שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כו ט'תתסט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
אגה"ק בסה"ת דכ"ק אדנ"ע ודכ"ק מו"ח אדמו"ר – יש למעט, כיון שבלאה"כ יו"ל בעז"ה אוסף אגה"ק שלהם.
12 יו"ל בעז"ה אוסף אגה"ק שלהם : יש לציין שהחל משנת ה'תשמ"ב עד-עתה יצאו לאור חמשה כרכים מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע וארבעה עשר כרכים מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.
אדר שני : להעיר מירושלמי מגילה (פ"א, ה"ה): אותה השנה (שנעשה בה הנס) הייתה מעוברת, אלא שדעת הבבלי משמע לא כן (מדלא הביאו בסוגיא זו להכריע הדין). ולהעיר מש' הפסוקים להאריז"ל ר"פ ואתחנן.
תענית אסתר : צע"ק שנקרא ע"ש אסתר, שהרי אין הוא לזכר "וצומו" שאמרה אסתר שהי' "שלשת ימים לילה ויום" ובי"ד-ט"ז (או י"ג-ט"ו) ניסן (וכמש"כ באבודרהם סדר תפלות תעניות ופי'. וראה מס' סופרים רפכ"א. ב"י וב"ח לטאו"ח סתרפ"ו. וש"נ . ב"ח לטאו"ח סתכ"ט ד"ה ה"ג וה"א. ומש"כ בב"ח שם "וכן תענית" – אולי צ"ל "והן תענית"), כ"א לפי שבו נקהלו כו' (וגזרו תענית – תנחומא בראשית ג. שאילתות סז ועוד. ובשאילתות שם (וכ"מ בתנחומא וברא"ש) שהתענו גם בזמן שביהמ"ק הי' קיים; ובאו"ז ח"ב סשס"ז (תלט) (מס' המקצועות): וחייבינהו הקב"ה לישראל לענויי נפשייהו בי"ג דאמר ר' שמואל כו' – ודלא כמש"כ בכ"מ שהוא מדברי הגאונים (שעפ"ז מובן מה שלא נזכר בגמרא – וראה מ"מ להל' תעניות פ"ה, ה"ה). וראה אורחות חיים (החדש) סתרפ"ו, וכמה מנ"כ השו"ע שם. וש"נ . ובב"י ובלבוש (סתרפ"ו) שכדי לא להכביד על הצבור אין מתענין ג' דאסתר (דברי הצומות גו' – שהובא ברמב"ם ועוד) – ובכ"ז (ובכמה מהנ"ל) בנוגע לי"ג אדר – מפורש שמו "תענית אסתר". ואכ"מ).
– ובכל אופן אינו דומה לזה דהמגילה נקראת (רק) ע"ש אסתר, כיון שהיא שבקשה כתבוני לדורות (מגילה ז, א. וראה ירוש' שם).
לפני ימי הפורים : להעיר מהמשנה (ריש מגילה): מגילה נקראת בי"א כו', וראה סד"ה מגלה נקראת, תרכ"ט.
לא . . מזרעם : אסתר ט, כח.
וזכרם לא יסוף : ברמב"ם סוף הל' מגילה משמע דאפילו זכרון הצרות דפורים לא יסוף. וצע"ק משמו"ר (פכ"ג, יא) דמונה "ומדי". ולהעיר מברכות יג, א. תו"א (צב, א) דאפילו ביום ההוא הסתר אסתיר.
תמיד כל הימים : ראה מגילת סתרים (לבעהמ"ס חוות דעת) עה"פ וזכרם לא יסוף דע"י המצוות דפורים תמיד זכרונם לפני השי"ת.
אורה . . כדרשת רבותינו : אסתר ח, טז. מגילה טז, ב. וראה פי' אדה"ז (וס' הבהיר ס' קמט) אדמו"ר האמצעי והצ"צ בזה (אוה"ת מג"א ע' ב'שמא ואילך. שערי אורה קרוב לסופו). ועוד.
תפלין : להעיר דתפלין הם כתר ה' (תוד"ה מי ברכות ו, א. ועיין ד"ה תפלין דמארי עלמא, תרנ"ג, וש"נ לזהר וכו'). ומרדכי יצא גו' ועטרת גו' [(אסתר ח, טו)]. וראה שם בתרגום.
והוקשה . . לתפלין : קדושין לה, א.
אין . . פשוטו : שבת סג, א. וי"ל שזהו ביתר שאת במג"א עפמש"כ הראב"ע בתחילת פירושו: והנכון בעיני כו'.
בגשמיות וברוחניות : ראה ט"ז לאו"ח סתר"ע סק"ג. תו"א סד"ה וקבל: מסה"נ על קדה"ש שהרי כו'. בארוכה יותר – סד"ה בלילה ההוא, ה'ש"ת.
גם יחד : (להעיר מזח"ג ז, ב) כי עד דלא ידע בין כו' – ה"ז הדרגא דכחשיכה (גשמיות) כאורה (רוחניות); ולמעלה מעשרים (ב' יודי"ן דוייצר – דגו"ר – ראה אוה"ת בראשית ע' תקיט ואילך) אין אדם יודע כו' (סוכה בתחלתה. ונתבאר בכ"מ).
נתעכב משלוח המכתב והתבוננתי די"ל טעם השם "תענית אסתר" בפשטות: כיון שזהו תענית שבו נקהלו לעמוד על נפשם – הרי כל הצריכים לעמוד על נפשם (מנער ועד גו' ונשים ) אין רשאים להתענות (בו ביום) שלא לשבר כחם (תוספתא תענית (פ"ב, יא) שו"ע או"ח סו"ס תקע"א. ולהעיר משמואל-א יד, ל) משא"כ אסתר (מג"א ד, יג. ולהעיר מהשינוי בבקשות אסתר (שם ז, ג – ח, ו)).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז בלק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ויש לומר, שזה תלוי בפלוגתא אם מצות ק"ש מה"ת היא רק פסוק ראשון בלבד או שכוללת יותר מזה (פרשה ראשונה, שתי פרשיות, או שלשתן), והיינו אם גדר מצות ק"ש הוא זה שממליך את הקב"ה עליו באמירת פסוק ראשון "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", שבו מקבל עליו יחודו ית' בפירוש, או שגדר מצות ק"ש כוללת קבלת עול מצות (וכמפורש במשנה לגבי ב' פרשיות דק"ש):
46 ברכות יג, א. וראה שם ע"ב. יד, ב. ובמפרשים שם.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת ביאורים לאגה"ת (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והתיקון על זה הוא ע"י "שיעזוב החוטא חטאו כו' ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד" [ובלשון אדמו"ר הזקן:
14 אגה"ת פ"א (צא, א). ומחדש בזה אדמוה"ז, שהגמר בלב צריך להיות לא רק שלא יעשה עוד פעם החטא שעשה (כדמשמע מפשטות לשון הרמב"ם שם: שלא יעשהו עוד), כי אם שלא יעבור על שום מצוה ("הן במ"ע הן במל"ת"). ויתירה מזו: שצריך לגמור בלבו (גם) שלא למרוד במלכותו ית'. ומהמשך הענין באגה"ת שם משמע שזה מעכב ב"מצות התשובה מן התורה".
ויש לומר הביאור בזה: ע"י עשיית חטא (גם ע"י חטא אחד) פורק ממנו עול מצות (בכלל), וזה מורה — שפרק מעליו גם עול מלכות שמים (היסוד דעול מצות — ראה מכילתא יתרו כ, ג. וראה גם ברכות יג, א). ולכן גדר התשובה היא — שיקבל עליו (מחדש) עומ"ש (שלא למרוד במלכותו ית'), ואח"כ עול מצות (שלא לעבור על מצות המלך*).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ראש-השנה הוא הזמן שבו יהודי מקבל על עצמו את מלכותו של הקב"ה, והרי קבלת עול מלכות שמים היא הראשית והיסוד של קיום התורה והמצוות כפי שחז"ל אומרים:
273 כפי שחז"ל אומרים : ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. פרש"י עה"פ אחרי יח, ב. ולהעיר מברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות. וראה המשך יו"ט של ר"ה ה'תש"ג פכ"ו (סה"מ ה'תש"ג ע' 69).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג וישלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
על הכתוב "ולא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" אומרת הגמרא: כל הקורא לאברהם אברם עובר על הציווי "ולא יקרא עוד שמך אברם" שואלת הגמרא על כך:
1 ברכות יג, א (דעובר בעשה או בל"ת). ירוש' וב"ר פמ"ו, ח (ר' לוי אמר בעשה ול"ת. וכ"פ במג"א סו"ס קנו. ודלא ככמה ס' שכתבו שאין זה אלא אסמכתא. וכנראה שכך גרס גם בש"ס דילן אף בל"ת. ולהעיר מז"ח (חקת נא, ד): מאן דקארי לי' אברם פגים אתרי' דאקרי עשה ול"ת. ואכמ"ל).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
כלומר, מאברהם לא יצא רק עם ישראל, אלא גם אומות אחרות, והקדוש־ברוך־הוא אף אומר עליו "אב המון גויים נתתיך", הוא "אב לכל העולם".
34 פרש"י שם. מברכות יג, א. וראה ב"ר פמ"ט, ב. ספנ"א. ומשמע שהוא על כל הגוים כפשוטו. וראה ירושלמי בכורים פ"א ה"ד. רמב"ם הל' בכורים פ"ד ה"ג. ועוד [אבל גם אם הכוונה לגרים הרי "בכדי שיהי' הנכרי העו"כ מגייר עצמו כו' א"א שיהי' זה בעצמו כ"א ע"י ההשפעה שנמשך לו מלמעלה ומאברהם היא באה שהוא האב להם ומשפיע זאת להם" (אוה"ת שם)].
