ב' דחוהמ"פ. רצ"א ריגא.

212ב' דחוהמ"פ. רצ"א ריגא1.

למים שלנו — של שמורת ע"פ2 — הולך — כ"ק מו"ח אד"ש — בעצמו3. העמידו הצלוחית עם המים שלנו — של זכוכית4 — בחדרו עד למחרתו. ביום הובילוה, מעוטפת בנייר ואלונתית למקום האפי'.

ספר שלאפית שמורת ע"פ הי' תמיד אדנ"ע בעצמו ג"כ. הי' אומר ג"כ הלל, והי' מפסיק גם באמצע פרשה כדי להורות איך לאפות וכיו"ב5.

מצאתיו אומר "קרבן פסח" ומשניות פסחים פתוח מונח אצלו על השולחן6.

בשנה זו סדר ה"מצות" — לסדר — על טס של כסף7. למרור וחזרת הן חרייֵן, הן סאַלאַט8. המצות מניח בין כפלי אלונתית (ע"ד כמו בין דפי ספר, ודף בין מצה לחברתה)9.

קדוש בעמידה10.

הֵא לחמא בציירי11.

ליחץ הוצאתי את האמצעית כדי לפורסה, ואמר לי שצריך לפורסה בלי ראות12.

לא הי' מגבי' הקערה ורק מגלה מקצת הפת13.

213אינו מקפיד עה"ס14 הכתוב בסדור שתחלה יעמיד הכוס ואח"כ יגלה הפת וכיו"ב15.

בשעת אמירת "מצה זו שא"א ע"ש16 מה" או "מרור זה" וכו', אוחז המצה או המרור בידו עד "על שום" הב'17.

באמירת הללוי' — למעינו מים מעמיד הכוס18.

הולך אל הדלת לאמירת "שפוך חמתך"19.

ליל א' מקפיד שתהי' אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא בלילה הב'20.

ליל ב' מבאר בהגדה20.

לוקח האפיקומן של ב"ב (גיסי21 ואני) אליו22, ומצניעם ביחד עם שלו23.

באר בליל ב': באור הסמנים קדש ורחץ וכו', צוהו אדנ"ע ללמדם בהגדה של מהרמ"א24 (קצת מסופק אצלי. הכותב), וכמדומה לו שנקראת ההגדה "הגדת בן חורין"25.

אדנ"ע הי' תמיד אומר "לשנה הבאה" הא' מלעיל והב' מלרע26.

פעם אחת שאלו, וענהו — בחיוך — "וועֶסט עֶלטער וועֶרען, וועסט קליִגעֶר ווערען, וועסט פאַרשטייֵן".

פעם שאלו אדנ"ע מה דעתו הוא בזה, ויענה: שלפ"ד הוא ע"ד ורחל באה וגו' 214באה27, כי בארעא דישראל אין צריך הקדמות לזה, ומחכים בכל עת, משא"כ בני חורין צריך הקדמת הגאולה, ואינו מוחלט [צ"ע הפי' בזה והיחס לחלוק דמלרע ומלעיל28. ולפענ"ד אולי אפ"ל29 שהחירות כבר ניתן במ"ת, ובלמוד התורה כראוי נעשה ב"ח וכדאיתא (אבות פ"ו מ"ב30), משא"כ ביאת הארץ צריך לגאולה וכו'. הכותב].

באר נטילתו האפיקומן של ב"ב והצניעו עם שלו, "שמעתי שהוא כמו תכוסו על השה31, שיעשו קרבן פסח ביחד. פעם בקש נחמן מַריאַסין32 את אאמו"ר לקחת גם את שלו, ויענהו "דאַרפסט דאך וויִסען ציִ איִך וויִל"33.

גם אצל המגיד הי' מנהג זה. והי' מחלק תלמידיו לג' מחיצות. מחיצה א' ב' וג'. לא שמעתי אם הי' מצרפם לאפיקומן שלו, או רק שלהם. וכן הי' ג"כ אצל אדה"ז. — פעם א' לא לקח מאחד מחתניו ונעדר חתנו באותה שנה — כן הי' נוהג גם אדהאמ"צ. והצ"צ — הי' זמן שהי' סמוך על לגמרי על שולחן חותנו, זמן — שהי' בא רק להשלים הסדר אצל אדהאמ"צ, וזמן שהי' עושה כל הסדר לעצמו34.

215כל הפסח אוכל — מו"ח כ"ק אד"ש — רק בכף ולא במזלג35. המצות שלו — בעת האכילה — מכוסים תמיד במפה36. מרק כמעט שאינו אוכל. באחרון ש"פ אוכל גם במזלג, וגם מרק. אבל גם אז רק שמורה37, ובלי סוכר38.

תפלת חול של אדה"ז נמשכה שעה וחצי39.

אדה"ז הי' נקרא "דער ליִטואַק"40. פעם ספר לו הה"מ דבר בשם אלי', ויבקשהו אדה"ז שיתגלה אליו41.

מוצאי חה"פ.

פעם כלו הנרות בש"ק אצל הצ"צ. קרא א"י42 ואמר שיתן לו כוס יי"ש, וידליק נר, וככלותו לשתות כבהו. ויאמר לו הצ"צ שיתן לו עוד. ויהי כאשר הדליק הנר עוד הפעם, ויצוהו הצ"צ לחכות בחדר אחר עד שיתן לו.

אדנ"ע הי' כותב דא"ח43 בחוה"מ גם בדיו44.

במענה על שאלתי: לא שמעתי גם סברא לאמר תקון בשש"פ45. אדנ"ע הי' ניעור כל ליל שש"פ46.

תקון שבועות הי' אומר אדנ"ע בדרך בנסיעתו להדאַצ'עֶ47. והיו פעמים שאמר ב' פעמים התקון, באמרו: כדעת הלל — מפּאַריִץ48 — במעמד רשב"ץ49 הי' קורהו "ר"ה", רק בפני "הלל"50. — כי ר"ה מפּאַריִץ הי' אומר תקון ב' הלילות של שבועות51.

216גם לאותם שהיו נזהרים ללמוד רק דא"ח של "רבי", היו מקילים בשל ר"ה, כי52 הוא הי' שומר ביותר דברי הרב53.

כן הי' שולח הצ"צ אנשים "זיִצעֶן" אצלו וללמוד מדרכיו54. כן שלח הצ"צ55 גם ל56 אַזאַריצעֶר והרבה אנשים לר"פ מאַלאָסטאיקעֶר57.

התחיל58 לנסוע לליובאַויִץ ע"י ר' זלמן זשעזמער59.

— על ר"ז זה ספר לי אדנ"ע60 שהוא פי' גולל אור מפני חושך — הוא הצמצום, וחושך מפני אור — הקו"ח61. [הובא סתם בהחלצו רנט'62]. וסיים אדנ"ע: דאָס איִז פיה"מ63 פון אַמיִטוואָכדיִקען מעריב. ספר לי כשלמד עמי המשך רס"ו.

סדר למוד זה: למדנו יום ב' ד' ומוצש"ק. לומדים מתוך הכתב. הוא אחז כתב וגם אני, וכן למדנו. גם התחלת המאמרים לכל פרשה ופרשה. אחרי הלמוד הייתי עושה "הנחה" מכל המדובר בעת הלמוד64.

מסרתי לאדנ"ע שאלת איש אחד (לא פי' שמו. הכותב) "וויִ דערפיִלט מעֶן אלקות". ענני: זוהי שאלה, אבל בנוסחא אחרת "וויִ דעֶרפיִלט מען ניִט אלקות".

כשהיו מחכים — קודם התחלת המאמר או טרם צאת אדנ"ע לאמור המאמר — הי' כאו"א נדחק לעמוד בשורה היותר קרובה וגם כ"ק מו"ח אד"ש בין כולם, עומד לבוש שטריַימיִל והזיעה נוטפת על פניו, ולא הי' מוחה אותה בעת המאמר.

חשתי מעין עונג מדוחקא זו. ובזמנים שמצד בריאותי מוכרח הייתי לעמוד מן הצד, חשתי אַווייֵטאָג מזה.

בשנת רמ"ח כשנבחר אאמו"ר לגבאי בחברה קדישא, אמר דא"ח — "אין הק' בא בטרוניא עם בריותיו"65 — בביהמ"ד 217אצל העמוד בעמידה. וגם אז עמדתי אצלו.

"לפעמים לא יכולתי להתאפק מלחַייֵך מעונג בטוב איזה סברא שכליית בעת המאמר, והייתי סוגר עיני מיראתי לבלבל.

ר' גרשון בער פאַהאַרער66 הי' עומד — בתחלת המאמר. אח"כ א"י67, כי לא ראיתיו — בעינים סגורות ואצבעו בין שניו (הראה לצד הימני בפיו. הכותב).

מהרשנ"ע הי' אומר דא"ח בעינים סגורות. באמצע האמירה הי' פותחן לאיזה זמן וחוזר וסוגרן68. למולו עמד אדנ"ע, רז"א לא יכול לידחוק ולעמוד מפני בריאותו, רק באותן הפעמים כשהי' מהרשנ"ע מדבר דא"ח מעל הבימה — בייֵבה ג"כ — הי' גם רז"א על הבימה.

טרם צאת מהרשנ"ע לאמירת דא"ח היו כל הנאספים דוחקים א"ע, מתאמצים להתקרב וכו', אבל משיצא לא הניע איש ידו ורגלו.

והצווי הי' שבצאתו יסגרו הדלתות ואיש לא יצא ולא יבוא. מי שישן יוציאוהו וגם יתנו לו צעֶמעֶריִצעֶ להריח (אבק מעורר לזורר — ניִסעֶן69 — ביותר)70.

פעם אירע ואחר רג"ב מפאהאר רגעים אחדים, ונשאר כל זמן המאמר מעבר לדלת.

היו מאמרים שאמרם — מהרשנ"ע — פאַר דיִ קיִנדער מקודם, וחוזר ואומרם גם בש"ק, ולפעמים אמר בש"ק מאמר אחר71.

עד יום א' לפנות בוקר — פאַרטאָג — הרשות ניתנה לכנוס אליו ולשאול בהמאמר.

פעם נכנסו אדנ"ע ורז"א במוצש"ק לשאול דבר מה בהמאמר, ואמר שיחכו מחוץ לחדרו. חכו עד שעה 4 לפנות בוקר, שאז פתח מהרשנ"ע פתח חדרו וקרא אותם.

שש"פ בצהרים.

במענה על שאלתי: כמעט תמיד הי' אדנ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצדה. בעת קריאת השירה ועשה"ד מיסב פניו אל הס"ת72. בשעת קריאת שירת מרים מיסב פניו אל ארון הקודש.

אחרון ש"פ.

רשב"ץ49 הי' מוכר ספרים73. להליובליִנער74 לא הי' נותן מקודם הספרים גם לדפדף, אף שדרך מוכרי 218ספרים הוא, מפני זכרונו העצום, אלא שהי' לוקח מאתו אַ פּיאַטאַק75 שכר הלואת ספר.

פעם נכנס רשב"ץ אל הליובלינער וימצאו צוטראָגיִן ביותר והולך בחדרו אנה ואנה. עבר זמן רב ובראות הרשב"ץ שאין הוא מפסיק מהילוכו שאלו לסיבת הדבר. "וויִ רעֶכענסט דו איִך ביִן קלאָר משניות?" ויתפלא רשב"ץ מאד לשאלה זו, כי מילתא זוטרתי היא לגבי הליובלינער. ויספר לו הליובלינער: פעמיים בשנה הי' מנהגו לבוא לליובאַויִץ (והוא עודנו רב בפּאָלאָצק), והי' מותנה עם הצ"צ שבכל פעם יציע לפני הצ"צ איזה ענין אַ דורכגעארבעטען במשך חצי שנה זו, ושו"ט76 תרוויהו בזה. גם בפעם זה, כשנכנס אל הצ"צ התחיל להציע לפניו איזה ענין. הצ"צ שמע ורק אומר "נו, נו, נו". ויאמר לבסוף "זהו משנה". מובן איך נתבלבלתי בשמעי מענה זה. ויסף הצ"צ ויגד לי גם באיזה סדר ואח"כ גם המסכת (כמדומה לי מס' בכורות77. כ"ק מו"ח אד"ש), ואח"כ התחיל לאמר גם המשנה בלשונה. אבל גם אז כשאמר ב'ה' תבות הראשונות של המשנה, עדיין לא הבנתי השייכות אל הענין שבו דברתי, ורק אח"ז אורו עיני. וסיים הליובליִנער: "זהו תורה לשמה". האָט געֶכליִפּעֶט78 — לשון הרשב"ץ — ואמר "אם לפני ארבעים שנה הרגיש הרמת הרוח מעסק התורה, קאן מען שוין ניט צוקומען צו תורה לשמה אין דעם גלגול".

עד כמה גדול כח קדוש בשעת תשמיש79 אפשר לראות מר' מימון. שנשמת הרמב"ם לא היתה נשמה דאצילות, וע"י קדוש ר"מ הגיע הרמב"ם לזה שהשיג עד עולם הבריאה80.

הצ"צ אמר: אַ איִד דאַרף זיַין קלאָר ש"ס, וויִ דעֶר רמב"ם81. וישאלהו דודי הרי"ל82 אודותו, ויענה הצ"צ "עֶטליִכע מסכתות, והתחיל למנותן, ולא מנה רק מס' קטנות ומס' ערובין.

ישנו העתק מהרשנ"ע מצעטיִל כי"ק הצ"צ שהחליט ללמוד בכ"י83 שש שעות בלילה בעמידה נגלה. ות"ל שקיים ועבר על ש"ס בבלי וירושלמי וד"ח שו"ע84 בעיון85.

צהרים

אדנ"ע עשה מעשה ושתה יין בתוך הסעודה בברכה (כי לא הי' סמוך לקדוש), כיון שלא לצאת בברהמ"ז חובת ברכה 219מעין שלש על היין, וצרפו למה שטעם מכוס של ברכה, שיהי' כדי שיעור, וברך ברכה מעין ג' אחר הטעימה.

ש"ק כ"ד ניסן רצ"א. ריגא.

אדנ"ע אמר פעם הדרן בגמרו הש"ס בפעם הג'. ההדרן הי' מאמר דא"ח — מהו הדרן86. במשך שנת האבילות86, בא'87 שעל אמו זצ"ל88, סיים כל הש"ס להיא"צ, וש"ס משנה לסוף יא' חדש89.

כי הי' לומד בכ"י — לבד שעוריו — ג' פרקים משניות, בשחרית, מנ' וערבית, ואח"כ אומר קדיש דרבנן.

בכלל הי' לומד המשניות לעצמו אבל הי' נשמע קול הברה.

לסוף היא' חדש, בלמדו ממשנה האחר', הגבי' קולו ששמעו הכל. למד המשנה, אח"כ המפר' (רע"ב ותויו"ט) ע"ד הפשוט. ואח"כ86 אמר דא"ח "עמד וימודד ארץ" כעשרים מינוט — איש לא פלל שיאמר, ולא נאספו — אמר אח"כ בלחש בישיבה ואצל העמוד בעמידה כעשרים מינוט, ואח"כ אמר קד"ר90.

הי' חוזר משניות בע"פ, וגם בשנת הסתלקותו. ולפעמים הי' מו"ח רואה בספר והוא אומר בע"פ.

בכלל היו אצל אדנ"ע שעורים רבים91.

הי' לומד בכ"י ב' שעורים גמרא. א' לעיוני ב' דפים בשבוע. והב' למיגרס, הרבה יותר. ושעור זה הי' לומד גם ביוהכ"פ92 בין מוסף למנחה. (שאלתי ע"ד ת"ב והשתמט מלענות. אבל, כנראה גם אז למד. הכותב) גם שעור — לא בכ"י — בלמוד פוסקים. ואמר אדנ"ע שחו"מ הוא לומד בעונג, וא"ח יו"ד ואה"ע בדרך קבלת עול.

בת"ב הי' לומד כל המדרש איכה, וגם סוגית ר"י בגיטין93, בכל שנה ושנה94.

במשך כל השנה מסיים גם המד"ר95 — לוה מסדרות הארוכות ופורע באחרות.

בכ"י פרשה חומש עם פירש"י96, ובליל ה'97 מפרשת השבוע עם פירש"י.

220מהרשנ"ע אמר "אַ חסיִדישער יונגערמאן דארף לערנען חומש מיט רש"י", והי' אדנ"ע תמיד עושה כן. וגם הצ"צ למד בכל ליל ה'97 מפרשת השבוע עם פירש"י.

מלבד זה הי' לומד תורה (חומש) עם איזה פי'98, בכל שנה פי' אחר. פעם פנ"י. שאלתי ע"ד פי' הראב"ע, ואמר שפ"ז ג"כ99.

הי' אומר בכ"י תנ"ך בע"פ. שאלתי ע"ד דברים שבכתב וכו'100, ואמר שלא היו נזהרין בזה101.

בכ"י במשך שעה ורבע הי' "אַ שפּאַציִר בין הספרים". והי' לוקח איזה ספר ומעיין בו102. הי' הולך עם צעטיִל ובוחר ספר.

הי' אומר זוהר.

מפרשת ויקרא עד פ' נצבים, הי' אומר לפני קבלת שבת שה"ש103 — לא עם הטעמים, כ"א בנגון מיוחד לזה.

בשבתות הקיץ הי' לומד פרקי אבות — לפעמים ב' וג' משניות — בשבת, ולכן נמשך אצלו כל הקיץ104.

בש"ק מקדש, מזונות, אח"כ לומד ומתפלל מנחה, ואח"כ אוכל הסעודה. וכנראה, שהי' זה כדי להשלים ג"ס105 (בפעם אחר שמעתי ממו"ח, ששאל את אדנ"ע איזה מהם לסעודה ג'. וענה איזה שתרצה. הכותב) כי לא הי' אוכל סעודה ג'106, וגם אם אכל פירות, לא הי' זה להשלים ס"ג107. און דאס האָט עם געקוועצט. כך הי' רובא דרובא, גם בשבתות הקיץ. ואם, לפעמים, לא התפלל מנחה קודם הסעודה, היתה איזה סיבה בדבר.

א' כ"ה ניסן.

מהרשנ"ע הי' חוזר המאמר לפני רשב"ץ (בחיי הצ"צ). היתה אצלו אסיפת מקטרות (פּיִפּקעֶס), והי' אומר 221לרשב"ץ108: קום, זיי זיַינען שוין אַלע דא. דאס (בהראותו על מקטרת) איז יאשע (טומַרקין)109, דאס איז אייזיל האמלער110, דאס איז פרץ111 וכו' — כי את כולם הי' קורא בלא ר', גם דעם ליובליִנער74. לבד את ר"ה מפּאַריִטש הי' קורא בצרוף ר'112 — והי' חוזר המאמר.

ב' כ"ו ניסן.

