שיחה א

הערות

עמוד 211

1. 1. ראה משנה סוכה כו, ב. רמב"ם הל' סוכה פ"ו ה"ו. טושו"ע או"ח סתרל"ט ס"ב. שו"ע אדה"ז שם סי"ב.
2. 2. ראה מנהגי חג הסוכות (ס' המנהגים – מנהגי חב"ד ע' 67. הוספות לשו"ע אדה"ז (הוצאת קה"ת) שם תשכה, ב).
3. 3. ראה ס' השיחות תש"ה (ע' 35), וכן שיחת ליל א' דסוכות תרצ"ט (ס' השיחות תרצ"ו – חורף ה'ש"ת (קה"ת ברוקלין, תשמ"ט) ע' 295) – בנוגע לאדמו"ר הרש"ב נ"ע.
4. 4. סוכה כה, א (במשנה). שם כו, א. רמב"ם וטושו"ע שם. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.
5. 5. שו"ע אדה"ז שם ס"ח (וש"נ).
6. 6. משנה סוכה כח, ב. רמב"ם שם ה"י. טושו"ע שם סתרל"ט ס"ה ואילך. שו"ע אדה"ז שם סי"ז; סכ"א ואילך.
7. 7. ראה השקו"ט ע"ד ההלכה בשו"ת מנחת אלעזר ח"ד סו"ס לא (ושם, שתלמידי הבעש"ט דור אחר דור נהגו לישב בסוכה ז' ימי החג גם אם ירדו גשמים).

עמוד 211

1. 8. ראה שיחת ליל א' דסוכות תרצ"ט (הנ"ל) – ושם הוא באו"א קצת.
2. 9. ראה מאו"א ס, טו (סוכה הוא אור המקיף בבינה) – מזהר ותקו"ז (נסמן ביאיר נתיב שם). וראה בהנסמן לקמן הערה 66. ועוד.
3. 10. סוכה ג, א.
4. 11. ראה סוכה כח, א (במשנה). רמב"ם שם ה"ח. טושו"ע שם סתרל"ד ס"ד. וראה צפע"נ דלקמן הערה 25.
5. 12. סוכה כח, סע"ב. וש"נ.
6. 13. ואין להקשות מדוע לא מצינו הנהגה כזו בדורות שלפנ"ז, גם לא אצל הגדולים כו' שידעו מתורת הקבלה ובודאי הרגישו אור המקיף דסוכה – כי אצל יחידי סגולה אלה*, גם שינתם היתה (לא
7. 14. ויצא כח, טז ובפרש"י.
8. . להעיר ממשנ"ת במק"א מחז"ל (רש"י בהעלותך ח, ג. ועד"ז בס"פ צו) "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" – דלכאורה תמוה, מאי קמ"ל, אלא – דאף שהרגיש כל הגילויים העליונים שבמנורת המקדש מ"מ לא בטלו חושיו עי"ז קדוש כזה15. (רק) תוצאה מצד טבע הגוף, כ"א) מדריגה גבוה ביותר בעבודת ה' (השייכת למקיפים דבינה). ולהעיר ממרז"ל (ב"ר פי"ד, ט. וראה פדר"א פי"ב) דבעת השינה הנשמה שואבת חיים מלמעלה. וי"ל שהמבואר בפנים שייך לגילוי תורת חב"ד, שענינה להמשיך עניני פנימיות התורה באופן שגם שכל האנושי יוכל להשיגם, עד שפועל על הגוף ונפש הטבעית כו' – ועי"ז נמשך המקיף דסוכה באופן שנרגש גם בגוף כפי שהוא בטבעו וגשמיותו [שלכן תבע אדהאמ"צ ענין זה (העדר השינה בסוכה) אצל חסידים (שיחה שבהערה 8). וראה ס' השיחות תש"ה ע' 33: דער מקיף פון סוכה .. אלע קענען דאס דערהערן (=המקיף של סוכה .. כולם יכולים להרגישו)]**. ובזה מובן ג"כ הטעם שענין זה נתגלה ע"י אדמו"ר האמצעי דוקא – שענינו הי' להמשיך תורת החסידות באופן ד"בינה" (ס' השיחות תש"ה ע' 60. וראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 133. ועוד. לקלוי"צ אגרות־קודש ע' שלד ואילך) – כי נוסף לזה שהמשכת המקיף בפנימיות שייכת ל"בינה", אור בכלי, הנה המקיף דסוכה הוא "מקיף דבינה".
9. 15. להעיר מענין דוגמתו שמצינו בחג הסוכות – שמצד גודל השמחה דשמחת ביה"ש "לא טעמנו טעם שינה" (סוכה נג, א (מתוספתא שם פ"ד, ג). ירושלמי שם פ"ה ה"ב). וההדלקה הגשמית היתה מדויקת בכל פרט ופרט (לקו"ש ח"ב [המתורגם] ע' 333).
10. . ולכן גם אצל רבותינו נשיאינו (שעל ידם היתה המשכה זו) היתה הנהגה בהתאם לזה (אף שפשוט שגם אצלם היתה השינה ע"ד המבואר בפנים ההערה). ואכ"מ.