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
"שיגמור בלבו בלב שלם לבל לישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו".
20 אגה"ת פ"א (צא, א). ומחדש בזה אדמוה"ז, שהגמר בלב צריך להיות לא רק שלא יעשה עוד פעם החטא שעשה (כדמשמע מפשטות לשון הרמב"ם שם: שלא יעשהו עוד), כי אם שלא יעבור על שום מצוה ("הן במ"ע הן במל"ת"). ויתירה מזו: שצריך לגמור בלבו (גם) שלא למרוד במלכותו ית'. ומהמשך הענין באגה"ת שם משמע שזה מעכב ב"מצות התשובה מן התורה". ויש לומר הביאור בזה: ע"י עשיית חטא (גם ע"י חטא אחד) פורק ממנו עול מצות (בכלל), וזה מורה – שפרק מעליו גם עול מלכות שמים (היסוד דעול מצות – ראה מכילתא יתרו כ, ג. וראה גם ברכות יג, א). ולכן גדר התשובה היא – שיקבל עליו (מחדש) עומ"ש (שלא למרוד במלכותו ית'), ואח"כ עול מצות (שלא לעבור על מצות המלך*).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ נח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
כלומר, נח חי תקופה מסויימת בדורו של אברהם!
8 בניצוצי זהר לזהר שם מתרץ דאז לא נקרא עוד דורו של אברהם שעודנו נקרא אברם. ודוחק הוא שהרי בחז"ל כו' נקרא בכל מקום "אברהם" גם כשמדובר בזמן שהי' נקרא אברם (ראה ברכות יג, א). ועוד: לפ"ז צ"ל דאלו הי' בדורו של אברהם הכוונה רק לאחרי שאברהם הי' בן תשעים שנה ותשע שנים, שאז א"ל הקב"ה "לא יקרא עוד את שמך אברם" (לך יז, א. ה).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ נח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
לפי זה מובן הניסוח "אילו היה בדורו של אברהם", כי מצב זה של הדור התממש רק לאחר מות נח, בהיות אברהם כבן שבעים.
77 כפשוטו של מקרא, כנ"ל בהערה שלפנ"ז. וגם לפי המובן מתוד"ה וגמירי (ע"ז ט, א) דהליכתו מחרן היתה כשהי' בן נ"ב (וראה סדר הדורות ב"א כג) – אבל ראה מהרש"א שם* – הרי מפורש ברמב"ם "והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' א־ל עולם" שנאמר כאשר ויטע אשל בבאר שבע לאחרי היותו משך זמן בא"י. וראה פרש"י וירא (שם, לד). וראה ברכות יג, א: בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף (כשנקרא אברהם – בן צ"ט שנה) נעשה אב לכל העולם כולו. אבל ראה מאירי שם (בפתיחתו למס' אבות). וראה מגן אבות לתשב"ץ שם.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
8 קבלת עול מלכותו -- ואח"כ . . עול מצוות: ראה גם ברכות יג, א (במשנה): למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות כו'. וראה סה"מ תרכ"ו ע' קמח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה לך לך שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בגמרא הלשון "בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו", ולפירוש הגמרא הרי זה ממש כמו החילוק בין "אברם" (אב לארם – לאומתו) ו"אברהם" (אב לכל העולם);
28 ברכות יג, א. ועד"ז בתוספתא שם (פ"א, יד). – ובב"ר פמ"ז, א "לעצמה". אבל ביפ"ת (השלם) הגירסא "לעמה". וכ"ה ביל"ש פרשתנו עה"פ. וראה פי' מהרז"ו ורש"ש לב"ר שם. ב"ר הוצאת תיאודור־אלבק שם.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
3 ולא צריכים לשלול אפילו שכל הקורא בנימין ,בן אוני" כר' -- ע"ד השלילה דכל הקורא לאברהם אברם כו' (ברכות יג, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
5 עול מלכותו צוזאַמען מיט עול מצוות: דקבלו מלכותי תחילה ואח"כ אגזור עליכם גזירות (ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. פרש"י עה"פ אחרי יח, ב. וראה המשך יו"ט של ר"ה תש"ג (סה"מ תשיג) פכ"ו). וראה ברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכמו"כ הוא גם בלימוד התורה, שאינו מספיק ענין ההשגה בלבד, אלא צריך להיות לימוד התורה ביראה ובקב"ע דוקא, וזהו שטלית שכולה תכלת אינה פטורה מן הציצית, דציצית הו"ע היראה, כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם גו', וזהו"ע התכלת שבציצית, דתכלת הוא מלשון אכיל ושצי, שהו"ע הגבורה והיראה, וכמו"כ בית מלא ספרים, שהו"ע ההשגה, אינו פטור מן המזוזה, דמזוזה יש בה ב' פרשיות שמע והי' אם שמוע, שענינם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות, וכמארז"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, והיינו, שדוקא ע"י היראה וקב"ע אזי לימוד התורה הוא כדבעי, וכמ"ש יראת ה' היא אוצרו, וארז"ל משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין כו' עירבת בהן קב חומטין, א"ל לאו, א"ל מוטב אם לא העלית, כי דוקא ע"י היראה וקבלת עול מתקיימת גם התורה, והיינו, שעי"ז שיראת הוי' היא אוצרו אזי יש הן ענין התורה והן ענין היראה.
34 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
והענין בזה, דלימוד התורה צ"ל בביטול דוקא, דכשם שבתפלה כתיב אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, כמו"כ בלימוד התורה אמרו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, והשמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך, דאתה קאי על השכינה, והיינו, שלימודו צ"ל שישמיע לאזנו מה שאתה (הקב"ה) מוציא מפיך, שזהו דיבורו של הקב"ה, ואילו הוא רק חוזר את הדברים בלבד, וכאשר לימוד התורה הוא באופן כזה אזי הוא אמת ויציב כו'.
37 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וזה נותן כח להסיר את המדידות והגבלות דהגוף, המדידות והגבלות דנפש הבהמית והמדידות והגבלות דנפש האלקית, ולקבל על עצמו עול מלכות שמים, שעי"ז הרי הוא ממשיך שמחה בנפשו, ועי"ז גם בכל העולם כולו.
86 וע"פ הסדר שבמשנה (ברכות יג, א) – "שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואח"כ מקבל עליו עול מצוות" (מהנחה בלתי מוגה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן (מאמר ב), ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והנה, תכלית העבודה היא שתהי' מתוך קבלת עול, וכמארז"ל שיקבל עליו עול תורה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, עול דייקא, אלא שמ"מ, אם אין ביכולתו להתחיל בקב"ע, יכול להתחיל לעת עתה באופן שע"פ טו"ד, וסוכ"ס יבוא לעבודה שלמעלה מטו"ד, וע"ד מארז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה (אלא שעל זה צריך להיות ענין של עבודה ויגיעה, וכמארז"ל יגעתי ומצאתי).
34 משנה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והי' אם שמוע הו"ע קבלת עול מצוות, היינו פרטי המצוות בגשמיות, שלכן נאמר בפרשה שני' דק"ש ואספת דגנך ותירושך גו', שהו"ע אסיפת הדברים הגשמיים ע"י שמקיימים בהם פרטי המצוות, שזהו ע"ד הענין דנשמע, שעל ידו נמשך בחי' כתר נעלה יותר.
54 משנה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
– וכדאיתא במשנה "למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות", כי, בשעה שחסרה ההקדמה דקבלת עול מלכות שמים, אי אפשר לסמוך על האדם שיעמוד על עמדו בקיום התומ"צ במשך כל היום כולו –
107 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואף שידוע ומבואר בכ"מ שהעבודה דתומ"צ צריכה להיות בקבלת עול, כלשון חז"ל עול מצוות, חוקה חקקתי גזירה גזרתי, והיינו, שמלבד זאת שכאשר העבודה היא מצד הטעם אזי עלול לטעות, וכדמוכח מהעובדא דשאול מרחובות הנהר שטעה לפי שהלך אחר הטעם, הנה גם כאשר פועל בעצמו להיות בטוח שלא יטעה, צריך להיות ענין הקב"ע גם מצד גוף ענין העבודה, שזהו שאמר שמואל לשאול הנה שמוע מזבח טוב, והיינו, שבנוגע לב' ענינים אלו, טעם ודעת שהוא בחי' זבח טוב, וקב"ע שהוא בחי' שמוע, הנה שמוע מזבח טוב, שענין הקב"ע הוא יותר טוב מטעם ודעת, הרי ענין העבודה בקב"ע אינו סותר לענין העבודה בשמחה, כי, גם בהיותו בקב"ע, הנה כאשר מתבונן שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וקדשנו במצוותיו, שזהו ענין ששייך רק בישראל דוקא, הנה מזה גופא ישמח לבו, ובפרט כשיתבונן בגדולת הבורא ית', שאז ישמח יותר בקיום המצוות, שהרי אינו דומה מי הוא המצַוה, ועד"מ מקיום בקשת ופקודת חבירו, שאינו דומה אם המבקש והמפקד הוא איש פשוט או שר או שהוא מלך, ועאכו"כ שהציווי הוא ממלך מלכי המלכים הקב"ה.
31 משנה ברכות יג, א. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ד) וביאור הענין, דהנה ענין השחרות הוא כמ"ש שחורות כעורב, וידוע שהעורב הוא אכזרי, וענינו בעבודה, שצריך להיות ענין האכזריות בנפשו על הגוף ונה"ב, אָפּזאָגן זיך פון די רצונות של הגוף ונה"ב, וכמו"כ צ"ל כללות קיום התומ"צ בדרך חוקה חקקתי גזירה גזרתי, וכהלשון עול תורה ועול מצוות, וכדאיתא בזהר והובאבתניא כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו', דתורא הוא הגוף ונה"ב, וצריך ליתן עליו עול, והו"ע האכזריות על הגוף ונה"ב.
