שיחה א

71שיחה א

א. "המקדש כולו לא היה במישור"

בהלכות בית הבחירה¹ אומר הרמב"ם "המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר (ובהמשך הוא מפרט את הדרגות השונות והעליות): כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל בשוה. ועולה מן החיל לעזרת הנשים בשתים עשרה מעלות... ומהלך כל עזרת הנשים בשוה, ועולה ממנה לעזרת ישראל שהוא תחלת העזרה בחמש עשרה מעלות... ומהלך כל עזרת ישראל בשוה ועולה ממנו לעזרת הכהנים במעלה גבוהה אמה... ומהלך כל עזרת הכהנים והמזבח... ועולה משם לאולם בשתים עשרה מעלות... והאולם וההיכל כולו בשוה".

ההסבר לכך שהרמב"ם פותח בציון השלילה – "המקדש כולו לא היה במישור...", ואינו אומר רק את החיוב "המקדש כולו היה במעלה ההר", הוא:

הרי לדעת הרמב"ם קיום מצות עשה "ועשו לי מקדש"², בבניית בית המקדש, הוא המשך ל"משכן שעשה משה רבינו במדבר", כדבריו בתחלת הלכות בית הבחירה³, וכפי שהוא מפרט שם את ה"דברים" שבבנין הבית⁴:

"ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קדש וקדש קדשים, ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל, ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנה כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש". ומפשטות לשונו מובן, שה"דברים" שהם "עיקר בבנין הבית" דומים למשכן⁵.

[וכן הוא אומר בהמשך הלכות בית הבחירה⁶ על "שלש המחנות" שהיו במדבר, שכך יש גם "כנגדן לדורות"].

ולפיכך ניתן היה לחשוב, שכשם שהמשכן כולו היה במישור, ללא הבדלי גובה בין החלקים השונים, כך היה גם במקדש,

ולכן פותח הרמב"ם בהדגשה "המקדש כולו⁷ לא היה במישור 71(כמשכן), אלא במעלה ההר".

ב. ההבדל בפרט זה מהמשכן – הלכה

משנה תורה לרמב"ם הוא ספר של "הלכות הלכות", ומובן, שתיאורו של הרמב"ם ש"המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר" אינו מופיע רק משום שכך היה מבנה הבית במציאות, משום שהמקדש נבנה על הר, אשר עולה בשיפוע, שלכן היה הכרחי⁸ לבנות את חלקי הבית בדירוג זה מעל זה – אלא⁹, זוהי הלכה¹⁰ ב"מקדש כולו"¹¹, בשני הפרטים – בשלילה ובחיוב: ה"מקדש כולו" (א) חייב להיות לא במישור – "לא היה במישור", (ב) ו"אלא" הוא חייב להיות "במעלה ההר".

יותר מכך יש לומר: מדיוקו של הרמב"ם בלשונו "לא .. אלא" – ולא "המקדש כולו היה במעלה ההר ולא במישור" – מובן¹², שאין זה פרט רק מלכתחלה, אלא שזהו תנאי לעיכובא¹³ (שאי אפשר בלעדיו).

אך יש להבין: כיון שהמקדש מהווה 72המשך למצות "ועשו לי מקדש", אשר קיומה החל בהקמת המשכן, וכיון שהדברים העיקריים בבנין הבית דומים למשכן, כדלעיל – מהו ההסבר לכך שבענין זה צריך המקדש להיות שונה מן המשכן¹⁴?

אמנם, בבית המקדש היו פרטים רבים שהיו שונים מן המשכן, החל במדות המקדש ופרטים רבים בגוף הבנין, אך בכל זאת: א) גם לפרטים אלו יש צורך בהסבר, ב) בחלק מן הפרטים הטעם הוא פשוט, כגון העובדה שהמקדש היה בנוי גם מאבנים וכדומה, והיה גדול וגבוה הרבה יותר מן המשכן וכדומה, משום שהוא נבנה לדורות, ובמקום קבוע וכו', ג) דוקא בפרט זה מודגש ש"המקדש כולו לא היה במישור (כמשכן) אלא במעלה ההר...".

