ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה חנוכה שיחה א

241

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אור הנר הוא מציאות של אור⁵⁰, אף כי "מאי אהני",

אבל בענינינו, הרי לעומת האור הרוחני שהאיר בחנוכה באמצעות נס הנרות – הקשור לאור האלקי שמעל לגדרי הבריאה – אין מקום כלל למציאותו של הנצחון הגשמי⁵¹.

ולכן כך הוא, מצד שני, בנוסח "ועל הנסים": כאשר רוצים להודות לקדוש־ברוך־הוא על נצחון המלחמה, אי אפשר להודות בו זמנית על נס השמן – כי אז "בטלה" מציאותו וחשיבותו של נצחון המלחמה הגשמית. ולכן מחלקים את ההודאה לשתי הזדמנויות⁵²: הודאה על נס השמן של הנרות נעשית בגלוי⁵³ באמצעות הדלקת נרות החנוכה, ואילו ההודאה על נצחון המלחמה מתבטאת בגלוי⁵⁴ באמירת "ועל הנסים".

ח. ההוראה: ביטול הגשמיות

מכל ענין יש ללמוד הוראה למעשה בעבודת ה'. וההוראה הנלמדת מענין זה בפשטות היא: מחנוכה שואב היהודי את הכח שאור הנשמה יאיר בו עד אשר עניניו הגופניים לא יתפסו מקום כלל.

אמנם, הנשמה מלובשת בגוף, ובעולם הזה אין היא יכולה לעבוד את ה' אלא באמצעות הגוף – כל המצוות מתקיימות דוקא בדברים גשמיים, ואף השכל והמדות של הנשמה מתגלים על ידי האיברים הגשמיים, המוח הגשמי והלב הגשמי –

בכל זאת מלמדת חנוכה, שבכחו של יהודי להגיע לידי כך, שהגשמיות לא תיחשב אצלו. אין מדובר על גשמיות שאינה קשורה לעבודת הנשמה, שהרי גשמיות כזאת אינה צריכה להתקיים מלכתחילה – בכל דרכיך (שלך) דעהו (את ה'). אלא, אפילו לגבי גשמיות המובילה לרוחניות, כנצחון המלחמה

הערות

50. ראה גם המשך תער"ב פרק רפ. ובכ"מ. וראה סה"מ תרס"ה (ס"ע רנז) דאף ש"יש כאן ביטול העצם ג"כ .. דאור הנר נראה חשוך .. מ"מ עיקר הביטול הוא בהתפשטות כו'".
51. עפ"ז תומתק סברת הלבוש כו' דלעיל הערה 25. וראה הנסמן בהערה 28.
52. אבל שניהם ישנם. וקביעות ימי חנוכה היא ג"כ בשביל ניצוח המלחמה. וכגמ' שבת שם שהובא לעיל, שמביא בהמשך ל"מאי חנוכה" – זה שקבעום ל(הלל ו)הודאה, שהיא אמירת ועל הנסים שתוכנה שבח על נצחון המלחמה*. אלא שבגילוי ובפירוש אא"פ להיות שניהם יחד, כבפנים.
53. ומ"מ י"ל, דזה שאומרים "והדליקו נרות בחצרות קדשך" – השבח ע"י נרות (אף שבודאי שבחו ושמחו גם באופנים אחרים) – מרמז על ענין האור דחנוכה (הקשור עם נס הנרות).
54. אף שגם הדלקת נ"ח שייכת גם לנצחון המלחמה (ראה הערה 13) – מ"מ אי"ז ענין שבגילוי. וגם בנוסח דהנרות הללו אין מזכירים בפירוש (פרטי) נס המלחמה. (משיחות ש"פ מקץ, שבת חנוכה – תשכ"ו, תשל"ד)
. וי"ל שזהו ג"כ הטעם לאריכות ל' הש"ס "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום" – דלכאורה, בכדי לקבוע הזמן הי' מספיק לומר "וכשנצחום כו'" – כי בזה מרמז גם על הנס דנצחון המלחמה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.