36 משנה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ד) ויובן בהקדים הפלוגתא אם מצוות צריכות כוונה אם אין צריכות כוונה.
21 ברכות יג, א. פסחים קיד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וענינו בעבודת האדם בכל יום הוא העבודה דק"ש, שכללות ענינה הוא מסירת נפש וקבלת עול, ובפרטיות יותר הו"ע קבלת עול מלכות שמים, כמארז"ל למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות, והיינו, שענין מינוי מלך, שום תשים עליך מלך, היינו למנות על עצמו את המלכות שלמעלה, קבלת עול מלכות שמים, ולאח"ז יכול לילך לעבודה דקבלת עול מצוות, שהו"ע תשובה ומעשים טובים.
74 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
(א) קריאת הפרשיות, (ב) "שיקבל עליו עול מלכות שמים" (כדברי המשנה), שגם זה נכלל בחיוב המצוה דק"ש, כמארז"ל "עד כאן מצות כונה", שצריכה להיות הכוונה דקבלת עול מלכות שמים.
61 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
ומטעם זה פירסם רבינו נשיאנו את תורת החסידות "בכל לשון שאתה שומע" ובכל מיני אופנים, ועד גם ע"י סיפורים.
20 לשון חז"ל – ברכות יג, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש-השנה ה'תשכ"ג*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
להבין, הרי תקיעת שופר היא מצוה, וענין הציוויים (מצוות) שייך דוקא לאחרי שהוא ית' נעשה מלך, כמאמר קבלו מלכותי תחלה ואח"כ אגזור עליכם גזירות, ובכדי שיהי' תמליכוני עליכם (שישראל עושים אותו ית' למלך) הוא ע"י שמגיעים בעצמות אוא"ס כמו שהוא לפני (למעלה) שנעשה מלך, ואיך אפשר שע"י תקיעת שופר (קיום מצות וציווי המלך) יעשו אותו ית' למלך .
30 ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. תו"כ ופרש"י עה"פ אחרי יח, ב. וראה המשך ר"ה הנ"ל פכ"ו (ע' 69). ולהעיר מברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכמבואר בכ"מ בטעם החילוק בין שם אברהם לשם ישראל, שבנוגע לאברהם מצינו ש"כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה", משא"כ ישראל מותר לקרותו גם בשם יעקב "דהדר אהדרי' קרא"65, כי בכאו"א מישראל צ"ל ב' העבודות, הן בחי' יעקב והן בחי' ישראל.
93 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ומדייק רבינו הזקן [ולהעיר, שהשנה היא שנת המאה וחמישים להסתלקות-הילולא שלו] בד"ה זה בלקוטי תורה , וכן הוא (בכמה שינויים) בד"ה זה בביכל מאמרי אדמו"ר הזקן בכתי"ק ממלא מקומו אדמו"ר האמצעי עם הגהות הצ"צ , דצריך להבין הטעם שבנוגע לאברהם אמרו חז"ל כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם, משא"כ ביעקב וישראל, הנה גם לאחרי שנאמר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך, נשאר השם יעקב קיים, כמודגש בפסוקים אלה שנזכר (לא רק השם ישראל, אלא) גם השם יעקב.
176 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ובפרטיות יותר, הנה אמרו חז"ל למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.
639 ברכות יג, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכל זה הוא בפרשה ראשונה דק"ש, שבה נאמר בכל מאדך, והיינו לפי שענינה הוא קבלת עול מלכות שמים , דענין שמים לשון מקיף הוא בחי' סוכ"ע, שאינו נגבל בשום כלי, ומזה נמשכת האהבה דבכל מאדך, בלי גבול, למעלה מאשר תוכל הנפש שאת, שזהו"ע הרצוא, שמעורר בחי' הבל"ג שלמעלה.
757 משנה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
תוכן הביאור – ש"לחם עוני" שנילוש רק במים, שאין בהם טעם , מורה על העבודה מצד קבלת עול, אתכפיא, ו"מצה עשירה", שנילושה בשמן ויין כו', שיש בהם טעם, מורה על שלימות העבודה מצד טעם ודעת, שעי"ז נשלל בדרך ממילא האפשריות לענין של רע (אתהפכא)65, ולכן, ביצי"מ, כשיוצאים מהמעמד ומצב ד"עבדי פרעה" ונעשים "עבדי ה'", צריכה להיות העבודה מתוך קב"ע ("לחם עוני") שנותנת מקום לרע – יכול לבוא לידי חימוץ [והו"ע קבלת מלכותו ית' – "יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה" , ללא עירוב מציאות האדם, כמארז"ל מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא ], וזהו הקשר בין מצה עשירה ושלילת האפשרות שיבוא לידי חימוץ, שבפנימיות הענינים תלויים זב"ז – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 124 ואילך181.
1722 ראה ברכות יג, א. מכילתא יתרו כ, ג. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ויובן בהקדם מאמר רז"ל במשנה למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות (שבזה נכלל גם עול תורה, שהרי בפרשת והי' אם שמוע מדובר גם אודות לימוד התורה).
26 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וזהו שאמרו רז"ל יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, היינו שההתחלה צריכה להיות מקבלת עול מלכות שמים, אבל לאח"ז צריך לבוא גם בעול מצוות פרטיות דוקא.
732 ברכות יג, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וענין הקדמת נעשה לנשמע הוא כמאמר רז"ל למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות.
1358 ברכות יג, א במשנה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
דהנה אמרו חז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות.
2485 משנה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
בהמאמר, שלהבין זה, צריך להבין מארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות, דלכאורה אינו מובן, שהרי קבלת עול מצוות הוא ג"כ בחי' קבלת עול מלכות שמים [ויש לומר ההסבר בזה, לפי שענין העול, אף ששייך גם אצל עבד ואדון, הרי עיקרו הוא ביחס למלך, שהרי בעבד ואדון אין זה ענין שנוגע לעצם מציאותו עד שיהי' שייך בזה עונש של היפך החיים, כי אם במלך, שאפילו מאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו' , שמתבטל ממציאותו], ולמה מחלקים אותם לשנים, ובאופן שצריך להקדים ולקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואח"כ עול מצוות.
2155 משנה ברכות יג, א. וראה סידור עם דא"ח שער הק"ש עד, סע"ב ואילך. אוה"ת ואתחנן ח"ו ע' ב'רלז ואילך. וראה ד"ה בחודש השלישי וד"ה ראשית עריסותיכם שנה זו (תו"מ חנ"ו ע' 186 ואילך; ע' 350 ואילך).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
דענין השעבוד, שמשעבד עצמו לאלקות, הוא דוגמת מצות ק"ש שענינה הוא קבלת עול מלכות שמים (פרשה ראשונה) וקבלת עול מצוות (פרשה שני') , דענין השעבוד וקב"ע הוא למעלה מטו"ד, וביחד עם זה, השעבוד דתפילין הוא בנוגע לכחות פרטים (משא"כ הקב"ע דק"ש הוא כללי), שמשעבד את ד' המוחין (חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג) שלו , וזה נמשך גם בהמדות שבלב, שעבוד הלב .
1300 ברכות יג, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע לב, לד
ולכן, כשהענין דפורים נמשך על זרעם, ועד"ז אצלו גופא, בימים שלאחרי הפורים, בכל שנה ושנה ובכל דור ודור , אזי הענין דוקבל לשון יחיד (שמורה על ענין המס"נ כנ"ל) הוא באופן של אתכסיא , שזהו"ע הכתיב, אבל באתגליא הרי זה באופן דוקבלו, לשון רבים, שזהו ענין הקרי , שאינו כמו הכתיב שהוא רק בראיית העין, אלא הוא באופן של קריאה וגילוי להזולת (או גם לעצמו, שאזנו שומעת מה שפיו מדבר ), שזהו אופן העבודה דכל השנה כולה (לאחרי פורים), שענין המס"נ הוא (רק) בפנימיות, ועל זה מיוסדת העבודה במדידה והגבלה ע"פ טו"ד.
1959 ראה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ענין זה בא בהמשך לענינים שלפנ"ז, אלא שיש כאלו שחושבים שענין אחד משכיח את הענין הקודם – "צרות אחרונות משכחות את הראשונות" – וכמו בנוגע לענין של טלוויזי' בשבת, והענין של ניתוחי מתים, ועד לענין של מיהו יהודי, שכל ענין השכיח והשתיק את הרעש על הענין הקודם, וכך חושבים שהענין של האח והאחות ישכיח את הענין של מיהו יהודי; ועד שמישהו כתב לי לאחרונה, שבענין של מיהו יהודי, עכשיו הכל בסדר!
292 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
לאחרי ה"רעש" אודות "מיהו יהודי", התחילו לחשוב ש"צרות אחרונות משכחות את הראשונות" – לא "מבטלות", שהרי הצרה נשארה בתקפה, אלא שעי"ז שיתעסקו עם ענין חדש, אולי ישכחו על "מיהו יהודי"!...
754 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז (מאמר ב), ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וזהו הטעם לחידוש דבר שמצינו בנוגע לשם יעקב, שאינו כמו באברהם שכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה דכתיב והי' שמך אברהם , משא"כ ביעקב, אף שנאמר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך, נשאר גם השם יעקב, דהדר אהדרי' קרא .