עמוד 212

1. 16. ודאי ע"פ שו"ע, כמובן (ע"י שהשתדל בזה בעבר או גם בהווה. וכיו"ב השערה ע"פ שו"ע).
2. 17. משא"כ אכילה ושתי' (עיין בשיחה שבהערה 8 – החילוק בין שינה ולימוד כו'). ולהעיר, שאוכלין קדשים בעזרה אבל אין ישיבה (וכש"כ שינה) בעזרה (יומא כה, א. וש"נ).
3. 12.
4. 18. שו"ע סתרל"ט סוס"ד.
5. 19. שם ס"ח.
6. 20. שם סתר"מ ס"ה (מתוד"ה הולכי דרכים – סוכה כו, א).
7. *. ואינו שייך בזה בטלה דעתו אצל כל אדם (ראה רמ"א ושו"ע אדה"ז סתר"מ ס"ד (סי"א)) – כי נוסף לזה שאם ידוע שהוא מאניני הדעת כו' פטור (שו"ע אדה"ז שם), הרי גם בנדו"ד "דרכן של בנ"א להצטער מחמת דבר זה" (ל' אדה"ז שם), אלא שאין מרגישים המקיפים כו' (אבל באם היו מרגישים, בודאי שלא היו יכולים לישון כו').
8. 21. ראה לקמן (ס"ח) בנוגע להלכה בשאר בני אדם.
9. 22. ח"ג קנב, א. בפשטות ובגשמיות!

עמוד 213

1. 23. ראה גם דרמ"צ (ה, א. כב, ב): הגליא הוא כפי הסתים כגוף לנפש. – וראה של"ה בית חכמה (טז, א). ועוד.
2. *. ועד שהסוכה צ"ל במקום הראוי לשינה, ואם עשה במקום שיהי' לו צער בשינה ה"ז סוכה פסולה ואינו יוצא בו אפילו באכילה (רמ"א שם. שו"ע אדה"ז שם ס"ו).
3. 24. על הרמב"ם הל' סוכה פ"ו ה"ב.
4. 25. ויתירה מזו – האכילה "עושה את הסוכה לסוכה" (צפע"נ שם. ע"ש). וראה לקמן הערה 56.
5. 26. סוכה כח, סע"ב.
6. 27. שם.
7. 28. ורק בהלכה שלאח"ז מביא הרמב"ם שישנים בסוכה – ראה לקמן הערה 37.
8. 29. כ"ה בגמ'. וברמב"ם השמיט "ומטייל" ובמקומו – "ודר". וראה ל' הרמ"א (ואדה"ז) שהובא לקמן סעיף ה. ואכ"מ.
9. 30. תוד"ה שכבר – ברכות יא, ב. וראה גם רא"ש שם (פ"א סי"ג) וסוכה פ"ד ס"ג.

