795
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. על הכתוב "ולא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" אומרת הגמרא:1 כל הקורא לאברהם אברם עובר על הציווי "ולא יקרא עוד שמך אברם" שואלת הגמרא על כך: אלא מעתה, הקורא ליעקב בשם יעקב ולא ישראל, עובר על הציווי של "ולא יקרא שמך עוד יעקב", ומתרצת הגמרא, ששם יעקב שונה משם אברם, כי מאז שקרא השי"ת לאברם בשם אברהם נקרא בתורה רק בשם אברהם; לא כן יעקב, שלאחר שהשי"ת קרא לו בשם ישראל, נקרא בתורה גם בשם יעקב.
וצריך להבין מדוע באמת לאחר שכבר נקרא שמו ישראל נקרא גם בשם יעקב?
מבואר בחסידות2, ששני השמות יעקב וישראל מסמלים שתי מדריגות בעבודת ה' ששתיהן חייבות להיות אצל כל אחד מישראל: יש זמנים שאדם צריך לעבוד את עבודת "יעקב", ועתים הוא צריך לעבוד את עבודת "ישראל". אף שישראל הוא שם המעלה המציין דרגא נעלית יותר, צריך שתהיה גם עבודת יעקב.
ב. ההבדל בין שתי המדריגות יעקב וישראל: "יעקב" מורה שברכות יצחק באו אליו "בעקבה וברמיה" בכך שהתחכם להשיג את ברכות יצחק לעשו; ו"ישראל" מורה על מדריגה נעלית יותר, שבה אין הברכות מגיעות לו באופן של רמאות, כי אם "בשררה וגילוי פנים"3.
"מעשה אבות סימן לבנים"4. אין מקרא יוצא מידי פשוטו שלפיו הברכות היו על ענינים גשמיים – "מטל השמים ומשמני הארץ וגו'" וכדי להשיג ברכות אלו מסרו רבקה ויעקב נפשם ועשו עניני רמי' שונים; ויעקב היה צריך להתלבש בבגדי נמרוד5, "שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו"6, כדי להוציא ולהעלות לקדושה את הניצוצות הנמצאים בדברים הגשמיים.
הערות
- 1. ברכות יג, א (דעובר בעשה או בל"ת). ירוש' וב"ר פמ"ו, ח (ר' לוי אמר בעשה ול"ת. וכ"פ במג"א סו"ס קנו. ודלא ככמה ס' שכתבו שאין זה אלא אסמכתא. וכנראה שכך גרס גם בש"ס דילן אף בל"ת. ולהעיר מז"ח (חקת נא, ד): מאן דקארי לי' אברם פגים אתרי' דאקרי עשה ול"ת. ואכמ"ל).
- 2. ראה לקו"ת ד"ה לא הביט וד"ה מי מנה ובכ"מ. ד"ה מה טובו (בס' המאמרים אידיש ע' 122) – ולהעיר מחזקוני לך יז, ה.
- 3. רש"י וישלח לב, כט.
- 4. ראה לעיל ע' 11 הערה 6.
- 5. פדר"א פכ"ד, ב"ר פס"ה, טז. והובא ברש"י בראשית כז, טו.
- 6. עירובין נג, א. רש"י בראשית י, ח.
בראשית רבה מ״ו:ח׳ - הטקסט מספריא
וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם (בראשית יז, ה), בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי לֵוִי אָמַר בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם, בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, בַּעֲשֵׂה. וַהֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם, דִּלְּמָא שַׁנְיָה הִיא שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בּוֹ, דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, אֶלָּא שֶׁנִּצְטַוָּוה עָלֶיהָ. דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, תָּנֵי לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא (בראשית לה, י): כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יִשְׂרָאֵל עִקָּר וְיַעֲקֹב טְפֵלָה. רַבִּי זַבְדָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מִכָּל מָקוֹם שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, יַעֲקֹב עִקָּר וְיִשְׂרָאֵל מוֹסִיף עָלָיו.
