וביאור כו' משכן יצה"ר

להוביאור כו' משכן יצה"ר

בס"ד פ' ויגש

(ג) וביאור הענין יובן דהנה משכן יצה"ר הוא³⁴ בחלל השמאלי שבלב מקום נה"ב³⁵ שבאדם, אשר שרש נה"ב הוא משמרי האופנים³⁶ שבעולם העשיי'³⁷, ונודע כי האופנים וחיוה"ק³⁸ הם ברעש גדול ומתנשאים לעומת השרפים, ואומרים ברוך³⁹, וצ"ל מה"ע לעומת השרפים⁴⁰ הלא לכאו' שניהם הם מלאכים שכלי' לונבדלים⁴¹ שעובדים את ה' באימה וביראה ברתת ובזיע⁴² ולמה יהי' עבודת האופנים לעומת עבודת השרפים, וגם משמע שזה שאומרים ברוך כבוד כו' זהו לעומת בחי' קדוש שאומרים המלאכים⁴³, אשר גם זה אינו מובן מהו ולמה כו'. והענין הוא דכתי' אני הוי' לא שניתי⁴⁴ שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה ובין אחר הבריאה, והיינו מפני שכלליות ברה"ע נעשה מהארה בעלמא ולכן כלליות ההשתלשלו' אינו תופס מקום כלל, ואי לזאת כאשר השרפים משיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות, וזהו שאומרים ג"פ קדוש שז"ע היותו קדוש ומובדל מג' עולמות בי"ע⁴⁵, או שהוא קדוש מקדוש ע"ד קדה"ק לגבי קדש, ג"פ (והוא מפני שהם נבראים א"א להם להשיג יותר דבאמת אינו שייך מספר ג"פ קדוש זל"ז שהוא בלתי בע"ג שאינו בערך לגבי הגבול בבחי' בלי גבול ולא במספר ג' כו') ולכן רצונם האמיתי שיעלו ויבואו ויגיעו להדבק בו ית' הקדוש ומובדל מגדר עולמות, ושיצאו מהשגתם והגבלתם להדבק בו שמובדל ומרומם מגדר עולמות, ולכן כתי' שרפים עומדים ממעל לו⁴⁶, ולכאורה איך אפשר שהמלאכים יוכלו לעמוד למעלה מבחי' ש' אד' שאמר תחלה, ותי' הבעש"ט ז"ל שבכ"מ שהרצון שם⁴⁷ ה"ה כאלו הוא עומד שם (ולכן בלעו"ז ג"כ כן הוא, וכמו שהראה פ"א לתלמידו שור מלובש בכובע של ש"ק⁴⁸, שזה הי' מפני שהאוכל אכל בתאוה עצומה, ונעשה הוא עצמו תמונת שור שהוא הבשר שנתאוה לה, והכובע לא נשתנה כו') וע"כ כאשר השרפים חפצם ותשוקתם ליכלל וליבטל בבחי' אוא"ס שקדוש ומובדל לכן ה"ה כאלו עומדים שם כו', ולפ"ז צ"ל מאחר שכאילו עומדים שם למה רוצים עוד יותר ועונים באימה ואומרים ביראה קדוש שהרי כאלו הם שם, וכפשוטו י"ל שבהסתלק הרצוא והאמירה הרי אינם שם לכן מוכרחים להיות תמיד בבחי' הרצוא.

ואמנם הנה האופנים אינם משיגים את בחי' אוא"ס הקדוש ומובדל כ"א משיגי' שכל התהוות העולמות הוא מהארה בעלמא לבד ושיש בחי' שלמעלה מהשגתם, אבל אינם משיגי' מהו, ולכן אומרים ברוך היינו שיתברך ויומשך להם מה לזשאינו מושג להם, וה"ז לעומת בחי' השרפים שהרי השרפים רוצים לעלות וליכלל וליבטל בו ית' שזהו העדר המשכה, כי המשכה היא מה שכבר מצומצם, והם רצונם בבחי' שקדוש ומובדל מהם מפני שלא נתצמצם להיות נגלה בג' עולמות בי"ע, והאופנים וחיוה"ק מאחר שמשיגים שיש דבר שלמעלה מהשגתם ואינם יודעים מהו ולכן א"א להם להיות הרצון בעצם הדבר כמו השרפים מאחר שאין משיגים מהו כמו השרפים אלא שרצונם וחפצם הוא לטעום מנופת צוף טעם מה שלמעלה מהשגתם, ולכן אומרים ברוך כו' שיתברך ויומשך להם בחי' מה שלמעלה מהשגתם כו'.

