גור ארי'

כגגור ארי'

בס"ד פ' ויחי

דמיון השבטים לחיות כו' כל הגדול מחברו כו' נה"ר מזיעתן של חיות – ג"פ. ב' קיצורים

ויחי

גור ארי'¹ יהודה² כו' וכתיב יששכר חמור גרם³, ובדן אמר יהי דן נחש⁴, נפתלי⁵ אילה שלוחה, בנימין זאב יטרף⁷. וצ"ל מה שדימה השבטים לחיות טמאות⁶, ואת דן דימה עוד לנחש כו' שלכאו' אינו מובן כלל מהו המעלה בזה, כי מה שדימה יהודה לארי' הנה הוא עכ"פ מלך שבחיות⁹, אבל שארי השבטים שדימה אותם לשארי חיות ובהמות טמאות⁸ מהו יתרון המעלה בזה כו', האם לא מצא דמיון אחר כ"א לדמות את ישכר שנטה שכמו לסבול עול תורה כ"א לחמור הנושא וסובל משאו, ואת נפתלי לאילה, ובנימין לזאב הטורף ודורס¹⁰ שכולם הם חיות ובהמות טמאות כו'. אך הענין יובן ע"פ משנ"ת במ"א בענין תירוץ הקושי' במ"ש פני ארי' אל הימין¹¹ ופני שור מהשמאל שמובן ונודע לכל מעלת הימין¹² על השמאל, וא"כ גבהה וגדלה מעלת בחי' הארי' שבמרכבה על בחי' שור, ומדוע למטה הארי' הוא חיה טמאה¹³, ואם¹⁴ היות כי הוא מלך שבחיות זהו לפי שכחו גדול יותר א"כ בחי' החי שבו הוא ביתרון על כל החי' והבהמה, אבל מ"מ הנה הוא חי' טמאה ושור הוא בהמה טהורה, אשר ההבדל שביניהם רב הוא, שזה באפשר להעלותו, והטמא א"א להעלותו כ"א ריחוקו והבדילות ממנו זהו תקנתו, וכענין כלי חרס שבירתו עד שאינו ראוי' לכמו שהי' תחלה זהו תקנתו¹⁵, א"כ זהו איבודו, ולא העלתו כמו הטהור שמתעלה ע"י אכילת אדם שנכלל ועולה ממדרגת בע"ח לבחי' מדבר שהרי מהאכילה נעשה דם, והדם הוא הנפש אשר בו מתלבש נפש האדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש¹⁶, שתירצו כדע"ז כי להיות הארי' הוא גבוה מאד נעלה בשרשו לכן בירידתו למטה להתלבש בגוף בע"ח א"א לו להתלבש כ"א בגוף חי' טמאה שהוא גס ועב יותר הרבה מכמו גוף בהמה טהורה שהוא אכילת המדבר כו', וכמו בכותל חומה הנופל לארץ הנה האבן אשר בראש הכותל¹⁷ נופל למרחוק יותר, וסיבת נפילתו למרחוק כ"כ זהו מפני כי הי' תחילה גבוה יותר. ויובן עוד ממה שאנו רואים שהראי' היא במעלה יותר עליונה מבחי' השמיעה, שלכן גזרו אומר שאינו דומה שמיעה לראי'¹⁷, והיינו שמה שנקנה בכח הנפש ע"י הראי' גדול במעלה עליונה ודביקות יותר מבחי' השמיעה כמשנ"ת מזה באורך בד"ה וככה¹⁸ תאכלו אותו בענין ההפרש בין מוחין דאבא למוחין דאימא כו' ע"ש, ומדוע בהתפשטותם בגוף האדם הנה הראי' תופסת דבר גשמי דוקא עצם ומהות הדבר כמו שנשפל בגשמיותו, ואיננה תופסת דבר רוחני כלל כמו קול, שגשמיותו הוא ג"כ דק ורוחני, משא"כ שמיעה תופס דבר הרוחני כמו הקול ונעימות כלי שיר וכלי זמר כו', והגשמי כמו כל הדברים שנשפלו להיות בחומר וציור החומר גשמי אין השמיעה תופסת אותם, ולכאו' נהפוך הוא, אלא שהיא הנותנת שלהיות כח הראי' גדול במעלה יותר לכן בהתפשטותה למטה אין לה כלי שתתלבש בה כ"א הגשמי דוקא שהוא חומר גס, משא"כ השמיעה היא ברוחני דוקא מפני כי בשרשה לא הגיעה למעלת הראי' כו', ועד"ז יובן שלהיות הארי' הוא גבוה במעלות יותר על השור לכן בירידתו למטה הארה ממנו להחיות גוף גשמי בלתי אפשר שילובש בגוף טהור שהוא אינו גס כ"כ, כ"א דוקא בדבר טמא כחי' טמאה דוקא, ולהיותו בחי' גבוה לכן גם למטה הוא מלך שבחיות שהוא הוראה על עוצם בחי' החי שבו כו'.

