215
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולכאורה, זוהי גם דעתו של הטור המוסיף38 על לשון הגמרא26. דלעיל, את המילים "אוכל ושותה וישן". סברה זו תואמת גם את דעת רש"י39, כמובא בצפנת פענח שם40, "עיקר ישיבת הסוכה – אכילה ושתיה ושינה".
בדומה לכך אנו מוצאים, שאדמו"ר הזקן פוסק41, שהברכה על מצות סוכה מוסבת גם על שינה בסוכה, אלא שאין ברכה מיוחדת לשינה, כי יוצאים ידי חובה על כך בברכה הנאמרת על האכילה בסוכה42.
ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת: כיון שלפי שיטת אדמו"ר הזקן כוללת "מצות ישיבה בסוכה" גם שינה בסוכה, כיצד ייתכן לומר, שהמהות הפנימית של המצוה סותרת את השינה בסוכה?
ו. שמחת בית השואבה –
פגם במצות הסוכה?
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין את דברי חז"ל43 אודות שמחת בית השואבה: "כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה .. לא טעמנו טעם שינה והוו מנמנמי אכתפא דהדדי".
מכך מובן, שבימי שמחת בית השואבה לא היו התנאים ישנים בסוכה44, שהרי המשמעות של "מנמנמי אכתפא דהדדי" היא, שהנמנום לא היה
הערות
- 38. סתרל"ט.
- 26.
- 39. סוכה כ, ב [כצ"ל בצפע"נ שם] ד"ה לא יצא. ועד"ז שם ז, א ד"ה מאי לאו. רש"י שבהערה הבאה.
- 40. ומציין לעירובין (מד, א) "כדי שיאכל וישתה וישן". וראה פרש"י שם: עיקר מצותה של סוכה בג' דברים אלו. ועד"ז בפרש"י שם ריש ע"ב.
- 41. סתרל"ט סי"ב (מתוס' ורא"ש שבהערה 30).
- 42. ו"אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו" – צריך לברך גם על שינה וטיול (שו"ע אדה"ז שם סט"ו).
- 43. סוכה נג, א (ובתוספתא וירושלמי שבהערה 15 לא הובא "אכתפי דהדדי").
- 44. ואת"ל שגזירה דכלי שיר בשבת ויו"ט נתקנה בבית שני (ראה לקו"ת ר"ה נז, ג), ולפני הגזירה חגגו שמחת ביה"ש כל שבעה* (שהרי זהו הטעם שהחליל אינו דוחה שבת ויו"ט – ראה סוכה נ, סע"א (במשנה) ואילך ובמפרשים) – נמצא שבבית ראשון כו'** לא היו ישנים בסוכה כלל!
- . כפסק ההלכה (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"י ה"ו – ממשנה סוכה רפ"ד. וראה הפלוגתא בזה – תענית ג, א) דניסוך המים התחיל מיום א' דסוכות (ולהעיר מדעת הרמב"ם (שהובא בשוה"ג שלאח"ז) שה"שמחה יתירה" דסוכות אינה תלוי' בניסוך המים). וראה גם לקו"ש [המתורגם] חכ"ד ע' 298 הערה 43.
- . שגם אז חגגו שמחת ביה"ש (ראה ירושלמי סוכה פ"ה ה"א "יונה בן אמיתי"), ולכאורה גם אז היתה באופן ד"לא טעמנו טעם שינה". וראה מאירי לסוכה (נג, א) "כל המקיים שמחת ביה"ש לא היו טועמים טעם שינה". וראה רמב"ם (הל' לולב פ"ח הי"ב) "בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה .. וכיצד היו עושין .. כל הלילה", ומפשטות לשונו משמע שהוא מה"ת (נת' בלקו"ש חי"ז [המתורגם] ע' 285 ואילך. וראה שם ע' 289 הערה 40, די"ל שגם לשיטת רש"י (סוכה נ, ב ד"ה דברי הכל) כן הוא. ע"ש).