<5>

אך הנה עדיין צ"ל מהו שאומר באופנים שהם ברעש גדול⁴⁹, ולמה השרפים שהם במעלה היותר עליונה לא יהיו ברעש גדול, והאופנים שנמוכים במעלה נגד השרפים עד שהם בעשי' יתעלו במעלת עבודתם להיות בבחי' רעש גדול דוקא, אך הענין הוא דהנה בחי' הרעש של האופנים זהו מפני שהם אינם משיגים ולכן מזה נעשה אצלם בחי' הרעש גדול, ועד"מ המים כשפוטרי'⁵⁰ מקום יציאתם ומניחים שביל דק על יציאת המים מתגברים בבחי' רעש גדול להיות הולכי' ברעש, ועד"ז יובן באופנים שלהיות שכל מה שמושג לשרפי' איך שהוא ית' קדוש ומובדל זה אינו מושג לבחי' האופנים כלל, כ"א משיגים שיש דבר שלמעלה מהשגתם אבל אינם משיגים מהו ה"ז כמו שביל דק שהונח על מקום יציאת המים לכן האופנים הם ברעש גדול עד"מ כמו רעש המים מפני דחיקת ריבוי המים לצאת דרך שביל הדק כו'.

ויובן ד"ז ממה שסיפרו לנו הנביאים⁵¹, וממארז"ל שאמרו על ישעי' שהוא כמו בן כרך שראה את המלך ועל יחזקאל שזהו כמו בן כפר⁵² שראה את המלך, והענין הוא ששניהם ראו את המרכבה, רק שישעי' סיפר לנו בדרך קצרה תוכן המכוון ובעצם המרכבה לא דיבר הרבה מזה רק התחיל ואראה את אד' יושב⁵³ כו', אבל יחזקאל הרבה לספר את כל אריכות המרכבה בריבוי פרטי', והיינו כי זהו ענין ההפרש בין בן כרך לבן כפר כשרואים את המלך ושניהם מתפעלי' אבל אין גרם התפעלותם שוה, שהרי הבן כרך עם היות שרואה את המון הצבא הבאים לכבוד המלך עכ"ז אינו מתפעל מזה כ"כ, והוא מפני כי מורגל הוא לראותם תמיד להיותו דר תמיד בכרך, כ"א התפעלותו הוא מהנהגת המלך את הצבא ושכל העמוק שיש בתכסיסי המלחמה אשר המלך עורך את הצבא שיבינו את רמיזותיו וסימניו כו', אבל הכפרי איננו מבין כלל את עצם חכמת המלך בהנהגתו את הצבא כ"א מתפעל מריבוי הצבא וקול צהלת סוסים אשר צבא המלך רוכבי' עליהם וכדומה, ולהיות כי לחהתפעלות איננו ע"פ השגה בבחי' השכלה פנימיות לכן הוא ברעש שראה גודל עוצם מעלת המלך שבא בחיל כבד וקול צהלת הסוסים ומרבה לדבר בפרטיות שראה כו' והכל בבחי' החיצוני', ועד"ז יובן בענין ישעי' ויחזקאל להיות כי ישעי' ראה את המרכבה בבחי' בריאה⁵⁴ לכן ראה איך שהשרפי' עומדים בבחי' ביטול עצום מאד נעלה לעלות וליכלל וליבטל באוא"ס עצומ"ה, לכן לא דיבר כלל בבחי' החיצוני' כ"א בבחי' הפנימיות איך שביטולם הוא לאוא"ס הקדוש ומובדל מגדר עולמות כו', אבל יחזקאל הרבה לספר אריכות הענין ודמות המלאכי' ומראיתם כו' וה"ז כמו הרעש גדול דאופנים וחיוה"ק, וכן יחזקאל ראה ביצי'⁵⁵ ששם הוא עמידת חיות הקדש⁵⁶ כו'.

קיצור. שהנה"ב שרשו משמרי האופני', והאופני' ברעש גדול לעומת השרפי' שהשרפים חפצם לעלות וליבטל והאופנים רוצים להשיג כו', והרעש גדול זהו מחמת העדר ההשגה וע"ד ההפרש בין בן כרך שראה את המלך לבן כפר שראה את המלך כו'.

