על הפרק
אגרות קודש כרך ז ב'יז
מקור מפורש
בפרק זה
ידוע המבואר באגה"ק סי' ז' על מרז"ל אבוך במאי הוי זהיר טפי, שאף שכל נפש מישראל צריכה לקיים כל תרי"ג מצות, אעפ"כ בדרך פרט יש לכל אחד מצוה מיוחדת, ודרך מצוה זו עולים ונמשכים התומ"צ שלו (עיין ספר השיחות קיץ ה'ת"ש עמוד כ"ב).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ז ב'לה
מקור מפורש
בפרק זה
לפלא שאינו מזכיר דבר ע"ד פעולותיו הטובות בישיבת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש ובפרט שהוא ע"ד המובא באגה"ק סי' ז' ובספר השיחות קיץ ת"ש עמוד כ"ב שלכל נשמה יש מצוה פרטית המשמשת שער דרך בו עולים כל המצות והפעולות טובות שלו וכן נמשכים השפעות מלמעלה למטה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יא ג'תשיד
מקור מפורש
בפרק זה
ולהודעתו מיום ההולדת שלו, הנה יה"ר שתהי' שנת הצלחה אצלו בגשמיות וברוחניות, הצלחה בהמצוה והענין שהוא השער שלו בדרך מלמעלה למטה ודרך ממטה למעלה - ע"פ המבואר באגה"ק סי' ז'*, שכפי שהראתה ההשגחה העליונה, ע"י הוראת נשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מז זי"ע היא הנהלת ישיבת תומכי תמימים וחינוך התלמידים שבה, שיהיו חסידים יראי שמים ולומרים, ועי"ז גם תוספת הצלחה בשאר הענינים, וגם ענינים הפרטים שלו בכלל - כמובן ופשוט.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יב ד'ד
מקור מפורש
בפרק זה
ובמה דמסיים, אשר באמת הוא העיקר, וכמבואר באגה"ק סי' ז' אשר כל עניני האדם תלוי בהמצוה בה צריך להיות זהיר טפי, ובדידי' הוא התעסקותו עם התלמידים, שבזה תלוים לא רק עניניו הרוחנים אלא גם ענינים הנ"ל,
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב תצא שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
31 שבת קיח, ב. אגרת הקדש סימן ז.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה י
מקור מפורש
בפרק זה
5 עיין רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ב והלכה ח, ולהעיר מלקוטי תורה צו ד"ה ששת ימים – הראשון – ריש פרק ב אגרת הקדש סימן ז ועוד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פ' החודש שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
40 ראה אגה"ק סי' ז (קיא, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
33 לקו"ת נצבים מז, ב. וראה אגה"ק סי' ז.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ ויצא שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
39 אגה"ק סי' ז (קיא, סע"ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בפרק זה
וראה (תניא) אגה"ק סי' ז'יך וביאורו וס" כח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בפרק זה
בו כותב ר"פ מההתועדות בעת רצון, ויהי רצוז שיפעלו דברי ההתעוררות פעולתם - מתאים לדבר משנה, לא המדרש עיקר אלא המעשה, ובפרט שהרי זה עתה באנו מיום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיאנו, אשר בכל שנה ושנה עולה בעילוי אחר עילוי גם לגבי העלי' דשנה שלפני', וגופא -- אלו המקושרים, השייכים, וההולכים בהדרכתו -- בתר רישא אזיל (אלא שמובן שצ"ל גם אתעדלית וגם פעולות התחתון), וכמובן גם ממאמר התיקונים* המובא באגה"ק סי' ז'ך -- כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בפרק זה
ונתעכב עתה על אחת ההערות בספר התניא, באגרת הקודש סימן ז' – שלומדים בימים אלו, ע"פ חלוקת ספר התניא לימי השנה – שמבאר שם, שאף שהגילוי שע"י עסק התומ"צ הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל, אעפ"כ, "בדרך פרט אין כל הנפשות ..
