת אבות מדובר (רק) אודות "מילי דחסידותא" [=דברי חסידות], כדברי רז"ל "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות" [=הרוצה להיות חסיד יקיים את הנאמר במסכת אבות] – כלומר, אלו הנהגות שיהודי אינו מחוייב בהן מצד הדין וההלכה, אלא עליו לעשותן מצד מידת חסידות – לפנים משורת הדין; אך שלושת העניינים הנ"ל אינם לכאורה בסוג של "מילי דחסידותא" – החיוב שבהם מובן מצד עצמם , או שניתן להבינו מציוויים אחרים בתורה ובהלכה:
7 בב"ק שם לפנ"ז (דעת ר"י) "לקיים מילי דנזיקין". וגם בזה י"ל דכוונתו שמקיים מילי דנזיקין באופן דלפנים משורת הדין (ועד"ז י"ל לה"אמרי לה מילי דברכות" שם – ע"ד ברכות כ, ב) – ראה הקדמת המהר"ל מפראג לספרו דרך חיים ד"ה ומפני וד"ה וסדר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד עקב שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
אומרים המפרשים, שרש"י רוצה להבהיר מדוע נאמר כאן "לא ישא פנים" , ולפני כן, בברכת כהנים, נאמר "ישא ה' פניו אליך" .
4 וראה ברכות כ, ב. ר"ה יז, סע"ב. נדה ע, ב. ספרי נשא שם. פיה"מ להרמב"ם מגילה פ"ד (הי' קורא) מ"ח. ובכ"מ. ובתוס' ר"ה ונדה שם, שע"פ פשוטו של מקרא אין זו סתירה בין הכתובים. אבל ראה חדא"ג מהרש"א נדה שם (סט, ב ד"ה וששאלו). לקו"ת נשא ד"ה כה תברכו (כו, סע"א ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
שניהם (זכור ושמור ) מצוה אחת מתרי"ג, (אולי מקורו מלשון הסמ"ג סוף מ"ע כט שכתב ,נאמר בדברות ראשונות זכור ובאחרונות שמור ועשה אחד הוא") וצ"ע שהרי א) זכור הוא מ"ע ושמור מל"ת (וראה רמב"ן עה"ת שמות כ, ה) ואיך אפשר שיהיו מצוה אחת במנין תריייג, ב) זכור ** מ"ע דקדוש היום בדבור או על היין (מ"ע קנ"ה בסהמ"צ להרמב"ם) ושמור הוא איסור עשיית מלאכה (רש"'י ד"ה בשמירה ברכות כ, ב) אלא שלא נמנה בפ"ע כיון דמנו לא תעשה כל מלאכה (מל"ת שך)...
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
7 דצדקה הוי מ"ע שאין הזמ"ג (וראה תענית כג, ב במעלת צדקה דנשים דוקא); ונשים חייבות בתפלה (משנה ברכות כ, ריש ע"ב. שו"ע אדה'ז או"ח סק"ו ס"ב. וש'נ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וכמו"כ הוא גם בתורה, דלהיות שהתורה היא למעלה יותר, לכן היא באה בדיבור דוקא, דהרהור לאו כדיבור דמי , ויתירה מזה, שעקימת שפתיו הוי מעשה, דכל זה הוא לפי שהתורה היא למעלה יותר מתפלה.
47 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וצריך להבין, הרי בציבור יש מעלה על היחיד, ולמה בעשי"ת הנה גם היחיד הוא כמו הצבור.ב) ויובן זה בהקדים תחלה מה שארז"ל ע"פ ישא הוי' פניו אליך , אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם הקב"ה ואיך לא אשא פנים לישראל , שכתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וגו', והם מדקדקין על עצמן עד כזית ועד כביצה .
11 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ואח"כ נאמר "ישא ה' פניו גו'" – שזוהי מדריגה נעלית יותר בענין הפנימיות שנמשכת לישראל , וכמארז"ל "וכי הקב"ה נושא פנים" , אלא אמר הקב"ה "וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורתי ואכלת ושבעת , והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה" ,
51 ברכות כ, ב. במדב"ר פי"א, ה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם משיחות ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
איתא בגמרא "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, כתוב בתורתך (בפרשת השבוע) אשר לא ישא פנים .
6 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ענין זה (שגם ענין שלמעלה מהגוף חודר ופועל בהגוף ) קשור גם עם המדובר לעיל בענין ברכת המזון – "שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה" :
47 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אבל האמת אינה כן, שהרי מצות ק"ש היא מצות עשה שהזמן גרמא , דהיינו שזמן היום גורם חיוב ק"ש של שחרית וזמן הלילה גורם חיוב ק"ש של ערבית, ואינה מצוה תמידית.
228 ברכות כ, ריש ע"ב. שו"ע שבהערה 194.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואע"פ שגם תפלה היא מצוה, הרי ענינה של מצוה זו – שהאדם יבקש על הענינים שלו .
638 תפלה רחמי היא (ברכות כ, ב). וראה רמב"ם ריש הל' תפלה : תפלה .. שיהא אדם מתחנן ומתפלל כו' (וביותר – להרמב"ן שם שמדאורייתא מצותה תפלה בעת צרה ( דהאדם )).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ולהעיר גם ממארז"ל על הפסוק "ישא ה' פניו אליך" שבברכת כהנים:
1075 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וביאור הענין, דהנה, אף שנת"ל שיש בהם האורות תקיפים דתהו שקדם לתיקון גם במעלה, מ"מ, יניקתם אינה אלא מבחי' החיצוניות בלבד, ולא מבחי' הפנימיות, כי בחי' הפנימיות שייכת לישראל דוקא, כמ"ש יאר הוי' פניו אליך , פניו דייקא, וכדאיתא בגמרא שהקב"ה אומר וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם וכו'.
266 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וענין זה נעשה ע"י הקדמת ברכתו של הקב"ה לבנ"י באופן שנותן להם כל המצטרך להם עד כדי שביעה, כמ"ש2 "ואכלת ושבעת" , והרי הכוונה בענין השביעה היא – לא רק בנוגע לנפש האלקית, אלא גם בנוגע לנפש הבהמית והגוף, כפשטות הכתוב "ואכלת ושבעת" , שהשביעה נרגשת בהגוף , כמובן מהחיוב דברכת המזון, ש"מן התורה אינו חייב לברך אחר המזון אא"כ שבע ממנו, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת גו'" (ורק מדברי סופרים צריך לברך גם על אכילה שהיא פחות משיעור שביעה) .
1172 ראה ברכות כ, ב. וש"נ. וראה גם לקו"ת נשא כו, ד. פרשתנו טו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ועכצ"ל, שגם בסיפור הדברים – שזהו רוב המגילה, שנכללת כולה בכ"ד כתבי קודש – יש בודאי הוראה ולימוד לכל אחד ואחת מישראל (שהרי החיוב בעניני מגילת אסתר הוא הן באנשים והן בנשים , "שאף הן היו באותו הנס" , שלכן, גם להדעות שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדרבנן , שאני חנוכה ופורים, שחיוב הנשים שוה לחיוב האנשים).
2066 ראה ברכות כ, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ואמרו רז"ל אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים גו' , והלא אתה נושא פנים לישראל , דכתיב ישא ה' פניו אליך , אמר להם , וכי לא אשא פנים לישראל , שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת וגו' , והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה .
2042 ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועד"ז בענין ד"מתפלל עם הציבור" – שהרי ענין התפלה שייך גם לנשים ובנות, שחייבות בתפלה , "דרחמי נינהו" .
2400 ברכות כ, ב. ולהעיר מקידושין לד, א: "נשי לא בעי חיי" (בתמי').
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
כי בפסח, גם "אם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו" , משא"כ הזבח צריך לאכול ממנו כדי שביעה, הרבה יותר מכזית – מכיון שבא בכדי שיהא הפסח נאכל על השובע .