<6>

(ד) ועוי"ל ענין בחי' הרעש גדול דאופנים, הוא ע"פ מה שמתבוננים שהתהוות יש מאין הוא מבחי' מלכותך מכ"ע⁵⁷, שכל ענין בחי' המל' הוא בחי' זיו כבוד הדר מלכותו, מלך שמו נקרא עליהם, שכל ענין השם הוא בכדי שזולתו יקראהו בשמו⁵⁸ אבל לעצמו א"צ לו כלל, וגם שמו אינו כמו אפי' עור האדם או שערותיו, שעור ושער האדם ה"ה נוגעים יותר לגוף האדם שהרי כשדוקרים או חותכים בעור אם כי איננו מכאיב כמו בבשר האדם עכ"ז מרגיש הוא שחותכים בעור וכשמושכי' בשערותיו יכאיב לו ונמשך גוף האדם גם בלתי רצון האדם, משא"כ בשמו אשר יקראוהו בו כשילעיגו משמו אינו נוגע לו כלל, ומה שמתפעל מזה ומתקצף על אדם הלועג ממנו זהו מה שנוגע למדה שבלב, אבל מה שנוגע לעצם שמו אינו מתפעל כלל, ומה שנפנה לקוראיו זהו על צד ההרגל, וא"כ ענין השם ה"ז בחי' הארה בעלמא, וגם אפי' לפמשנ"ת במ"א בענין ויקרא האדם שמות⁵⁹ שאם נאמר שהשם הוא רק הסכם לבד א"כ מהו שא' הקב"ה על אדה"ר חכמתו גדולה משלכם⁶⁰ לטאלא שהשם הוא אותיות המחיים את הדבר ההוא א"כ השם אינו זיו אלא מקור חיותו⁶¹, אמנם הנה זהו ברוחניות, והתהוות הגשמיות מן הרוחניות⁶² אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, א"כ מוכרח לומר שדבר המהוה והמחי' מסתתר מדבר המתהוה ואינו מתגלה אלא הארתו לבד שז"ע בחי' זיו בלבד, רק שלפ"ז זיו דשם הוא במעלה יותר עליונה מעצם האדם, וכן נא' בבחי' המ' שגבוה מאד נעלה, שבאמת כן הוא שהרי בחי' המל' שרשה בכתר⁶³, ובמק"מ איתא ששרש המל' הוא מרדל"א⁶⁴, ובת"ז כ"ע דאיהו כתר מל'⁶⁵, אבל מ"מ הוא רק בחי' זיו בלבד, והארת זיו זה הוא המחי' כלליות בי"ע, וזהו שבבשכמל"ו נא' ג' לשונות שם כבוד מלכותו, וכולם לשון זיו שהרי מלך שמו נק' עליהם, וכבוד הוא בחי' לבוש כמארז"ל ר"י קארי למאנא מכבדותא⁶⁷, שזהו בחי' לבוש מל', וא"כ למה כפל לאמר ג"פ ענין א', אלא שזהו נגד ג' עולמות בי"ע⁶⁶ שיש הבדל בין עולם לעולם, והיינו שבחי' המל' מתלבש בלבוש מל' ושם מבחי' כבוד זה מחי' ומהוה בחי' העשיה, וזהו שם צבאות שא' חנה⁶⁸ שהוא השם שבבי"ע כמ"ש בת"א⁶⁹ ס"פ⁷⁰ בא, והיינו כי אות הוא בצבא שלו⁷¹, אות לשון סימן, וגם לשון אות ביו"ד נברא העוה"ב⁷² ובה' נברא העוה"ז, וע"ז הם מרעישים בבחי' הרעש גדול כי להיות חידוש גדול ונורא מאד מי יכילנו, וכל דבר אשר לא יכול הרוח לסבול מחמת גודל עוצם מעלת חידוש דבר נורא כזה עד שאין השכל תופסו מתהוה אצלו בחי' רעש גדול וה"ז קרוב לפי מה שנת' לעיל ס"ג שזהו מפני העדר השגתם רק שלשם נת' שזהו מפני שמשיגי' שיש בחי' שלמעלה מהשגתם אבל ממה שמהוה אותם זה משיגים, וכאן יתבאר שעם היות שמשיגים את הכח האלקי המהוה אותם מ"מ מפני החידוש העצום <7>

והנורא מזה נעשה אצלם הרעש גדול כו'.