ג. הבדלי הגובה הם הבדלים בדרגת הקדושה

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

ההבדלים בין המקומות שהיו במקדש "במעלה ההר", אשר המעבר מחלק אחד למשנהו היה באמצעות עליה במדרגות, מותאמים לכך שכל חלק היתה בו תוספת ועליה בקדושה לעומת החלק שלפניו, כפי שמפרט הרמב"ם בפרק הבא¹⁵. ולפי זה יש לומר, שההלכה ש"המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר" קשורה לדרגות שבקדושת המקדש – כל חלק במקדש שנבנה במקום גבוה יותר יש בו גם קדושה נעלית יותר¹⁶.

ומשום כך חלה הלכה זו דוקא במקדש ולא במשכן, כי הענין שהבדלי הדרגות בקדושה יוצרים דין של הבדלים בגובה מקום בנייתן, קשור לתוכנה של הקדושה אשר התחדשה במקדש לעומת קדושת המשכן.

ההסבר לכך הוא:

קיים הבדל מהותי בין המשכן לבין בית המקדש: המשכן היה בנין ארעי, כנאמר¹⁷ "ואהיה מתהלך באהל ובמשכן", וכדברי הרמב"ם ש"משכן שעשה משה .. היה לפי שעה", ולעומת 73זאת, בית המקדש היה "דירת קבע"¹⁸, וכדברי הרמב"ם¹⁹ "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה"²⁰.

וההבדל ביניהם במהות הקדושה הוא: במשכן חלה הקדושה בעיקר בבנין ובחלקיו – הקרשים והיריעות וכדומה, אשר נמשחו בשמן המשחה²¹ והיו קבועים, ובהם לא היו שינויים. ואילו בבית המקדש היתה גם²² "קדושת מקום²³" – עצם מקומו של המקדש התקדש, ובשני פרטים: א) דוקא לגבי בית המקדש נאמר בפרשתנו²⁴ "המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו", ב) היה גם מעשה של קידוש קרקע המקדש²⁵.

אמנם, גם על המשכן נאמר בתורה²⁶, בענין הסוטה, "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן", אבל א) היה זה רק "לפי שעה", קדושה ארעית, ב) אף באותה שעה לא היה זה משום קדושת המקום²⁷ והקרקע כשלעצמן, אלא משום אהל מועד, היריעות והקרשים – המשכן אשר עמד על קרקע זו.

ולכן יש הבדל בין מקום המשכן למקום המקדש, שבמשכן, לאחר שפירקוהו ונסעו משם²⁸, לא נשארה קדושה במקום הראשון²⁹, בדומה 74למצבו של הר סיני לאחר מתן תורה³⁰, "במשוך היובל המה יעלו בהר"³¹.

ולעומת זאת בבית המקדש³², קובעת ההלכה, כפי שפוסק הרמב"ם³³, ש"מקריבין הקרבנות כולן אף־על־פי שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף־על־פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה". מפני שהמקום עצמו התקדש – "מפני השכינה"³⁴ – "המקום אשר יבחר..." – הבחירה היא במקום עצמו, ולכן נשארת שם הקדושה לנצח³⁵.

ד. דוקא במקדש משפיעים ההבדלים על המקום

לפי זה מובן מדוע דוקא במקדש היה החידוש, ש"המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר", ודוקא בו היו הבדלי דרגות בעליות ממקום למקום:

דוקא במקדש, שבו חלה קדושה ב"מקום" עצמו, ה"מקום אשר יבחר ה'..." – דוקא שם גורמים הבדלי הקדושה להבדלים במקום, בגובה השטח של חלקי המקדש השונים, שבכך שונה מקום אחד ממשנהו. כי קדושת המקום בבית המקדש אינה רק קדושה כללית השווה בכל בית המקדש כולו, אלא יש הבדלי דרגות בקדושת המקום בהתאם לדרגות הקדושה של חלקי הבית – היכל, עזרה.

ואף הקדושה המיוחדת של המקום המסויים נשארה לנצח – "אף־על־פי שאין שם בית בנוי", כמובן מדברי הרמב"ם ש"אוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף־על־פי שהיא חריבה...", אשר מקום אכילת קדשי קדשים הוא דוקא בעזרה³⁶.

