223

טראַכטען.. . מיט דער ציַיט.. . חגור חלציו (או חלצים והוא לשון חנוך. מאמר המוסגר של מו"ח אד"ש) חגור לחלציו¹²⁸. להברמ"צ של רז"א לא חפצתי לשאול, אבל עתה.. . מפני מה השינוי? "פסח, (וזכורני שבעת שספר לי ר"נ כ"ז נשתוממתי על שקרא אותו מהרשנ"ע בלא ר' אף שהי' רבו. מאמר המוסגר של מו"ח אד"ש) באַ אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט און אַף אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניִט. ווער ס'פאַרשטייט — פאַרשטייט. ווער ס'פאַרשטייט ניִט — פאַרשטייט ניט.

[מהברמ"צ (?) הי' מקפיד מהרשנ"ע שיקראו את בניו וחתנו בר"ת רז"א וכו'¹²⁹. וגם הוא עצמו הי' אומר גייֵט צו רז"א'ן, צו רמ"ל'ן¹³⁰ וכו'. פעם עמד מהרשנ"ע אצל חלון חדרו וישמע את רד"צ חן¹³¹ אומר שילך לחזרה אל אדנ"ע, וקראו בשמו בתוספות ר'. ויקראו מהרשנ"ע ויאמר: קום איך וויל אַ קוק טאהן ווער ביסט דו וואס דו רופסט עם וכו'! רד"ץ פרץ בבכי וכו'. מוסגר ממו"ח אד"ש].

ויספר לי ר"נ איך הברמ"צ של רז"א היתה ברוב פאר. היתה יט' תמוז¹³², ויתחילו לחגוג ימים אחדים קודם יז' תמוז. הסעודה ערכו בגן וכו'.

חשבתי לשאול את אדנ"ע עוד באותה לילה. אני לא הייתי אוכל בצהרים, לבד בש"ק, אתו עוד, כי לא הי' מתאים אל סדה"י¹³³ שלי. כן סעודת הערב לא הייתי אוכל אתו, אבל ממעריב הלכנו יחד — כי בימי הספירה היו מתפללים מעריב בצבור. ואדנ"ע הי' מאריך הרבה מאד בברכת הספירה ובעצם הספירה. וחשבתי שבחזירתנו הביתה אעשה תנועות המורים שיש לי דבר לשאול, וכאשר ישאלני יוסף — והי' קוראני יוסף כמעט כאלו נכתב ב"שין" — יושף. ולפעמים בשעתא דבדיחותא, בסיבת מאורע אחד, ר' איִצ'ל, וואס זאָגט ר' איִצל וכדומה — מה לך, אשאלנו. אבל באותו ערב באו אל החצר כמה בע"ב בד"ת¹³⁴ שיפשרו ביניהם, ולא אסתעייא בידי מילתא. ולמחרתו בבקר כשראני מחכה אצל דלת חדרו ושאלני, ספרתי לו ע"ד נתינת האבנט. נתרגש מאד ומיד נראו דמעות בעיניו, וישקני על מצחי.

עוד קודם מלאת לי יג' שנה, היו בידי ב' מתנות מאדנ"ע כת"י דא"ח.