עמוד 214

1. *.
2. 31. מו"נ ח"ג פל"ד.
3. 32. וראה לעיל הערה 13, שיחידי סגולה בדורות שלפנ"ז היו יכולים לישון גם באור מקיף דסוכה. ע"ש.
4. 33. ועד"ז בשאר בנ"א דהמצב המבואר לקמן ס"ח.
5. 34. דוגמא לדבר – מצות עונג שבת, דמצוה לענגו באכילה ושתי' ואכילת בשר ושתיית יין כי "מן הסתם יש לרוב בנ"א ענג באכילת בשר כו'" (שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"ב), ומ"מ מי "שהאכילה מזקת לו .. א"צ לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת" (שו"ע אדה"ז שם סרפ"ח ס"ב). וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"א (ע' 94 ואילך) ע"ד מנהג רבותינו נשיאינו שברובא דרובא לא אכלו פת בסעודה שלישית. ע"ש באורך.
6. 35. סתרל"ט ס"ד.
7. 36. סתרל"ט ס"א.
8. 37. ועפ"ז מובנת הוספת הרמ"א בזה* – אף שגם המחבר עצמו ממשיך בסעיף ב "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה" (ועד"ז ברמב"ם שם ה"ו) – כי הב"י ס"ל (כהרמב"ם) שאין שינה חלק מ"מצות ישיבה בסוכה" והיא רק שלילת איסור, משא"כ להרמ"א (ואדה"ז).
9. . ראה ביאורי הגר"א בשו"ע שם.

עמוד 215

1. 38. סתרל"ט.
2. 26.
3. 39. סוכה כ, ב [כצ"ל בצפע"נ שם] ד"ה לא יצא. ועד"ז שם ז, א ד"ה מאי לאו. רש"י שבהערה הבאה.
4. 40. ומציין לעירובין (מד, א) "כדי שיאכל וישתה וישן". וראה פרש"י שם: עיקר מצותה של סוכה בג' דברים אלו. ועד"ז בפרש"י שם ריש ע"ב.
5. 41. סתרל"ט סי"ב (מתוס' ורא"ש שבהערה 30).
6. 42. ו"אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו" – צריך לברך גם על שינה וטיול (שו"ע אדה"ז שם סט"ו).
7. 43. סוכה נג, א (ובתוספתא וירושלמי שבהערה 15 לא הובא "אכתפי דהדדי").
8. 44. ואת"ל שגזירה דכלי שיר בשבת ויו"ט נתקנה בבית שני (ראה לקו"ת ר"ה נז, ג), ולפני הגזירה חגגו שמחת ביה"ש כל שבעה* (שהרי זהו הטעם שהחליל אינו דוחה שבת ויו"ט – ראה סוכה נ, סע"א (במשנה) ואילך ובמפרשים) – נמצא שבבית ראשון כו'** לא היו ישנים בסוכה כלל!
9. . כפסק ההלכה (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"י ה"ו – ממשנה סוכה רפ"ד. וראה הפלוגתא בזה – תענית ג, א) דניסוך המים התחיל מיום א' דסוכות (ולהעיר מדעת הרמב"ם (שהובא בשוה"ג שלאח"ז) שה"שמחה יתירה" דסוכות אינה תלוי' בניסוך המים). וראה גם לקו"ש [המתורגם] חכ"ד ע' 298 הערה 43.
10. . שגם אז חגגו שמחת ביה"ש (ראה ירושלמי סוכה פ"ה ה"א "יונה בן אמיתי"), ולכאורה גם אז היתה באופן ד"לא טעמנו טעם שינה". וראה מאירי לסוכה (נג, א) "כל המקיים שמחת ביה"ש לא היו טועמים טעם שינה". וראה רמב"ם (הל' לולב פ"ח הי"ב) "בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה .. וכיצד היו עושין .. כל הלילה", ומפשטות לשונו משמע שהוא מה"ת (נת' בלקו"ש חי"ז [המתורגם] ע' 285 ואילך. וראה שם ע' 289 הערה 40, די"ל שגם לשיטת רש"י (סוכה נ, ב ד"ה דברי הכל) כן הוא. ע"ש).

