כמגדל דוד צוארך
טוכמגדל דוד צוארך
מים עליונים ומ"ת כו' גדול ה' ב' פירושים
תולדות
כמגדל דוד צוארך1 בנוי לתלפיות2 כו' וכמארז"ל ברכות פ"ד ד"ל א' תל שכל פיות פונים בו. כי הנה צואר זה הוא בהמ"ק וא' בכאן שני מעלות על בהמ"ק הא' שהוא כמגדל דוד, הב' שהוא בנוי לתלפיות כמשי"ת. וביאור הענין הנה ארז"ל בשני מה היו אומרים גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו4 ופרש"י בר"ה דל"א ע"א על מארז"ל ע"ש שחילק מעשיו3 כו' וז"ל הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו ע"כ. ולהבין מה שתלה זב"ז היינו ענין ההבדלה של הרקיע דומה לשכנו בעירו כו', הנה מתחלה י"ל ענין ההבדלה דרקיע שהיתה בין מים למים ומבואר בדרז"ל שמתחלה הי' העולם מים במים5 כו' היינו שהי' מ"ת מעורבים במ"ע ואח"כ הבדיל ביניהם ע"י הרקיע מ"ע מעל לרקיע ומ"ת ירדו מתחת לרקיע כו'.
טזוביאור הדברים הנה מים הוא מקור כל מיני השפעות עונג כי המים מצמיחים כל מיני תענוג6 וכן באדם הנה מקור המים והלחלוחי' הרוחני' הוא במוח7 והוא מצמיח שכל ותענוג כי בשכל מלובש התענוג8 ולכן בהשכלת שכל חדש ימצא בה תענוג מורגש כו', ומקור המצמיח שניהם הוא הלחלוחי' הרוחני' שבמוח כו', וכ"ה למעלה הנה מקור הממשיך כל מיני עונג בעולמות נק' בשם מים, ויש ב' מיני מים כו', הא' בחי' מ"ע והוא מ"ש ונהר יוצא מעדן8 להשקות את הגן שבחי' עדן הוא מקור כל התענוגי' עליונים שבאצי', והוא מקור התענוג המלובש בח"ע דאצי' ע"ד מקור התענוג המלובש במוח ולחלוחית שבמוח האדם כו', ונהר הוא ההמשכה9 הנמשך בכל עולם האצי' עד שנמשך בגעה"ע להיות הנשמות נהנין מזיו השכינה11 כו' וזהו בחי' מ"ע כו', ומה שנמשך מבריאה ליצי' להיות תענוג לנשמות בג"ע דיצי' וכן מיצי' לעשי' להיות תענוג לנשמות בג"ע דעשי'10 כ"ז נכלל בכל12 מ"ת לגבי בחי' תענוג הנשמות שבגעה"ע כו', אך לגבי המשכות תענוג הגשמי' כ"ז נק' מ"ע כו', ומ"ת הוא בחי' מקור כל התענוגי' שבעולם העשי' הגשמי' המשפיע תענוג גשמי' כו'. והנה בתחלה קודם הבדלת הרקיע הי' בחי' מקור כל התענוגי' הגשמי' שבעולם העשי' הגשמי נכלל בבחי' התענוג הרוחני שבעולמות הרוחני' ולא הי' נבדל ממנו, נמצא שהי' הפסולת מעורב בטוב והטוב כו', אך אחר שאמר יהי רקיע13 אזי נתברר ונבדל התענוג גשמי מן הרוחני. והנה כמו עד"מ חביות יין14 המעורבת בשמרים כ"ז שלא נבדלו השמרים מן היין אז לא נגלה בהיין טוב טעמו והשמרים אינם נראים גסים כ"כ, אך כשעומדת זמן מה השמרים נבדלים מן היין ונופלים למטה והיין עומד על שמריו ועי"ז נגלה ביין טוב טעמו ובהשמרים נגלה גסותם בתכלית, כך למעלה ע"י הבדלת הרקיע נתעלו בחי' מ"ע יותר והיינו שנתגלה בהם גילוי אוא"ס בעילוי יזיותר ע"י הבדלת הפסולת מהם שהם תענוגי' הגשמי' כו' ומציאות תענוגי' הגשמי' ירדו למטה ונתגשמו ביותר כו', וזהו מ"ת בוכים15 כי מצד הריחוק גורם בהם תגבורת התשוקה לעלות לשרשם הקדום כו'. וזהו כוונת רש"י ז"ל הבדיל בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום, והכוונה שע"י הבדלה הנ"ל נתגלה יותר במרום שהם מ"ע שנתגלה בהם אוא"ס בעילוי יותר כו', ומש"א אח"כ דוגמת שכנו בעירו כו' הכוונה שכמו שעשה הבדלה שיהי' עיקר גילוי במרום וכמא' ומושב יקרו בשמים ושכינת עוזו16 כו', כן בארץ גופא בחר לו מקום להיות עיקר שכינתו שם והוא בעירו והר קדשו כו'.
