ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ח פינחס שיחה א

164

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

היה גם במעשה זמרי, אשר עשה זאת כדי להציל את שבטו. כדברי רש"י לפני כן¹⁷, שכאשר "נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם ואמרו לו אנו נידונים במיתה...", דוקא אז – "ויקרב את המדינית", ואף ייתכן שגם הוא הכיר את הדין של "קנאין פוגעין בו", ומסר את נפשו, כדי להציל את שבטו.

לכן הדגישו השבטים "והרג נשיא", כי הדגשת ההבדל בין הרוצח לבין הנרצח, שהרוצח הוא אכזרי, ואילו הנרצח הוא איש חסד, ובמיוחד כאשר המעשה שבגינו נהרג נעשה מתוך כוונת חסד – מגדיל ביותר את הבזיון.

ד. איש חסד מעורר יותר את האכזריות

יש בכך ענין נוסף: אמנם, אדם שהוא אכזרי בטבעו מתייחס לכולם באכזריות^*, אך אכזריותו מתבטאת במיוחד דוקא כלפי איש חסד. כי בגלל עצם העובדה שאיש החסד הוא ההיפך ממנו, אין הוא יכול לשאתו, והוא מתייחס אליו באכזריות יותר מאשר לכל אדם.

ולכן הדגישו השבטים "והרג נשיא...", כי בכך היה, לדעתם, הסבר נוסף מדוע התעוררה אצל פינחס האכזריות: כיון שזמרי היה נשיא, איש החסד אשר מסר נפשו, לדעתם²⁷, עבור שבטו – את זאת לא היה יכול פינחס לסבול, לפי שיטתם, וזה עורר אצלו את מדת האכזריות.

ה. "אבי אמו" – יותר דמיון בתכונות

אך מתעוררת השאלה: גם אהרן, איש החסד (כדלהלן בסעיף ח'), הוא סבו של פינחס, וכיצד יכלו השבטים לטעון, שפינחס כה אכזרי, יותר מכל ישראל, דוקא מצד סבו השני, יתרו²⁸?

את זאת מבהיר רש"י, שהשבטים הדגישו בייחוסו ליתרו, שזהו "אבי אמו"²⁹, ולא "זקנו" סתם: באופן טבעי

הערות

17.
*. להעיר מסד"ה אשר ברא (קונט' דרושי חתונה, תרפ"ט).
27. ראה לקמן סעיף יו"ד.
28. ואף שפשוט (גם באם "אבי אמו" ו"אבי אביו" היו שווים בזה) שתכונותיו של אדם תלויות בין במשפחת אביו בין במשפחת אמו, ומכיון שדוקא פנחס נתעורר בקנאות (ואפילו לא משה) ה"ז עצמו מוכיח לכאורה שזה בא מצד התכונות שירש מיתרו – בכ"ז מדגיש רש"י "אבי אמו": א) בכדי להכריח יותר את טענתם. ב) אלולי הדגשת רש"י "אבי אמו", היו חושבים שאמו היא "מזרע יתרו" (ראה הערה הבאה), ואז הי' קרוב לאהרן יותר מליתרו, ובמילא, לא היתה מתקבלת כלל טענתם "הראיתם בן פוטי כו'" (אף שבדוחק י"ל, שחלק קטן שבהעלם כו' נתעורר וכו'). ולכן מדגיש רש"י "אבי אמו", שיתרו הי' אבי אמו ממש (ולא אבוה דאבוה (או דאימי') של אמו).
29. במפרשי רש"י כאן, שהכוונה ב"אבי אמו" היא לאו דוקא, וכבגמרא סוטה (מג, א) וב"ב (קי, א). [ועפ"ז, הי' פנחס קרוב לאהרן יותר מליתרו]. אבל ע"פ הכלל דרש"י מפרש הכתובים (גם) לבן חמש למקרא ופשוטו של מקרא – הרי לא יכתוב כוונתו (רק) ברמז וכן לא יסמוך בפירושו עה"ת שיחפשו בש"ס וכו' למה נתכוון. ולכן נלפענ"ד דפרש"י "אבי אמו" הוא כפשוטו. [ואין סתירה לזה ממ"ש רש"י (וארא ו, כה. מטות לא, ו) מזרע יוסף – כי גם בת יתרו יכולה להיות מזרע יוסף. ואף שבפ' מטות שם כותב "יוסף אבי אמו" (אותו הל' שכותב כאן גבי יתרו) – הרי ביאר בעצמו תומ"י: ש"היתה אמו של פנחס משל יוסף" (ולא "בת יוסף")]. וי"ל, שהוכחת רש"י לזה שיתרו הי' אבי אמו של פנחס [כי פשוט שבאם לא הי' לזה הוכחה ממקום אחר, לא הי' רש"י מחדש זאת בכדי להסביר במה היו השבטים מבזין אותו]: פשטות הלשון "מבנות פוטיאל" היא – בתו של פוטיאל. אלא שמכיון ש"פוטיאל" קאי על ב' אנשים – יתרו ויוסף – ובהכרח לומר (בנוגע לאחד מהם עכ"פ) שהכוונה ב"בנות" היא לזרעו, הרי אין הוכחה משם כלל אם היתה בתו של יתרו או רק מזרעו. ולכן בפירוש הכתוב "מבנות פוטיאל" (בפ' וארא שם. וגם בפ' מטות שם) כותב "מזרע" בשניהם. משא"כ בפרשתנו, הרי מזה עצמו שהיו השבטים מבזין אותו, מוכח שכוונת הכתוב ב"בנות פוטיאל" היא – כפשטות הלשון, ש(בנוגע לאחד מהם) היתה בתו של פוטיאל, והיינו – בנוגע ליתרו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.