יש112 אצלי בכת"י אדנ"ע המאמר — איתא במד"ת113 — שאמרתי להברמ"צ שלי, שנתן לי במתנה, שהוא הוא המאמר שדבר אדנ"ע ביום הברמ"צ שלו114. וישנו אצלי ג"כ בכת"י מהרשנ"ע שנתן — להברמ"צ של אדנ"ע — לאדנ"ע במתנה115.

גם לברמ"צ של רז"א כתב מהרשנ"ע מאמר דא"ח שיאמרנו רז"א, אבל אח"כ לקחו בחזרה, והוא כרוך בביכעל של שנה ההיא. משא"כ במאמר של אדנ"ע.

בב' המאמרים ניכר שהם בשביל נערים לאומרם לברמ"צ. אבל עתה, אין זעכציִג יאָהר אַרום, לאחר שיודעים דברי ימי חייו של אדנ"ע ורז"א, רואים וויִ עֶס שפּיִגעֶלט זיִך אָפּ בהמאמרים האלו חייו של כאו"א.

מלבד זה, אמר גם מהרשנ"ע, חסידות לכל ברמ"צ116. לברמ"צ של אדנ"ע "הוא הי' אומר בן ה' למקרא".

אדנ"ע ורז"א לבשו להברמ"צ סיורטוק משי ושליַפּעס. בני הצ"צ קײַלעכדיִגע היִטלעֶך ג"כ. שטרײַמלעֶך הי' נושא הצ"צ, גם מהרשנ"ע (כנראה בעת נשיאותו. הכותב).

אני לבשתי אבנט בשנת נא', אבל באופן שלא יראו. ובאייר נג'117, שאז התחלתי להניח תפלין בגלוי, בגלוי.

תפלין התחלתי להניח בתמוז נב'118.

222ימים אחדים לחנוך, וביב' תמוז נב' בברכה118. הנחתים בחדר אדנ"ע שאיש לא ידע מזה.

מתחלה הייתי רק קורא ק"ש בלא ש"ע בהם, ובאלול נב' כל התפלה בתפלין. הייתי הולך לביהמ"ד, נושק הציצית, עומד לש"ע וכו', אבל בשעת מעשה הייתי אומר פסוד"ז, תהלים ומשניות בע"פ119.

באייר נג'117 התחלתי להניח תפלין גם בפרהסיא.

אמא זקנתי — (הרבנית רבקה ע"ה120) — קראה אותי, נתנה לי במתנה אבנט (אבנט סתם), באמרה אני נותנת לך אבנט כמו שנתנו לאביך121,

— להברמ"צ122 (או לתחילת הנחת תפלין?. הכותב) של מהרשנ"ע אמר הצ"צ להרבנית מוסיע תי', איך רעכען עם געבען אַ גאַרטעל ווי דער זייֵדע האט מיט מיר געטאהן. ותשאל אותו הרבנית מפני מה לבניו האחרים לא נתן, ויענה הצ"צ: באַ אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט און אַף אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט. להברמ"צ של אדנ"ע נכנסתי אל מהרשנ"ע — כ"ז הוא מדברי הרב' הזקנה זצ"ל — ואמרתי לו ע"ד נתינת אבנט לאדנ"ע. "עֶס איִז אַ גליַיכע זאך" ענה מהרשנ"ע. —

ושאל אצל אביך מה שאמר לו אז אביו בשעת הנתינה.

רצתי תומ"י לשאול, אבל בדרך מרוצתי נחתי מההתפעלות, ולא הי' בי די עז להכנס לשאול. הלכתי להמלמד שלמד אתי אז — ר' ניסן שמו123, מלמד טוב. הי' לומד אתי גמרא ב' מס' שונות. א' עם כל התוס' ובעיון. מס' שני' למיגרס ולא כל התוס' — וספרתי לו מה שספרה לי א"ז. יעצני שלא אספר לאיש מזה ושאשאל את אדנ"ע124.

ועוד סיפר לי — ר"נ הנ"ל — בשם חמיו ר' פסח מלמד דרדקי125 — עם בניו של הצ"צ, ואח"כ עם בניו של מהרשנ"ע. ולכל ברמ"צ היו נותנים לו מתנה עשרה רו"כ (כנראה, גם אצל הצ"צ. הכותב). להברמ"צ של אדנ"ע נכנס ר"פ הנ"ל אל מהרשנ"ע, קבל את י' רו"כ, ונכנסה גם הרבנית, ויתנו אבנט (או שמהרשנ"ע רק ספר לר"פ שנתן אבנט וכו' ולא הי' בפניו. הכותב), ויאמר ר"פ למהרשנ"ע: כמו שעשה אביכם עמכם, שעודני זוכר, איך שנתן לכם אבנט להבמ"צ, ואמר126 חגרה בעז מתני'127, חגור הוא על הירך, מ'דאַרף איִצט אין דערוף ניִט 223טראַכטען.. . מיט דער ציַיט.. . חגור חלציו (או חלצים והוא לשון חנוך. מאמר המוסגר של מו"ח אד"ש) חגור לחלציו128. להברמ"צ של רז"א לא חפצתי לשאול, אבל עתה.. . מפני מה השינוי? "פסח, (וזכורני שבעת שספר לי ר"נ כ"ז נשתוממתי על שקרא אותו מהרשנ"ע בלא ר' אף שהי' רבו. מאמר המוסגר של מו"ח אד"ש) באַ אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט און אַף אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניִט. ווער ס'פאַרשטייט — פאַרשטייט. ווער ס'פאַרשטייט ניִט — פאַרשטייט ניט.

[מהברמ"צ (?) הי' מקפיד מהרשנ"ע שיקראו את בניו וחתנו בר"ת רז"א וכו'129. וגם הוא עצמו הי' אומר גייֵט צו רז"א'ן, צו רמ"ל'ן130 וכו'. פעם עמד מהרשנ"ע אצל חלון חדרו וישמע את רד"צ חן131 אומר שילך לחזרה אל אדנ"ע, וקראו בשמו בתוספות ר'. ויקראו מהרשנ"ע ויאמר: קום איך וויל אַ קוק טאהן ווער ביסט דו וואס דו רופסט עם וכו'! רד"ץ פרץ בבכי וכו'. מוסגר ממו"ח אד"ש].

ויספר לי ר"נ איך הברמ"צ של רז"א היתה ברוב פאר. היתה יט' תמוז132, ויתחילו לחגוג ימים אחדים קודם יז' תמוז. הסעודה ערכו בגן וכו'.

חשבתי לשאול את אדנ"ע עוד באותה לילה. אני לא הייתי אוכל בצהרים, לבד בש"ק, אתו עוד, כי לא הי' מתאים אל סדה"י133 שלי. כן סעודת הערב לא הייתי אוכל אתו, אבל ממעריב הלכנו יחד — כי בימי הספירה היו מתפללים מעריב בצבור. ואדנ"ע הי' מאריך הרבה מאד בברכת הספירה ובעצם הספירה. וחשבתי שבחזירתנו הביתה אעשה תנועות המורים שיש לי דבר לשאול, וכאשר ישאלני יוסף — והי' קוראני יוסף כמעט כאלו נכתב ב"שין" — יושף. ולפעמים בשעתא דבדיחותא, בסיבת מאורע אחד, ר' איִצ'ל, וואס זאָגט ר' איִצל וכדומה — מה לך, אשאלנו. אבל באותו ערב באו אל החצר כמה בע"ב בד"ת134 שיפשרו ביניהם, ולא אסתעייא בידי מילתא. ולמחרתו בבקר כשראני מחכה אצל דלת חדרו ושאלני, ספרתי לו ע"ד נתינת האבנט. נתרגש מאד ומיד נראו דמעות בעיניו, וישקני על מצחי.

עוד קודם מלאת לי יג' שנה, היו בידי ב' מתנות מאדנ"ע כת"י דא"ח.

224מאמר "מה רבו מעשיך" — כתי"ק אדנ"ע בעפרון — ו"ת"ר נ"ח" — כת"י ר"ש כותב135 עם הג'136 אדנ"ע137 —

"מה רבו מעשיך" נתן לי בשנת נב', באמרו זהו א חסיִדיִשע נשיקה ובמשך הימים אספר לך.

ובשנת נו' ספר לי138 אשר בשנת מד' — ואדנ"ע דר אז בב' חדרים. חדר המטות, וחדר שבו ישב אז אדנ"ע עם רי"מ מפּאלטאווע139 ולמדו. וגם מטתי עמדה שם. זה הי' בלילה וישנתי במטתי. מספרים שהייתי יפה און אַ ליכטיגער קינד. ויַראני רי"מ בישני, ויתחילו לדון ביניהם, ע"ד בני תמורה140 ע"פ פשט, ויותר בדקות ע"פ באור דא"ח. ויאמר רי"מ, שמראה שלי וזיו פני מורה על טהרת המחשבה וכו'. ונתעורר אז החפץ אצל אדנ"ע לנשקני. ויעלה ברעיונו איך שבביהמ"ק מלבד שהיו מביאים קרבנות, הביאו ג"כ כסף, זהב וכו' לבדה"ב141. והחליט להחליף נשיקה זו בדא"ח. ויכתוב אז את המאמר "מה רבו מעשיך" אשר נתנו לי בשנת נב'.

כן קבלתי בשנה זו גם מאמר "ת"ר נ"ח". זה הי' אחרי חתונת דודתי מושקע תי'142. אמר לי בחיוך: ביִסט אַ ש קפּץ. ווי קומט אַ איִנגל פון 12 יאהר זיַין אויף (שטייֵען?) אַ גאַנצע נאכט צו חסידות143. אלטע אידען זיינען ניט געווען. ונתן לי את המאמר במתנה.

"מה רבו מעשיך" למד עמי כ1 חדשים לפני הברמ"צ. בתחלה כולו ואח"כ מעט מעט עד שידעתיו לחזרו.

מלבד זה צוה לי ללמוד המאמר לברמ"צ שגם הוא אמרו, וכנ"ל144, ומאמר "הוא הי' אומר".

הברמ"צ שלי הי' ביום ב' ואז עליתי לתורה. כשהייתי עמו על האוהל, צוה לי לאמר שם "הוא הי' אומר", ועוד מאמר (כמדומה "מה רבו". הכותב)145.

בש"ק שלאח"ז חזרתי בחדרו "הוא הי' אומר", ועוד מאמר145 (כמדומה שלברמ"צ. הכותב), בעמידה, וגם הוא 225עמד, לבוש בקײַלעכדיקע היִטל. עמדתי ופני אל המקום ששם ישב תמיד, והוא עמד מן הַצד. ה"חזרה" היתה קשה לי, כי הי' מאמר ארוך, ובמקומות אחדים עוד לא הבנתי.

גם "לפּמדות" בנגלה למדתי בע"פ, אבל לא אמרתי.

רז"א הי' מניח רק תפלין דרש"י ור"ת. מהרשנ"ע הי' איזה זמן שהי' מניח דרש"י ור"ת בב"א146, ומתפלל בהם כל התפלה. והי' קטנים ביותר, פחות מאצבעים וכו'147. ואדנ"ע גם הוא הניחם איזה זמן, והי' קשה בעיניו מאד, מפני קוטנם פחות מאצבעים. והי' מכון להיסח הדעת, פושטם, וגם הטלית, ואח"כ לובש דרש"י עוד הפעם בברכה148. ושאלתיו — דברי מו"ח אד"ש — אלא איך להתנהג, ויענני, איך בין געפארין צום טאטען און געפרעגט.

אח"כ היתה הנהגת אדנ"ע149: הי' מניח דרש"י ומתפלל כל התפלה עד אחרי עלינו. פושט ש"ר דרש"י ולובש ש"ר דשימושא רבה, אומר ק"ש, ולומד פרק א' משניות. פושטן, לובש דר"ת, אומר בתחלה ק"ש, אח"כ וידבר, ואח"כ תהלים (יום בחדש), וגמרא למיגרס דף א' (כמדומה שבתפלין דר"ת הי' לומד גמרא. הכותב) על הסדר. אח"כ פושט ש"ר דר"ת ולובש ש"ר דראב"ד, אומר ק"ש, ולומד ירושלמי, ולא הי' שעור קבוע ללימוד הירושלמי150. ושלשה דפים גמרא למיגרס הי' לומד בכ"י151, אחרי תפלת שחרית, מנחה וערבית. משניות רק בבוקר, כנ"ל. כן הי' אומר קאפּיטעל א' מתורה, כן מנביאים, וכן מכתובים152. התנך הי' מונח פתוח לפניו. אבל הוא הי' אומר בע"פ.

226גם בקטנותו הי' אַ פרומער מאד153. רז"א פלעגט עם דערגין דיִ יאהר154, והוא הי' שומר חיוב מנהג כבוד באחיו הגדול. רז"א הי' רב עם אחותו ד"ל155, תופסה בשערותי', אבל הוא הי' נזהר גם מלתת לה יד וכדומה. פעם שחקו ברבי וחסיד156. ויאמר אדנ"ע "איִך וועל קיין רבי ניט זיַין — ומפני קוטנו אמר עוד אז י' במקום ר' — איך וועל זיין אַ חסיד. אַ גט איז איינער, א רבי איז איינער, חסידים איז אַסך".

בכ"י היו באים אל הצ"צ157, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו, והוא הי' נותן להם אַ צווייֵער158. פעם159 בעת יחידות — והי' אחרי הסתלקות הרבנית160, והיו דרים עם הצ"צ161 — חפץ גם אדנ"ע ליכנס, והוא אז כבן ג' וחציד' שנים, באמרו שגם הוא צריך ליכנס. ורז"א מתגרה עמו שלא יתנו לו ליכנס. כאשר לא הרשו לו ליכנס, התחיל לבכות. וישמע הצ"צ וישאל "וואס וויינט עֶר? וצוה להכניסו. ולאדנ"ע אז אומנת — ניַנקעֶ — א"י162, והי' אדנ"ע מדבר גם רוסית עי"ז, ולא חפץ לעזבה מבחוץ, ויכריח שגם היא תכנס, וידחקה לבין התנור והכותל, והוא נגש אל הצ"צ וישאל: וואס פרעגט מען בא דיר, זיידע? ויושיביהו הצ"צ בחיקו, ויקח את ידו וייֵמה בשערות זקנו, באמרו "צו באַרשט מיִר דיִ באָרד, צו בארשט מיר די ב'. וסיים "דאַכצאַך צובאַרשט". וספר זה אדנ"ע פעמים רבות בקורת רוח163. וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא, באמרו להחסידים "דער זיידע, דער יעבע164 האט געגעבען אויף משקה".

שנים רבות אח"ז. הי' ניעור ליל ה' ומוצש"ק165. ער"ש הי' רוחץ בחמין (לא כל גופו)166. ביום ו' אחר חצות ישן ב'ג' שעות167. נוטל צפרניו166 וגם הציצים הסובבים.

שמו"ת בע"ש אחר חצות168 פסוק פסוק169.

227לא הי' טובל בע"ש רובא דרובא, כ"א בש"ק שעה 43 בבוקר.

בין מנחה למעריב בש"ק הי' מיַקר כל רגע.

בש"ק170 הי' בא להתחלת התפלה 8 ולפעמים עוד קודם ההתחלה. מסיים בשעה 4 או 3 אחה"צ. בתחלה לא חפץ לעכב הסעודה, כי ע"פ רצון אמו הרב' זצ"ל חכו עליו, והתחיל להתפלל שעה 6; אבל היא בכתה ע"ז, וחזר לדרכו.

בימות החול הי' מסיים התפלה בשעה 32 אחה"צ. אבל היו פעמים שסיים עם המנין — עשרים מינוט אח"ז, ופעמים שהי' מסיים 5 אחה"צ.

כ"ז ניסן — ט' אייר, רצ"א. ריגא.

אדה"ז למד את ר' אברהם בעל מגי' קריאה בתורה ודקדוק. לאיש א' העמדת הסכין. את רב"ש נ"ע171 — קריאת התורה, והוא אז כבן ז'כבן ח', והי' קורא רבשנ"ע כשנה לפני ההסתלקות (בשעת ההסתלקות הי' בן ח' וחצי, ט172 — [איני זוכר ברור. הכותב]) במנינו של אדה"ז, בש"ק מנחה וביום ב' וה'173. כן למד אותו אדה"ז קריאת כתובים ג"כ.

גם מהרשנ"ע174 ידע קריאת כתובים. פעם אמר פסוק בתהלים עם הטעמים, און האָט זיך געֶהאַלטען דערנאך אַ פערטעל שעה פאַרן האַרצען175. רז"א176 לא יכול ללמוד קריאה זו.

אדה"ז הי' קורא בעצמו בתורה בש"ק וביו"ט177. והי' עומד מצד הימני, וטליתו על פניו, עד למטה מעיניו, אלא בשעה שנגש העולה לתורה, הי' מגבי' עיניו ומביט בו178.

כשהיתי בוואָרמס179 ראיתי שם ס"ת 228שקבלה בידם שכתבה מהר"ם מרוטנברק. וכידוע שלא רצה שיפדוהו בדמים מרובים180, ואמר להשר שיביאו לו יריעות לכתיבת ס"ת, והשר ימכרה. ויכתוב את הס"ת. כשבא ליתנה, לא יכול השומר בשו"א181 לקחתה. וע"פ הצעת מהר"ם, הניחה מהר"ם בארגז שהביאו לו, וילך מהר"ם אל שפת הנהר (או הים) ויניח הארגז בנהר, ויחזור לביהא"ס182. הארגז צף עד לעיר ווארמס, ושם נתקרב לשפת הנהר. כשיצאו אנשים לשפת הנהר וחפצו לקחתו, נתרחק לאמצע הנהר. ויצא ההגמון עם צלמיו וכו', ויתכסה הארגז תחת המים. ויגזרו קהלת היהודים ת"צ183 וכו', ואז נתקרב הארגז ויקחו את הס"ת. את הארגז לקח לו ההגמון במתנה, והי' יוצא עמו במלחמה ומצליח.

ניכר בכתיבתה — שאינו סופר אומן. הרבה אותיות מלופפות184. ופצוע דכא ב"אלף", כהוראת אדה"ז185.

וכן היא כתובה גם בס"ת בפראַג, שקבלה בידם שהגי' עזרא הסופר. כי המהר"ל כותב שבימיו זכתה פראג שהביאו לשם ס"ת, שעפ"י הקבלה הגי' עזרא הסופר, וע"פ קבלה זו הי' ס"ת זו עצמה שראתי'186. קורין בה בשמח"ת ובלא ברכה, לא תחלה ולא בסוף, אחרי מעשה שקרה זה רבות בשנים. וגוללין אותה תמיד על פרשת שמע. השמש ירא לקחתה מן הארון, ולקחתי' אנכי. מצאתי דכא באלף. באיזהו מקומן אותיות מלופפות.

במגלה כתי"ק של מהרשנ"ע י' בני המן אינם בעמוד לבדן187.