וביאור הענין יובן בהקדים מ"ש אי לך ארץ שמלכך נער כו' וכתי' אשריך ארץ שמלכך בן חורים (קהלת י"א17 ט"ז י"ז) הכוונה שבח"ל מקור ההשפעה הוא מבחי' נער שהוא בחי' מט"ט הנק' שרו ש"ע19 שהוא בבחי'21 ו"ק דיצי'22 שהכלי שבהם מוגבלים ומעלימים אור האלקי הבלתי מוגבל כו' וכמארז"ל נער הייתי גם זקנתי שרו ש"ע20 אמרו כו', משא"כ בארץ ובירושלים ובהמ"ק שם מאיר מבחי' ו"ק דאצי'18 שגם הכלים שבהם בחי' אלקות23 והם בלתי מוגבלים24 כו', רק ששם גופא יש חילוקי מדרגו' באופן הגילוי דו"ק דאצי' והוא משארז"ל עשר קדושות הן25 כו', וזהו אשריך ארץ שמלכך בן חורין27 והוא בחי' ז"א דאצי'26 הנק' בן חורין להיות28 שורש התגלות' הוא מבחי' אימא עילאה בינה29 דאצי' עולם החירות30 כו' משא"כ בחו"ל א' אי לך ארץ שמלכך נער שמקבלי' מבחי' ו"ק דאצי' כמו שמתלבשי' בו"ק דיצי' הנק' מט"ט שנק' נער. והטעם לזה ידוע שיש אנפי רברבי יחואנפי זוטרי31 ועד"ז ההפרש בין גדול לקטן שהציור של האברים שיש בגדול הוא ממש בדוגמא זאת בקטן רק שבקטן האברי' קטנים ובגדול האברי' גדולים יותר, וכן ברוחני' הנפש אותן הכחות שישנם בגדול שהוא בחי' שכל ומדות אותם הבחי' ממש ישנם בקטן ג"כ רק שבקטן הם בתכלית הקטנות להשכיל דברים קטנים ביותר וממילא המדות הם לפ"ע השכל להתפעל מדברים קטנים, משא"כ בגדול נתגדל שכלו להשכיל דברים גדולים ביותר וממילא ההתפעלות שלו הוא ג"כ מדברים גדולים ביותר, נמצא שההפרש בין גדול לקטן הוא בענין הכלים הן בגשמי' הן ברוחני', אבל באור וחיות הרוחני' אין הפרש רק בענין ההעלם וגילוי שבגידול הכלים נתגלה החיות ביותר ובקטנות הכלים הוא בהעלם והעדר התפשטו' כו', אבל בעצם החיות אין שינוי כלל כו', כן למעלה בבחי' הכלים דאצי' שהם בחי' אלקות לכן בחי' התגלות אוא"ס בהם הוא בתכלית ההתגלות והתרחבות משא"כ בו"ק דיצי' שהם מוגבלים לכן התגלות אור האלקי בהם בבחי' צמצום והגבלה מאד.
וזהו ג"כ ענין אתוון בינונים ואתוון זעירין32 שאין נ"מ בעצם ציור האותיות רק בבחי' הקטנות וההגדלה, כן למעלה צירופי' ואותיות שנבראו בהם שו"א הם בתכלית ההעלם והסתר בתוך הנבראי' לכן נק' אתוון זעירין משא"כ בעולם האצי' שהאותיות הנק' בשם כלים33 אינם מלובשי' בבחי' העלם והסתר לכן נק' בשם אתוון בינוני' כו'. והנה ידוע שמבחי' ההגדלות34 הכלים נמשך בחי' חסד ורחמים, עד"מ הגדול בדעת מלא רחמים וסובל ההיפוך ואינו מתפעל ברוגז, משא"כ הקטן בדעת הוא מלא רוגז והיינו מפני צמצום האור וחיות שבו גורם צמצומי' ודינים גם בבחי' ההשפעה לזולתו, משא"כ כשהאור וחיות שם הוא בו בהתרחבות גורם המשכת השפע בהתרחבות גם לזולתו, לכן אמר אשריך ארץ כו' שמלכך בן חורין שבארץ הוא מקור החסד וטוב ע"ש שמקבלת מבחי' גדולת35 הכלים שבאצי' כו' משא"כ בחו"ל שמקבלת מבחי' הכלים דיצי' לכן ההשפעה באה בבחי' דינים וצמצומים כו'. ולזה אמר דוגמת שכנו בעירו והר קדשו, שכמו שיש הפרש בין מ"ע למ"ת שבמ"ע הוא התגלות אוא"ס שהוא בחי' ש' הוי', משא"כ בבחי' מ"ת מוסתר אור האלקי בתכלית ע"י ריבוי צמצומים דש' אלקי', כן יש הפרש זה בין השראתו בחו"ל שהוא בתכלית הצמצום וההסתר שהוא בבחי' ההתלבשות בשם אלקי' כו', ולכן ההנהגה שם בדרך הטבע, משא"כ בעירו והר קדשו הוא התגלות ש' הוי' ובלתי הסתר בשם אלקי' כו', לכן שם הוא מקום גילוי אותות ומופתים שלמעלה מן הטבע כמו אש שלמעלה ע"ג המזבח36 ומקום הארון אינו מן המדה37 כו', וזהו שהיו אומרים בשני יטגדול הוי' ומהולל כו' בעיר אלקינו היינו שהתגלות ש' הוי' כמ"ש בבחי' א"ס שנק' גדול הוא בעיר אלקינו דייקא כו'.
והנה זהו פי' א' בפסוק הנ"ל דגדול הוי', והנה יש פי' ב' בפסוק הנ"ל והוא משארז"ל אימתי גדול38 כשהוא בעיר אלקינו כו' דלפ"ז משמעו דשם הוי' מצד עצמו אינו עדיין בבחי' גדול רק כשהוא בעיר אלקינו אז נעשה גדול וכ"ה בזה"ק ויקרא ד"ה א' דמלכא בלא מטרוניתא לא39 הוא מלכא ולאו הוא גדול כו'. ולהבין ענין זה יש להקדים ענין מה שמצינו במרע"ה שהי' כבד פה וכבד לשון40 וידוע שזהו מצד יתרון מעלתו בבחי' ביטול דמ"ה דחכ' בעצם ולכן לא הי' יכול להשפיל א"ע בבחי' דבור וא"כ מה זה שמצינו אח"כ שבשעת מ"ת זכה לדבור נחשב לו זה ליתרון מעלה כיון שהוא ירידה והשפלה להלביש א"ע בדבור. ועוד י"ל המאמר ומתלמידי יותר מכולם41 האיך יתכן שהרב המשפיע יקבל מן התלמיד המקבל ממנו כו'. אך באמת הנה אנו רואים שכאשר ידבר החכם איזו חכ' עמוקה בדבור שיתוסף לו42 בשעת מעשה חדשות ממקור החכ' כו', והטעם לזה כי שרש אותיות הדבור אינם נמשכי' מן המוצאות רק עצם שרשם הוא מבחי' מקור החכ'43 שלמעלה מבחי' גילוי החכ' מאין44 כו'. ועתה יובן ענין הנ"ל במשה כי אע"פ שמתחלה הי' במעלה גבוה בחי' מ"ה דחכ' ולכן הי' כבד פה אך אח"כ זכה למעלה יותר גבוה