238
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
על הפסוק10 "ורקיקי מצות משוחים בשמן" אומר רש"י "אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יוונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו". מספר פסוקים לאחר מכן11, לגבי משיחת אהרן, אומר רש"י "אף משיחה זו היא כמין כ"י (נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו)", ולאחר מכן, בפסוק העוסק במשיחת המזבח12, אומר רש"י "וכל המשיחות כמין כ"ף יוונית".
ההסבר הפשוט לכך שרש"י אומר בפסוק השני, העוסק במשיחת אהרן, "אף משיחה זו כמין כ"י", הוא משום שענין זה מופיע כהמשך לפסוק הקודם, העוסק במשיחת רקיקי המצות, אשר נעשתה כך. אך לפי זה יש להבין: מדוע משנה רש"י בפסוק השלישי, העוסק במשיחת המזבח, ומציין שם את הכלל "וכל המשיחות", ולא מסתפק בפירוש הכתוב במילים "אף משיחה זו כמין כ"ף יוונית", כפי שהוא מפרש על משיחת אהרן שלפני כן?
לכאורה, יש לומר, שההבדל הוא: משיחת הרקיקין ומשיחת אהרן הן שתי משיחות שונות לחלוטין: משיחת רקיקי המצות נעשית בשמן זית, והיא פרט בהקרבת קרבן13. ואילו משיחת אהרן נעשית בשמן המשחה14, והיא אחת הפעולות הנדרשות למען "וקדשת .. לכהן"15.
יותר מכך: עצם המשמעות של "משיחה", שונה בענין של "משיחת משכן וכהנים ומלכים" מאשר במשיחת רקיקין, כפי שמפרש רש"י בפרשתנו16, שלגבי "משיחת משכן וכהנים ומלכים" ענין המשיחה "מתורגם לשון ריבוי .. גדולה", ואילו לגבי "רקיקין משוחין" וכדומה הרי "לשון ארמית בהן כלשון עברית"17.
ואילו המשיחה השלישית המוזכרת בפסוקים, משיחת המזבח, אינה מסוג שונה מאשר משיחת אהרן המופיעה לפני כן – גם משיחה זו נעשית, כפי שמקדים ומציין רש"י18, בשמן המשחה, והיא למען "לקדשו"19.
ולכן מדגיש רש"י דוקא לגבי משיחת אהרן ש"אף משיחה זו...": הדגשת הריבוי "אף" אינה משום שמדובר כאן על משיחת מציאות אחרת – אהרן ולא הרקיקין, אלא משום שזהו סוג שונה של משיחה לגדולה, שבלי
הערות
- 10. תצוה כט, ב.
- 11. שם, ז.
- 12. כט, לו.
- 13. כפשטות הכתוב כאן. וראה לקמן בפנים (ובהערה 17). וראה גם פרש"י ויקרא ב, ד (ובפנים סעיף ג).
- 14. כמפורש גם בכתוב שם.
- 15. כבפרשתנו ל, ל.
- 16. ל, כט. וראה פרש"י תצוה כט, כט.
- 17. ובפשטות אין המשיחה בשביל לפעול קדושת הרקיקין (ובנוגע לזמן קדושתן – ראה (ע"ד ההלכה) סוטה יד, ב. מנחות ט, א. יח, סע"ב). ואכ"מ.
- 18. כט, לו. והוצרך לזה, מכיון שבפסוק אינו מפורש.
- 19. לשון הכתוב שם.
רש"י על ויקרא ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וכי תקריב וגו'. שֶׁאָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר; וְלִמֵּד הַכָּתוּב שֶׁיָּבִיא אוֹ חַלּוֹת אוֹ רְקִיקִין, הַחַלּוֹת בְּלוּלוֹת וְהָרְקִיקִין מְשׁוּחִין; וְנֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּמְשִׁיחָתָן, יֵשׁ אוֹמְרִים מוֹשְׁחָן וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן עַד שֶׁכָּלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּלֹּג — שֶׁכָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת לֹג שֶׁמֶן — וְיֵשׁ אוֹמְרִים מוֹשְׁחָן כְּמִין "כִי" וּשְׁאָר הַשֶּׁמֶן נֶאֱכָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ לַכֹּהֲנִים (מנחות ע"ה); מַה תַּ"ל בַּשֶּׁמֶן בַּשֶּׁמֶן שְׁנֵי פְּעָמִים? לְהַכְשִׁיר שֶׁמֶן שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים, וְאֵין צָרִיךְ שֶׁמֶן רִאשׁוֹן אֶלָּא לַמְּנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ זָךְ (שמות כ"ז), וְשָׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת לִפְנֵי קְמִיצָתָן וְנִקְמָצוֹת עַל יְדֵי פְּתִיתָה, כֻּלָּן בָּאוֹת עֶשֶֹר עֶשֶֹר חַלּוֹת, וְהָאָמוּר בָּה רְקִיקִין בָּאָה עֲשָׂרָה רְקִיקִין (מנחות ע"ו):
וכי 'ו גותקריב AND IF THOU OFFER [AN OFFERING OF AN OBLATION BAKEN IN THE OVEN] in that one said, “I take upon myself the obligation to bring a meal-offering taken in the oven. Scripture teaches you that he may bring either cakes or wafers, the cakes being mingled with oil and the wafers being anointed with oil (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 10 2). Our Rabbis are of different opinions as to their anointing. Some hold that they smeared them with oil and then repeatedly smeared them until the oil in the log was at an end, for every kind of meal-offering required a log of oil: whilst others hold that they smeared them only in the form of a Greek X (cf. Rashi on Exodus 29:7 and Note thereon) and that the rest of the oil was consumed separately by the priests (Menachot 75a; cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 11 6). — Why is the word בשמן used twice in this verse (it would have sufficed to state: חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בו)? In order to permit for use with the meal-offering the “second grade of oil” and the “third grade of oil” which comes out of the olives) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 11 6), and to teach that “the first oil” is required only for the candelabrum of which it is stated, (Exodus 27:20) “clear [olive oil for the light]”. — We read in Treatise Menachoth 76a: All the meal-offerings that were baked before the “fistful” was taken from them and at which the קמיצה could therefore be performed only by first breaking them into pieces — each of them had to be offered of ten cakes, and that at which “wafers” are prescribed was offered of ten wafers.
רש"י על שמות כ״ט:כ״ט - הטקסט מספריא
לבניו אחריו. לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדֻלָּה אַחֲרָיו:
למשחה. לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה (במדבר י"ח), אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי (דהי"א טז):
ולמלא בם את ידם. עַל יְדֵי הַבְּגָדִים הוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה:
לבניו אחריו [SHALL BE] FOR HIS SONS AFTER HIM — for him who comes after him in this high office.
למשחה means to be raised to dignity by means of them. For sometimes the word משח is used in the sense of “dignity”, as in (Numbers 18:8), “to thee I have given them as a dignity (למשחה)”, and (I Chronicles 16:22) “Touch ye not my nobles (משיחי)” (cf. Rashi on Exodus 30:29).
ולמלא בם את ידם AND TO BE CONSECRATED BY THEM — through these garments he is to be invested with the high-priesthood (cf. Rashi on Yoma 73a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.