כה
חלקו שיצרו יהי' גדול הימנו. אך הענין הוא דהיא הנותנת וכנ"ל, ויובן זה מענין המדות אהבה ויראה שכלליות ענין המדות בעבודה הוא בחי' ההתפעלות בתוקף הן באהבה והן ביראה שב' מדות אלו דחו"ג כוללים כלליות המדות (ובמ"א נת' שחסד עצמו כולל כל המדות20 ) ומבחי' תוקפם וחזקם מסתעף אח"כ גם בחי' הגבורות קשות. ויובן זה מענין בחי' ההסתעפות שנמצא מבחי' מדת הגבורה ביותר נקל, דהנה אנו רואים21 שיש איזה אנשים שמתהנים כשעושים דין קשה באדם כמו שלוחי ב"ד בימים הקדמונים, שהיו מכים ועונשים ע"פ ב"ד, או אנשים כשמוצאים איש שעבר על דיני התורה שמתמלאים עליו אף וחימה ופיו ולבו שוים לנקום ולנטור מאיש הזה ולבבו בוער עליו כאש ושלהבת העולה מאליה22 ומתלהבת ומתלהטת, ואומרים כי קנאת ה' צבאות23 היא מדוע עבר על פקודי אורייתא כו' לכן ילקה במכות נאמנות שיקבל ע"י יסורים קשים ומרים, ובאמת א"ז מצד קנאת ה' צבאות כ"א ששרשם מבחי' הגבורות, אשר בהשתלשלות נמשך גבורות קשים ורעים לנקום נקם24, ומה שאו' שקנאת ה' צבאות הוא זה שזהו פנימיות החסד בכדי למרקו מעוונו וה' יסלח לו25, הנה זהו רק הלבשה שמלביש פנימיות רצונו בלבוש נאה בעיני הבריות אשר האדם יראה לעינים בלבד, אבל ה' יראה ללבב26 שזהו מפני כי שרשם ומקורם הוא בחי' הגבורות קדושות כו' רק שבהשתלשלו' למטה נמשך מזה גבורות קשות לנקום נקם כו'. וע"ד שנהר דינור יוצא מזיעתן של חיות27 הקדש28, על ראש רשעים יחול29 בגיהנם, שמצד גודל הפחד ורתת וזיע של חיוה"ק הנה הזיעה שז"ע הפסולת, כמו זיעה שבאדם30 שזהו הפסולת שנבדל מהחום, שלכן החולה שיש לו חום זר כשמזיע מתרפא, והיינו שיוצא החום ונעשה לחלוחית מים שיוצאי' מנקבי הזיעה ועי"ז מתרפא החולה, כן תוקף החום מחמת האימה ופחד31 של חיוה"ק בעבודתם בבחי' המרכבה שבטלים להרוכב כו' הפסולת היוצא מהם שזה נמשל לזיעה שהיא פסולת החום שבאדם שהי' למים כו' הנה מהזיעה של חיוה"ק נהר דינור יוצא על ראש רשעים יחול בגיהנם למרק אותם מעוונם שזהו תכלית הטוב32
הערות
- 20. שחסד. . המדות : ראה ביאוה"ז עקב קכ, ג. סידור סדר הגדה חצר, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תמ. תקס"ו ע' רג.
- 21. דהנה אנו רואים. . תרתין אחתין : ראה ביאוה"ז אמור קמ, ד. ולהצ"צ שם כרך ב ע' תתקכז ואילך. ע' תתקנה. מאמרי אדה"ז (כאן ו) תקס"ה ח"א ע' תעה (וע' נא). סהמ"צ להצ"צ ע' 178. סה"מ תרכ"ו ע' פח ואילך. לקו"ת נשא כה, ג. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' מא ואילך.
- 22. ושלהבת העולה מאליה : ע"פ רש"י בהעלותך ח, ב.
- 23. קנאת ה' צבאות : ע"פ ישעי' ט, ו. לז, לב.
- 24. הגבורות. . לנקום נקם : ראה גם לקו"ש פינחס כרך ח ע' 163. וש"נ.
- 25. וה' יסלח לו : ע"פ מטות ל, ו. ט. יג.
- 26. האדם יראה לעינים. . ה' יראה ללבב : ע"פ שמואל-א טז, ז.
- 27. שנהר דינור. . של חיות : ראה חגיגה יג, ב.
- 28. הקדש : כ"ה גם בסה"מ תרל"ח ריש ע' קמב. וש"נ. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' לה. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שיח. תו"ח תולדות קס, ב. וראה גם ביאוה"ז שם. סה"מ תר"ל ע' שיג.
- 29. על ראש רשעים יחול : ירמי' כג, יט. ל, כג.
- 30. זיעה שבאדם : ראה גם בענין הזיעה תו"ח ויקהל ח"ב תט, ד ואילך. וש"נ.
- 31. הזיעה. . האימה ופחד : ראה תו"א וישב ל, ד. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ותו"ח שם.
- 32. למרק. . תכלית הטוב : ראה לקו"ת נשא שם. קרח נג, ד. מטות פו, סע"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרד-תרח.
רש"י על במדבר ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בהעלתך. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא):
בהעלתך. עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב (ספרי):
אל מול פני המנורה. אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בַקָּנִים אֶלָּא בְּגוּף שֶׁל מְנוֹרָה (עי' מנחות צ"ח):
יאירו שבעת הנרות. שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָׁה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי — הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן — וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ (עי' תנחומא):
בהעלתך WHEN THOU LIGHTEST [THE LAMPS] — Why is the section treating of the candelabrum put in juxtaposition with the section dealing with the offerings of the princes? Because when Aaron saw the dedication offerings of the princes, he felt distressed because neither he nor his tribe was with them in the dedication, whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, “By your life! Your part is of greater importance than theirs, for you will kindle and set in order the lamps” (cf. Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 5; see also Nachmanides).
בהעלתך lit., WHEN THOU MAKEST [THE LIGHTS] RISE — Because the flame rises upwards (עולה), an expression denoting “ascending” is used of kindling them (the lights), implying that one must kindle them until the light ascends of itself (Shabbat 21a). — Furthermore our Rabbis derived from here (from the expression בהעלתך) that there was a step in front of the candelabrum upon which the priest stood while preparing the lights (Sifrei Bamidbar 59).
אל מול פני המנורה OVER AGAINST THE CANDLESTICK — i.e. over against the central lamp which is not on one of the branches, like the others, but on the body (the central shaft) of the candelabrum itself (cf. Menachot 98b).
יאירו שבעת הנרות SHALL THE SEVEN LAMPS GIVE LIGHT — the seven lamps: this central lamp itself which naturally gave light over against the shaft (the פני המנורה) and the six lamps which were on the six branches, viz., the three on the east side of the central shaft should have their wicks turned towards the central one, and similarly the three on the west should have the ends of their wicks turned towards the central one (cf. Sifrei Bamidbar 59). And why was this? In order that people should not say: He (God) is in need of its (the candlestick’s) light (cf. Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 5).
מצוטט בעמוד אחד
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ‹ רא סה"מ תר"ם ח"א ע' כה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