שזכה למקור החכ' שממנו תמצא החכ' מאין כו' ולכן הי' בכחו להשפיל א"ע בדבור הנמשך ממקור החכ' כו'. וזהו הטעם דמתלמידי יותר מכולם, כי ע"י דבורו לתלמידו מעורר מקור חכמתו להתגלות בשכלו בשעת מעשה ולכן ניתוסף לו חדשות בעילוי יותר ממה שהשכיל בתחלה כו'. ועתה יובן ענין אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו, כי הנה ידוע שהאותיות נק' אבנים45 וצירופי האותיות נק' בשם בתים ועיר אלקינו הוא מקור כל הצירופי' שהוא בחי' המל' מקור הדבור46, וזהו גדול הוי' שבחי' ש' הוי' הוא בחי' המדות דאצי' כמ"ש מקבלי' המוחי' דח"ע, והנה נא' אני הוי' הוא שמי47 שהוא בחי' שם בלבד לגבי עצמות המאציל ונמשך בבחי' צמצום מעצמות כהמאציל ולכן האות ראשונה דש' הוי' הוא היו"ד שמורה על בחי' הצמצום48 והיינו הצמצום מעצמות המאציל בח"ע כו', אך ע"י היחוד דהוי' בבחי' המל' דאצי' ניתוסף אורות בש' הוי' עצמו מעצמות המאציל, והטעם לזה להיות כי עיקר כוונת המאציל בבחי' אצי' הי"ס באו"כ הי' כדי שיומשך על ידם בבחי' המל' דאצי' בכדי להיות לו דירה בתחתוני'49 כו' לזאת כאשר נעשה כן נשלם כוונה הפנימי' ועי"ז מתגלה עונג הפנימי המלובש במקור ח"ע הנק' ח"ס ומתגלה להאיר בתוס' אור בח"ע כו' וכענין מתלמידי יותר מכולם כנ"ל. ובחי' זאת נק' אתוון רברבין50 כו', ואז נק' ש' הוי' בחי' גדול ע"ש שנמשכים בו בחי' מוחין דגדלות האמיתי' שלמעלה מבחי' הצמצום דח"ע כו', וע' בסידור בענין קי"ס51 במא' ששת ימים השני בענין המעיין בע"ח יראה כו' יעו"ש.
ועם כל הנ"ל יובן ענין כמגדל דוד צוארך כי הנה הצואר יש בו ג' בחי' שר המשקים ושר הטבחים ושר האופי', שר המשקים בקדושה הוא בבחי' התורה שנק' מים ויין שהוא העיון בפנימי' התו' וחיצוני' התו'52 עד שיוקלט בלבבו כו', ושר הטבחי' הוא בחי' אהבה ברשפי אש53 שהוא בחי' מס"נ בק"ש ותפלה ועש"ז נק' עיקר הצואר כי צואר אותיות רצוא54 כו', ושר האופים הוא בחי' דיבור דתורה55 כו', וכ"ז הי' בבהמ"ק שהי' ענין ניסוך המים וניסוך היין כו' וקרבנות כו' ולחה"פ ושתי הלחם כו', ועי"ז נעשה בחי' חיבור סוכ"ע שהוא בחי' אתוון רברבין שהוא בחי' הגילוי שלמעלה מן הח"ע בבחי' ח"ע ומל' דאצי' וכנ"ל, וזהו כמגדל דוד צוארך כי דוד הוא בחי' המל'56 דאצי' ונק' מגדל ע"ש שהוא פועל מקור הגדולה וההמשכה בש' הוי' כנ"ל בענין אימתי גדול, ולכן אמר שגם בהמ"ק שלמטה שהוא בחי' צואר דכנ"י הוא כמו מגדל דוד העליון שהוא פועל המשכת מקור הגדולה בשם הוי' ע"י העבודות שהיו עובדים בקרבנות וניסוך המים כו' כנ"ל, ואח"כ אמר מעלה יותר גדולה על בהמ"ק שהוא בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים בו כו', הנה הטעם שארז"ל שכאו"א יכוין את לבו כנגד בית קה"ק57 כאהיינו להיות כי ענין התפלה הוא התעוררות רצה"ע שלמעלה אפי' ממקור החכ'58, ולכן יוכל להפך ממות לחיים כי אעפ"י שנמדד ע"פ משפט התו' כו' יוכל ע"י התפלה להתהפך לחיים, והיינו כי עצם הרצון הוא אין טעם לרצון59 אפי' טעם הכמוס שהוא מקור הטעם לא יכיל אותו, ולכן כאשר יתעורר הרצון יהפך הכל וכמא' מחוק ברחמיך הרבים60 כו', ולכן נק' התפלה בקשת הרחמים שהוא התעוררות ר"ר מעצם הרצון. וז"ע סמיכת גאולה לתפלה61, כי מס"נ שבק"ש עולה לעצמות הרצון ועי"ז מעוררי' שפע עצמות הרצון להיות נמשך ביחוד העליון הנק' גואל, וצריך להסמיכו לבחי' המל' דאצי' הנק' תפלה62 בכדי שיהי' ההיפוך למטה בצירופי' ואותיות הנמשכי' במדת המלוכה להפך ממות לחיים בפו"מ.
וזהו עיקר אתוון רברבין שהוא המשכת האותיות שבעצמי' הרצון שלמעלה ממקור החכ', ועז"נ ג"כ ולגדולתו אין חקר63 כו', והנה עיקר התגלו' עצמות הרצון הוא בבחי' הבינה דאצי' כידוע דהתגלות ע"י הוא בבינה64 כו', ולכן נק' הבינה פום ממלל רברבן65 שהוא ממשיך בחי' אתוון רברבין שבעצמות הכתר, ולכן צריך לכוין תפלתו נגד קדה"ק שהוא ג"כ בבחי'66 הבנה67 כידוע, וז"ע בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים אליו שהוא קיבוץ כל הפיות ע"י ביטול רצון שמתאחדים כולם ונכללי' בבחי' פה העליון הנק' פום ממלל רברבן כנ"ל ועי"ז פועלים המשכת הרצון כו'. והנה מעלה זאת נכלל ג"כ בבחי' מגדל דוד כי ענין המגדל הוא הבולט למעלה מן החומה כו', כך למעלה יש בחי' ממכ"ע והוא השפע המתלבשת בבחי' כלים ואותיות ונק' עיר אלקינו כו' ושרש ומקור השפע זאת הוא מבחי' ח"ע דאצי' כו', אך בחי' המקיפי' הוא נק' בחי' חומה לעיר כו' והוא בחי' מקור דח"ע כו' שמאיר בבחי' מקיפי', אך המגדל הוא למעלה מן החומה, ולמעלה הוא בחי' המשכת עצמות הרצון שלמעלה אפי' ממקור החכ' שבזה מלובש אור העצמות שלמעלה מבחי' סובב כו', וזהו כמגדל דוד שהצואר שהוא בבחי' בהמ"ק מגיע בבחי' מגדל דוד שהוא אור העצמות שלמעלה מסובב וממלא כו'.
