389
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהם שנים־עשר ימי חשבון הנפש של השנה החולפת, יום לחדש, יום לחדש.
דובר לעיל לגבי הענין של "עשר קדושות הן" שהוא נמצא בבחינות " "עולם־שנה־נפש". גם בתפלה שהיא " "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" – קיימות דרגות אלו, באופן כללי מתבטא הדבר בהבדל שבין תפלת החול, בה כלולה בקשת צרכיו של אדם, צרכיו של אדם, לבין תפלת השבת, שאין בה אלא שבחו של מקום.
כך – בתורה: ההבדל בין גליא דתורה, שהוא "אילנא דטוב ורע" משום שבגליא דתורה נידונים ענינים גשמיים, וזה ענין הבירורים, לבין פנימיות התורה, בה מדובר רק באלקות.
עיקרו של חשבון הנפש בי"ב הימים שמח"י אלול לראש השנה, צריך להיות מוסב בקשר לפנימיות התורה. ודאי צריך להיות חשבון לגבי כל תרי"ג המצוות וכל הפרטים והדקדוקים, ואדרבה: "המעשה הוא העיקר". ברם, חשבון זה צריך להיות מושלם לפני ח"י אלול, ואילו מיום ח"י אלול – יום התגלות תורת החסידות – הרי דוגמת
אביך במאי הוה זהיר טפי"31 –
זהיר", מלשון: זוהר ובהירות, אור שבאמצעותו בא האור בכל עניניו – צריך להיות עיקר וחיות החשבון בקשר לפנימיות התורה,
לא רק בקשר ללימודה כי אם גם בנוגע להתנהגות על־פי החסידות שהרי גדול תלמוד המביא לידי מעשה32.
וזה יביא אור בחשבון נפשו לגבי כל עניניו.
והרי החשבון מביא לקבלה טובה על להבא, שיהא "יפוצו מעינותיך חוצה" ב"חוץ העצמי וגם ב"חוצה" הממשי, וע"י כך יהיה "קאתי מר", מלכא משיחא" במהרה בימינו.
(משיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול. תשט"ז)
הערות
תניא, אגרת הקדש ז׳ - הטקסט מספריא
אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ כוּ׳, ״ה׳ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי וְגוֹ׳״, ״חֲבָלִים נָפְלוּ לִי וְגוֹ׳״.
לְהָבִין לְשׁוֹן ״חֶלְקֵנוּ״ וְ״גוֹרָלֵנוּ״ צָרִיךְ לְבָאֵר הֵיטֵב לָשׁוֹן הַשָּׁגוּר בְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי הֲגַם דְּלִכְאוֹרָה לֹא שַׁיָּיךְ לְשׁוֹן ״חֵלֶק״ כְּלָל בֵּאלֹקוּת יִתְבָּרֵךְ, שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק לַחֲלָקִים חַס וְשָׁלוֹם.
אַךְ הָעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקֹב: ״וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּירוּשׁ, כִּי הִנֵּה בֶּאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, כִּי אַף דְּאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד מִתַּחַת לָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַחוּמְרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא״ – ״אֲנִי״ מַמָּשׁ, דְּהַיְינוּ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כִּבְיָכוֹל וְלֹא כְּבוֹדוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא קָדוֹשׁ וּמוּבְדָּל מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאֵינוֹ נִתְפָּס כְּלָל בְּתוֹכָם חַס וְשָׁלוֹם כִּתְפִיסַת נִשְׁמַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁמְּבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת.
וְלָזֹאת, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ לְבַדּוֹ כִּבְיָכוֹל, רַק הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחַיֶּה עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ הֶאָרָה מְאִירָה מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁהוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ״, רַק זִיווֹ וְ״הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם וְגוֹ׳״.
וְהֶאָרָה זוֹ מִתְלַבֶּשֶׁת מַמָּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, וְנִתְפֶּסֶת בְּתוֹכָם עַל־יְדֵי מְמוּצָּעִים רַבִּים, וְצִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמַּדְרֵגוֹת דֶּרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל וְכוּ׳.
