163
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אין מדה כה רבה של אכזריות כפי שיש במקרה שעושים עמו, כביכול, טובה מיוחדת למען הריגתו, כאשר "מפטמים" אותו, ועם זאת מתכוונים להכינו על ידי כך להריגתו,
וכיון שאבי אמו היה כה אכזרי בטבעו, יש להניח שגם נכדו23 פינחס24 ירש ממנו תכונה זו. לכן, לטענתם, דוקא פינחס התעורר בקנאות זו להרוג את זמרי, בזמן שכל בני ישראל ואפילו משה רבינו לא עשו זאת, כי טבעו האכזרי דחפו לכך25.
לפיכך אומר רש"י "שהיו השבטים מבזין אותו" – ולא "שהיו בני שמעון מבזין אותו" – כי הם היו "מבזין אותו" לא כדי להגן על כבודו של זמרי, אלא על כבודו של משה רבינו ושל כלל ישראל, ואם כך יש לומר, שאת זאת עשו כל השבטים.
ג. "והרג נשיא" – מדגיש את האכזריות
לכאורה יש לשאול על כך: אילו התכוונו השבטים סתם לבזותו, היה מובן מדוע מדגיש רש"י "והרג נשיא שבט מישראל", כי הריגת נשיא, ובמיוחד כאשר ההורג הוא מייחוס כה נחות, היא בזיון עצום, למרות שלגבי איסור ההריגה עצמו אין חשיבות למהותו של הנהרג. אך כיון שבבזותם אותו "הראיתם בן פוטי..." התכוונו השבטים לציין את תכונת האכזריות שבו, מה מוסיף כאן הפרט, שהוא הרג נשיא – וכי הריגת נשיא אכזרית יותר מאשר הריגת יהודי אחר?
אך לאמיתו של דבר אין זה קושי, כי גם בזיון זה, שבכוונתו להדגיש את האכזריות של פינחס, גדול יותר על ידי ההדגשה שמדובר בהריגת נשיא:
נשיא דואג לכל צרכי שבטו26. וכך
הערות
- 23. שלכן בכמה כתובים מייחסים ג' דורות. ולהעיר ממש"נ, עטרת זקנים בני בנים (משלי יז, ו) וממה שבן בנו של נחור נקרא ג"כ נחור (נח יא, כו). ואכ"מ.
- 24. וע"פ המבואר ברז"ל (סנה' פב, ריש ע"ב. במדב"ר פ"כ, כה. ספרי שם) שכניסת פנחס להקובה להרוג את זמרי היתה, ע"י שעשה את עצמו כאילו "אף הוא לעשות צריכו נכנס" (וכן מובן גם בפשטות, שהרי לולי זאת לא היו מניחים אותו ליכנס לקובה) – י"ל, שהדיוק פיטם עגלים לע"ז (ולא המית עגלים לע"ז) הוא (לא רק בכדי להדגיש את גודל האכזריות, כ"א גם) לפי שההתדמות של פנחס לבני שמעון "לעשות צרכיו" בכדי להרוג את הנשיא שלהם – היא בדוגמת פיטום עגלים בכדי להמיתם.
- 25. ראה דרמ"צ פט, ב. ד"ה אתה הבדלת תש"ו פכ"א. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 3־122. ולהעיר ממה שאין מושיבין בסנהדרין אלו שיש בהן אכזריות (רמב"ם הל' סנה' פ"ב ה"ג) – גם כשהן "חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה..בדומין לך (למשה) בחכמה וביראה וביחס" (ראה שם ה"א) – כי מצד טבע האכזריות שבהן, עלולים להטות את הדין לחוב.
- 26. ראה רש"י מסעי לד, יז: כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו. (וראה גם במדב"ר פי"ט, כו, שהיו הנשיאים .. מושכין במטותיהן כאו"א לשבטו כו'). וראה בפרש"י לפנ"ז "הנשיא הוא הכל" (חקת כא, כא). ולהעיר, שגם מה שזכו להיות נשיאים, הוא לפי ש"היו מוכים עליהם" (פרש"י נשא ז, ב).
