זאת חנוכת המזבח

לזאת חנוכת המזבח

בס"ד פ' מקץ

<1>

(א) זאת חנוכת המזבח1 ביום המשח אותו2, וכתי' זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו3. וצ"ל שרש ענין החנוכה מהו וענינה אשר עי"ז נבין ענין קריאת שם חנוכה שכינו חז"ל על מציאת פך של שמן חתום בחותמו של כה"ג כידוע ממארז"ל מאי חנוכה4 כו' בך"ה בכסליו כו' וטמאו כל השמנים כו' ומצאו פך א' חתום בחותמו של כה"ג כו' נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. ולפ"ז עיקר הנס לאהי' מה שהדליק שמונה ימים פך שלא הי' בו אלא כדי להדליק יום אחד לבד, וא"כ למה כינו לקרותם ימי חנוכה. ובאמת ענין החינוך5 הוא עד"מ שמחנכין הקטן להרגילו לילך לביה"ס שזהו בעת התחלתו דוקא, אבל כשמתרגל א"צ כלל לחינוך, ובהמ"ק6 היו מדליקין ומקריבין קודם שטמאו, א"כ אח"כ כשנצחו כו' רק שלא הי' להם שמן טהור, נעשה נס כו' ומהו קריאת שם חנוכה7, שלכאורה אינו שייך כלל וכלל לענין מה שנעשה נס והדליקו שמונה ימים כו', גם מה שקורין פ' הנשיאים בחנוכה8 מובן שיש להם שייכות9 זל"ז אשר לפי הנ"ל אינו מובן שייכותם זל"ז, גם צ"ל מ"ש ביום המשח, ואח"כ אמר אחרי המשח אותו כו', ואם זהו ביום אינו אחר המשח, ואם אחר המשח דוקא אינו מוכרח שיהי' ביום המשח אותו, ואיך יתקיימו ב' מקראות אלו כו'. ויובן בהקדם שרש ענין הקרבנות שהיו מקריבים פרים אילים וכבשים ע"ג המזבח, והעיקר הי' הקרבת חלב ודם, ואש שלמעלה הי' יורד על המזבח בדמות ארי'10 וכמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבנין11, וצ"ל שרש ענין זה. ויובן זה ע"פ משארז"ל תפלה כנגד תמידין תקנו12 שעיקר ענין התפלה הוא כדי לדבקה בו ית' בתכלית היחוד, ולא די במה שמדבק נפשו האלקי' שהלא היא חלק אלק' ממעל13 וגם קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת לפניו כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו14 ומסתמא היתה עמידתה באהוי"ר, במכ"ש ממלאכים דכתי' בהם ויעמידם לבלעד לעולם15 שענין עמידתם זה הוא באהוי"ר ואם המלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם באהוי"ר כ"ש עמידת הנשמות שהם מפנימיות הכלים16 כנודע, וגם ענין שם עמידה למעלה ז"ע הביטול17 שהרי לא שייך ענין עמידה גשמי' אלא ע"ש שעומדים בבחי' הביטול עש"ז עצמו נק' בשם עמידה כמו העומד לפני המלך שעומד בביטול עצום מפני אימת ופחד המלך כו', א"כ ענין דביקת נה"א הלואי שיהי' ביטולה בהיותה מלובשת בגוף עד שיהי' בערך לאופן ביטולה קודם שנתלבשה בגוף אלא שכל ענין ירידתה בגוף הוא בכדי שגם נה"ב יהי' לה ג"כ ביטול לאלקות, וזהו דכתי' ואהבת בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך18 שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', וזהו ע"י הקדמת פסוק שמע19 ובשכמל"ו20, שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת בבחי' ביטול אמיתי דאחד בחי' יחו"ע וביטול היש דועד בחי' יחו"ת21 עי"ז גם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ולדבקה בו ית', וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף כו'.