ע"ד שתית מים ממעיני הרפואה188 אם לברך ע"ז189. יש ברכה ותפלה. ברכה 229היא ברוך, תפלה — היא יה"ר190. וקודם השתי' רק יאמר: יה"ר שיהי' לרפואה191. כן הורה הצ"צ למהרשנ"ע הלכה למעשה. ואמר שיכון מקודם כמו לברכה: ינקה ידיו וכו'192. ויש ע"ז ראי' משני מקומות בש"ס. מק"א) שא"צ לברך, מק"ב) שיה"ר נחשב לברכה193 (?. הכותב).

[ר"ח מבריסק הי' מספר מעשיות מצדיקים. הי' איש חכם מאד. ספר בשעת האסיפה בפ"ב ע"ד צענז לרבנים194: זהו דבר ידוע ששמיעת "כתר" מרל"י מבאַרדיצעב בימים הנוראים הי' פוקד עקרות. ויש לזה מקור בש"ס. והתחיל להציע הראי', והיו שם רמ"מ חן ורי"י ראפלאוויץ נ"י195 ונתפלאו במאד מאד].

פעם אמר אדנ"ע לקאפּעל זעליקסאהן196 במעמד מו"ח אד"ש, במענה על דבריו של ק"ז197 שאמר שאומרים "נֶהי": קאפּעל, קאפּעל, אָן אַ קעֶפּעל! איך אינך זוכר שאמר לנו אאמו"ר (מהרשנ"ע), שאומרים "נ הי" או "נהי"198. "נַהי" זאָגט אַ מתנגד, מֵתנפּגיד.

... לכל דבר צ"ל כלי199 — בשיחה ע"ד פרנסה — וכידוע דאדה"ז שלח לחולה חצי כוס מים ופרוסת שמורה200.

כשב' פרשיות מחוברות היו אומרים — בינם לבין עצמם — ב' ההפטרות, וכן אם הי' שבת ור"ח וכה"ג — אחרי קריאת שמו"ת ב' הפרשיות201. כן למדו אותי.

יום ב' י' אייר רצ"א. ריגא.

רק במקום אחד מצאתי שכתב מהרשנ"ע על גליון כי"ק של הצ"צ הג'202 קצרה, לשון הע"ח עם איזה 230אותיות, וג"ז תימה בעיני. משא"כ כי"ק של הצ"צ שהיו בקאפוסט נמצא הג' — על הגליון — של המג"א203. וכן מפאת ההתרשלות נאבדו ונשרפו הרבה כת"י, ומהם אחדים כי"ק של הצ"צ אצל מהרי"ן204.

מהצ"צ נמצא שהציב סמנים על הכי"ק של אדהאמ"צ, או אותיות (לסַמן מקום ההג' שלו, או הקצורים). באיזהו מקומן, על הגליון, הג'. אבל ע"פ הרוב גם בלא סמנים. אלא שמציין "עמוד... שיטה... (ומציינים המלה שבהתחלת העמוד או השיטה. וכן ראיתי גם אצל מהרשנ"ע ואדנ"ע שמציינים כן לכתבים שלהם גופא ג"כ. הכותב), אף שלא הי' כ"כ חפּסידיג לאדהאמ"צ205. בתחלה הי' יותר... לאדהאמ"צ, אבל כשהתחיל לומר מאמרים הארוכים206, הי' גם פעמים שלא הי' בשעת אמירת הדא"ח207.

משנת תקס"ו ואילך, הי' אדה"ז אומר דא"ח ברבים, פעמַיים בחודש208. שבת מברכין ועוד פעם. אם הי' שבת ר"ח לא הי' אומר.

משנת תקס"ט, לא הי' אדה"ז מקבל אנשים השואלים209 (כ"א אלו השואלים יחידות גשמיית, פרנסה עצה וכיו"ב, או עניני העיר וכו'), והי' שולחם אל אדהא"מ באמרו: "גייֵט צו מיַין רבי'ן". והי' נכנס אדהאמ"צ אל אדה"ז מקודם, ובא אח"כ מוסמך, ועונה על היחידות של עניני עבודה, השכלה. כשהיו מבקשים ברכה הי' נכנס אל אדה"ז על איש פרטי זה בפרט, ובא ועונה. פעם כשבא אליו איש אחד, והתחיל להכן ליחידות, ענהו: צו וועמעֶן דו ביזט געקומען, איז ניטא אין דער הייֵם210. ורק חזר אתו דא"ח ששמעו, אבל לא קבל היחידות.

וברצון אדה"ז, הי' אדהאמ"צ אומר דא"ח ברבים211, מאמריו של אדה"ז בהוספת אותיות, או גם ענינים, אלא שהי' אומר לא בזמן אמירת אדה"ז. היו גם ש"ק כאלו ששניהם אמרו, לא בב"א212 וכנ"ל. לפעמים חזר המאמר שאמר אדה"ז, ולפעמים מאמר אחר. אירע ג"כ, שאדה"ז שמע אמירת אדהאמ"צ, ופשיטא שהרבה מהחסידים שספרו לאדה"ז המאמר שאמר אדהאמ"צ. ונפלא הוא מסירת ונתינת כחות מאדה"ז לאדאמ"צ, עוד בחייו.

בתחלה הי' אומר אדהאמ"צ מא' 231קצרים213, אף שהי' כותב בארוכה, ואח"כ התחיל גם לאמר בארוכה. ואז אירע שהצ"צ לא בא לשמוע. קרה שאדהאמ"צ אמר דא"ח ג"פ בשבת אחת214, או שהודיע פתאום שבשעה ד' לפנות בוקר יאמר דא"ח, ואז לא הי' שייך שיהי' הצ"צ, כי לא הי' מתאים לסדרו שלו.

רח"א215 אחי אדהאמ"צ איז געווען אַ בעה"ב. זייער אַ קלוגער, אַ שייֵנער. און האָט גאָרניט גערעדט. געֶדאַווענט און געלעֶרנט216. הי' שומע דא"ח מאדהאמ"צ. מופתים פלעֶגט דער מיטעלער רבי, צו עם אָפּשיקען אַן עצה, רפואה סגולה וכו'217. כשהיו באים אל רח"א הי' אומר: "אַזוי עֶר האט אָפּ געשיקט צו מיר... הי' לובש השטרײַמיל, כי הי' לבוש כובע עגול, ועונה.

פעם אמר אדהאמ"צ לא"ז218 הרבנית מוסיע (בתו): זאָג עם. .. (להצ"צ. הכותב) אַז די מופתים רעֶכען איך אָפּגעבען דעם יונגעֶרען אייֵדים (ר' יעקב ישראל219. הכותב). ותען: דו קאָנסט געבען, וואָס דו האָסט. וואָס דעֶר זייֵדע220 האט עם געגעבען, איז זיַינע. ויען אדהאמ"צ: עס איז דאָ כדי חלוקה221. (סיום המעשה לא ספר. הכותב).

אצל222 הצ"צ הי' הגביע שעליו קדש אדה"ז בשבת האחרונה223 בכפר פיענא224, ובו גם שיורי היין מהקדוש (כמובן נקרש ונתייבש). והי' מעמידו על השלחן בשעת הסדר בפסח. כן הי' עושה גם מהרשנ"ע, ואח"כ גם אשתו הרבנית רבקה נ"ע. עד שפעם בשגיאה הדיחתו המשרתת225.

היו זמנים שהצ"צ הי' אומר ביו"ט הלל לפני העמוד226, במקום הש"ץ.

232יום ה' כ' אייר.

הצ"צ קנה בשביל כל נכדיו זאַצ'עֶטנע בילעֶטעֶן227 — שמחיר כ"א הי' ת"ק רובל — ובזה היו נפטרים מעבודת הצבא. רז"א יצא חפשי מפני שהי' בעל בשר, והחזיר כרטיסו, וקבל את הכסף בחזרה. אבל לאדנ"ע לא הועיל228.

הצ"צ וכן מהרשנ"ע היו נרשמים בפלך וויטעפסק ודרו בפלך מוהילעב. ולוויטעפסק ולגובערנאטאר229 שלה יתרון על מוהילוב וגובר' שלה, כי איזה זמן היתה וויטעפסק קניאַזשעסטווא230 וכו'. ויבקש הגוברנ' של וויטעפסק והוא ממשפחה מיוחסת — וועֶרעֶווקין שמו — את רשיון הגובר' של מוהילוב לתפוש את אדנ"ע ולהכניסו בַצבא — חפצו מאד בזה שאחד ממשפחת ש"ס231 יעבוד בצבא. ויהי' בזה תעמולה גדולה בין בנ"י שיעבדו ג"כ בצבא, ולא יעלימו את בניהם. וגם הבטיחו כמה הנחות שידור בדירתו ולא בקאַזאַרמעֶ232, שיהיו הבגדים בדוקים משעטנז וכו' — ויענו ממוהילוב, שלא יפריעו בעדו, אבל גם לא ישתתף בדבר.

וישלח הגוב' מוויטעפסק ז'שאנדאַרמ'233 אחדים, ופקודה בידם להביא את אדנ"ע234.

שעה לפני בואם לליובאוויטש קרא מהרשנ"ע את איוואַן — הרכב שלו — ויצווהו שיכין הכל לנסיעה, ויסעו במהירות אף שאולי ימותו הסוסים. לראשונה יחנו בהוסײַן (?) — והיא 35 ווירסט235 מליובאַוויטש — וזה יסעו במשך שעה וחצי, ואח"כ ב' ווירסט אחרי סמאלענסק, וכל הנסיעה — במשך 4 שעה.

ויושיב את אדנ"ע ואחיו הגדול של ראובן וואָראָבאֵיציק236 בַפטרבורגער שליטעל237 — כי זה הי' בחורף — ויסעו כנ"ל. מאחרי סמולנסק חזר איוואַן, בסמולנסק לא התעכב — כי כ"ז צוה עליו מהרשנ"ע — אבל הסוסים מתו בדרך. ומהרשנ"ע נתן לו מתנה עשרה רובל, עבור זה.

מהרשנ"ע צוה לשומרי החצר שלו — כי שני שומרים היו בחצר וב"ש238 מבחוץ והלכו עם שעונים — קאָנטראָל זייֵגעֶר239 — שבבוא איש יענו, אשר נצטוו שלא לפתוח השער בלילה עד שעה ו' בבקר. (וגם פקודה היתה בזמן ההוא, אשר בבית אזרח נכבד לדורותיו240, אסור לחפש בלילה). וכך הוה.

233ויחזור הפקיד עם הז'שאַנדרמים בשעה 9, וימסור להם מהרשנ"ע שאין הוא יכול צונעמעֶן עד שעה 12, ויכנסו אז לחדרו.

ויאמר הפקיד שצריך הוא לעשות בקור. ויענהו מהרשנ"ע: נו, חַפש. אני רגיל שאין מחפשים אצלי, אלא שואלים אותי ועושים עפ"י דברַי. ויאמר הפקיד האם יודע הוא מי שלחו, ויענהו: אני יודע מי הוא, הַיודע הוא מי אני? אבל יֵדַע! ואהי' בוויטעפסק ואתראה עמו241. ועתה חַפש. ויצא מחדרו אל הסוכה.

הגובר' ממוהילוב צריך הי' לנסוע אחרי חדש וחדשים לבקר את פלכו. ובפעם הזה הקדים נסיעתו, ויסור לליובאַוויטש ויספר למהרשנ"ע את אשר בקשו הגוב' מוויטעפסק, ותשובתו וכו'.

מהרשנ"ע נסע לוויטעפסק וילך — וד' ה' מהחסידים (ביניהם גם מחותנו גינזבורג242, וישניאַק243 ועוד) אל הגובר', לא בביתו, אלא במקום ש"מקבל אנשים". הגוב' קבלו בספ"י244. ויאמר לו מהרשנ"ע שמבקשו להסיר הגזירה מעל בנו וכו', ויענה הגוב' שזה תלוי בפ"ב245, וכי קבל משם פקודה וכו'.

למחרתו בקר הגוב' את מהרשנ"ע, ועוד הפעם דברו עד"ז. ויבקש הגוב' את מהרשנ"ע שיבקרו עוד הפעם, אבל בביתו.

וויערעווקין246 הי' נוח לכעוס. וכשבא מהרשנ"ע עתה לביתו ויאמר לו ברור אשר בנו לא יעבוד בצבא, קצף עד מאד והתחיל לדבר קשות.

ויאמר לו מהרשנ"ע: היום ערב הנני נוסע לפ"ב. מחר ערב הנני בא לשם (כמדומה שכן ספר. הכותב). ליום הג' בוקר אהי' במיניסט'247 ואבטל הגזרה. בא"ל248 יתרצו לזה, הרי רק אחת נשאר לי לצאת מהנתינות (פאָדאַנסטוועֶ) ולנסוע עכב"ב לא"י249. ולכן אני מבקשך להכין בכל אופן כל הנצרך לזה, גוברנ' פּס250. אבל אם הדבר תלוי בך, בטל אתה את הגזירה, ואל תכריחני לנסוע, כי במחיר יקר תשלם בעד זה. והנני נותן לך זמן עד צאת המסע. וילך לך251. הגובר' ענה בודטעֶ זדאָראָווי252. אבל הוא לא ענה.

נסע לפ"ב שהא שם ימים אחדים, הגיש חומר המראה כי בפלכי מוהילוב וויטעפסק אין בנ"י משתמטים מעבודת הצבא (שזה הי' טענת ווערווקין. כי כ"ז עורר ווערעווקין בהרצאה שלוחה ע"י מוויטעפסק לפ"ב) וכו', ובטל את הגזירה.

234בחזרה נסע ג"כ דרך וויטעפסק. אמר שם דא"ח, ובתוך המאמר אמר "החל הנגף" (בכלל הי' אומר פעמים רבות בתוך הדא"ח תיבות שלא הי' להם שייכות אל המאמר253) ויסע לליובאַוויטש. ותומ"י חלה ווערעווקין — האָט עֶם צונויפגעֶדרייֵט ווי אַ בייֵגעל, סבל מכאובים גדולים. אשתו שלחה שליח לליובאַוויטש לבקש מחילה, אבל מהרשנ"ע לא קבלו. וכעבור איזה זמן מת ווער' מתוך יסורים גדולים.

עוד פעם הלשינו על אדנ"ע בנוגע לפריזיוו254, ואז סו"ס מוכרחים היו להגיש תעודה מג' פרופ' שאינו ראוי לעבודת הצבא255. אחד מהם הי' בערטענסאָן256.

יש אצלי דא"ח של אדנ"ע כתוב בפ"ב במרתף שבו התחבא אז257.

בקיץ258 שאחרי הסתלקות הצ"צ הביט מהרשנ"ע בחלון. ברחוב עבר אחד מווידז259, ובראותו את מהרשנ"ע, נופף באגרופו למולו. מהרשנ"ע חייך. ויושט האיש ג' אצבעות (א' בין ב'), ויסתכל בו מהרשנ"ע, ותשאר יד האיש כמו שהושיטה, ולא יכול להניעה, ויחלה מאד, וילך הלוך ורפה, וימות כעבור ד' חדשים. ולא הועיל כל בקשת מחילה.

למהרשנ"ע הי' מכ' מהממשלה שכל הפוליצי חשאית ושבגלוי תשפּמַע לפקודתו. פעם260 נסע דרך דווינסק, והיא אז עיר בצורה261, ויתנכלו אליו, ויבקשו את מהרשנ"ע לאמר דא"ח בין רכבת לחברתה בבית התחנות, ויאמר. מרוב העם, או בכונה, נשברו אחדים מהספסלים. ויקפּראו שוטרי העיר, ויבוא גם מהפקידים, אבל בראותו את מהרשנ"ע — און אַז מפלעֶגט דערזעֶן עם פלעֶגט מען האָבען אָפּשיַין — ויסוג אחור וילך לו. ויבוא הפקיד על המבצר, ולא הפסיק מהרשנ"ע, ורק לקח מכיסו — בדברו את הדא"ח — נייר — מכ' הנ"ל ויַראהו. ומיד עשה הפקיד אות הכבוד וילך לו.

פעם262 בנסעו מליובאַוויטש נתקבצו האכרים מליובאַוויטש ומהסמוכות על הגשר לקחת מאתו ברכת הפרידה.

235ויתעכב על הגשר וגם אמר שם דא"ח ברוך תהי' מכל העמי'. והרכבת צריכה היתה לחכות, עד שיבוא. פעם263 אחת לא חכו264 לבואו, ויסע דרך עיר אחרת במרכבתו, וכעבור שבועות אחדות יצא ראש התחנה בדימוס265.

הסדר בליובא' הי' שבחדר החיצון הי' איש מהמשרתים הפשוטים. לפנים הימנו — המשרת ר' לויק (דער מילכיגער)266, הי' מעתיק דא"ח בשביל מהרשנ"ע וכיו"ב, וגם הכניסה לחדר זה, בקושי עלתה. ולפנים הימנו — חדר מהרשנ"ע. ויעמוד פעם ר' מאָניע מאָנעזסאהן267 בחדר ששם ר"ל, ויקשב אצל הפתח אולי ישמע דבר מה ממהרשנ"ע, שמא יצא מחדרו וכיו"ב. והזמן אחה"צ. ופתאום התחילו עוברים במח' מאורעות שקרו לו עוד בימי בחרותו ואח"כ, ולא יכול לסלק מח' מזה. כעבור איזה זמן יצא מהרשנ"ע מחדרו, ויאמר לרמ"מ, כשמתפללים זכר רב טובך268 בכונה, אזי במקיף הקרוב הוא פועל שנזכרים כל הנעשה מיום עמדו על דעתו269.

פעם אחת טיילו ביחד270 — בחו"ל — ויחשוב רמ"מ שלימים נוראים יהי' בליובא' ויתעכב שם עד אחרי חה"ס. בלכתם הלאה נפלה לו איזה מח' לא טובה. ויסב מהרשנ"ע פניו אליו ויאמר לו: דו גייֵסט צו נאָעֶנט צו מיר. ויוסף271: בכלל א"צ לקחת נדרים ע"ע ואפילו במח'.

א' כ"ג אייר.

ראיתי פתקא בכתי"ק של הצ"צ272 מתחלת "מה שמסר אביגדור" על אדמו"ר שמעורר אף (וחימה) על המלוכה בשמו"ע273, אמר אדמו"ר שיכול להכחיש זה, אבל לא חפץ להכחיש מפני שאמרו זה בשם הבעש"ט274. ואמר שאף 236שקורין פא' והוא בל"א בוזינע275 וידוע שכל אדם צ"ל בבטול, וכל הגדול יותר מרגיש הביטול יותר276, עד שאברהם שהי' בבטול גדול, אמר277 ואנכי עו"א, שהוא דומם. ומשה ואהרן שהיו יותר גדולים, אמרו278 ונחנו מה. דוד שלא הי' בבטול גדול כ"כ, אמר279 ואנכי תולעת וגו'. ואנו שאיננו כ"כ, מתדמין רק כקוף בפני אדם280.

פעם אחת האט זיך אדמו"ר צוגילייגט ואמר חפצתי שעכ"פ דור רביעי לא יצטרכו לבריות וגם זה האב איך ניט געפועלט.

