תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה חנוכה

שיחה א

רשימת העמודים (9) מצוטט ב־6 עמודים חיפוש חדש

235שיחה א

א. והדליקו נרות בחצרות קדשך

בנוסח "ועל הנסים" הנאמר בחנוכה, נאמר: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך".

וידועה השאלה על כך: מהי הכוונה במילים "והדליקו נרות בחצרות קדשך", והרי המנורה אינה נמצאת בחצר המקדש, אלא בפנים, בהיכל?

בעל "חתם סופר"¹ מתרץ זאת לפי פסק הרמב"ם² ש"הדלקת הנרות כשרה בזרים, לפיכך אם היטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ, מותר לזר להדליקן". וכיון שהיוונים טמאו את ההיכל, "היה³ ההיכל מלא גלולים", ולכן "עד³ שפנו את היכלך וטהרו את מקדשך .. לא הדליקו נרות בפנים אלא בחצרות קדשך בעזרה"⁴

ולכן התפרסם הנס בכל ישראל – "שכל ישראל ראו הנרות דולקים ח' ימים"³, שהרי אילו דלקה המנורה בהיכל, היו רק הכהנים יכולים לראות את הנס.

אך, לכאורה, תירוץ זה צריך עיון:

א) מפשטות הלשון "באו .. ופנו .. וטהרו .. והדליקו"⁵ מובן, שהפעולה "והדליקו" היתה לאחר ש"פנו את היכלך וטהרו את מקדשך". כך מובן גם מן הנאמר במספר מקומות⁶, שהשם "חנוכה" נקבע על שם חנוכת המזבח והמקדש, אשר היוונים חללום. ויוצא, שבכ"ה בכסלו⁷ – וכן הדלקת הנרות 235שהחלה בכ"ה בכסלו – כבר היה לאחר ש"פנו .. וטהרו".

ב) בפשטות הכניסו היוונים את ה"גילולים" לכל חלקי בית המקדש, כולל העזרה⁸, ולא רק להיכל, כפי שמובן מן הנאמר ב"ועל הנסים" – "וטהרו את מקדשך" – טהרו את כל בית המקדש בכללותו⁹. ומדוע נאמר שהעזרה טוהרה לפני ההיכל בשמונה ימים שלמים, ואשר משום כך היו יכולים להדליק את המנורה בעזרה אך לא בפנים¹⁰?

ואין לומר שעשו זאת רק כדי לפרסם את הנס, כהמשך דברי ה"חתם סופר" שהובאו לעיל – שהרי כשהדליקו את המנורה, לפחות בפעם הראשונה, לא ידעו שיתרחש נס.

ג) הסבר זה מתרץ רק מדוע נאמר "בחצרות" ולא בהיכל. אך עדיין אין מובן¹¹: מדוע נאמר "בחצרות" בלשון רבים, ולא "בחצר קדשך" – בעזרה⁴? ובמיוחד כשכל הנאמר לפני כן הוא בלשון יחיד – "לדביר ביתך .. היכלך .. מקדשך", ורק כאן משנים ללשון רבים – בחצרות^*.

236ב. נרות של הלל והודאה

ולכאורה נראה לומר, שבמילים "והדליקו נרות בחצרות קדשך" אין הכוונה לנרות המנורה שבמקדש, אלא לנרות אחרים¹² שהדליקו בהלל ושבח לקדוש־ברוך־הוא.

כפי שאנו מוצאים¹³ שאחת הדרכים לבטא הלל לה' היא על ידי נרות. כנאמר¹⁴ "באורים כבדו ה'", כפי שמובא בהלכה לגבי נרות בית הכנסת¹⁵, וכפי שמוצאים במקדש בשמחת בית השואבה, שנהגו להדליק "מנורות של זהב"¹⁶ בעזרת נשים, אשר האירו את כל ירושלים, וזאת משום השמחה הגדולה של שמחת בית השואבה.

