245
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
– "כמין כ"ף יוונית" – קשור לתכלית המשיחה, לכהונה, מוסיף רש"י ראיה, שבענין שאינו קשור לכהונה אין המשיחה נעשית באופן זה – "חוץ משל מלכים שהן כמין נזר": משיחת מלכים, שאיננה קשורה לכהונה, אינה נעשית "כמין כ"ף יוונית", אלא באופן המתאים למהות המלוכה – "כמין נזר"53.
וביתר פשטות יש לומר: בפירושי רש"י שבפסוקים אשר בפרשתנו מוזכרת, בנוסף לאמור לעיל, משיחת המלכים מספר פעמים54, למרות שבפסוקים אלו אין מדובר כלל על מלך. וההסבר לכך הוא: כיון שפרשתנו עוסקת בעשיית שמן המשחה "לדורותיכם"55, ו"לדורות" השתמשו בשמן המשחה גם למשיחת מלכים56, לכן יש לומר, שבפסוקים אלו מופיעים לפחות ברמז ענינים הקשורים למשיחת מלכים, ולכן מזכיר כאן רש"י מספר פעמים נושא זה57.
וכך גם בפירוש רש"י זה: כאשר רש"י אומר "כל המשיחות כמין כ"ף יוונית" כדי לציין שאופן זה של משיחה מתאים יותר לתכלית המשיחה, הוא כבר מבהיר, שגם משיחת המלכים נעשית באופן המתאים לענין המלוכה: "חוץ משל מלכים שהן כמין נזר", כפי שהוסבר לעיל58.
יא. שמן המשחה מבטל את טומאת יוון
מיינה של תורה שבפירוש רש"י:
הערות
- 53. ראה גם אברבנאל (שהובא לעיל הערה 39).
- 54. ל, כט. שם, לג. ולהעיר מפרש"י תצוה כט, כט: שיש משיחה שהיא לשון שררה כו'.
- 55. ל, לא. וכן מפורש שם (לב־לג): על בשר אדם לא ייסך .. ואשר יתן ממנו על זר.
- 56. אף שבחומש לא נאמר אודות משיחת מלכים, הרי הבן חמש למקרא ילמוד זה בנביאים (ש"א טז, א. ובכ"מ) לפני שיגיע לבן עשר למשנה, ובפרט שיתכן שגם בלמדו פ' זו כבר יודע הבן חמש למקרא ממה ששמע מסיפורי תנ"ך אודות משיחת דוד ושלמה, וכמדובר כמ"פ שלפעמים צריך רש"י לתרץ דבר שהבן חמש יודע בלאה"כ. ובפרט לאחרי שלמד פרש"י תצוה הנ"ל הערה 54. ולהעיר ג"כ שכבר למד הבן חמש בפרש"י (וישלח לג, יד. ויחי מט, י־יא. שמות ד, כד) ע"ד מלך המשיח (נוסף על מה ששמע כו'), והרי משיח נק' ע"ש המשיחה.
- 57. גם י"ל: רש"י הוצרך להביא ע"ד משיחת מלכים בפסוק לג "ואשר יתן ממנו על זר" לשלול הפירוש (הראב"ע. וראה גם רמב"ן) דזר כולל גם מלכים. ובמילא מביא ע"ד משיחת מלכים גם בפסוקים שלפנ"ז.
- 58. ועפ"ז י"ל דלפרש"י גם משיחת מלכים נכללת בפ' שמן המשחה, וממצות עשייתו היא גם בשביל משיחת מלכים*. ולהעיר מלשון הרמב"ם בפיה"מ ריש כריתות: "ואין מושחין בו אלא כהנים גדולים בלבד .. ומלכי בית דוד בלבד מותר למשחם בשמן המשחה". ובסהמ"צ (מ"ע לה): שמן כו' מוכן למשוח בו כה"ג כו' וממנו ימשחו קצת המלכים. ועד"ז בחינוך מצוה קז. ומשמע קצת שבעיקר הוא בשביל משיחת כהנים. אבל ראה לשון הרמב"ם הל' כלי המקדש רפ"א ושם ה"ז. ואכ"מ.
- . להעיר מפרש"י תרומה (כה, ו) בפי' "בשמים לשמן המשחה" – "שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו", ולא הזכיר משיחת הכהנים.
רש"י על בראשית ל״ג:י״ד - הטקסט מספריא
יעבר נא אדני. אַל נָא תַאֲרִיךְ יְמֵי הֲלִיכָתְךָ, עֲבֹר כְּפִי דַּרְכְּךָ וְאַף אִם תִּתְרַחֵק:
אתנהלה. אֶתְנַהֵל, הֵ"א יְתֵירָה, כְּמוֹ אֵרְדָה, אֶשְׁמְעָה:
לאטי. לְאַט שֶׁלִּי, לְשׁוֹן נַחַת, הַהוֹלְכִים לְאַט, לְאַט לִי לַנַּעַר (שמואל ב י"ח). לְאִטִּי הַלָּמֶ"ד מִן הַיְסוֹד, וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת – אֶתְנַהֵל נַחַת שֶׁלִּי:
לרגל המלאכה. לְפִי צֹרֶךְ הֲלִיכַת רַגְלֵי הַמְּלָאכָה הַמֻּטֶּלֶת עָלַי לְהוֹלִיךְ:
ולרגל הילדים. לְפִי רַגְלֵיהֶם שֶׁהֵם יְכוֹלִים לֵילֵךְ:
עד אשר אבא אל אדני שעירה. הִרְחִיב לוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא הָיָה דַעְתּוֹ לָלֶכֶת אֶלָּא עַד סֻכּוֹת; אָמַר אִם דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, יַמְתִּין עַד בּוֹאִי אֶצְלוֹ, וְהוּא לֹא הָלַךְ; וְאֵימָתַי יֵלֵךְ? בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ (בראשית רבה), שֶׁנֶּאֱמַר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו (עובדיה א'); וּמִ"אַ יֵשׁ לְפָרָשָׁה זוֹ רַבִּים:
יעבר נא אדני LET MY LORD, I PRAY THEE, PASS — do not prolong the time of your journey: pass on at your usual speed even though you thereby get far away from me.