כבואח"כ א' אלף המגן68 תלוי עליו כל שלטי הגבורים, כי הנה שלטי הגבורים הם אותם הגבורים הכובשים את יצרם כו' וכמארז"ל איזהו גבור69 כו' ונק' גבורי כח70 שהתגברות זאת נמשך מבחי' כח מ"ה דחכ'71, והנה ע"י שכובשים את יצרם גורם למעלה ג"כ בחי' המשכת הרצון ורחמים לכבוש את הכעס וכמא' יה"ר72 מלפניך73 שיכבשו רחמי את כעסי כו', וזהו אלף המגן תלוי עליו כי מגן הוא בעולם הבריאה הנמשך מש' הוי' דאצי' ע"י פרסא המפסיק74 שזהו ענין כי שמש ומגן75 הוי' אלקי', ומ"ש אלף המגן כי בעולם הבריאה המספר הוא אלף בגי' אל שדי76 במילואו עם הכולל שמאיר שם הנ"ל בעולם הבריאה77 והוא נמשך מבחי' שם אל שבדיקנא כמבואר באד"ר78, ולכן נאמר ג"כ בה"ר דרביעא על אלף טורין79 שהוא ג"כ ירידת המל' דאצי' בעולם הבריאה שהוא מספר אלף, ולזה א' שכל אלף המגן עיקר קיומם הוא מבחי' בהמ"ק הנ"ל ששם המשכות הרצה"ע וכו'. וזהו ג"כ כל שלטי הגבורים, כי הכח לכבוש את יצרם הוא ג"כ נמשך מלמעלה כמא' אלו80 הקב"ה עוזרו81 לא הוי יכול לו כו', וזהו ג"כ מצד המשכת עצמי' הרצון כו'.
הערות
עמוד טו
- 1. כמגדל דוד צוארך : אודות מאמר זה כותב כ"ק אדמו"ר בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש : ”מים עליונים ומ"ת כו' גדול ה' ב' פירושים". מאמר זה נדפס גם בסה"מ תר"ל ע' כד . והוא הנחת ר' הלל מדרוש כ"ק אדמו"ר הצ"צ משבת פ' במדבר לאחר סעודה שלישית שנת תרי"ב עם איזה תיקונים מכ"ק אדמו"ר מהר"ש. למאמר זה ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ס"ע תיא ואילך. ע' תטז ואילך. (יהל אור) תהלים ע' קעט ואילך. מאמר זה נדפס כאן ע"פ הנרשם בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ושם: ”תולדות". בבוך זה 2208 לא נרשם מאמר זה. ולהעיר ממכתב של כ"ק אדמו"ר מהר"ש מ”יום ה' ך"ז מ"ח תרום לפ"ק מאנטרעאוקס נדפס באג"ק שלו מהדורת תשס"ב ע' קיא ואילך. ואולי לא נאמר בליובאוויטש. וראה גם לעיל מאמר ד"ה להבין ענין ר"ח הערה 1.
- 2. כמגדל דוד. . לתלפיות : שה"ש ד, ד.
- 4. גדול. . בעיר אלקינו הר קדשו : תהלים מח, ב [סיום הכתוב הובא בסוף מס' תמיד].
- 3. בשני. . שחילק מעשיו : ר"ה לא, א.
- 5. שמתחלה הי' העולם מים במים : ראה ב"ר פ"ה, ב. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 90. (בחלק ההנחות) שם על יד הערה 112. ד"ה ושאבתם מים על יד הערה 68. שה"א נג, ב הערה 16.
- א. קה"ת תש"ז — ברשימת מאמרי תר"ל — ע' 31.
- ב. נאמר בפ' תולדות ועוה"פ בפ' תצוה.
- ג. יודפס בע"ה בדרושיו בפלח הרמון במדבר.
- ד. כ"ה בגוכתי"ק.
עמוד טז
- 6. כי המים מצמיחים כל מיני תענוג : ראה תניא פ"א. סידור שבהערה הבאה. המשך וככה תרל"ז פ"נ.
- 7. מקור המים והלחלוחי' הרוחני' הוא במוח : ראה תניא פ"ג ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. סידור כוונת המקוה קנו, א.
- 8. בשכל מלובש התענוג : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מצה זו ובהערה 49.
- 8. ונהר יוצא מעדן : בראשית ב, י.
- 9. ונהר הוא ההמשכה : ראה גם מאמר ד"ה להבין וכו' האותות והמופתים תקס"ה נדפס בתו"ח שמות ח"א לו, ג ובהערה 11.
- 11. נהנין מזיו השכינה : ראה ברכות יז, א.
- 10. בגעה"ע. . מבריאה. . בג"ע דיצי'. . בג"ע דעשי' : ראה תו"א מקץ לב, ד. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קכג. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רב ובהנסמן שם ס"ע א'רעט ואילך. אוה"ת שה"ש כרך ג' ע' א'יז. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים על יד הערה 45.
- 12. בכל : וכ"ה בבוך 1139 קפא, סע"ב (בהנחת ר' הלל — שכנראה ממנו הועתק). בסה"מ תר"ל כאן ע' כה: בכלל. ובהערה לשם: בכת"י כתוב: בכל. בבוך 744 (הנחת ר' הלל): בכלל.
