38

38 לקוטי

(שמברכים את פ') לתפלה (שמתפללים עבורו)*:

,ברכה" היא מל' ,בריכה" -- שהיא בור עמוק בו קיבוץ מים או יין, ומשם ממשיכים המים או היין - היינו שהוא מקור המים והיין כו' : וכן ,ברכה" מל' ,המבריך"*'י שפי" רושו המשכה -- דהיינו שענין הברכה הוא להמעויך את הדבר ממקורו, שכ"ז ה"ה בסדר ההשתלשלות. 1 א. שהד ברכה מועלת רק כאשר הדבר ישנו כבר במקורו, ומאיזו סיבה נתעכבה ההמשכה, מועלת הברכה להמשיכו למטה.

ראי' לזה מיעקב בברכתו לכבני יוסף אשריי שת ימינו על ראש אפ" רים ואת שמאלו על ראש מנשה, ואמר לו יוסף ,כי זה הבכור שים ימינך על ראשו, וימאן אביו ויאמר . . אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו *הי' מלא הגוים". ולכאורה אי"מ: כיון שיעקב ברך אותם, הרי לכאורה יכול לברך את מנשה ברכה זו עצמה שזרעו יגדל מאפרים (כי מנשה הבכור)?

אך הענין הוא, כי הברכה אינה מחדשת דבר מעיקרו, כ"א (להבריך) להמשיך דבר הברכה ממקורו בלבד, לכן לא הי' יכול יעקב לפעול בברכתו שיהי' מנשה גדול מאפרים. מכיון שלא כך הוא בהמקור:3

9) ראה לקו"ת ראה יט, א, אוה"ת ויחי (בראשית כרן ו) תתשכה, ב. אוה"ת שמיני עּ' בו. כט. אוהית נשא ע' ער, א ואילך. ד"יה כה תברכו תרכ"ו, תרנ"ד. פדה בשלום תרעי"יה. ועוד. וראה לקו"ש ח"ה ע' 422 (4) ואילך.

0) כלאים רפ" לוב

1) ויתי מח, יד ואילך.

וראה תרא מקץ

לך לךא

משא"נכ תפלה ענינה הוא בקשה מהקב"ה, ש,יהי רצון" (וכיו"ב), שיהי' רצון חדש -- כולל גם דבר חדש שלא הי' בהמקור, ולכן מועלת התפלה שגם אם היתה גזירה על דבר לא טוב ח"ו, יהפוך הקב"ה אותה לטוב. כי ע"י תפלה מגיעים לבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות.

אמנם הגבלה זו (שברכה מועלת רק אם ישנו הדבר בשרשו ומקורו) שייכת רק בברכתו של בו"ד, משא"כ בברכתו של הקב"ה -- שאינו קשור כלל ח"ו במדידות והגבלות -- יש בברכתו גם המעלה שבתפלה, ואף היא בכחה להביא ענין חדש -- שלא הי' בשרשו ומקורו של המתברך:

וכמו שהוא בברכת הקב"ה, כ"ה גם בברכת כהנים: שהרי ברכת כהנים היא מצוה. היינו שהכהנים המברכים עושים זאת בשליחותו של הקב"ה, ושלוחו של אדם תהעליון :] כמותו, וברכתם ה"ה ברכתו של המשלח, ברכתו של הקב"ה +י

וכדמוכת ממה שארז"ל*: גבי ברכת כהנים ,ישא ה' פניו אליך" -- ;וכי לא אשא פנים לישראל וכו' והם מדקדקים ע"ע וכו'*. שמובן מזה אשר ברכת כהנים אינה כשאר הברכות

2) ואין להקשות למה לא התפלל עבורו -- שהרי נדו"ד הוא זמן (וענין) דברכה (ולא דתפלה) כמפורש בקוא כמה פעמים.

3 ואה לקו"ת ויקרא א, ג.

4) ובד"ה אריב"ל הניל מדייק בהל' ,אמור להם" ומציין לתו"א ו"ה בחודש השלישי, ושם (סז, א): ,לאמר כו' להיות ההלכה היוצאת מפיהם דבר ה' ממש שנאמרה למשה מסיני"י

5) בוכות כ, ב