682 ראה ברכות כ, ב: "ואכלת ושבעת .. והם מדקדקים .. עד כזית ועד כביצה" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
"יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך" , כולל גם שהקב"ה יאיר את עיניו לראות את פניו , "באור פני מלך חיים" , ואז יראה את האמת, ולא יוכל לגלות פנים בתורה שלא כהלכה; ו"ישא ה' פניו אליך" , להתנהג עמו לפנים משורת הדין , ועד "וישם לך שלום"114, שקאי על תורה , שעל ידה נמשכת ברכת ה' באופן ש"תוספתו מרובה על העיקר" , "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" .
2665 ראה ברכות כ, ב. לקו"ת פרשתנו כו, סע"א ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו גם מש"נ בברכת כהנים "ישא ה' פניו אליך" 53, שכללות הענין דנשיאת פנים הוא לפנים משורת הדין , היינו, שאפילו כאשר יש מקום לדין כו', תהי' ההמשכה לפנים משורת הדין – כיון שהמשכת הברכה היא ממקום נעלה ביותר, למעלה מסדר ההשתלשלות .
2486 ראה ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו כה תברכו את בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
הנה ארז"ל אמרו מלאכי השרת לפני הקדב"ה כתיב אשר לא ישא פנים כו' ואיך אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך , אמר להם הקדב"ה והאיך לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת כו' והם מחמירים ע"ע ומדקדקין עד כזית כו'.
3 אמרו מלאכי השרת . . עד כזית : ראה ברכות כ, ב. במדבר רבא פי"א, ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
דהנה אנו רואים במהות הדיבור שעיקרו אינו אלא בהוצאת הקול בה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו' ובלא גילוי הקול בה' מוצאות הפה אינו נק' בשם דיבור כלל והראי' ממשז"ל בכמה דוכתי דהרהור לאו כדיבור דמי עד שיוציא בשפתיו דוקא משום דעקימת שפתיו הוי מעשה וא"כ הרי בחי' עשי' נכלל בבחי' הדיבור
102 דהרהור לאו כדבור דמי : ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב האזינו השמים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט, טו, כ, כא
וככל המשל הזה יובן בעסק התורה , כי הנה כאו"א מישראל יש לו נפש אלקי', וכמאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו', עד ואתה משמרה בקרבי, והנה מי הוא האומר בי ובקרבי שאין זה הגוף שהרי אין בו אומר ודברים אלא זו היא הנפש החיוני' והשכלי' המדברת כו', שהנשמה שהיא חלק אלוק' ממעל מלובשת בה והיא כעין הגרעין הנזרע בכח הצומח אשר בארץ, שכח הצומח הוא הנה"ב דייקא שהיא היא המקיימת כל המצות מעשיות בפו"מ (שהמצות הן הפירות כו' כמ"ש במ"א), וגם מצות ת"ת שעיקר המצוה היא בדיבור בפה דהרהור לאו כדיבור דמי , רק יש איזו מצות השייכות ומתייחסות לנפש אלקי' כמו אמונה ודעת ה', ואף גם הן דוקא בהתלבשות הנפש בגוף ונה"ב שאז שייך הציווי וידעת היום והשבות כו', משא"כ הנשמה עצמה א"צ ציווי ואזהרה (כי מהות הנפש ועצמותה היינו בחי' מוחין ומדות, והמוחין הן השגות אלקות כו', והאמונה היא בחי' רגלין כו' כמ"ש במ"א, וכ"ז הוא מעצמיות הנפש, משא"כ בחי' ציווי הוא כמו שמצוה לחבירו שבלתי הציווי לא הי' עושה מעצמו), וכן מצות אהוי"ר משכנם בלב בחלל השמאלי המלא דם ששם הוא יסוד האש וצמאון האהבה כו', וגם פחד ה' עיקרו בלב, הגם דיראה שריא במוחא אית יראה ואית יראה כו' וראשית היראה במוחו ומסיימת בלב כו', הרי שכל המצות מתקיימות בנה"ב דוקא, והיינו לפי שבה מלובש כח הצומח להצמיח בתוס' וריבוי, כי יש בחי' ומעלה יתירה בנה"ב על הנפש האלקי' כמו ארץ שקדמה לשמים שיכולה להמשיך מבחי' אוא"ס ממש ביתר שאת מנפש האלקי', והגם שירדה מטה מטה בשכל גשמי וניזון מדברים גשמיים מאכלים ומשקי' כו', אמנם יסודתה בהררי קודש מאופנים וחיות הקודש שבמרכבה מבחי' פני שור, שכשם שיש פני שור בשרפים וחיות כך באופנים כתי' על ארבעת רבעיהם, וכתיב פני הכרוב, וזהו פני שור כדאיתא בזו' ומשם נמשך הנה"ב בישראל .
12 דהרהור לאו כדיבור דמי : ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יז מי הם החייבים בציצית א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
א נשים ועבדים פטורים מציצית אפילו מתלבשים בטלית שיש בה ד' כנפות א"צ להטיל בה ציצית מפני שמצות ציצית היא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטורה מן הציצית וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ממנה שנאמר בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין ונשים ועבדים פטורים מהם מטעם שיתבאר בסי' ל"ח אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים מהם חוץ ממצות פרטיות שיתבאר בעז"ה:
ח היינו כשיטת המכילתא ס"פ בא. ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג (וכן הוא משמעות פשטות הסוגיא דקידושין שם), שבתפילין פטורים מטעם אחר. אמנם לקמן שם כתב שגם בתפילין פטורים מפני שהוא מ"ע שהז"ג (כהרא"ש הל' תפילין סי' כט ומשמעות הגמרא בברכות כ, ב). וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (הוצאת תנש"א ואילך ע' תרכ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ג נשים ועבדים כנענים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין ואם רצו הנשים להחמיר על עצמן ולהניחן מוחין בידן מפני שאינן יודעות לשמור את עצמן בנקיות:
י רא"ש פ"ג דברכות סי' יג והל' תפילין סי' כט (ממשמעות הגמרא ברכות כ, ב). ועי' לעיל סי' יז סעיף א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר מז דיני ברכת התורה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ב צריך לברך בין למקרא לבד בין למשנה לבדה בין לתלמוד לבדו בין למדרש לבדו שהכל תורה היא ונתנה למשה מסיני והמהרהר בדברי תורה א"צ לברך וה"ה שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו שזהו ג"כ אינו אלא הרהור והרהור לאו כדיבור הוא כמו ש[י]תבאר בסימן ס"ב:
כ ר"ן שבת שם. תוס' ברכות כ, ב ד"ה ורב חסדא . אגור שם. ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קו מי הם הפטורים מתפלה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אבל יש אומרים שעיקר מצות תפלה היא מדברי סופרים שהם אנשי כנסת הגדולה שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מצות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו היא מדברי סופרים כגון הלל וקידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה הואיל ותפלה היא בקשת רחמים וכן עיקר.
כ תוס' ברכות כ, ב ד"ה בתפלה (ותוס' רבינו יהודה שם ד"ה וחייבים בתפלה ). ועי' לקמן סי' תעט ס"ז. וראה מ"מ וציונים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפד לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך ומי ששכח ולא בירך ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ב מן התורה אינו חייב לברך אחר המזון אלא א"כ שבע ממנו שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וגומר ומדברי סופרים לברך ברכת המזון על כזית שהוא שיעור אכילה אבל פחות מכזית אינה נקרא אכילה כלל.
יט ברכות כ, ב. תוס' שם מט, ב ד"ה רבי מאיר, וביומא עט, א ד"ה ולא בירך. רא"ש ברכות פ"ז סכ"ד. מ"א ס"ק ח וס"ק יא. וכ"ה בסדר ברה"נ רפ"ב. וראה גם לעיל סי' קסח ס"ח. לקמן סי' קפו ס"ב-ג. סי' קצז ס"ו-ז. וראה חקרי הלכות ח"ח יט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
א נשים חייבות בברכת המזון וספק הוא אם חייבות מן התורה מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמר על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים.
א משנה ברכות כ , ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ב וספק של תורה להחמיר לענין שהן אינן מוציאות ידי חובה את האנשים החייבים מן התורה כי שמא הן פטורות מן התורה וכל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן .
טו ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצז דין צירוף לזימון ג' או עשרה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ו שנים שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון אם אכל כזית פת יכול לברך להם ברכת המזון אפי' לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורה כמותם לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע שלא אמרו כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא במי שאינו מצווה כלל כמו נשים במצות שאינן נוהגות בהן אבל כל שמצוה זו נוהגת בהן אע"פ שלא נתחייב בה עתה הוא אלא חבירו נקרא הוא ג"כ מחוייב בדבר מדין ערבות שכל ישראל ערבים זה בזה ועליו להציל חבירו מעון ולפוטרו ממצוה שנתחייב בה.
מג ר"ה כט, א. ברכות כ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצז דין צירוף לזימון ג' או עשרה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ו שנים שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון אם אכל כזית פת יכול לברך להם ברכת המזון אפי' לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורה כמותם לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע שלא אמרו כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא במי שאינו מצווה כלל כמו נשים במצות שאינן נוהגות בהן אבל כל שמצוה זו נוהגת בהן אע"פ שלא נתחייב בה עתה הוא אלא חבירו נקרא הוא ג"כ מחוייב בדבר מדין ערבות שכל ישראל ערבים זה בזה ועליו להציל חבירו מעון ולפוטרו ממצוה שנתחייב בה.
מח רבינו יונה ברכות כ, ב ד"ה תפלה ומזוזה. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ה נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה וביו"ט מדברי סופרים ואע"פ שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה בקידוש היום חייבות שנאמר זכור את יום וגו' ונאמר שמור את יום וגו' כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והואיל והנשים מוזהרות בשמירתו להשמר בו מעשיית מלאכה שהיא מצות לא תעשה כל מלאכה וגו' וכל מצות לא תעשה אף שהזמן גרמא נשים מוזהרות בה הרי הן מוזהרות ג"כ בזכירתו דהיינו קידוש היום :
כז ברכות כ, ב. טור ושו”ע ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצו דיני הבדלה על היין יט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
יט לדברי האומרים שעיקר הבדלה הוא מן התורה שנאמר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בין בכניסתו בין ביציאתו כמו שנתבאר בסי' רע"א הרי גם הנשים חייבות בהבדלה מן התורה כשם שחייבות בקידוש מן התורה מפני שהוקש זכור לשמור כמ"ש שם וחייבות גם כן להבדיל בתפלה ועל הכוס כתקנת חכמים שתקנו עליהן כמו שתקנו על האנשים הואיל והן חייבות כמותם מן התורה בעיקר הבדלה.
צו מ"מ שם. חינוך שם. וראה מאירי ברכות כ, ב ד"ה נתגלגל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצו דיני הבדלה על היין יט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אבל לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא ביציאתו ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים יש מי שאומר שהנשים פטורות ממנה כמו שהן פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים ואף שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין אפילו בדברים שאינם אלא מדברי סופרים הואיל והן שוין בדברים שהן מן התורה דהיינו זכור ושמור השוום חכמים גם בדבריהם שתקנו בגלל זכירת השבת או שמירתו אבל הבדלה אינה ענין לשמירת השבת אלא דבר בפני עצמו הוא שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול ומצאו להם סמך מן התורה שנאמר ולהבדיל בין הקדש ובין החול.
קא תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם ר"ת. שבלי הלקט השלם סי' קל. מ"מ שם בשם יש אומרים. ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח. ב' הדיעות במאירי כ, ב ד"ה נתגלגל. הובאו לעיל סי' רעא ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעב דיני הסיבה וד' כוסות כה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה לפי שהוקשה מצות עשה של אכילת מצה למצות לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לומר לך שכשם שהנשים מוזהרות על לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' כי כל לרבות הנשים כך הן מוזהרות על מצות עשה של אכילת מצה:
קצא תוס' ברכות כ, ב ד"ה בתפלה. פסחים קח, ב ד"ה שאף. וראה גם לעיל סי' קו ס"ב. סי' רצו סי"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון יד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
יד אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין אותה אלא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה.
רנז קידושין שם. ברייתא שם ל, א. רש"י ברכות כ, ב ד"ה ונקיש. עירובין כז, א ד"ה ת"ת. סוטה כא, א ד"ה הא. תוס' שבת לב, ב ד"ה מקרא. וראה טור ולבוש ריש סי' רמה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שני יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
יב וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו.
קפד סוכה לח, ב. תוס' ברכות כ, ב ד"ה כדאשכחן (לענין ת"ת). וכדלעיל או"ח סי' ח סי"א, וש"נ. וראה קובץ דברי תורה ח"ו ע' קח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, יא
והנה נפש האדם ידוע לכל שהיא כלולה מי' ספירות חב"ד וכו', ואף שכולן מרוח פיו ית' כדכתיב ויפח באפיו כו' , מכל מקום דרך פרט, חב"ד שבנפשו הן דוגמא לחב"ד שבי' ספירות המכונות בשם או"א, ומדות אהבה ויראה וכו' שבנפשו הן דוגמא למדות שבי' ספירות הנקראות בשם ז"א, וכח הדבור שבנפשו דוגמא לדבור העליון הנקרא בשם מלכות ושכינה, ולכן כשמדבר דברי תורה מעורר דבור העליון ליחד השכינה, ומשום הכי קיי"ל בקריאת שמע וברכת המזון ודברי תורה לא יצא בהרהור בלא דבור.
2827 ומשום הכי כו': [ברכות כ, ב. ועיין טושו"ע או"ח סי' ס"ב]. באריכות [בתניא] ח"א פרק ל"ז ל"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעב דיני הסיבה וד' כוסות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים , אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה, לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים .
177 תוס' קח, ב ד"ה שאף (שאף הן היו באותו הנס, ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות , משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא , אע"ג דארבעה כוסות דרבנן , כעין דאורייתא תיקון). וברכות כ, ב ד"ה בתפלה (הלל דרבנן , ונשים פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ).
וכן הוא לעיל סי' רצו סי"ט (שהנשים פטורות ... מכל מצות עשה שהזמן גרמא , בין של תורה בין של דברי סופרים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ומכל מקום יאמר נא ישראל ויאמרו נא בית אהרן ויאמרו נא יראי ה', אם אמרם הקטן והוא עונה אחריו הודו לה' וגו', אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן חזר ואמר גם כן בפני עצמו יאמר נא וגו' , אבל אינו יוצא במה ששמע מהקטן, כיון שהקטן הוא פטור מכל המצות שבתורה, ואינו חייב בהם אלא (מדברי סופרים) כדי לחנכו במצות :
1044 בזה בא לבאר את הטעם שאין הקטן מוציא את הגדול בהלל, אף ששניהם מחוייבים בו רק מדברי סופרים.
את התיבות "מדברי סופרים" הכניס בין חצאי עיגול, כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
את הלכות פסח חיבר רבינו תחלה, בהיותו יושב אצל הרב המגיד ממעזריטש, כמבואר בהקדמת בני הגאון המחבר (והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל, שם הואיל באר את התורה בהלכות ציצית והלכות פסח).
אחר כך כשהגיע להלכות ברכת המזון , ביאר הלכה זו בסי' קפו ס"ג (הקטן ... מוציא הוא את מי שלא אכל כדי שביעה ... כיון שאינו חייב מן התורה אלא מדברי סופרים).
ומקורו בגמרא ברכות כ, ב (בן מברך לאביו ... שאכל שיעורא דרבנן , דאתי דרבנן ומפיק דרבנן ).
ואף שפירשו התוס' מגילה יט, ב ד"ה ורבי (לא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן , אבל ההיא דברכת המזון מיירי שהקטן אכל כדי שביעה דהוי חיובא דאורייתא וליכא אלא חד דרבנן , ומפיק האב שלא אכל אלא שיעורא דרבנן ).
מכל מקום לא פסק רבינו כדעת התוס', כי אם כפי שפירש שם (ואפילו אם הקטן גם כן לא אכל כדי שביעה, שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו). וכמבואר במ"א שם ס"ק ג (ואפילו אם גם הבן לא אכל כדי שביעה, דהוי תרי דרבנן , אפילו הכי מוציא לאביו).