קיצור. ענין חנוכה, ולמה כינו לקרות חנוכה שהנס הי' בשמן, יובן בהקדם הקרבנות ע"פ משארז"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, שענין התפלה לדבקה בו ית' שגם הנה"ב יבא לדבקה בו כו'.

(ב) והנה יתרון אור מתוך החשך22, שענין בחי' בירור נה"ב שגם הוא יבא לדבקה בו ית' <2>

ה"ז יותר מעולה ומשובח מדביקות נה"א שדבוקה בו ית' בטבע תולדתו כו', ויובן זה ממ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד23, וארז"ל טוב זה מלאך חיים מאד זה מה"מ24, ולכאורה למה נק' בשם טוב מאד, אך הענין כנודע שהוא היצה"ר הוא המסית והוא המקטרג והוא הפועל הגומר כו' שהוא המה"מ25, אמנם אין היצה"ר נק' טוב מאד בהיותו עדיין יצה"ר בתוקף עוז כמו שהוא לגמסית ומדיח ח"ו, אלא לאחר הבירור26, שכשמבררין אותו, והיינו כשמסית ומדיח ואין נשמעין לו אז כד אתכפי' סט"א27 אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין שמצד הנח"ר שנמשך מצד כפיית הרע עי"ז נמשך ענג העליון עד שמאיר הארת הענג בכל העולמות. ויש לפרש זה בב' דרכים, הא' שהיצה"ר בעצם רע הוא וע"י שמבררים אותו ע"י שכופים אותו ע"י העדר מילוי רצונו עד שגם הוא מתרכך להיות ג"כ כפוף ובטל עד שגם הוא בטל לאלקות כו' ה"ז יותר טוב מכמו שהי' טוב מצד עצמו, וה"ז כמו שעושים מרקחת מצנון שהוא בעצם מר הוא וחריף מאד וממתיקים אותו ע"י הביטול והטיגון בדבש28 שמטגנים אותו ואז נעשה דבר חשוב יותר הרבה מכמו שהי' קודם שטיגנו אותו עד שעולה על שולחן מלכים לכבד בו אותו כו', ועד"ז יובן ענין היצה"ר אם הי' מתחלה טוב לא הי' לו מעליותא כ"כ שהרי על הטוב נא' רק טוב לבד כמארז"ל טוב זה מלאך טוב29, שהרי הרבה טוב נברא כו', כ"א יצה"ר לאחר הבירור ה"ה טוב מאד שהוא עד"מ הצנון כשמטגנים אותו אז משתנה למעליותא כו'.

והדרך הב' שגם היצה"ר בעצם טוב הוא, כי כל עיקר ענין ההסתה שמסית ומדיח אין כוונתו שיצייתו כ"א שלא יצייתו לו29, וזה כל עיקר כוונתו כו', וא"כ ה"ה טוב יותר מכמו טוב בעצם שהוא היצ"ט, שהרי היצ"ט אין לו מעלה כ"כ במה שמסית אותו לטוב שאינו מראה לו טוב אחר, משא"כ היצה"ר שמראה לו טיב העוה"ז ותענוג שנפל בשה"כ בדברים האסורים, שלחיך הם מתוקים, או שארי תאוות שהם עריבים על האדם וא"א לכחד זאת שהרי בעצם הם מפסולת התענוג שנפל בשה"כ, וזה שמראה אין רצונו שימלא כפי הסתתו אותו למלאות תאוותו, כ"א שלא יציית לו כלל אחרי אשר הראה לו טוב טעם תענוג שנפל בשה"כ עכ"ז יסגף א"ע ויגדור עצמו לבלי יומשך אחר תענוגי עוה"ז השפל והגשמי כ"א לזבוח את יצרו30 ולקרר רתיחות דמו מה שנרתח ע"י הסתת היצה"ר ולהיות מעובדי ה' הזובחים את יצרו לפניו, א"כ טוב זה הוא יותר נעלה מכמו טוב שלא הראה לו טוב אחר כלל, וא"כ היצה"ר בעצם גם כמו שהוא קודם הבירור ה"ה טוב מאד, פי' שבטוב זה יש יתרון על טוב עצמו כו' והיתרון הוא גדול כ"כ עד שנק' בשם מאד כו', ובזהר איתא משל ע"ז מהזונה עם בן המלך31, שהמלך צוה לזונה להסית את בנו שידע אם בנו לדנאמן הוא וחזק בדעתו שלא יעבור על הציווי אשר ציונו ואסר לנו ב"א32, והנה רצון המלך באין ספק שחזק הוא שרצונו שבנו יסגף א"ע ויכפה את יצרו ויחזק את לבבו לבלתי סור מן הדרך אשר ציוהו אביו, והזונה הנה היא גם היא למלאות רצון המלך באתה להסית את בנו ולא מתאוות וזדון לבה אשר השיאה לעשות כדבר הזה שהרי <3>