כשהי' אדמו"ר אצל מהר"י צייטליש281 חפץ לנסותו אם הוא צדיק. ואצל מהרי"צ הי' נער עכו"ם שגדל בביתו ודבר בלשון יהודי ולא הי' ניכר שהוא עכו"ם. וצוהו מהרי"צ שיביא ב' כוסות יין מהקעלער282 (כן כתוב בַפיתקא. הכותב) לאדמו"ר ולו. ולקח אדמו"ר הכוס ובירך שהנ"ב ושתה. ושאלו מהרי"צ מפני מה בירך שהנ"ב על היין, ויענהו אדמו"ר כי זהו מעד, "כי הנער עכו"ם טעה ולקח" מהחביות מעד283. ויאמר מהרי"צ שהוא לא יאונה לצדיק וגו'284.

ע"כ תוכן הפתקא

שבועות ויום טבוח285. רצ"א ריגא.

יום א'. מעריב — ע"ד הרגיל. בסעודה דבר הרבה, עד 12. כנראה ניעור כל הלילה286. תפלת הבוקר — ע"ד הרגיל. א"א אקדמות287. נכנס להרבנית הזקנה תי'288 לקדוש. אכל מאכלי חלב. בין מנחה למעריב — דא"ח.

יום ב' ש"ק. ע"ד הרגיל. בין מנחה למעריב (מוצש"ק) — דא"ח.

כל העת בספ"י יפות289.

ימים האחרונים לפני העצרת מייקר הזמן.

לילה הא' הי' אדנ"ע ניעור290. הב' — 237הי' א ו מ ר: הייַנט דאַרף מען ניט אויף זייַן (והדגיש מלת "אומר"291. הכותב).

הצ"צ292 הי' "עושה" טיש ביום ב' בקר, והי' נקרא דער "רַבנישעֶר" טיש. כל הרבנים היו קרואים, כמובן גם בניו. גם הצ"צ הי' סועד עמהם. והיו מדברים בנגלה ובדרך שקו"ט. לא הי' מאריך, כ"א כשעה — נ' מינוט. מהרשנ"ע — הי' עורך רק קדוש293 בשביל הרבנים. הי' שואלם ע"ד השאלות האירגילות שהיו במשך העת — ג"כ בנגלה.

הצ"צ הי' אומר דא"ח ער"ש בבוקר אחר התפלה294.

ליל א' דשבועות, הרי אף בני הצ"צ בחייו הי' כ"א בחדרו ולא ב"מנינו".

להחתונה אמר אדנ"ע — מהאופרופעניש עד אחר זיה"מ295 — (איני זוכר אם נ"ב או נ"ז296, וקרוב לודאי נ"ז. הכותב) ט"ז פעמים דא"ח. ובקש שישארו, כי חפצו לומר י"ח פעמים, שכן אמר מהרשנ"ע על חתונתו של אדנ"ע297. פעם במשך האמירה הפסיק ואמר: דער ענין איז באַ מיר נתעלם געווארין. חכו מעט. ונגש אל השיפלאָד298, לקח הכתב298, עיין בו, ואח"כ המשיך האמירה299.

נ"ז, וגם לפני החתונה, נ"ח נ"ט וגם מקצת ס', הייתי חוזר הדא"ח, וכל הרוצה הי' נכנס. הייתי נכנס אל אדנ"ע — בעצמי — קלייַבען ווערטער, והי' "חוזר" אתי ב' וג' פעמים, פעם קרה שכל הלילה, ובבקר הייתי יודע המאמר.

הצ"צ הי' חוזר לפני מהרשנ"ע — ביום ג' — המאמרים ששמע מאת אדה"ז. הי' אומר לו מתי שמע המאמר מאדה"ז, ומהרשנ"ע הי' עושה הנחות, וכו'300.

על באוה"ז יש ג' הנחות מאדהאמ"צ, אחיו ר' משה ור"פ משקלאוו.

מהרשנ"ע301 לא הי' אומר המאמר מקודם לפני בניו וחתנו. לכל היותר עשה כן רק ד"פ. ומהם פעם או ב' שאמר אח"כ מאמר אחר302.

238בספר303 חקירה הנדפס נחסר הרבה מההג'304. הצ"צ חברו ביחס עם נסיעותיו לפ"ב שצריך הי' לענות על שאלות ה' שטער'305 (?)

הצ"צ אמר על רד"ץ306 שמעולם לא הי' אַ אינגעל307.

ר' זלמן נײַמאַרק308 — הי' רב בסטאַראָדוב — כשהעלילו על מהרשנ"ע ביחד עם העלילת דם, לקח את כל האשמה ע"ע באמרו: זײַנע אַ שעה309... וישב בתפיסה שמונה שנים בעד זה310.

הוא אמר בשמעו "כל הנהנה"311 מאדנ"ע: עמך לא חפצתי וגו'312. איך דארף משיח'ן ניט313... אט איצט נכלל ווערען אין עצמות, און עס וואָלט דאך געווען פאר ביידען גוט. פאר עצמות גוט און פאר מיר גוט...

כשהלכו מהשלחן לטבול, ונכנס אדנ"ע314, וכולם נשארו לחכות עליו, אמר ר"ז בל' הרמב"ם315: לא וכו' ולא המקוה מטהר אלא גזירה וכו' (316 ). ווי איך בין אַ איד, איז די מקוה דאַרף איהם, ניט ער די מקוה, אבל גזירה גזרתי חקה חקקתי317.

שמעתי ממאניע מאנעסזאהן267 שפעם318 בא שליח319 אל מהרשנ"ע, שחפצו לבוא לליובאוויטש. ושילמוד עמו מהרשנ"ע ג' פעמים חסידות, ולא ביום א' וכו'. המענה הי' — אַ פַשטן... אַ 239פערד ווייֵס גאר פון קיין הימעל ניט...320

מהרי"ן204 הן הי' תמים ופעם אירע שאיש אחד חפץ להפטר מאשתו, ויעליל עלי' שילדה לזנונים ח"ו. ויקראהו מהרי"ן לחדרו, וישאלהו עוד הפעם אם עומד על דבריו שלא ממנו, אבל יתיישב מתחלה טרם ענותו, כי אם יענה שלא כהאמת לא יוציא שנתו... ויודה האיש שרק תואנה היא.

היו לומדים את הילדים את הלחש חד חד נחית וכו' (שבת סז.321), ואומרים אותו כשהי' עומד, ח"ו, עצם בגרון. מניחים — מלבד זה — קערה על ראשו322.

(כמדומה במהרי"ל323, שלחש זה גם עתה משתמשים בו, ולא כשאר לחשים. מ"מ324).

מנהג מאבותינו כשבאים צוהיצט, שלא לשתות כ"א וואַרעמע טייֵ. פעם אמר לי אדנ"ע: אַז דו ווילסט רעכען דאס צו צו אתכפיא325.

ט' וי"א סיון. רצ"א. ריגא.

נשואי הצ"צ הי' בהיות לו יב' או יג' שנה, כי רב"ש הי' בערך ט' שנים לעת הסתלקות אדהזנ"ע326.

התנהגות מהרשנ"ע היתה שונה מזו של אחיו. הם היו מתרועעים עם הבאים, חוזרים דא"ח ברבים וכו', משא"כ הוא הי' איש שמח — אַ פרייֵליכער — אבל שטיפעריש, לא חזר דא"ח ברבים.

בהיותו כבר רבי — אחרי הסתלקות הצ"צ — התנהג ברוממות גם נגד החסידים הזקנים, גם עם בניו.

240(כמדומה שכך שמעתי שנשואי מהרשנ"ע הי' קודם הב"מ שלו327. הכותב).

בכל יום ערך 8 בבוקר, הי' נוסע לטייל328. הי' נוסע עמו רק הרכב איוואַן. בבואם חוץ לעיר הי' יורד מהמרכבה ומטייל רגלי. פעם צוה לרכב לנסוע ביער יותר רחוק מרגילותם, ושם ירד ממרכבתו, פשט את הראָק329, וישב בין מוראַשקעֶס330, ונתכסה כולו במוראַשקעס, וישב ובכה. כעבור איזה זמן קם, וכרגע סרו כל המורַשקעס, קַק רוקאָי סניאַלאָ331. וישען על אגרופו בעץ, ויעמוד כך משך זמן. איוואַן ספר אח"כ עד"ז.

(וכשנודע זה למהרשנ"ע, קראו ויודיעו שפוטרו ממשרתו. איוואַן נחלה מרוב עגמ"נ332, נפל לרגליו, ויתחנן בדמעות שליש להחזירו למשמרתו333. זה שמעתי בפעם אחר. הכותב).

אלא שקרה שהי' מדבר עם הנכנס אליו ליחידות הרבה מאד, כשעה, מספר לו מעשיות.

גם קרה שיצא אל החצר, היו נאספים גם מבני העיר, והי' יושב ומספר מעשיות.

בהיותנו334 בווין335 וחדרינו היו זה אצל זה ודלת פתוחה ביניהם. אדנ"ע נתן לי איזה כתב להעתיק, והוא ישב על הספה — לערך שעה ה' אחה"צ — רגלו א' על הספה ורגלו א' על הארץ, ופַּפּירסה בין אצבעותיו. נגשתי פעמים אחדים, וראיתיו יושב בלי נוע, עיניו פתוח', וכן ישב עד שעה 3 לפנות בוקר! אז התעורר, הביט בחפזה על הפּפּירוסה, וזרקה. לקח שעונו ובתמהון ראה את השעה. נגש אל החלון, ואח"כ שאלני שכנראה כבר העריב והגיעה השעה להתפלל ערבית! עד שגיליתי, שכבר עברה כמעט כל הלילה. כן צריך הייתי להזכיר גם היום, כי הי' לגמרי מסולק מהעולם336. הי' לומד אז אתי רמב"ן עה"ת, והתחיל לשאול אותי "מן הצד" ע"ד מה שצריכים אנו ללמוד, וראיתי כונתו למען עי"ז ידע באיזה יום אנו עומדין.

למחרתו מצאתיו כותב בביכעל בענין עמוק בדא"ח, וכנראה שבזה הי' משוקע337.

241כשהי' אדנ"ע דר במלון ימים אחדים הי' קובע מזוזה באמרו: נאַשאַ בראַטיאַ אינאַצ'ע338. בא אונז איז אַ שעה — אַ טאג, און אַ טאָג — אַ יאהר.

בדאַצע339 היו קובעים המזוזות למחרת בואם, ולא חכו עד אחרי ל"י340. (היו דרים שם ירחים אחדים. הכותב).

כן תמיד אמר הלל בברכה. על אמרו בברכה גם בהתפללו בצבור בימים שא"ג את ההלל, ולא יצא בברכת הש"ץ341, אמר ג"כ נאַשאַ בראַטיאַ אינאַצעֶ. וצוה לי שלא לספר עד"ז. שאלתיו מפ"מ342 לא יתפלל בעצמו לפני התיבה ויהי' טוב לד"ה343, ויענה: מה לי לקחת הכל אַפן וואָגעֶן.

ההתיחסות מצד הממשלה למשפחתנו גם אחרי פטירת אדה"ז טובה היתה. אלא שהמתנגדים השתדלו למעט הצורה344, בעיני בנ"י, מפני שלקחו להם דרכים חדשות, וגם הקרוב למלכות, ובעיני הממשלה — חשד שלוח כסף להשולטַן וכו'.

שנים אחדות אחרי פטירת אדה"ז הי' הקיסר בבאַבינאוויץ345. ונסע אדהאמ"צ, ביחד עם כמה חסידים לראותו. נפגשו על הפלאַץ346. ושני פעמים קראו הקיסר ראַבין. ברכה ראשונה, ובשעת הפרידה: פּראָשצ'יאַ ראַבין347.

ובכ"ז היו חיים — אדהא"מ והצ"צ — חיי פחד, ממלשינות וכה"ג. היו נזהרים ביותר כשהביאו מרז"ל כמו מלכות אדום וכיו"ב, או לכתוב רק "וכו'". חשו א"ע בלי מחסה מהממשלה348.

מאסר אדהא"מ הי' בשנה האחרונה, פ"ז349 — ונאסר בוויטעפסק. ולכן לא 242נקבע י' כסלו ליו"ט כ"כ, כי כבר לשנה הבאה לא הי' אדהאמ"צ, בהאי עלמא.

וכל350 חבל טֶרקישעֶ מהילוב351 שהי' שייך לאדה"ז352, נפל מאדהאמ"צ. — פעם353 באו משם — רַגלי — 1300 חסידים אל אדה"ז — על ר"ה354, כמדומני — ויצא אדה"ז מחוץ לעיר לקראתם, ואמר דא"ח "החליל מכה לפניהם"355, ואמר החפּלפּל במקום החפּליל, ופי'356 החלל ומקו"פ, שמציאות החלל גופא הוא צמצום, וזהו צמצום הב'. — (אלא שברייַסין נתוספו לו חסי'357) וחזרו להצ"צ358.

שד"ר359 וגם על מעמד, היו עוד בזמן אדה"ז360.

מצב היהודים בזמן אדהא"מ הי' — בגשמיות — ברע. והוא הציע להממשלה שיתנו לו אדמה, ויושיב עלי' לא פחות משני אלפים קולוניסטים, וינתן לו — וזהו המושבות בפלך חרסון361. כל האדמה נכתבה ע"ש אדאהמ"צ. כן פטרום מתשלום מסים. נתנו סוסים להוליכם להמושבות, ורשות לרעות בהמתם בדרכם להמוש' בשדות הממשל'.

אדאהמ"צ פרסם מכ'362 בתועלת 243עבודת האדמה, תועלתה במעוט האַנטישמיות. ימצאו עי"ז חן בעיני הממשלה שאינה אוהבת את המסחר המרובה. גוף כתי"ק המכ' לא נמצא363, אבל בביכלאך של מהרשנ"ע — רמ"א או רמ"ב — נמצא העתק המכ'.

אדנ"ע לא הי' סורק זקנו במסרק364, כ"א שורהו במים. לא צמחו אצלו פאות, כ"א שערה אחת בפאה הימנית, והיתה ארוכה ומסתַימת עם שערות הזקן.

הצ"צ קנה פעמים הרבה ואיגרישנע בילעטען365 בשבילו ובשביל מהרשנ"ע. ונמצא כתוב בכתי"ק יהי רצון שיזכה בגורל מהרשנ"ע366. היו פעמים שזכה וסכומים נכונים. והצ"צ לא.

הערות

עמוד 212

  1. 1. מרשימות כ"ק אדמו"ר.
  2. 2. = ערב פסח (ע"ד אפיית מצות מצוה בע"פ אחר חצות — ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תנח. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חט"ו ס"ע נז).
  3. 3. ראה אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ה ע' שיב: "אין אני נוכח בעת אפית המצ"ש בע"פ".
  4. 4. ראה שו"ע אדה"ז שם סתנ"ה סי"ט.
  5. 5. נעתק (בשינוי לשון קצת) ב"היום יום" יד ניסן.
  6. 6. ע"ד הנהגת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב באמירת "קרבן פסח" — ראה שיחת חג הפסח תרצ"ד סכ"ד (לקו"ד ח"א קלד, א). רשימת המאסר (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 252). וראה רשימת היומן של רבינו מיום ה' תשרי תרנ"ב (סה"מ תשי"א ע' 296).
  7. 7. בהגש"פ עם ליקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (בעריכת כ"ק אדמו"ר) ע' ו (בהוצאת תנש"א) — שזהו מנהג האדמו"ר בלבד, אבל בבית הרב "מסדרין המצות על מפה ולא על קערה" (ושם ע' נו (מ"רשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א"): "ואולי רק על שולחן האדמו"ר יש לעשות כן, אבל בכ"מ צ"ל קערה כיון שהיא (ככתהאריז"ל) "בחי' מלכות הכוללת כו'" — ראה במדב"ר (פי"ג, יד): קערה כנגד הים. מאו"א מע' קערה").
  8. 8. בהגש"פ הנ"ל ע' ז — לאחר הקדמת אריכות השקו"ט בזה — מסיים: "ואנו נוהגין ליקח חזרת (סאלאט) ותמכא (חריין) שניהם — הן למרור והן לכורך".
  9. 9. בהגש"פ הנ"ל ע' ו: "ונוהגין להפסיק במפה בין מצה למצה, והטעם מבואר בסי' קול יעקב. וכ"ה ג"כ בתפא"י סוף מסכת פסחים (תוספות חיים)".
  10. 10. בהגש"פ הנ"ל ע' ח: "ואנו נוהגין לקדש מעומד הן בשויו"ט הן בפסח (כ"ה בפע"ח שי"ח פי"ד ושכ"א פ"ו, סי' האריז"ל מ"ח. ועיין שו"ע או"ח סרע"א ס"י ונ"כ)".
  11. 11. בהגש"פ הנ"ל ע' יב: "הא — בצירי (מ"ח, סי' האריז"ל עיי"ש הטעם) ונמצא בכתוב בנקוד זה (בראשית מז, כג. יחזקאל טז, מג. דניאל ב, מג), אבל שם פירושו הנה, ולא זה" (וראה ספר השיחות תרצ"וחורף ה'ש"ת ע' 261. ע' 320. נתבאר בשיחות ליל ב' דחגה"פ תשי"ד, תשח"י (נדפסו גם בהוספה להגש"פ הנ"ל ס"ע קו ואילך. וש"נ)).
  12. 12. בהגש"פ הנ"ל ע' יא: "ופורסין המצה כשהיא בתוך המפה, מכוסה".
  13. 13. אף שבסידור איתא "ומגבי' הקערה". — וראה הערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' יב: "ומגבי' הקערה (רא"ש סוף פסחים, טוש"ע. אבל מ"ש בפסחים קטו, ב — קאי בסילוק הקערה שאנו עושין אחר אמירת הא לחמא עניא, ודלא כמ"ש בשעה"כ). בבית הרב אין מגביהין הקערה ורק מגלין מקצת המצות".