ועל זה קשה, מהמשנה שהובאה לעיל, שאין הקטן יכול להוציא את הגדול באמירת הלל, ומהו אם כן החילוק בין ברכת המזון לבין הלל?
מבאר על זה רבינו לעיל שם (שברכת המזון אינה דומה למגילה והלל וברכות קריאת שמע ושאר מצות שעיקרן מדברי סופרים, שאין הקטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול, לפי שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי, אלא שמחנכין אותו כדי שיהא רגיל במצוה זו ויהיה סריך כמנהגו כשיגדל, לפיכך אינו בדין שיוציא את מי שהוא גדול כבר אע"פ שחיובו אינו אלא מדברי סופרים, כיון שהקטן גם חיוב זה אינו חייב אלא משום להרגילו לכשיגדל, שאז יתחייב חיוב זה של דברי סופרים. אבל בברכת המזון , מה שמחנכין את הקטן לברך אחר אכילתו לשובע כשיגדל, שהוא חיוב מן התורה. לפיכך כשם שהוא מוציא את הגדול שלא אכל כדי שביעה אם הוא אכל כדי שביעה, כך מוציאו אם לא אכל כדי שביעה, כיון שחינוכו כשלא אכל כדי שביעה מועיל לו להרגילו כמו כשאכל).
ולפום ריהטא היתה נראית כוונת רבינו לחלק, שאפילו אם הקטן אכל פחות מכדי שביעה, עדיין הוי חד דרבנן , שהרי כשמחנכים אותו לברך כשלא אכל כדי שביעה, מלמדים אותו לברך אחר אכילתו לשובע כשיגדל, ואם כן הוי חד דרבנן , ולכן מוציא חד דרבנן . משא"כ בהלל ומגילה ושאר מצות "שעיקרן מדברי סופרים", אם כן ודאי הוא תרי דרבנן (שהרי מחנכים אותו בקטנותו, שכשאשר יגדל יקיים מצוה מדברי סופרים). ולכן אינו מוציא את הגדול שהוא חד דרבנן . וכמבואר בתוס' מגילה יט, ב ד"ה ורבי (לא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן ).
*
אמנם אי אפשר לפרש כן את דברי רבינו, שהרי רבינו פוסק שגם תרי דרבנן מוציא חד דרבנן , כמבואר לעיל שם בתחלת הסעיף (אשה מוציאה את האיש שלא אכל כדי שביעה, ואפילו היא גם כן לא אכלה כדי שביעה, שמכל מקום היא מחוייבת מדברי סופרים כמותו). והיינו אף למ"ד שחיוב האשה בברכת המזון הוא בכל אופן מדברי סופרים, כמבואר שם ס"א-ב (נשים חייבות בברכת המזון , וספק הוא אם חייבות מן התורה ... או אינן חייבות אלא מדברי סופרים ... וספק של תורה להחמיר, לענין שהן אינן מוציאות ידי חובה את האנשים החייבים מן התורה, כי שמא הן פטורות מן התורה, וכל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן ). יוצא אם כן, שאם האשה לא אכלה כדי שביעה היא תרי דרבנן , והאיש הוא רק חד דרבנן , ומכל מקום היא מוציאה אותו.
ונתבאר על זה במ"א שם ס"ק ג (דהוי תרי דרבנן , אפילו הכי מוציא ... כן משמע סוף פסחים). והיינו הא דאמרינן פסחים קטז, ב (אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה ... איני והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף אמרו רב יוסף, מאן דאמר אגדתא בי רב ששת אמרו רב ששת (רב יוסף ורב ששת מאורי עינים היו, רש"י), קסברי רבנן מצה [וכן אמירת ההגדה] בזמן הזה דרבנן ).
רואים מכאן שגם תרי דרבנן מוציא חד דרבנן , כמבואר במחצית השקל על המ"א שם (והא עכ"פ רב יוסף ורב ששת הוו תרתי דרבנן , אלא על כרחך דאפילו תרתי דרבנן מוציא חד דרבנן ).
ומכל מקום אין הקטן מוציא את הגדול "במגילה והלל וברכות קריאת שמע ושאר מצות שעיקרן מדברי סופרים". ואת הטעם לזה ביאר רבינו לעיל שם דהיינו "לפי שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי , אלא שמחנכין אותו כדי שיהא רגיל במצוה זו ויהיה סריך כמנהגו כשיגדל, לפיכך אינו בדין שיוציא את מי שהוא גדול כבר, אע"פ שחיובו אינו אלא מדברי סופרים".
והיינו כיון שהקטן גרע מתרי דרבנן , שהרי גם חיוב זה של תרי דרבנן , אינו על הקטן עצמו, כי אם על אביו, שמחנך אותו כדי שיהא רגיל במצוה זו. וכדלעיל סי' לט ס"א (וגם מדברי סופרים אין האזהרה אלא על אביו ), ובהלכות תלמוד תורה ריש פ"א (שהקטן פטור מכל המצות, וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים).
וזאת היא גם כוונת רבינו במה שכותב כאן (ואינו חייב בהם אלא (מדברי סופרים) כדי לחנכו במצות), כי גם מה שהקטן חייב מדברי סופרים, אין חיוב זה אלא על האב "כדי לחנכו במצות", ולכן אינו יכול להוציא את הגדול.
*
אמנם גם באופן זה אי אפשר לבאר את דברי רבינו לעיל שם, שאם כן מדוע בברכת המזון יכול להוציא הקטן את הגדול. ואף שבברכת המזון הקטן הוא רק חד דרבנן , מכל מקום הרי הקטן " פטור לגמרי ", "וגם מדברי סופרים אין האזהרה אלא על אביו ".
וכדי לבאר זאת כותב רבינו שם (הקטן ... מוציא הוא את מי שלא אכל כדי שביעה ... שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו . שברכת המזון אינה דומה למגילה והלל וברכות קריאת שמע ושאר מצות שעיקרן מדברי סופרים ... שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי ... שהקטן גם חיוב זה אינו חייב אלא משום להרגילו לכשיגדל שאז יתחייב חיוב זה של דברי סופרים).
והיינו שלענין ברכת המזון , שהקטן הוא חד דרבנן , אזי אומרים "שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו ", משא"כ לענין הלל ומגילה וכיו"ב, שהקטן הוא תרי דרבנן , אזי אומרים "שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי ", והחיוב הוא רק על האב .
ואולי אפשר למצוא דוגמה לזה, מדין חיוב האב ללמד את בנו תורה, שנתבאר בפסקי דינים צמח צדק ח"ג א, ב (כיון שהקטן אביו מצווה ללמוד, יש לומר דגם הוא מצווה ללמוד את עצמו). והיינו שאף שסוכ"ס חיוב הקטן גרע, מחמת שאין החיוב על הקטן אלא על אביו, שחייבו חכמים את האב לחנך את בנו. מכל מקום, יש קצת חיוב גם על הבן.
ולכן, אם הוא רק חד דרבנן , אמרינן בזה "שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו ", ומוציא את הגדול שחייב מדברי סופרים. משא"כ אם הוא תרי דרבנן , אמרינן בזה "שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי ", ואינו יכול להוציא את הגדול שחייב מדברי סופרים.
ומכל הנ"ל רואים, שדוקא במקום שהקטן גרע בשני הפרטים: (א) שהוא תרי דרבנן . (ב) שחיוב החנוך הוא רק על האב . דוקא בזה אין הקטן יכול להוציא את הגדול מחיובו מדברי סופרים.
*
בביאור חילוק זה שכתב רבינו, דן בלקוטי שיחות חי"ז ע' 234 בשוה"ג להערה 26 (והחילוק שכתב שם בין מגילה הלל וברכות קריאת שמע לברכת המזון , בפשטות הרי זו הסברה שבהם הוי תרי דרבנן ובמצות ברכת המזון דאורייתא הוי רק על דרך חד דרבנן ).
ושם ע' 235 בשוה"ג להערה 32 (במגילה שהוא רק מדרבנן יש לומר שבקטן החיוב הוא רק על האב על דרך מ"ש אדה"ז בסי' קפ"ו שם – על פי פשטות הלשון בהחילוק שכתב שם. ומש"כ בשוה"ג להערה 26 – הוא על פי פשטות הלשון בשו"ע שם בתחלתו ("שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו"). וצ"ע מהו העיקר כו').
