שיחה א

203שיחה א

א. "ראש השנה ויום הכפורים" – בעשרת ימי

תשובה?

כבר דובר פעמים רבות¹ על דברי חז"ל² עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים", שבביטוי זה ישנה, לכאורה, סתירה: המילים "שבין³ ראש השנה ליום הכפורים" מביעות⁴ שראש השנה ויום הכפורים אינם נכללים במנין ימים אלו⁵, אך מלשון הגמרא "עשרה ימים שבין..." נראה, שאף ראש השנה ויום הכפורים נכללים בחישוב עשרת הימים, שהרי בין ראש השנה לבין יום הכפורים ישנם שבעה ימים בלבד.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא שבראש השנה ויום הכפורים ישנם שני ענינים:

א) המהות העיקרית שלהם, שאיננה התשובה: הענין העיקרי של ראש השנה הוא "תמליכוני עליכם", קבלת מלכותו יתברך, "ובמה בשופר"⁶.

והענין העיקרי של יום הכפורים הוא "עצמו⁷ של יום הכפורים מכפר"⁸, כפרה מצד עצם היום הנעלית מכפרה על ידי תשובה⁹ – ומצד ענינים אלו ראש השנה ויום הכפורים נעלים מה"ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים", שענינם העיקרי הוא התשובה.

ב) בנוסף לכך קיים בראש השנה וביום הכפורים ענין התשובה, שמשום כך הם נחשבים כחלק מעשרת ימי תשובה.

ואנו אף מוצאים, שהתשובה של ראש השנה ויום הכפורים היא באופן 203נעלה יותר, שאינו כרוך במרירות, אלא בתשובה מתוך שמחה¹⁰.

הדבר בולט בראש השנה, שבו אסור לומר וידויים וכו'¹¹, ואף ביום הכפורים, שבו קיימת חובה להתוודות¹², פוסק אדמו"ר הזקן¹³: "הלובש שק מחמת תשובה צריך לפושטו ביום הכפורים מפני שהוא יום טוב וצריך לכבדו בכסות נקיה". כלומר, החזרה בתשובה ביום הכפורים, אסור שתסתור את ה"יום טוב" שבו, ומשום כך אסור ללבוש "שק מחמת תשובה"¹⁴.

ב. ז' ימי התשובה

בכך יובן הנאמר בסדור האריז"ל¹⁵ על עשרת ימי תשובה, וכך נאמר שם: "מי שיחזור בתשובה גמורה ויתענה בז' ימי תשובה נמחל לו כל עונותיו .. יום ראשון מז' ימי התשובה ביום א' דשבת מתכפרים לו כל עונותיו שחטא ביום א' דשבת, וכן ביום ב' כו'". כלומר, כל אחד משבעת ימי השבוע שבין ראש השנה ויום הכפורים הוא כנגד יום מסויים זה של ימי השבוע של כל השנה כולה.

מכך מובן, ששבעת ימים אלו מיוחדים בענין התשובה, אף מראש השנה ויום הכפורים, עד שדוקא עליהם נאמר שהם כוללים בתוכם את התשובה של כל ימות השנה.

ולכאורה: היכן מצאנו הפרדה זו של "ז' ימי התשובה"¹⁶, מתוך עשרת ימי תשובה?

על פי האמור לעיל יש לומר, שהמקור לכך הוא מדברי חז"ל עצמם – 204"עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים", ששבעת הימים "שבין ראש השנה ליום הכפורים" נבדלים מראש השנה ומיום הכפורים בהיותם מיוחדים דוקא לענין התשובה, בעוד שבראש השנה ויום הכפורים, (א) התשובה אינה עיקר מהותם, (ב) אף התשובה שבהם היא באופן אחר, כדלעיל.

ג. יום הכפורים – יום כפרה וזמן תשובה

אך יש להבין:

הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה¹⁷: "אף־על־פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים היא יפה ביותר..." (ובהלכה שלאחר מכן ממשיך הרמב"ם ואומר:) "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל... והוא קץ מחילה... לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים".

מלשון הרמב"ם בהמשך מובן, שחובת התשובה ביום הכפורים היא יותר מאשר בתשעת הימים הקודמים, וכיצד מתאים הדבר עם מה שהוסבר לעיל, שענין התשובה מודגש בשבעת הימים יותר מאשר בראש השנה וביום הכפורים?

