שיחה ב

238שיחה ב

א. "ומשחת בו"

מן הפסוק¹ "ומשחת בו את אהל מועד..." מצטט רש"י את המילים "ומשחת בו", ומפרש: "כל המשיחות כמין כ"ף יוונית² חוץ משל מלכים שהן כמין נזר".

המקור לפירוש רש"י על אופני המשיחה הוא במסכת הוריות³ ובמסכת כריתות⁴, ואלה דברי הגמרא שם (ב"הוריות"): "מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים כמין כי, מאי כמין כי, אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יווני"⁵.

אך יחד עם זאת משנה רש"י בפירושו, לעומת דברי הגמרא, במספר פרטים: א) רש"י אומר "כל המשיחות", ולא רק משיחת כהנים כנאמר בגמרא. ב) רש"י מקדים ומציין את "כל המשיחות" לפני משיחת המלכים. ג) יותר מכך: אפילו לאחר מכן, אין רש"י מביא את ענין משיחת המלכים כדין בפני עצמו, כבגמרא, אלא מציין זאת כפרט היוצא מן הכלל של "כל המשיחות" – "חוץ משל מלכים".

ב

הגורם להבדלים אלו מובן בפשטות: רש"י מפרש כאן, בפירושו על התורה, את פשוטו של מקרא, ובפסוקים אלו מדובר על משיחות מסוגים רבים: משיחת המשכן ואהרן והכלים⁶, וכן על משיחת אהרן ובניו⁷, אך משיחת מלכים אינה מוזכרת כאן. ולכן מפרש רש"י: "כל המשיחות – שעליהן מדובר בפסוקים אלו – כמין כ"ף יוונית – חוץ משל מלכים (שאינה מוזכרת בפסוקים אלו) שהן כמין נזר".

אך לפי זה אין מובן: הרי כללו של רש"י בפירושו על התורה הוא, שאין הוא ספר הלכות, אלא "אני⁸ לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", ואם כך, מדוע צריך רש"י בכלל להוסיף כאן את הענין "חוץ משל מלכים...", כאשר בפרשה זו, וכן בפסוקים ובפרשות שלפני כן, אין מוזכרת כלל⁹ משיחת המלכים?

ב. אופני המשיחה

לגבי אופן המשיחה כבר פירש רש"י בפרשה הקודמת, פרשת תצוה, מספר פעמים:

238על הפסוק¹⁰ "ורקיקי מצות משוחים בשמן" אומר רש"י "אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יוונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו". מספר פסוקים לאחר מכן¹¹, לגבי משיחת אהרן, אומר רש"י "אף משיחה זו היא כמין כ"י (נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו)", ולאחר מכן, בפסוק העוסק במשיחת המזבח¹², אומר רש"י "וכל המשיחות כמין כ"ף יוונית".

ההסבר הפשוט לכך שרש"י אומר בפסוק השני, העוסק במשיחת אהרן, "אף משיחה זו כמין כ"י", הוא משום שענין זה מופיע כהמשך לפסוק הקודם, העוסק במשיחת רקיקי המצות, אשר נעשתה כך. אך לפי זה יש להבין: מדוע משנה רש"י בפסוק השלישי, העוסק במשיחת המזבח, ומציין שם את הכלל "וכל המשיחות", ולא מסתפק בפירוש הכתוב במילים "אף משיחה זו כמין כ"ף יוונית", כפי שהוא מפרש על משיחת אהרן שלפני כן?

לכאורה, יש לומר, שההבדל הוא: משיחת הרקיקין ומשיחת אהרן הן שתי משיחות שונות לחלוטין: משיחת רקיקי המצות נעשית בשמן זית, והיא פרט בהקרבת קרבן¹³. ואילו משיחת אהרן נעשית בשמן המשחה¹⁴, והיא אחת הפעולות הנדרשות למען "וקדשת .. לכהן"¹⁵.

יותר מכך: עצם המשמעות של "משיחה", שונה בענין של "משיחת משכן וכהנים ומלכים" מאשר במשיחת רקיקין, כפי שמפרש רש"י בפרשתנו¹⁶, שלגבי "משיחת משכן וכהנים ומלכים" ענין המשיחה "מתורגם לשון ריבוי .. גדולה", ואילו לגבי "רקיקין משוחין" וכדומה הרי "לשון ארמית בהן כלשון עברית"¹⁷.