עמוד 213

  1. 14. = על הסדר.
  2. 15. בסידור לפני "והיא שעמדה" כותב אדה"ז: "צריך להגביה הכוס ולכסות הפת כן כתב האר"י ז"ל". ובהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' כ: "מנהג בית הרב: מכסין את הפת ורק אח"כ מגביהין את הכוס, מתאים למה שאומר בסיום פיסקא זו: יעמיד הכוס ויגלה הפת. וכן בפיסקא לפיכך — מקדים כסוי הפת להגבהת הכוס. — והטעם י"ל, דכיוון דכיסוי הפת הוא כדי שלא יראה בושתו. . נכון שלא יראה גם הגבהת הכוס. ובפרט שלא נמצא טעם לדחות כסוי הפת לאח"כ. וזכר לדבר — סדר קדוש שויו"ט, שהפת מכוסה בעת ההגבהה".
  3. 16. = שאנו אוכלים על שום.
  4. 17. בהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' ל (ד"ה "נוטל הפרוסה בידו כו' נוטל המרור בידו"): "בפסחים קטז, ב הל' להגבי'. אבל בסי' רש"י ובמח"ו כתב: כשמגיע למצה זו מרור זה מניח ידו עליהם (ואולי נ"א הי' להם בש"ס). ומנהג בית הרב לאחוז המצות, השני' והשלישית (ע"י המפה שעליהם) ולהניח ידיו על המרור והכורך — עד על שום השני".
  5. 18. אף שבסידור איתא "ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו". — וראה הגש"פ הנ"ל ע' לא: "מנהג בית הרב. . להגבי' הכוס ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללוי' — הובא מנהג זה בהגמ"יי — ומעמידו על השולחן וחוזר ומגבי' לברכת אשר גאלנו (וכ"כ בערוך השולחן)".
  6. 19. ראה הגש"פ הנ"ל ע' מג: "קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית א' מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת כו'" וראה גם ר"ד בעת סעודת ליל ב' דחה"פ תשכ"ח ויום א' דחה"פ תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רד. ע' רפו).
  7. 20. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 129. וש"נ.
  8. 21. הרה"ג הרה"ח ר' שמרי' גורארי' — ראה אודותו ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 28 הערה 2. וש"נ.
  9. 22. ראה גם ר"ד בעת סעודת ליל שביעי של פסח תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רצז).
  10. 23. הטעם לזה — ראה לקמן ע' 214.
  11. 24. = מוהר"ר משה אלשיך.
  12. 25. כנראה הכוונה להגדת "(מעלה) בית חורין", שבה נדפס גם פירוש האלשיך. — וראה ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 105, שהאלשיך מבאר כל הסדר דפסח בעבודה בכחות הנפש. ובהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' ז: "האלשיך. . פי' ע"ד המוסר".
  13. 26. נעתק (בהשמטת תיבת "תמיד") בהגש"פ הנ"ל ע' יב — מ"שיחות תרצ"א". ובספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 265: "בנוסח הא לחמא הי' אאמו"ר אומר לפרקים הבאה מלעיל, ולפעמים הבאה מלרע".

עמוד 214

  1. 27. ויצא כט, וט: "והנה רחל בתו באה עם הצאן. . ורחל באה עם הצאן". ובפרש"י (שם, ו), (שבראשון) "הטעם באל"ף (מלרע), ותרגומו אתיא, ורחל באה (השני), הטעם למעלה בבי"ת (מלעיל), ותרגומו אתת, הראשון לשון עושה, והשני לשון עשתה". ובהערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ שם: "ראה רש"י בראשית כט, וא"ו. זח"א רסה, א. רמב"ם הל' תשובה ספ"ח" .
  2. 28. ובא' ממכתביו (אגרותקודש חי"א ע' קעה. נדפס גם בהגש"פ הנ"ל ע' סח) — במענה לשאלה איך לפרש "לשנה הבאה בארעא דישראל, הבאה מלעיל" — כותב כ"ק אדמו"ר: "נראה לי לומר שפירושו כפשוטו, שזה תקופה שכבר התחילה, בשנת פסח זה עצמה, ולשנה הבאה מלרע — בני חורין, היינו, בעתיד. ולהוסיף גם בהבנת הדברים ובפרט ברוחניותם, כי לשנה הבאה בארעא דישראל תלוי רק בהאדם עצמו, שבחירה חפשית לו, ובפרט ברוחניות הדברים. . ולכן כשאומר ומחליט לשנה הבאה בארעא דישראל — בידו להעשות כך על אתר, וגם שעה אחת קודם, משא"כ להעשות בני חורין, היינו להשתחרר משעבודים, הרי, כמו בדין הנגלה צריך לשטר שיחרור או לענינים מעין זה, וברוחניות ה"ז כמה שנאמר שרק הקב"ה שוחטו ליצה"ר, וכדרז"ל אל תקרי חרות אלא חירות".
  3. 29. לכאורה כוונת כ"ק אדמו"ר שאולי אפ"ל להיפך — שהא' ("לשנה הבאה בארעא דישראל") הוא מלרע, והב' ("לשנה הבאה בני חורין") הוא מלעיל, כי (כפי שממשיך בפנים) החירות כבר ניתן במ"ת, משא"כ ביאת הארץ צריך לגאולה (היפך הביאור בהמכתב שבהערה הקודמת, שלהיות בארעא דישראל ה"ז בידו, ולהיות בני חורין ה"ז רק ע"י הקב"ה).
  4. 30. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".
  5. 31. בא יב, ד. — וראה רמב"ם הל' קרבן פסח רפ"ב: "אין שוחטין את הפסח אלא למנויו שנאמר תכוסו על השה", והרי האפיקומן הוא זכר לקרבן פסח (וראה גם שיחת ח"י אלול ה'שי"ת (תורת מנחם — התוועדויות ה'שי"ת ע' 201)).
  6. 32. ר' ישראל נחמן — הכהן — מאריאשין. ראה אודותו בהערת כ"ק אדמו"ר בספר השיחות תורת שלום ע' 16. וראה שיחת ליל א' דחגה"פ תש"ב (ספר השיחות תש"ב ע' 87): "ר' נחמן מאריאשין איז געווען פון די חסידים, וועלכע פלעגען זיין חג הפסח ביי די רביים, "א פסח'דיגער", און ביי אים איז געווען פארצייכענט א סך ענינים וואס ער האט געזען און געהערט פסח ביי די רביים". וראה אגרותקודש ח"ג ע' רמ.
  7. 33. ראה גם שיחת י"ט כסלו תשי"ג; ש"פ מקץ תשי"ח.
  8. 34. ראה רשימת היומן של רבינו בספר השיחות תורת שלום ע' 80. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 231.
  9. . בזהר שם: "העולם הבא, שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית". וברמב"ם שם: "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה. . הרי הוא מצוי ועומד. . אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה".

עמוד 215

  1. 35. ראה שיחת אחש"פ תשי"ב. ר"ד בעת סעודת ליל ב' דחה"פ תש"ל ("המלך במסיבו" ח"ב ע' קיב).
  2. 36. ראה הגש"פ הנ"ל ע' לז: "נזהרין ביותר ממצה שרוי' (ראה שו"ת אדה"ז ס"ו. וראה שע"ת סוסת"ס). ולכן המצות שעל השולחן מכוסות, שמא יפלו עליהם מים" (וראה גם ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 37. לקו"ש חכ"ב ע' 30).
  3. 37. ע"ד אכילת מצה שמורה באחש"פ — ראה ספר השיחות תרצ"וחורף ה'ש"ת ע' 135. ע' 236. קיץ ה'ש"ת ע' 71.
  4. 38. ע"ד השימוש בסוכר בפסח — ראה אגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ד ע' רנב. ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 37. ר"ד בעת סעודת יום אחש"פ תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ס"ע שז ואילך).
  5. 39. ראה גם ספר השיחות תורת שלום ע' 13. ע' 117. ע' 168. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 194 ואילך.
  6. 40. ראה ספר השיחות: תר"פתרפ"ז ע' 53; תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 8180. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ח ע' רסו. ובכ"מ.
  7. 41. ראה שיחת ח"י אלול ה'שי"ת (תורת מנחם — התוועדויות ה'שי"ת ס"ע 202 ואילך). שיחת יו"ד שבט תשי"ג.
  8. 42. = אינו יהודי.
  9. 43. "ר"ת "דברי אלקים חיים" — שם תורת החסידות בספרות החסידים וגם מחוצה לה" (הערת כ"ק אדמו"ר ב"פתח דבר" להמשך והחרים תרל"א).
  10. 44. ראה רשימת היומן של רבינו בספר השיחות תורת שלום ע' 202: "לענין חוה"מ שמעתי ממנו מפורש שדא"ח כותב גם בענינים חדשים (לא בהגה"ה. . בלבד) ואמר לי שהעדר ההתעסקות בדא"ח הוי דבר האבוד ודאי".
  11. 45. ראה גם ר"ד ליל שש"פ תשכ"ט ויום שש"פ תש"ל ("המלך במסיבו" ח"א ע' רצה. ח"ב ע' קכט).
  12. 46. ראה "היום יום" כא ניסן. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 276. ע' 327. וראה גם שם ע' 270. ספר השיחות תש"ב ע' 100. ר"ד ליל שש"פ תשכ"ח ויום שש"פ תש"ל (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רח. ח"ב ע' קכט ואילך).
  13. 47. = נאותדשא.
  14. 48. ראה אודותו לעיל ע' 30. וש"נ.
  15. 49. ראה אודותו לעיל ע' 95. וש"נ.
  16. 50. להעיר מספר השיחות קיץ ה'ש"ת ס"ע 107 ואילך. שיחת ש"פ ויצא תשמ"ג. ספר השיחות תש"נ ח"ב ע' 617 הערה 3 בשוה"ג.
  17. 51. ראה ספר השיחות: קיץ ה'ש"ת ע' 114; תש"ג ע' 118. וראה גם רשימת היומן של רבינו ב"מבוא" לקונטרס ומעין ע' 34.

עמוד 216

  1. 52. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 301. וראה שם ס"ע 236 ואילך.
  2. 53. ע"ד שמירת "דברי הרב" — ראה אגרותקודש ח"ד ע' כז ואילך. סה"מ תש"ח ע' 296 ואילך. ובכ"מ.
  3. 54. ראה מאמר "אבות החסידות" — "התמים" חוברת ה ע' מב [רלג, ב]. ספר השיחות תש"ג ע' 80.
  4. 55. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 186.
  5. 56. כ"ה בגוכי"ק. — ואולי הכוונה להחסיד ר' בצלאל אזאריצער [רב אב"ד אזאריטש], מחסידי אדמו"ר הצ"צ, חברו של ר' הלל מפאריטש. ראה אודותו ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 72. וש"נ. קובץ "אהלי שם" שנה ג (תנש"א) גליון ה ע' עג (ושם, שנפטר יום ב', כח ניסן תרט"ו).
  6. 57. ראה אגרותקודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ו ע' קעא. וראה אודותו לקמן ע' 244. וש"נ.
  7. 58. ר' הלל. — ראה שיחת י"ג תמוז שנה זו (לקמן ע' 260).
  8. 59. ראה אודותו לקמן ע' 244. ע' 260.
  9. 60. בהבא לקמן — ראה גם שיחת י"ג תמוז שנה זו (לקמן ע' 260).
  10. 61. = הקו וחוט.
  11. 62. ספכ"ז (סה"מ תרנ"ט ע' עח): "וזהו גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור, דגולל אור הראשון דאוא"ס שלפני הצמצום מפני החשך והעלם הצמצום ונתעלם בבחי' נקודה אחת כו', ואח"כ גולל את החשך והצמצום מפני האור שהוא בחי' אור הקו שמאיר אחר הצמצום כו'". וראה לקמן ע' 260 הערה 23.
  12. 63. = פירוש המלות.
  13. 64. ראה "הערות וביאורים להתחלת המשך תרס"ו" (כתי"ק רבינו) שנדפסו בסוף המשך תרס"ו (בהוצאת תנש"א — עמודים תרמותרסג), כנראה הם — חלק — מהנחות הנ"ל "מכל המדובר בעת הלימוד".
  14. 65. נדפס בסה"מ תרמ"ח ע' קפו ואילך. וראה "היום יום" יב טבת. וראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 11. לעיל ע' 27.

עמוד 217

  1. 66. ראה אודותו — ספר השיחות תר"פתרפ"ז ס"ע 81 ואילך. וש"נ.
  2. 67. = איני יודע.
  3. 68. נעתק בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 20.
  4. 69. = להתעטש.
  5. 70. ראה גם שיחת ש"פ האזינו, יג תשרי תשי"ב (תורת מנחם — התוועדויות תשי"ב ח"א ע' 20). ועוד.
  6. 71. ראה לקמן ע' 237.
  7. 72. להעיר שב"היום יום" — בתור הוראה לרבים — מובא ש"בשעת קריאת עשה"ד עומדים ופניהם אל הס"ת" (כד שבט; א' דחה"ש; י"ג מנ"א), אבל בנוגע לקריאת השירה נזכר רק ש"בעת קריאת השירה — עומדים" (יז שבט, שבת שירה; כא ניסן, שביעי של פסח).
  8. 49. ראה אודותו לעיל ע' 95. וש"נ.
  9. 73. בהבא לקמן — ראה שיחת שמח"ת תר"ץ (לעיל ע' 87 ואילך). ספר השיחות תש"ד ע' 16 ואילך.
  10. 74. הרב הגאון החסיד ר' שניאור זלמן בעהמ"ח שו"ת "תורת חסד". ראה אודותו בהנסמן לעיל שם.

עמוד 218

  1. 75. = שם מטבע קטנה ברוסיא (ה' קאפקעס).
  2. 76. = ושקלו וטרו.
  3. 77. כ"ה (מסכת בכורות) גם בשיחת שמח"ת תר"ץ הנ"ל הערה 73. ובשיחות מאריענבאד תרצ"ד: מסכת כלים.
  4. 78. התפרץ בבכי' ויללה.
  5. 79. ראה גם תניא ספ"ב.
  6. 80. ראה אוה"ת דברים ע' כג. ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 41. תש"ה ע' 17.
  7. 81. בשיחת שמח"ת תר"ץ הנ"ל (לעיל ע' 87), הובא ענין זה (זיין קלאר ש"ס ווי דער רמב"ם) כהכנה ללימוד תורה לשמה, ובהמשך לזה בא הסיפור (דלעיל) אודות הלובלינער. — ואולי גם הענין דקידוש בשעת תשמיש בנוגע להרמב"ם (שהובא בינתיים) שייך לזה.
  8. 82. כ"ק אדמו"ר ר' יהודה לייב מקאפוסט, בנו של הצ"צ. ראה אודותו — ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 161 הערה 15. וש"נ.
  9. 83. = בכל יום.
  10. 84. = וד' חלקי שולחן ערוך.
  11. 85. נעתק ב"היום יום" כט תמוז (מ"רשימותי"), ובר"פ מתולדות הצמחצדק (בעריכת כ"ק אדמו"ר) שנדפסו בסו"ס דרך מצותיך ע' 422 (בהוצאת קה"ת, תנש"א) ושם, שההעתקה של אדמו"ר מהר"ש נמצא "באוסף הכת"י אשר לכ"ק מו"ח אדמו"ר". וראה אגרותקודש צמחצדק ח"ב (קה"ת, תשנ"ג) ע' קה.

עמוד 219

  1. 86. להעיר ממכתב רבינו (אגרותקודש ח"ד ע' תק. ח"ח ע' שמג) — ד' פירושים בתיבות "הדרן עלך".
  2. 86. ראה גם רשימות הרב"ש (קה"ת תשס"א) ע' קג.
  3. 87. = באבילות.
  4. 88. הרבנית הצדקנית מרת רבקה נ"ע. ראה אודותה לעיל ע' 26 הערה 13.
  5. 89. קטע זה נעתק (בשינויים קלים) ב"היום יום" ט שבט (מ"רשימותי").
  6. 90. = קדיש דרבנן.
  7. 91. מהבא לקמן (וראה גם לקמן ע' 225) — נעתק (בשינויים קלים) ב"היום יום" ג ניסן (מ"רשימותי"). ושם: "משיעורי אאמו"ר: בכל יום פרשה חומש עם פרש"י. אמירת תנ"ך בעל פה: קאפ' אחד מתורה וכן מנביאים וכן מכתובים. פרק אחד משניות. שיעור גמרא לעיוני ב' דפים לשבוע, שיעור למיגרס ג' דפים ליום. שיעור בירושלמי. גם שיעור — לא בכ"י — בפוסקים. במשך השנה הי' מסיים כל המד"ר: לווה בסדרות הארוכות ופורע בקצרות".
  8. 92. ראה שיחות: תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר). ש"פ שמות תשי"ג. ליל ו' דחג הסוכות תשמ"ו. ש"פ צו, שבת הגדול תשמ"ח.
  9. 93. "אמר ר' יוחנן וכו'" — גיטין נה, סע"ב ואילך.
  10. 94. נעתק (בשינויים קלים) ב"היום יום" ט מנחם אב (מ"רשימותי").
  11. 95. = המדרש רבה.
  12. 96. ראה גם (ע"ד לימוד חומש עם פרש"י) — ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 39, ובהנסמן שם.
  13. 97. ראה ספר השיחות שם ע' 46. ע' 71.

עמוד 220

  1. 97. ראה ספר השיחות שם ע' 46. ע' 71.
  2. 98. וראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 45. ע' 136. ע' 197. תש"ב ע' 27 (ושם נזכרו (נוסף לפי' פנים יפות ופי' ראב"ע) גם: מדרש זהר, רבינו בחיי, פי' הרמב"ן).
  3. 99. = שפעם [שפירוש] זה גם כן.
  4. 100. ש"אי אתה רשאי לאמרן על פה" (גיטין ס, ב). — וראה שו"ע אדה"ז או"ח סמ"ט.
  5. 101. להעיר ממכתב כ"ק אדמו"ר מיום כ"ו מ"ח תשכ"ו (לקוטי שיחות חי"ד ע' 237): "לשאלתו בלקו"ת ס"פ קדושים לחקוק במוח הזכרון ה' חומשי תורת משה כו' — והרי דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ, האיסור הוא לאומרם כו' אבל פשיטא שצ"ל השתדלות ביגיעה שד"ת יהיו חקוקים בזכרונו הן תושב"כ הן תושבע"פ. והיא מל"ת מה"ת (ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"גד)".
  6. 102. ראה גם ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 114.
  7. 103. באגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חכ"א ע' עט: "כ"ק אדנ"ע הי' אומר בזמנים ידועים שה"ש בעש"ק, וכנראה לא ניתן להגלות איזה זמנים". וראה ר"ד בעת סעודת ליל שש"פ תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רצו).
  8. 104. בסידור אדה"ז לפני פרקי אבות "נוהגין לומר פרקי אבות פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה. . ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ". משנת תשל"ח ואילך התחיל כ"ק אדמו"ר לומר פרקי אבות עם הציבור כל שבתות הקיץ. וראה רשימות כ"ק אדמו"ר אחש"פ תש"ב. שיחת ש"פ שמיני תשי"ב.
  9. 105. = ג' סעודות. ראה עד"ז ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 217. תש"ב ע' 29. ובלקו"ש חכ"א ע' 84 הערה 7: ויש לומר, שיצא י"ח סעודה שלישית באכילת מזונות שאחרי הקידוש שהרי הי' קידוש במקום סעודה. וראה שקו"ט בכגון זה — פס"ד להצ"צ (חידושים לרי"ו) שנז, סע"ג ואילך. ובארוכה — שו"ת דברי נחמי' סי' טז ואילך. ואכ"מ.
  10. 106. ראה לעיל ע' 30. וש"נ. וראה בארוכה לקו"ש חכ"א ע' 84 ואילך.
  11. 107. = סעודה ג'.