- 13. יהי רקיע : בראשית א, ו. ראה גם אמ"ב שער הק"ש פ"ב. אוה"ת תהלים כאן ע' קפ. סה"מ תרכ"ו ע' כ. ע' לג. וע' נח. תרל"ד ע' רנא. המשך מים רבים תרל"ו פק"ל. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 91. (בחלק ההנחות) שם על יד הערה 113.
- 14. עד"מ חביות יין : ראה גם לקו"ת שלח מב, ב.
עמוד יז
- 15. מ"ת בוכים : ראה ת"ז ת"ה (יט, ב). הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קג. שמות ח"א ריש ע' לו.
- 16. ומושב יקרו. . עוזו : ע"פ תפלת עלינו.
- 17. י"א : כנצ"ל: י'.
- 19. נער. . שרו ש"ע : תהלים לז, כה. ראה יבמות טז, ב ובתוס' שם.
- 21. מט"ט. . בבחי' : בסה"מ תר"ל: מט"ט. . בחי'. אבל כ"ה בבוך 234 (שממנו נדפס). ובבוך 1139 הנ"ל.
- 22. מט"ט. . דיצי' : ראה ע"ח שער סדר אבי"ע שמ"ז, פ"ו. תו"ח בא ח"א צח, ריש ע"ב ובהערה 85.
- 20. מט"ט הנק' שרו ש"ע : ראה גם לעיל מאמר ד"ה לה"ע ר"ח ובהערה 39.
- 18. שבח"ל. . מט"ט. . ו"ק דיצי'. . בארץ. . ו"ק דאצי' : באוה"ת כאן רס"ה מציין: במג"ע ר"י רי"ח. ראה גם לקמן הערה 24.
- 23. דאצי' שגם הכלים. . אלקות : ראה אגה"ק ס"כ. אוה"ת ויצא ע' 364.
- 24. דאצי' שגם הכלים. . בלתי מוגבלים : ראה סה"מ תרל"ג ח"ב ס"ע תלד ואילך. וש"נ. תרמ"ג ע' קיח ואילך. וראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה פ"ד. וש"נ. ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו ובהערה 114.
- 25. עשר קדושות הן : כלים פ"א, מ"ו. ראה לקו"ש תרומה כרך לא ע' 149 ואילך. וש"נ.
- 27. חורין : בהכתוב וכן הובא לעיל: חורים. אבל כ"ה בכ"מ — ראה זהר לך צה, ב. אוה"ת כאן. פלח הרמון אמור ע' שעא.
- 26. בן חורין. . ז"א דאצי' : ראה זהר לך צה, ב. אוה"ת ואתחנן ע' צ. ס"ע קכט ואילך.
- 28. להיות : בסה"מ תר"ל ליתא. אבל כ"ה בביכלאך הנ"ל.
- 29. אימא עילאה בינה : ראה ע"ח שער או"א שי"ד, פ"ח.
- 30. בינה. . עולם החירות : ראה מאו"א מערכת דרור אות יג וביאיר נתיב שם. לקו"ת מסעי צ, א. ר"ה ס, ב.
עמוד יח
- 31. אנפי רברבי ואנפי זוטרי : ראה חגיגה יג, ב. הנסמן בתו"ח משפטים ח"ב רפז, ג.
- 32. אתוון בינונים ואתוון זעירין : ראה מאו"א מערכת אות סנ"ב נעתק לקמן בהמשך זאת חנוכת המזבח פכ"א. אוה"ת שה"ש ח"ב ס"ע תיא ואילך.
- 33. שהאותיות הנק' בשם כלים : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"א. שהיחוה"א ספ"ד. שע"ת לח, ב הערה 13. לקמן המשך זאת חנוכת המזבח פכ"א.
- 34. ההגדלות : בבוך 744: ההגדלת.
- 35. גדולת : שם: גדלות.
- 36. אש שלמעלה ע"ג המזבח : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
- 37. ומקום הארון אינו מן המדה : יומא כא, א.
עמוד יט
- 38. אימתי גדול : ראה זהר פקודי רלה, א. ויקרא ה, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' פ. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע ר. וש"נ.
- 39. לא : אוצ"ל: לאו.
- 40. במרע"ה שהי' כבד פה וכבד לשון : שמות ד, י. ראה גם סידור שער בהמ"ז קי, סע"א ואילך. תו"א שמות נב, ב ואילך. תו"ח שמות ח"א מז, ד ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלב ואילך. אוה"ת יתרו ע' תשפג ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' עח.
- 41. ומתלמידי יותר מכולם : תענית ז, א. ראה גם לקמן המשך מצה זו פי"ז ובהערה 538.
- 42. שכאשר ידבר החכם. . שיתוסף לו : ראה ביאוה"ז פינחס קיג, ב ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תלד. תו"ח שמות ח"א מז, ג. וש"נ. סה"מ תרל"ה ח"ב ע' שמ. וש"נ. לקמן המשך מצה זו פי"ז ובהערה 537. סה"מ מלוקט ו' ע' פא.
- 43. שרש אותיות הדבור. . מקור החכ' : ראה אגה"ק ס"ה.
- 44. גילוי החכ' מאין : איוב כח, יב.
- 45. שהאותיות נק' אבנים : ראה ס"י פ"ד, מי"ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תקלב. לקמן המשך זאת חנוכת המזבח פי"ד ואילך. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה על יד הערה 35 ואילך.
- 46. המל'. . הדבור : ראה זהר לך פו, ב. ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, ספ"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפב. וש"נ.
- 47. אני הוי' הוא שמי : ישעי' מב, ח.
עמוד כ
- 48. היו"ד. . הצמצום : ראה אגה"ת פ"ד. סה"מ תרל"ח ע' קו. וש"נ.
- 49. להיות לו דירה בתחתוני' : ראה לקמן המשך מצה זו ספנ"ט הערה 1693.
- 50. אתוון רברבין : נסמן לעיל בהערה 32.
- 51. בסידור בענין קי"ס : שער חג המצות רפט, ג.
- 52. שר המשקים. . מים ויין. . בפנימי'. . וחיצוני' התו' : ראה תו"ח לך צא, ג. מאמרי אדה"א בראשית ע' תפא. תו"א תו"א ויחי קב, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' פא ואילך. ע' צ ואילך.