סוכה נ׳ א - הטקסט מספריא
וְאִי מַיְיתֵי בִּמְקוּדֶּשֶׁת, אִיפְּסִילוּ לְהוּ בְּלִינָה. חִזְקִיָּה אָמַר: כְּלֵי שָׁרֵת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִדַּעַת, וּגְזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לְדַעַת נִתְקַדְּשׁוּ.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲפִילּוּ תֵּימָא יֵשׁ שִׁיעוּר לַמַּיִם, וּכְלֵי שָׁרֵת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִדַּעַת, וּגְזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִלְּאָן.
נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה כּוּ׳. וְאַמַּאי? לִיעַבַּיר בִּמְסַנֶּנֶת. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, דְּתַנְיָא: מְסַנֶּנֶת יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מְגוּלָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מְכוּסָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶלְיוֹנָה מְגוּלָּה — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם גִּילּוּי. מִפְּנֵי שֶׁאֶרֶס נָחָשׁ דּוֹמֶה לִסְפוֹג צָף וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי נְחֶמְיָה, אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה לְהֶדְיוֹט, אֲבָל לְגָבוֹהַּ מִי אָמַר? וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי נְחֶמְיָה: ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה׳ צְבָאוֹת״?!
הֲדַרַן עֲלָךְ לוּלָב וַעֲרָבָה
הֶחָלִיל — חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
And if he brings the water in a consecrated barrel, the water will become disqualified for use in the libation by remaining overnight, just as all consecrated items, e.g., offerings, are rendered unfit after remaining overnight. Ḥizkiya said: Temple vessels consecrate only with specific intent. Therefore, in theory, one could bring water to the Temple in a consecrated vessel, provided he has no intent to consecrate it. And the reason one may not do so is due to a rabbinic decree lest people say, upon seeing the water poured in the morning, that the water was intentionally consecrated. In that case, they might draw the mistaken conclusion that remaining overnight does not disqualify liquids for use in libations.
Rabbi Yannai said that Rabbi Zeira said: Even if you say that there is a requisite measure for the water to be poured for libation and no more than three log can be consecrated, and that Temple vessels consecrate only with intent, here there is a rabbinic decree lest they say the barrel was filled with water for sanctifying the hands and the feet of the priest, for which there is no measure. Then, when they see the water poured in the morning, they will draw the mistaken conclusion that remaining overnight does not disqualify liquids for use in libations.
§ The mishna continues: If the water in the barrel spilled or was exposed overnight, the water is disqualified. The Gemara asks: Why is the water disqualified? Let him pass it through a strainer, eliminating the poison. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, as it was taught in a baraita: A vessel covered with a strainer is subject to the halakha of exposure if the vessel is left unsupervised. Rabbi Neḥemya said: When is this so? It is when the lower vessel, in which the liquid collects after passing through the strainer, is exposed. However, if the lower vessel is covered, even if the upper vessel is exposed, it is not subject to the halakha of exposure, because the poison of a snake is like a sponge in that it floats and stays in place.
The Gemara answers: Even if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, say that Rabbi Neḥemya said his opinion permitting strained water for a common person. However, did he actually say that strained water is permitted even to be sacrificed to God? Even if it is possible to render this water potable, it is certainly not of the select quality that would render it eligible for use in the Temple service. Isn’t Rabbi Neḥemya of the opinion that it is inappropriate to sacrifice on the altar any item that one would not give to someone of prominent stature? As it is stated: “And when you offer the blind for sacrifice, it is no evil; and when you offer the lame and sick, it is no evil. Present it now unto your governor; will he be pleased with you or will he accept your person, says the Lord of hosts” (Malachi 1:8).
MISHNA: The flute is played on the festival of Sukkot for five or six days. This is the flute of the Place of the Drawing of the Water, whose playing overrides neither Shabbat nor the Festival. Therefore, if the first Festival day occurred on Shabbat, they would play the flute for six days that year. However, if Shabbat coincided with one of the intermediate days of the Festival, they would play the flute for only five days.