ואמנם השרפים לפי שהם עצמם הם ממקום שנמשך החידוש שמזה מתהוה אצל האופני' וחיוה"ק בחי' הרעש לכן אינם בבחי' רעש כלל, והיינו כי ממל' דבריאה מתהוה היצירה ולכן החיות דיצי' הם בבחי' רעש על החידוש העצום והנורא כנ"ל וכ"ש האופנים דעשיי', אבל השרפי' שבבריאה אצלם אין זה חידוש כלל כ"א עומדים בבחי' הביטול עצום, ושמם מוכיח עליהם שנק' בשם שרפי' ע"ש שכבר נשרפו⁷³ בבחי' הרשפי אש כמ"ש רשפי' רשפי אש⁷⁴ שלהבת י"ה, לכן הם בחשאי בבחי' הביטול, כמו גחלת שכבר נשרפה כו' שאינה בבחי' הרעש כמו עץ הדולק שנשמע קולו ע"י שמתעכל באש, והיינו להיות כי הגחלת נשתנה מעץ להיות אש עצמו כו' ולכן הניח גחלת ברה"ר והזיק⁷⁵ ה"ז כמו להב האש כו', ולכן השרפי' שכבר נשרפו אינם מרעישים כלל.

קיצור. שעוי"ל שרעש האופנים הוא מהדבר נפלא שמהארה בעלמא נתהוו העולמות, והשרפים להיות⁷⁶ בבריאה שהאין היינו בחי' מל' דבריאה מהוה יצי' לכן אינם מרעישים.

(ה) והנה כתי' כמים הפנים לפנים⁷⁷ כן לב האדם אל האדם, פי' לב האדם אל האדם ענין ב' בחי' אדם אלו דכתי' ועל דמות הכסא⁷⁸ דמות כמראה אדם, שבחי' כמראה אדם הוא ממעל לכסא, ויש בחי' אדם שמתחת לכסא והוא מ"ש ודמות פניהם פני אדם⁷⁹, שגם בחי' פני ארי' ופני שור ופני נשר ג"כ דמות פניהם פני אדם הוא, וכדכתי' וזה מראיהן⁸⁰ דמות אדם להנה, וכתי' ודמות פניהם פני אדם, וכמים הפנים לפנים כן לב האדם שממעל לכסא לאדם שבחיות ע"י האתעדל"ת שלו בבחי' רצו"ש, וכמ"ש והחיות רצו"ש⁸¹ כו'. וע"פ הקדמה זו יובן ענין הקרבנות ג"כ להקריב חלב ודם הבהמה ע"ג המזבח וע"י העלאה זו נחית אשא בדמות ארי' דאכיל קרבנין, פי' וענין האכילה הוא כמו האדם הגשמי כשאוכל איזה מאכל מתעכל המאכל ונעשה ממנו בשר האדם שזהו עילוי של המאכל במה שמתעלה ממה שהי' תחלה צומח או בעל חי להתעלות להיות בשר האדם שהוא מדבר, עד"ז יובן ענין דאכיל קרבנין הוא מה שמתעלה בשר הבהמה וחלבה הנשרפת באש שלמטה להיות עולה ונכללת באש שלמעלה שז"ע אכיל קרבנין שזהו כמו המאכל שנכלל מאלהיות נק' בשם אדם, שהרי קודם שהאדם אוכל אינו נק' בשם מאכל אדם שמובן ענינו שאיננו אדם עדיין כ"א שהוכן למאכל אדם שבזה יש לו יתרון שראוי והוכן למאכל אדם ולא למאכל בהמה אבל איננו אדם, וכשאוכל אותו האדם אז מתעלה להיות אדם עצמו שהרי הוא מתעכל להיות דם שבו חיות האדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש⁸², וא"א להבין ולהבדיל בין המאכל וגוף וחיות האדם שהי' קודם שאכל מאכל זה כו', ועד"ז יובן ענין ארי' דאכיל <8>

קרבנין שנק' בשם אכילה ע"ש שבחי' אש שלמטה מתעלה ונכללת באש שלמעלה עד שא"א להבדיל ולחלק ביניהם מפני שנכללת לגמרי עד שמתאחדים להיות לאחדים בחי' א' ממש, והנה הגם כי אש יורד מלמעלה עכ"ז מצוה להביא מן ההדיוט⁸³, והיינו כי כדי שיהי' לב האדם אל האדם זהו ע"י כמים הפנים לפנים שע"י ההעלאה בבחי' אתעדל"ת עי"ז נמשך אתעדל"ע⁸⁴ להיות המשכת בחי' אדם העליון לבחי' אדם שבמרכבה שלמטה מהכסא כו'.

קיצור. כמים הפל"פ כן לב האדם אל האדם, ב' בחי' אדם, וההמשכה היא לפ"ע האתעדל"ת ועפ"ז יובן ענין הקרבנות שמתעלים ליכלל באש שלמעלה ע"ד כמו מאכל דצומח וחי להיות מדבר, ועד"ז יובן ענין ארי' דאכיל קרבנין.