והמילים "והדליקו נרות בחצרות קדשך" אינן המשך המשפט הקודם – "ופנו .. וטהרו" – אלא הן קשורות להמשך – "להודות ולהלל לשמך הגדול", ש"הדליקו נרות... ו(גם) קבעו שמונת ימי חנוכה אלו (כדי) להודות ולהלל...".

לפי זה מובן מדוע נאמר "בחצרות קדשך" בלשון רבים – כי לא הדליקו נרות אלו רק בחצר המקדש, בעזרה, אלא גם^* בעזרת הנשים ובסביבות המקדש¹⁷ בכלל¹⁸.

אך עדיין אין מובן: לפי זה יוצא, שבנוסח של "ועל הנסים" אין מוזכר כלל, ואף לא ברמז¹⁹, נס השמן של הנרות! מוזכר רק נס הנצחון במלחמה – "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים... עשית תשועה גדולה...".

והתמיהה אף עצומה יותר. במסכת 237שבת נאמר בגמרא²⁰: "מאי חנוכה" – וכפירוש רש"י: "על איזה נס קבעוה?" – "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים... ולא מצאו אלא פך אחד... נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

יוצא מכך, שקבעו הלל והודאה – "על הנסים" בהודאה"²¹ – בעיקר על נס השמן²². וכיצד ייתכן שבנוסח של "ועל הנסים" לא יוזכר כלל נס השמן?!

ג. העיקר – הצלה רוחנית

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את השאלה המפורסמת²³ על דברי הגמרא שהובאו לעיל: הרי "עיקר הנס היה בנצחון המלחמה רבים ביד מעטים גבורים ביד חלשים...", ומדוע לא קבעו את ימי החנוכה על נס נצחון המלחמה וישועת ישראל מידי היוונים, אלא על נס פך השמן? לכאורה, "איך עשו מן הטפל עיקר"?

נאמר על כך ההסבר²⁴, שבימי החנוכה לא היתה עיקר הגזירה על גופם של היהודים, אלא על דת ישראל²⁵ – "בטלו דתם"²⁶, "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", כדברי חז"ל²⁷ "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל", והמלחמות הגשמיות היו²⁸ תוצאה על הגזירות על דת ישראל²⁹.

ולכן קבעו שהעיקר איננו נס הנצחון במלחמה, הצלת הגוף, אלא נס השמן – הקשור לקיום מצוה בבית המקדש, ובנרות המקדש, הרומזים על ענין התורה והמצוות בכלל, כנאמר³⁰ "כי נר מצוה ותורה אור" – כביטוי להצלה 238אך דרוש הסבר: כאשר מסבירה הגמרא "מאי חנוכה" – "על איזה נס קבעוה" – מסופר רק על נס השמן, ואין מוזכר כלל נס הנצחון במלחמה

– הגמרא מציינת רק 1) כהקדמה וקביעת התקופה "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו..." 2) ונס נצחון המלחמה – "גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים..." אינו מוזכר כלל, אלא זו בלבד שהיה נצחון –

ואין מובן: אמנם, העיקר בחנוכה היא ההצלה הרוחנית, אך היתה גם הצלה גופנית, ובאופן נסי לחלוטין³¹. יותר מכך: ההצלה הרוחנית נגרמה רק באמצעות ולאחר ההצלה הגשמית –

ולפחות כענין טפל היתה הגמרא צריכה להזכיר גם את נס נצחון המלחמה?

ד. המטרה – "להשכיחם תורתך"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

כבר דובר פעמים רבות³² על מלחמת היוונים, שלא היתה זו סתם מלחמה רוחנית כנגד דת ישראל, אלא הדיוק בכך היה – "להשכיחם תורתך (תורה שלך) ולהעבירם מחוקי רצונך":

ליוונים לא היה איכפת שישראל ילמדו תורה, מטרת גזירתם היתה "להשכיחם תורתך" – להשכיח שהתורה היא התורה שלך, תורת ה' הנעלית משכל האדם. וכן – "להעבירם מחוקי רצונך", שישראל לא יקיימו את החוקים – המצוות הנעלות מן השכל, וקיומן נעשה רק מתוך קבלת עול – כי זהו רצונך, רצונו של הקדוש־ברוך־הוא.