בלתי הציווי לא עשתה כן, רק ע"פ ציווי וגזירת המלך היא מוכנת לעשות רצון המלך, וא"כ אם33 היות שמתאמצת בכל אמצי כחה שיציית לה בן המלך ויסיר מדרכי אביו וגזירות אשר ציוהו, עכ"ז מאחר שלמלאות רצון המלך באתה הנה עצם רצונה האמיתי היא שלא יציית לה, ומה שמסתת אותו בריבוי כ"כ, הנה בלתי זה הוא אינו עושה באמונה כ"א ברמי' שיש לבע"ד לומר אולי היתה מסתת אותו בטוב הי' נשמע לה, ולכן מוכרחת להסית אותו בטוב טעם ודעת להבעיר לבבו עד שיעלה בלבו טינא, ועכ"ז עצם רצונה האמיתי הוא שלא ישמע לה, ואז כאשר ע"י יתמלא רצון המלך אשר לא יהי' שום מקום לבע"ד לחלוק כלל אז תהי' מעלתה שלימה שע"י ניסו את בן המלך ונמצא שלם ונתעלה בתור המעלה, אשר זהו שבח לה יותר הרבה מן הטוב שהי' מגיע לה לפי שעה אם היתה מסרת לבבו שיסור מדרכי החיים אשר ציוהו אביו, ועד"ז יובן בענין היצה"ר שגם הוא טוב הוא בעצם ולא טוב הנגלה כ"א טוב המכוסה בכיסויים הנראים היפך לעין הרואה, ושכל האדם שהוא מרומה נראה שהיצה"ר רצונו לדחותו שיודחה ממחיצתו של הקב"ה, אמנם באמת לא כן הוא שגם היצה"ר רצונו האמיתי שלא ישמעו לו, ועכ"ז מוכרח הוא לעשות כל הכיסוים בטצדקאות שונות להסיתו ולפתותו ולדבר על לבו ולהראות את עוצם טיב התענוג שנפל בשבה"כ איך שמתוק לחיך וכל הרגשי גופו מתהנים מזה הרגש חי והתפעלות עצומה, בכדי שלא יהי' מקום לבע"ד לחלוק ולאמר שעשה ברמיה, ולכן אינו ניכר כלל עצם חפצו האמיתי מה שהוא באמת לאמיתו והיינו מה שלא ישמע לו כ"א היפוכו לגמרי מכל וכל, ואז כשיתחזק יוצא מכח אל הפועל בחי' הטוב של היצה"ר שהוא טוב מאד, היינו טוב הבלתי מוגבל, והמופת לזה במה שלא סר לבבו, הנה עבר בחי' ההגבלה שהרי הרע הוא לעומת הטוב, והגבלת הטוב מן הרע ה"ז הגבלה היותר מוגבלת, וזה שכבש את יצרו והעביר ההגבלה, וכפה את יצרו הרע שגם הוא יעשה הטוב בעיני אלקים ואדם34 לבלתי סור מן הדרך אשר ציונו ה' אלקינו הרי עבר את ההגבלה א"כ הוא בלתי מוגבל לכן נק' בשם טוב מאד כו', ולכן בחי' הענג הנמשך מבחי' אתכפי' זו היא ג"כ בלתי מוגבלת, ואשר לזאת סליק בחי' יקרי' דקוב"ה בכולהו עלמין בלתי הגבלה שבעולם זה ובעולם שלמטה הימנה לא הגיע בחי' הענג הזה, כ"א בכולהו עלמין סליק יקרי' דקוב"ה כו', ע"י דאתכפי' סט"א, והרי מובן שיתרון האור שיאיר בלתי הגבלה זהו מתוך החשך דוקא כו'.

