206

יום מכפר". ואילו ביום הכפורים נוסף ענין מיוחד של חיוב תשובה כפשוטה.

ד. עשרת ימי תשובה, ויום הכפורים – זמן תשובה

הדברים יובנו לאחר הסבר לשון הרמב"ם שלעיל "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל...", שהרי, לכאורה, תמוה:

הרי זה עתה, בהלכה הקודמת, אמר הרמב"ם ש"אף־על־פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם – בעשרה הימים... יפה ביותר...", וכפי שהוא מבאר, שכך גם לגבי יחיד, ומכך מובן שכל עשרת הימים הללו הם "זמן תשובה", כשמם "עשרת ימי תשובה"²⁵, וכיצד הוא אומר מיד לאחר מכן שדוקא "יום הכפורים הוא זמן תשובה", שמכך ניתן להסיק שעשרה הימים אינם "זמן תשובה"?!

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

תשובה היא מצות עשה שאין הזמן גרמא, מיד כשעוברים עבירה חלה על החוטא החובה לחזור בתשובה, (כדברי הרמב"ם ב"כותרת" של הלכות תשובה: "מצות עשה .. שישוב החוטא מחטאו"²⁶); החובה לשוב מן החטא אינה קשורה לזמן מיוחד, אלא חלה בכל זמן אם חטאו.

וייחודם של עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים בענין התשובה, אין משמעותו שבהם נוסף משהו לעצם חובת התשובה²⁷, אלא שהתשובה בימים אלו היא, כדיוק לשון הרמב"ם, "יפה ביותר ומתקבלת היא מיד": כיון שבעשרת הימים יש מצב של "בהמצאו .. בהיותו קרוב"²⁸, הרי אחת התוצאות מכך היא שהתשובה בימים אלו "היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד".

ויש לומר, שבמילים "יפה ביותר" רומז הרמב"ם גם לכך, שהתשובה בעשרת ימי תשובה היא יותר מתוך שמחה. וכך אומר הרמב"ם "אף־על־פי שהתשובה .. יפה לעולם" – שבכל השנה יכולה עבודת התשובה להיעשות מתוך שמחה²⁹, שהרי למרות שהתשובה כרוכה בחרטה מתוך מרירות וכדומה, הרי בכל זאת יש לשמוח על כך שהנפש "שבה אל בית אביה כנעוריה"³⁰,