עמוד 221

  1. 108. ראה גם שיחת ש"פ האזינו, יג תשרי תשי"ב (תורת מנחם — התוועדויות תשי"ב ח"א ע' 20).
  2. 109. הרה"ג ר' יוסף תומארקין מקרעמענטשוג, רב בסוראז ואח"כ בקרעמענטשוג. מחסידי אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש. — ראה אודותו בית רבי ח"ג פ"י.
  3. 110. ראה אודותו לעיל ע' 149 הערה 52. וש"נ.
  4. 111. הרה"ג הרה"ח ר' פרץ חן, רב בבעשענקאוויטש, נעוועל, טשערניגאוו, מחסידי אדמו"ר האמצעי ואח"כ אדמו"ר הצ"צ. ראה אודותו — רשימת היומן של רבינו מיום ח' תמוז תרנ"ח "התמים" ח"ג ע' כא [קכז, א]. ספר השיחות תורת שלום ע' 83. ספר השיחות: קיץ ה'ש"ת ע' 137; תש"א ע' 54. ועוד.
  5. 74. הרב הגאון החסיד ר' שניאור זלמן בעהמ"ח שו"ת "תורת חסד". ראה אודותו בהנסמן לעיל שם.
  6. 112. ראה גם לעיל (ע' 215) ד"ה תקון.
  7. 112. בכל הבא לקמן — ראה רשימת רבינו — נדפס לקמן בהוספות ע' 271 ואילך.
  8. 113. = במדרש תילים. — נדפס בסה"מ תרל"ד ע' נג ואילך, תרנ"ג ע' רעט ואילך, תש"ח ע' 271 ואילך (וראה הערת כ"ק אדמו"ר שם בתחילת המאמר).
  9. 114. ראה קונטרס "חנוך לנער" (בעריכת כ"ק אדמו"ר) ע' 9: "ביום כ' מ"ח תרל"ד — חגיגת הבר מצוה. . אמר אז — ברבים — המאמר איתא במדרש תהלים — והוא מאמר אדמו"ר מוהר"ש וישנו בגכתי"ק".
  10. 115. ראה גם ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 174.
  11. 116. ב"רשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע" שבספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז): ד"ה אלה הן מעמדות כו' פנחס תרל"א, בר מצוה של בנו רז"א; ד"ה הוא הי' אומר בן ה' שנים כו' פנחס, מאמר בנו רז"א (ע' 34) [וראה לקמן ע' 273]. ד"ה איתא במדרש תהלים כו' תרל"ד על בר מצוה של בנו אדמו"ר רש"ב שליט"א (ע' 39). ד"ה נעשה אדם כו' וא"ו אדר תר"ם א"א בני מ"מ שי' בסעודת בר מצוה (ע' 51).
  12. 117. "יום א' פ' אחו"ק י"א אייר תרנ"ג" — שיחת כ' כסלו תרצ"ד סעיף ח. וראה אגרותקודש ח"י ע' קלו.
  13. 118. במק"א מסופר שהתחיל להניח תפילין בלא ברכה ביום ו' עש"ק י"א תמוז תרנ"א, ומיום א' י"ג תמוז — בברכה (רשימת רבינו בספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 152; ספר השיחות ה'שי"ת ע' 398. וראה רשימות כ"ק אדמו"ר מיום אחש"פ תש"ב. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' קלז).
  14. . כ"כ בכתי"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע על מאמר זה. "א"א" — אולי פי' "אמר אותו" (הערת כ"ק אדמו"ר שם).

עמוד 222

  1. 118. במק"א מסופר שהתחיל להניח תפילין בלא ברכה ביום ו' עש"ק י"א תמוז תרנ"א, ומיום א' י"ג תמוז — בברכה (רשימת רבינו בספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 152; ספר השיחות ה'שי"ת ע' 398. וראה רשימות כ"ק אדמו"ר מיום אחש"פ תש"ב. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' קלז).
  2. 119. ראה גם ספר השיחות שם.
  3. 117. "יום א' פ' אחו"ק י"א אייר תרנ"ג" — שיחת כ' כסלו תרצ"ד סעיף ח. וראה אגרותקודש ח"י ע' קלו.
  4. 120. ראה אודותה — לעיל ע' 26 הערה 13.
  5. 121. המשך הסיפור (לאחרי מאמר המוסגר) — בקטע המתחיל: ושאל אצל אביך כו'.
  6. 122. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 114.
  7. 123. ראה אודותו ספר השיחות שם ע' 120. וש"נ. לעיל ע' 97. וש"נ.
  8. 124. המשך הסיפור (לאחרי מאמר המוסגר) — בקטע המתחיל (בע' 223): חשבתי לשאול כו'.
  9. 125. ראה אודותו ספר השיחות שם ובהערה 19 שם. לקמן ע' 274.
  10. 126. ראה גם ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (הנ"ל) ע' 12: "ואמר חגרה בעוז מתני', מאמר קצר בענין חגור חרבך על ירך גבור". — ראה ד"ה חגור חרבך על ירך גבור באוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' קעא ואילך. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תד ואילך.
  11. 127. משלי לא, יז.

עמוד 223

  1. 128. ע"כ הוא סיפורו של ר"פ למהר"ש — ע"פ זכרונו מדברי הצ"צ בעת נתינת האבנט למהר"ש. ולאח"ז ממשיך ר"פ ואומר למהר"ש שלהברמ"צ של רז"א לא חפצתי לשאול (מדוע לא הי' סדר הנ"ל דנתינת האבנט) כו'.
  2. 129. "אדמו"ר הצ"צ הנה בעת הברית של בניו ונכדיו הי' קורא להם ג"כ שם בר"ת (מהרי"ל, מהר"ש וכיו"ב). ויקרא לו: רזא" — ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 113. ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש הנ"ל ע' 22. שיחת קיץ תרצ"ד (רשימות כ"ק אדמו"ר — מארינבאד תרצ"ד).
  3. 130. חתנו הרה"ח ר' משה ארי' ליב גינזבורג מוויטעפסק (בעלה של הרבנית מרת דבורה לאה). נפטר יום א' דחג הסוכות, טו תשרי, תרצ"ה.
  4. 131. הרה"ח ר' חיים דוד צבי בן הרה"ח ר' פרץ חן (הנ"ל הערה 111). רב בטשערניגוב, מחסידי אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר מהורש"ב נ"ע. מהיחידים שקיבלו סמיכה מאדמו"ר המהר"ש וברכה מיוחדת מאדמו"ר הצ"צ (עפ"י ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 81. ורשימת כ"ק אדמו"ר בשיחת ש"פ ויצא יא כסלו, תשמ"ג). נפטר כד כסלו, תרפ"ו בירושלים ת"ו. ראה אודותו — לקמן ע' 238. ספר השיחות: תרצ"ות"ש ע' 298; קיץ ה'ש"ת ע' 49; תש"ב ע' 92; תש"ג ע' 43. רשימת היומן של רבינו מיום כ' אייר תרנ"ו (לקו"ד ח"ד תקל, ב. ספר השיחות תש"ו—ה'שי"ת ע' 425). ח' תמוז תרנ"ח — "התמים" ח"ג ע' כא [קכז, א]. ועוד.
  5. 132. ראה לקמן ע' 273.
  6. 133. = סדר היום.
  7. 134. = בעליבתים בדיןתורה.

עמוד 224

  1. 135. "ר' שמואל סופר — ראש המעתיקים בליובאוויטש במשך שנים רבות" (לשון כ"ק אדמו"ר ב"פתח דבר" להמשך והחרים תרל"א).
  2. 136. = הגהות.
  3. 137. נדפס בסה"מ תרמ"ג ע' לה ואילך. — על המאמר רשם רבינו: "המאמר כתב ידו של ר' שמואל כותב, וההגהות כי"ק הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. מאמר זה קבלתיו במתנה חנוכה תרנ"ג ולמדו עמי שלשה פעמים".
  4. 138. סיפור זה סיפר כ"ק אדמו"ר בימי השבעה להסתלקות אדמו"ר מהוריי"צ (לקו"ש ח"א ע' 138. תורת מנחם — התוועדויות ה'שי"ת ע' 4), ונתבאר בשיחת יו"ד שבט תשכ"ב.
  5. 139. הר"ר יעקב מרדכי בעזפאלאוו. ראה אודותו לעיל ע' 92. וש"נ.
  6. 140. ראה נדרים כ, ב. טושו"ע או"ח סר"מ ס"ג.
  7. 141. = לבדק הבית.
  8. 142. עם ב"ג הרה"ח ר' משה הכהן הארענשטיין — יום ועש"ק תצא י' אלול תרנ"ב.
  9. 143. ראה לקמן ע' 278. וראה רשימת המאסר (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 227): "נזכרתי בהיותי ילד בן י"ב שנה — תחלת שנת השלש עשרה, אלול תרנ"ב — חתונת דודתי. . ו[במוצאי ש"ק] בחצי שעה השתים עשרה התחיל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לאמר הדרוש כל הנהנה".
  10. 144. קטע המתחיל יש אצלי (לעיל ע' 221).
  11. 145. עוד ע"ד המאמרים שאמר ביום הבר מצוה שלו — ראה ספר השיחות תר"פתרפ"ז שבהערה 115. שיחת כ' כסלו תרצ"ד סעיף ו (לקו"ד ח"א קד, א ואילך). ספר השיחות תש"ג ע' 137 ואילך.
  12. . ובספר השיחות תש"ב ע' 29: "שבת פרשה לך לך (תרנ"א). דער פאטער האט מיר פארהערט און האט מיר געשענקט דעם מאמר ת"ר נר חנוכה, רמ"ג".

עמוד 225

  1. 146. = בבת אחת. — ראה גם ספר השיחות שבהערה 118.
  2. 147. ע"ד השיעור דאצבעיים כו' — ראה גם מכתבי כ"ק אדמו"ר באגרותקודש חי"א ע' שו, שסד. חט"ו ע' תלז, ובהנסמן שם.
  3. 148. פירוש הדברים בדא"פ: אצל אדמו"ר מהר"ש היו תפילין של רש"י קטנות ביותר [22 ס"מ לערך], ושל ר"ת פחות מאצבעיים [5.53.3 ס"מ לערך]. אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היו לו תפילין של רש"י גדולות יותר מאצבעיים [55 ס"מ לערך], ותפילין של ר"ת באותו גודל של אביו [5.53.3 ס"מ לערך]. והי' מניח בתחילה הקטנות [התפילין דרש"י של אביו], בבת אחת עם של ר"ת, ואח"כ לובש של רש"י הגדולות עוד פעם בברכה. משא"כ של ר"ת כיון שהיו באותו גודל, לא היתה סיבה להניחן פעם נוספת. — עפ"י מאמר הרב שד"ב לוין כפ"ח ז' אדר תשנ"ה ע' 2928.
  4. 149. ע"ד הנחת ארבעת זוגות התפילין — ראה רשימת כ"ק אדמו"ר ב"היום יום" יט מנ"א (ממכתב רבינו משנת תרפ"ו ): "המתפללים בארבעה זוגות תפילין כך נוהגים: א) מניחים תש"י ותש"ר דרש"י קודם אמירת פרק איזהו, ומתפללים בהם עד אחרי אך צדיקים גו'. ב) מסירים תש"ר דרש"י, ומניחים — בלא ברכה — תש"ר דשמושא רבא וקוראים שמע גו' עד אמת ואומרים מזמורי תהלים כפי שנחלק לימי החודש. והמהדרים היו לומדים אותם עם פירש"י ומצודות. ג) אח"כ מניחים תפלין דר"ת — בלא ברכה — וקוראים שמע גו' עד אמת, פ' קדש גו' והזכירות שנדפסו בסידור. ולומדים פרק משניות כל אחד לפי הבנתו. ד) מסירים תש"ר דר"ת ומניחים תש"ר דראב"ד — בלא ברכה — וקור[א]ים שמע גו' עד אמת, ולומדים פ' חומש עם פירש"י — מפרשת השבוע: יום א' עד שני, ביום ב' פרשה ב' וכו'". וראה גם לקו"ש ח"ב ע' 507. תורת מנחם — התוועדויות ה'שי"ת ע' 7 ואילך, ובהערות שם.
  5. 150. ראה "היום יום" ג' ניסן (שהועתק בהערה 91).
  6. 151. כנ"ל ע' 219.
  7. 152. ראה "היום יום" שם. ספר השיחות: תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 54; תש"ד ע' 25.
  8. . (אגרותקודש חי"ד ע' תמ. רשימות כ"ק אדמו"ר — ילקוט — חוברת ט ע' 7 ואילך).

עמוד 226

  1. 153. ראה קונטרס "חנוך לנער" ע' 9: "עוד בקטנותו הצטיין ביר"ש שלו, והרבה ספורים ספרו עד"ז בני המשפחה".
  2. 154. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 239.
  3. 155. = דבורה לאה. — ראה אודותה בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש הנ"ל ס"ע 22 (ותמונתה שם מול ע' 23). ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 139. וש"נ.
  4. 156. ראה גם שיחת שמחת בית השואבה תשי"א (תורת מנחם — התוועדויות תשי"א ח"א ע' 27. וש"נ). ועוד.
  5. 157. ראה גם ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 99. קונטרס "חנוך לנער" ע' 8.
  6. 158. = שם מטבע קטנה ברוסיא (חצי קאפקע).
  7. 159. ראה גם ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 20.
  8. 160. נסתלקה ח' טבת תרכ"א.
  9. 161. ראה ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 95: יום ראשון עשרים וארבעה בחדש טבת [תרכ"א] האט זיך דער זיידע דער רבי מהר"ש איינגעארדנט מיט זיינע בני בית אין איין דירה מיט דעם רבי'ן צמח צדק.
  10. 162. = אינה יהודי'.
  11. 163. ראה גם ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 99. תש"ד ע' 95.
  12. 164. כנ"ל ש"מפני קוטנו אמר עוד אז י' במקום ר'".
  13. 165. ראה קונטרס "חנוך לנער" הנ"ל ע' 10: "אור ליום ועש"ק וליל מוצש"ק, בד"כ, הי' ניעור ועוסק בלימוד וכתיבה וביותר במחשבה — לשעבד את המחשבה משך כמה שעות רצופות לעיין באיזה ענין בתורת הנגלה או בדא"ח".
  14. 166. ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רס.
  15. 167. להעיר מספר השיחות תורת שלום ע' 13 (ע"ד הנהגת אדה"ז וכו'), ובהערת כ"ק אדמו"ר שם.
  16. 168. ראה "היום יום" ל סיון. וראה שם ד טבת. ספר השיחות תש"ב ע' 27.
  17. 169. ראה שו"ע אדה"ז שם סרפ"ה ס"ג.

עמוד 227

  1. 170. ע"ד סדר תפלת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע — ראה גם רשימת המאסר (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 240).
  2. 171. ר' ברוך שלום — בנו בכורו של הצמחצדק (וראה גם ספר השיחות: תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 54. ע' 253; תש"א ע' 28 (ושם, שלמדו בהיותו בן שבע. וראה הערה הבאה); תש"ג ע' 88; תש"ד ע' 25; ע' 136).
  3. 172. לקמן ע' 239: בערך ט' שנים. בשיחות סיון — מנ"א תרצ"ב (ברשימות כ"ק אדמו"ר): בן ח'. להעיר, שברשימת מאמרי אדמו"ר מהוריי"צ (ע' 8) מציין כ"ק אדמו"ר (מרשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר) ל"דרוש אדה"ז, א' ערב חנוכה תקס"ו, בסעודת מצות פדיון הבן של רב"ש נ"ע" (נדפס במאמרי אדה"ז תקס"ו ע' צח ואילך). ועפ"ז, בעת הסתלקות אדה"ז (כ"ד טבת תקע"ג) הי' הרב"ש בן שבע, וקרא בתורה (כשנה לפני ההסתלקות) בהיותו כבן שש.
  4. 173. שקו"ט בנוגע לקרה"ת ברבים ע"י קטן (אף שאדה"ז פוסק בשו"ע (או"ח סרפ"ב ס"ה) ש"אין הקטן יכול להיות מקרא. . שהוא יקרא בקול רם בס"ת. . וכל הצבור יוצאים י"ח בשמיעה ממנו") — ראה יגדיל תורה ניו יאָרק חוברת ח' ע' טו ואילך. חוברת מט ע' שס ואילך.
  5. 174. אדמו"ר מהר"ש נ"ע (וראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת, תש"א ותש"ד שם — שלימדו הרב"ש כפי שקיבל מאדה"ז).
  6. 175. ובספר השיחות תש"א שם, שאדמו"ר מהר"ש, אף שהיתה לו נשימה ארוכה ביותר — הדרושה לטעמי הכתובים — מ"מ, "האט ער זיך באדארפט האלטן ביים הארץ" בסיום פרשה בכתובים.
  7. 176. ר' שניאור זלמן אהרן — בנו הגדול של אדמו"ר מהר"ש. וראה גם ספר השיחות תרצ"ו (ע' 54) ותש"א שם (ובתש"א שם, שהרז"א הי' צריך להפסיק באמצע פסוק).
  8. 177. ראה גם שו"ת הצ"צ או"ח סל"ה ס"ז (מז, ריש ע"ד). ספר השיחות תרצ"ו שם. שיחת אלול תרצ"ד — ברשימות כ"ק אדמו"ר. הועתק ב"היום יום" יז אלול.
  9. 178. ראה גם ספר השיחות תש"ד ע' 25 — בנוגע להנהגת הצ"צ — שכאשר הביט על העולה לתורה הי' נופל עליו פחד גדול כו'.
  10. 179. "בשנת תרס"ז" ("היום יום" ז אלול).

עמוד 228

  1. 180. ראה ים של שלמה גיטין פרק ד' סי' סו, הובא בשם הגדולים להחיד"א ערך מהר"ם מרוטנבורק: "שמעתי על מהר"ם מרוטנבר"ק ז"ל שהי' תפוס. . כמה שנים, והשר תבע מן הקהלות סך גדול, והקהלות היו רוצים לפדותו, ולא הניח, כי אמר אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם".
  2. 181. = בשום אופן.
  3. 182. = לביתהאסורים.
  4. 183. = תעניתצבור.
  5. 184. ראה רמב"ם הל' ס"ת פ"ז ה"ח. שו"ת חת"ס יו"ד סרס"ה.
  6. 185. הוראת אדה"ז, והעדות ע"ד ב' ספרי התורה שבוארמס ובפראג — העתיקן כ"ק אדמו"ר ב"היום יום" ז' אלול, מ"רשימותי אייר רצא". ומוסיף שם: "ועיין בשארית יהודא (יו"ד סי' ט"ז) ודברי נחמי' (יו"ד סי' כ"ב). ובס' משנת אברהם (סי' לב) מציין כמה ספרים הדנים בזה". עכ"ל. וראה גם אגרותקודש ח"ד ע' תעח. ח"ט ע' תיט. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד ע' שעה. ח"ו ע' קב. ע' קנב. חי"ד ע' קסח. חט"ו ע' קפט ואילך (על אלה ששינו במזיד מאל"ף לה"א). חי"ז ע' קי.
  7. 186. "כשהייתי בפראג בשנת תרס"ח" ("היום יום" שם).
  8. 187. נעתק ב"דיני ומנהגי פורים" — בעריכת כ"ק אדמו"ר (נדפסו בסה"מ תשי"א ע' 198, ומשם בספר המנהגים ע' 73). ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "פאקסימיליא מעמוד זה בספר התולדות — אדמו"ר מהר"ש ע' 21 . וראה שו"ע או"ח סי' תרצא ס"ד ובבאה"ט ושע"ת וש"נ. שדי חמד אסיפת דינים סוף מערכת פורים". עכ"ל.
  9. 188. ראה גם שיחת קיץ תרצ"ד — ברשימות כ"ק אדמו"ר — מארינבאד תרצ"ד.
  10. 189. ראה הנסמן בזה באנציקלופדי' תלמודית חלק ד ערך ברכות הנהנין (ע' שלבג). — וראה אגרותקודש אדמו"ר האמצעי ח"א ס"ע רפז: "בענין הברכה על המים דכאן (המים המרפאים שבקארילסבאד) א' בגמ' רפואות הן כי מן השמים הן כו'", עיי"ש.
  11. . (קה"ת תש"ז). ולאח"ז נדפסה הפאקסימיליא גם באגרותקודש אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תשנ"ג) ע' קמ.