- 53. ושר הטבחי'. . אהבה ברשפי אש : ראה תו"א שם. מאמרי אדה"ז שם ע' פב וע' צא. מאמרי אדה"א שם ע' תפב.
- 54. צואר אותיות רצוא : ראה לקו"ת להאריז"ל פ' עקב ע"פ ארץ חטה. אוה"ת בראשית כרך ג ע' 966. שבועות ע' קכב. שה"ש ח"ב ע' תח. סה"מ תרל"ח ריש ע' שפג.
- 55. ושר האופים. . דיבור דתורה : ראה תו"א ומאמרי אדה"ז שם. מאמרי אדה"א שם ע' תפד ואילך.
- 56. דוד. . המל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ד מערכת דוד. הנסמן המאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקט.
- 57. שכאו"א יכוין. . קה"ק : ברכות ל, א. שו"ע אדה"ז הל' תפלה ר"ס צד.
עמוד כא
- 58. התפלה הוא התעוררות רצה"ע. . החכ' : ראה לקו"ת שה"ש מג, ג. תו"א מקץ מב, ב. מג, סע"א ואילך. סידור שער החנוכה רעג, ב ואילך. לקמן המשך זאת חנוכת המזבח רפכ"ב.
- 59. אין טעם לרצון : ראה של"ה ד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כא. וש"נ. תו"ח בא ח"א פט, ד. וש"נ.
- 60. מחוק ברחמיך הרבים : נוסח רבש"ע בק"ש שעהמ"ט.
- 61. סמיכת גאולה לתפלה : ברכות ט, ב.
- 62. המל'. . תפלה : ראה פע"ח שער התפלה בתחלתו. סה"מ תרל"ח ע' מג. וש"נ.
- 63. ולגדולתו אין חקר : תהלים קמה, ג.
- 64. דהתגלות ע"י הוא בבינה : ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי ע' שסד.
- 65. הבינה פום ממלל רברבן : דניאל ז, ח. כ [ושם: ופם]. ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"ג. מאו"א מערכת פה אות ב וביאיר נתיב שם.
- 66. קדה"ק. . בבחי' הבינה : ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב פ' יתרו ע' תשפד. לקמן המשך מצה זו ספט"ז.
- 67. הבנה : בבוך 744: הבינה.
עמוד כב
- 68. אלף המגן : המשך הכתוב כמגדל דוד צוארך.
- 69. איזהו גבור : אבות פ"ד, מ"א.
- 70. גבורי כח : תהלים קג, כ.
- 71. כח מ"ה דחכ' : זהר רע"מ צו כח, א. לד, א. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 39. הנחה ד"ה וירא העם וינועו על יד הערה 66.
- 72. יה"ר מלפניך שיכבשו : ע"פ ברכות ז, א.
- 73. מלפניך : בבוך 984 (בהנחת ר' הלל): נרשם סימן מחיקה על תיבה זו.
- 74. הבריאה. . דאצי'. . פרסא המפסיק : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ב. לקוטי הש"ס להאריז"ל חולין ס, ב ד"ה לכי ומעטי (כ, ב). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא.
- 75. כי שמש ומגן : תהלים פד, יב. ראה שהיחוה"א רפ"ד. אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע ש ואילך.
- 76. אלף בגי' אל שדי : ראה מבו"ש ש"ג ח"ב פט"ו. לקו"ת להאריז"ל דברים (עה"פ יוסף ה'). מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"ב ע' תרנא. תו"א חנוכה מא, ב. אוה"ת וארא ריש ע' קנה.
- 77. אל שדי. . בעולם הבריאה : שם. פע"ח שער הק"ש פ"א.
- 78. שם אל שבדיקנא כמבואר באד"ר : ראה זהר נשא קלא, ב.
- 79. בה"ר דרביעא על אלף טורין : ראה זהר בראשית יח, ב. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' יב.
- 80. אלו : וכ"ה בבוך 243. ובבוך 1139. בסה"מ תר"ל: לולא. בבוך 744: אילולא.
- 81. אלו הקב"ה עוזרו : ראה קדושין ל, ב. סוכה נב, ב. תניא רפי"ג.
בראשית רבה ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אֶל מָקוֹם אֶחָד, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו' (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.
תניא, ליקוטי אמרים א׳ - הטקסט מספריא
תַּנְיָא [בְּסוֹף פֶּרֶק ג׳ דְּנִדָּה]: ״מַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ, תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע. וַאֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״.
וְצָרִיךְ לְהָבִין, דְּהָא תְּנַן [אָבוֹת פֶּרֶק ב׳]: ״וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ״.
וְגַם, אִם יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּרָשָׁע – יֵרַע לְבָבוֹ וְיִהְיֶה עָצֵב, וְלֹא יוּכַל לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְאִם לֹא יֵרַע לְבָבוֹ כְּלָל מִזֶּה, יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי קַלּוּת, חַס וְשָׁלוֹם.
אַךְ הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה מָצִינוּ בַּגְּמָרָא ה׳ חֲלוּקּוֹת: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, רָשָׁע וְרַע לוֹ, וּבֵינוֹנִי.
וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״צַדִּיק וְטוֹב לוֹ – צַדִּיק גָּמוּר, צַדִּיק וְרַע לוֹ – צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר״. וּבְרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים פֵּירַשׁ: צַדִּיק וְרַע לוֹ – שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ כָּפוּף לַטּוֹב וְכוּ׳, וּבַגְּמָרָא סוֹף פֶּרֶק ט׳ דִּבְרָכוֹת: ״צַדִּיקִים – יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן כוּ׳, רְשָׁעִים – יֵצֶר הָרָע שׁוֹפְטָן, בֵּינוֹנִים – זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן וְכוּ׳. אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן אֲנָא בֵּינוֹנִי. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: לֹא שָׁבִיק מַר חַיֵּי לְכָל בִּרְיָּה וְכוּ׳״.