אתנהלה is the same as אתנהל I WILL LEAD ON. The ה at the end of the word is redundant as in (8:21) ארדה “I will go down”, and in (Psalms 85:9) אשמעה “I will hear”.
לאטי SLOWLY — the word means “my slowness", לאט having the meaning of ease, gentleness. Examples are: (Isaiah 8:6) “that go (לאט) softly”; (2 Samuel 18:6) “Deal (לאט) gently for my sake with the young man.” In לאטי the ל is a root-letter and not a prefix, so that the meaning is, “I will lead on at my slow rate”.
לרגל המלאכה ACCORDING TO THE PACE OF THE DROVE — according to the requirements made by the pace of the feet of the cattle which is incumbent on me to drive.
ולרגל הילדים AND ACCORDING TO THE PACE OF THE CHILDREN — according to the speed (רגל) which they are able to keep up.
עד אשר אבא אל אדני שעירה UNTIL I COME UNTO MY LORD UNTO SEIR — He mentioned a much longer journey, for he really intended to go only as far as Succoth (Avodah Zarah 25b). He said, “If he means to do me harm let him wait to do so until I reach his abode at Seir.” Therefore he did not go to Seir. But when will he go? In the days of the Messiah, as it is said (Obadiah 1:21) “And saviours shall go up on Mount Zion to judge the mount of Esau”. There are many Midrashic explanations of this section.
ספר המצוות, מצוות עשה ל״ה - הטקסט מספריא
היא שצונו שיהיה לנו שמן עשוי על מתכונת המיוחד מוכן למשוח בו כהן גדול שיתמנה, כמו שאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, וממנו ימשחו קצת המלכים כמו שהתבאר בתלמוד בדין מצוה זו. וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו לא ימשחו בו הכלים לדורות. כי בבאור אמרו בספרי שבמשיחתן של אלו רוצה לומר כלי המשכן הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא, אמר יתעלה יתברך שמו שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק קמא מכריתות. (כי תשא, כלי בית המקדש פרק א'):
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו שנאמר ועשית אותו שמן משחת קדש:
וככה עשהו משה רבינו במדבר לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל בשקל הקודש ומקנה הבושם חמשים ומאתים וזהו שנאמר בתורה וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים ששוקלים אותו בב' פעמים חמשים ומאתים בכל פעם ושוחק כל אחד ואחד לבדו ועירב הכל ושרה אותן במים זכין ומתוקין עד שיצא כל כחן במים ונתן על המים שמן זית הין והוא י"ב לוג כל לוג ד' רביעיות ובישל הכל על האש עד שאבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות:
המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכ"מ והקנמון הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם והקדה היא הקושט וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי:
העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע במזיד חייב כרת בשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו והוא שיעשה אותו להמשח בו אבל אם עשהו להתלמד או ליתנו לאחרים פטור:
הסך משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת ובשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה שנאמר ממנו מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה:
אחד הסך את עצמו ואחד הסך את אחרים שנאמר ואשר יתן ממנו על זר הסך כלים ובהמה ועכו"ם שהם כמותה או שסך מתים בו פטור שנאמר על בשר אדם לא ייסך:
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו':
בבית שני שלא היה שם שמן המשחה היה כ"ג מתרבה בלבישת בגדים בלבד שהיה לובש בגדי כהונה גדולה:
כיצד מושחין את הכהן צק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יוונית כזה שנאמר ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו ומלכי בית דוד מושחין אותן כמין נזר על ראשו ולא ימשח במקומות אחרות ולא ירבה בשמן:
הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ואין אלו זרים אצלו אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך כל אדם במשמע וכהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב כרת והוא שיסוך ממנו בכזית:
אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא בשמן אפרסמון ודבר זה מסורת ביד החכמים:
כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה שנאמר וימשחם ויקדש אותם ודבר זה אינו נוהג לדורות אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו שנאמר אשר ישרתו בם בקודש בשירות הם מתקדשין:
הכפות והקערות שמקבלין בהם המנחות וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם ושאר כלי השרת כולן של כסף ושל זהב היו ומותר לעשותן משאר מיני מתכות כמו שביארנו וכולן מתקדשין במלאכתן ואם נשברו מתיך אותם ועושה אותן כלי אחר ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם:
כלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים:
סכין שנשמט מן הנצב או שנפגם אין מחזירין אותו ואין משחיזין אותו אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום ועושין אחרים שאין עניות במקום עשירות:
שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון העשרון למנחות וחצי העשרון לחלק בו מנחת כ"ג שבכל יום:
ושבע מדות של לח היו שם:הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית ולמה היו חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין למדידת הנסכים של זבחים ולוג למדידת שמן המנחות וחצי לוג למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה ורביעית לחלק בה השמן לחביתין:
ואין לנו דבר למדוד בו הין ולמה היה שם הואיל והיה במקדש מימי משה שמדד בו שמן לשמן המשחה ובחצי לוג שיהיה במקדש היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה וברביעית שהיתה שם היו מודדין שמן לחם הנזיר ומים לטהרת מצורע ולא מפני מעשים אלו נתקדשו אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו:
כל המדות האלו קודש ומכלי השרת אלא שמדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים לפיכך בירוצי מדות הלח קודש ובירוצי מדות היבש חול:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.