לכאורה, ניתן היה לומר, שביום הכפורים קיימת חובה לחזור בתשובה, לא משום שיום זה כשלעצמו מיוחד לתשובה, אלא זוהי תוצאה מהענין המהותי של יום הכפורים, כדלעיל – "עצמו של יום הכפורים מכפר"¹⁸: כיון שהרמב"ם פוסק ש"עצמו של יום הכפורים מכפר לשבים¹⁹ (דוקא)", לפיכך מוטלת חובת התשובה על כל אחד ואחד, כדי שתוסר המניעה ויוכל להתקיים "עצמו של יום הכפורים מכפר"²⁰.

אך דחוק ביותר לפרש כך את דברי הרמב"ם, כי מפשטות לשונו בהמשך – "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל... והוא קץ מחילה... לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים" – מובן, שחובת התשובה 205ביום הכפורים אינה רק תוצאה מכך ש"עצמו של יום הכפורים מכפר", אלא היא חלה מפני^* ש"יום הכפורים הוא זמן תשובה"²¹. ביום הכפורים קיימת חובה לחזור בתשובה כי זהו "זמן תשובה"²², ולא רק משום היותו יום כפרה.

וזאת בהתאם לדבריו המפורסמים של רבינו יונה ב"שערי תשובה"²³, ש"מצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים שנאמר²⁴ מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

הכרחי אפוא לומר, שאמנם יום הכפורים הוא יום מיוחד גם לענין התשובה, אך למרות זאת קיים הבדל מהותי בין התשובה המיוחדת לימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, לבין התשובה של יום הכפורים, החובה המיוחדת הקיימת ביום הכפורים "לעשות תשובה ולהתוודות" אינה קשורה למעלה המיוחדת בתשובה של עשרת ימי תשובה, אשר "יפה ביותר ומתקבלת היא מיד",

וכפי שמודגש הדבר גם באופן חלוקת ההלכות בדברי הרמב"ם: את חובת התשובה ביום הכפורים אין הוא מביא באותה הלכה שבה הוא עוסק במעלה של עשרת ימי תשובה, אלא בהלכה נפרדת –

ולפיכך, כאשר מדברים על עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כעשרת ימי תשובה, הרי אדרבה: מפרידים את שבעת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, המיוחדים לענין התשובה, כדלעיל, משום שחובת התשובה ביום הכפורים היא ענין בפני עצמו.

בסגנון אחר: עשרת ימי תשובה נבדלים ומתייחדים כימים של חזרה בתשובה משום שאז הקדוש־ברוך־הוא "בהמצאו .. בהיותו קרוב", מצב המשפיע על כך שהתשובה תהיה "יפה ביותר", כדלהלן בסעיף ד', ובראש השנה ויום הכפורים מתבטא ה"קירוב" לקדוש־ברוך־הוא בענינים נעלים יותר מן התשובה – בראש השנה "תמליכוני עליכם", וביום הכפורים – "עצמו של 206יום מכפר". ואילו ביום הכפורים נוסף ענין מיוחד של חיוב תשובה כפשוטה.

ד. עשרת ימי תשובה, ויום הכפורים – זמן תשובה

הדברים יובנו לאחר הסבר לשון הרמב"ם שלעיל "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל...", שהרי, לכאורה, תמוה:

הרי זה עתה, בהלכה הקודמת, אמר הרמב"ם ש"אף־על־פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם – בעשרה הימים... יפה ביותר...", וכפי שהוא מבאר, שכך גם לגבי יחיד, ומכך מובן שכל עשרת הימים הללו הם "זמן תשובה", כשמם "עשרת ימי תשובה"²⁵, וכיצד הוא אומר מיד לאחר מכן שדוקא "יום הכפורים הוא זמן תשובה", שמכך ניתן להסיק שעשרה הימים אינם "זמן תשובה"?!

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

תשובה היא מצות עשה שאין הזמן גרמא, מיד כשעוברים עבירה חלה על החוטא החובה לחזור בתשובה, (כדברי הרמב"ם ב"כותרת" של הלכות תשובה: "מצות עשה .. שישוב החוטא מחטאו"²⁶); החובה לשוב מן החטא אינה קשורה לזמן מיוחד, אלא חלה בכל זמן אם חטאו.