מלחמת היוונים היתה נגד העובדה שאצל בני ישראל, האלקות נעלית לחלוטין ממגבלות הבריאה, ואינה יכולה להתפס בשכל אנושי.

ה. "אור" – רוחנית

זהו אחד ההסברים לכך שנס חנוכה, הקשור להצלה רוחנית, היה כרוך דוקא בנרות המנורה –

שהרי, לכאורה, היוונים טמאו את בית המקדש כולו, וצריך היה לחנוך את המזבח ואת כל כלי ההיכל³³. מדוע קבע הקדוש־ברוך־הוא שהנס יתרחש דוקא בקשר לנרות המנורה?

239ההסבר לכך הוא³⁴: אנו מוצאים, שכדי לסמל רוחנית משתמשים בדרך כלל במושג ובמשל של "אור"³⁵, כלשון הפסוק³⁰: "כי נר מצוה ותורה אור". אחד ההסברים לכך הוא³⁶: ה"אור" נבדל מנבראים אחרים, שלמרות שגם הוא נברא בעולם הזה, בכל זה אין הוא נתפס כל כך בגשמיות העולם.

בדומה להבדל שבין קול, מראה וריח:

גם לגבי הקול אומרים חז"ל³⁷ ש"אין בו ממש". אך למרות שיחסית לדברים גשמיים אחרים "אין בו ממש", בכל זאת הקול נאחז בגשמיות – בתנודות האויר הגשמי³⁸. וכך גם הריח, למרות שזו רק התפשטות של הדבר³⁹, יש לו אחיזה בגשמיות הדבר⁴⁰, שהוא חלק מן הדבר המתפשט הלאה, ומשום כך ייתכן שהריח נחלש עד אשר הוא מתבטל⁴¹.

לעומת זאת, המראה איננו גשמיות החפץ הנראה.

ולכן משתמשים כרמז לרוחניות במושג "אור" – כי מבין כל הדברים הגשמיים שבעולם, הרי האור⁴² הוא הרוחני ביותר.

ו. דוקא האור – עדות לשכינה בעולם

הסבר זה על האור מבהיר גם את דברי חז"ל⁴³ אודות נרות המנורה – "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל", משום הנס שהיה בנר המערבי – "ממנה היה מדליק ובה היה מסיים".

240ולכאורה אין מובן⁴⁴: מדוע שונה הנס של הנר המערבי משאר "עשרה נסים (אשר) נעשו לאבותינו בבית המקדש"⁴⁵, שדוקא נס זה הוא עדות "שהשכינה שורה בישראל"? ולכאורה, להיפך: המנורה מצויה בהיכל, במקום שלא כל אחד יכול להיכנס אליו, ואילו חלק מעשרת הנסים התרחשו בעזרה⁴⁶, כך שהם היו יותר "ידועים לכל"⁴⁷.

ולפי האמור לעיל מובן הדבר, כי אור, ואף אור גשמי, הוא כלי מתאים יותר לאור השכינה. ולכן, כאשר אור השכינה, הנעלה מן העולם, מתקשר לאור גשמי, יש לכך השפעה עצומה בהארת העולם באור השכינה, ולכן דוקא נס זה, שהתרחש באור המנורה, השפיע על "באי עולם" להכיר "שהשכינה שורה בישראל".