עמוד 229

  1. 190. אוה"ת ויחי ח"ה תתשכה, א. סה"מ תרכ"ט ע' ב. לקו"ש ח"י ע' 38.
  2. 191. כלומר: כיון ששתיית המים אינה לצמאו, אלא כדי שהמים יפעלו הרפואה, לכן, לא שייך על זה ברכה שהיא הודאה על ההנאה שבדבר (כבשותה לצמאו), כי אם תפלה בשביל לפעול הדבר — "יהי רצון". ולכן אין לברך, אלא רק לומר "יה"ר שיהי' לרפואה".
  3. 192. ראה שו"ע אדה"ז או"ח ס"ד במהדו"ב.
  4. 193. ובהתאם לכך הורה הצ"צ לומר רק יה"ר, ולא ברכה (כי במקום א' איתא שאין צריך לברך), ואעפ"כ, יכוין מקודם כמו לברכה (כי במקום ב' איתא שיה"ר נחשב לברכה). — בנוגע לציון ב' המקומות בש"ס, מציין כ"ק אדמו"ר — הכותב — סימן שאלה.
  5. 194. חיוב תעודת השכלה מינימלית ("צענז") למועמדים חדשים לרבנים — נושא שאודותיו דנו ב"ועידת הרבנים בפטרבורג" (ד' אדרשני — ו' ניסן עת"ר) — ראה אגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ג ע' נח. וש"נ. ובארוכה ב"מבוא" לאגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"א ע' 35 ואילך.
  6. 195. הרב ר' מנחם מענדל שי' חן מניעזין, והרב ר' יצחק יואל ראפאלאויץ מקרעמענטשוג, שהשתתפו באסיפה הנ"ל — ראה אגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ב ע' תקז (וראה גם שם ע' תיז).
  7. 196. החסיד ר' יעקב קאפיל זעליקסאהן שהי' החוזר בשנת תרנ"בתרנ"ג (ראה ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 17).
  8. 197. = קאפל זעליקסאהן.
  9. 198. ראה ספר השיחות תורת שלום (ובהערות כ"ק אדמו"ר) ע' 156 שצ"ל "נהי" — נו"ן וה"א בחיריק. ובספר השיחות שם ע' 12: "נהי" — הנו"ן בסגול, הא בחיריק. ולא "נהי", נו"ן בפתח. — ומוסיף שם, שזהו מהענינים שאינו יודע טעם הדבר. וראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 301.
  10. 199. ראה לקו"ת תצא לז, סע"ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ קו, סע"ב ואילך.
  11. 200. ראה ספר השיחות תש"א ע' 102. תש"ב ע' 91. לקו"ש חט"ו ע' 285. תורת מנחם — התוועדויות תש"י ע' 55.
  12. 201. ראה גם "היום יום" ל' סיון. ספר המנהגים ע' 25.
  13. 202. = הגהה. — וממשיך, שגם זה שבמקום אחד (עכ"פ) כתב אדמו"ר מהר"ש הגהה (אפילו קצרה) על גליון הכי"ק של הצ"צ, הוא דבר תמוה (משא"כ בנוגע להמגן אבות, שכתב הגהות על גליון הכי"ק של הצ"צ, כדלקמן).

עמוד 230

  1. 203. = המגן אבות. — כ"ק אדמו"ר הר' שלמה זלמן בן כ"ק אדמו"ר מהרי"ל בן כ"ק אדמו"ר הצ"צ, בעמח"ס מגן אבות עה"ת.
  2. 204. כ"ק אדמו"ר הר' ישראל נח בן כ"ק אדמו"ר הצ"צ — ראה אודותו ברשימת המאסר (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 255. וש"נ).
  3. 205. ואעפ"כ הקפיד שלא לכתוב הגהותיו על גליון הכתי"ק של אדמו"ר האמצעי.
  4. 206. להעיר מבית רבי חלק ב פרק ו (קא, א) הערה ב. שיחת ש"פ ויצא תשי"ב, תש"מ.
  5. 207. ראה גם לקמן בפנים (ע' ריש ע' 231). שיחות חורף תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר).
  6. 208. להעיר ממאמר "אבות החסידות" סי"ב ("התמים" חוברת ב ע' נב (עד, ב)). אגרותקודש ח"ב ע' תצב. כרם חב"ד גליון 4 חלק ב ריש ע' 348.
  7. 209. יחידות של עניני עבודה, השכלה (כדלקמן בפנים).
  8. 210. נתבאר בשיחת ש"פ בהו"ב תשי"ג.
  9. 211. ראה גם מכתב מהרי"ל מיאנאוויטש — נדפס בבית רבי ח"ב פ"ב (צה, ב). ספר התולדות אדמו"ר האמצעי ע' 91.
  10. 212. לא (אמרו שניהם) בבת אחת, וכנ"ל, שהי' אומר לא בזמן אמירת אדה"ז.

עמוד 231

  1. 213. כ"ה גם ב"היום יום" ל מנחםאב (ולא כמ"ש בהוצאת "היום יום" משנת תשמ"א. ועוד).
  2. 214. בהתוועדות דש"פ ויצא יו"ד כסלו (יום הגאולה של אדמו"ר האמצעי) תשכ"ב, סיפר כ"ק אדמו"ר המסופר כאן בהרשימה. ובאותה התוועדות אמר כ"ק אדמו"ר דא"ח ג"פ: מאמר א' — ד"ה והי' זרעך גו', מאמר ב' — ושבתי בשלום גו', ומאמר ג' — פדה בשלום גו' (המאמר הג' הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר בשנת תשנ"ב, ונדפס בסה"מ מלוקט ח"ו ע' לג ואילך).
  3. 215. = ר' חיים אברהם. ראה אודותו לעיל ע' 33 הערה 30. וש"נ.
  4. 216. ראה גם ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (הנ"ל) ע' 6.
  5. 217. ראה גם תורת מנחם — התוועדויות ה'שי"ת ע' 60. ועוד.
  6. 218. = לאם זקנתי (של אדמו"ר מהוריי"צ) — הרבנית מוסיע (חי' מושקא), בתו (השלישית) של אדמו"ר האמצעי, אשת הוד כ"ק אדמו"ר בעל הצמח צדק.
  7. 219. הרה"צ הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס, בן הרה"ק ר' מרדכי מטשערנאביל — בעלה של בתו (הרביעית) הרבנית דבורה לאה.
  8. 220. אדמו"ר הזקן.
  9. 221. כאן הושמטה שורה.
  10. 222. הובא גם בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים וביאורים ע' ו — מ"שיחת י' אייר תרצ"א" ו"שיחת חה"פ תש"ב" (ספר השיחות תש"ב ע' 90).
  11. 223. כ"ג טבת תקע"ג.
  12. 224. ע"ד ביאתו לכפר פיענא — ראה מכתב אדמו"ר האמצעי באגרותקודש שלו ח"א ע' רמד. רשימת אדמו"ר הצ"צ באגרותקודש שלו ח"א ע' שכא. רשימת רבינו "דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן" (נדפס בספר התולדות אדמו"ר הזקן — קה"ת, אה"ק, תשמ"ו — ע' 1030). וראה ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 232 ובהערות שם.
  13. 225. ומוסיף בספר השיחות תש"ב שם: נאכדעם איז דער בעכער עפ"י סיבה פארלוירן געגאנגען.
  14. 226. ראה גם רשימות היומן של רבינו ט"ו אייר תרס"ד (סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעט. ספר השיחות תורת שלום (בהוצאת תשנ"ג) ע' 260).

עמוד 232

  1. 227. = אגרותחוב ממשלתיות.
  2. 228. לא הועיל הכרטיס — כהמשך הסיפור (לקמן בפנים) שרצו לתפשו ולהכניסו בצבא וכו'.
  3. 229. = מושל המחוז.
  4. 230. = נסיכות.
  5. 231. = שניאורסאהן.
  6. 232. = צריף למגורי החיילים.
  7. 233. = שוטרים.
  8. 234. ראה גם ר"ד ש"פ תצא, יד אלול — אחר תפלת מנחה — תשי"א.
  9. 235. = מדת אורך כק"מ אחד.
  10. 236. אולי הכוונה להחסיד ר' אלי' אבעלער (וואראבייטשיק), מחסידי הצ"צ ומהר"ש — ראה אודותו: אגרותקודש ח"ג ס"ע שטו ואילך. שיחת כ' כסלו תרצ"ג סעיף ג (לקו"ד ח"א לג, ב). ספר השיחות: קיץ ה'ש"ת ע' 163 ואילך; תש"ג ע' 111; תש"ה ע' 95. ראובן וואראבייטשיק — נזכר גם בספר השיחות תש"ה ע' 25.
  11. 237. = עגלת חורף.
  12. 238. = וב' שומרים.
  13. 239. = שעון בקרה.
  14. 240. כידוע שאדמו"ר הצ"צ קיבל תעודת אזרח נכבד לדורותיו (ראשי פרקים מתולדות אדמו"ר הצ"צ ב"היום יום" בתחלתו. קונטרס ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" ע' 35).

עמוד 233

  1. 241. עם שולחו — הגובערנאטאר של וויטעפסק.
  2. 242. "המופל' הגביר המפורסם וו"ח מו"ה אברהם זלמן" (גינזבורג), שבנו, "המופל' האברך מו"ה משה ארי' ליב", נשא את בתו של אדמו"ר מהר"ש, מרת דבורה לאה (ראה אגרותקודש אדמו"ר מהר"ש ע' יא — מכתב הזמנה לחתונה).
  3. 243. ר' ישראל וישניאק, הי' בנקאי ועסקןציבורי בוויטעסק. — נזכר באגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ד ע' ב (בהערה), ע' לט.
  4. 244. = בסבר פנים יפות.
  5. 245. = בפטרבורג.
  6. 246. שמו של הגובערנאטאר של וויטעפסק (כנ"ל ע' 232).
  7. 247. = במיניסטריום (משרד הממשלה).
  8. 248. = באם לא.
  9. 249. = עם כל בני ביתי לארץ ישראל. — ראה גם ספר הזכרונות ח"ג פכ"ג (ע' 190 ואילך). וראה ספר השיחות תש"ה ע' 32.
  10. 250. = דרכון מחוזי.
  11. 251. כ"ה (וילך לך) בכתי"ק, ואולי צ"ל וילך לו.
  12. 252. = היו בריאים (ברכת פרידה).

עמוד 234

  1. 253. ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ריש ע' רמג: "ידוע שאצל הנשיאים ובפרט שמעתי שאצל אדמו"ר מהר"ש נ"ע הנה בעת אמירת המאמר הי' אומר מילות בודדות שהיו שייכים רק לפרטים מן השומעים וכאו"א הי' שומע רק השייך אליו. אלא שכ"ק אדנ"ע ביקש את אביו שהוא ישמע גם את כל המילות הנ"ל וניתן לו — כך שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ".
  2. 254. = גיוס חובה.
  3. 255. בארכיון ספריית אגודת חסידי חב"ד נמצאת תעודת הפטור של כ"ק אדנ"ע, חתומה בידי יו"ר לשכת הגיוס במחוז וויטעפסק, מ25 ביולי 1879 (י"ז מנ"א תרל"ט), ובה צויין שתאריך ההתייצבות שלו הי' בשנת 1877, אלא שע"פ בקשת הרופאים אינו מסוגל לשרת בצבא, ולכן ניתן לו פטור תמידי.
  4. 256. ראה גם ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 139. אגרותקודש ח"ד ע' תצד ואילך. ועוד.
  5. 257. כנראה הכוונה לפעם הב', כשהוכרחו להגיש תעודה מג' פרופסורים, ולצורך זה נסע לפ"ב, מקום מגוריו של הפרופ' בערטענסאן, ובהיותו בפ"ב, התחבא במרתף.
  6. 258. בקטע זה הושמטו תיבות אחדות.
  7. 259. = שם עיר.
  8. 260. ראה גם ספר השיחות תש"ה ע' 29. ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ס"ע 76 ואילך (בשינויים קלים).
  9. 261. כאן הושמטו תיבות אחדות.
  10. 262. ראה גם שיחת קיץ תרצ"ד (ברשימות כ"ק אדמו"ר — מארינבאד תרצ"ד). ד"ה ולקחתם לכם תשל"ט ס"ה (סה"מ מלוקט ח"ד ע' כו). תורת מנחם — התוועדויות תשי"ב ח"א ע' 19. שיחת ש"פ עקב תשט"ז. תשכ"ו. ועוד.

עמוד 235

  1. 263. ראה גם שיחות ש"פ מטות תשי"ד. עקב תשט"ז. תולדות תשי"ז.
  2. 264. הממונים על נסיעת הרכבת.
  3. 265. גזר דין ועונש (ראה פי' מ"כ לשמו"ר פ"ב, ב. ועיין בערוך ערך דמס).
  4. 266. ר' לוי יצחק אידלעוויץ, הגבאי ראשון של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (ראה אגרותקודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' מב. שיחת כ' כסלו תרצ"ג סעיף ה (לקו"ד ח"א לו, א)).
  5. 267. החסיד ר' מנחם מאניש מאנעסזאהן — ראה אודותו אגרותקודש ח"ד ע' קפ. לקמן ע' 278.
  6. 268. תהלים קמה, ז.
  7. 269. ראה ספר השיחות תש"ד ע' 27. ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (הנ"ל) ע' 71 (בשינויים קלים). שיחת ש"פ בראשית — התוועדות ב — תשכ"ד. וראה גם רשימת היומן של רבינו מיום כ"ז מנ"א תרנ"ו (לקו"ד ח"ד תקצד, סע"ב ואילך).
  8. 270. אדמו"ר מהר"ש עם רמ"מ הנ"ל.
  9. 271. גם בנוגע למחשבתו הראשונה, שלימים נוראים יהי' בליובאוויטש.
  10. 272. אודות כתי"ק זה — ראה גם מכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לכ"ק אדמו"ר מיום כ"ד טבת תרצ"ב (אגרותקודש ח"ב ס"ע שסב ואילך. ושם: "הכתי"ק הלזה הוא אוצר בלום בתוכנו. . נכתב בשנות תקס"חט"). שיחת אחש"פ תרצ"ד סעיף ב (לקו"ד ח"א קמו, סע"א ואילך) — שלש מעשיות מאת אדה"ז (באגרותקודש שם הובא סיפור א' שברשימה זו, ובשיחת אחש"פ הנ"ל — סיפור ג').
  11. 273. באגרותקודש שם: "בהמלשינות הידועה הלשינו לאמר כי מורנו הבעש"ט נ"ע בעת תפלתו הי' רגיל לומר "אף, אף, אף", ופירש המלשין כי התפלל אשר יוריד השי"ת אף וחרון על הממשלה, ואשר ככה נוהג גם רבינו הגדול". וראה גם בית רבי ח"א פט"ז.
  12. 274. באגרותקודש שם, ש"לא רצה להיות נפרד גם מתנועה אחת של מורנו הבעש"ט נ"ע גם לשעה קלה אף למראית עין". וראה ספר השיחות תש"ח ע' 259.
  13. . ובקיצור — בשיחת כ' כסלו תרצ"ג סעיף ט (לקו"ד ח"א לט, ב).

עמוד 236

  1. 275. בבית רבי שם: "בלשון צרפת אפייע הוא קוף (אבעזיאנע) כו'".
  2. 276. ראה תניא אגה"ק ס"ב: "כל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס".
  3. 277. וירא יח, כז ("ואנכי עפר ואפר").
  4. 278. בשלח טז, זח. — וזהו ("ונחנו מה") ביטול גדול יותר מ"עפר ואפר", שאינם מציאות כלל (גם לא מציאות של דומם, כעפר ואפר).
  5. 279. תהלים כב, ז. — וביטול זה ("תולעת") אינו כמו הביטול דעפר ואפר שהוא דומם, כי אם תולעת, סוג החי.
  6. 280. בבית רבי שם, שהסביר, ש"כשבא בתפלה להתפעלות עצומה ומתיירא מאיזה הרגשה הוא צועק אפייע, שכל עבודתו נחשבת רק כקוף בפני אדם כו'".
  7. 281. הגאון ר' יהושע צייטליש משקלאוו (שיחת אחש"פ הנ"ל), תלמידו של בעל שאגת ארי'. וראה עוד ע"ד ביקורו של אדמו"ר הזקן אצל הר"י צייטליש — בית רבי ח"א פ"כ (לט, א ואילך).
  8. 282. = מהמרתף.
  9. 283. ובשיחת אחש"פ הנ"ל מוסיף, שאם הנכרי הי' בהמרתף מתעוררת שאלה על היין!
  10. 284. משלי יב, כא. וראה לקו"ש ח"ה ע' 187 הערה 23.
  11. 285. מוצאי חג השבועות, אסרו חג (ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד סי"טכ).
  12. 286. ראה גם לקמן בפנים בנוגע להנהגת אדנ"ע.
  13. 287. "היום יום" ו סיון. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ח ע' תכז. וראה גם ר"ד בעת סעודת חג השבועות תשי"ג וליל ב' דחג השבועות תשכ"ז (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' מז, קעא ואילך. וש"נ).
  14. 288. אמו, הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה.
  15. 289. כ"ה בכתי"ק.
  16. 290. ראה גם ספר השיחות תורת שלום ע' 3. תש"ב ע' 100. "היום יום" כא ניסן.

