שיחה א

הערות

עמוד 131

1. 1. ספ"ג.
2. 2. ע"ד "עשה משה רבנו" (והבפועל – ע"י אלעזר הכהן) כי הוא "רבנו" והורה וציווה כו', ועד"ז הבפועל דפרה העשירית ע"י כהן אבל ההוראה והציווי ע"י יו"ח דדוד כי הוא המלך המשיח.
3. 3. פרה פ"ג מ"ה.
4. 4. משא"כ במשנה שלפעמים הובאו ענינים שאינם הלכה. – אבל ראה משנה אחרונה שם (שמתרץ למאי נפק"מ "מי עשאן"). ולהעיר מתיו"ט שם מ"ג (ד"ה וזורקו). וי"ל שידיעת מספר הפרות נפק"מ (בזמן בית שני) בההלכה (פרה שם מ"א) ד"מזין עליו .. מכל חטאות שהיו שם" (אלא שאם "לא מצאו משבע עושין משש כו' ומאחת" – שם מ"ה). – וברמב"ם ראה לקמן סוס"ב (ובהערה 25).
5. 5. יומא ה, ב. ועוד.
6. 6. וצ"ע וחיפוס מקורו דהרמב"ם. ולהעיר מאוה"ת שה"ש בתחלתו: וראיתי בספר א' שהעשירית תהי' לימות המשיח (ראה הערה 2). ולהעיר מכו"כ ענינים שהעשירי בימוה"מ (או ע"י משיח) – שירה העשירית, מנין העשירי דבנ"י וכו', כיבוש ארץ עשר אומות, עשר נימין דכינור דביהמ"ק וכו'. וראה מדרש מעשה תורה אות יו"ד. – ובקרית ספר (להמבי"ט) על הרמב"ם כאן, מוסיף (על ל' הרמב"ם – "והעשירית .. מהרה יגלה"): כנגד עשרה פסוקים שיש מתחלת פרשת פרה עד לחוקת עולם שהם בעניין עשיית הפרה.

עמוד 131

1. 7. אבל לכאורה דוחק, כי מאי קמ"ל שמלך המשיח יצווה שיקוים ציווי התורה לעשות פרה אדומה?
2. 8. משא"כ כשמוסיף הרמב"ם בפיה"מ (סנהדרין פ' חלק ד"ה וכת שני'), וכן באגרת תימן (וכ"ה גם במקור הערבי שם – ראה הוצאת קאפח) תפלה זו "מהרה יגלה". וראה בחיי ריש פרשתנו, שמונה עשר הפרות כו' ומסיים "עשירית עתיד לשרוף מלך המשיח במהרה בימינו". ולהעיר מרמב"ן פרשתנו (יט, טז בסופה) "ואנחנו בעונותינו טמאי הגלות כו' עד יערה עלינו כו' אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו".
3. 9. ראה פיה"מ סנהדרין שם (היסוד הי"ב) – בתרגום קאפח (משא"כ בפיה"מ לפנינו) – "ולהתפלל לבואו".
4. 10. בסו"ס אהבה. וראה הל' תפלה פ"ב ה"ג.
5. 11. ל' הרמב"ם שם פ"א ה"ד.
6. 12. פי"א־יב.
7. 13. או לפנ"ז – בהלכות תשובה פ"ט ה"ב.
8. 14. וינציאה (רפד. שי).
9. 15. שם מ"א.

עמוד 132

1. 16. ל' הרמב"ם בפיה"מ שם. ועד"ז בר"ש ורע"ב שם. רש"י יומא ד, רע"א.
2. 17. ראה מפרשי המשניות שם.
3. 18. ודין הנ"ל שבמשנה (שמזין מכל החטאות כו') הובא ברמב"ם לפנ"ז (פ"ב ה"ו).
4. 19. והוא ממשנה פרה ספ"ג ותוספתא שם ספ"ג.
5. 20. פרשתנו יט, ט.
6. 21. וכן על הכה"ג לפני יוהכ"פ (ראה פרה שם מ"א. יומא ח, א. וש"נ).
7. 22. אף שלכאורה ג"ז נכלל בו, כדיוק לשון הרמב"ם "מוכן ומוצנע" (וראה הערה הבאה) – ראה מפרשים למשנה פרה שם (וכן בפיה"מ להרמב"ם) שהיו מזין על הכה"ג וכהן השורף את הפרה מן האפר המוצנע (בחיל) למשמרת. וכ"ה בפרש"י יומא שבהערה 16. וראה בארוכה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ הרס"ג פרשה מה (קצא, א). אבל להעיר שבס' היד (הל' פרה אדומה פ"ב ה"ד ואילך. וכן בהל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ד) לא נזכר (בפירוש) שהוא מהאפר הנתון בחיל. וראה פרש"י עה"ת פרשתנו (יט, ט). תוי"ט שם ספ"ג. וראה ס' השיחות תשמ"ט ח"א (קה"ת תש"נ) ע' 343 הערה 10. וש"נ. ואכ"מ.