ובכך מובן גם מדוע היתה ההצלה הרוחנית של חנוכה קשורה לנס פך השמן של המנורה: לא היה זה נס שולי, אלא בו התבטא כל הנצחון של ימי החנוכה:

ההכרה ב"תורתך" וב"חוקי רצונך" – כאמור לעיל, שאצל ישראל מאיר האור האלקי שמעל לשכל האנושי ומעל למגבלות הבריאה – התבטא בגלוי (א) בנס, שעצם הנס הוא מעל למגבלות הטבע, (ב) בקשר לאור המנורה, שזהו הכלי לאור האלקי שמעל לבריאה, ומשום כך "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל".

ז. הנצחון הגשמי בטל מפני הנצחון הרוחני

לפי כל האמור לעיל יובנו גם דברי הגמרא "מאי חנוכה" – על איזה נס קבעוה, ומוזכר רק נס פך השמן, ואילו נס נצחון המלחמה אינו מוזכר כלל – כי מהות החנוכה – "מאי חנוכה" – הרי זהו נס נרות החנוכה, המצביע על האור הרוחני, נר מצוה, שהאיר באמצעות הנצחון הרוחני.

אמנם, הנס הגשמי היתה ההכנה והגורם לנס הרוחני, שהרי לולא נצחון המלחמה לא היתה מתאפשרת חנוכת המקדש ונס הנרות⁴⁸ – למרות זאת, לאחר שכבר התרחש הנס הרוחני, הרי הדבר והנס הגשמי אינו תופס מקום.

וענין זה, שהנס הגשמי אינו מורגש, אינו בדומה לדברי חז"ל⁴⁹ "שרגא בטיהרא מאי אהני" (=נר בצהרים – מה הוא מועיל? כלומר, שאור הנר בטל לעומת אור השמש) – כי שם, למרות שאור השמש אינו גדול רק בכמות, כי אם גם איכותו שונה, הרי בכל זאת גם 241אור הנר הוא מציאות של אור⁵⁰, אף כי "מאי אהני",

אבל בענינינו, הרי לעומת האור הרוחני שהאיר בחנוכה באמצעות נס הנרות – הקשור לאור האלקי שמעל לגדרי הבריאה – אין מקום כלל למציאותו של הנצחון הגשמי⁵¹.

ולכן כך הוא, מצד שני, בנוסח "ועל הנסים": כאשר רוצים להודות לקדוש־ברוך־הוא על נצחון המלחמה, אי אפשר להודות בו זמנית על נס השמן – כי אז "בטלה" מציאותו וחשיבותו של נצחון המלחמה הגשמית. ולכן מחלקים את ההודאה לשתי הזדמנויות⁵²: הודאה על נס השמן של הנרות נעשית בגלוי⁵³ באמצעות הדלקת נרות החנוכה, ואילו ההודאה על נצחון המלחמה מתבטאת בגלוי⁵⁴ באמירת "ועל הנסים".

ח. ההוראה: ביטול הגשמיות

מכל ענין יש ללמוד הוראה למעשה בעבודת ה'. וההוראה הנלמדת מענין זה בפשטות היא: מחנוכה שואב היהודי את הכח שאור הנשמה יאיר בו עד אשר עניניו הגופניים לא יתפסו מקום כלל.

אמנם, הנשמה מלובשת בגוף, ובעולם הזה אין היא יכולה לעבוד את ה' אלא באמצעות הגוף – כל המצוות מתקיימות דוקא בדברים גשמיים, ואף השכל והמדות של הנשמה מתגלים על ידי האיברים הגשמיים, המוח הגשמי והלב הגשמי –

בכל זאת מלמדת חנוכה, שבכחו של יהודי להגיע לידי כך, שהגשמיות לא תיחשב אצלו. אין מדובר על גשמיות שאינה קשורה לעבודת הנשמה, שהרי גשמיות כזאת אינה צריכה להתקיים מלכתחילה – בכל דרכיך (שלך) דעהו (את ה'). אלא, אפילו לגבי גשמיות המובילה לרוחניות, כנצחון המלחמה 242– צריך האדם לעבוד על עצמו, שגם "גשמיות" זו לא תיחשב לגביו. אלא, שכל מציאותה של הגשמיות תתצמצם רק בהיותה אמצעי שעל ידו מתקיימת העבודה הרוחנית של הנשמה⁵⁵.