וראה מ"ש בזה בדובר שלום (ע' עז-ח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ויש אומרים שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים, ומן התורה אין צריך
171 תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם
ר"ת (ואין נראה לרבינו יעקב, דהא תינח קדוש דכתיבא, הבדלה מאי איכא למימר).
שבלי הלקט השלם סי' קל (דקידוש הוא מן התורה כדנפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו. אבל
הבדלה אינה אלא מדרבנן ). מ"מ שם (ויש אומרים שההבדלה אינה אלא מדברי סופרים,
אבל הקידוש הוא דבר תורה ). ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח (כתב הר"ש ז"ל ...
דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, אלא רבנן אסמכוה אקרא). ב' הדיעות במאירי ברכות כ, ב
ד"ה נתגלגל (ולדעת זה הבדלה מן התורה כקדוש ... ויש מפרשים שאין חיוב הבדלה
אלא מדברי סופרים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ה נשים חייבות בקידוש היום בשבת מן התורה , וביום טוב מדברי סופרים .
193 ברכות כ, ב (נשים חייבות בקדוש היום
דבר תורה ). טור ושו"ע ס"ב (נשים חייבות בקידוש).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצא דין שלש סעודות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ח נשים חייבות בסעודה שלישית כמו אנשים , וכן לבצוע
1922 מרדכי רמז שצז (ור"ת כתב
להר"ר משה מפונטיז"א דנשים חייבות בשלש סעודות), ור"ן מד, א (וכתב
ר"ת ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות, וכן נמי לבצוע על שתי ככרות, שאף הן
היו בנס המן. ואין צורך, שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, כדילפינן [ברכות כ, ב]
מזכור ושמור , את שישנו בשמירה ישנו בזכירה , ובכלל זה הוי כל חיובי שבת). שבלי הלקט
סוס"י צג (שהנשים חייבות בשלש סעודות). שו"ע ס"ו (נשים חייבות
בסעודה שלישית). מ"א ס"ק יא (דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
הרי גם הנשים חייבות בהבדלה מן התורה כשם שחייבות בקידוש מן התורה , מפני שהוקש
2165 מ"מ הל' שבת פכ"ט ה"א (אם
היא דבר תורה נפקא לן חיובא דנשים מהתם). חינוך מצוה לא (שהנשים חייבות בקידוש
והבדלה). מאירי ברכות כ, ב ד"ה נתגלגל (הבדלה אף היא בכלל קידוש, וגדולי
המחברים מנאוה מצות עשה עם הקידוש, ובכלל זכירה, ולדעת זה הבדלה מן התורה כקידוש,
ונשים חייבות בה כקדוש ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
זכור לשמור
2166 ברכות כ, ב (אמר קרא זכור
ושמור , כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה , והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ).
שבועות כ, ב (זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן
יכול לשמוע ... כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה , והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו
נמי בזכירה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
האומרים שמצות זכור
2169 תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם
ר"ת (ואין נראה לרבינו יעקב, דהא תינח קידוש דכתיבא, הבדלה מאי איכא למימר).
שבלי הלקט השלם סי' קל (דקידוש הוא מן התורה כדנפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו, אבל
הבדלה אינה אלא מדרבנן ). מ"מ שם (ויש אומרים שההבדלה אינה אלא מדברי סופרים,
אבל הקידוש הוא דבר תורה ). ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח (כתב הר"ש ז"ל ...
דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, אלא רבנן אסמכוה אקרא). ב' הדיעות במאירי ברכות כ, ב
ד"ה נתגלגל (ולדעת זה, הבדלה מן התורה כקידוש ... ויש מפרשים שאין חיוב הבדלה
אלא מדברי סופרים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
תורה בין של דברי סופרים .
2172 תוס' קח, ב ד"ה שאף (שאף
הן היו באותו הנס, ואי לאו האי טעמא
לא היו חייבות , משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא , אע"ג דארבעה כוסות
דרבנן , כעין דאורייתא תיקון). וברכות כ, ב ד"ה בתפלה (הלל דרבנן , ונשים
פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ).
וכן הוא לעיל סי' קו ס"ב (והנשים
פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא , אפילו היא מדברי סופרים, כגון הלל וקידוש הלבנה).
לקמן סי' תעב סכ"ה ( שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא , בין של
תורה בין של דברי סופרים). סי' תעט ס"ז (שהנשים פטורות מכל
הלל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יז מי הם החייבים בציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אפילו מתלבשים בטלית שיש בה ד' כנפות , אין צריכים להטיל בה ציצית, מפני שמצות ציצית היא מצות עשה שהזמן גרמא , שהרי כסות לילה פטורה מן הציצית, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ממנה, שנאמר בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין שהיא מצות עשה שהזמן גרמא , שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין, ונשים ועבדים פטורים מהם, מטעם שיתבאר בסי' ל"ח, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים מהם.
1609 ס"ג (נשים ועבדים כנענים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא , שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין).
ולפי זה אין צורך ללמוד ציצית מתפילין, שהרי שניהם פטורים מאותו טעם, דהוו מצות עשה שהזמן גרמא , וכדאמרינן ברכות כ, ב (קריאת שמע פשיטא , מצות עשה שהזמן גרמא הוא , וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ... תפילין פשיטא ).
והא דילפינן בקידושין שם ציצית מתפילין, הוא לפי שיטת המכילתא סוף פרשת בא (יכול אף תפילין ינהגו בנשים כבאנשים, תלמוד לומר למען תהיה תורת ה' בפיך, לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בתלמוד תורה, מכאן אמרו, הכל חייבין בתפילין חוץ מנשים ועבדים), וירושלמי ברכות פ"ג ה"ג (נשים ... פטורין ... ומן התפילין ... נשים מניין, ולמדתם אותם את בניכם (עקב יא, יט), את בניכם ולא את בנותיכם), ופירש במראה פנים (והיינו דתלמוד תורה אימעוט מהאי קרא, ומקשינן תפילין לתלמוד תורה).
אבל האמור לקמן סי' לח שם, הוא כדעת הרא"ש בהלכות תפילין סכ"ט (וגרסינן במכילתא, למען תהיה תורת ה' בפיך ... כיון דלא הובאה בגמרא, לאו דסמכא הוא ).
וראה אגרות קודש חכ"ה אגרת ט'תפב (ע' קלב בשוה"ג).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סה הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ב קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו.
1278 ברכות כ, ב (למה מהרהר , אמר רבי אלעזר , כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל ). הרא"ש פרק ג סי' יד (מכאן כתב בעל ה"ג, קרא קריאת שמע ובא לבית הכנסת ומצאם שקוראין קריאת שמע, קורא פסוק ראשון עמהם), בשם בה"ג . טור ושו"ע ס"ב (קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין קריאת שמע, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סח שלא להפסיק בפיוטין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אלא שיש לחוש להמון עם שאל יראו מן הלומד בספר ויפסיקו גם כן בדברים אחרים, על כן אין לאדם לפרוש עצמו מהצבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר אותם עמהם.
1462 דרכי משה (מכל מקום יש לחוש להמון, שאל יראו מן הלומד בספר, ויפסיקו גם כן בדברים אחרים). רמ"א (אלא שמתוך כך יבואו לדבר, ויבואו לידי הפסק). דלא כפרי חדש (אין לחדש גזרות מדעתינו, דהא תנן (ברכות כ, ב) בעל קרי מהרהר בלבו , ולא חיישינן אולי יוציא בפה). ועל זה מבאר, שגם כאן אין חוששים שמתוך שמהרהר אולי יוציא בפה, אלא חוששים שמתוך שהוא לומד בספר, ילמדו ממנו אחרים להפסיק בדברים אחרים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
משכר המצות שעשו בעוה"ז כעשיר והיינו מעונג הנעלם שבא במורגש כנ"ל ובע"ת נק' אביוני אדם שאין להם מצות כלל רק חיות עצמיות נפשם הוא בבחי' הביטול והסתלקות שלהם במקורא דכולא כו' שהוא כמו הרעבון והצמאון היפך השביעה (וז"ש ישא ה' פניו כו' על שמחמירים על עצמם לברך גם כשאוכלים פחות מכדי שביעה רק בכזית כו').