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון ה
מקור מפורש
בפרק זה
קלט ראה זהר ח"ג רטז, סע"ב. הקדמת ת"ז יד, ב. ת"ז תכ"א (מג, ב). תניא אגה"ק סי' ז (קיא, ב). סי' כט בסופו.
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ב פרשת שלח והי' לכם לציצית
מקור מפורש
בפרק זה
א) והי' לכם לציצית רבות בא פט"ו קל"ב ג' ד"א החדש הזה לכם הה"ד יהי' לך לבדך משלי ה' י"ז הציצית נתתי לכם שנאמר והיה לכם לציצית, כי המצות נק' מצותי שהקב"ה מתעטף בציצית, והיינו מה שבז"א נמשכו תרי"ג ארחין מחד ארחא דא"א שהם רמ"ח אברים ושס"ה גידין, ולפי שאתם קרוים אדם ע"כ ניתנו המצות לכם וע' באגה"ק סי' ז' ע"פ מה טוב חלקינו, גם כי מצוה לשון צוותא וחיבור להמשיך אא"ס בע"ס ע"י ל"ת בי"ה וע"י מ"ע בו"ה ונק' מצות הוי', וכתיב חלק הוי' עמו, חלקי הוי' אמרה נפשי, וע' בשה"ש רבה ע"פ דודי לי ואני לו וכשתבע לא תבע אלא ממני כו' וע' בזהר ר"פ תרומה ע"פ כי יעקב בחר לו י"ה, וזהו מקשה היא מנורה כנס"י מקשה לשון היקש כמו התקוששו וקשו בצפני' רסי' ב' היינו שהם מוקשים לו, אדם אדמה לעליון, ומה שנז' זה ע"פ החדש הזה לכם כי בר"ח ניסן התחיל ההנהגה שלמעלה מהשתלשלות לשנות הטבע וזהו נמשך מיחוד פנימי דאו"א שלמעלה מיחוד החיצוני דאו"א להחיות העולמות וכמ"ש העקידה בפ' החדש הזה לכם והרמ"ז בשלח נ"ד ע"פ אז ישיר, והנה ביחוד החיצוני משותפים כל העולם שכולם מקבלים עכ"פ אור וחיות איש לפי מדריגתו
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ במדבר, עח"ש, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
הפרד"ס שע"ד פ"ו מבאר דמש"כ מלגאו איהו כו', הוא האור העצמו' המתפשט בתוך הספי' וזהו מלגאו דוקא כו', ובפלח הרמון סוף שע"ד כ' נקוט האי כללא בידך דבכ"מ שנזכיר עצמו' וכלים יהי' העצמו' הוא הנשמה הפרטי' דהיינו אור הפנימי כו', לא שנרצה בו עצמו' אלק' ח"ו כו', אמת כי העצם הנעלם מחי' את הכל והוא נשמת הנשמו' עכ"ל (ומ"ש העצם הנעלם נר' שהכוונה על עצם השם דהוא ושמו אחד ושמו בגימט' רצון כו' ועמ"ש שם ספ"ג, וא"כ גם זה אינו עצמו' אלק' כו', וי"ל שזהו בחי' הא"ס הבל"ג כו'), וא"כ מלגאו איהו ש' מ"ה לפי' הפרד"ס הוא בחי' או"פ המחי' את הכלי, אכן דוחק לפרש כן דא"כ מהו"ע דאיהו אורח האצי' הלא בכל כלי ודאי יש או"פ המחי' את הכלי ומה נק' זה בשם אורח אצי' סתם כו', וגם הרי האו"פ הן אורות פרטי' ול' אורח מורה על אורח ודרך אחד כו', ויש חילוק בין דרך א' או דרכים הרבה כו' (וכמ"ש באד"ר בתחלתו וההוא אורחא אתפרש לתרי"ג ארחין כו', הרי יש הפרש גדול בין חד ארחא לכמו שמתפליג לתרי"ג ארחין כו', ועמ"ש באגה"ק סי' ז'), וגם מדוע מתייחס זה
פתיחה בהקשר