ואילו המשיחה השלישית המוזכרת בפסוקים, משיחת המזבח, אינה מסוג שונה מאשר משיחת אהרן המופיעה לפני כן – גם משיחה זו נעשית, כפי שמקדים ומציין רש"י¹⁸, בשמן המשחה, והיא למען "לקדשו"¹⁹.

ולכן מדגיש רש"י דוקא לגבי משיחת אהרן ש"אף משיחה זו...": הדגשת הריבוי "אף" אינה משום שמדובר כאן על משיחת מציאות אחרת – אהרן ולא הרקיקין, אלא משום שזהו סוג שונה של משיחה לגדולה, שבלי 239להתחשב בכך שזהו סוג אחר של משיחה, הרי "אף משיחה זו כמין כ"ף יוונית".

לעומת זאת, לגבי משיחת המזבח בשמן המשחה, שהיא מאותו סוג כמשיחת אהרן, אין צריך רש"י להדגיש "אף משיחה זו".

ג. אופן משיחת רקיקי המצות – סתירה

בפירוש רש"י?

אך יש להבין – לכאורה, פירוש רש"י על משיחת רקיקי מצות בפרשת תצוה סותר לפירושו בפרשת ויקרא²⁰:

בפרשת תצוה אומר רש"י בפשטות, שלמרות שמשיחת רקיקי מצות היא סוג אחר של משיחה, בכל זאת היא נעשית באותו אופן כמשיחות בשמן המשחה,

ועד כדי כך שאף את האופן של משיחת אהרן מדמה רש"י¹¹ למשיחת הרקיקין ("אף משיחה זו"). וכן הוא מתבטא לאחר מכן¹² בלשון כללית "כל המשיחות כמין כ"ף יוונית", ומכך שאין הוא מפרט, מובן²¹, שבדבריו "כל המשיחות" הוא מתכוון, כפשוטו, לכל המשיחות, ולפחות לכל אלו שנלמדו עד כה, כולל משיחת רקיקי המצות.

לעומת זאת, בפרשת ויקרא, על המילים "רקיקי מצות משוחים בשמן", הנאמרות לגבי קרבן מנחה, מביא רש"י שתי דעות בענין אופן המשיחה²² – "יש אומרים מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג .. ויש אומרים מושחן כמין כף יוונית". כלומר, לפי הדעה הראשונה²³ המובאת בפירוש רש"י, הרי אופן משיחת הרקיקין, שהיא סוג משיחה שונה, אכן אינו כאופן המשיחות האחרות, אשר בשמן המשחה²⁴, ודבריו אלו שונים מדבריו בפרשת תצוה, ששם מציין רש"י רק²⁵ דעה אחת²⁶ באופן סתמי.

240ד. "כמין כ"ף יוונית"

כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר את השאלה שהוזכרה לעיל, לגבי כל פירושי רש"י שדלעיל: פירוש רש"י על התורה אינו ספר הלכות. ואין מובן, מדוע חשוב לציין בפשוטו של מקרא באיזה אופן נעשו המשיחות?

אף אם נמצא סיבה לצורך של רש"י לפרש לבן החמש למקרא את אופן המשיחה, אין מובן כלל, מדוע צריך רש"י להאריך בכך ולכתוב שהמשיחה היא "כמין כ"ף יוונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו", ואינו מציין בקצרה שהמשיחה היא כ"נו"ן שלנו"²⁷!

יותר מכך: בפירושיו בהמשך, כאשר שב רש"י ומזכיר את צורת המשיחה, הוא מתבטא תמיד בביטוי "כמין כ"ף יוונית", בלי להזכיר שהיא "כנו"ן שלנו". ותמוה: אף אם רש"י צריך לציין שצורת המשיחה היא "כמין כ"ף יוונית", הרי, לאחר שכבר פירט זאת פעם אחת, מתאים יותר שכאשר הוא מזכיר שוב את צורת המשיחה בפעמים הבאות, הוא יתייחס למסקנה – כצורת "נו"ן", ובמיוחד כאשר דוקא צורה זו ידועה ומובנת לבן החמש למקרא. ואילו למעשה מוסיף רש"י רק בפעם הראשונה את ההסבר "כנו"ן שלנו", ולאחר מכן, בכל פעם, כאשר מזכיר את צורת המשיחה, הוא אומר רק "כמין כ"ף יונית"!

