א
קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון ובו ד' סעיפים:
א נשים חייבות בברכת המזוןא וספק הוא אם חייבות מן התורהב מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמרג על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצריםד.
אבל כהנים ולוים היו להם ערי מגרשה.
וכן גר שנכנס לדת ישראלו ונלוה עליהם ונטפל אליהם ונחשב כאחד מהם לכל המצות הנוהגות בהם ולהם ניתנה הארץ למורשה נתחייב גם הוא כאלו ניתנה גם לו שהוא והם עם אחד הוא לכל דברז משא"כ בנשים שהם עם בפני עצמוח וכן כהנים ולוים אם לא היה להם ערי מגרש לא היו מתחייבים במצוה זו מפני שניתנה הארץ לישראל לפי שהם שבט בפני עצמןט ואינם טפלים לישראל וגם הם חלוקים מהם במצות הרבהי.
ועבדים שאינם משוחררים אע"פ שהן זכרים אינם כגרים אלא כנשיםיא כמו שלמדו חכמים על עבדים בגזרה שוה לה לה מאשהיב שכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור כמ"ש בסי' מ"ויג:
הערות
- א. משנה ברכות כ , ב.
- ב. גמרא שם . רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"א. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג (שהיא בעיא דלא איפשטא). טור ושו"ע ס"א. ולענין שאר מצות עי' לעיל סי' ע ס"א וש"נ.
- ג. דברים ח, י.
- ד. רש"י שם ד"ה או דרבנן. ועי' לקמן סי' קפז ס"ז.
- ה. רמב"ן ב"ב פא, א ד"ה והכתיב. מרדכי ברכות פ"ג רמז סב. מעדני יום טוב ברכות שם אות ק. כנסת הגדולה הגב"י. עולת תמיד ס"ק א. מ"א ס"ק א. והיינו כרבי יוסי במעשר שני פ"ה משנה יד, דכוותיה פסק הרמב"ם הל' מעשר שני פי"א הי"ז. הל' בכורים פ"ד ה"ג.
- ו. עי' מרדכי פ"ג שם. כנסת הגדולה שם. וראה לקמן סי' קצט ס"ד, וכאן מיירי באמירת על הארץ הטובה אשר נתן לך. וראה תוס' רבנו יהודה שם ד"ה נשים בברכת המזון.
- ז. רשב"א שם ד"ה בעא מיניה. תשב"ץ ח"א סי' קסט.
- ח. שבת סב, א.
- ט. ראה רש"י דברים לג, ג ד"ה אף, שכל שבט נקרא עם.
- י. קידושין כא, ב.
- יא. תשב"ץ שם. וראה גם רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"א. מאמר מרדכי ס"ק ב.
- יב. חגיגה ד, א.
- יג. סעיף ד.
משנה תורה, הלכות ברכות ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
נשים ועבדים חייבין בברכת המזון וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התורה לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצות.
הטקסט של רש"י על דברים ח י אינו זמין בספריא.
בבא בתרא פ״א א - הטקסט מספריא
כְּסִיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עֲרוֹנִים, עַרְמוֹנִים, אַלְמוּגִּים. עֲרוֹנִים – עָרֵי, עַרְמוֹנִים – דּוּלְבֵי, אַלְמוּגִּים – כְּסִיתָא.
מַתְנִי׳ הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ; וּמִן הַשׇּׁרָשִׁים – שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ – אֵין לוֹ קַרְקַע.
קָנָה שְׁלֹשָׁה – קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשׇּׁרָשִׁין – שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי מִשְׁנָה יַתִּירָא – מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ דְּיֵשׁ לוֹ קַרְקַע, פְּשִׁיטָא דְּמֵבִיא וְקוֹרֵא.
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק.
וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ״! הָהוּא לְמַעוֹטֵי חוּצָה לָאָרֶץ.
וְהָא כְּתִיב: אַדְמָתְךָ! לְמַעוֹטֵי אַדְמַת גּוֹי. וְהָכְתִיב: ״אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי״! דִּיהַבְתְּ לִי זוּזֵי וּזְבַנִי בְּהוּ.
מֵתִיב רַבָּה: הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. תְּיוּבְתָּא.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר:
refers to coral trees [kasita]. There are those who say that the other three are as follows: Aronim, armonim, and almugim. Aronim refers to laurel trees [arei], armonim to plane trees [dulevei], and almugim to coral trees [kasita].