הערות

עמוד 235

1. בדרשות שלו (קלוזש תרפ"ט. ירושלים, תשכ"א) סז, א.
2. הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז.
3. ל' החת"ס שם.
4. ראה רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א ה"ה. ועוד.
5. וכן פשטות הלשון במגילת אנטיוכס (נדפסה בכמה סידורים. ועיין בהנסמן באנציקלופדיא תלמודית ע' חנוכה ע' שסא הערה 818 ובמבוא אלי' להרב קאפח (ירושלים תשמ"א)) קרוב לסופה: אחר כן באו בני חשמוני לבית המקדש .. וטהרו את העזרה .. ויבקשו שמן כו'.
6. מרדכי ואור זרוע (הל' חנוכה סשכ"א) – הובאו בדרכי משה לטאו"ח ר"ס עתר. שבלי הלקט (ענין ר"ח) סי' קעד. ועוד (ראה הנסמן באנציקלופדי' תלמודית שם ע' רמב. לקו"ש ח"י ע' 279 בהערה. ח"כ ע' 633 בהערה).
7. שאז כבר התחיל חינוך המזבח והמקדש*, ע"ד חנוכת המזבח דמשכן וחנוכת הבית דשלמה (ראה מגילת תענית פ"ט. פסיקתא רבתי פ"ו בתחלתו. ועוד. וראה לקו"ש שם). וכן מפורש ביוסיפון פ"כ (וכן בס' חשמונאים** א ד, נב ואילך). וראה חי' חת"ס לשבת כא, ב ד"ה ולדידי. אבל להעיר דלפמ"ש הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ב) שנצחון המלחמה הי' בכ"ה בכסלו (וראה הנסמן בלקו"ש ח"י ע' 143. ח"כ ע' 446. ועוד), צ"ע אם אפשר לומר שהספיקו לפנות ולטהר כו' בו ביום קודם הדלקת המנורה. ואפילו לדעת המאירי שבת שם [וכ"ה במאמרי אדה"ז – תקס"ג (ע' נז). שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ג. סהמ"צ להצ"צ ריש מצות נ"ח (עא, א). ועוד. וכן מוכח בלקו"ת צו טז, א (ותו"א ס"פ וישב)] – דנצחון המלחמה הי' בכ"ד בכסלו, צ"ע ג"כ אם אפ"ל כן.
. וצע"ק במגילת תענית שם: ובנו כו' והיו מתעסקין בו שמונה ימים. דמשמע לכאורה שהחינוך התחיל רק לאחרי הח' ימים (וכ"כ בזרע יעקב לשבת שם (שהובא בחת"ס שם). וכן משמע באור זרוע שם). ואולי הכוונה ב"מתעסקין בו" – בהחינוך.