עמוד 133

1. 23. ולהעיר מלשון הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע קיג) שמצות פרה אדומה היא "שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו" (וכ"כ במנין המצות בריש ספר היד "להיות אפרה מוכן"). אבל שם הכוונה שיהי' מוכן (כלשונו בסהמ"צ שם) "לטהרת טומאת מת" (היינו השימוש בו בפועל, שזהו עיקר מטרת עשיית פרה אדומה); משא"כ החלק שמוצנע למשמרת, עיקר ענינו הוא – עצם מציאותו במקום מוצנע כו'.
2. 24. בסהמ"צ שלו שם*. – ולהעיר מפרש"י פרשתנו מר' משה הדרשן (בסוף פרשת פרה אדומה) "למשמרת, כמו שפשע העגל שמור לדורות".
3. 25. ועפ"ז נמצא, שלגבי החיוב ד"למשמרת" כל העשר פרות אדומות הן כמו חפצא אחת, שע"י כולם יש אפר פרה "למשמרת" תמיד [ויומתק עפ"ז טעם החיוב להזות על הכהן השורף את הפרה "מכל חטאות שהיו שם" (ורק אם לא מצאו מכולם מזין (עכ"פ) מאחת, כנ"ל הערה 4)]. ובזה יומתק (ע"ד הרמז) שמביא הרמב"ם גם מספר הפרות (ולא רק מתי נעשו כו') – כי בזה שהן עשר פרות, שהוא מספר (אחד) שלם, עשירי' אחת*, מודגש שכולן יחד הן חפצא אחת. ולהעיר מלשון הרמב"ם "והעשירית יעשה כו'" (ולא – "והמלך המשיח יעשה עשירית").
4. 26. ולהעיר ממחז"ל (במדב"ר פרשתנו פי"ט, ו (ובידי משה ופי' מהרז"ו שם). הובא גם בפרש"י יומא שבהערה 16) דאפר פרה של משה קיים לעולם. וראה תוי"ט פרה שם מ"ג. משנה אחרונה שם מ"ה. גו"א ושפ"ח לפרש"י פרשתנו (יט, ב). של"ה חלק תושב"כ דרוש לפ' פרה (שנט, ב). ועפ"ז יומתק זה שהרמב"ם הזכיר רק משה ועזרא (ולא כל אלה שעשו שאר הפרות, אף שנזכרו במשנה שם) – כי משה ועזרא מדגישים ענין הנצחיות, דמעשה ידי משה נצחיים (ראה סוטה ט, סע"א), וכנ"ל דאפר פרה שלו לא כלה – וראה לקו"ש חוקת חל"ג ע' 127 ואילך; ועזרא שקול כמשה (ראה סנהדרין כא, סע"ב). ולהעיר מרמב"ם הל' ביהב"ח (ספ"ו) שדוקא כיבוש וקידוש עזרא קדשה לעתיד לבא.
5. . וראה בביאור הרי"פ פערלא שם, שכוונת הרס"ג היא לחלק שנתון בחיל (כדחז"ל שעל חלק זה נאמר "למשמרת"). אלא ששם ביאר שזהו עיקר המצוה כי ממנו מזים על הכה"ג. ע"ש. וזה דוחק כמשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 447 ואילך. אבל ע"פ המבואר בפנים י"ל, שכוונת הרס"ג (גם) לחלק שנתון בחיל למשמרת (ולא לשימוש), שזהו ענין עיקרי בפרה אדומה, כבפנים. וראה גם ס' השיחות תשמ"ט שם בארוכה.
6. . להעיר מהראב"ע לשמות ג, טו. ס' הפרדס שער ב. ועוד.