וייחודם של עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים בענין התשובה, אין משמעותו שבהם נוסף משהו לעצם חובת התשובה²⁷, אלא שהתשובה בימים אלו היא, כדיוק לשון הרמב"ם, "יפה ביותר ומתקבלת היא מיד": כיון שבעשרת הימים יש מצב של "בהמצאו .. בהיותו קרוב"²⁸, הרי אחת התוצאות מכך היא שהתשובה בימים אלו "היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד".

ויש לומר, שבמילים "יפה ביותר" רומז הרמב"ם גם לכך, שהתשובה בעשרת ימי תשובה היא יותר מתוך שמחה. וכך אומר הרמב"ם "אף־על־פי שהתשובה .. יפה לעולם" – שבכל השנה יכולה עבודת התשובה להיעשות מתוך שמחה²⁹, שהרי למרות שהתשובה כרוכה בחרטה מתוך מרירות וכדומה, הרי בכל זאת יש לשמוח על כך שהנפש "שבה אל בית אביה כנעוריה"³⁰, 207אך בעשרת הימים התשובה "יפה ביותר". שהרי, הקדוש־ברוך־הוא "בהמצאו .. בהיותו קרוב", ולכן שמחים על ההתקרבות לקדוש־ברוך־הוא ביתר שאת וביתר עוז.

אבל החידוש של יום הכפורים הוא ש"יום הכפורים הוא זמן תשובה .. לפיכך חייבים לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים": הזמן של יום הכפורים מחייב תשובה. לא זו בלבד שמועד זה מאפשר תשובה ביתר קלות, ובדרגה גבוהה יותר וכדומה, אלא שזמן זה יוצר חובה של תשובה.

וענין זה של יום הכפורים אינו קשור דוקא בהיותו בעשרת הימים שבהם הקדוש־ברוך־הוא "בהמצאו .. בהיותו קרוב". ואדרבה: המצב של "בהמצאו .. בהיותו קרוב" מתבטא ביום הכפורים בדבר הנעלה מן התשובה – בכך ש"עצמו של יום הכפורים מכפר", כדלעיל סעיף א'.

ה. תשובה – תמיד או ביום הכפורים

לפי זה ניתן להסביר את משמעות החובה "לעשות תשובה .. ביום הכפורים". שהרי, לכאורה, אין מובן:

אם עברו עבירה, חייבים בתשובה בכל זמן שהוא, ולאו דוקא ביום הכפורים, ואם לא חטאו – האם ייתכן שמוטלת חובה לחזור בתשובה מצד יום הכפורים?

יש "אחרונים" המבארים, שההבדל הוא: החובה לחזור בתשובה באופן כללי אינה מוגבלת לזמן מסויים, ולפיכך כל חיי האדם, כשביכולתו לחזור בתשובה, עדיין לא ביטל את מצות העשה של תשובה, ורק אם מת בלא תשובה הרי זה ביטול מצות עשה³¹. ואילו ביום הכפורים קיימת מצות עשה לשוב ביום זה, ואם אין שבים ביום הכפורים, הרי בטלו³² את מצות עשה זו³³.

אך מלשון הרמב"ם "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים... לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה... ביום הכפורים", שהדגשה זו מביא הרמב"ם דוקא לגבי חובת התשובה של יום הכפורים, מובן, שיש תוספת בעצם חובת התשובה, שהיא חובה שונה מן התשובה של כל ימות השנה, אשר לפיכך "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל .. חייבים הכל לעשות תשובה".

ו. הגורם לתשובה: האדם או הזמן

יש לומר, שההסבר לכך הוא:

בכל השנה, הגורם לחובת התשובה הוא מצדו של האדם עצמו, אשר חטא – הגברא. לכן לא ייתכן לומר על כך 208"חייבים הכל לעשות תשובה", שהרי הדבר תלוי במצבו של האדם.

לעומת זאת, ביום הכפורים, הגורם לחובת התשובה הוא הזמן, ולכן חלה חובה זו על כולם – זהו "זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים... חייבים הכל לעשות תשובה". כשהחובה חלה מפני הזמן, היא חלה על "הכל" בלי הגבלה.

ואין לשאול: כיצד ניתן לחייב את "הכל" לחזור בתשובה, והלא רק מי שחטא חייב בתשובה!