קיצור. למה דימה השבטים לחיות ובהמות טמאות, ויובן עפמשנ"ת שהארי' שהוא יותר במעלה למטה הנה הוא חי' טמאה, ע"ד כמו נפילת האבנים מהחומה שהגבוה יותר נופל למרחוק יותר, והראי' דוקא תופס דבר גשמי כו'.

(ב) וביאור ד"ז יובן ע"ד מארז"ל כל הגדול מחבירו¹⁹ יצרו גדול הימנו, אשר לכאו' יפלא מאד הלא מי שהוא גדול יותר הי' צ"ל אצלו מציאת היצר במיעוט יותר, כי האור דוחה חשך בטבע, וא"כ אור בהיר שאצל הגדול, שלכן נק' גדול מחבירו שהו"ע היותו יותר בתורה ובי"ש ובגמ"ח כו', וא"כ מדוע עוד יגרע כהחלקו שיצרו יהי' גדול הימנו. אך הענין הוא דהיא הנותנת וכנ"ל, ויובן זה מענין המדות אהבה ויראה שכלליות ענין המדות בעבודה הוא בחי' ההתפעלות בתוקף הן באהבה והן ביראה שב' מדות אלו דחו"ג כוללים כלליות המדות (ובמ"א נת' שחסד עצמו כולל כל המדות²⁰ ) ומבחי' תוקפם וחזקם מסתעף אח"כ גם בחי' הגבורות קשות. ויובן זה מענין בחי' ההסתעפות שנמצא מבחי' מדת הגבורה ביותר נקל, דהנה אנו רואים²¹ שיש איזה אנשים שמתהנים כשעושים דין קשה באדם כמו שלוחי ב"ד בימים הקדמונים, שהיו מכים ועונשים ע"פ ב"ד, או אנשים כשמוצאים איש שעבר על דיני התורה שמתמלאים עליו אף וחימה ופיו ולבו שוים לנקום ולנטור מאיש הזה ולבבו בוער עליו כאש ושלהבת העולה מאליה²² ומתלהבת ומתלהטת, ואומרים כי קנאת ה' צבאות²³ היא מדוע עבר על פקודי אורייתא כו' לכן ילקה במכות נאמנות שיקבל ע"י יסורים קשים ומרים, ובאמת א"ז מצד קנאת ה' צבאות כ"א ששרשם מבחי' הגבורות, אשר בהשתלשלות נמשך גבורות קשים ורעים לנקום נקם²⁴, ומה שאו' שקנאת ה' צבאות הוא זה שזהו פנימיות החסד בכדי למרקו מעוונו וה' יסלח לו²⁵, הנה זהו רק הלבשה שמלביש פנימיות רצונו בלבוש נאה בעיני הבריות אשר האדם יראה לעינים בלבד, אבל ה' יראה ללבב²⁶ שזהו מפני כי שרשם ומקורם הוא בחי' הגבורות קדושות כו' רק שבהשתלשלו' למטה נמשך מזה גבורות קשות לנקום נקם כו'. וע"ד שנהר דינור יוצא מזיעתן של חיות²⁷ הקדש²⁸, על ראש רשעים יחול²⁹ בגיהנם, שמצד גודל הפחד ורתת וזיע של חיוה"ק הנה הזיעה שז"ע הפסולת, כמו זיעה שבאדם³⁰ שזהו הפסולת שנבדל מהחום, שלכן החולה שיש לו חום זר כשמזיע מתרפא, והיינו שיוצא החום ונעשה לחלוחית מים שיוצאי' מנקבי הזיעה ועי"ז מתרפא החולה, כן תוקף החום מחמת האימה ופחד³¹ של חיוה"ק בעבודתם בבחי' המרכבה שבטלים להרוכב כו' הפסולת היוצא מהם שזה נמשל לזיעה שהיא פסולת החום שבאדם שהי' למים כו' הנה מהזיעה של חיוה"ק נהר דינור יוצא על ראש רשעים יחול בגיהנם למרק אותם מעוונם שזהו תכלית הטוב³² כווהחסד בכדי שיוכלו אח"כ ליהנות מזיו השכינה בג"ע התחתון והעליון, וכמשנ"ת מזה במאה"ז רזא דסתרא דא כו'³³ תרתין אחתין, ועמ"ש במ"א שדוד נק' איש הדמים³⁴ הגם כי הי' אדמוני עם יפה עינים³⁵ שארז"ל יושב ודן בסנהדרין³⁶, ומלחמות