MISHNA: With regard to one who buys two trees in the field of another, this one has not acquired any ground, but only the trees. Rabbi Meir says: He has acquired the ground under them. The mishna states a halakha in accordance with the opinion of the first tanna: If the trees grew, the owner of the field may not cut down their branches, despite the fact that their shade damages his field. And that which grows out of the trunk is his, i.e., it belongs to the owner of the tree, but that which grows out of the roots belongs to the owner of the ground. And if the trees died, their owner has no rights to the ground where the trees had stood.
If one bought three trees, he has acquired the ground along with them. If they grew, the owner of the field may cut down their branches, as he sold a specific piece of land along with the trees, not his entire field. And that which grows out of the trunk and out of the roots is his, i.e., it belongs to the owner of the trees. And if the trees died, the owner of the trees still has possession of the ground, as it was sold along with the trees.
GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Bikkurim 1:6): With regard to one who buys two trees in the field of another, he brings the first fruits but does not recite the passages of thanks to God that appear in the Torah (Deuteronomy 26:1–11), as the land does not belong to him and therefore he cannot state: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Rabbi Meir says: He brings the first fruits and also recites the passage.
Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits, not only one who grew the fruits on his own tree. From where did he derive this halakha? From the fact that the tanna teaches an apparently superfluous mishna. Since Rabbi Meir already taught in the mishna here that the owner of two trees has possession of the ground, isn’t it obvious that he brings first fruits and recites the passage? What is added by his statement in the mishna in Bikkurim?
Rather, learn from the mishna in Bikkurim that Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits to the Temple. Rabbi Meir is saying that even if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis that one who buys two trees does not own the ground between them, he still must bring the first fruits and recite the passage of thanks.
The Gemara asks: But isn’t it written: “Which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2)? This verse indicates that the fruit must be the produce of your land, not land that belongs to another. The Gemara answers: That verse serves to exclude land that is outside of Eretz Yisrael, which is not the land of the Jewish people. It does not exclude land that does not belong to that specific individual.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The choicest first fruits of your land you shall bring” (Exodus 23:19)? The Gemara answers: This serves to exclude fruit bought by a Jew that was grown on the land of a gentile in Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it written: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10)? If he purchased the fruit, then the land on which it grew was not given to him by God. The Gemara answers that the phrase “which You have given me” can mean that You have given me money, and with that money I bought this fruit.
Rabba raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: One who buys one tree in the field of another brings first fruits but does not recite the passage, as he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. This is a conclusive refutation of Shmuel’s opinion, as he said that according to Rabbi Meir even one who simply purchases fruit is obligated to bring first fruits to the Temple.
Apropos the discussion of the obligation to bring first fruits of one who buys a tree in the field of another, Rabbi Shimon ben Elyakim said to Rabbi Elazar:
משנה מעשר שני ה׳:י״ד - הטקסט מספריא
מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים. ולא עבדים משוחררים. שאין להם חלק בארץ. ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש:
משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי י״א:י״ז - הטקסט מספריא
ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים מפני שאין להם חלק בארץ והרי הוא אומר ואת האדמה אשר נתת לנו כהנים ולויים מתודים שאע"פ שלא נטלו חלק בארץ יש להם ערי מגרש:סליקו להו הלכות מעשר שני ונטע רבעי.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש.
רש"י על דברים ל״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
אף חבב עמים. גַּם חִבָּה יְתֵרָה חָבַב אֶת הַשְּׁבָטִים; כָּל אֶחָד וְאֶחָד קָרוּי עַם, שֶׁהֲרֵי בִנְיָמִין לְבַדּוֹ הָיָה עָתִיד לְהִוָּלֵד כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב (בראשית ל"ה), "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ":
כל קדשיו בידך. נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים גְּנוּזוֹת אִתּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֵיךָ" (ספרי):
והם תכו לרגלך. וְהֵם רְאוּיִם לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי תִּוְּכוּ עַצְמָן לְתוֹךְ תַּחְתִּית הָהָר לְרַגְלֶךָ בְּסִינַי:
תכו. לְשׁוֹן פֻּעֲלוּ, הֻתַּוְּכוּ לְתוֹךְ מַרְגְּלוֹתֶיךָ:
ישא מדברתיך. נָשְׂאוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָתְךָ (ספרי):
מדברתיך. הַמֵּ"ם בּוֹ קָרוֹב לִיסוֹד, כְּמוֹ (במדבר ז'), "וַיִּשְׁמַע אֶל הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו", "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב') כְּמוֹ מִתְדַּבֵּר אֵלַי, אַף זֶה מדברתיך — מַה שֶּׁהָיִיתָ מְדַבֵּר לְהַשְׁמִיעֵנִי לֵאמֹר לָהֶם, טי"ש פורפרלירש בְּלַעַז. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל פִּי דְּבָרֶיךָ, וְהַמֵּ"ם בּוֹ שִׁמּוּשׁ, מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן מִן. דָּבָר אַחֵר — אף חבב עמים, אַף בִּשְׁעַת חִבָּתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֶרְאֵיתָ לָאֻמּוֹת פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּמָסַרְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם, כל קדושיו בידך, כָּל צַדִּיקֵיהֶם וְטוֹבֵיהֶם דָּבְקוּ בְּךָ וְלֹא מָשׁוּ מֵאַחֲרֶיךָ וְאַתָּה שׁוֹמְרָם:
והם תכו לרגלך. וְהֵם מִתְמַצְּעִים וּמִתְכַּנְּסִים לְתַחַת צִלְּךָ.