עמוד 235

8. וכן מפורש בשבלי הלקט שם: טמאו את ההיכל והעזרות. וראה גם מגילת אנטיוכס שם: וטהרו את העזרה. ועוד.
9. וכן "לדביר" "היכלך" – הכוונה לכל ביהמ"ק – אלא ששינו הלשון ליופי המליצה. – ויתרה מזה נ"ל דכולל גם העזרה "בחצרות קדשך": וע"ד לשון הרמב"ם והכל נקרא מקדש (הל' ביהב"ח פ"א סוף ה"ה), שלכל אלה "באו ופינו וטיהרו" (משא"כ "והדליקו" – דפשיטא שלא הדליקו בקדה"ק).
10. ואולי י"ל עפמ"ש בלבוש (או"ח ר"ס עתר) שהיוונים הכניסו ע"ז להיכל ותקרובת ע"ז מטמא באהל (ובמגילת אנטיוכס שם: ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות) – ד(רק) ההיכל נטמא באהל, ולא העזרה (להדיעות שלא הי' מקורה – ראה מפרשים למדות רפ"ב. ובהנסמן באנציקלופדי' תלמודית ע' הר הבית ע' תקפד).
11. וקושיא זו היא גם על תי' הזרע יעקב שם, דמאחר שכולם טמאי מתים היו לא הורשה להם ליכנס בהיכל להדליק מאחר שיוכלו לעמוד בעזרה ולהדליק בהיכל ע"י קינסא כו' (ע"ש). – נוסף ע"ז שפשטות הלשון "והדליקו נרות בחצרות קדשך" משמעו שהנרות היו "בחצרות קדשך" (ולא רק מעשה ההדלקה). ועוד.
4.
*. וראה אבודרהם (סדר תפלות חנוכה) "בחצרות קדשך ע"ש (ישעי' סב, ט) בחצרות קדשי" ושם מדובר ע"ד העיר ירושלים דוקא*, שהרי אין העזרה מקום משתה תירוש מע"ש. וראה לקמן הערה 18.
. הוזכר בס' בה"ג הל' סופרים. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 396 הערה 17 ע"ד ספר זה.

עמוד 236

12. אבל באוה"ת דברים (כרך ו) ע' ב'שלח משמע קצת שקאי על נרות המקדש.
13. ראה סנהדרין לב, ב בתוד"ה קול בסופו. פרש"י ירמי' כה, י. ובתרגום שם: דמשבחין בניהור בוצין. – וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו (ע' 394 ואילך) שמטעם זה, מצות נ"ח היא זכר לא רק לנס השמן כ"א גם לנצחון המלחמה (וכנוסח ד"הנרות הללו"). ע"ש.
14. ישעי' כד, טו ובתרגום (ופרש"י).
15. טור (ושו"ע) ושו"ע אדה"ז או"ח סתר"י ס"ד. וראה גם ברכות נג, א. פסחים נג, ב (הובא בטושו"ע ודאדה"ז שם ס"ג).
16. סוכה נא, סע"א (במשנה).
*. ולהעיר מאבודרהם (שם) ד"והדליקו נרות כו' ע"ש (יחזקאל כד, י) הרבה העצים הדלק האש" (ומשמע שהוא ע"ש ריבוי הנרות))
17. ואין להקשות הרי "טמאו כל השמנים כו' ואיך הדליקו הנרות בחצרות קדשך – כי רק במנורה שבהיכל צ"ל שמן טהור ("טמאו כל השמנים שבהיכל"); ועוד דנרות אלו אי"צ התנאים ד"שמן זית זך" ואפשר להדליקן באיזה שמן שהוא (ואפילו לא בשמן).
18. ועפמ"ש באבודרהם שם: "בחצרות קדשך ע"ש (ישעי' סב, ט) בחצרות קדשי" – הרי קאי על העיר ירושלים (ראה מפרשים לישעי' שם), כנ"ל הערה *11.
19. משא"כ באם "והדליקו כו'" קאי על נרות המנורה, אף שאין מפרטים הנס, מ"מ מזכירים כללות המאורע עכ"פ.
. ולכאו' דוחק לומר שכוונת האבודרהם (וכן בההובא לקמן הערה *16) היא רק להביא מקור (בקרא) להביטוי "חצרות קדשך" – מבלי כל קשר תוכני לענין חנוכה.

