747

כל אחד חש בכך מפעם לפעם גם בקרבו: יש דברים בקיום התומ"צ, שעל פי השכל קל היה יותר לקיימם מאשר ענינים אחרים, אף על פי כן יש בו הרגשה שדוקא ענינים קלים אלו קשה לו לקיימם. הטעם לזה הוא, כאמור, שהיצר הרע מתאמץ ומערים קשיים בפני אותם דברים שחשובים עתה לאדם ביותר.

יש אפילו שענינים שקיומם קשה לו אינם אלא מדרבנן או שהם מנהג בלבד, ואילו הדברים שקל לו לקיימם הם מן התורה, אלא שבנוגע לנשמתו, דוקא המצוות דרבנן או המנהגים נוגעים לו יותר (באותה שעה), כפירוש החסידות⁵ על מאמר⁶ "אבוך במאי הוה זהיר טפי", שכל נשמה יש לה מצוות מסויימות הקשורות במיוחד עם שליחותה למטה בגוף, ומצוות אלו עליה לשמור בהידור רב, יותר מכל שאר המצוות שבהם הוא שווה לכל ישראל ולכן מערים יצה"ר קשיים שונים על מצוות אלו ביודעו שהם נוגעים ביותר.

זהו גם אחד מהביאורים של מאמר רז"ל⁷ "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" – כי ככל שהאדם גדול יותר, מצוותיו נוגעות לו ביותר, ולכן היצה"ר מתאמץ כנגד זה ביותר. (טעם נוסף בזה, הוא: כדי שתהיה בחירה חפשית, הכרח הוא שכוחות היפך הקדושה יהיו באותה מידה ומשקל של כוחות הקדושה, ולכן "כל הגדול מחבירו", יש לו יותר כוחות של קדושה, אזי גם "יצרו גדול הימנו", שגם ליצרו הרע יש יותר כוחות).

ומטעם זה לא יכול היה אדם הראשון לשלוט על עצמו ואכל מעץ הדעת. שכן היה "יציר כפיו של הקב"ה", ו"כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", בפרט שהציווי שלא לאכול מעץ הדעת היה נוגע ביותר – כפי שיש ללמוד מכך שחטא זה גרם נפילה גדולה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות שנגרמה עקב חטא זה – ולכן היצר הרע – שנתלבש אז בהנחש⁸ – נטפל לאדם הראשון בכל כוחותיו בחטא זה וגירה אותו לאכול מעץ הדעת.

ג. אמרו רז"ל, שכשנתן הקב"ה את התורה ציווה למשה רבנו⁹: "כה תאמר לבית יעקב" וכפירוש רז"ל¹⁰: "אלו הנשים", שידבר אודות קבלת התורה אל הנשים תחילה. זאת כדי למנוע את