ה. ליבון הגירסא בענין זה בגמרא וברש"י

הדברים יובנו לאחר ליבון הגירסא הנכונה של המילים העוסקות בנושא "כ"ף יוונית" בפירוש רש"י:

במסכת כריתות⁴ אומרת הגמרא, על משיחת הכהנים: "כמין כי .. כמין כי יווני". במסכת הוריות³ הגירסא בגמרות שבידינו היא (כדלעיל בסעיף א): "כמין כ"ף יווני", ובכתב יד²⁸ של מסכת הוריות, הגירסא היא "כי יווני", כבמסכת כריתות. במסכת מנחות, לגבי משיחת הרקיקין, נאמר במשנה²⁹ "כמין כי", ובגמרא³⁰ מפרשים זאת "כמין כי יווני"³¹.

241בפירוש רש"י על התורה אנו מוצאים נוסחאות רבות. בפירושי רש"י אשר בחומשים המודפסים, מופיע בדברי רש"י בפירוש הראשון ובפירוש השלישי שהוזכרו לעיל בפרשת תצוה, וכן בפירוש שבפרשתנו ובפרשת ויקרא, הביטוי "כמין כ"ף יוונית", ואילו בפירוש השני שלעיל, על משיחת אהרן, מופיע הביטוי "כמין כ"י".

אך בכתבי יד של פירוש רש"י, וכן בדפוס הראשון והשני של פירושו, יש הבדלים רבים, וברובם שראיתי, הרי הגירסא המופיעה בפרשתנו, ובשני הפירושים האחרונים שהוזכרו לעיל בפרשת תצוה ובפרשת ויקרא, היא – "כמין כי"³². ובפירוש הראשון שהוזכר לעיל בפרשת תצוה נאמר "כמין כי יוונית" (ובחלק מכתבי היד מבואר לאחר מכן "פירושו כמין כ"ף יוונית")³³.

כפי שמובן בפשטות, הרי משמעות פירוש רש"י "כמין כי" היא בדיוק כדברי הגמרא, שהכוונה היא, כפי שמבארת הגמרא עצמה מאוחר יותר, "כמין כי יווני"³⁴ – כאות "כי" בלשון היוונית³⁵.

אך לפי זה נדרש הסבר (לפי רוב הנוסחאות שבכתבי היד שדלעיל – "כמין כי"): אם הגמרא אינה מסתפקת במילים "כמין כי", ומבארת בכל מקום מהי משמעותן, הרי על־אחת־כמה־וכמה, שרש"י בפירושו על התורה, המיועד לבן חמש למקרא, לא היה צריך להסתפק ולציין רק את המילים "כמין כי"!

וקשה לומר, שרש"י מסתמך בכל המקומות, שבהם הוא אומר "כמין כי", על כך שפירש בפעם הראשונה, שהמשמעות היא "כמין כי יוונית העשויה כנו"ן שלנו", וכדומה, אלא הוא היה צריך להוסיף בכל מקום את המלה (האחת) "יוונית" – "כי יוונית" – כדי להבהיר שזוהי אות בלשון היוונית.

ולכן נראה לומר, שבמקומות שבהם 242מוצאים בפירוש רש"י על התורה את הגירסא "כמין כי", הרי המלה "כי" אינה ציטוט של לשון הגמרא, כאשר הכוונה היא לאות בשם "כי", אלא אלה הם ראשי תיבות, ובמקומות אלה צריך להיות כתוב כבדפוסים שלפנינו, "כמין כ"י"³⁵, עם סימן של "גרשיים", לציון ראשי תיבות. כלומר: "כ"ף יוונית", כפי שמפרש רש"י בפירושו הראשון בפרשת תצוה³⁶.

בפשטות יש לומר, שהגרשיים שבמלה "כ"י" מציינות שזהו שם של אות. אך לפי האמור לעיל, ובמיוחד ביודענו שרש"י לא בא לסתום אלא לפרש, נראה לומר, שהגרשיים מציינות בפשטות סימן של ראשי תיבות, כדלעיל.

לפי זה "יוצאים נשכרים", ואין צורך להרבות בהסברים על שינויי הנוסחאות וטעויות המעתיקים וכו', ולומר, שהם החסירו או הוסיפו את המלה "יווני", או שבמקום פ"א סופית הם כתבו יו"ד – "כ"י" במקום "כף".