83 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דראש-השנה ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וצריך להבין, הרי תקיעת שופר היא מצוה, וענין הציוויים (מצוות) שייך דוקא לאחרי שהוא ית' נעשה מלך, כמאמר קבלו מלכותי תחלה ואח"כ אגזור עליכם גזירות, ובכדי שיהי' תמליכוני עליכם (שישראל עושים אותו ית' למלך) הוא ע"י שמגיעים בעצמות אוא"ס כמו שהוא לפני (למעלה) שנעשה מלך, ואיך אפשר שע"י תקיעת שופר (קיום מצות וציווי המלך) יעשו אותו ית' למלך.
29 ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. תו"כ ופרש"י עה"פ אחרי יח, ב. וראה המשך ר"ה הנ"ל פכ"ו (ע' 69). ולהעיר מברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ליל ערב ראש השנה ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והענין הוא, דמלכיות הם בבחי' ממכ"ע (כמבואר בדרוש הנ"ל דהצ"צ), אור שבערך העולמות שאתעדל"ת מגעתלשם, וזהו אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, דכמו שענין המלוכה למטה נעשה ע"י העם כמ"ש שום תשים עליך מלך, עד"ז הוא במלכותא דרקיעא, דזה שהקב"ה נעשה מלך הוא ע"י שתמליכוני, שישראל מקבלים עליהם עול מלכות שמים ומבקשים מלוך כו' [דבבקשה וקבלה זו נכללת גם הבקשה שיגזור עלינו גזירות וקבלת עול מצוות, לקיים כל מה שיגזור ויצוה בדרך קבלת עול, וכהנוסח דברכת (כל) המצוות אשר קדשנו במצותיו וצונו, שקיום המצוות הוא מצד הציווי והגזירה], שעי"ז נעשה הקב"ה למלך על כל ישראל, שתמליכוני עליכם, ועל ידם גם מלך על כל הארץ.
68 כמארז"ל קבלו מלכותי תחלה ואח"כ אגזור עליכם גזירות (ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. פרש"י עה"פ אחרי יח, ב. וראה המשך יו"ט של ר"ה ה'תש"ג פכ"ו (סה"מ ה'תש"ג ע' 69)). ולהעיר מברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דראש-השנה ה'תשמ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וע"ד המבואר בעטרת ראש טעם המ"ד מצוות אין צריכות כוונה (היינו שקיום המצוות צ"ל בקבלת עול בלא טעם וכוונה), דלכאורה יש להפליא מאי איכפת לן אם יצרף גם הכוונה, ומבאר בזה, שהכוונה עושה גרעון אור כביכול בגוף קבלת עול המצוות שאינה דרך עול כ"כ.
62 ברכות יג, א. עירובין צה, סע"ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וענין הקדמת נעשה לנשמע הוא כמאמר רז"ל למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות.
42 ברכות יג, א במשנה.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
דענין השעבוד, שמשעבד עצמו לאלקות, הוא דוגמת מצות ק"ש שענינה הוא קבלת עול מלכות שמים (פרשה ראשונה) וקבלת עול מצוות (פרשה שני'), דענין השעבוד וקב"ע הוא למעלה מטו"ד, וביחד עם זה, השעבוד דתפילין הוא בנוגע לכחות פרטים (משא"כ הקב"ע דק"ש הוא כללי), שמשעבד את ד' המוחין (חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג) שלו, וזה נמשך גם בהמדות שבלב, שעבוד הלב.
63 ברכות יג, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד אור ליום ועש"ק פ' ואתחנן, ט"ו באב ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
דהנה אמרו רז"ל (למה) קדמה פרשת שמע לפרשת והי' אם שמוע, והקדימה בסדר הכתובים היא לפי שכן הוא סדר העבודה, וכיון שסדר העבודה הוא שתחילה צ"ל לימוד התורה, ואח"כ הלימוד מביא לידי מעשה, לכן בפרשה ראשונה הסדר הוא ושננתם ואח"כ וקשרתם, שע"י הלימוד (ושננתם) יודע איך לקיים המצוות (וקשרתם) ומקיימן בשלימותן (וזה נעשה הכנה לקיום המצוות לעת"ל כמצות רצונך).
78 ברכות יג, א במשנה.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
בבינה וי"ו בז"א ה' אחרונה במל' ואפי' בחי' קודם ז"א לבחי' המל' דהיינו וי"ו קודם לה"א כי בחי' המל' מקבלת מבחי' ז"א וזהו כמו עכשיו בזמן הגלות דמ"ה מברר ב"ן וכמ"ש והוא ימשול בך כו' וע"כ פ' שמע קודם לוהי' א"ש כו' (והיינו כמאמר ריב"ק במשנה למה קדמה פ' שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עול מ"ש תחלה ואח"כ עול מצות ועול מ"ש הוא ע"י התורה דאורייתא מחכמה נפקת (וכמו שהקדים מצות ת"ת קודם למצות בפ' ראשונה כמ"ש ושננתם ואח"כ וקשרתם לפי שמונה הסדר מלמעלה למטה שהתורה גבוה מן המצות (ולא כדלעיל דמונה הסדר מלמטה למעלה הנמוך תחלה כו'), אבל ענין התפילין דר"ת היינו הויות להדדי שהוא והי' כי יביאך והי' א"ש באמצע וקדש מימין ושמע משמאל כידוע וא"כ פ' והי' א"ש קודם לפ' שמע לפי שבחי' המל' שבפ' והי' א"ש למעלה מבחי' ז"א שהוא בפ' שמע מפני שזהו כמו לעתיד דכתיב אשת חיל עט"ב דשם ב"ן דמל' תתעלה למעלה מבחי' ז"א וכנ"ל המצות גבוהים מת"ת לעתיד והוא ענין פ' ראשונה כנ"ל ונמצא בחי' תפילין דר"ת הוא כמו לעתיד לאחר עליות המל' ואז יהי' בחי' תש"י שהיא בבחי' המל' למעלה מתש"ר (שהוא בבחי' ז"א כידוע) ולכך הקדים וקשרתם לאות על ידך ואח"כ לטוטפות כו' דסובל ב' הדיעות מלמטה למעלה שמזכיר הנמוך תחלה והיינו כמו עכשיו שהמל' מקבלת מז"א וגם מלמעלה למטה שמזכיר העליון תחלה היינו כמו לעתיד שהמלכות תהי' עט"ב כנ"ל.
101 כמאמר ריב"ק במשנה למה קדמה פ' שמע : ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב האזינו השמים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
ועל שני בחי' הללו הוא אומר האזינו השמים ותשמע הארץ, שב' בחי' הללו נעשות ונמשכות בין בבחי' שמים הם בעלי התורה שעליהם נאמר ואדברה, כלומר שהוא ית' מדבר בהם לפי שהן בבחי' ביטול כנ"ל, ובין בבחי' ארץ הם בעלי עסקים רק שעוסקי' במצות וגמ"ח הנה גם בצדקה נא' אני מדבר בצדקה, כלומר שע"י צדקה גורם שדבר ה' אשר ידבר האדם בין בתורה בין בתפילה יהי' אני המדבר בהם, והם יהיו רק בבחי' שמיעה ותשמע הארץ, השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך בחי' אתה כו', וכמ"ש במ"א.
80 אני מדבר בצדקה . . השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך . . וכמ"ש במ"א : ישעי' סג, א. ברכות יג, א. ראה תו"א וארא נז, ג. והוספות למג"א קיח, א. לקו"ת ויקרא ב, ב. פ' ראה לא, ג. סה"מ תקס"ז ע' צב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב צאינה וראינה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
וביאור הדברים הנה פי' נשמע לשמוע אל הרצון העליון ובחי' ח"ע שבתורה כשאומר דבר ה' זו הלכה דהיינו שיהי' בטל במציאות לד"ת הנאמרים בפיו שהיא רצונו וחכמתו ית' כאלו שומע מפי השכינה ממש כי דבריו חיים וקיימים וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך וה"ז כאלו השכינה מדברת מתוך גרונו והוא שומע לקול השכינה שבפי' בבחי' ביטול גמור בשמיעה זו כמו ששומע העבד דבר המלך ששומע בתכלית הביטול, וז"ש תען לשוני אמרתך מפני שאין דבר ההלכה דברי עצמו אלא דבר ה' הוא ונק' אמרתך רק שלשוני תען אמרתך כו' וכענין השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, בחי' אתה הוא בחי' ואתה מחי' את כולם, ואתה זה הוא המוציא דבר הוי' בפיך, וא"צ רק לשמוע באזניך מה שאתה זה מוציא מפיך כו' וד"ל, ועכ"פ בחי' ביטול זה הוא לרצון וח"ע שבתורה הנאמר בפיו בגילוי שזהו ונשמע והוא נק' כתר להיותו בבחי' ביטול רצון לשמוע רק אל רצה"ע (וכמ"ש למעלה בענין יהי רצון עושין רצונו כו' שעי"ז ממשיך לבחי' רצה"ע כו' שעושין בזה בחי' ראש ולא עטרה ע"ג הראש, היינו רק ביטול הרצון מפני רצה"ע בלבד משא"כ בבחי' הביטול בשמיעה אל הרצון שעי"ז ממשיך ממקור הרצה"ע להיות גילוי רצון כו' שזה דוקא נק' עטרה ע"ג הראש כו' וד"ל).
