153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שמשמעותו "לאחר ירושה וישיבה", עדיין ניתן היה להסיק שחובת ביכורים חלה אף לפני כיבוש וחלוקת הארץ. ולכן צריך להוסיף "וירשתה וישבת בה", כי דוקא מכך, מפני היתור8 של מלים אלו, לומדים "שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה".
אך יש להבין: "ירושה וישיבה" היא לאחר הכניסה לארץ, כפי שמפרש רש"י בפרשת שלח, ש"בבואכם" הכוונה היא "משנכנסו בה", והמשמעות של "כי תבא" היא "אינה אלא לאחר ירושה וישיבה". ואם כך, איזו תקופה ישנה בין הכניסה לבין הכיבוש והחלוקה, שזהו הזמן של "ירושה וישיבה"?
ב. דיוקים בלשון רש"י
בנוסף לכך, אין מובן:
א) חידושו של רש"י על המלים "וירשתה וישבת בה" הוא רק לגבי עצם המשמעות של ירושה וישיבה (שמשמעות מלים אלו כאן היא כיבוש וחלוקה), אך שב"וירשתה (ה"א מופקת) וישבת בה" הכוונה היא "אל הארץ...", המוזכרת לפני כן בפסוק – זהו דבר ברור, לכאורה. ולפיכך צריך היה רש"י לומר "עד שכבשוה וחלקוה", ומדוע הוא אומר "עד שכבשו את הארץ..."?
ב) כדי להבין את משמעות המלים "כי תבא... וירשתה וישבת בה", שכוונתן "שלא נתחייבו עד שכבשו את הארץ וחלקוה", אין, לכאורה, חשיבות לציין מהו הציווי שבו מדובר. מדוע מדגיש רש"י בפירושו "מגיד שלא נתחייבו בביכורים..."?
ג. חובת ביכורים – לאחר ירושה וישיבה
מסבירים המפרשים, שהמשמעות של ירושה וישיבה היא בכל מקום כיבוש וחלוקה. ורש"י רומז בהדגשתו "מגיד שלא נתחייבו בביכורים..." לסיבה לכך שהתורה צריכה להוסיף את המלים "וירשתה וישבת בה", למרות שלפי זה המשמעות של המלים "כי תבא" בלבד היא "לאחרי שכבשו את הארץ וחלקוה":
הבאת ביכורים היא9 הודיה לקדוש־ברוך־הוא על הכניסה לארץ ישראל ועל ההנאה מפירותיה10. וכיון שהנאה
הערות
- 8. אבל לא מהלשון "וירשתה וישבת בה" – שהרי הלשון ירושה וישיבה נופל גם קודם "שכבשו את הארץ וחלקוה". ועפ"ז יומתק יותר מה שרש"י מעתיק גם התיבות "והי' כי תבא" – כי [נוסף לזה, שהקושיא שבכתוב היא מצד תיבות אלו כנ"ל הערה 6, הנה] מהם לומדים שפירוש "וירשתה וישבת בה" הוא "שכבשו את הארץ וחלקוה".
- 9. כדמוכח מהמשך הפרשה. וראה לקמן סעיף ו'.
- 10. בש"ח כאן מדמה זה לדין ברכת הנהנין, שאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה (ברכות לה, א). ולכאורה צ"ע, שהרי באם לא הפריש ביכורים (אף שעבר על מ"ע) אין הפירות אסורים באכילה (רש"י גטין מז, ב ד"ה מדאורייתא. תוד"ה ההוא – ב"ב פא, א) ולא מצינו רמז בשום מקום דביכורים הם עכ"פ מעין מתיר דעומר ושתה"ל (מנחות סח, א) ועושה אדם כל שדהו ביכורים (ביכורים פ"ב מ"ד).
בבא בתרא פ״א א - הטקסט מספריא
כְּסִיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עֲרוֹנִים, עַרְמוֹנִים, אַלְמוּגִּים. עֲרוֹנִים – עָרֵי, עַרְמוֹנִים – דּוּלְבֵי, אַלְמוּגִּים – כְּסִיתָא.
מַתְנִי׳ הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ; וּמִן הַשׇּׁרָשִׁים – שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ – אֵין לוֹ קַרְקַע.