עמוד 216

1. 45. וכן מפורש בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' ק (סד"ה צריך להקדים).
2. 46. בתשב"ץ שם משמע שהטעם הוא מפני דשינת עראי* אסור רק מדרבנן (ובגליוני הש"ס (להר"י ענגל) לסוכה כו, א הקשה עליו שאי"ז כפי ההלכה. ע"ש). ובפשטות י"ל הטעם משום דעוסק במצוה פטור מן הסוכה (סוכה כה, א). וברש"י ד"ה פטורין שם "ואפי' בשעת חנייתן". וראה שו"ע אדה"ז סתר"מ סי"ח.
3. 47. כי אף שהחיוב לאכול בסוכה הוא רק בליל א' ו"ומכאן ואילך רשות" (סוכה כז, א) – הרי מ"מ גם בשאר ימי החג כשאוכל בסוכה מקיים מצוה ומברך עלי' (ודלא כאכילת מצה כל ששה), וחייב לעשות "סוכתו קבע", כבפנים (וראה חידושי חת"ס לשו"ע או"ח סו"ס תרל"ט. ועוד). ופשוט שהתנאים השתדלו לקיים מצות סוכה כל שבעת ימי החג*. ואכ"מ.
4. 48. אמור כג, מב.
5. 49. סוכה כח, ב.
6. 50. ואת"ל שהיו סוכות בסמיכות להר הבית, כידוע השקו"ט בזה (וראה נחמי' ח, טז – הובא בתשובת רב האי גאון – ס' המנהיג הל' סוכה ס"ה ועוד. וראה לקו"ש חכ"ט בהוספות ע' 497 ואילך), לכאורה היו יכולים ליכנס בהן בלי טירחא יתירה (ראה שו"ע אדה"ז שבהערה 46) ובאופן שלא היו מתבטלים כ"כ משמחת ביה"ש. ולהעיר, שמפשטות לשון חז"ל (במקומות שבהערה 15) "משם כו' לביהמ"ד כו' לאכילה ושתי' כו'" משמע, שאכילתם לא היתה בריחוק מקום כ"כ מהר הבית (וראה שירי קרבן לירושלמי סוכה פ"ה ה"ב) – והרי בודאי אכלו בסוכה (כדלקמן בפנים סעיף ז). שלא מסתבר כלל לומר שנקבע באופן שעי"ז לא קיימו כל גדולי ישראל וכו' (שהשתתפו בה) מצות סוכה (ובהידור) כל שבעה. ואכ"מ.
7. . ומשמע מדבריו שנמנום כזה נכלל בשינת עראי (ראה רש"י סוכה שם (הועתק בשו"ע אדה"ז סתרל"ט ס"ז) "שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך". וראה שפת אמת (לסוכה שם) ופרמ"ג או"ח סתרל"ט (משב"ז סק"ה) השקו"ט בשיעור שינת עראי). ולהעיר מל' הר"ח סוכה נג, א: לא ראינו שינה בתרדמה אלא שינה כעין נמנום. ואכ"מ.
8. . ואינו דומה להא דסוכה (מז, א וברש"י ותוס' ד"ה גמירי שם) שלא ישבו בסוכה כל ימי החג (וכידועה השקו"ט בזה) – כי שם הטעם מפני "שבהמותיהן רועות שם" (רש"י שם); משא"כ בהמדובר בפנים, בנוגע לאופן סדר שמחת ביה"ש,

