187
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אף אם נפרש, שלדעת רבי יהודה לא שמר יהודה על איסור יבמה לשוק (ונבדיל בין מצות העשה "יבמה יבא עליה" לבין הלאו "לא תהיה אשת המת החוצה...". או שנבאר, שבאומרו "ויבם אותה" לא התכוון יהודה למצות יבום, אלא אמר זאת מפני שכך היה נהוג אז18), ולפי זה ניתן היה לתרץ שהפירוש "לא פסק" מתאים רק לפי דעת רבי יהודה, ואילו לפי דעת רבי נחמיה יש לבאר את המלים "לא יסף" כפי שהן מבוארות בפירושו הראשון של רש"י: "לא הוסיף"19 –
בכל זאת, עדיין יישאר הקושי20: לדעת רבי נחמיה, שהשבטים אכן קיימו (אז) את כל התורה עד שלא ניתנה, יוצא, שבכל זאת עבר יהודה לפני כן על איסור במעשה תמר, אם כי הוא עשה זאת בשוגג, כיון ש"לא ידע כי כלתו היא"21. וכיצד ייתכן לומר: (א) שמלמעלה22 הובילו אותו לכך23; (ב) שדוד המלך וכו' ועד למלך המשיח יצאו מביאה אסורה – לפי מה שקיבלו על עצמם24?
ההסבר לכך הוא, שלפי דרך הפשט אין קושי בכל הענין מלכתחילה: האיסור "לא תהיה אשת המת החוצה..." נובע, כאמור, כתוצאה מהציווי "יבמה יבא עליה". ואם כך,
הערות
- 18. כברד"ק כאן פסוק ח. אבל לא הי' נהוג אז איסור ד"לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר".
- 19. ועפי"ז הי' מובן מה שהוזקק רש"י לב' הפירושים – כי אליבא דר"נ מוכרח לפרש "לא הוסיף"*, ואליבא דר"י מסתבר יותר לפרש "לא פסק", כי מכיון ש"צדקה", למה "לא הוסיף". ואין להקשות מה שרש"י מקדים הפירוש "לא הוסיף" – אף שלעיל (לז, לה) מקדים הפירוש דר' יהודה – כי פירוש הפשוט ד"ולא יסף" (שבפסוק זה) הוא "לא הוסיף" (שהרי להפירוש "לא פסק" הוזקק רש"י ל"וחברו").
- 20. ונוסף לזה: גם לדעת ר"י אי אפשר לתרץ כנ"ל סעיף ב' – כי באם נאמר ששומרת יבם היתה מותרת לאיש זר, הרי זה עצמו מוכיח שלא היתה נחשבת כאשת איש.
- 21. פרשתנו לח, טז.
- 22. ראה פרש"י לח, כו: "ממני ומאתי יצאו הדברים כו'".
- 23. וה"ז היפך ממש"נ (וירא כ, ו) "ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי". ונאמר "לא יאונה לצדיק כל און" (משלי יב, כא) ובפרש"י שם: "לא תזדמן לו עבירה בלי דעת". ואף שלפי שיטת התוספות (גיטין ז, א. וש"נ) הוא דוקא במידי דאכילה [ויש להטעים זה עפ"י המבואר בתניא פ"ח אשר "מכל מאכל ומשקה נעשה תיכף דם ובשר מבשרו". וע"פ המבואר בתניא (פ"ז וח') שמאכלות אסורות הן בגקה"ט – יומתק מ"ש בתוס' שם שיש הפרש אם האיסור הוא בהמאכל עצמו או שהוא רק בשעת האיסור] הרי (א) מלשון רש"י (משלי שם) "עבירה" סתם (וגם מפשטות לשון הכתוב "כל און") משמע שכ"ה גם בכל האיסורים. ולהעיר מפי' רש"י בש"ס (יבמות צט, ב. כתובות כח, ב) שגורס "השתא בהמתן כו'" דלא כבתוס'. ולהעיר גם מלקו"ד (ח"א) לט, ריש ע"ב. (ב) גם לשיטת התוספות – הרי בנדו"ד מלמעלה גרמו לזה – "ממני ומאתי יצאו הדברים כו'".
- 24. ולכן אינו דומה למשה כו' שהי' ע"י ויקח עמרם את יוכבד דודתו. וראה סנה' נח, ב. חזקוני שמות ו, כ.
- . לפי הביאור שלתמר לא הי' דין שומרת יבם (כדלהלן בפנים) – צריך לומר שהעדיפות בהפירוש "לא הוסיף" הוא לפי שזהו פירוש הפשוט ד"ולא יסף", כדלהלן בפנים ההערה.
תניא, ליקוטי אמרים ח׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד זֹאת בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁלְּכָךְ נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״אִיסּוּר״, מִפְּנֵי שֶׁאַף מִי שֶׁאָכַל מַאֲכַל אִיסּוּר בְּלֹא הוֹדַע – לְשֵׁם שָׁמַיִם, לַעֲבוֹד ה׳ בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, וְגַם פָּעַל וְעָשָׂה כֵּן, וְקָרָא וְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, אֵין הַחַיּוּת שֶׁבָּהּ עוֹלָה וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּתֵיבוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה כְּמוֹ הַהֶיתֵּר, מִפְּנֵי אִיסּוּרָהּ בִּידֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. וַאֲפִילוּ הוּא אִיסּוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁחֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה כוּ׳.