ו. כ"ף – תחילת המלה "כהן"

לפי זה, שרש"י מציין בכל פעם "כף יוונית", יש לומר, שכוונתו במילים אלו איננה לתאר את צורת האות³⁷, כי רוב האנשים אינם בקיאים בלשון היוונית³⁸, אלא, בכוונתו להבהיר שצורת ואופן המשיחה קשורים לאות כ"ף שלנו.

ההסבר לכך הוא: אברבנאל³⁹ מבאר את הטעם לכך שמשיחת אהרן נעשית "כמין כ"ף יוונית", שזהו רמז לכך "שהוא אשר בחר השם לכהן, כי הכ"ף היא ראשונה לאותיות כהן".

ויש לומר: אף רש"י סובר, עוד לפניו, שהטעם לכך שהמשיחה היא "כמין כ"ף יוונית", הוא משום שכ"ף היא האות הראשונה במלה "כהן".

ואין להקשות כיצד אפשר לומר בפשוטו של מקרא – א) שרש"י מתכוון לראשי תיבות, ב) וזאת, באופן שראשי התיבות (האות הראשונה במלה בלשון 243הקודש) באים בצורת אות בלשון היוונית! ג) שאת כל זאת אין רש"י מציין במפורש, אלא הוא מסתמך על כך שדבר זה יובן מאליו, גם על ידי בן חמש למקרא! –

כי רש"י כבר הדגיש לפני כן בפירושו, בפרשת בראשית⁴⁰, שגם בפשוטו של מקרא משתמשת התורה באמצעי של ראשי תיבות. רש"י מבאר שם את המלה "שמים" באופנים שונים של ראשי תיבות ("שא מים, שם מים, אש ומים"), והוא מפרש זאת בפשוטו של מקרא, ולא לאחר הקדמה שאלה הם "מדרשי אגדה". ואם כך, כבר ידוע לנו שאותיות יכולות להביע ראשי תיבות. ולכן, כאשר רש"י מציין ענין הקשור לאות, מובן שייתכן שהענין קשור לראשי תיבות.

וכן אין קשה הדבר, שהתורה משתמשת באות שאינה בלשון הקודש. כי גם את זאת כבר הסביר רש"י⁴¹: על המלה "ולטוטפות" מפרש רש"י "טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים". כלומר, התורה מכנה את התפלין בשם המתבסס על מילים משתי שפות שונות⁴².

ז. כל המשיחות קשורות לכהונה

אך, לכאורה, ביאור זה אינו מתקבל, כי רש"י אומר פירוש זה, שהמשיחה היא "כמין כ"ף יוונית", לא רק לגבי משיחת אהרן – שהוא כהן, אלא גם על משיחת המשכן וכליו. ויותר מכך: הפעם הראשונה שרש"י אומר זאת היא דוקא לגבי משיחת רקיקין, כדלעיל, ועל משיחת אהרן מתבטא רש"י, כדלעיל, "אף משיחה זו כמין כ"י", וכיצד ייתכן אפוא להסביר את פירוש רש"י, שבאומרו שהמשיחה היא "כמין כ"ף יוונית", כוונתו היא לתחילת המלה כהן, שהרי במקומות שהוא מציין זאת אין מדובר על כהן!

ויש לומר, שבכך שרש"י מציין לגבי כל המשיחות הללו, שהן נעשות "כמין כ"ף יוונית", כפי שהוא מדגיש לאחר מכן בפירושו בפרשת תצוה, וכן בפרשתנו, שכל המשיחות הן כמין כ"ף יוונית⁴³ – כוונתו היא להשמיענו, שמהות המשיחה בכל המקרים הללו קשורה לענין הכהונה, ולאו דוקא לכהן.

243ח. רקיקי המילואים – "לקדש אותם לכהן לי"

ההסבר לכך הוא:

רקיקי המצות שבפרשת תצוה הם חלק מקרבנות המילואים, שתכליתם, כנאמר שם: "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי⁴⁴ לקח... ולחם... ורקיקי מצות משוחים בשמן...", שעל ידי קרבנות המילואים "נתמלאו ידיהם (של אהרן ובניו) ונתקדשו לכהונה"⁴⁵. ולכן מדגיש רש"י, שמשיחת הרקיקין היתה "כמין כ"ף יוונית", כי המשיחה היא כחלק מענין המילואים המביא לידי "לקדש אותם לכהן לי".

