136

המשיח, בהרגישו שללא זאת יש בו "חסר". מכך מובן, שכאשר מישהו המחכה לביאת המשיח מזכיר ענין הקשור למשיח, ואפילו בדרך אגב, אין הוא יכול לעבור על כך בשתיקה אלא מיד מתעוררים אצלו רגשי הצפיה למשיח, וזה נעשה צורך שלו³⁷, כך שהוא זקוק להתפלל על כך, ולומר תפלה להשלמת חסרונו³⁸ – שיזכה במהרה, בהקדם ומיד לביאת המשיח.

וזוהי כוונת הרמב"ם בכך שהוא (א) משבץ את התפלה "מהרה יגלה אכי"ר" בכלל, (ב) מוסיף את הבקשה "מהרה", (ג) משבץ תפלה זו דוקא שלא במקומה, בהלכות פרה אדומה – בכך מדגיש הרמב"ם את ההלכה, עד כמה צריך יהודי להיות "מחכה לביאתו", שאף כאשר הענין של משיח מופיע בדרך אגב, בענין אחר³⁹, מיד צריכה להתעורר אצל היהודי תפלה "מהרה יגלה אכי"ר"!

וכמובן, אין מקום לשאול: מדוע מוסיף הרמב"ם תפלה זו – "מהרה יגלה אכי"ר" – דוקא בהלכות פרה אדומה, ולא בכל פעם שבו מוזכר המשיח בספר היד החזקה? – כי, כאמור לעיל, הרמב"ם הוא ספר הלכה, שמטרתו להודיע את הלכות התורה. וכך בעניננו: הרמב"ם מוסיף תפלה זו כאן לא כפרט בהנהגת הרמב"ם – שאז יש מקום לשאלה זו – אלא כדי לקבוע וללמד את ההלכה שבכך. ולכן הוא נוהג כך פעם אחת, כשם שכל הלכה בספר היד החזקה מופיעה פעם אחת בלבד⁴⁰.

ו. גאולה – טהרה מטומאת המת

כל עניני התורה מדוייקים לחלוטין. ויש לומר, שהעובדה שהרמב"ם מלמד הלכה זו, על אופן החובה להיות "מחכה לביאתו", דוקא בהלכות פרה אדומה, למרות שענין המשיח מוזכר ברמב"ם כבר לפני פרה אדומה⁴¹, וגם שם בדרך