א
תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים ובו ט"ז סעיפים:
א כיון שיום הכיפורים הוא יום הסליחה וכפרה כמ"שא כי ביום הזה יכפר וגו' לפיכך צריך כל אדם שיתוודה על חטאיו כי כן מצינו בכל קרבנות הבאים לכפרב שנאמרג והתודו את חטאתם אשר עשו.
ומצות ווידוי מן הדין הוא בהתחלת זמן הכפרה דהיינו משתחשךד ליל יום הכיפורים אלא שחשו חכמיםה שמא יארע דבר קלקלהו של שכרותז וכיוצא בוח בסעודה המפסקת ולא יוכל להתוודותט בהתחלת זמן הכפרה לכך תקנו שיתוודה כל אדם בערב יום הכיפורים במנחהי קודם שיאכל בסעודה המפסקתיא.
ואע"פ שהתוודה במנחה צריך לחזור ולהתוודות בערביתיב שהיא התחלת זמן הכפרה והוא עיקר זמן הווידוי של יום הכיפוריםיג ואע"פ שהתוודה ערבית חוזר ומתוודה בתפילת שחריתיד שמא אירע לו דבר עבירה אחר הווידוי של ערבית ומטעם הזה הוא צריך לחזור ולהתוודות במוסף ובמנחה ובנעילה שמא אירע לו דבר עבירה בכל היוםטו שיום הכיפורים מכפר עד סופו עם חשיכהטז:
הערות
- א. ויקרא טז, ל.
- ב. לבוש ס"א. וראה לקמן סוף ס"ב (ולשוב בתשובה שלימה). לקוטי באורים לס' התניא ח"ב ע' מ ואילך, וע' סט. שלחן המלך ח"ב ע' רטו הערה 2.
- ג. במדבר ה, ז. כ"ה בדפו"ר. וכן הובא בלבוש שם. תניא אגרת התשובה פ"א. ובדפוסים המאוחרים: והתודה אשר חטא עליה (ויקרא ה, ה). וראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א (הובאו שניהם). לקוטי באורים שם ע' סח. מ"מ וציונים.
- ד. ברייתא פז, ב (עם חשכה). רא"ש פ"ח סי' יט. טור (ושו"ע) ולבוש שם (זמן התחלת הכפרה).
- ה. גמרא [ברייתא] שם, לגירסתינו ולגירסת הטור (אבל אמרו חכמים).
- ו. ברייתא שם, לגירסת הרי"ף (ו, א) והרא"ש שם (יארע דבר קלקול בסעודה). מ"א סק"א.
- ז. רש"י שם ד"ה שמא. ר"ן שם ד"ה ת"ר. לבוש שם.
- ח. ר"ן שם. לבוש שם.
- ט. לבוש שם. מ"א שם.
- י. טור ושו"ע ס"א.
- יא. ברייתא שם. טור ושו"ע שם.
- יב. ברייתא שם (לאחר שיאכל וישתה), לפירוש הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז (ערבית). ר"ן שם בשם הראשונים. ב"י שם.
- יג. לבוש שם (כשיכנס יום הדין ויחשך ויתקדש היום).
- יד. ברייתא שם. רי"ף ורא"ש שם. רמב"ם שם.
- טו. ברייתא שם, לפירוש רש"י שם ד"ה דבר קלקלה (לענין אחר סעודה) רמב"ן בחידושיו פז, ב (גם לענין שחרית כו'). הובא בר"ן שם וב"י שם.
- טז. משנה כריתות כה, א. רמב"ן יומא שם. רמב"ם הל' שגגות פ"ג ה"ט. וראה כריתות ז, א וברש"י ד"ה אי נמי דעביד, דהיינו עד שקיעת החמה.
תניא, אגרת התשובה א׳ - הטקסט מספריא
תַּנְיָא בְּסוֹף יוֹמָא: שְׁלֹשָׁה חִלּוּקֵי כַפָּרָה הֵם, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד; עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ; עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְשָׁב – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
(פֵּירוּשׁ, דְּאַף־עַל־גַּב דִּלְעִנְיַן קִיּוּם, מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה, הַיְינוּ מִשּׁוּם שֶׁעַל־יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה מַמְשִׁיךְ אוֹר וְשֶׁפַע בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים מֵהֶאָרַת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּ״רַמַ״ח פִּקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״), וְגַם עַל נַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״; אֲבָל לְעִנְיַן תְּשׁוּבָה, אַף שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ הָעוֹנֶשׁ עַל שֶׁמָּרַד בְּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְלֹא עָשָׂה מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ, מִכָּל מָקוֹם הָאוֹר נֶעְדָּר וְכוּ׳.
וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקֹן״ – ״זֶה שֶׁבִּיטֵּל קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אוֹ וְכוּ׳״, דְּאַף שֶׁנִּזְהָר מֵעַתָּה לִקְרוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית לְעוֹלָם, אֵין תְּשׁוּבָתוֹ מוֹעֶלֶת לְתַקֵּן מַה שֶּׁבִּיטֵּל פַּעַם אַחַת;
וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, עַל־יְדֵי שֶׁנִּדְבַּק הָרָע בְּנַפְשׁוֹ – עוֹשֶׂה פְּגַם לְמַעְלָה בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹר חוּצְבָּהּ (בַּלְּבוּשִׁים דְּי׳ סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִיקּוּנֵי זֹהַר: ״לְבוּשִׁין תְּקִּינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא וְכוּ׳״), לְכָךְ, אֵין כַּפָּרָה לְנַפְשׁוֹ וְלֹא לְמַעְלָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטּוּמְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם וְגוֹ׳״, ״לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״ – ״לִפְנֵי ה׳״ דַּיְיקָא.
וְלָכֵן אֵין לִלְמוֹד מִכָּאן שׁוּם קוּלָּא חַס־וְשָׁלוֹם בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה, וּבִפְרָט בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְאַדְּרַבָּה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: וִיתֵּר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל עֲבוֹדָה־זָרָה וְכוּ׳, אַף שֶׁהֵן כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, וְלֹא וִיתֵּר עַל בִּיטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה).
עָבַר עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין (פֵּירוּשׁ, גּוֹמְרִין הַכַּפָּרָה, וְהוּא מִלְּשׁוֹן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה לְצַחְצֵחַ הַנֶּפֶשׁ, כִּי, כַּפָּרָה הִיא לְשׁוֹן קִינּוּחַ, שֶׁמְּקַנֵּחַ לִכְלוּךְ הַחֵטְא), שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַבָּרַיְיתָא:
וְהִנֵּה, מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה מִן הַתּוֹרָה, הִיא עֲזִיבַת הַחֵטְא בִּלְבַד (כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא פֶּרֶק ג׳ דְּסַנְהֶדְרִין וּבְחֹשֶׁן־מִשְׁפָּט סוֹף סִימָן ל״ד לְעִנְיַן עֵדוּת), דְּהַיְינוּ, שֶׁיִּגְמוֹר בְּלִבּוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, לְבַל יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, לִמְרוֹד בְּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְלֹא יַעֲבוֹר עוֹד מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה הֵן בְּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְזֶהוּ עִיקַּר פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן ״תְּשׁוּבָה״ לָשׁוּב אֶל ה׳ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, לְעָבְדוֹ וְלִשְׁמוֹר כָּל מִצְוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וְגוֹ׳״; וּבְפָרָשַׁת נִצָּבִים כְּתִיב: ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ וְגוֹ׳, בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ׳״, ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹקֶיךָ וְגוֹ׳״, ״הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְגוֹ׳״.