ישא מדברתיך. מְקַבְּלִים גְּזֵרוֹתֶיךָ וְדָתוֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה, וְאֵלֶּה דִבְרֵיהֶם:
אף חבב עמים YEA, HE LOVED THE PEOPLES — Also He loved the tribes with exceeding love. — Each individual tribe may be termed עם (or גוי), “a people”, for, you see, Benjamin alone was yet to be born when the Holy One, blessed be He, said to Jacob, (Genesis 25:11, see Rashi thereon) “A nation and a congregation of nations shall be of you."
כל קדשיו בידך ALL HIS SAINTS ARE IN THY HAND — the souls of the righteous are stored up with Him, just as it is said, (I Samuel 25:29) “And the soul of my lord shall be bound up in the bundle of life with the Lord thy God" (Sifrei Devarim 344:7).
והם תכו לרגלך AND THEY SAT AT THY FOOT — And they are deserving of this, because they betook themselves right into the middle within the underpart of the mountain unto Thy foot at Sinai.
— The word תכו expresses the idea of “they were acted upon” (a passive) — “they placed themselves right in the middle (תוך) between Thy feet”.
ישא מדברתיך EVERYONE RECEIVED THY WORDS — they bore upon themselves the yoke of the Law (Sifrei Devarim 344:3).
מדברתיך. The מ in it (in this word) has a close affinity to a root letter (i.e., it is an integral part of the noun and is not a prefix), as in (Numbers 7:89) “And he heard the voice uttering itself (מִדַּבֵּר) unto him”, and (Ezekiel 2:2) “And I heard Him that uttered Himself (מִדַּבֵּר) unto me”, which is the same as מִתְדַּבֵּר (see Rashi on Numbers 7:89). So, too, this word מדברתיך denotes: that which Thou didst speak unto Thyself to make it audible to me that I might tell them; tes pourparlers in old French, [English = thy utterances]. — Onkelos, however, translated it in the sense that they travelled in accordance with Thy words (only at Thy command), so that the מ in it is a servile letter (a prefix) used in the sense of מן. — Another explanation of this verse: אף חבב עמים, YEA, HE LOVED THE PEOPLES — even at the time of Thy love for the nations of the world — when You did show unto the nations a smiling (friendly) countenance and did deliver Israel into their power, even then כל קדשיו בידך ALL HIS SAINTS WERE IN THY HAND — all their righteous and pious people clung to You and did not depart from You and You did guard them (Bava Batra 8a),
והם תכו לרגלך and they betook themselves right into the midst of, and gathered beneath Thy shadow,
ישא מדברתיך they gladly accepted Thy decrees and Thy laws. And these were their words:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ב דין לבישת בגדים ה מאותו ספר שבת סב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה טו מאותו ספר שבת סב , ב
- דובר שלום טלטול מפתח ומחט לסגור מפתחי החלוק שבת סב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים שבת דף ס"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ב דין לבישת בגדים שבת סב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יג דיני ציצית בשבת שבת סב, א
- לקוטי שיחות כרך לד תבא שיחה א ב"ב פא, א
- לקוטי שיחות כרך לד תבא שיחה א ב"ב פא, א
- לקוטי שיחות כרך ט תבא שיחה א ב"ב פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה כב מאותו ספר ב"ב פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצט על מי מזמנין ועל מי אינן מזמנין ד מאותו ספר ב"ב פא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב ב"ב פא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה ב"ב פא, א
- אגרות קודש כרך י ב'תתקעז קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך ז קדושים שיחה א קידושין כא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יא משפטים שיחה א קדושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג קידושין כא, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג קידושין כא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך כב קדושים שיחה ב קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך כג מטות שיחה א קדושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב קדושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א קידושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז קידושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשכ"ה קידושין כא, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כד קידושין כא, ב