מצוה כו' עכ"ז נק' איש הדמים אלא שזהו לפי שמ' במשפט יעמיד ארץ³⁷, וגם זהו חסד כמ"ש והוכן בחסד כסא³⁸ שזהו תכלית הטוב בכדי למרק העון כו'. ועד"ז יובן בענין שפיכת הנפש לפני הוי' וכמ"ש בחנה ואשפוך את נפשי³⁹ לפני הוי', עכ"ז מסתעף מזה אח"כ מדת הכעס ג"כ רק שזהו על ההיפוך, וכמ"ש כי מרוב שיחי וכעסי דיברתי עד הנה⁴⁰ כו'. ובזה יובן מ"ש וחרה אף ה'⁴¹ בפ' שני' דק"ש, שלכאו' אין כאן מקומו כלל לענין בחי' חרון אף ה' כו', שהרי נא' שם והא"ש תשמעו⁴² ומ"ע חרון אף ה', אלא שהכעס הוא על ההיפוך כמ"ש פן יפתה לבבכם⁴³ כו' שזהו דוקא כשתשמעו ואז נופל הכעס כשפנה לבבו כו', ונא' זה בפ' שני' שהיא בחי' גבורה כנודע, ששמע והא"ש הם חו"ג⁴⁴ כו', אמנם באמת גם בבחי' מדת החסד שייך ג"כ שיסתעף ממנה הכעס, והיינו מב' טעמים, הא' כי החסד הוא מורכב מהגבורה שהרי זהו בבחי' התיקון כו', וא"כ כשם שהחסד שבגבורה אינו מעציר הסתעפות בחי' הכעס על ההיפוך במדת הגבורה כן בחי' גבורה שבחסד פועל שגם מצד החסד יומשך הכעס על האיש בליעל העושה רע, וגם על מי שעוסק בהבליות כו' ופונה לבו לבטלה כו', והב' דאם היות שהחסד עצמו הוא כולו לגמול הטוב גם לעושה רע ומפנה לבו הנ"ל, עכ"ז מצד בחי' תגבורת החסד מצד זה הנה הוא מקורה בתגבורת החיות אשר מזה נמשך בחי' הכעס על ההיפך, היינו בראותו אח"כ אנשים הולכים בהבליות, אזי יבער בו כאש חמתו בקנאתו קנאת ה' צבאות באש תבערה, וכל שתהי' האהבה יותר גדולה וחזקה בתגבורת האהבה יותר יהי' הכעס על ההיפך ג"כ יותר (ואמנם צ"ל מדוע א' אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך⁴⁵ היתכן שלא ידע את ישמעאל⁴⁶, ומצד היותו בבחי' חסד גמור נת' במ"א שמצד טבעו הטוב להטיב גם למי כזשאינו ראוי כמו שמי שהוא חסדן בטבעו אינו מדקדק כלל ליתן למי שראוי דוקא, כ"א פותח את ידו להשביע כל רצון איש ואיש היינו גם למי שאינו ראוי כלל⁴⁷, ולכן אברהם שהי' בתכלית בחי' הטוב והחסד כמ"ש⁴⁸ בפרד"ס⁴⁹ בשם ס' הבהיר⁵⁰ שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ⁵¹ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, וכמ"ש מזה במ"א שהחליף מקום בחי' מדת החסד⁵², ובס' או"צ⁵³ בשער י"ז הוא שער הנדיבות נת' שאברהם הי' נדיב בין בגופו בין בממונו בין בנפשו, לכן אמר לו ישמעאל יחי' לפניך, ולפמשנ"כ צ"ל בהיפך, אלא שנא' שמצד תגבורת החסד שהי' באברהם שלא הי' בשום איש זולתו לא מצא כלל רע בישמעאל, והמופת לזה שהרי שרה א"ל גרש האמה הזאת⁵⁴ כו', משא"כ הוא מצ"ע נא' וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו⁵⁵ כו'⁵⁶, כי הביט בעין חמלה על כל זולתו עד שלא מצא בו רע כלל, משא"כ מי שהוא בתגבורת בחי' אהבה לאלקות עכ"ז לזולתו הנה הוא רואה היפוכו, ואדרבה כל שהאהבה גדולה יותר לא יוכל להביט במי שנמשך אחר ההבליות כו').