עמוד 217

1. 51. ע"ד מרז"ל (ירוש' קדושין פ"ג ה"ב) דאונס כמאן דעביד לא אמרינן.
2. 52. ראה רא"ש סוכה פ"ד ס"ג. תוי"ט סוכה פ"ב מ"ד בסופה.
3. 24.
4. 53. ד"אנן קיי"ל כמ"ד בעירובין ד' ע"ב ע"ב חסר אצלם דבר בקיום מצות "בסוכות [ע"ג, רע"א] דעיקר דירה של אדם הוא מקום פיתא" (ולא "מקום לינה").
5. 54. כמפורש ברא"ש סוכה שם (בשם ר"ת) "שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה" (ולכן מברכים על אכילה דוקא). ולהעיר, שהחיוב דליל א' הוא אכילה בסוכה ולא שינה (וראה ריטב"א לסוכה כז, א).
6. 55. סתרל"ט סי"ב (ומקורו מרא"ש סוכה שם).
7. 56. ועפ"ז י"ל דמ"ש בצפע"נ שם דדוקא האכילה "עושה את הסוכה לסוכה" מתאים גם לדעת אדה"ז (אלא שאדה"ז ס"ל דשינה היא חלק מ"מצות ישיבה בסוכה"). ואכ"מ.
8. 57. מקומות שבהערה 15.
9. 58. שהרי בודאי החמירו ע"ע שלא לאכול ולשתות כלום חוץ לסוכה (ראה הנסמן לעיל הערה 1).

עמוד 218

1. 59. סוכה לב, סע"ב.
2. 60. רש"י שם ד"ה תרי.
3. 61. רש"י שם ד"ה מהדר.
4. *. ראה לעיל הערה *20.
5. 62. הנ"ל הערה 8.

עמוד 219

1. *. והיינו, דנוסף על צערו בכלל ממצבו הירוד [שאינו מרגיש האור מקיף שבסוכה (או מזה שפתגמו של אדמו"ר האמצעי אינו פועל עליו כו')] – שמצער זה לא ינצל גם ע"י כניסתו לבית (ראה רמ"א או"ח סתר"מ ס"ד. שו"ע אדה"ז שם ס"ה) – הרי מעשה השינה בסוכה גורם לו צער (נוסף), היתכן שיכול לישון בסוכה בלי צער, כבפנים.
2. 63. להעיר מצפע"נ (מהד"ת כה, רע"ג) שיש חילוק, דכשהצער בא לו מן הסכך והדפנות שוב אינה סוכה כלל, משא"כ במצטער ע"י סיבה אחרת הוא רק פטור. ע"ש.
3. 64. ברש"י סוכה כו, א ד"ה מצטער – "שהסוכה מצערתו". אבל פשיטא שכוונתו להישיבה בסוכה (שהרי הצער אין צ"ל מגוף הסוכה עצמה. וראה צפע"נ שם), וכלשונו שם לפנ"ז (כה, ב ד"ה צערא דממילא) "שהסוכה מצערתו כגון חמה או צינה או סירחא בדברים שסיכך בהן" (והרי "חמה (משיחות יום ב' דחג הסוכות, יום שמחת תורה, ושבת בראשית תש"ל) או צינה" אינן מהסוכה עצמה ורק גורמות שהישיבה בסוכה תהי' בצער).
4. 65. ב"ב עה, א. יל"ש אמור רמז תרנ"ג (בשם הפסיקתא. והוא בפסיקתא דר"כ (הוצאת באבער) פסקא אחריתא דסוכות).
5. 66. כידוע דסוכה היא דוגמת תיבת נח (ד"ה כי פדה לאדה"ז – סה"מ אתהלך־לאזניא ע' נז, ועם הגהות – אוה"ת נח תרסט, ב ואילך. וראה שם תרלח, ב. המשך וככה תרל"ז פצ"ה־צו. ועוד) שבה הי' מעין השלום דלעתיד. וראה ד"ה בסוכות תשבו תשל"ו פ"ד (סה"מ־מלוקט ח"א ע' קעז־ח).