100 השמע לאזניך : ברכות יג, א. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' יט.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע לו
ה כל המצות צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה ואם עשאה בלא כוונה לצאת ידי חובתו אלא כמתעסק בעלמא או לכוונה אחרת ולא לשם אותה מצוה לא יצא ידי חובתו מן התורה ויש אומרים שמצות אין צריכות כוונה ואף המתעסק יצא בדיעבד והלכה כסברא הראשונה במה דברים אמורים במצות של תורה אבל בשל דברי סופרים י"א שהלכה שא"צ כוונה ויש חולקין כמו שיתבאר בסי' תע"ה וקריאת שמע היא מן התורה וצריכה כוונה לדברי הכל.
כז בה"ג הל' ברכות ריש פ"ב ופ"ז. וסוף הל' ר"ה (הובא בטור כאן). רי"ף ספ"ג דר"ה. רמב"ם הלכות שופר פ"ב ה"ד. רא"ש ספ"ג דר"ה סי' יא (הובאו בטור כאן ובסי' תקפט). כר' זירא ר"ה כט, א. טור ושו"ע ס"ד. וראה רש"י ברכות יג, א ד"ה ש"מ וד"ה כוון.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז, יט, כא
וכל זה בפסוק ראשון של קריאת שמע שהוא שמע ישראל שהוא עיקר קבלת מלכות שמים וכן בברכה ראשונה של תפלה אבל מואהבת ואילך אין הכוונה מעכבת בדיעבד ואפילו היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות אלו בעונת קריאת שמע יצא ידי חובתו אף על פי שלא נתכוין לצאת ידי חובתו והוא שנתכוין בפסוק ראשון (א) (מפני שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא לכתחלה אבל אם קרא השאר בלא כוונה א"צ לחזור ולקרות בין שקרא בלא כוונה לצאת בין שלא בכוונת הענין.
מד שבזה כותב רש"י ברכות יג, א ד"ה בקורא, שאין כאן אפי' כוונת קריאה. ועי' קונטרס אחרון דהיינו כדעת הרשב"א בברכות שם לדעת הרמב"ם שם. ולדעת הראב"ד והטור סגי עכ"פ בלא כוונה לצאת י"ח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סה הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז, כה
א קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא אפילו אם היה ההפסק מחמת אונס וכן במגילה ובתקיעת שופר אבל בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף צריך לחזור לראש ויש אומרים שאין חילוק בין קריאת שמע לתפלה ובכל מקום אם שהה מחמת אונס שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול צריך לחזור לראש אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף ולא ממקום ששוהה ומפסיק בו עד סוף ומשערין לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם ואפילו בברכת קריאת שמע אם שהה באמצע הברכה כדי לגמור את כולה מראשה לסופה צריך לחזור לראש אבל אם הפסיק שלא מחמת אונס שאם היה רוצה היה קורא ושהה ברצונו והפסיק בין בדבור בין בשתיקה אפילו זמן רב א"צ לחזור אלא למקום שפסק וכן יש לנהוג הלכה למעשה כי כן עיקר.
ח רשב"א ברכות יג, א בשם ירושלמי ברכות פ"ב ה"א. רמ"א סעיף א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
א אע"פ שאסור לספר בברכות קריאת שמע אפילו בדברי תורה ואפילו בלשון הקודש התירו שאילת שלום מפני היראה ומפני הכבוד ומפני דרכי שלום.
ב תוס' ברכות יג, א. על הכל סי' ג בשם רבינו שמעיה. מ"א בריש הסימן.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
כיצד בין פרק לפרק שואל בשלום אדם נכבד מפני כבודו ומשיב שלום לכל אדם מפני דרכי שלום ומותר לשאול בשלום הקורא אע"פ שיודע שיצטרך להשיב לו ומי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפילו בין הפרקים (בין להשיב בין לשאול מפני הכבוד) ובאמצע הפרק שואל בשלום אדם מי שהוא ירא ממנו כגון אביו שנאמר בו איש אמו ואביו תיראו או רבו שאמרו בו מורא רבך כמורא שמים ומשיב שלום לכל אדם נכבד.
ד משנה ברכות יג, א. ופירש"י שם. טור ושו"ע ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ז ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמע בין והיה אם שמע לויאמר אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק בשום ענין שלא להפסיק בין ה' אלקיכם לאמת משום שנאמר וה' אלקים אמת אלא יאמר אני ה' אלקיכם אמת ואז יפסיק כדין הפסק באמצע הפרק ויש ליזהר לומר גם ויציב לפי שויציב הוא ג"כ לשון אמת על כן אין להפסיק בי[נו] לה' אלקיכם בדיבור אחר אלא במלת אמת בלבדה:
ע משנה ברכות יג, א. וגמרא שם יד סע"א. טור ושו"ע סעיף ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפג המברך האיך יתנהג בכוס של ברכת המזון יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כה
יא יש מי שאומר שלענין לשאול בברכת המזון מפני היראה או מפני הכבוד דינה כתפלה שאין מפסיקין בה אלא מפני חשש סכנה ולא כקריאת שמע וברכותיה שהקלו בהן מפני היראה והכבוד (לפי שבקריאת שמע נאמר ודברת בם ודרשו חכמים מכאן שיש לך רשות לדבר בם דבר אחר וא"צ לקרותה כולה בתכיפה אחת מן התורה אלא מדברי סופרים והם אמרו להקל מפני היראה והכבוד ולא ראו להחמיר בברכת קריאת שמע שעיקרן מדברי סופרים יותר מבקריאת שמע עצמה אבל ברכת המזון צריך להיות לכתחלה בתכיפה אחת מן התורה שכן הוא משמעות הפסוק וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך לברך על הארץ והמזון וירושלים בברכה אחת בלא הפסק בינתיים אלא אין זה מעכב בדיעבד הואיל ולא נאמר בברכת המזון יהיו בהויתן יהיו כמו שנאמר בקריאת שמע לענין קראה למפרע כמ"ש בסימן ס"ד):
צ בקוה"ש הגיה: והיו בהוייתן יהו (ברכות יג, א).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
משא"כ במגילה ובקריאת שמע ובתפלה שבמגילה נאמר בה ואל היהודים ככתבם וכלשונם למעט שאר לשונות כשאין מכירין ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע כלומר מבין אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה ומכאן ואילך מצות קריאה ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלל ומגילה וכן תפלה הואיל והכוונה מעכבת בה אפילו בדיעבד בברכה ראשונה דינה כקריאת שמע אבל שאר ברכות חוץ מברכת המזון אין הכוונה מעכבת בדיעבד.
כח ברכות יג, א. וכדלעיל סי' סב ס"ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
אל יחר בעיני כבודו שלא הארכתי שיח, להשיב מפני הכבוד על כל פרטי שאלותיו ופלפוליו הרבים ועצומים, כי ה' יודע ועד שאין הזמן גרמא לי להרים ידי בעטי בכתב ולשון מדברת גדולות , באריכת המענה דבר דבור על אופניו , כראוי לפי כבוד מעכ"ת.
2877 להשיב מפני הכבוד: ע"פ ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
פתח דברי יעיר אור סליחתו על שלא חשתי, והתמהמהתי עד כה להשיב מפני הכבוד , כי ה' יודע ועד שדבריו חביבים ועריבים עלי, רק בהיות כי הגיעני גלילי ידיו הטהורות בברדיצוב בהיותי עומד על פרק הנסיעה לביתי , והייתי טרוד מאד בעניני הכלל ה' ירחם.
5337 להשיב מפני הכבוד: ע"פ ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע לו
לפי שכשמתקן הטעות על ידי כתיבה לאחר שכתב איזה אות מהפרשה אחר הטעות, נמצא פרשה זו כתובה שלא כסדרה, והתורה אמרה והיו, בהוויתן יהיו .
548 ב"י בשם הר"י אסכנדרני (ופסולות משום דכתיב והיו, בהוויתן יהו). שו"ע שם (ופסולין משום דכתיב והיו, בהוייתן יהו). והוא כעין הא דאמרינן ברכות יג, א (אמר קרא והיו, בהוייתן יהו). וכן הוא לקמן סל"ד (שבתפילין נאמר והיו, בהוויתן יהיו, שצריך להיות כסדרן).
ובשו"ת צמח צדק סי' עד (מ"ש הריא"ס, הובא ב"י בא"ח סי' ל"ב, דאם כן היו שלא כסדרן ופסולות משום דכתיב והיו בהווייתן יהו, לא ידעתי מאין הוציא דרשה זו. דאע"ג דמצינו רפ"ב דברכות די"ג סע"א והיו שלא יקרא למפרע, ופירש"י שיקרא הדברים כסדרן כו', ושם דורש על ק"ש מפסוק והיו הדברים האלה. ואם רוצה לומר דכמו כן יש לפרש פירוש והיו לטטפות שנאמר בפרשת שמע ובפרשת והי' אם שמוע, אם כן קאי על לטוטפות, שהם הד' פרשיות, שיהי' מונחים כסדרן, ולא אסדר כתיבתן).
והיינו שאם כן לימוד זה הוא על תפילין של ראש, ולא על תפילין של יד, ומכל שכן דלא קאי על מזוזה, ויתבאר לקמן סוף סל"ד (וכן במזוזה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטות, כדרך שתולין בספר תורה, לפי שבתפילין נאמר והיו, בהוויתן יהיו, שצריך להיות כסדרן.
589 ב"י בשם הר"י אסכנדרני (ופסולות משום דכתיב והיו, בהוויתן יהו). שו"ע סכ"ג (אם מצא שחסר אות אחת, אין לו תקנה, שאם כן היו כתובין שלא כסדרן, ופסולין משום דכתיב והיו, בהוייתן יהו). והוא כעין הא דאמרינן ברכות יג, א (אמר קרא והיו, בהוייתן יהו).