וְלֹא כְּדַעַת הֶהָמוֹן, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא הַתַּעֲנִית. וַאֲפִילוּ מִי שֶׁעָבַר עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, שֶׁגְּמַר כַּפָּרָתוֹ הִיא עַל־יְדֵי יִסּוּרִים, הַיְינוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט וְגוֹ׳״ – ״וּפָקַדְתִּי״ דַיְיקָא), וְהַיְינוּ, כְּשֶׁתְּשׁוּבָתוֹ רְצוּיָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, בְּשׁוּבוֹ אֶל ה׳ בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ מֵאַהֲבָה, אֲזַי, בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא וְ״כַּמַּיִם הַפָּנִים וְכוּ׳״ – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה וְחֶסֶד ה׳ לְמָרֵק עֲוֹנוֹ בְּיִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן לֹא הִזְכִּירוּ הָרַמְבַּ״ם וְהַסְּמַ״ג שׁוּם תַּעֲנִית כְּלָל בְּמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, אַף בִּכְרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, רַק הַוִּידּוּי וּבַקָּשַׁת מְחִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְגוֹ׳״.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּיוֹאֵל: ״שׁוּבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם בְּצוֹם וּבִבְכִי גוֹ׳״, הַיְינוּ – לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה לְמָרֵק עֲוֹן הַדּוֹר עַל־יְדֵי יִסּוּרִים בַּאַרְבֶּה. וְזֶהוּ הַטַּעַם בְּכָל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁמִּתְעַנִּין עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עַל הַצִּבּוּר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר, וּבְרֹאשָׁם סֵפֶר הָרוֹקֵחַ וְסֵפֶר חֲסִידִים, הַרְבֵּה תַּעֲנִיּוֹת וְסִיגּוּפִים לָעוֹבֵר עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, וְכֵן לְמוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁחַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה גַּבֵּי עֵר וְאוֹנָן, וְדִינוֹ כְּחַיָּיבֵי כְרֵיתוֹת לְעִנְיָן זֶה – הַיְינוּ, כְּדֵי לִינָּצֵל מֵעוֹנֶשׁ יִסּוּרִים שֶׁל מַעְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְגַם, כְּדֵי לְזָרֵז וּלְמַהֵר גְּמַר כַּפָּרַת נַפְשׁוֹ. וְגַם אוּלַי אֵינוֹ שָׁב אֶל ה׳ בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ מֵאַהֲבָה, כִּי אִם מִיִּרְאָה:
משנה תורה, הלכות תשובה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח.וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה).וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו.וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
יוה"כ הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים.ומצות וידוי יום הכפורים, שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יוה"כ ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית, ובמוסף, ובמנחה, ובנעילה.והיכן מתודה? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית.
הטקסט של רש"י על ויקרא ה ה אינו זמין בספריא.
משנה תורה, הלכות שגגות ג׳:ט׳ - הטקסט מספריא
חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהן יום כפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כך למדו מפי השמועה שכל חטא שאין מכיר בו אלא ה' נתכפר לו לפיכך מי שבא על ידו ספק עבירה ביוה"כ אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר נמצאת למד שאין מביאין על לא הודע של יום הכפורים אשם תלוי אלא אם לא כפר לו יוה"כ כמו שיתבאר:
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 4
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ ‹ 367 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תרז
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ ‹ 382 שו"ע אדה"ז או"ח סתר"ז ס"א
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה כב ‹ 562 שו"ע אדה"ז או"ח סתר"ז ס"א
- כרך כט ‹ יום הכיפורים ‹ שיחה א ‹ 204 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תרז
תורת מנחם 2
- טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ז. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תרז
- כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי שו"ע אדה"ז או"ח סתר"ז ס"א
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים כריתות כה, א · כריתות ז, א
- לקוטי שיחות כרך ג ויקרא שיחה א כריתות כה, א
- לקוטי שיחות כרך ג ויקרא שיחה א כריתות כה, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ג כריתות כה, א
- שו"ת יורה דעה סימן צח כריתות דף כ"ה ע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשכ"ח כריתות כה, א
- תורת מנחם ר"ד בעת סעודת מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ט כריתות כה, א
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ט כריתות כה, א
- אגרות קודש כרך ג תנב כריתות ז, ב
- לקוטי שיחות כרך לב ויקרא שיחה ב כריתות ז, א
- לקוטי שיחות כרך א ויגש שיחה א כריתות ז, א
- לקוטי שיחות כרך ג לך לך שיחה א כריתות ז, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז כריתות ז, א
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב כריתות ז, ב
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד כריתות ז, ב
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב כריתות ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ג כריתות ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשי"ד כריתות ז, א
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ד כריתות ז, א
- תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשי"ט כריתות ז, ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב כריתות ז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים טז מאותו ספר כריתות ז, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח כריתות ז, א