וְלָכֵן, גַּם הַיֵּצֶר הָרָע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הָאֲסוּרִים, הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין נוּכְרָאִין, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַיֵּצֶר הָרָע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ, הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר לִקְדוּשָּׁה כְּדִלְעֵיל. אַךְ מִכָּל מָקוֹם, קוֹדֶם שֶׁחָזַר לִקְדוּשָּׁה, הוּא סִטְרָא אָחֳרָא וּקְלִיפָּה. וְגַם אַחַר כָּךְ, הָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר דָּבוּק בַּגּוּף, לִהְיוֹת כִּי מִכָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה נַעֲשָׂה תֵּיכֶף דָּם וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ.
וְלָכֵן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִיבּוּט הַקֶּבֶר, לְנַקּוֹתוֹ וּלְטַהֲרוֹ מִטּוּמְאָתוֹ שֶׁקִּיבֵּל בַּהֲנָאַת עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו מִטּוּמְאַת קְלִיפַּת נוֹגַהּ וְשֵׁדִין יְהוּדָאִין. אֶלָּא אִם כֵּן מִי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מֵעוֹלָם הַזֶּה כָּל יָמָיו כְּרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְעַל דְּבָרִים בְּטֵלִים בְּהֶיתֵּר, כְּגוֹן עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמוֹד, צָרִיךְ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ מִטּוּמְאָה זוֹ דִּקְלִיפָּה זוֹ, עַל יְדֵי גִּלְגּוּלָהּ בְּכַף הַקֶּלַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח דַּף נ״ט.
אֲבָל לְדִיבּוּרִים אֲסוּרִים, כְּמוֹ לֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, שֶׁהֵן מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – אֵין כַּף הַקֶּלַע [לְבַדּוֹ] מוֹעִיל לְטַהֵר וּלְהַעֲבִיר טוּמְאָתוֹ מֵהַנֶּפֶשׁ, רַק צְרִיכָה לֵירֵד לְגֵיהִנֹּם.
וְכֵן מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים – אֵין כַּף הַקֶּלַע לְבַדּוֹ מוֹעִיל לְנַפְשׁוֹ לְמָרְקָהּ וּלְזַכְּכָהּ, רַק עוֹנָשִׁים חֲמוּרִים שֶׁמַּעֲנִישִׁים עַל בִּיטּוּל תּוֹרָה בִּפְרָטוּת, מִלְּבַד עוֹנֶשׁ הַכְּלָלִי לְכָל בִּיטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה מֵחֲמַת עַצְלוּת בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג, כִּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְכֵן הָעוֹסֵק בְּחָכְמוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם – בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים יֵחָשֵׁב לְעִנְיַן עֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה.
וְעוֹד זֹאת יְתֵרָה טוּמְאָתָהּ שֶׁל חָכְמַת הָאוּמּוֹת עַל טוּמְאַת דְּבָרִים בְּטֵלִים, שֶׁאֵינוֹ מַלְבִּישׁ וּמְטַמֵּא רַק הַמִּדּוֹת, מִיסוֹד הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית, בְּטוּמְאַת קְלִיפַּת נוֹגַהּ שֶׁבִּדְבָרִים בְּטֵלִים, הַבָּאִים מִיסוֹד הָרוּחַ הָרָע שֶׁבִּקְלִיפָּה זוֹ בְּנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית כְּדִלְעֵיל, וְלֹא בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵם דִּבְרֵי שְׁטוּת וּבוּרוּת, שֶׁגַּם הַשּׁוֹטִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ יְכוֹלִים לְדַבֵּר כֵּן.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחָכְמַת הָאוּמּוֹת, הוּא מַלְבִּישׁ וּמְטַמֵּא בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית בְּטוּמְאַת קְלִיפַּת נוֹגַהּ שֶׁבְּחָכְמוֹת אֵלּוּ, שֶׁנָּפְלוּ שָׁמָּה בִּשְׁבִירַת הַכֵּלִים מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל חָכְמָה דִקְדוּשָּׁה, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.
אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה אוֹתָן קַרְדּוֹם לַחְתּוֹךְ בָּהֶן, דְּהַיְינוּ כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶן בְּרֶיוַח לַעֲבוֹד ה׳, אוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת ה׳ אוֹ לְתוֹרָתוֹ, וְזֶהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ״ם וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְסִיעָתָן שֶׁעָסְקוּ בָּהֶן:
מצוטט בעמוד אחד
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ ב' דחוהמ"פ. רצ"א ריגא. ‹ 236 לקו"ש ח"ה ע' 187
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ה לך לך שיחה א מאותו ספר כתובות כח, א
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר כתובות כח, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יד מאותו ספר כתובות כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ה כתובות כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד כתובות כח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצט במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד טו כתובות כח , א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן נט כתובות כח, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קיד כתובות כח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי כתובות כח , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שצט במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד כתובות כח , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת כתובות כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א כתובות כח, א
- אגרות קודש כרך ג תקכא גיטין ז, רע"א
- אגרות קודש כרך י ג'קכו גיטין ז, א
- לקוטי שיחות כרך ב נצבים שיחה א מאותו ספר גיטין ז, רע"ב
- לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א מאותו ספר גיטין ז, א
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י מאותו ספר גיטין ז, רע"א
- תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ נצבים, כ"ז אלול ה'שי"ת גיטין ז, רע"ב
- תורת מנחם י"ב תמוז ה'תשי"ז גיטין ז, א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד גיטין ז, א
- מאמרים מלוקטים חלק ד י"ב תמוז ה'תשי"ז גיטין ז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלו אם מותר לילך ע"ג העשבים וכן באילן יב גיטין ז, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון דיני נזקי ממון גיטין דף ז , א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פו גיטין ז, א
- אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת פא גטין ז, א
- יומן השליחות המיוחדת פרק עשרים וארבעה גיטין ז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן גיטין ז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"ל גיטין ז, רע"א