וכן הוא לעיל ס"ל (נמצא פרשה זו כתובה שלא כסדרה, והתורה אמרה והיו, בהוויתן יהיו), וראה בהנסמן שם (הערה רכד ).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכשירא שהציבור יעברו זמן קריאת שמע, יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה, כדי לצאת ידי חובתו להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה , יש לקרותה גם כן, ויכוון שאם יעברו הציבור זמן קריאת שמע יהיה יוצא בזה, ואם לאו יהיה כקורא בתורה).
137 פרי חדש ס"ט (וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל, כפי מה שאכתוב בארוכה בסימן ס"ז, דשתי פרשיות ראשונות הוו מן התורה ... שאם הצבור מתעכבין מלקרות הקריאת שמע עד אחר זמנה ... יכוין לצאת, ואם לאו, יכוין שלא לצאת בו ידי חובת קריאת שמע דאוריתא, אלא כקורא פסוק דעלמא. ונכון הוא, דאפילו למאן דאמר (ברכות יג, א) מצוות אינן צריכות כוונה, אם כיון שלא לצאת לא יצא).
שהכוונה בפירוש שלא לצאת מועלת, כדלקמן סי' תפט סי"ב (ואם לא אשכח בלילה, הרי דעתי עכשיו שלא לצאת בספירה זו, שאף להאומרים שמצות אין צריכות כוונה לצאת בהן ידי חובתו, מכל מקום כשמכוין בפירוש שלא לצאת בהן ידי חובתו בודאי אינו יוצא בעל כרחו ).
ולפי מאי דקיי"ל דמצות של תורה צריכות כוונה (כדלקמן סי' ס ס"ה), סגי בתנאי סתם, אף שלא התכוין בפירוש שלא לצאת בהן. וראה חקרי הלכות ח"ו ז, ב. ח"ט לא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
[כט] וביאור הענין הנה ידוע בזהר דאית מחשבה ואית מח' כו' דהיינו מח"ס שבהעלם ומקור החכמה טרם שבאה לגילוי מאין ליש, והוא כמו שהחכ' בבחי' אין דפנימית הכתר שהוא בחי' התענוג הפשוט שבלתי מורכב בחכ' וטעם עדיין אפי' טעם כמוס, כנ"ל בענין הר הזיתים שהחכמה מאין תמצא אינו רק צומח שבדומם כו', והיינו בחי' החכ' דתוה"ק שהיתה כלולה במקיף דשעשועי' העצמיי' כנ"ל, ואח"כ יצאה לגילוי מאין ליש בבינה שנק' מח' גלוי' שמתגלה גם בדיבור, וכך הי' במ"ת שבחי' מחה"ק דתורה של מעלה באה מן ההעלם דעצמו' השעשועי' לגילוי בחכ' שבדיבור שזהו מח' שבאה בגילוי בדיבור למקבל (וזהו שנק' הרהור או הגיון בחי' בליטת אותיות המח' מן ההעלם לגילוי, וז"ש אז ראה ויספרה באותיות דמחו"ד שזהו הכינה וגם חקרה כו') וע"כ אע"פ שעיקר שרש תושב"כ בהעלם דח"ע הקדומה שיצאה לגילוי אבל שלימותה הוא בדיבור דוקא מטעם הנ"ל דאין שלימות למשפיע בלתי מקבל, וכמו עיקר תפארת דחכמה הוא כאשר יגלנה למקבל כו' ולזה מצות קריאה עיקר גם במקבל התורה שהן ישראל דמתקשראן באורייתא בדיבור ובמח' בהגיון דאותיות התורה כנ"ל ואע"פ שבמשפיע כשא' אנכי וכה"ג קדמה המח' שנק' מאמר סתום לגילוי הדיבור שח"ע נמשך בח"ת, אך במקבלים צ"ל קריאה בדיבור תחלה ואח"כ ההגיון במח' כענין השמע לאזנך מה שאתה מוצא בפיך לבד להיות עולים בבחי' או"ח מלמטה למעלה, וכמו שבדיבור בקריאה דמשפיע נשלם מחה"ק שלו כך בקריאה דמקבל באותיות התורה נשלם יותר בחי' מחה"ק דמשפיע דנעוץ סופן בתחילתן וסוף מעשה כו', והוא ענין ההגיון דמח' דמקבל אחר מצות קריאה דוקא שעולה מלמטה למעלה בבחי' או"ח להתקשר במח' עליונה דמשפיע אותיות התו' להשלים אותה, וזהו כל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו בדיבור ומח' עליונה דעי"ז נשלם מחה"ק דמשפיע בתחלה (כמו במ"ת שעכ"ד פרחה נשמתן כו') וד"ל (וכמו שישראל מתקשראן באורייתא בצירופי אותיות שבה בדיבור ומעשה מלמטה למעלה, כך אורייתא עצמה מתקשראה בקוב"ה בעצמות השעשועים שנק' סדכ"ס דלית מחת"ב כו' בבחי' או"ח למעלה יותר מבחי' או"י דתענוג הפשוט בח"ע הנ"ל וד"ל) (וזהו כי
237 השמע לאזנך : ברכות יג, א. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שעה. נ"ך ע' יט [ובהמ"מ שם].
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
וכענין שא' בק"ש השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך שצריך גם הוא לשמוע בקול ה' שדיבר בו מאחר שנק' דברי ממש אשר שמתי בפיך כו' ובפי המדבר דבר ה' הרי שורה אור א"ס ב"ה עצמו שלמעלה מכל ההשתל' דס[ובב] וממ[לא] כנ"ל.
376 השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך : ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואמנם באמת עיקר כח המחבר לעורר אתעדל"ע ברצה"ע ע"י המצות שלמטה הוא בא בתנאי א' שהוא ענין ק[ב]עומ"ש [שיש במצות קודם שעושה המצוה, שזהו ענין הכנעות הלב ביותר לקבל עומ"ש] בביטול כל עצמותו רק לעשות רצון ה' וגזירותיו כמו שום תשים עליך מלך וכמא' למה קדמה [פ'] שמע כו' [כדי] ש[י]קבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות כו', דמשמע מזה דאע"פ שמקיים
587 למה קדמה [פ'] שמע : ברכות יג, א (במשנה). ראה גם לקמן פ' ויקהל תלג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ולכך קבלת עומ"ש שבכל מעשה המצות שרשו למעלה מגוף הרצה"ע שבמצות מטעם זה, ולכך קדמה פ' שמע לקבל [עליו] עומ"ש דוקא בתחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ שהוא לבטל רצונו מפני רצון ה' דהא בהא תליא, דבלא נדיבות הלב לקבל עליו עומ"ש ברצון לרצון כנ"ל לא יוכל להיות קבלת עול מצות באופן שלא תכבד עליו העול כלל כנ"ל וד"ל.
818 קדמה פ' שמע. . עליו עומ"צ : ברכות יג, א. ראה גם לקמן תלג, ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת כב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ועל זה אמרו רז"ל למה קדמה פרשת שמע לוהי', כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות .
291 למה . . מצות : ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת נז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ומפני העדר בריאותי לעת עתה לא יכולתי לעיין בזה היטיב, רק כמשיב מפני הכבוד , וכת"ר יבחר הדברים.
732 כמשיב מפני הכבוד: ע"פ ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש ספק למי אגרת ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והנה למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה כו', הרי קבלת עול מלכות שמים קודם אפילו לתורה ומצות.
1013 למה . . תחלה : ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כה, כז, לד
והיא רחוקה שמאירה רק מרחוק כמ"כ בתשב"כ נרמזות ההלכות רק ברמז בעלמא ביתור אות ובתשבע"פ הן מתבארות יפה כו' כי היא בחי' בינה רחובות הנהר בחי' אות הא שיש לה אורך ורוחב וכמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ, ות"א כנישין תהי לכון, ושם פ"ג, אבל החכמה היא אות יוד שהיא רק נקודה א' שכל הנעלם ועמ"ש מזה בבה"ז פ' אחרי דע"ט ע"ב במאמר הביאו עלי כפרה כו' יעו"ש מענין אות יוד דשם, ותושבע"פ זהו ענין חוה, ולכן ארז"ל בפרק חזקת שם שרה לגבי חוה כקוף בפני אדם, כי שרה היא מלשון שררה בחי' מל' ולגבי בינה נק' כקוף כו', ועד"ז נק' מ' לגבי בינה כנר בפני האבוקה כי בבינה גילוי ש"ע נהורין דא"א וזהו ענין האבוקה כמ"ש במ"א, והנה בחי' חוה היינו גילוי כי תרגום ויגד וחוי, והתרגום ענינו גילוי וביאור כמו מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא כו' בב"מ פרק המפקיד דמ"א ע"א, ומבואר בזהר ויחי דף רל"ד ב' בכל לשון ויגד אגידה הוא בחי' חכמה יעו"ש הטעם, וא"כ וחוי שהוא תרגום ויגד היינו גילוי החכמה והוא בחי' בינה, וזהו ענין תשבע"פ כמ"ש בפ' וארא בביאור ע"פ לכן אמור לבנ"י, בענין ארץ טובה ורחבה, וזהו יום ליום יביע אומר, כי אמר ודעת י"ל ג"כ ע"ד תשב"כ ותשבע"פ, אמר ע"ד וידבר ה' אל משה לאמר, יביע אמר כמו מעיין הנובע נביעת האמר דרך כלל ועשו להם ציצית כו' והדעת זהו ביאור הדברים לאשורן ולכן הוא בלילה שאז למד משה
1485 שרה. . שררה : רש"י נח יא, כט. וראה רש"י לך יז, טו. ברכות יג, א. ב"ר רפמ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א רני ושמחי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ובה' נברא העוה"ז שעוה"ז צ"ל בה"א דוקא ולא ביו"ד, דהנה כתי' שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה, דכדי שתוכל שרה להוליד צריכה שתהא נקרית שרה בה"א דוקא, ולכאו' הרי היו"ד גבוה מבחי' הה"א שביו"ד נברא העוה"ב, והענין הוא דהנה שרה הוא בחי' שררה מלכותך מלכות כל עולמים מקור התהוות כל העולמות, וזהו ע"י ה' דוקא, כי יו"ד הוא בחי' צמצום ואם הי' בריאת עוה"ז ע"י יו"ד הי' החיות מצומצם יותר מדאי והי' יכול להיות יניקה לחיצונים, כי מדת המל' בעצם היא בחי' הגבהה והתנשאות, ואם ע"י יו"ד הי' ריבוי צמצומים ויהי' מזה יניקה לחיצונים, אך כדי להיות עוה"ב שזהו בהכרח שיהי' ע"י צמצום היו"ד דוקא וכמו שמצינו בענין השערות שארז"ל שער באשה ערוה, ולמעלה הנה עיקר ההמשכה הוא ע"י השערות דוקא כמ"ש ושער רישי' כו', וכמו"כ הוא בענין היו"ד דעוה"ב בהכרח שיהי' ע"י יו"ד דוקא, אבל עוה"ז צריך שיהי' ע"י ה"א דוקא.