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח ודבר זה הלכה למשה מסיני ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו:
משנה סוכה ד׳ - הטקסט מספריא
לולב וערבה. ששה ושבעה. ההלל והשמחה שמונה. סוכה. וניסוך המים. שבעה. והחליל חמשה. וששה:
לולב שבעה. כיצד. יום טוב הראשון של חג. שחל להיות בשבת. לולב שבעה. ושאר כל הימים ששה:
ערבה שבעה. כיצד. יום שביעי של ערבה. שחל להיות בשבת. ערבה שבעה. ושאר כל הימים ששה:
מצות לולב כיצד. יום טוב הראשון של חג. שחל להיות בשבת. מוליכין את לולביהן להר הבית. והחזנין מקבלין מהן. וסודרין אותן על גב איצטבא. והזקנים מניחין את שלהן בלשכה. ומלמדים אותם לומר. כל מי שמגיע לולבי בידו. הרי הוא לו במתנה. למחר משכימין ובאין. והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין. ומכין איש את חבירו. וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה. התקינו שיהא כל אחד ואחד. נוטל בביתו:
מצות ערבה כיצד. מקום היה למטה מירושלם. ונקרא מוצא. יורדין לשם. ומלקטין משם מרביות של ערבה. ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח. וראשיהן כפופין. על גבי המזבח. תקעו. והריעו. ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת. ואומרים אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. רבי יהודה אומר. אני והו הושיעה נא. ואותו היום. מקיפין את המזבח שבעה פעמים. בשעת פטירתן מה הן אומרים. יופי לך מזבח. יופי לך מזבח. רבי אליעזר אומר. ליה ולך מזבח. ליה ולך מזבח:
כמעשהו בחול. כך מעשהו בשבת. אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת. ומניחים אותן בגיגיות של זהב. כדי שלא יכמשו. ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל. היו מביאין. וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות:
מיד התינוקות שומטין את לולביהן. ואוכלין אתרוגיהן:
ההלל והשמחה שמונה. כיצד מלמד שחייב אדם בהלל. ובשמחה. ובכבוד יום טוב האחרון של חג. כשאר כל ימות החג. סוכה שבעה כיצד. גמר מלאכול לא יתיר סוכתו. אבל מוריד את הכלים. מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יום טוב האחרון של חג:
ניסוך המים כיצד. צלוחית של זהב. מחזקת שלשת לוגים. היה ממלא מן השילוח. הגיעו לשער המים. תקעו. והריעו. ותקעו. עלה בכבש. ופנה לשמאלו. שני ספלים של כסף היו שם. רבי יהודה אומר. של סיד היו. אלא שהיו מושחרין פניהם. מפני היין. ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין. אחד מעובה. ואחד דק. כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת. מערבי של מים מזרחי של יין. עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך שלמים. יצא. רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה. ולמנסך אומרים לו הגבה ידך. שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו. ורגמוהו כל העם באתרוגיהן:
כמעשהו בחול. כך מעשהו בשבת. אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב. שאינה מקודשת. מן השילוח. ומניחה בלשכה. נשפכה או נתגלתה. היה ממלא מן הכיור. שהיין והמים המגולין. פסולים לגבי מזבח:
תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶה חָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב. אָמְרוּ כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
הלכה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה כול׳. הָא שֶׁלְקָרְבָּן דוֹחֶה. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. חָלִיל שֶׁלְקָרְבָּן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ דוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. תַּמָּן תַּנִּינָן. בִּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הַשֵּׁינִי וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. וּבְיוֹם הָעֲצֶרֶת. וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְיֵשׁ שְׁמוֹנֶה בְלֹא שַׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה הִיא. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּאִילֵּין רַבָּנִן. לָמָּה אֵינוּ דוֹחֶה. מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. וְהָא כְתִיב וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים. בְּשִׂמְחַת שְׁלֹמֹה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל. כָּל זְמַן שֶׁהֶחָלִיל נוֹהֵג הַהַלֵּל נוֹהֵג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. לָמָּה קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג. כְּנֶגֶד הַלּוּלָב שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ כָּל שִׁבְעָה. וְלָמָּה מִן כָּל אִילֵּין מִילַּיָיא חָלִיל. תַּנִּינָן. שֶׁזֶּה לְקִיצִּים וְזֶה לְקִיצִּין וְזֶה חָבִיב וְזֶה חָבִיב. וְתָלוּ חָבִיב בְּחָבִיב. וּבַעֲצֶרֶת אוֹמֵר לוֹ הֵי לָךְ מַצָּה הֵי לָךְ חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הֵי לָךְ חָמֵץ [הֵילָךְ מַצָּה]. מָאן דְּאָמַר. הֵילָךְ מַצָּה. שֶׁהוּא חָבִיב. מָאן דְּאָמַר. הֵי לָךְ חָמֵץ. שֶׁהוּא תָדִיר.