במדבר רבה כ׳:כ״ה - הטקסט מספריא
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (במדבר כה, ז), וְכֻלָּם לֹא רָאוּ וְהָכְתִיב (במדבר כה, ו): לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. (במדבר כה, ז): וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, מֵהֵיכָן עָמַד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר אִם הוּא חַיָּב מִיתָה אִם לָאו, עָמַד מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְנִתְנַדֵּב וְלָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, נָטַל שִׁנֵּי בַּרְזֶל בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל הָעֵץ, שֶׁנִּתְיָרֵא מִפְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָם אָמְרוּ לוֹ לָמָּה בָּאתָ, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי בָּא לַעֲשׂוֹת צָרְכִּי, הִנִּיחוּהוּ וְנִכְנַס, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הִנִּיחוּהוּ לִכָּנֵס, (במדבר כה, ח): וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, דָּקַר שְׁנֵיהֶם זֶה עַל גַּב זֶה לְתוֹךְ טֻמְאַת שְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לֹא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה, וְקִנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשָׂה לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר נִסִּים, הַנֵּס הָאֶחָד, דַּרְכָּן לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה, וְהִדְבִּיקָן הַמַּלְאָךְ. הַנֵּס הַשֵּׁנִי, סָתַם פִּיהֶם הַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְוְחוּ. הַשְּׁלִישִׁי, כִּוֵּן אֶת הָרוֹמַח כְּנֶגֶד הַקֳּבָה שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זַכְרוּתוֹ נִרְאָה בְּתוֹךְ הַקֳּבָה מִפְּנֵי הַנּוֹקְרָנִין, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִים אַף הוּא נִכְנַס וְעָשָׂה צָרְכּוֹ. הָרְבִיעִי, הֶאֱרִיךְ הַבַּרְזֶל כְּדֵי שֶׁיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם. הַחֲמִישִׁי, נָתַן כֹּחַ בִּזְרוֹעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשִּׁשִּׁי, נָתַן כֹּחַ בָּעֵץ לִסְבֹּל אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשְּׁבִיעִי, לֹא נִשְׁמְטוּ מִן הַזַּיִן אֶלָּא עָמְדוּ בִּמְקוֹמָן. הַשְּׁמִינִי, הֲפָכָן הַמַּלְאָךְ בְּרֹאשׁ הָרוֹמַח כְּתִקְנָן, לַרְאוֹת קְלוֹנָם לַכֹּל. הַתְּשִׁיעִי, לֹא הִטִּיפוּ דָם, שֶׁלֹא יִטַּמָּא פִּינְחָס. הָעֲשִׂירִי, שֶׁשָּׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחוֹתֵיהֶן שֶׁלֹא יָמוּתוּ וְיִטַּמָּא. הָאַחַד עָשָׂר, הִגְבִּיהַּ הַמַּלְאָךְ אֶת הַמַּשְׁקוֹף כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם בֵּין כְּתֵפָיו תְּלוּיִן לְעֵינֵי הַכֹּל. הַשְּׁנֵים עָשָׂר. כְּשֶׁיָּצָא עָמְדוּ בְּנֵי שִׁבְטוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ, יָרַד הַמַּלְאָךְ וְנָגַף בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָה פִּינְחָס שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְכַלּוֹתָן, חֲבָטָן בַּקַּרְקַע וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל וְסִלְּקוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כב): וְנָתַן בִּפְלִלִים וגו', וּכְתִיב (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, לְלַמֶּדְּךָ בְּכָל שָׁעָה שֶׁנּוֹפְלִים נִמְנִים, מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁנָּפַל עַל הַצֹּאן, אָמַר בַּעַל הַצֹּאן לָרוֹעֶה חֲשֹׁב כַּמָּה חָסְרוּ, לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה הַזְּנוּת מְרַחֶקֶת, שֶׁזֶּה יָחִיד וְעַל יָדוֹ נָפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז, יד): חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה וגו', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר וְסִיעָה שֶׁל נְעָרִים עוֹמְדִים, וְקִלֵּל אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמֶּלֶךְ, נִתְמַלֵּא הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם חֵמָּה, בָּא תּוֹשָׁב אֶחָד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם וְנָתַן מִשְׂטָר אֶחָד לְאוֹתוֹ שֶׁקִּלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, מִיָּד שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ מִי גָרַם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתָּשׁוּב חֲמָתוֹ וְלֹא נִתְכַּלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּינְחָס, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי סִרְחוֹן הֵם נִמְנִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר, בִּמְהֵרָה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן.