וּלְהָבִין כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב, וְגַם לְהָבִין מַה שֶּׁאָמַר אִיּוֹב [בָּבָא בַּתְרָא פֶּרֶק א׳]: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים בָּרָאתָ רְשָׁעִים כוּ׳״, וְהָא ‘צַדִּיק׳ וְ׳רָשָׁע׳ לֹא קָאָמַר!
וְגַם לְהָבִין מַהוּת מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ מֶחֱצָה זְכֻיּוֹת וּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת, שֶׁאִם כֵּן, אֵיךְ טָעָה רַבָּה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי, וְנוֹדָע דְּלָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא, עַד שֶׁאֲפִילוּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁלוֹט בּוֹ, וְאֵיךְ הָיָה יָכוֹל לִטְעוֹת בְּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם?
וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה עֲוֹנוֹת נִקְרָא רָשָׁע גָּמוּר [וְאִם אַחַר־כָּךְ עָשָׂה תְּשׁוּבָה – נִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר], וַאֲפִילוּ הָעוֹבֵר עַל אִיסּוּר קַל שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים – מִקְרֵי רָשָׁע, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ב׳ דִּיבָמוֹת וּבְפֶרֶק קַמָּא דְנִדָּה.
וַאֲפִילוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה נִקְרָא רָשָׁע [בְּפֶרֶק ו׳ דִּשְׁבוּעוֹת].
וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר, בִּמְבַטֵּל אֵיזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימָהּ, כְּמוֹ כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כִּי דְּבַר ה׳ בָּזָה וְגוֹ׳ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת וְגוֹ׳״. וּפְשִׁיטָא דְּמִקְרֵי רָשָׁע טְפֵי מֵעוֹבֵר אִיסּוּר דְּרַבָּנָן.
וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ הַבֵּינוֹנִי אֵין בּוֹ אֲפִילוּ עֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, וּמִשּׁוּם הָכֵי טָעָה רַבָּה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי
הגהה
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר חֵלֶק ג׳ דַּף רל״א: כָּל שֶׁמְּמוּﬠָטִין ﬠֲוֹנוֹתָיו וְכוּ׳, הִיא שְׁאֵלַת רַב הַמְנוּנָא לְאֵלִיָּהוּ, אֲבָל לְפִי תְּשׁוּבַת אֵלִיָּהוּ שָׁם, פֵּירוּשׁ ״צַדִּיק וְרַע לוֹ״ הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַﬠְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשָׁה מִשְׁפָּטִים דִּלְﬠֵיל. וְשִׁבְﬠִים פָּנִים לַתּוֹרָה:
וְהָא דְּאָמְרִינָן בְּעָלְמָא, דְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מִקְרֵי בֵּינוֹנִי, וְרוֹב זְכֻיּוֹת מִקְרֵי צַדִּיק, הוּא שֵׁם הַמּוּשְׁאָל לְעִנְיַן שָׂכָר וְעוֹנֶשׁ, לְפִי שֶׁנִּדּוֹן אַחַר רוּבּוֹ, וּמִקְרֵי צַדִּיק בְּדִינוֹ מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, אֲבָל לְעִנְיַן אֲמִיתַּת שֵׁם הַתּוֹאַר וְהַמַּעֲלָה שֶׁל מַעֲלַת וּמַדְרֵגוֹת חֲלוּקוֹת צַדִּיקִים וּבֵינוֹנִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״ – שֶׁאֵין לוֹ יֵצֶר הָרָע, כִּי הֲרָגוֹ בְּתַעֲנִית; אֲבָל כָּל מִי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה זוֹ, אַף שֶׁזְּכֻיוֹתָיו מְרוּבִּים עַל עֲוֹנוֹתָיו – אֵינוֹ בְּמַעֲלַת וּמַדְרֵגַת צַדִּיק כְּלָל.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ: ״רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מוּעָטִים – עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְכוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״:
אַךְ בֵּיאוּר הָעִנְיָן, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב חַיִּים וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשַׁעַר הַקְּדוּשָּׁה [וּבְעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳ פֶּרֶק ב׳], דִּלְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע, יֵשׁ שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת, דִכְתִיב: ״וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי״, שֶׁהֵן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת –נֶפֶשׁ אַחַת מִצַּד הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְהִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם לְהַחֲיוֹת הַגּוּף, וּכְדִכְתִיב: ״כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא״, וּמִמֶּנָּה בָּאוֹת כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים שֶׁבָּהּ, דְּהַיְינוּ: כַּעַס וְגַאֲוָה – מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁנִּגְבָּהּ לְמַעְלָה, וְתַאֲוַת הַתַּעֲנוּגִים – מִיסוֹד הַמַּיִם, כִּי הַמַּיִם מַצְמִיחִים כָּל מִינֵי תַּעֲנוּג, וְהוֹלֵלוּת וְלֵיצָנוּת וְהִתְפָּאֲרוּת וּדְבָרִים בְּטֵלִים – מִיסוֹד הָרוּחַ, וְעַצְלוּת וְעַצְבוּת – מִיסוֹד הֶעָפָר.
וְגַם מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבְּטֶבַע כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹלְדוֹתָם, כְּמוֹ רַחֲמָנוּת וּגְמִילוּת חֲסָדִים – בָּאוֹת מִמֶּנָּה.
כִּי בְּיִשְׂרָאֵל נֶפֶשׁ זוֹ דִּקְלִיפָּה, הִיא מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן טוֹב, וְהִיא מִסּוֹד ״עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע״:
מַה שֶּׁאֵין כֵּן נַפְשׁוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם, הֵן מִשְּׁאָר קְלִיפּוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן טוֹב כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט פֶּרֶק ג׳. וְכָל טִיבוּ דְּעָבְדִין הָאוּמּוֹת לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא עַל פָּסוּק: ״וְחֶסֶד לְאוּמִּים חַטָּאת״ –שֶׁכָּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, אֵינָן אֶלָּא לְהִתְיַיהֵר כוּ׳:
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
משנה כלים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאים כן מכל הארצות:
משנה אבות ד׳:א׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
תניא, ליקוטי אמרים י״ג - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בֵּינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן״ [פֵּירוּשׁ, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע], דִּכְתִיב: ״כִּי יַעֲמוֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ״, וְלֹא אָמְרוּ ״זֶה וָזֶה מוֹשְׁלִים״ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַיֵּצֶר הָרָע בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה קַלָּה – נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
אֶלָּא, הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ – רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ שׁוֹפֵט וְדַיָּין הָאוֹמֵר דַּעְתּוֹ בַּמִּשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה פְּסַק הֲלָכָה כָּךְ לְמַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עוֹד שׁוֹפֵט וְדַיָּין הַחוֹלֵק עָלָיו, וְצָרִיךְ לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ.