קיצור. שיתרון אור מתוך החשך, טוב מאד זהו מה"מ שהוא היצה"ר, ונת' בב' דרכים הא' שהוא בעצם רע וכשמהפכין אותו ה"ז עד"מ טיגון הצנון להבדבש, הב' שגם הוא עצמו טוב מאד הוא, וע"י האתכפי' יוצא מכאה"פ להיות נראה טובו, ולעבור ההגבלה וה"ה מאד בלתי מוגבל כו', ועי"ז סליק יקרי' דקוב"ה בכולהו עלמין בלתי הגבלה שרק עד פה תבוא כו'.

<4>

הערות

עמוד ל

  1. 1. זאת חנוכת המזבח : מכאן ועד סד"ה וז"ע שארז"ל הוא המשך הנודע בשם ”זאת חנוכת — תר"ם" ונדפס בשם: לקו"ת תורת שמואל ש"ו (ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש קה"ת תש"ז ע' 51 הערה 6). המשך זה הכולל ט מאמרים (שהם כ"ג פרקים), נאמר משבת פ' מקץ עד שבת פ' תצוה [פרט לשבת פ' ויחי שאז נאמר הדרוש גור ארי' שנדפס לעיל, ואינו מן ההמשך. וש"פ בא שלא נרשם דרוש]. חלק הראשון של ההמשך (עד לקמן פ"י) מיוסד על מאמר ד"ה זה שנמצא בבוך 1116 ע' עו [לא נדפס לע"ע — ויועתק לקמן בריש כל מאמר חלק הנתבאר במאמר ההוא] והנחה אחרת נדפסה בלקו"ת נשא כח, ב וראה הנסמן במ"מ לשם. חלק השני (פ"י — פט"ו) מיוסד על מאמר ד"ה הנה ענין מחוץ לפרכת שנדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שנא -שנג והגהות וכו' מהצ"צ נדפסו באוה"ת תצוה כרך ח' ע' ג'סב. והנחה אחרת נדפסה במאמרי אדה"ז תקס"ז ע' עג ובשינויים קלים בתו"א תצוה קי, א. והגהות וכו' מהצ"צ נדפסו באוה"ת תצוה ע' א'תקנו. וחלק הג' מפט"ז ואילך — מיוסד על מאמר ד"ה וידבר וגו' וארא וגו' שנדפס באוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקסג. ע' ב'תקסז ואילך. ופכ"ג הוא לשון מאמר ד"ה הנה ענין מחוץ לפרכת הנ"ל בהוספות ושינויים וכו'. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו ). להלן חלק מד"ה זה מבוך 1116 כנ"ל המתבאר במאמר זה: ”זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו וכתי' זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו להבין זה צריך להקדים ענין הקרבנות שהיו מקריבי' חלב ודם ע"ג המזבח והי' יורד אש ע"ג המזבח בדמות ארי' והיינו ארי' דאכי' קרבנין כו' ויובן זה מענין תפלו' שכנגד הקרבנו' שעיקר התפלה לדבקה בו ולאהבה בכל לבבך בשני יצריך וכתי' וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד טוב זה מלאך חיים מאד זה כו' ולהבין דהא הוא המ"ה הוא היצה"ר ולמה נק' בשם טוב מאוד אך אין היצה"ר נק' בשם טוב מאד כשהוא יצה"ר בתקפו אלא כד אתכפיא כו'".
  2. 2. זאת. . ביום המשח אותו : נשא ז, פד.
  3. 3. זאת. . אחרי המשח אותו : נשא שם, פח.
  4. 4. מאי חנוכה : ראה שבת כא, ב. לקמן הערה 166.
  5. א. מבוך 1116 הנ"ל ונמצא שם אחר מאמר דלעיל. וראה לקמן שולי הגליון להערה 183.
  6. ב. והסיום לקמן בפכ"ג. ראה בפיסקא הבאה בפנים ההערה ד"ה והחלק הג'
  7. ג. באוה"ת שם וכן בתו"א דבסמוך מציין שההגהות הם על נוסח המאמר כפי שנדפס בתו"א. אמנם ליתר דיוק ההגהות הם להנחה כפי שנדפסה במאמרי אדה"ז פרשיות הנ"ל.
  8. ד. מ"מ לתו"א שם.
  9. ה. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
  10. ו. להלן באה רשימת הדרושים ע"פ ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש הנ"ל ובחצאי ריבוע ניתוספו בריש הדרוש פתיחת הדרושים — שכנראה לא נרשמו ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש — כפי שהם מופיעים בההנחות. א) זאת חנוכת המזבח — (פרקים א-ב), פ' מקץ. ב) וביאור כו' משכן יצה"ר — (פרקים ג-ה), פ' ויגש. ג) [כמים הפנים] והנה כו' מיכאל עומד ומקריב — (פרקים וא"ו-ז), פ' שמות. ד) [תכון תפלתי] והנה כו' אכלתי יערי — (פרקים ח-יו"ד), פ' וארא. ה) [ויהי הענן והחשך] והנה השושבין — (פרקים יא-יג), פ' בשלח. ו) [מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן — (פרקים יד-טז), פ' יתרו. ז) ועפ"ז כו' ותהי להם הלבנה — (פרקים יז-יט), פ' משפטים. ח) [ישקני מנשיקת פיהו] והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו — (פרקים כ-כא), פ' תרומה. ט) [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה — (פרקים כב-כג), פ' תצוה.