עמוד 237

20. כא, ב.
21. רש"י שבת שם. וראה הערה הבאה.
22. כפשטות ל' הש"ס (ופרש"י) שם. ודלא כמ"ש בחדא"ג מהרש"א שם ד"מאי חנוכה .. מאיזה נס קבעו אותו להדליק בו נרות" (שהרי הדלקת הנרות לא נזכרה כלל בברייתא שם). וראה לקמן הערה 52.
23. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו שם (וראה שם בריש המאמר). וראה גם מאמרי אדה"ז – תקס"ג שם. סהמ"צ להצ"צ שם. ועוד. וראה פר"ח או"ח סעת"ר (ד"ה עוד תי' בב"י): "שאין סברא .. (ש)עיקר יום הנצחון שנצחו מאויביהם .. שלא יקבעוהו לדורות". וראה לקו"ש ח"י ע' 143 ואילך (בביאור שיטת הרמב"ם). הרוחנית.
24. שערי אורה שם פמ"א־ב. פנ"ג. מאמרי אדה"ז שם. סהמ"צ להצ"צ שם (עא, א. שם, סע"ב ואילך). ועייג"כ תו"א וישב ד"ה בכ"ה בכסלו (כט, א. ל, א). מקץ ד"ה ענין חנוכה (לב, ב ואילך). מאמרי אדה"ז – אתהלך לאזניא (ע' סג ואילך). ועוד. וראה ג"כ נר מצוה להמהר"ל (כב, א ואילך).
25. ראה ג"כ לבוש, ב"ח וט"ז – או"ח שם, בטעם שלא קבעו חנוכה לימי משתה ושמחה כפורים.
26. ל' הרמב"ם ריש הל' חנוכה.
27. ב"ר פ"ב, ד. וש"נ.
28. ראה רד"ה כי עמך תרל"ב (קה"ת, תשכ"ה) ובהערות שם. ולהעיר מלקו"ש ח"י ע' 144 הערה 18.
29. ראה גם ל' הרמב"ם שם. מגילת אנטיוכס בארוכה.
30. משלי ו, כג.

עמוד 238

31. בהשלמה לשו"ע אדה"ז (להרר"נ מדובראוונא) סעת"ר ס"ג שההצלה "לא הי' ע"ד נס גלוי". אבל בפשטות כוונתו רק בערך להנס דפך השמן, שהרי מפורש "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 397 ואילך.
32. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 69. חט"ו [המתורגם] 357. ועוד.
33. ראה רש"י ע"ז מג, סע"א ד"ה מלכות. – ולכן גם לדעת בעל המאור (שם נב, ב) שאין בכלי שרת "וחללוה", הרי כאן שנטלום אנשי יון – הוכרחו לעשות חדשים ולחנכם (וראה גם בס' חשמונאים שם, מט: ויעשו כלי קדש חדשים). ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך חנוכה ע' רמב וש"נ.

עמוד 239

34. בדרושי חנוכה בתו"א שערי אורה וכו' נת' השייכות לענין השמן. וכאן נת' מצד תכונת האור. ולהעיר משל"ה (חלק תושב"כ שב, א בהגהה. וכן בנר מצוה להמהר"ל כג, ב ואילך) דחנוכה בכ"ה בחודש כמו התחלת הבריאה, וכמו שראשית הבריאה יהיה אור כן מצות חנוכה בנרות. ע"ש. וראה לקמן הערה 41.
35. ראה ספר הערכים־חב"ד ערך אור־בהירות סעיף יא (וראה שם מע' אור ס"א) וש"נ.
30.
36. ראה גם שומר אמונים ויכוח שני ד"ה האמנם. וראה מגן דוד להרדב"ז אות עי"ן. ולהעיר מד"ה כי מנסה תש"ח פ"ב דכל ענין המציאות למעלה הוא אור". ע"ש.
37. פסחים כו, א.
38. ועד שאפשר לעשותו נוזל וגם גוש.
39. ראה ד"ה וכל העם תש"ו פ"א. לקו"ש [המתורגם] ח"ח 59 ואילך והערה 50 שם.
40. ועד ש"יש בו ממש" (רש"י פסחים שם ד"ה וריח).
41. משא"כ אור, אשר מצד עצמו לא הי' מתמעט אורו לולא "העכרורית שבהאויר" (המשך תרס"ו ס"ע תעז – בטעם שאור השמש אינו מאיר כ"כ למטה כמו למעלה). ועפ"ז יתוסף ביאור במ"ש השל"ה שם (שא, סע"ב) דחנוכה הוא "חנוך העולם" – כי ענין האור מת"ע מתפשט בכל העולם (לולא העכרורית שבהאויר ודברים המפסיקים כו'), ונמצא שהאור דנ"ח (שהדלקתם היא באופן שצריכים להאיר את החוץ נמצא (מצ"ע) בכל העולם. וראה לעיל הערה 34.
42. אף שיש ענין באויר שהוא למעלה מאור (אויר – יו"ד אור) ושרש האור – כמבואר בדרושי חנוכה (בת"א, שערי אורה, סהמ"צ להצ"צ וכו'). ואכ"מ.
43. שבת כב, ב. וש"נ.