כָּךְ, הַיֵּצֶר הָרָע אוֹמֵר דַּעְתּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב עוֹלֶה לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בּוֹ, וּמִיָּד חוֹלֵק עָלָיו הַשּׁוֹפֵט הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבַּלֵּב – מְקוֹם מִשְׁכַּן הַיֵּצֶר טוֹב, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ, הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הָעוֹזְרוֹ לְהַיֵּצֶר טוֹב, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ״.
וְהָעֵזֶר, הִיא הַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר אוֹר ה׳ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹת לָהּ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה עַל סִכְלוּת הַכְּסִיל וְיֵצֶר הָרָע, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָרָע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בַּבֵּינוֹנִי הוּא בְּתָקְפּוֹ כְּתוֹלַדְתּוֹ, לְהִתְאַוֹּת תַּאֲוָה לְכָל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל בְּמִיעוּט לְגַבֵּי הַטּוֹב וְלֹא נִדְחָה מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, – מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָעוֹמֵד לִימִין אֶבְיוֹן וְעוֹזֵר וּמֵאִיר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית – לָכֵן נִקְרָא – ״כְּרָשָׁע״, – כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע מַמָּשׁ, – אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְבֵינוֹנִי, וְלֹא לְהַאֲמִין לְהָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַטּוֹב, שֶׁזּוֹ מַדְרֵגַת צַדִּיק, – אֶלָּא יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּאִלּוּ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הָרָע הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כְּתוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא חָלַף וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְאַדְּרַבָּה – נִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר עִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה.
וְאַף מִי שֶׁבְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וְיֶהְגֶּה בָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה לִשְׁמָהּ, אֵין זוֹ הוֹכָחָה כְּלָל שֶׁנִּדְחָה הָרָע מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁלְּבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית – אֵינָן מִתְלַבְּשִׁים בַּמּוֹחַ וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם וּשְׁאָר אֵבְרֵי הַגּוּף, מִפְּנֵי ה׳ שֶׁנָּתַן שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַמּוֹחַ עַל הַלֵּב, וְלָכֵן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ מוֹשֶׁלֶת בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֵבְרֵי הַגּוּף כּוּלָּם, שֶׁיִּהְיוּ לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לִשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בָּהֶם, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
אֲבָל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, אֵין לָהּ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בַּבֵּינוֹנִי, כִּי אִם, בְּשָׁעָה שֶׁאַהֲבַת ה׳ הוּא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, וְאַף גַּם זֹאת הַפַּעַם, אֵינָהּ רַק שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְבַד, כְּדִכְתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״ – ״כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וּכְשֶׁזֶּה קָם כוּ׳״, שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, בִּמְקוֹר הַגְּבוּרוֹת שֶׁהִיא בִּינָה, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וּלְהוֹלִיד אַהֲבָה עַזָּה לַה׳ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאָז – אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.
אֲבָל לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בַּבֵּינוֹנִי, אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְהוּא מוֹאֵס בְּרָע וְשׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס, אוֹ שֶׁלֹּא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי, הוּא דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם שֶׁיָּשֵׁן, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וְלֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ הָרָע בַּבֵּינוֹנִי, הוּא כְּיָשֵׁן בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת ה׳, וְאַחַר כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹזֵר וְנֵיעוֹר.
וְלָכֵן הָיָה רַבָּה מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּבֵינוֹנִי, אַף דְּלַא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא וּבְתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לַה׳ בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּבִשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְנִדְמֶה בְעֵינָיו כְּבֵינוֹנִי הַמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ״.
וְהִנֵּה, מִדַּת אַהֲבָה זוֹ, הָאֲמוּרָה בְּבֵינוֹנִים, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כוּ׳, הִנֵּה לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה׳ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֵין בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״עֲבוֹדַת אֱמֶת״ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁחוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְתִיב: ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר״.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים – נִקְרֵאת ״עֲבוֹדָה תַמָּה״ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ שֶׁלָּהֶם, אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּמַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בְּאַהֲבָתָם שֶׁבִּתְפִלָּתָם גַּם כֵּן ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד״, הוֹאִיל וּבְכֹחַ נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית לַחֲזוֹר וּלְעוֹרֵר בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ לְעוֹלָם, בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם, עַל יְדֵי הֲכָנָה הָרְאוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ כְּפִי עֶרְכָּהּ וּמַדְרֵגָתָהּ.
כִּי הִנֵּה, מִדַּת אֱמֶת הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הַנִּקְרָא: ״בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה״ – מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וּבְכָל מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה מַבְרִיחַ תּוֹךְ נְקוּדָּה הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא נְקוּדַּת וּבְחִינַת מִדַּת אֱמֶת שֶׁלָּהּ.
וּמִדַּת אֱמֶת הִיא ״נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים״, וְאֵין לָהּ שִׁיעוּר לְמַעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה, הֵם כְּאַיִן לְגַבֵּי מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן [כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, שֶׁבְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחִין שֶׁל מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת הֵן לְמַטָּה מִבְּחִינַת עֲקֵבַיִים וְרַגְלֵי מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵהֶן, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כּוּלָּן״]:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ אר"א וכו' ת"ח מרבים ‹ דש סה"מ תר"ם ח"א ע' טז
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ את חג המצות תשמור ‹ תצב סה"מ תר"ם ח"א ע' טז