קיצור. שכל הגדול מחבירו יצרו גדול, ויובן מענין אהוי"ר שמסתעף מהם בחי' הכעס על ההיפך, בקנאם קנאת ה' צבאות כו', ובאמת זהו סיגי הגבורות, וז"ע וחרה אף שנא' בפ' שני' של ק"ש.

(ג) והנה הכעס בעצם מציאותו לא טוב⁵⁷, ועכ"ז מתהוה דוקא מצד הקדושה והיינו מבחי' האהוי"ר לאלקות כנ"ל, שהרי מי שאין לו אהוי"ר לגמרי לא יכעוס כלל גם על הרשע ואוהב חמס, וכמו שאנו רואי' שמי שהוא עובד ה' באהוי"ר לא יוכל לסבול את מי שהולך בטל, וכמארז"ל שבת דל"ג ב' שתמה רשב"י מניחים כחחיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והטעם מפני שכל דבר יש בו פסולת מחמת עה"ד טו"ר, לכן גם מהאהבה מתגלה אח"כ הפסולת והוא הכעס, וכמשל השמרים שביין, וז"ע הארי' שהוא בגימ' גבורה⁵⁸, והיינו בחי' תגבורת החסד שהרי פני ארי' אל הימין, ובעבודה זהו בחי' האהבה לה' בבחי' תגבורת גדול מאד, ועכ"ז למטה הוא מזיק הטורף ודורס ואין מידו מציל כ"א ה' לבדו, ולכן הי' הנס דדניאל⁵⁹ גדול מאד, והיינו מפני כי גם בשרשן בבחי' האהבה יש פסולת והוא בחי' הכעס על ההיפך, וכמארז"ל מזיעתן של חיוה"ק נהר דינור יוצא על ראש רשעים יחול בגיהנם וכנ"ל, והיינו להיות כי עמידת היינו בחי' ביטול החיות הוא באימה וביראה וברתת⁶⁰ ולכן עי"ז שהם זעים מחיל כסא⁶¹ נמשך הזיעה שהיא בחי' הפסולת כנ"ל, ויש לפרש זה בשני דרכים הא' שע"י תוקף החום מגרש דבר שכנגדו חוצה וזהו סיבת הזיעה שמזיע האדם בהיותו במקום חם כמו במרחץ וכדומה, הב' שהחום בעצם בהיותו חם ויבש אינו מזיע וכמו החולה בתוקף חומו כו', וכשהחולה מתחיל להתרפאות זהו כשהחום נעשה חם ולח ואז עצם החום מתהפך לצאת ע"י הזיעה כו' ומזה מתרפא החולה כו', ועד"ז יובן ענין זיעתם של חיוה"ק, וכמו"כ יובן ענין בחי' הפסולת היוצא מבחי' תוקף תגבורת אהבת הארי' שהוא בחי' הכעס על ההיפך, ולפי ערך תוקף תגבורת האהבה כ"ה בחי' תגבורת הזיעה הוא הכעס כו' להיות למטה בחי' גבורות קשות וטורף ודורס, וקולו מטיל אימה על זולתו וקול הארי' עצמו מפחד זולתו פחדי מות כו', אשר כ"ז הוא לפי שבשרשו הוא גבוה יותר וכנ"ל, וכמו שאנו רואים שיש בעלי חסד⁶² למסתופפים בצלם שזהו מחמת גדלות עצמותם בעיני עצמם, ואמנם להמורד בו יהי' באכזריות גדולה וימיתהו מעט כרגע, ושניהם הם סיבה אחת ממש, שמאחר שהחסד הוא מסיבת הגדלות עצמותו, א"כ הרי שכנגדו כלא חשיב אצלו, ולכן ימיתהו כרגע כו', משא"כ מי שאינו יש ודבר כ"כ בעיני עצמו, הגם כי אינו גומל חסד כ"כ למסתופפים בצלו, אבל איננו מהיר כ"כ ג"כ בעונש לשכנגדו, שגם נפש זולתו נחשב אצלו למציאות יקר כו', ועד"ז יובן בבחי' הארי' שהוא בחי' תגבורת האהבה כנ"ל בבחי' הקדושה, לכן מבחי' הפסולת שבו, היינו ממה שנתערב בחי' הטו"ר בשה"כ, וכמ"ש במ"א שמה שנתברר תחילה נעשה בחי' המרכבה דבריאה⁶³ כו', הנה מזה נמשך הכעס שהוא בחי' דין קשה ביותר על המנגד לדעתו ועבודתו, וזהו על ראש רשעים יחול בגיהנם כו', ובירידת המדרגות בהתלבשותו בגוף גשמי נתהוה מזה ארי' הגשמי המזיק שטורף ודורס בגשמיות לכל העובר עליו כו', משא"כ מבחי' פני שור כו', וזהו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ועפ"ז כטי"ל לשון הימנו שזהו ממנו עצמו שהסיבה הוא מפני שבשרשו ובהתלבשותו למטה הנה הוא גדול כו'.