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ בֵּית שׁוֹאֵבָה. שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. עַל שֵׁם וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְינֵי הַיְשׁוּעָה. דְּלֹמָא. רִבִּי לֵוִי וִיהוּדָה בַּר נַחְמָן הֲווֹן נָסְבִין תַּרְתֵּין סִילְעִין מֵיעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל רִבִּי לֵוִי וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵאָשֵׁר הָיָה. דִּכְתִיב אֲשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן. וּכְתִיב קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מִזְּבוּלוּן הָיָה. דִּכְתִיב וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵן זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וּכְתִיב מִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין. וּכְתִיב כִּדְבַר יְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִיתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. בְּשׁוּבְתָא חוֹרִיָיתָא אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיהוּדָה בַּר נַחְמָן. סַב לָךְ אִילֵּין תַּרְתֵּין סִילְעַיָּא וְעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן. אִמּוֹ מֵאָשֵׁר וְאָבִיו מִזְּבוּלֻן. וְיַרְכָתוֹ עַל צִידוֹן. יֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיָה. וּכְתִיב וַיֵּרֶד יָפוֹ. לָא צוֹרְכָא דְילָא וַיֵּרֶד עַכּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵעוֹלֵי רְגָלִים הָיָה וְנִכְנַס לְשִׂמְחַת בֵּית שׁוֹאֵבָה וְשָׁרָת עָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל לֵב שָׂמֵחַ. מַה טַעֲמָא. וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי בִּנִיָמִן בַּר לֵוִי. וְהָיָה כְּנַגֵּן בַּמְנַגֵּן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. כָּל שֶׁלֹּא רָאָה דִיפְּלֵי אִיסְטֳבָה שֶׁל אֲכְסַנְדְּרִיאָה לֹא רָאָה כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל מִיָּמָיו. כְּמִין בַּסִילִקֵי גְדוֹלָה הָיָה וְאַסְטיוֹ לִפְנִים מִסְטיוֹ הָיְתָה. פְּעָמִים הָיוּ בָהּ כִּפְלַיִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְשִׁבְעִים קַתֶידְרָאוֹת שֶׁלְזָהָב הָיוּ שָׁם מְקוּבְּעוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵינִים. וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ רִיבּוֹא דֵינָרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶׁלְעֵץ בָּאֶמְצַע וַחֲזָן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ. עָמַד אֶחָד מֵהֶן לִקְראוֹת בַּתּוֹרָה הָיָה הַמְמוּנֶה מֵנִיף בְּסוּדָרִין וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. עַל כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ הָיָה הַמְמוּנֶה מֵנִיף בְּסוּדָרִין וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין מְעוּרְבָבִין אֶלָּא יוֹשְׁבִין כָּל אוּמָנוּת וְאוּמָנוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שֶׁאִם יָבוֹא אַכְסְנַאִי יְהֵא מִידְבַּק בִּבְנֵי אוּמָּנוּתוֹ. וּמִשָּׁם הָיְתָה פַרְנָסָתוֹ יוֹצְאָה. וּמִי הֶחֱרִיבָהּ. טְרוֹגְיָינוּס הָרָשָׁע.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוּזְהָרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָשׁוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם. [שֶׁנֶּאֱמַר] כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. וַיי אָמַר לָכֶם לֹא תוֹסִיפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וֶהֱשִׁיבְךָ יְי מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. וּבִשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן נָפְלוּ. אַחַת בִּימֵי סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. [שֶׁנֶּאֱמַר] הוֹי הַיּוֹרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וגו׳. וְאַחַת בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ. וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵיאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם וגו׳. וְאַחַת בִּימֵי טְרַוגְיָינוּס הָרָשָׁע.