עמוד 134

1. 27. פ"א ה"א־ב.
2. 28. לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 323. ע"ש באורך.
3. 29. שם ה"א.
4. 30. תרומה כה, ח. – ולא מן הפסוק "לשכנו תדרשו גו'", "והי' המקום אשר יבחר ה' גו'" (פ' ראה יב, ה. שם, יא) – ראה כס"מ לרמב"ם שם. לח"מ ריש הל' מלכים. לקו"ש שם ע' 317 ואילך ובהנסמן שם.
5. 31. ל' הרמב"ם הל' ביהב"ח שם ה"ד.
6. 32. וראה לעיל הערה 25 בסופה.
7. 33. עפ"ז יומתק שנקט הרמב"ם ל' "מהרה יגלה" (ולא – "יבוא"*) – כי** גילוי המשיח מורה על המצב ד"משיח ודאי", שזהו דוקא לאחרי בנין ביהמ"ק כו' (רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד), ומכיון שלעשיית האפר צ"ל ביהמ"ק (ראה רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ד ה"ה), הרי שבשביל עשיית האפר צ"ל "מהרה יגלה" דוקא.
8. . כלשון הרגיל בכ"מ ביאת המשיח. וכ"ה לשון הרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ו. הל' נזירות פ"ד הי"א. הל' מלכים רפי"א. פי"ב ה"ב. – משא"כ בהנסמן לעיל הערה 8. וי"ל שהוא ע"פ ל' חז"ל (סוכה נב, א) "משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו".
9. . ואולי מרמז בזה הרמב"ם לזה שאפרו של פרת משה קיים לעולם ולעת"ל יגלה האפר (ויקדשו (גם) ממנו כו') – ראה הנסמן בהערה 26.

עמוד 135

1. 34. וע"פ הנ"ל הערה 25 שכל הפרות הן כמו חפצא אחת – נמצא, שכל זמן שחסר אפר פרה מסוימת – חסר בה"למשמרת" של הפרות הקודמות. ואכ"מ.
2. 35. אבל להעיר שבדפוס רומי רמ ליתא. וכן ליתא במדרש הגדול פרשתנו יט, ט. קרית ספר על הרמב"ם כאן.
3. 36. פי"א ה"א.

עמוד 136

1. 37. ראה רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ב "חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם כו' ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה" (וראה שם ה"ד – נעתק לעיל סעיף א). וראה סהמ"צ להצ"צ שורש מצות התפלה בתחלתו (וש"נ).
2. 38. שזוהי מצות (ותוכן ענין) התפלה – בקשת צרכיו – כבהערה הקודמת.
3. 39. ומה שהודיע הלכה זו דוקא כאן בהל' פרה אדומה (ולא כשנזכר ביד ע"ד משיח בפעם הא') – כי בוחר במקום שיש שייכות בתוכן כו', כדלקמן סעיף ו.
4. 40. דוגמא לדבר – גם בפרש"י עה"ת (פשוטו של מקרא): אלה תולדת נח נח איש צדיק (ר"פ נח), ובפרש"י "הואיל והזכירו ספר בשבחו שנאמר (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה" – ומ"מ לא מצינו שבכל פעם שנזכר צדיק בתורה "ספר בשבחו"*! והתירוץ בפשטות – כי כוונת התורה (לשון הוראה) היא ללמדנו הנהגה זו, ולזה די לכתוב כן במקום אחד. וק"ל.
5. 41. ראה הנסמן בשוה"ג הא' להערה 33. ועוד.
6. . ראה השקו"ט במפרשי רש"י שם. לקו"ש [הנמתורגם] ח"ה ס"ע 37 ואילך. ואכ"מ.

עמוד 137

1. *. היינו שנוסף ע"ז שמצות פרה אדומה "מחייבת" גילוי המשיח (כנ"ל סוס"ג) – הרי תוכן המצוה עצמה שייך להגאולה.
2. 42. ראה ג"כ אוה"ת נ"ך ח"א ע' תקכג־ד. וראה לקו"ש חל"ג ע' 128.
3. 43. כהלשון "כולנו טמאי מתים" (ל' היראים סשכ"ה (בהשלם – סרע"ז). רדב"ז הל' בכורים פ"ה ה"ט. ב"ח יו"ד סשכ"ב. מג"א סתקס"א סק"ב. ובכ"מ). – וראה טיו"ד סשל"א "שהכל טמאים"; ראב"ד הל' נזירות (פ"ה הט"ו־יז) "והכהנים בזמן הזה טמאי מת הן". ועוד. וראה אנציקלופדי' תלמודית מע' אפר פרה בסופו (וש"נ). ועוד.
4. 44. ואתחנן ד, ד. וראה אדר"נ פל"ד, י.
5. 45. ובכמה ענינים נאמר מה לי קטלא פלגא מה (משיחת ז' מרחשון תשמ"ו) לי קטלא כולי' (ב"ק סה, א. ב"מ צה, רע"א. חולין לה, סע"ב. וש"נ).
6. 46. יחזקאל לו, כה.
7. 47. פרש"י עה"פ שם. חדא"ג מהרש"א יומא פה, ב. וראה לקו"ש חי"ז (ע' 192. שם ע' 196) – סיומים על מס' יומא.