75לעומת זאת במשכן, אשר לא היתה בו קביעות במקום, לא היה זה "מקום אשר יבחר ה'", אלא קדושת המשכן חלה בחלקי אהל מועד, בקרשים וביריעות וכדומה, בו לא נקבעו ההבדלים של קדושת חלקי המשכן גם במקומותיהם במדבר, אשר שם היתה חניה ארעית של המשכן.

ולכן היה המשכן "במישור" – בשטח המשכן עצמו לא נבדלו חלקי המשכן זה מזה בגובהם.

ולכן מדגיש הרמב"ם הבדל זה בין המשכן למקדש, למרות שהיו ביניהם הבדלים רבים, כדלעיל, משום שדוקא בכך ש"המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר", ובכך שהיו הבדלים בגובהם של חלקי המקדש, מתבטא חידוש מהותי של המקדש לעומת המשכן – בהיותו ה"מקום אשר יבחר ה'" גרם המקדש וגרמו כל חלקיו קדושה במקום.

ה. מדוע קודש הקדשים

אינו גבוה יותר?

אך לפי זה יש להבין:

לפי האמור לעיל, שהדרגות בשטח המקום במקדש קשורות לדרגות שונות בקדושת המקום, שככל שקדושת חלק המקדש נעלית יותר כך גבוה יותר מקומו – מדוע לא היו מדרגות, ומדרגות רבות, במעבר לקודש הקדשים?

והרי, קודש הקדשים היה, כשמו, נבדל בקדושתו מכל חלקי בית המקדש, כדברי הרמב"ם בפרקים הבאים³⁷, שהקדושה הנעלית ביותר³⁸ היא בבית קדש הקדשים, "שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה". ואם כך, צריך היה מקומו של קדש הקדשים להיות גבוה הרבה יותר מהחלקים האחרים?!

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את ההבדל שדלעיל בין המשכן לבין המקדש, לפי תורת החסידות³⁹:

המשכן, שהיה דירת ארעי, כביכול, לקדוש־ברוך־הוא, נבנה מקרשים ומיריעות – מן הצומח ומן החי, ורק הקרקע, שעליה הקימו את המשכן באופן זמני היתה דומם, עפר⁴⁰. ואילו בית המקדש, שהיה "דירת קבע" של הקדוש־ברוך־הוא נבנה בעיקר מאבנים – "ואין בונים בו עץ בולט כלל אלא או 76באבנים או בלבנים"⁴¹ – מן הדומם, שהוא הדרגה הנמוכה ביותר מסוגי הבריאה, נמוכה יותר מן הצומח ומן החי.

וההסבר לכך הוא: תכליתו של המשכן לא היתה כל כך ליצור שינוי קבוע בגשמיות העולם, אלא בעיקר "לשקף" את סדר ההשתלשלות של העולמות⁴². ולכן נבנה המשכן בהתאם לסדר ההשתלשלות. מכסה המשכן למעלה היה עשוי מ"חי", וכן יריעות העזים שמתחתיו, ורוב היריעות שמתחת יריעות העזים.

מתחת לכך, מיעוטן של יריעות המשכן וחלקי המשכן הנמוכים יותר, קרשי המשכן, היו עשויים מן הצומח, ולמטה יותר, האדנים וקרקע המשכן, היו מכסף ומעפר – דומם.

המעלה והחידוש של בית המקדש לעומת המשכן היא שבאמצעותו מתממשת התכלית שנתאוה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים⁴³ דוקא, שהקדושה, השראת השכינה, תחדור לכל העולם, עד לדרגה הנמוכה ביותר של גשמיות העולם – גם לדומם, שבו אין ניכרת בגלוי החיות והרוחניות.

וכיון שתכליתו של בית המקדש היא להביא לידי השראת השכינה בעולם באופן שהקדושה תחדור ותרומם את הגשמיות, לכן התבטא הדבר גם במציאות עצמה – שמקומו של בית המקדש היה בהר, גבוה מסביבתו⁴⁴. וככל שעולים בדרגות הקדושה במקדש, כך גבוה יותר גם המקום הגשמי של חלק זה.