374 ישא ה' פניו . . בכזית : נשא ו, כו. ראה ברכות כ, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קכח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ותקיעת שופר בר"ה, והקרבת הקרבנות בבהמ"ק וכמ"ש מזה בתשו' הרשב"א ז"ל שבד"כ נחלקו המצות בג' בחי' זמן ומקום וכלים היינו כלי המקדש, אבל בתורה הנה ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה הגם כי אין בהמ"ק, והלומד הל' פסח או ה' סוכה גם שלא בזמנם ה"ז כאלו קיים מצותן לכן במשה שהוא בחי' תורה אור נא' בו נר תמיד, כי ההמשכה שע"י התורה היא תמיד בלתי מוגבל בזמן כו', ולכן במשה כתי' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והוא כענין רוצה ה' את יריאיו, וזהו ואתה תצוה, ואתה הוא בחי' חכ' ויקחו אליך שמן זית זך, לגבי משה תחלה, ומשם יורד לבי"ע כי התורה דברה בענין ההתחלה כסדר המדרגות תחלה באצי' ואח"כ בבי"ע, שז"ע הכח שיש לאהרן להעלות שהוא חקת עולם מאת בנ"י, מאת הוא בחי' אותיות התו' כי התורה צ"ל לימודה באותיות דוקא והרהור לאו כדבור דמי , שהאותיות נק' סוסים ויש סוסים זכרים וסוסים נקבות, והכח שיש באותיות לפי דאבא יסד ברתא והיינו מבחי' משה ואתה תצוה את בנ"י, אתה הוא בחי' חכ', תצוה מל' התקשרות ומשם הוא נר תמיד למעלה מן הזמן, כי הזמן מתחיל בבחי' מל' מלך מלך ימלוך כו', ולכן
668 והרהור לאו כדבור דמי : ברכות כ, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א אז ישיר משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ולכאורה צ"ל מהו מעלת ענין הגדלה זו שסיפר שהים נגזר לגזרים, הלא בפ' בשלח בסיפור קרי"ס נא' באריכות יותר איך ששם הים לחרבה, ושהלכו בנ"י בתוך הים ביבשה כו', דכתיב ואתה הרם כו' ויבואו בנ"י בתוך הים ביבשה, וכתיב אח"כ ויט כו' וישם את הים לחרבה כו', ויבואו בנ"י בתוך הים והמים להם חומה כו', ומה הגדיל כ"כ דוד בספרו באמרו לגוזר י"ס כו', אך הנה עכ"פ מזה מובן שמעלת בנ"י הוא למעלה יותר מבחי' הים, ופעם מצינו שע"י הים נתעלו בנ"י ונתגדלו וכענין שארז"ל ברבות ראה הפחות שבפחותים בימי משה מה שלא ראה הגדול שבנביאים, ורש"י ז"ל פי' ע"פ זה אלי ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים, והוא מהמכילתא הובא בילקוט רמז רמ"ד, והיינו כי בנביאים כתי' וביד הנביאים אדמה שהוא בחי' כה, כדמותינו, רק משה נתנבא בזה, ובשעת קרי"ס כל או"א הראה באצבע ואמר זה אלי שזכו כולם לידי גילוי בחי' זה שהוא כערך נבואת משה, ולכן שבחו ברבות יורדי הים שאמרו כמה גדולים יורדי הים שמשה רבן של כל הנביאים כמה נתחבט עד שביקש הראיני נא את כבודך כו', ויורדי הים זכו כולם לגילוי בחי' זה אלי, ונמצא מכ"ז מובן שישראל נתגדלו ע"י הים, וממ"ש כמגדל דוד, שגידל אתכם דוד בספרו משמע שישראל הם גדולים מהים, וכתי' בוקע ים לפני משה שכיון שראה הים משה ובנ"י נתבטל ונקרע לפניהם, וכן ברבות בשלח פך"א משמע שהים גדול ממשה שא"ל אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי, ואתה
16 וכתי' : מצינו בכמה מקומות בחז"ל על נוסח תפלה עתיקה הביטוי ”דכתיב" (זח"א לד, א. ובכ"מ. תוד"ה נשים ברכות כ, ב) — סה"מ תש"ט ע' 150 בהערה ע"ש. הערות ותיקונים לתניא ספל"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א [נקדישך] וביאור הענין ערה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ, כא
יצרתיו הוא בחי' הדבור , ונק' הדבור בשם יצירה ע"ש שעושה צורה לאותיות המח' כי אותיות הדבור אינם בבחי' יש מאין כמו אותיות המחשבה כו', שהרי כבר היו האותיות בבחי' המחשבה רק שאינם נגלים לזולתו, וע"י בחי' הדבור מתגלים לזולתו שנמצא אותיות הדבור הם כמו צורה לחומר שהצורה מגלה מה שהי' בהעלם בחומר הנסכא עד"מ, ואינו מתחדש כלל כ"א שמגלה ההעלם, וכך אותיות המחשבה הם כמו חומר לגבי גילוי הזולת, ואותיות הדבור מגלים את בחי' ההעלם דמח', ובחי' זו היא נגד בחי' ומדריגת התורה שעיקר מצות לימוד התורה היא בבחי' דיבור כמ"ש ושננתם לבניך ודברת בם, וקי"ל דהרהור לאו כדבור דמי , ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור לבד, והגם שמעלת התורה עולה למעלה מעלה על בחי' התפלה, וכמארז"ל ות"ת כנגד כולם, אך באמת היא הנותנת שלפי שמעלתה במקורה היא ברום המעלות בבחי' סדכ"ס, א"א לקבל אורה בבחי' גילוי עד שתרד ותתלבש בגשמיות עוה"ז בחי' קול יעקב בהבל הפה, ואינו יוצא בהרהור
45 דהרהור לאו כדבור דמי : ברכות כ, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וידבר ה' אל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ה, ח
בחי' מל' יהי' בבחי' פלא דנתב"ס וסוף מעשה עלה במח' תחילה, ולפ"ז ניחא שיאמרו לפניהם קדוש שימשיכו מלמטלמ"ע, ולכן אין קול לבחי' מל' ואדרבה קול באשה ערוה והו"ע צלותא בחשאי, וכמו עד"מ שהדיבור בטל להמח' כמו"כ איתתא טפילה לבעלה ולכן פטורה ממ"ע שהזמן גרמא דתחת הזמן משועבדת לבעלה, אבל על לע"ל כתי' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה ויהי' בבחי' קול גדול ולא יסף והו"ע שמו"ע בקול רם, לכן האבות דהטעימן מעין עוה"ב היו טפילים להאמהות בנביאות, דגבי אברהם כתי' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, וגבי רבקה ותרד העינה בחי' מעין ותמלא כדה הם ך"ד ספרין דאורייתא שהם כד מים או מעין וכ"ז הוא ירידה לגבי מדריגתה, דהאבות והאמהות הם מ"ה וב"ן, ומ"ה משפיע בבחי' שם ב"ן, ובשרש שם ב"ן למעלה ממ"ה לכן היו עקרות מפני שבשרשן הם בחי' דכר.
72 כתי' : מצינו בכמה מקומות בחז"ל על נוסח תפלה עתיקה הביטוי ”דכתיב" (זח"א לד, א. ובכ"מ. תוד"ה נשים ברכות כ, ב) — סה"מ תש"ט ע' 150 בהערה ע"ש. הערות ותיקונים לתניא ספל"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים ש"פ נצו"י תרצ"ג. ווארשא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
) דהנה בבחי' מל' כתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, דמל' יורדת לבי"ע לתת טרף בסוד הבירורים, והבירורים הם על פי הוראת התורה באיסור דוקא והיתר, וזהו הלשון בגמרא[ednref_112_*] זאת אומרת , דהבירורים באים בכח המלכות שנקראה זאת .