76 שרה . . שררה : רש"י נח יא, כט. וראה רש"י לך יז, טו. ברכות יג, א. ב"ר רפמ"ז.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וההתחברות הלזאת דכוונה הרוחנית שבמחשבה עם המעשה בפו"מ הוא ע"י הדבור, והיינו דבור דתפלה, ועם היות דתפלה היא כוונה וכמא' אם כיון לבו יצא, הרי דתפלה היא כוונה, אמנם זהו כמו שהכוונה באה בדבור, ועי"ז נעשה התחברות הכוונה הרוחנית עם מעשה הגשמי, והיינו דבעשי'
48 ראה משנה וגמרא ברכות יג, א. רמב"ם הל' ק"ש רפ"ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים ה' יו"ד כסלו, תרצ"ב. ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והיינו שע"י ועשה טוב ממשיכים בחי' סוכ"ע בחי' שם הוי', שיהי' הוי' אלקינו דשם הוי' הוא כחינו וחיותינו, והוא ע"י הקדמת העבודה דסור מרע שהו"ע קבלת עומ"ש הנה אח"כ הוא ועשה טוב בקיום התומ"צ שהו"ע קבלת עול מצות.
66 ראה משנה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ וירא, כ' מ"ח צב"ר, ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והענין הוא דהנה אמרז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, והנה עול המצות הכוונה בזה ב' הענינים דקיום המצות ולימוד התורה, דלימוד התורה הוא בכלל כל המצות, אמנם קודם לזה צ"ל קבלת עומ"ש, וקבלת עומ"ש הוא ק"ש, דזה הקדמה כללית למצוה ותורה, ולכן הנה גם מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש, וק"ש הוא המס"נ באחד, וכמ"ש בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו, דכל ענין התומ"צ הוא שיהי' הכפי' וביטול בהנחת עצמותו, בתחלה אַוועק לייגען דעם איך לגמרי, ער זאָל באַ זיך ניט זאַיין קיין מציאות כלל, דזהו"ע מצות תפילין בראש ובזרוע כנגד הלב, שהכוונה רוחנית בזה הוא לשעבד מוחו ולבו לקיום המצות וללימוד התורה ביראת שמים ולברר ולזכך מדותיו הטבעיים, שההתחלה צ"ל לצאת מהרגילות שלו ולתת לב על כל פרט ופרט ממש שיהי' עפ"י תורה, וכל זה יהי' בדרך שעבוד, מיט אַ איבערגעבונג, להניח א"ע לגמרי מכל וכל, וכמו מי שמשעבד א"ע לחבירו הרי ענין השעבוד הוא בב' ענינים, הא' מה שמניח א"ע, ער זאָגט זעך אָפּ פון זיין איך ומבטל כל רצונו ודעותיו ומדותיו ורגילותיו, והב' מה שמוסר ונותן א"ע למי שמשתעבד אליו.
127 משנה ברכות יג, א. בהבא לקמן - אוה"ת ואתחנן ח"ו ע' ב'רמד ואילך. בתוס' קיצורים והערות - אוה"ת תרומה ע' א'שסו ואילך. ס"ע א'שנו ואילך. ספר המאמרים תרכ"ט ע' רג ואילך. ד"ה בשעה שהקדימו וד"ה והחיות רצו"ש דחג השבועות תרצ"א.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי מנין שקושרין לשון של זהורית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
יתר מכן דהיינו שעבר על כריתות ומב"ד ג"כ שאז אין מועיל לו גם התשו' דיוהכ"פ כנ"ל בענין לא יאבה ה' כו', וזהו אם יאדימו ל' מפעיל שמאדים אחרים, כי כמו שהקבעומ"ש שהוא ענין גורל שבנפש הוא מקור לקבעומ"צ שאח"כ כמארז"ל בתחלה יקבל עליו עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, ולכן נק' דרך הוי' שהוא דרך ומבוא לבחי' הוי', כן פריקת עומ"ש הוא מקור לכל מיני רע כמ"ש והתברך כו' ואח"כ כי בשרירות לבי אלך כו', ולכן נק' אוילים מדרך פשעם שהוא דרך ומבוא לפשעים אלו המורדים, וכן נק' דרך רשעים, ולכן אין התיקון לזה כ"א ע"י המרירות כנ"ל בענין תיסרך רעתך, ואז כצמר יהיו שהוא בחי' עתיקא כמבואר בסידור וכנ"ל, ושני הפי' אמת שצריך לעורר בחי' יותר עמוק בנפש שהוא ע"י היחידה כנ"ל בענין תשובת ראב"ד, ועכ"ז כצמר יהיו שאין לבנינותו בהירה כ"כ כי עדיין צריך מירוק וכנ"ל בענין יסורין ממרקין.
183 בתחלה יקבל עליו עומ"ש : ראה ברכות יג, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כג ח'תשעח
מקור מפורש
בדף זה
ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תשפ
מקור מפורש
בדף זה
ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים
מקור מפורש
בדף זה
באופן ד"בהוייתה תהא" — ראה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א אור לי"ד ניסן ה'תנש"א
מקור מפורש
בדף זה
ובפרט בעמדנו בשנה מיוחדת שבראשיתיבות שלה נרמז ענין הגאולה — "הי' תהא שנת אראנו נפלאות" (או "נפלאות אראנו") — שתיכף ומיד נעשה ה"אראנו נפלאות", "אראנו" דייקא, שרואים בעיני בשר ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה ("כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"), ובאופן ד"הי' תהא", "בהווייתו יהא", שמורה על התוקף והנצחיות.
11 ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
בדף זה
ויהי רצון, שבעמדנו בימי הסגולה של חודש ניסן שבשנת "הי' תהי' שנת נסים", יזכה כל אחד לראות במוחש בחייו הוא את ההנהגה הנסית של הקב"ה עד ל"נסי נסים".
43 הי' תהי' : באופן ד"בהוייתה תהא" — ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. שם יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
בדף זה
"היה תהיה שנת ניסים" — הודגש פעמים רבות הקשר לדברים שחז"ל צפו מראש (בילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט), על המלחמות שיתרחשו בחלק ההוא של העולם, שהן מהסימנים המעידים שמתקרבת הגאולה האמיתית על ידי משיח צדקנו.
21 היה תהא : באופן ד"בהוויתה תהא" — ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. שם יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב חג הסוכות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כך גם ב"עבודה" הפרטית של כל אחד ואחד, נאמר:
40 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז
מקור מפורש
בדף זה
בראשית. מתכיפין התחלה להשלמה: רשות לחתן והפנימית (מאור: ראה ג"כ קה"ע לחגיגה פ"א ה הרואה שמן: ברכות נז, א. "ז בסופה. בהקדמת טהורות .. טומאה: ראה ערוך ערך אב (א). הרמב"ם לפיהמ"ש: טהרות והפכם. אהרון..אע אז נאמר: יומא נז, א. ובזח"ג קנה, א: ואפילו בטומאה: תו"כ אמור כד, ב. למה צריך: תנחומא (באבער) תצוה ד. מפני שהמליכוני: פסיקתא דר"כ פ' שקלים. וכמרז"ל יקבל: ברכות יג, א. ושם. "ג דאינון סטאן כו'. (ממכתב ד' אדר תשכ"ד) (משיחת ש"פ זכור תשי"ז)
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו כ"ד טבת שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
התכוונו ההורים לבטא בו את מהות ילדם, ועל־אחת־כמה־וכמה במקרה זה:
11 כי השם שקורין לאדם אביו ואמו "אינו באקראי ובהזדמן כ"א הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא כו' והשם הזה נרשם למעלה בכסה"כ כנודע ולכן ארז"ל שמא גרים" (ש' הגלגולים הקדמה כג. ש' מרז"ל בסופו. עמה"מ ש"א ספ"ד. וראה ג"כ חפץ ה' לברכות יג, א. ס' חסידים סרמ"ד).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו
מקור מפורש
בדף זה
ולהעיר מברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
שררה" – היא "שרה על כל".