עמוד לא

  1. 5. ענין החינוך : ראה (בנוסף להערה 1) לקמן פ"ח. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה זאת חנוכת המזבח כאן בתחילתה. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה תכון תפלתי על יד הערה 37. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה רני ושמחי פיסקא וענין החינוך. תו"א וישב כט, ד. לקו"ת ברכה צח, סע"ב ואילך. סידור שער החנוכה רעז, א. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רמג. אוה"ת נשא כרך ד ע' א'תסה . סה"מ תרל"ה ח"ב ע' שלא. המשך וככה תרל"ז פק"י. ש"א טו, ב ובהערה 23.
  2. 6. ובהמ"ק : בבוך 810 ועד"ז בבוך 451: ובבהמ"ק.
  3. 7. ובהמ"ק. . שם חנוכה : ראה שבלי הלקט סקע"ד. לקו"ש חנוכה כרך י ע' 279 בהערה. כ"ד כסלו כרך כ ע' 449 בהערה 26. שם חנוכה ע' 633 בהערה.
  4. 8. שקורין פ' הנשיאים בחנוכה : מגילה ל, סע"ב (במשנה). רמב"ם הל' תפלה פי"ג, הי"ז. טושו"ע או"ח הל' חנוכה רסתרפ"ד. לקמן ספ"ט. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה רני ושמחי בתחילתו. (בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 76.
  5. 9. שיש להם שייכות : ראה גם בהנסמן לעיל הערה 7.
  6. 10. ואש שלמעלה. . ארי' : יומא כא, ב.
  7. 11. ארי' דאכיל קרבנין : ראה זהר בהקדמה ו, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלא. וש"נ. שה"א עט, ב הערה 13. לקמן פ"ה.
  8. 12. תפלה כנגד תמידין תקנו : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
  9. 13. חלק אלק' ממעל : ראה איוב לא, ב. תניא רפ"ב. תו"ח וארא ח"א נא, ד. וש"נ.
  10. 14. חי ה' אשר עמדתי לפניו : מל"ב ה, טז. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
  11. ז. במהדורת תשנ"ה נשא בהוספות ע' 116.