קָנָה שְׁלֹשָׁה – קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשׇּׁרָשִׁין – שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי מִשְׁנָה יַתִּירָא – מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ דְּיֵשׁ לוֹ קַרְקַע, פְּשִׁיטָא דְּמֵבִיא וְקוֹרֵא.
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק.
וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ״! הָהוּא לְמַעוֹטֵי חוּצָה לָאָרֶץ.
וְהָא כְּתִיב: אַדְמָתְךָ! לְמַעוֹטֵי אַדְמַת גּוֹי. וְהָכְתִיב: ״אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי״! דִּיהַבְתְּ לִי זוּזֵי וּזְבַנִי בְּהוּ.
מֵתִיב רַבָּה: הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. תְּיוּבְתָּא.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר:
refers to coral trees [kasita]. There are those who say that the other three are as follows: Aronim, armonim, and almugim. Aronim refers to laurel trees [arei], armonim to plane trees [dulevei], and almugim to coral trees [kasita].
MISHNA: With regard to one who buys two trees in the field of another, this one has not acquired any ground, but only the trees. Rabbi Meir says: He has acquired the ground under them. The mishna states a halakha in accordance with the opinion of the first tanna: If the trees grew, the owner of the field may not cut down their branches, despite the fact that their shade damages his field. And that which grows out of the trunk is his, i.e., it belongs to the owner of the tree, but that which grows out of the roots belongs to the owner of the ground. And if the trees died, their owner has no rights to the ground where the trees had stood.
If one bought three trees, he has acquired the ground along with them. If they grew, the owner of the field may cut down their branches, as he sold a specific piece of land along with the trees, not his entire field. And that which grows out of the trunk and out of the roots is his, i.e., it belongs to the owner of the trees. And if the trees died, the owner of the trees still has possession of the ground, as it was sold along with the trees.
GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Bikkurim 1:6): With regard to one who buys two trees in the field of another, he brings the first fruits but does not recite the passages of thanks to God that appear in the Torah (Deuteronomy 26:1–11), as the land does not belong to him and therefore he cannot state: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Rabbi Meir says: He brings the first fruits and also recites the passage.
Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits, not only one who grew the fruits on his own tree. From where did he derive this halakha? From the fact that the tanna teaches an apparently superfluous mishna. Since Rabbi Meir already taught in the mishna here that the owner of two trees has possession of the ground, isn’t it obvious that he brings first fruits and recites the passage? What is added by his statement in the mishna in Bikkurim?
Rather, learn from the mishna in Bikkurim that Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits to the Temple. Rabbi Meir is saying that even if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis that one who buys two trees does not own the ground between them, he still must bring the first fruits and recite the passage of thanks.
The Gemara asks: But isn’t it written: “Which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2)? This verse indicates that the fruit must be the produce of your land, not land that belongs to another. The Gemara answers: That verse serves to exclude land that is outside of Eretz Yisrael, which is not the land of the Jewish people. It does not exclude land that does not belong to that specific individual.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The choicest first fruits of your land you shall bring” (Exodus 23:19)? The Gemara answers: This serves to exclude fruit bought by a Jew that was grown on the land of a gentile in Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it written: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10)? If he purchased the fruit, then the land on which it grew was not given to him by God. The Gemara answers that the phrase “which You have given me” can mean that You have given me money, and with that money I bought this fruit.
Rabba raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: One who buys one tree in the field of another brings first fruits but does not recite the passage, as he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. This is a conclusive refutation of Shmuel’s opinion, as he said that according to Rabbi Meir even one who simply purchases fruit is obligated to bring first fruits to the Temple.
Apropos the discussion of the obligation to bring first fruits of one who buys a tree in the field of another, Rabbi Shimon ben Elyakim said to Rabbi Elazar:
משנה ביכורים ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר. שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע ועושה אדם כל שדהו בכורים. וחייב באחריותם. וטעונים קרבן ושיר. ותנופה ולינה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז גיטין מז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב גיטין מז, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לד תבא שיחה א מאותו ספר ב"ב פא, א
- לקוטי שיחות כרך לד תבא שיחה א מאותו ספר ב"ב פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה כב ב"ב פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון א ב"ב פא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצט על מי מזמנין ועל מי אינן מזמנין ד ב"ב פא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב ב"ב פא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה ב"ב פא, א