ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ח פינחס שיחה א

162

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ו) בנוסף לכל הדיוקים הללו, יש להבין: מהו הבסיס לטענת השבטים "הראיתם בן פוטי זה..."? אילו סברו הם שאסור היה לפינחס להרוג את זמרי – אם משום שלא ידעו את ההלכה "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", או משום שסברו שפינחס אינו "קנאי", והוא אינו עושה זאת מפני קנאת ה', אלא ממניעים אחרים – הם היו צריכין לבזותו בעיקר בכך שהוא עצמו עובר על איסור רצח, ולא רק בכך שסבו פיטם עגלים לעבודה זרה. ואילו סברו שאכן היה מותר לו, והוא היה צריך להרוג את זמרי¹⁶, ביודעם את הדין לגבי הבועל ארמית וכו', אין כלל מקום שהם יבזוהו על היותו "בן פוטי..."?

ב. השבטים הגנו על כבוד משה וישראל

ההסבר לכך הוא, שבביזוי פינחס התכוונו השבטים להגן על כבודם של כל שאר בני ישראל ועל כבודו של משה רבינו:

זמרי הביא את המדינית "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל"¹⁷, ומבין כל בני ישראל, רק פינחס היה היחיד אשר קינא את קנאת ה' –

[בזמן שבודאי היו עוד מבני ישראל שהכירו את ההלכה ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו"¹⁸, ובודאי משה ידע זאת, כפי שאמר פינחס עצמו למשה: "מקובלני ממך..."¹⁹] –

ואם כך, יש כאן זלזול עצום בכבודם של בני ישראל ובכבודו של משה!

משום כך ביזו השבטים את פינחס וטענו שהריגתו את זמרי לא נבעה רק מפני קנאת ה', אלא היה מעורב בכך²⁰ מניע אחר:

"אבי אמו" פיטם עגלים לעבודה זרה, ובפיטום עגל מתוך מטרה לשוחטו אחר כך טמונה אכזריות קשה ביותר²¹,

כמובן בפשטות²², שבהריגת מישהו

הערות

16. כדפרש"י ס"פ בלק "וראו כולם שלא לחנם הרגם". וראה לעיל ע' 156 ואילך.
17. בלק כה, ו.
18. שהרי ב"סדר המשנה" (רש"י תשא לד, לב) הי' פנחס שוה ל"כל העם".
19. ופשוט שלא עלה על דעתם, שנתעלמה הלכה ממשה (ומכל בנ"י) "כדי שיבא פנחס ויטול את הראוי לו" (רש"י לעיל כה, ו).
20. אבל אין לומר שחשדו, שכל הסיבה להריגתו של זמרי הי' רק לפי שהוא "בן פוטי" – כי אז לא היו נעשים לו "הרבה נסים". אלא שחשבו שיש בזה תערובות גם מטבעו הוא (ע"ד המבואר בתו"א יט, ג. ד"ח פא, ב ואילך. וראה גם בהנסמן בהערה 25).
21. ומ"ש רש"י "פיטם עגלים לע"ז" (ולא "למיתה" סתם), י"ל: א) בפשטות, לפי שפיטום העגלים לשחטם הי' רק לע"ז (ראה פרש"י וארא ו, כה), אבל ההדגשה בזה היא (לא לע"ז, כ"א) לשחטם עבור ע"ז. ב) עי"ז מודגשת יותר האכזריות (ע"ד פ' ראה יב, לא ופרש"י שם). ג) גם בזה הדגישו שאינו מתייחס לאהרן, כדלקמן הערה 34.
22. וע"ד פרש"י "אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך" (בהעלותך יא, כב). ולהעיר מהידוע (ראה שער היחוד (לאדמוה"א) פכ"ב. תו"ח בראשית מ, ב ואילך. וראה גם לקו"ת ראה כז, ג. סדור רסד, ג. ובכ"מ) שחסד שבגבורה, כמו "משלם לשונאיו אל פניו להאבידו" – קשה יותר מגבורה עצמה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.