69 שופטים יז, יא. הובא בפרש"י עה"פ.
[edn_110_*] וקדש היא מלה בגרמי': זהר ח"ג צד, ב. וראה לקו"ת מסעי צג, א.
[edn_111_*] קדוש בוא"ו: ראה זהר צג, א. פע"ח שער הק"ש פ"ב. לקו"ת אמור לג, ב. ובכ"מ.
[edn_112_*] הלשון בגמרא: ברכות כ, ב. עירובין לו, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
לדעת המכילתא שנלמד מהכתוב בפרשת שבת משמע שהוא מדיני שבת,
19 ויש לומר, דנפק"מ גם להלכה, לפי מה שחקר בצפע"נ (שו"ת צפע"נ דווינסק ח"ב סכ"ג. צפע"נ מהד"ת כו, ב) "אם מילה דוחה שבת המילה בזמנה או החיוב שצריך למול בזמנה זה דוחה שבת ונ"מ כגון אשה לפי פסק הרמב"ם (רפ"ב דהל' מילה) והרי"ף. . דאשה כשרה למול אם היא מותרת למול בשבת כיון דעלי' ליכא חיוב למול":
ללימוד דר"י מפסוק "וביום השמיני ימול" הא דמילה דוחה שבת (או הותרה) הוא מצד חיוב המצוה (הנאמר בכתוב), ולדרשת ר"א במכילתא הוא מצד עצם החפצא דמילה (והרי לא נאמר כאן חיוב מצוה דמילה אלא הא דהיא ברית לדורותיכם), ולפ"ז, להלימוד דהמכילתא אשה יכולה למול בשבת. ולהעיר דאשה כמאן דמהילא דמיא (ע"ז כז, א), ובפרט לפי המבואר לקמן בפנים שנוגע לקדושת שבת, דאשה ישנה לא רק בחיובי ואיסורי שבת אלא גם במצות וקידוש שבת מה"ת (ברכות כ, ב. רמב"ם הל' ע"ז פי"ב ה"ג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' רעא ס"ב (ס"ה)).
[edn_10_*] וראה נמוק"י ב"מ ל, א (טז, סע"א בדפי הרי"ף). צפע"נ על הרמב"ם הל' מילה פ"א ה"א.
[edn_11_*] ובפרט שהגירסא בבה"ג שונה מהגירסא בגמ' לפנינו: בגמ' "תניא כוותי' דרבי יוחנן ודלא כר"א בר יעקב" (שבב' לימודים אלה שקו"ט בגמ', ומסיים "אלא מחוורתא כדרבי יוחנן"), ואילו בבה"ג לא הובאה בכלל דעת רב אחא בר יעקב, אלא מביא (תחלה) דרשת ר' יוחנן, ו(אח"כ) הדרשות דלמדין אות ברית ודורות כו', וע"ז ממשיך "תניא כוותי' דר"י", כאילו שמהברייתא בא להוכיח כר"י ולא כר"נ בן יצחק, וע"ז מסיים "והלכה כר' יוחנן". וראה חי' הרמב"ן, רשב"א, ריטב"א וחי' הר"ן שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה ויצא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
וכן מצינו בגמ':
11 ברכות לא, א. וכן בירושלמי ברכות שם. וראה ברכות כ, ב (אבל ראה רש"י שם ד"ה ה"ג והגהת הב"ח שם. וראה תוד"ה בתפלה שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
1 ברכות כ, ב. טושו"ע או"ח סק"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
בדף זה
יובן בהקדים הפסוק כי לא מחשבותי מחשבותיכם פי' אין לדמות בדמיון וערך מחשבה של אדם לבחי' מחשבה עליונה ואע"פ שבצלם אלקי' עשה את האדם כידוע אבל בבחי' המחשבה למעלה באלקו' הוא בהיפוך מבאדם למטה כו', דהנה המחשבה נק' נהר וכידוע בפי' ונהר יוצא מעד"ן כי כמו הנהר שנובע מן מקורו והולך בתמידות לא ינוח כו' כך בחי' המחשבה היא משוטטת ונובעת בתמידו' מן השכל ולא תנוח אפי' רגע כידוע והנה אנו רואי' בחוש שהמחשבה לא תפעול שום פעולה מורגשת ולא תעשה רושם כלל כמו הדיבור כי במחשבה שיחשוב באיזה דבר מה ויציירנו במחשבתו לא עשה שום רושם מורגש באותו הדבר אלא הדבר נבדל אבל בדיבור שידבר ירגיש ויפעול פעולה מורגשת באותו הדבר כידוע דהרהור לא עביד מידי ועיקר ההתגלות
10 דהרהור לא עביד מידי : ראה ברכות כ, ב. תניא רפל"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים ג
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ח
ג נשים ועבדים כנענים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין ואם רצו הנשים להחמיר על עצמן ולהניחן מוחין בידן מפני שאינן יודעות לשמור את עצמן בנקיות:
ט משנה ברכות כ, א-ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון ג
מקור מפורש
בדף זה
ג וכן אשה מוציאה את האיש שלא אכל כדי שביעה ואפילו היא ג"כ לא אכלה כדי שביעה שמכל מקום היא מחוייבת מדברי סופרים כמותו וכן מוציאה את הקטן שהוא חייב מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.
יח ברכות כ, ב. טור ושו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין א
מקור מפורש
בדף זה
וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה ויש אומרים שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים ומן התורה אין צריך לזכרהו אלא בכניסתו בלבד ויתבאר בסי' רצ"ו:
ה תוס' רבינו יהודה ברכות כ, ב בשם ר"ת. שבלי הלקט השלם סי' קל. מ"מ שם בשם יש אומרים. ארחות חיים הל' הבדלה סי' יח. ב' הדיעות במאירי כ, ב ד"ה נתגלגל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ה
מקור מפורש
בדף זה
ה ואפילו רשב"י וחביריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה אלא לתפלת שמונה עשרה שהיא בקשת רחמים ותחנונים לחיי שעה והתורה היא חיי עולם אבל מפסיקין היו לברכות ק"ש שחרית וערבית אע"פ שהן מדברי סופרים וכן לשאר מצות מדברי סופרים שאם אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמ"ש למעלה.
פט ראה אבות פ"ב מי"ג. ברכות כ, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ב. לעיל סי' קו שם. וראה סי' קפה סוס"ב (סידור שבחיו של מקום זהו עיקר מצות התפלה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ח
שאף שהנשים פטורות מכל הלל כמו שנתבאר בסי' תכ"ב , בהלל זה חייבות , ואין שום חילוק ביניהן לאנשים בכל מה שנוהג בלילה זה כמו שנתבאר בסימן תע"ב :
1046 במ"א שם סק"ה (נשים פטורות מכל הלל, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא , ולפיכך אין יכולים להוציא אחרים ידי חובתן (תוס' ברכות דף כ' ריש ע"ב) אלא אם כן עונה אחריהם כל מלה ומלה).
ובתוס' שם ד"ה בתפלה (הלל דרבנן , ונשים פטורות , מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ).
וכן הוא לעיל סי' קו ס"ב (הנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו היא מדברי סופרים, כגון הלל וקידוש הלבנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יג דיני ציצית בשבת
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ט
מכל מקום, כיון שהוא אינו עושה מעשה בידים, אלא העשה היא נדחית ממילא, גדול כבוד הבריות ודוחה את איסור של תורה בשב ואל תעשה.
1391 ברכות כ, רע"א (לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' ... שב ואל תעשה שאני), ופירש"י (מפני כבוד הבריות, היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים, אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו, כגון ... סדין בציצית).
וכן לקמן סי' תמד סט"ז (שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורה בשב ואל תעשה).
*
ואף שכתבו בפסקי התוס' מנחות סי' קל (נפסקו ציציות בשבת ... מותר ללובשן, ובחול ישליך טליתו). וכן הוא במרדכי רמז תתקמד (נראה לר"י ... בחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה , דהטל בו ציצית).