כלומר: משיחת הרקיקין של המילואים אינה רק אחת הפעולות בהכנת רקיקי המצות להיות ראויים לקרבן (כדלעיל בסעיף ב), אלא המשיחה עצמה היא חלק מתהליך המילואים המביא לידי "לקדש אותם לכהן לי"⁴⁶.

בכך מובן בפשטות מדוע בפרשת תצוה מסתפק רש"י בדעה הקובעת באופן סתמי שרקיקי המצות נמשחו כמין כ"ף יוונית, ואילו בפרשת ויקרא הוא מביא שתי דעות –

כי לפי פשוטו של מקרא אלה הם שני ענינים שונים:

בפרשת תצוה, כאשר מדובר על המילואים, הרי גם משיחת הרקיקין היא חלק מענין המילואים, המביא לידי קדושת כהונת אהרן, כדלעיל, ולכן המשיחה היא "כמין כ"ף יוונית".

לעומת זאת בפרשת ויקרא, כאשר מדובר על קרבן מנחה מאפה תנור, אין הענין קשור לכהונה, אלא המשיחה היא פרט בעשיית הקרבן, ולכן יש מקום, בפשוטו של מקרא, לשתי הדעות, ויותר מכך – שקולין הן^*.

ט. כ"ף – "כהונה" ולא רק "כהן"

אך עדיין אין מובן לגבי משיחת המשכן וכליו – מהו הקשר שבין משיחות אלו, דוקא לענין של "כהן", כפי שמתבטא בראשי התיבות של "כ"ף יוונית", כדלעיל⁴⁷?

244ויש להסביר על כך: לפי רש"י כ"ף יוונית אינה דוקא תחילת המלה "כהן", כשם התואר המתייחס רק לאהרן ולבניו, כפי שמובן בפשטות מדברי אברבנאל, אלא, כאמור לעיל, של המלה "כהונה" באופן כללי – שירות הכהונה. כלומר, גם משמעות משיחת אהרן אינה רק שהם נעשים בכך כהנים, אלא, כלשון הפסוק, "וקדשת אותם לכהן לי", שהמשיחה גורמת לקדושה המביאה אותם לידי שררה⁴⁸ ושירות (ועבודה⁴⁹) של כהונה⁵⁰.

ולפי זה מובן הקשר של משיחת המשכן וכליו ל"כ"ף יוונית" – שמסמלת את תחילת המלה "כהונה": כשם שמשיחת אהרן ובניו מקדשת אותם להיות ראויים לשירות ולעבודה, כך גם לגבי המשכן וכליו: משיחת המשכן וכליו קידשה אותם להיות ראויים לבצע בהם ובאמצעותם את העבודה והשירות⁵¹.

י. אופן משיחת המלכים – "כמין נזר"

לפי כל האמור לעיל מובנים גם דברי רש"י בפרשתנו: "כל המשיחות כמין כ"ף יוונית חוץ משל מלכים שהם כמין נזר":

רש"י אומר את הכלל "כל המשיחות כמין כ"ף יוונית", למרות שפירוש רש"י על התורה אינו ספר הלכות, משום שבכך מודגש ומובן כיצד שמן המשחה הוא "שמן משחת קודש יהיה"⁵² – שהמשיחה גורמת לקדושה. היכן רואים שזוהי מהות שמן המשחה, על כך אומר רש"י "כל המשיחות (של שמן המשחה) כמין כ"ף יוונית", ודבר זה מוכיח, כדלעיל, שהמשיחה מקדשת את הנמשחים להיות ראויים לשירות הכהונה.

וכהוכחה לענין זה, שאופן המשיחה 245– "כמין כ"ף יוונית" – קשור לתכלית המשיחה, לכהונה, מוסיף רש"י ראיה, שבענין שאינו קשור לכהונה אין המשיחה נעשית באופן זה – "חוץ משל מלכים שהן כמין נזר": משיחת מלכים, שאיננה קשורה לכהונה, אינה נעשית "כמין כ"ף יוונית", אלא באופן המתאים למהות המלוכה – "כמין נזר"⁵³.