עמוד לב

  1. 15. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו פיסקא וזהו המלך. וש"נ. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים פיסקא אך הנה. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק מאמרים) המשך יונתי פ"ח. פי"ד. סה"מ תרכ"ט ע' רלה. תרל"ח ע' תעז. תרע"ח ע' שלו. תרפ"ו ע' שכב ואילך. מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' נט.
  2. 16. המלאכים. . מחיצוני'. . מפנימיות הכלים : ראה ע"ח שער העיבורים שכ"ח, פ"א. שער פו"ח ש"מ, דרוש י. תו"א יתרו עב, ב. לקו"ת פ' ראה כו, סע"ג ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ. דברים ח"ג ע' תשסח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רמ, ד ואילך.
  3. 17. עמידה. . הביטול : ראה סוטה לט, א. לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 61.
  4. 18. ואהבת. . בשני יצריך : ואתחנן ו, ה [בדילוג] ובספרי שם. ברכות נד, א במשנה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסג ואילך. שערי אורה ו, א הערה 9. לקמן פט"ז. מאמר ד"ה סמוכים לעד ספ"א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ו. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך.
  5. 19. שמע : ואתחנן ו, ד.
  6. 20. ובשכמל"ו : פסחים נו, א.
  7. 21. דאחד. . דועד בחי' יחו"ת : זהר בראשית יח, ב. ראה תו"א ויקהל קטו, ב.
  8. 22. יתרון אור מתוך החשך : ע"פ קהלת ב, יג.
  9. 23. וירא. . טוב מאד : בראשית א, לא.
  10. 24. טוב. . מאד זה מה"מ : יל"ש בראשית שם (רמז טז). זהר בהקדמה יד, א.
  11. 25. שהוא היצה"ר. . המה"מ : ראה בבא בתרא טז, א.

עמוד לג

  1. 26. היצה"ר נק' טוב מאד. . לאחר הבירור : ראה תו"א יתרו סט, ד. סה"מ תרל"ח ע' קלה ואילך ובהערה 703. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קד ואילך.
  2. 27. כד אתכפי' סט"א : ראה זהר תרומה קכח, ב. יתרו סז, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ה. אוה"ת שלח כרך ו ע' א'תשעב. וש"נ. שה"ש כרך ב ע' תרצט.
  3. 28. מרקחת מצנון. . בדבש : מובא בכ"מ ומהם: מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' ע. תקס"ג ח"ב ע' תשדמ. שעה"י קכה, סע"א. אמ"ב שער התפילין קמ, א. מאמרי אדה"א בראשית ס"ע קכג. דברים ח"ד ע' א'תלב. תו"ח בראשית יג, א. מ, א. נח ע, ד. וירא קז, ב. שמות ח"א מה, ג. סה"מ תרל"ד ע' רנז. תרמ"ד ע' רסב.
  4. 29. טוב זה מלאך טוב : ראה יל"ש בראשית א, לא (רמז טז) יצר טוב. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 28.
  5. 29. היצה"ר. . כוונתו. . שלא יצייתו לו : ראה בסמוך הערה 31.
  6. 30. לזבוח את יצרו : ראה סנהדרין מג, ב.
  7. 31. מהזונה עם בן המלך : ראה זהר תרומה קסג, א. תניא פ"ט ופכ"ט ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. תו"ח מקץ רטז, ד הערה 67.

עמוד לד

  1. 32. ב"א : ביאות אסורות.
  2. 33. אם : כ"ה בכ"מ — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
  3. 34. הטוב בעיני אלקים ואדם : ע"פ משלי ג, ד.

מצוטט ב־2 עמודים

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
  1. תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הקבצו ושמעו בנ"י ‹ ח סה"מ תר"ם ח"א ע' לב
  2. תרמ"א ‹ מאמרים ‹ שלש רגלים תחוג לי ‹ רטז סה"מ תר"ם ח"א ע' לב