רש"י על במדבר ל״ד:י״ז - הטקסט מספריא
אשר ינחלו לכם. בִּשְׁבִילְכֶם; כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְשִׁבְטוֹ וּמְחַלֵּק נַחֲלַת הַשֵּׁבֶט לַמִּשְׁפָּחוֹת וְלַגְּבָרִים, וּבוֹרֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הָגוּן, וּמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים יִהְיֶה עָשׂוּי כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם שְׁלוּחִים; וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ לכם זֶה כְּכָל לָכֶם שֶׁבַּמִּקְרָא, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב יַנְחִילוּ לָכֶם, יִנְחֲלוּ מַשְׁמַע שֶׁהֵם נוֹחֲלִים לָכֶם — בִּשְׁבִילְכֶם וּבִמְקוֹמְכֶם, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות י"ד):
אשר ינחלו לכם [THESE ARE THE … MEN] WHO SHALL TAKE POSSESSION OF THE LAND לכם — i.e., for you. Each prince was the agent of his tribe and divided the inheritance of the tribe amongst the families and again amongst the men, selecting for each a portion fitting for him. What they did was done (was legal) just as if they (the tribes) had appointed them their representatives (Kiddushin 42b). — It would not be right to explain this לכם as all other לכם (“to you”) which occur in the Bible, for if so it should have written יַנְחִילוּ לכם (Hiphil), “they will give the possession to you”. But יִנְחֲלוּ (Kal), implies that they themselves take possession לכם, “for you” and in your place. It is the same as, (Exodus 14:14): “The Lord will fight לכם” — “for you”.
במדבר רבה י״ט:כ״ו - הטקסט מספריא
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי מָה לֹא נִזְכַּר משֶׁה שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל יְדֵי הַמַּיִם וְאֵין אָדָם מְקַלֵּס לָאִסְפַּקְלָטוֹר שֶׁלּוֹ, וְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִזְכַּר בָּהּ, מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבִי שָׁם, אָמְרוּ לוֹ, לָאו, אָמַר אַף אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁם. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּמשֶׁה אֵינוֹ נִזְכָּר שָׁם אַף אֲנִי אֵינִי נִזְכָּר שָׁם. (במדבר כא, יח): בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם. וְכִי חֲפִירָה הָיְתָה שָׁם, אֶלָּא שֶׁנִּתְּנָה בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ שָׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מא מב): פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם. שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּהּ וּמוֹשְׁכִין בְּמַטּוֹתֵיהֶן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְרֶוַח שֶׁבֵּין הַדְּגָלִים מָלֵא מַיִם מְגֻבָּרִין, אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לֵילֵךְ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ מִדֶּגֶל לְדֶגֶל, הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּסְפִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מב): הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר, וְאֵין צִיּוֹת אֶלָּא סְפִינוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, כא): וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ. וְהַמַּיִם יוֹצְאִים חוּץ לַמַּחֲנֶה וּמַקִּיפִין פִּיסָא גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ג): יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶּק לְמַעַן שְׁמוֹ. וּמְגַדְּלִין מִינֵי דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת לְאֵין סוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. כָּל יָמִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר כָּךְ הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ, לְכָךְ קִלְּסוּ: עֲלִי בְאֵר, חֲפָרוּהָ שָׂרִים, (במדבר כא, יח): וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְשַׁמְּשָׁן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם בָּאָרֶץ, הָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁנִּתְּנָהּ בִּתְחוּמוֹ אוֹמֵר אֲנִי קֹדֵם בָּהּ, לְכָךְ נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. וְעוֹד לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶעֱבָד, כָּךְ הַמְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה פּוֹרְקִין מִמֶּנּוּ עֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר אֵין מַעֲלֶה אַרְנוֹן, כָּךְ בְּנֵי תּוֹרָה בְּנֵי חוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, בַּמִּדְבָּר, מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר וּמַפְלִיג עַצְמוֹ מִן הַכֹּל. (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, שְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מְפָרְשִׁין תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבָּעֲזָרָה בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. (במדבר כא, כ): וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּתְחוּם רוּת שֶׁבָּאָה מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב (רות ב, ו): נַעֲרָה מוֹאֲבִיָה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב. (במדבר כא, כ): וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, זֶה בְּאֵר שֶׁבָּאָה עִמָּהֶן עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וְהָעוֹמֵד עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּמְלוֹא תַּנּוּר, וְהוּא הַבְּאֵר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.