את זאת מבהיר הרמב"ם בדבריו מיד בתחלת ההלכה הבאה³⁴: "עבירות שהתוודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתוודה עליהן ביום הכפורים אחר, אף־על־פי שהוא עומד בתשובתו, שנאמר³⁵ כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד". וכיון ש"אין³⁶ צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", יש תמיד מקום לתשובה לכל אחד, שהרי "וחטאתי נגדי תמיד", למרות שכבר נתכפר, (בדומה לענין של "חוזר ומתוודה עליהן")³⁷.

וההבדל בין שתי חובות אלו של חזרה בתשובה הוא: כאשר הגורם לחובת התשובה הוא מצבו של האדם, הרי אם האדם לא חטא, או שכבר שב על חטאו, עזב את החטא, שזוהי "מצות התשובה מן התורה"³⁸, אין חלה עליו שוב החובה להתעורר בתשובה על חטא זה, אף־על־פי ש"וחטאתי נגדי תמיד".

אך ביום הכפורים, שאז הזמן גורם לחובת התשובה, וחלה החובה על "הכל לעשות תשובה" – הרי אז, אם היה לו אי־פעם בחייו משהו הטעון חזרה בתשובה³⁹, הרי הוא חייב בכך משום 209"וחטאתי נגדי תמיד", ולכן "חייבים הכל לעשות תשובה", כדלעיל.

ז. מעלת יום הכפורים מחייבת "תשובה עילאה יותר"

הדברים יומתקו לפי המבואר בתניא⁴⁰ בענין "וחטאתי נגדי תמיד", שלמרות ש"כבר עשה תשובה נכונה", הרי כאשר יהודי מתעלה לדרגה גבוהה יותר בעבודת ה', נדרשת ממנו "תשובה עילאה יותר".

וכך בעניננו: ביום הכפורים כל יהודי מתעלה עקב מעלת היום וכו', ולכן, גם ענינים שעליהם כבר שב ב"תשובה נכונה", טעונים ביום הכפורים תשובה נעלית יותר.

כלומר: לאחר התעלות היהודי ביום הכפורים, נדרשת תשובה גם על ענינים אשר לפני יום הכפורים, בהיותו בדרגה נמוכה יותר בעבודת ה', לא נחשבו כחטאים, ביחס לדרגה ההיא⁴¹. כידוע⁴² ההסבר על כך שאומרים בברכת סלח לנו "בתפלת⁴³ שמונה עשרה .. ולא קודם התפלה".

ח. זמן לדברים שמעל הזמן

ההסבר לפי פנימיות הענינים לכך שדוקא יום הכפורים הוא "זמן תשובה" הוא:

תשובה נעלית ממגבלות הזמן, הרהר תשובה ברגעא חדא^* – נעשה צדיק גמור⁴⁴, ולכן תשובה ברגעא חדא מכסה את כל הפגמים שנפגמו במשך זמן רב. כח התשובה נובע מהיותו קשור אל הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, כדברי חז"ל⁴⁵, שדוקא הקדוש־ברוך־הוא אמר "יעשה תשובה ויתכפר לו".

וכן אצל האדם קשורה התעוררות התשובה לעצם נשמתו, שהיא תמיד 210שלמה⁴⁶, ולכן ניתן הכח משם לתקן כל פגם בהארת והתפשטות הנשמה.

וביום הכפורים נוסף על כך: כל האמור לעיל נמשך בגלוי מצד עצמו אל תוך הזמן – "זמן תשובה". יום הכפורים מביא לידי כך שישראל הם כמלאכים⁴⁷, מעל לעולם. וזה בא לידי ביטוי בזמן של יום הכפורים, הנקרא בתורה⁴⁸ "אחת בשנה", אשר: (א) המשמעות של "אחת" היא "יחידה", כמבואר בתוספות⁴⁹. (ב) "יום אחד" הוא מושג בזמן עצמו, המצביע על דרגה שמעל למגבלה והתחלקות. כפי שמבואר ב"תורה אור"⁵⁰, שהטעם לכך ששבועות חל יום אחד, הוא משום ששבועות הוא "זמן קבלת התורה .. שהוא בבחינת יחידה שלמעלה מהתחלקות",

עצם הזמן של יום הכפורים הוא "כלי" לענין התשובה שמעל לזמן⁵¹ – "יום הכפורים הוא זמן תשובה".