כבר חילקו בזה התוס' שבועות ל, ב ד"ה אבל (ויש לומר דהתם גנאי גדול הוא ... לכך שב ואל תעשה שרי ... אבל הכא ... ליכא גנאי כל כך, ולא שרי באיסורא אפילו בשב ואל תעשה). ונתבאר ב מ"א ס"ק ח (ולכאורה קשה למה יהא אסור ללובשו בחול, הא אמרינן בברכות דף כ', דכבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה עיי"ש ... ואם כן אף בחול לישתרי מפני כבוד הבריות ... ונראה לי הטעם כמ"ש התוס' בשבועות דף ל' לחד שינויא, דדוקא בגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא בשב ואל תעשה, אבל גנאי קטן לא ... וסבירא ליה דלישב בלא טלית הוי גנאי קטן. ומכל מקום נראה לי, אם נפסק ציצית ברשות הרבים בטלית קטן, אין צריך לפשטו אפילו בחול, דהפשיטה הוי גנאי גדול).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לז זמן הנחת התפילין
מקור מפורש
בדף זה
ג קטן היודע לשמור תפילין בטהרה, שלא יפיח בהן, ושלא לישן בהם, ושלא יכנס בהן לבית הכסא אפילו לקטנים, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו במצות.
1238 סוכה מב , א (קטן היודע ... לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין).
והא דתנן ברכות כ, ב (קטנים פטורים ... מן התפילין), מיירי כשאינו יודע לשמור, כדפירש רש"י שם (משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ח
ג נשים ועבדים כנענים פטורים מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא , שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין.
1256 משנה ברכות כ , א-ב (נשים ועבדים ... פטורין ... מן התפילין), וגמרא שם (מצות עשה שהזמן גרמא הוא , וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ). רא"ש הל' תפילין סי' כט (נשים ועבדים פטורין מן התפילין, משום דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ... שבת ויום טוב לאו זמן תפילין, והוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ). טור ושו"ע ס"א (נשים ועבדים פטורים מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ). ט"ז ס"ק א (דהא שבת ויום טוב לאו זמן תפילין). וכדלעיל סי' לא סעיף א (שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר והיה לך לאות וגו', יצא שבתות וימים טובים שהן עצמן אות בין הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר כי אות היא ביני וגו').
*
אמנם לעיל סי' יז ס"א (וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ממנה, שנאמר בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין שהיא מצות עשה שהזמן גרמא , שהרי שבת ויום טוב אינן זמן תפילין, ונשים ועבדים פטורים מהם, מטעם שיתבאר בסי' ל"ח, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים מהם).
וכדאמרינן בקידושין לה, א (אמר קרא (בא יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות , אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ).
והטעם שנשים פטורות מתפילין, הוא כדאיתא במכילתא סוף פרשת בא (יכול אף תפילין ינהגו בנשים כבאנשים, תלמוד לומר למען תהיה תורת ה' בפיך, לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בתלמוד תורה , מכאן אמרו הכל חייבין בתפילין חוץ מנשים ועבדים), וירושלמי ברכות פ"ג ה"ג (נשים ... פטורין ... ומן התפילין ... נשים מניין, ולמדתם אותם את בניכם (עקב יא, יט), את בניכם ולא את בנותיכם), ופירש במראה פנים (והיינו דתלמוד תורה אימעוט מהאי קרא, ומקשינן תפילין לתלמוד תורה ).
והאמור כאן הוא כדעת הרא"ש שם (וגרסינן במכילתא, למען תהיה תורת ה' בפיך ... כיון דלא הובאה בגמרא, לאו דסמכא הוא ).
ולענין נשים ועבדים בשאר מצות שהזמן גרמא , ראה לעיל רס"י יז (ציצית). לקמן סי' מז ס"י (תורה ). סי' קו ס"ב (תפלה). רס"י קפו (ברכת המזון). סי' רעא ס"ה (קידוש). סי' רצא ס"ח (ג' סעודות בשבת). סי' רצו סי"ט (הבדלה). סי' תפט ס"ב (ספירת העומר). סי' תקפח ס"ו (שופר). סי' תרמ ס"א (סוכה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע עה להזהר מגלוי ושער [רלח] בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע כא
וכן משמע בתוס' דף כ' ע"ב, ודו"ק היטב:
1887 ד"ה כדאשכחן בסיני (כדאשכחן בסיני, דהיה שם דיבור והיו צריכין לטבול, ואע"פ שהיו שותקין, שומע כעונה).
ונתבאר בתבואות שור סי' א ס"ק סט (כדבריהם משמע בתוס' ברכות דף כ בד"ה כשאשכחן, דאע"ג דהרהור לאו כדיבור דמי , ומותר לבעל קרי, מכל מקום הקפידה תורה בסיני אבעל קריין, משום דהוה שמיעה ושומע כעונה. וטעמא נראה לי, דדווקא הרהור לחודיה שרי, אבל דבור דאחריני והרהור דידיה בהדיה, אסור).
וכן נתבארו דבריהם לקמן שם ס"ק נב (לפי שאסור לו לשמוע ולהתכוין לצאת ידי חובה, מפני ששומע כעונה והרי זה כמוציא מפיו. ואף על פי שהערום מותר להרהר בדברי תורה, כמ"ש באו"ח סי' ע"ה, והשומע אינו אלא מהרהר . מכל מקום כיון שהוא מתכוין לצאת ידי חובה בשמיעה זו מפני ששומע כעונה, הרי זה כמוציא מפיו ואסור (ש"ך. ט"ז. עיין תבואות שור)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך א הוספות - פרשת נשא ביום השני הקריב נתנאל בן צוער
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע טו
אך הענין דהנה איתא במסכת ברכות דף כ' מ"ש ראשונים דקא מתרחיש להו ניסא כו' וכי הוי מטא ר"י בעוקצין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא כו' ואנן קא מותנינן תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כד שליף חד מסאני' אתי מטרא ואנן קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קא מסרי נפשייהו אקדושת השם כו', וצ"ל פי' קמאי מסרי נפשייהו עקה"ש דהנה יקבל עליו עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצות וזהו קמאי מסרי נפשייהו הרצון שלהם וע"כ אח"כ ע"י התורה המשיכו, וזהו שאמרו כן על רב יהודא כי עליו אמר שמואל דאייתי ראי' עליו דלית דין בר נש בבחי' אימה וביטול כו' וע"כ המשיך ע"י התורה , והנה עד"ז בקרבנות נשיאים ג"כ הקריב יהודה תחלה קודם ליששכר כי יהודה בחי' ביטול וכמ"ש הפעם אודה את ה' וע"כ כ' בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו כי נחשון בן עמינדב קפץ תחלה לים שהוא ענין מס"נ וע"כ הוא קודם ליששכר כי יששכר הוא עסק
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א אז ישיר משה
מקור מפורש
בדף זה
ולפעמים מצינו שישראל גבוה מהים דכתי' בוקע הים לפני משה שנתבטל לפני בחי' משה וכתי' וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו שהתנה עמו שיקרע לפני ישראל, וכן ממ"ש במדרש הגדיל אתכם דוד בספרו משמע שישראל גבוהים למעלה מהים [ולפ"ז צ"ל למה עברו בתוך הים מאחר שהם גבוהים במעלה מהים].
32 דכתי' : מצינו בכמה מקומות בחז"ל על נוסח תפלה עתיקה הביטוי ”דכתיב" (זח"א לד, א. ובכ"מ. תוד"ה נשים ברכות כ, ב) — סה"מ תש"ט ע' 150 בהערה ע"ש. הערות ותיקונים לתניא ספל"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע במדרש איתא והצרוע כו' זה בהמ"ק
מקור מפורש
בדף זה
והנה דברים אלו אין להם הבנה ויש להקדים לזה ענין תפלה במקום קרבן כי בזמן בהמ"ק קיים שאז הי' הקרבנות עצמן קרובין ע"ג המזבח נאמר וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק ועכשיו שאין קרבנות התפלה שהיא עבודה שבלב הוא במקום שמחת לבו שע"י הקרבנות ויש להבין מה ענין לתפלה דאיהו רחמי להיות כנגד תמידין דאת הכבש כו'.
8 לתפלה דאיהו רחמי : ברכות כ, ב. כו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר