195
ובפרט אַז איצטער איז מוצאי שבת קודש, זמן פון סעודתא דדוד מלכא
משיחא13 (וואָס קומט נאָך דעם זמן פון רעוא דרעוין בשבת14),
און במיוחד — מוצאי פון שבת הגדול עשירי בניסן, ווען ס'איז געווען דער "משכו וקחו לכם"15,
און מ'גייט דערפון גלייך אַריין אין דעם יום ראשון, און "ביום עשתי עשר יום"16 בניסן, וואָס דעמולט ווערט אויפגעטאָן בדוגמא פון "אותו17 יום נטל עשר עטרות"18 בראש חודש ניסן (וועלכער איז דאַמאָלס אויך געווען ביום ראשון), און דערצו (ביום עשתי עשר — אחד עשר19 בניסן20) — עטרה על גבי (עשר עטרות) עטרה21 ועל העטרות, נוסף צו דעם וואָס ער איז אַ המשך צו אַלע עשר עטרות,
און די ימים שלימים (פון חודש ניסן), און נאָכמער — שלימות העכער פון שלי-מות (עטרה על גבי עטרה)22 — ווערן די הכנה קרובה ומתאימה ובתכלית השלימות (און שלימות על גבי שלימות) צו דער גאולה האמיתית והשלימה, און מ'גרייט זיך שוין גלייך איצטער צו "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים"23, און דערנאָך בעתו ובזמנו — "ונאכל שם" בפועל, בבית המקדש השלישי, מקדש אד' כוננו ידיך24.
אמן כן יהי רצון25.
[לאחרי שא' מהרבנים בירך כ"ק אדמו"ר שליט"א בברכת כהנים — אמר: עס זאָל זיין אַ פריילעכע וואָך26].
הערות
- 13. סידור האריז"ל (לר"ש מרשקוב).
- 14. ראה זח"ב פח, סע"ב. המשך תרס"ו בסופו (ע' תקמה).
- 15. בא יב, כא — בעשור לחודש (שם, ג).
- 16. נשא ז, עב.
- 17. שבת פז, ב. וכ"ה בתו"כ ר"פ שמיני. פרש"י שם. נשא ז, יב (מסדר עולם (רבא — פ"ז)).
- 18. שעטרה הראשונה היא "ראשון למעשה בראשית", והאחרונה — "ראשון לחדשים". ושניהם (הכוללים כל העטרות ביניהם) שייכים גם ליום ראשון זה (י"א ניסן), שהוא ראשון למע"ב, וראשון לחדשים (חודש ניסן) [וראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 335 ואילך, ביאור השייכות דעטרה הראשונה ועטרה האחרונה לענין המשכן (תוכן של שאר העטרות)]. וגם הענין ד"ראשון לנשיאים" שבר"ח ניסן — יש לומר, שבכל יום, הנשיא של יום זה הוא ה"ראשון", ה"שער" שעל ידו נמשכים כל הענינים, גם דהנשיאים שלפניו ושלאחריו. ועד"ז י"ל בנוגע לשאר העטרות.
- 19. ראה בארוכה השיחה בהתוועדות ביום (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 389 ואילך) — שענין אחד עשר מורה (על דרגא שלמעלה מע"ס, ו)על זה שלמעלה מכל גדר התחלקות, וכדי לא להכנס לשקו"ט קראו "אחד עשר" — שרק מציין שבא לאחר עשר.
- 20. שענינו "נסי נסים" (ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י. וראה סה"ש שם ע' 370 ואילך) — כתר ועטרה שלמעלה ממדידה והגבלה.
- 21. ויש לומר, שנשיאים מלשון התנשאות (דוגמת מלוכה) הם בחינת עטרה. ובהם גופא — מעלה מיוחדת בהנשיא דיום האחד עשר, כמבואר במ"א.
- 22. עד לזה שלמעלה מכל גדר ותואר של שלימות (ראה השיחה ביום — סה"ש שם ע' 389 ואילך).
- 23. הגדה של פסח ברכת "אשר גאלנו", מפסחים קטז, ב במשנה.
- 24. בשלח טו, יז ובפרש"י.
- 25. ראה רמב"ם (הל' פרה אדומה ספ"ג. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 135 ואילך) שצ"ל אכי"ר בקשר לגאולה.
- 26. שמחה — בטול ההגבלה ביום א' ביום ב'.
משנה תורה, הלכות פרה אדומה ג׳ - הטקסט מספריא
אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אלא מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע"ג כבש זה:
כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ"ג אומרים לו אישי כ"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:
נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:
אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.