אך לא כן במשכן, שעיקר תכליתו לא היתה שהשראת השכינה תחדור בתוך הגשמיות העולם ועד לדומם, לארץ, שאין למטה ממנה – לכן הקדושה שבו נשארה כמעין מציאות אחרת, ולא התבטאה במקום הגשמי. ולכן, למרות שגם במשכן היו הבדלים בדרגות הקדושה, בכל זאת מקומו בעולם הזה היה כולו במישור, והוא לא היה בנוי בהתאם לדרגת הקדושה, הוא היה במישור ולא התרומם אף מעל למקום המדבר.

ו. קדש הקדשים – קדושה באין ערוך

לפי זה מובן מדוע קדש הקדשים, המקום המקודש ביותר במקדש, לא היה נבדל בגובהו מהיכל המקדש:

ההשפעה של הקדושה והרוחניות של המקדש על התעלות המקום הגשמי, אשר משום כך חלק אחד מקדש גבוה ממשנהו, בהתאם להבדלי הקדושה 77ביניהם, קיימת בדרגות הקדושה שהנמוכה שביניהם עומדות ביחס אל הגבוהה ממנה, "בשתים עשרה מעלות" וכדומה. אך כאשר מדובר על דרגה כל כך נעלית בקדושה, שהיא מעל ומעבר, לדרגות הנמוכות ממנה באופן של "לאין ערוך", ללא כל יחס והשוואה להגדרות של "מעלה ו"מטה", לא ייתכן שהדבר יבוא לידי ביטוי במספר מדרגות, בגובה מדוד ומוגבל, בגובה המקום הגשמי.

וזהו ההבדל בין חלקי המקדש האחרים לבין קדש הקדשים: בשאר חלקי המקדש, הרי קדושת האחד מהם נעלית ממשנהו, אך ביחס מסויים אל החלק הסמוך לו, ובהתאם לכך ניתן להשוות את ההבדל ביניהם בגובה המדרגות שבין מקום למקום, גם בגשמיות.

אך הקדושה של קדש הקדשים, ששם היה גילוי של עצמותו, יתברך, של נמנע הנמנעות⁴⁵ במקום, כך שמקום הארון אינו מן המדה⁴⁶, היא מעל ומעבר, ללא השוואה כלל אל שאר חלקי המקדש, הנעלית לגמרי ממושג מוגבל של מעלה ומטה – קדושה נעלית כזו אינה יכולה להתבטא, ואפילו ברמז ובמשל, בגובה של מקום גשמי, שהוא מדוד ומוגבל.

ז. בקדש הקדשים "כולו בשוה"

ויש לציין בכך ענין נוסף, המתבטא בדיוק שבלשון הרמב"ם "כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל בשוה ועולה מן החיל לעזרת הנשים בשתים עשרה מעלות... ומהלך כל עזרת הנשים בשוה ועולה...", שבעליות ובמדרגות אין מדובר על גובה המקום כשלעצמו, אלא על דרכו של האדם ההולך ועולה.

ויש לומר, שהרמב"ם רומז בכך, שבכל דרגות הקדושה שהאדם "הולך" בהן מדרגה לדרגה, הרי זה באופן של "עולה", שנגרמת לאדם התעלות והתרוממות, עליו להתרומם ולעלות מדרגה לדרגה⁴⁷.

ואילו כאשר מגיעים לדרגה של קדש הקדשים, אין זה באופן שהאדם "הולך .. ועולה", שהוא ממשיך לעלות בעלייתו בקודש, אלא הוא מתבטל כולו במציאותו, "כולו בשוה"⁴⁸.

78והדבר קשור לבית המקדש שהוא "ושכנתי בתוכם"⁴⁹, כלומר, לדרגה של "קודש הקדשים" אשר במקדש הפרטי של כל יהודי, פנימיות דפנימיות הלב, דרגת ה"יחידה שבנפש"⁵⁰, שלגביה אין כל אפשרות של מדידה והגבלה, ועל־אחת־כמה־וכמה אין התפשטות ממנה, כנרמז⁵¹ בקוץ שעל היו"ד⁵², שמצד דרגה זו היהודי "מבטל ומסלק את עצמו ורצונו ליבטל אליו יתברך"⁵³, ובה הוא עצם ההתקשרות של היהודי לקדוש־ברוך־הוא, מעבר לכל הגדרה והגבלה, יחידה ליחדך, בדומה לכניסת הכהן הגדול, כשליח של "כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם", אחת בשנה לקודש הקדשים.