וביתר פשטות יש לומר: בפירושי רש"י שבפסוקים אשר בפרשתנו מוזכרת, בנוסף לאמור לעיל, משיחת המלכים מספר פעמים⁵⁴, למרות שבפסוקים אלו אין מדובר כלל על מלך. וההסבר לכך הוא: כיון שפרשתנו עוסקת בעשיית שמן המשחה "לדורותיכם"⁵⁵, ו"לדורות" השתמשו בשמן המשחה גם למשיחת מלכים⁵⁶, לכן יש לומר, שבפסוקים אלו מופיעים לפחות ברמז ענינים הקשורים למשיחת מלכים, ולכן מזכיר כאן רש"י מספר פעמים נושא זה⁵⁷.

וכך גם בפירוש רש"י זה: כאשר רש"י אומר "כל המשיחות כמין כ"ף יוונית" כדי לציין שאופן זה של משיחה מתאים יותר לתכלית המשיחה, הוא כבר מבהיר, שגם משיחת המלכים נעשית באופן המתאים לענין המלוכה: "חוץ משל מלכים שהן כמין נזר", כפי שהוסבר לעיל⁵⁸.

יא. שמן המשחה מבטל את טומאת יוון

מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

246לכאורה אין מובן: אמנם, התורה יכולה להשתמש גם באות מן הלשון היוונית כראשי תיבות של מלה בלשון הקודש, כדלעיל, אך מדוע משתמשת התורה בלשון היוונית דוקא בענין זה?

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא: ידוע⁵⁹ ההסבר בפנימיות למאמר חז"ל⁶⁰ שה"יוונים .. טמאו כל השמנים שבהיכל", שהשמנים שבהיכל מסמלים את החכמה של הקדושה, כי שמן הוא בחינת חכמה⁶¹, והיוונים – המסמלים את החכמה דלעומת זה – מתנגדים לחכמה של הקדושה, וטמאו ר"ל את השמן שבהיכל.

והביטול של קליפת יוון הוא באמצעות "פך השמן" אשר חתום "בחותמו של כהן גדול": "פך השמן" מסמל את "שמן משחת קודש"⁶², שזוהי הדרגה של "קודש" אשר מעל החכמה אשר בסדר ההשתלשלות בעולם⁶³, ולכן, לא זו בלבד שקליפת יוון אינה יכולה לנצח שמן זה, אלא להיפך, "שמן משחת קודש" מנצח ומבטל לחלוטין את קליפת יוון.

וזהו ההסבר לכך שהמשיחה בשמן המשחה נעשית "כמין כ"ף יוונית" – כדי לרמוז, ששמן המשחה מעניק את הכוח לבטל את קליפת יוון, עד אשר לא זו בלבד שיוון לא תתנגד לקדושה, אלא להיפך – הלשון היוונית עצמה תיהפך ותשמש לקדושה – הכ"ף היוונית מתארת וקובעת את אופן המשיחה, המבטאת את המשכת הקדושה, כדלעיל. ויותר מכך, יש כאן הקדמת רפואה (המשיחה) למכה (גזירות מלכות יוון הרשעה). ויותר מכך: יפת אלקים ליפת .. יהא באהלי שם – כתיבת השפה והאותיות היווניות הנאות צריכה להיות בספרי הקדושה של ישראל⁶⁴.

יב. מהות שמן המשחה תתגלה בשלמות לעתיד לבוא

לפי הסבר זה יובן גם הטעם בפנימיות הענינים לכך שהמשיחה היא 247דוקא "כמין כ"ף יוונית", כי האות כ"ף רומזת לספירת הכתר, כידוע⁶⁵. הכוח לברר ולזכך את הלשון היוונית, ולהופכה לקדושה, נובעת, כדלעיל, מדרגת הכתר שלמעלה מסדר ההשתלשלות בעולם.

וענין זה, ש"שמן משחת קודש" מברר ומזכך את הלשון היוונית, יהיה בגלוי ובשלמות לעתיד לבוא, שאז יתבררו ויזדככו גם הדרגות של "כתר,

וכפי שנרמז גם בכך ששמן המשחה נעשה "לדורותיכם"⁶⁷, כולל "לעתיד לבוא" "עולמית"⁶⁸, ויותר מכך – באופן ש"כולו קיים לעתיד לבוא"⁶⁹, כי מהות הענין של שמן המשחה תתבצע בשלמותו ובכולו "לעתיד לבוא".