133
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"מוכן ומוצנע23, ובלשון הרס"ג24 "ופרה למשמרת בתדר", שהרי זוהי משמעות המושג "למשמרת", שהדבר שמור באופן שהוא קיים תמיד. יוצא מכך, שלא זו בלבד שהציווי "למשמרת" מחייב שמכל פרה אדומה יצניעו חלק מאפרה למשמרת, כשם שצריך לקחת חלק מאפר זה לכהנים וחלק ממנו לכל ישראל – אלא שזוהי גם חובה כללית ותמידית25, שצריך תמיד להיות אפר פרה אדומה מוצנע "למשמרת".
ג. פירוט הפרות – הוכחה לקיום תמידי של "למשמרת"
לפי זה יש לומר שזוהי כוונת הרמב"ם בכתבו אודות "תשע הפרות" שנעשו מתקופת משה ועד חורבן הבית השני:
לאחר שהרמב"ם מציין את החובה להצניע מאפר הפרה "למשמרת", שהיא חובה תמידית, כאמור לעיל – רוצה הרמב"ם לחזק את דבריו בהדגשתו שקיימו חובה זו במשך כל הדורות, ולכן הוא מביא את דברי המשנה על תשע הפרות, שמהם רואים, שתמיד היה אפר פרה אדומה26, כפי שהוא
הערות
- 23. ולהעיר מלשון הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע קיג) שמצות פרה אדומה היא "שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו" (וכ"כ במנין המצות בריש ספר היד "להיות אפרה מוכן"). אבל שם הכוונה שיהי' מוכן (כלשונו בסהמ"צ שם) "לטהרת טומאת מת" (היינו השימוש בו בפועל, שזהו עיקר מטרת עשיית פרה אדומה); משא"כ החלק שמוצנע למשמרת, עיקר ענינו הוא – עצם מציאותו במקום מוצנע כו'.
- 24. בסהמ"צ שלו שם*. – ולהעיר מפרש"י פרשתנו מר' משה הדרשן (בסוף פרשת פרה אדומה) "למשמרת, כמו שפשע העגל שמור לדורות".
- 25. ועפ"ז נמצא, שלגבי החיוב ד"למשמרת" כל העשר פרות אדומות הן כמו חפצא אחת, שע"י כולם יש אפר פרה "למשמרת" תמיד [ויומתק עפ"ז טעם החיוב להזות על הכהן השורף את הפרה "מכל חטאות שהיו שם" (ורק אם לא מצאו מכולם מזין (עכ"פ) מאחת, כנ"ל הערה 4)]. ובזה יומתק (ע"ד הרמז) שמביא הרמב"ם גם מספר הפרות (ולא רק מתי נעשו כו') – כי בזה שהן עשר פרות, שהוא מספר (אחד) שלם, עשירי' אחת*, מודגש שכולן יחד הן חפצא אחת. ולהעיר מלשון הרמב"ם "והעשירית יעשה כו'" (ולא – "והמלך המשיח יעשה עשירית").
- 26. ולהעיר ממחז"ל (במדב"ר פרשתנו פי"ט, ו (ובידי משה ופי' מהרז"ו שם). הובא גם בפרש"י יומא שבהערה 16) דאפר פרה של משה קיים לעולם. וראה תוי"ט פרה שם מ"ג. משנה אחרונה שם מ"ה. גו"א ושפ"ח לפרש"י פרשתנו (יט, ב). של"ה חלק תושב"כ דרוש לפ' פרה (שנט, ב). ועפ"ז יומתק זה שהרמב"ם הזכיר רק משה ועזרא (ולא כל אלה שעשו שאר הפרות, אף שנזכרו במשנה שם) – כי משה ועזרא מדגישים ענין הנצחיות, דמעשה ידי משה נצחיים (ראה סוטה ט, סע"א), וכנ"ל דאפר פרה שלו לא כלה – וראה לקו"ש חוקת חל"ג ע' 127 ואילך; ועזרא שקול כמשה (ראה סנהדרין כא, סע"ב). ולהעיר מרמב"ם הל' ביהב"ח (ספ"ו) שדוקא כיבוש וקידוש עזרא קדשה לעתיד לבא.
- . וראה בביאור הרי"פ פערלא שם, שכוונת הרס"ג היא לחלק שנתון בחיל (כדחז"ל שעל חלק זה נאמר "למשמרת"). אלא ששם ביאר שזהו עיקר המצוה כי ממנו מזים על הכה"ג. ע"ש. וזה דוחק כמשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 447 ואילך. אבל ע"פ המבואר בפנים י"ל, שכוונת הרס"ג (גם) לחלק שנתון בחיל למשמרת (ולא לשימוש), שזהו ענין עיקרי בפרה אדומה, כבפנים. וראה גם ס' השיחות תשמ"ט שם בארוכה.
- . להעיר מהראב"ע לשמות ג, טו. ס' הפרדס שער ב. ועוד.
ספר המצוות, מצוות עשה קי״ג - הטקסט מספריא
היא שצונו לעשות פרה אדומה כדי שיהיה אפרה מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת כמו שאמר והיתה לעדת בני ישראל. וכבר התבארו דיני מצוה זו במסכת פרה. (זאת חקת התורה, טהרה הלכות פרה אדומה בט"ו פרקים):
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לח ‹ בלק ‹ שיחה ב ‹ 96 לקו"ש חכ"ח ע' 133
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