והנה כ"ז הוא עכשיו, אבל לע"ל כשיתבררו כל הבירורים וכמארז"ל עתידה⁶⁴ חזיר ליטהר⁶⁵, אזי יהי' כאו"א כמו שהוא בשרשו בעצם בחי' הקדושה שבו בבחי' האלקי שבו, והארי' בעצמו שרשו גבוה מאד נעלה יותר, וכערך הזה הם כל החיות ובהמות הטמאות כו' שהם הם שנפלו ממקום הגבוה למעלה ביותר שזהו עצמו הסיבה שירדו למטה מאד כנ"ל בבחי' דילוג הערך יותר להיות חי' ובהמה טמאה כו', וזהו שדימו השבטים לחיות ובהמות טמאות יהודה לארי' ישכר⁶⁶ לחמור דן לנחש, נפתלי לאילה, בנימין לזאב הטורף הגם כי איננו מלך שבחיות כנ"ל, שאין הכוונה על הזאב והחמור הגשמיים כמו שהם ירדו ונשפלו למטה, אלא על שרשם ומקורם בבחי' הקדושה ממקום שנפלו הניצוצות להיות כי בחי' הזאב והחמור עליונים ביותר, וכ"ש הארי', שלפי ערך מעלתן בבחי' העבודה כן דימה אותם שדן נחש עלי כו' שפיפון כו', שבירר בחי' הנחש, ועלה במעלות להיות כמ"ש בשרשו בתהו לפני השבירה כו' וכמו נחש אותיות חשן⁶⁷ בחי' חשן המשפט⁶⁸ שזהו בתיקון ועכ"ז בערך זה יובן מעלתו בבחי' התהו, ולכן מחנה דן הי' מאסף לכל המחנות⁶⁹, להיותו בחי' בירור הנחש שהוא הרע היותר גרוע⁷⁰, שלהיותו תחילה ערום מכל כמ"ש והנחש הי' ערום⁷¹ כו' לכן נתקלל שהי'⁷² ארור מכל⁷³, וע"י הבירור מתעלה לשרשו בתהו כמו קודם חטא עה"ד טו"ר כו', ומ"מ גור ארי' יהודה דוקא שהארי' תגבורתו גדול יותר וכנ"ל הנה בבחי' זו הארי' יותר גדול כו'.