רש"י על בראשית ל״ב:כ״ט - הטקסט מספריא
לא יעקב. לֹא יֵאָמֵר עוֹד שֶׁהַבְּרָכוֹת בָּאוּ לְךָ בְעָקְבָּה וּרְמִיָּה כִּי אִם בִשְׂרָרָה וְגִלּוּי פָּנִים, וְסוֹפְךָ שֶׁהַקָּבָּ"ה נִגְלֶה אֵלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּמַחֲלִיף שִׁמְךָ וְשָׁם הוּא מְבָרֶכְךָ, וַאֲנִי שָׁם אֶהְיֶה וְאוֹדֶה לְךָ עֲלֵיהֶן, וְזֶה שֶׁכָּתוּב וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ (הושע י"ב) – בָּכָה הַמַּלְאָךְ וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, וּמַה נִּתְחַנֵּן לוֹ? בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּנוּ שָׁם; וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה לוֹ עֲלֵיהֶן, וְזֶהוּ וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם, שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן לְהַמְתִּין לוֹ וְלֹא רָצָה:
ועם אנשים. עֵשָׂו וְלָבָן:
ותוכל. לָהֶם:
לא יעקב [THY NAME SHALL] NO MORE BE CALLED JACOB [BUT ISRAEL] (literally, “not Jacob — supplanting — shall any more be said to thee”) — It shall no longer be said that the blessings came to you through supplanting and subtlety but through noble conduct (שררה) and in an open manner. Because later on the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you at Bethel and will change your name. There He will bless you, and I shall be there and admit your right to them (the blessings). It is to this that the passage refers (Hosea 12:5), “And he strove with an angel and prevailed; he wept and made supplication unto him” — it means the angel wept and made supplication unto him (Jacob). What was the subject of his supplication? This is stated in the next verse: “At Bethel He will meet us and there He will speak with us — implying the request. “Wait until he will speak with us there, and then I will admit your right to the blessings.” Jacob, however, would not agree to this, and against his own wish he had to admit his right to the blessings. That is what is meant when it states (v. 30) “And he declared him blessed there”, that he begged him to wait and he did not agree to do so (cp. Genesis Rabbah 78:2).
ועם אנשים AND WITH MEN —Esau and Laban.
ותוכל AND HAST PREVAILED over them.
בראשית רבה ס״ה:ט״ז - הטקסט מספריא
וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת (בראשית כז, טו), מַה שֶּׁחָמַד מִנִּמְרֹד וַהֲרָגוֹ וּנְטָלָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יב, יב): חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים. (בראשית כז, טו): אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, שֶׁבָּהֶן הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמַי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא וְלֹא שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ עֵשָׂו אֶת אָבִיו, אֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא הָיִיתִי מְשַׁמְּשׁוֹ בִּבְגָדִים מְלֻכְלָכִין, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הָיִיתִי יוֹצֵא בִּבְגָדִים נְקִיִּים, אֲבָל עֵשָׂו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו לֹא הָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, אָמַר אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַבָּא לִהְיוֹת מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר אִתָּה בַּבָּיִת, כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מַאי עוֹבָדֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא עוֹבָדָא הֲוָה בַּהֲדָא סִיעָא דִּפְרִיצִין בַּהֲדָהּ כְּפַר חַטְיָאה, דַּהֲווֹן נְהִיגִין אָכְלִין וְשָׁתִין בִּכְנִשְׁתָּא כָּל פַּתֵּי רַמְשָׁא דְּשַׁבָּא, מִן דַּהֲווֹן אָכְלִין הֲווֹ נָסְבִין גַּרְמַיָּא וּמְסַלְּקֵי יַתְהוֹן עַל סָפְרָא, חַד מִנְּהוֹן דְּמַךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַאן אַתְּ מַפְקֵיד עַל בְּנָךְ לְשָׁמְרוֹ, אֲמַר לְהוֹן לְסָפְרָא. וַהֲלֹא כַּמָּה רְחִימִין הָיוּ לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לְסָפְרָא, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מָה עוֹבָדֵיהוֹן וּדְסָפְרָא הֵיךְ מִנְּהוֹן טָב, כָּךְ כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מָה עוֹבָדֵיהוֹן.
רש"י על בראשית כ״ז:ט״ו - הטקסט מספריא
החמדת. הַנְּקִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ דָּכְיָתָא, דָּ"אַ שֶׁחָמַד אוֹתָן מִן נִמְרוֹד:
אשר אתה בבית. וַהֲלֹא כַמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ, וְהוּא מַפְקִיד אֵצֶל אִמּוֹ? אֶלָּא שֶׁהָיָה בָקִי בְמַעֲשֵׂיהֶן וְחוֹשְׁדָן:
החמדות THE COSTLY GARMENTS — the clean ones, as the Targum has it, דכיתא (clean); (cf. Rashbam). Another explanation: They are called חמדות literally, coveted ones, because he had coveted them from Nimrod (who also was a hunter; cf. Genesis 10:9) (Genesis Rabbah 65:16)
אשר אתה בבית WHICH WERE WITH HER IN THE HOUSE — But he had several wives and yet he stored them with his mother! But the reason for this was that he was acquainted with their practices and was suspicious of them (Genesis 10:9) (he feared that they might steal his clothes) (Genesis Rabbah 65:16).
רש"י על בראשית י׳:ח׳ - הטקסט מספריא
להיות גבור. לְהַמְרִיד כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָּבָּ"ה בַּעֲצַת דוֹר הַפַּלָּגָה:
להיות גבור TO BE A MIGHTY ONE — Mighty in causing the whole world to rebel against the Holy One, blessed be He, by the plan he devised for the generation that witnessed the separation of the races (דור הפלגה) to build the Tower of Babel (Genesis Rabbah 23:7).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.