וְהִנֵּה, הֶאָרָה זוֹ, אַף שֶׁלְּמַעְלָה הִיא מְאִירָה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, לְהַחֲיוֹת עוֹלָמוֹת נֶעְלָמִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאִדְרָא רַבָּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּרִדְתָּהּ לְמַטָּה עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים לְהַחֲיוֹת הַנִּבְרָאִים וְהַיְצוּרִים וְהַנַּעֲשִׂים, הִיא נֶחְלֶקֶת דֶּרֶךְ כְּלָל לְמִסְפַּר תַּרְיַ״ג, כְּנֶגֶד תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵן הֵן תַּרְיַ״ג מִינֵי הַמְשָׁכוֹת הֶאָרָה זוֹ מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהָאִיר לְנִשְׁמַת הָאָדָם הַכְּלוּלָה מֵרַמַ״ח אֵבָרִים וְשַׁסַ״ה גִידִים, אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ הוּא עִיקַּר תַּכְלִית יְרִידַת וְהַמְשָׁכַת הֶאָרָה זוֹ לְמַטָּה לְכָל הַנִּבְרָאִים וְהַיְצוּרִים וְהַנַּעֲשִׂים, שֶׁתַּכְלִית כּוּלָּן הוּא הָאָדָם, כַּנּוֹדָע:
וְהִנֵּה, מִסְפָּר זֶה הוּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֲבָל בְּדֶרֶךְ פְּרָט, הִנֵּה כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מִתְחַלֶּקֶת לִפְרָטִים רַבִּים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית, וְהֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁבְּכָל מִצְוָה – שֶׁאֵין לָהֶם מִסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת״ הֵן ס׳ מַסֶּכְתּוֹת כוּ׳, ״וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר״ הֵן הַהֲלָכוֹת כוּ׳, שֶׁהֵן הַמְשָׁכַת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן כוּ׳.
וְכֵן הוּא מַמָּשׁ בְּנִשְׁמַת הָאָדָם, כִּי הִנֵּה, כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הָיוּ כְּלוּלוֹת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְדֶרֶךְ כְּלָל, הָיְתָה נִשְׁמָתוֹ נֶחְלֶקֶת לְמִסְפַּר תַּרְיַ״ג: רַמַ״ח אֵבָרִים וְשַׁסַ״ה גִידִים, אַךְ דֶּרֶךְ פְּרָט, נֶחְלֶקֶת לְנִיצוֹצוֹת אֵין מִסְפָּר, שֶׁהֵן נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל מִימוֹת הָאָבוֹת וְהַשְּׁבָטִים עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְעַד בִּכְלָל, שֶׁיְּקוּיַּם אָז מַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר״ מֵרוֹב.
וְהִנֵּה, ״שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן״, שֶׁתִּיקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהָיְתָה נִשְׁמָתוֹ גַם כֵּן כְּלוּלָה מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, וְהָיָה מֶרְכָּבָה לַתּוֹרָה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנִּקְרֵאת בְּשֵׁם ״אָדָם״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כוּ׳״ – ״אֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה כוּ׳״, שֶׁהָיְתָה כְּלוּלָה וּמְלוּבֶּשֶׁת בְּנִשְׁמַת ״יִשְׂרָאֵל סָבָא״, הַכְּלוּלָה מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת.
וְזֶהוּ ״וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ – ״אֵל״ לְשׁוֹן הַמְשָׁכַת הַהֶאָרָה מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, לְהָאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי בְּנִשְׁמָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֵל ה׳ וַיָאֶר לָנוּ״; וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב, הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, מֵאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בְּנִשְׁמָתָם.
וּזְמַן גִּילּוּי זֶה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז הַהֶאָרָה בְּמוֹחָם וְלִבָּם הוּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהִנֵּה, אַף שֶׁגִּילּוּי זֶה עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּדֶרֶךְ פְּרָט, אֵין כָּל הַנְּפָשׁוֹת אוֹ הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שָׁווֹת בְּעִנְיָן זֶה לְפִי עֵת וּזְמַן גִּלְגּוּלָם וּבוֹאָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֲבוּךְ בְּמַאי הֲוֵי זָהִיר טְפֵי, אָמַר לֵיהּ בְּצִיצִית כוּ׳״.
וְכֵן, אֵין כָּל הַדּוֹרוֹת שָׁוִין. כִּי כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי הָאָדָם, כָּל אֵבֶר יֵשׁ לוֹ פְּעוּלָּה פְּרָטִית וּמְיוּחֶדֶת, הָעַיִן לִרְאוֹת וְהָאֹזֶן לִשְׁמוֹעַ, כָּךְ בְּכָל מִצְוָה מֵאִיר אוֹר פְּרָטִי וּמְיוּחָד מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְאַף שֶׁכָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל צְרִיכָה לָבוֹא בְּגִלְגּוּל לְקַיֵּים כָּל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְהַעֲדָפָה וּזְהִירוּת וּזְרִיזוּת יְתֵירָה, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, כְּפוּלָה וּמְכוּפֶּלֶת, לְמַעְלָה מַּעְלָה מִזְּהִירוּת שְׁאָר הַמִּצְוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בְּמַאי הֲוֵי זָהִיר טְפֵי״ – ״טְפֵי״ דַיְיקָא.
וְהִנֵּה, יִתְרוֹן הָאוֹר הַזֶּה הַפְּרָטִי לִנְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת אֵינוֹ בִּבְחִינַת טַעַם וָדַעַת מוּשָּׂג, אֶלָּא לְמַעְלָה מִבְּחִינַת הַדַּעַת, שֶׁכָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, וְדוּגְמָתוֹ לְמַטָּה הוּא בְּחִינַת הַגּוֹרָל מַמָּשׁ:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- יז - שנת תשט"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ב ע' 389
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.