עמוד 240

44. לכללות סעיף זה – ראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 154 ואילך.
45. אבות פ"ה מ"ה. יומא כא, א.
46. ואחדים – גם בירושלים מחוץ לעזרה.
47. ל' רש"י יומא שם, סע"א. ע"ש.
48. ויתירה מזו: גם לולא הנס דפך השמן היו נגאלים מגלות יון ע"י הנס דמסרת כו', וראוי לקבוע ע"ז יו"ט כו'.
49. חולין ס, ב. וראה גם פרש"י שם.

עמוד 241

50. ראה גם המשך תער"ב פרק רפ. ובכ"מ. וראה סה"מ תרס"ה (ס"ע רנז) דאף ש"יש כאן ביטול העצם ג"כ .. דאור הנר נראה חשוך .. מ"מ עיקר הביטול הוא בהתפשטות כו'".
51. עפ"ז תומתק סברת הלבוש כו' דלעיל הערה 25. וראה הנסמן בהערה 28.
52. אבל שניהם ישנם. וקביעות ימי חנוכה היא ג"כ בשביל ניצוח המלחמה. וכגמ' שבת שם שהובא לעיל, שמביא בהמשך ל"מאי חנוכה" – זה שקבעום ל(הלל ו)הודאה, שהיא אמירת ועל הנסים שתוכנה שבח על נצחון המלחמה*. אלא שבגילוי ובפירוש אא"פ להיות שניהם יחד, כבפנים.
53. ומ"מ י"ל, דזה שאומרים "והדליקו נרות בחצרות קדשך" – השבח ע"י נרות (אף שבודאי שבחו ושמחו גם באופנים אחרים) – מרמז על ענין האור דחנוכה (הקשור עם נס הנרות).
54. אף שגם הדלקת נ"ח שייכת גם לנצחון המלחמה (ראה הערה 13) – מ"מ אי"ז ענין שבגילוי. וגם בנוסח דהנרות הללו אין מזכירים בפירוש (פרטי) נס המלחמה. (משיחות ש"פ מקץ, שבת חנוכה – תשכ"ו, תשל"ד)
. וי"ל שזהו ג"כ הטעם לאריכות ל' הש"ס "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום" – דלכאורה, בכדי לקבוע הזמן הי' מספיק לומר "וכשנצחום כו'" – כי בזה מרמז גם על הנס דנצחון המלחמה.

עמוד 242

55. ראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 103 ואילך.

מצוטט ב־6 עמודים

תורת מנחם 4

ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. ר"ד אור ליום ועש"ק פ' וישלח, ט"ו כסלו ה'תשי"ב. לקו"ש חכ"ה ע' 239
לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, נר הראשון ושבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ה ע' 239
מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ו לקו"ש חכ"ה ע' 235
סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ה ע' 235

מאמרים מלוקטים 1

חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה ה'תשמ"ח לקו"ש חכ"ה ע' 236

רשימות 1

מנורה ‹ צו"ד מונחת ‹ קכ לקו"ש חכ"ה ע' 239