עמוד 237

  1. 291. אולי הכוונה שבלילה הב' הי' רק אומר "היינט דארף מען ניט אויף זיין", אבל למעשה בפועל הי' ניעור גם בלילה הב' (ראה גם ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 114).
  2. 292. ראה גם אגרותקודש ח"ו ס"ע קעא ואילך. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 138. ספר השיחות תש"נ ח"ב ע' 487.
  3. 293. ולא "טיש".
  4. 294. ראה גם אגרותקודש שם: "הקביעות דחג השבועות. . הי' ביום הראשון ויום השני. . המאמר הראשון אמר ביום ועש"ק בצהרים — כמנהגו בכל ערב חגה"ש" (וראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 243 שכן נהג אדה"ז). — נתבאר בשיחת ערב חגה"ש תשי"ג.
  5. 295. = ז' ימי המשתה.
  6. 296. בחתונת אחותו הרבנית חי' מושקא ביו"ד אלול תרנ"ב, או בחתונת בנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בי"ג אלול תרנ"ז.
  7. 297. ולהעיר מהמסופר במק"א, שמיום האופרופעניש של אדמו"ר מהורש"ב עד אחרי השבעת ימי המשתה, אמר אדמו"ר מהר"ש ל"ב מאמרים — כמנין ל"ב מבין (ספר השיחות תש"ד ע' 173, וספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (הנ"ל) ע' 72. וראה סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תכא).
  8. 298. = מגירה.
  9. 298. בשיחות תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר) דכ"ק אדמו"ר מהורש"ב כתב המשך שמח תשמח קודם אמירתו.
  10. 299. נתבאר בשיחת ש"פ תצא תשי"ד.
  11. 300. בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (הנ"ל) ע' 13: "ג"פ בשבוע, ביום א' ג' ה', הי' הצ"צ חוזר לפניו [לפני אדמו"ר מהר"ש] מאמרי דא"ח אשר שמע מפי רבנו הזקן (מאלו אשר שמע במעזריטש בשם הבעש"ט או מפי הרב המגיד, או אשר אמרם בימי נשיאותו עד שנת תקס"ד)".
  12. 301. ראה לעיל ע' 217.
  13. 302. כאן הושמטה שורה.

עמוד 238

  1. 303. נעתק (בשינויים קלים) ב"היום יום" כח טבת (מ"סיון רצא") וראה גם "פתח דבר" מכ"ק אדמו"ר לספר החקירה הוצאת קה"ת.
  2. 304. = מההגהות.
  3. 305. המלומד המשכיל בצלאל שטערן מאדעסא — ראה קונטרס ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" ע' 24 ואילך.
  4. 306. הרה"ח ר' דוד צבי חן. — ראה אודותו לעיל ע' 223.
  5. 307. ולהעיר מספר השיחות תש"ג ע' 143, שכשהי' הרד"ץ בן י"ב שנה אמר לו הצ"צ: פאָלג מיר ווער אויס אינגל.
  6. 308. הגה"ח ר' משולם זלמן ניימאַרק מ"ץ סטרדוב, וויטעפסק ונעויל. — הבא לקמן — נעתק (בשינויים קלים) במכתב כ"ק אדמו"ר לנכדו (אגרותקודש ח"ו ע' קצח ואילך): "והנה אעתיק בזה הרשום אצלי מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. . וזלה"ק כו'". וראה גם מכתב כ"ק אדמו"ר — אגרותקודש חי"א ע' שכט.
  7. 309. "וביאר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכוונתו שבלבול שעה א' של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש יקרה אצלו כ"כ עד כי לקח ע"ע האשמה" (אגרותקודש חי"א שם).
  8. 310. ראה (אודות מאסרו) — אגרותקודש אדמו"ר מהר"ש ע' כב ואילך, ובהערות שם. וש"נ.
  9. 311. תרנ"ב — נדפס בסה"מ תרנ"ב ע' צא ואילך.
  10. 312. תהלים עג, כה. וראה דרך מצותיך קלח, סע"א. "היום יום" יח כסלו.
  11. 313. בהערת כ"ק אדמו"ר באגרותקודש ח"ו שם: "מובן עפמש"כ ביד בסופו: לא נתאוו כו' אלא לדעת (ראה תניא ספ"ג) את ה' בלבד".
  12. 314. לבית הטבילה.
  13. 315. הל' מקוואות בסופן. — ושם: "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב. . וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא".
  14. 316. לכאורה הכוונה ללשון המדרש (תנחומא חוקת ח. במדב"ר פי"ט, ח) "לא המת מטמא. . ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי" — שזהו המקור לדברי הרמב"ם הנ"ל.
  15. 317. הלשון "גזירה גזרתי חוקה חקקתי" הוא במדרש תהלים באבער ט, ב.
  16. 267. החסיד ר' מנחם מאניש מאנעסזאהן — ראה אודותו אגרותקודש ח"ד ע' קפ. לקמן ע' 278.
  17. 318. סיפור זה הובא ברשימת כ"ק אדמו"ר דשמחת בית השואבה תרצ"ב בסופה ("רשימות" חוברת ז' ע' 77) — ומציין שם "עיין רשימותי שבועות רצ"א. ריגא".
  18. 319. כאן הושמטה תיבה.

עמוד 239

  1. 320. כאן הושמטה שורה.
  2. 204. כ"ק אדמו"ר הר' ישראל נח בן כ"ק אדמו"ר הצ"צ — ראה אודותו ברשימת המאסר (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 255. וש"נ).
  3. 321. ושם (ובפרש"י): "כולהו (כל השנויות שם — בתוספתא דמסכת שבת שבהלכות דרכי האמורי) אית בהו משום דרכי האמורי, לבר מהני, מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח לי' על קדקדו, ולימא הכי, חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד (לחש הוא), אין בו משום דרכי האמורי".
  4. 322. ראה אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ג ע' עט: "פעם שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר. . הלחש למי שנתחב לו עצם וכו' (שבת סז, א) שהיו למדים אותו אפילו לתינוקות של בית הרב, ובעת הצורך, ל"ע ול"ע, היו אומרים אותו בהקדמת העמדת קערה על הראש".
  5. 323. בהערת כ"ק אדמו"ר באגרותקודש שם: "שוב מצאתי כן גם במהרי"ל — בסופו בליקוטים ".
  6. 324. יש לציין שבהערה זו חותם כ"ק אדמו"ר שמו, ולא (כברוב הערות כיו"ב) "הכותב".
  7. 325. ראה גם שיחת י"ג תמוז תשט"ו.
  8. 326. הסתלקות אדה"ז היתה בשנת תקע"ג, וכיון שאז הי' רב"ש — בנו בכורו של הצ"צ — בערך ט' שנים (ראה לעיל ע' 227), עכצ"ל שחתונתו של אביו הצ"צ היתה בהיות לו י"ב או י"ג שנה. — ולהעיר ממ"ש כ"ק אדמו"ר בראשי פרקים מתולדות הצ"צ ב"היום יום" בתחילתו, ובסו"ס דרך מצותיך (הוצאת קה"ת), שהצ"צ נולד ביום כ"ט אלול שנת תקמ"ט , וחתונתו היתה בשנת תקס"ג .
  9. . במהרי"ל שם (הובא בחידושי רע"ק ליו"ד סשל"ו): "כל הרפואות והלחשים שבכל התלמוד אסור לנסות אותם משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרם. . מלבד הא דאיתא במס' שבת ס"פ במה אשה מי שנתחב לו עצם בגרונו מביא מאותו המין, ר"ל מאותו מין עצם ויניח לו על קדקדו ויאמר הכי: חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד, והלחש הזה בדוק ומנוסה הוא, לכן אותו לבד התירו ולא שום א' יותר".
  10. . ראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 114 ובהערה 33.
  11. . להעיר שבספר מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' שמג, מביא המו"ל מכו"כ מאמרים בכת"י, שעליהם רשום שנאמרו על חתונת אדמו"ר הצ"צ בשנת תקס"ד.

עמוד 240

  1. 327. בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז — ע' 12), שאדמו"ר מהר"ש נולד בב' אייר שנת תקצ"ד, ונישואיו (בש"ק שאחרי חג השבועות) בשנת תר"ז . ועפ"ז היו נישואיו לאחרי שמלאו לו י"ג שנה.
  2. 328. ע"ד נסיעותיו בכל יום — ראה גם ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (הנ"ל) ס"ע 20 ואילך.
  3. 329. = מעיל העליון.
  4. 330. = נמלים.
  5. 331. = כאלו הורידם בידו.
  6. 332. = עגמתנפש.
  7. 333. ראה גם שיחת פורים תשכ"ח.
  8. 334. בהבא לקמן — ראה גם ספר השיחות: ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 62; תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 45 (בשינויים קלים), ובהנסמן שם בהערות. שיחת ל"ג בעומר תרצ"ב; סוכות תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר). שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב. לקו"ש חכ"ז ע' 275.
  9. 335. בשנת תרס"ג. ע"ד תקופה זו (בווין) — ראה בהמצויין לעיל ע' 87 הערה 12.
  10. 336. בלקו"ש חכ"ז שם: "ויש לומר שמאורע זה הוא בדוגמת הענין דכלות הנפש".
  11. 337. בלקו"ש חכ"ז שם: "ויש אומרים שלאחרי זמן גילה כ"ק אדמו"ר נ"ע לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שעניני החסידות שבהם התבונן באותם שעות היו היסוד להמשך תער"ב הידוע". וראה שיחות תרצ"ג שם.
  12. . אבל בראשי פרקים מתולדות אדמו"ר מהר"ש ב"היום יום" בתחילתו — שנישואיו היו בשנת תר"ח.

עמוד 241

  1. 338. = אצלנו ["במשפחה"] זה אחרת.
  2. 339. = בנאות דשא.
  3. 340. אף שמעיקר הדין "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור ממזוזה שלשים יום" (שו"ע יו"ד סרפ"ו סכ"ב).
  4. 341. אף שאדה"ז כותב בסידורו (לפני הלל) ש"בימים שאין גומרין את ההלל יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצאו בברכתו" . וראה ספר השיחות תש"ו ע' 11. ולהעיר משיחת ש"פ מסעי תשמ"א בנוגע לברכת הלל בראש חודש: מנהג חסידים אז מ'כאפט אריין אויך די ברכה בחשאי.
  5. 342. = מפני מה.
  6. 343. = לדברי הכל.
  7. 344. וממשיך לבאר שהשתדלות המתנגדים למעט הצורה היתה הן בעיני בנ"י (מפני שלקחו כו') והן בעיני הממשלה (חשד כו').
  8. 345. עיר הסמוכה לליובאוויטש.
  9. 346. = הככר.
  10. 347. ראה ספר השיחות תש"א ע' 51: "דער קייזער אלכסנדר, דורכפארענדיק אמאל די שטאט באבינאוויטש — סמוך לליובאוויטש — האט זיך אנגערופן צום מיטעלן רבי'ן "פראשצאי ראבין". האט דערנאך געזאגט דער מיטעלער רבי: אין מקרבין לאדם אלא בשעת הנאתן, אזוי ווי למעלה — במלכותא דרקיע — איז אין שכחה, אזוי איז למטה — במלכותא דארעא — אין זכרון". וראה עוד ע"ד הפגישה עם המלך אלכסנדר — אגרותקודש ח"ז ע' טו. ובספר הזכרונות ח"ג פי"ח (ע' 155), שקראו "וועליקי ראבין" (גרויסער רבי).
  11. 348. כלומר: למרות הקירוב למלכות, חיו (אדמו"ר האמצעי והצ"צ) חיי פחד כו', וחשו את עצמם בלי מחסה מהממשלה.
  12. 349. בשנה האחרונה בחייו (של אדמו"ר האמצעי) בעלמא דין — בשנת תקפ"ז. וראה קונטרס "בד קודש" (בעריכת כ"ק אדמו"ר) ע' 9 בהערה: בבית רבי [ח"ב ספ"ד בהערה] כותב אשר המאסר והגאולה היו בשנת תקפ"ו. אבל מסורה היא בבית הרב שכל זה אירע בשנת תקפ"ז (ולכן לא נקבעה כל כך חגיגת יו"ד כסלו, כי בשנה שלאחרי' שאז היתה צ"ל החגיגה בפעם הראשונה, נסתלק כ"ק אדמו"ר האמצעי ביום ט' כסלו). עכ"ל. וראה גם ספר השיחות תש"א ע' 50. שיחת ש"פ ויצא תשי"ט.
  13. . משא"כ ביחיד, כמ"ש כ"ק אדמו"ר ב"היום יום" ר"ח טבת (מ"רשימותי"): "נוהגים אשר היחיד מברך — בהלל — תחלה וסוף גם בימים שאין גומרים בהם את ההלל". וראה הגהות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לסידור ד"ה הלל.

עמוד 242

  1. 350. כאן הושמט קטע ע"ד ההתנגדות לאדמו"ר האמצעי.
  2. 351. אשר על נהר דניעסטער.
  3. 352. ראה גם בית רבי ח"א פ"ח. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 336.
  4. 353. ראה שיחת אסרו חג הסוכות תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר); ספר השיחות שם ע' 337. שיחת יום ב' דחגה"ש תשי"ג.
  5. 354. אבל בשיחות תרצ"ג ובספר השיחות שם, שבאו על חג השבועות.
  6. 355. הלשון הנאמר במשנה (ביכורים פ"ג מ"גד) במביאי ביכורים.
  7. 356. בספר השיחות שם ע' 337: "ופירש: החליל לשון החלל היינו החלל ומקום פנוי, מכה לשון כהה (טונקל) לפניהם — הכוונה כי הגיעו בעבודתם לאור שלמעלה מאור הממלא מקום החלל עד שאור החלל נכהה לפניהם, איז טונקעל געווארן בפניהם". ועפ"ז, אולי הכוונה במ"ש כאן "מציאות החלל גופא" — למקום החלל שהי' לפני הצמצום (ולהאור שהי' ממלא מקום זה) ש"הוא צמצום" לגבי אור שלמעלה מאור הממלא מקום החלל, וזה שאח"כ נסתלק האור ונעשה חלל ומקום פנוי (שאין בו אור) — "זהו צמצום הב'" (וראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' רפהו ובהערות).
  8. 357. ראה אגרותקודש ח"ג ע' שמה: בימי נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי נתרבה מספר החסידים כפלים ושלש לעומת מספרם בימי אדמו"ר הזקן. . בשנה הראשונה לנשיאותו נתוספו ברוסיא הלבנה בלבד ט"ו אלף חסידים, ובשנה השני' — שנת תקע"ה — נהי' כל פלך טשערניגאוו לחסידי חב"ד.
  9. 358. כאן חוזר כ"ק אדמו"ר להתחלת הקטע שחבל טרקישע מהילוב נפל מאדמו"ר האמצעי, וחזרו להצ"צ (ובחצע"ג מוסיף שאף שחבל טערקישע מהילוב נפל מאדמו"ר האמצעי, הנה ברייסין נתוספו לו חסידים).
  10. 359. = שלוחאדרבנן.
  11. 360. ראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 212. מקורות והערות לאגרותקודש אדה"ז ח"א ע' תיח. תולדות חב"ד בארה"ק ע' יג.
  12. 361. ראה רשימת המאסר (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ס"ע 233 ואילך. וש"נ). ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 26. רשימת רבינו ב"מבוא" לקונטרס ומעין ע' 14. ר"פ מתולדות אדמו"ר האמצעי ב"היום יום" בתחילתו. ספר הזכרונות ח"ג פי"ז (ע' 147 ואילך). וראה גם קונטרס ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" ע' 3.
  13. 362. נדפס באגרותקודש אדמו"ר האמצעי ח"א ע' שיג ואילך. וראה גם ספר השיחות תרצ"ו וספר הזכרונות שם.

עמוד 243

  1. 363. לאח"ז ב"התמים" חוברת ב (כסלו תרצ"ו) ע' יח [נו, ב ואילך] נדפס צילום גוף הכתי"ק. ובאגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"י ע' צט: "ספר החסידות של ורפל אינו אצלי ומשום כך אינני יודע איזה כתבי יד הדפיס בספרו. אבל חוששני אשר כתב יד אדמו"ר האמצעי בטח לקח ממה שנדפס ב"התמים" (בענין ההצעה ע"ד יסוד מושבות) ולדעתי אין זה אופייני כ"כ לכתבי יד אדמו"ר האמצעי, ומוסג"פ צילום מאחד ממכתביו".
  2. 364. ראה אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"כ ע' קפב — בנוגע "ליישר (הזקן) ע"י מסרק" — ש"ישנם יחידי סגולה שמהדרים ומקפידים על זה, ובלשון המובא — לא נגעו בשערת זקנם".
  3. 365. כרטיסיהגרלה.
  4. 366. להעיר ממכתב כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (אגרותקודש שלו ח"ג ע' רד): "נהניתי אשר ת"ל עלה בידך לקנות בילעט לת"ת יתן השי"ת שיהי' בהצלחה ותזכה ח' ת"ת בזכי' הבע"ל בגורל הגדול".

מצוטט ב־19 עמודים

תורת מנחם 3
  1. יא - שנת תשי"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד. סה"ש תרצ"א ע' 223
  2. יב - שנת תשי"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד. סה"ש תרצ"א ע' 229
  3. יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. ר"ד אור ליום ג' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשט"ו. סה"ש תרצ"א ע' 231
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 2
  1. הוספות ‹ רסו ספר השיחות תרצ"א ס"ע 235
  2. הוספות ‹ רעג ספר השיחות תרצ"א ע' 223
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
  1. תרל"ט ח"א ‹ הוספות ‹ הוספה ד ‹ שמו ספר השיחות תרצ"א ע' 223
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 13
  1. תר"פ-תרפ"ז ‹ ספר השיחות תרפ"א ‹ חורף תרפ"א ‹ 20 ספר השיחות תרצ"א ע' 226
  2. תר"פ-תרפ"ז ‹ רשימת המאסר  עם הוספות ‹ רשימה ‹ 227 ספר השיחות תרצ"א ע' 224
  3. תר"פ-תרפ"ז ‹ רשימת המאסר  עם הוספות ‹ רשימה ‹ 234 ספר השיחות תרצ"א ע' 234
  4. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ו ‹ ר"ד ש"פ נח ה'תש"ו, בסעודת הלילה ‹ 10 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 223
  5. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ו ‹ ר"ד ש"פ נח ה'תש"ו, בסעודת הלילה ‹ 11 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 231
  6. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ו ‹ ליל ש"ק פ' וירא, כ' מר­חשון תש"ו בסעודה ‹ 15 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 226
  7. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ו ‹ ליל ש"ק וישב, כו כסלו, שבת חנוכה תש"ו, בסעודה. ‹ 20 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 217
  8. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ שיחות חג הפסח ‹ 109 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 235
  9. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ רשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 259 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 235
  10. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ט ‹ ערב ר"ה תש"ט ‹ 271 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 219
  11. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ט ‹ שיחות חג הפסח ‹ 316 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ס"ע 213
  12. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"י ‹ חורף ‹ 351 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 223
  13. תש"ו-ה'שי"ת ‹ הוספות ‹ רשימה ‹ 425 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 221