נוֹלַד לוֹ בֶן בְתִשְׁעָה בְאַב וְהָיוּ מִתְעַנִּין. מֵת בִּתּוֹ בַחֲנוכָּה וְהִדְלִיקוּ נֵירוֹת. שָׁלְחָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ. עַד שֶׁאַתְּ מְכַבֵּשׁ אֶת הַבַּרְבָּרִיִּים בוֹא וּכְבִישׁ אֶת הַיְּהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ. חָשֵׁב מֵיתֵי לַעֲשָׂרָה יוֹמִין וַאֲתַא לַחֲמִשָּׁה. אֲתַא וָאַשְׁכַּחוֹן עֲסִיקִין [בְּאוֹרַיְיתָא בִּפְסוּקָא] יִשָּׂא עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ וגו׳. אֲמַר לוֹן. מַה הֲוִיתוֹן עֲסִיקִין. אָמְרוֹן לֵיהּ. הָכֵין וָכֵן. אֲמַר לוֹן. הַהוּא גַבְרָא הוּא דַחֲשַׁב מֵיתֵי לַעֲשָׂרָה יוֹמִין וַאֲתַא לַחֲמִשָּׁה. וְהִקִּיפָן לִיגְיוֹנוֹת וְהָרְגָן. אֲמַר לִנְשֵׁיהֶן. נִשְׁמָעוֹת אַתֶּם לְלִיגְיוֹנוֹתַיי וְאֵין אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם. אָמְרוֹן לֵיהּ. מַה דְעַבְדַּת בָּאֲרַעִיָיא עֲבִיד בְּעִילִיָיא. וְעִירֵב דָּמָן בְּדָמָן וְהָלַךְ הַדָּם בַּיָּם עַד קִיפְּרוֹס. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִגְדְּעָה קֶרֶן יִשְׂרָאֵל וְעוֹד אֵינָהּ עֲתִידָה לַחְזוֹר לִמְקוֹמָהּ עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן דָּוִד.
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:י״ב - הטקסט מספריא
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן. בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח לשאר היום עם כל הלילה.
מצוטט ב־2 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- אורח חיים חלק ד ‹ הלכות סוכה ‹ תרלט דיני ישיבת סוכה ובו כ"ו סעיפים: ‹ ד לקו"ש חכ"ט ע' 215
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות תשרי ‹ הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) ‹ תרלט דיני ישיבת סוכה לקוטי שיחות חכ"ט ע' 215
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 36 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה ב מאותו ספר סוכה כ, א
- לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה ב מאותו ספר סוכה כ, סע"א
- לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ג מאותו ספר סוכה כ, סע"א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד [לו] סוכה כ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן סוכה כ, ב
- לקוטי שיחות כרך לב אמור שיחה ג מאותו ספר סוכה ז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג סוכה ז, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשח"י סוכה ז, א
- תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"א סוכה ז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ד סוכה ז, סע"א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: הנותן שלג כצמר סוכה ז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת ה סוכה ז, ב
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש סוכה ז:
- שיעורי הלכה למעשה הלכות סוכה סוכה ז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת סוכה ז, ב
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג מאותו ספר סוכה נ, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד מאותו ספר סוכה נ, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר סוכה נ, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר סוכה נ, א
- לקוטי שיחות כרך כד חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה נ, ב
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות סוכה נ, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו סוכה נ, א
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות סוכה נ, רע"ב
- תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות סוכה נ, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"כ סוכה נ, ב
- תורת מנחם שיחת מוצאי יום א' דחוה"מ סוכות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב סוכה נ, רע"ב
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי סוכה נ, רע"ב
- תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ב סוכה נ, סע"א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה סוכה נ, ב ואילך
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה סוכה נ, ב ואילך
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנט באיזה כלי נוטלין לידים וכיצד יבאו המים לידיו כ סוכה נ, ב
- תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ח סוכה נ, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט סוכה נ, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשל"א סוכה נ, ב
- תורת מנחם שיחת יום שביעי של פסח, ה'תשל"ב סוכה נ, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג סוכה נ, ב