73 פרש"י לך יז, טו (מברכות יג, א). וראה פרש"י נח יא, כט.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
[אפילו לפי הדעות הסוברות שהחובה שבמצות זכירת עמלק היא פעם אחת, או אחת לשנה וכדומה, יש לומר שגם לפיהן, כאשר מזכירים מעשה עמלק בכל יום הרי מקיימים
7 ראה רמב"ן כאן. ובחינוך (מצות תרג): ודי לנו בזה לזכור הענין פ"א בשנה או בשתי שנים או שלש כו' ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם וכו' בטל עשה זה. ובמנ"ח שם "ומדברי הרהמ"ח נראה דדי בפ"א כל ימיו". ולדעת כמה ראשונים יש חיוב קריאת פ' זכור מן התורה פ"א בשנה ראה תוס' ורשב"א ברכות יג, א. רא"ש ברכות פ"ז סי' כ (תה"ד סי' קח). תוס' מגילה יז, ב. ובכ"מ. וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 341 הערה 3.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה לך לך שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
[ובפרט שמשנה מלשון חז"ל, שם הדגש בפירוש הוא (גם) על השם אברהם:
15 תוספתא ברכות פ"א, יד. ועד"ז בברכות יג, א (אלא ששם לא הובא הכתוב דפרשתנו (כ"א דדה"א, כז), אבל הובא בפרש"י שם).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
"והיה" – בהווייתו יהא.
73 ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
2 וכן הוא בשמות שקורים הורים ליו"ח (ראה ש' הגלגולים הקדמה כג. ש' מרז"ל בסופו. עמה"מ ש'"א ספ"ד. וראה ג"כ חפץ ה' לברכות יג, א. ס' חסידים סרמ"ד. ושם משמע דגם בהשם הלועזי כו הוא -- ועפ"ז יומתק דרז"ל בהשם ,זלמן* דאדה"ז) -- וי"ל שגם בשמות הסכמיים אבל (ע"פ שו"ע) נעשו קבועים כן הוא. --
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
0 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בדף זה
וכמו כן בעבודה הפרטית של כל אחד ואחד אמרו חז"ל:
65 ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
ועוד צריך להבין שבתחילה מזכירו בשם יעקב, וישב יעקב, וכולל בזה ב' הענינים דארץ מגורי אביו וארץ כנען, ואח"כ (בנוגע לתולדותיו), מחלק לב' ענינים, יעקב וישראל, שתחילה מזכירו בשם יעקב, אלה תולדות יעקב יוסף, ואח"כ מזכירו בשם ישראל (כמ"ש בפרשה שלפנ"ז לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל), וישראל אהב את יוסף.
597 וישלח לב, כט. וראה ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
ולאחרי סיום שבע דנחמתא באים להכתרת הקב"ה (בר"ה), ועד לתכלית השלימות בזה, כמ"ש "והי' ה' למלך גו' ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", כדאיתא בגמרא במסכת פסחים ש"לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י" (שנקרא ככתבו ), שגם ענין זה קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.
1021 ומודגש יותר לדעת רבי שס"ל "ק"ש ככתבה " (ברכות יג, א), ועד"ז בשאר הפלוגתות דרבי ורבנן הנ"ל (סכ"ח).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור ליום ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון
מקור מפורש
בדף זה
והתיקון על חטא עה"ד (ענין ההרגשה) נעשה ע"י שרה דוקא [כמבואר בקבלה ששרה תיקנה מה שקלקלה חוה], דשרה היא בחי' מלכות [שלכן נקראת שרה מלשון שררה],ענין הביטול, ולכן על ידה דוקא נעשה התיקון, שמחה שבבחי' ביטול.
45 פרש"י עה"פ נח יא, כט. וראה גם ברכות יג, א. פרש"י עה"פ לך לך יז, טו.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור ליום ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ה
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא, דמבואר בהמאמר, דשרה היא בחינת מלכות [שלכן נקראת שרה מלשון שררה] וחיין עילאין הם הספירות שלמעלה ממלכות.
28 פרש"י עה"פ נח יא, כט. וראה גם ברכות יג, א. פרש"י עה"פ לך לך יז, טו.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' חיי שרה אר"ש
מקור מפורש
בדף זה
אך הענין יובן בהקדי' שרש ענין שרה מהו הנה פי' שרה הוא לשון וענין השתררות כידוע והענין הוא לפי שאברהם ושרה הוא בחי' מ"ה וב"ן אברהם אב"ר מ"ה כו' א"ב ר"ם כידוע ושרה הוא בחי' ב"ן הנק' מלכות ונק' מטרוניתא ואימא תתאה וע"כ אמרו בלשון שרה אמנו כו' כמ"ש בחוה כי היא היתה אם כל חי וידוע הענין שהוא בחי' כח הפועל האלקי בנפעל להחיות העולמות כולן מאין ליש בדוגמת האם לבנים שהיא הולידה אותם כך נאמר כי הייתה אם כל חי כו' וכמ"ש ואתה מחי' את כולם וגם בחי' שרה אימנו להיות כי הייתה בחי' מרכבה לבחי' מל' דאצי' נק' שרה כו' ומפני שהיא הנק'
34 שרה הוא לשון. . השתררות : ראה רש"י נח יא, כט. ברכות יג, א. ב"ר פמ"ז, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע לו
ביקרא דמלכא אשר בפסד"ז הנ"ל שאינו אלא בחי' מקיף) וזהו באמרו ואהב"ת כו' ואח"כ והיו הדברי' האלה כו', דהנה אמרו ז"ל עד כאן מצות כונה (עד והיו כו') מכאן ואילך מצות קריאה כו', פי' עד כאן עד בכל מאדך מצות כונה בבחי' רצוא מלמטה למעלה מכאן ואילך מוהיו הדברי' כו' מצות קריאה בבחי' שוב מלמעלה למטה כו'.
24 עד כאן מצות כונה : ברכות יג, א ואילך. וראה פירש"י שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפב קריאת התורה והמפטיר טז
מקור מפורש
בדף זה
טז קטן היודע למי מברכין יכול לעלות למפטיר אין צריך לומר בשבת שהמפטיר אינו אלא חוזר וכופל מה שקרא השביעי אלא אפילו בפרשת המוספין וראש חודש שחל בשבת וד' פרשיות יכול לעלות אם יודע למי מברכין ואע"פ שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל והקטן שאינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן מכל מקום עכשיו הרי הש"ץ קורא בקול רם ומשמיע לצבור ומוציאם ידי חובתן:
קח ראה תוס' ברכות יג, א ד"ה בלשון. מגילה יז, ב ד"ה כל. רא"ש ברכות פ"ז סי' כ. ועוד. ט"ז סק"ג. וראה מ"א סי' תרפה סק"א. לעיל סי"ג. לקו"ש חכ"א ע' 190 הערה 1.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח
מקור מפורש
בדף זה
וגם אמנה מהראוי הי' שלא להשיב להם מפני הכבוד תשובה נוצחת .
421 להשיב להם מפני הכבוד: ע"פ ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
בדף זה
שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל,
1464 תוס' ברכות יג, א ד"ה
בלשון (בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא, כמו פרשת זכור). מגילה יז, ב ד"ה
כל (קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן, לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא).
רא"ש ברכות פ"ז סי' כ (לקרות פרשת זכור, שהוא מן התורה). שו"ע סי'
קמו ס"ב (פרשת זכור ופרשת פרה, שהם בעשרה מדאורייתא, שצריך לכוין ולשומעם מפי
הקורא). וראה מ"א סי' תרפה סק"א. לקוטי שיחות חכ"א ע' 190 הערה 1.
והיינו שאינו דומה לקריאת התורה שהיא
חובת הציבור, כדלעיל ס"ה ( הערה 1397 ). וראה פרדס חב"ד
7 ע' 106.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
דהנה ידוע במה שאמרו דקול מעורר הכוונה, דהיינו ב' מיני כוונה א' מלמעלה למטה שמעורר הכוונה שבמוח, והב' מלמטה למעלה שמעורר בחי' הכוונה שבלב בנקודת הלב כו' כמו אם כיון לבו כו', לפי שקול היוצא מן הקנה והגרון הוא מורכב מאמ"ר שיוצא מהבל הלב וגם מן המח' שבמוח שיוצא דרך הקנה הזה עצמו בלב ונמצא מורכב הוא הקול מן המוח והלב כו'.
434 אם כיון לבו : ברכות יג, א (במשנה).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ג
מקור מפורש
בדף זה
ואחרי הודענו את כל זאת האמת לאמתו למאהבי נפשו, אשר נפשם קשורה בנפשו זה יותר מכ"ה שנים , כנראה בעליל לעין כל, מאשר נתנו את נפשם וכל מאדם עליו זה כמה פעמים בכל הצרות הראשונות שעברו עליו, אף כי זה האחרון הכביד מכולם, להיותו נוגע ביותר אל עצמו כפי העת הזאת כו'.
104 הצרות הראשונות: ע"פ ברכות יג, א.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ וירא, כ' מ"ח צב"ר, ריגא
מקור מפורש
בדף זה
מחשבה זהו כוונה, דקיי"ל מצות צריכים כוונה, ומצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, ונמשכה מהמוח, דהמח' היא קשורה ממש עם השכל, כי אא"ל השכלת השכל בלי אותי' המח', והדיבור זהו הברכה שמברך על המצוה, ודיבור נמשך מהבל הלב שהוא בחי' רוח, וכמ"ש רוח ה' דיבר בי, והמעשה הוא קיום המצוה בפו"מ, והוא מכח התנועה שבגוף שהוא הדם שבבשר הנמשך מהכבד, והברכה היא המחבר הכוונה עם העשי', כי הברכה היא הגילוי של הכוונה.
105 ראה ברכות יג, א. עירובין צה, ב. פסחים קיד, ב. וראה סידור עם דא"ח רלד, סע"ג ואילך. עטרת ראש דרוש לעשי"ת (נג, א).
פתיחה בהקשר