תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד תצא

שיחה ב

רשימת העמודים (10) מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

137שיחה ב

א. "מעקה - גם" לבית המקדש

על הפסוק¹ "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" נאמר בספרי²: "בית – לרבות היכל".

כלומר, המעקה על גג היכל המקדש³ לא היה רק "לנוי"⁴ וכדומה, אלא חובה של מצות מעקה.

על כך ידועה השאלה⁵: ההלכה קובעת, שבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים ממעקה, כפי שדורשת הגמרא⁶ "גגך .. למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות". ומדוע, אפוא, חייב היכל המקדש במעקה?

ב. חובת מעקה בבית "משעת חידושו"

הגאון הרוגוצ'ובי⁷ משיב על כך, שחובת המעקה חלה, כנאמר בספרי⁸, "משעת חידושו"⁹ – מיד כאשר הבית נבנה, אף לפני השימוש בו¹⁰. וכיון שאת המקדש, לפי ההלכה¹¹ "בונין בחול ואחר כך מקדישין", יוצא, ש"בשעת חידושו", כאשר המקדש נבנה, עדיין לא חלה עליו הקדושה, ולכן הוא חייב במעקה.

אך תירוץ זה אינו מובן¹²:

א) בתי כנסיות אינם פטורים ממעקה משום שהם "קודש"¹³, אלא משום שאין 137הם "גגך" – אין להם בעלים¹⁴. ואם כן, גם היכל המקדש צריך היה להיות פטור ממעקה. למרות שנבנה בחול, כי בכל זאת אין הוא "גגך".

ואין להשיב שתירוצו הוא בהתאם לשיטת הרמב"ם¹⁵, שבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים ממעקה לא משום שאינם שייכים ליחידים, אלא "לפי שאינן עשויים לדירה". ולעומת זאת ההיכל נבנה תחלה כ"חול" ויכול לשמש לדירה, ומשום כך הוא חייב במעקה.

כי¹⁶ למרות ש"בונין בחול ואחר כך מקדישין", בכל זאת הבית נבנה לשם מקדש, וסביר לומר, שלא השתמשו בבית זה, או שאסור להשתמש בו, לצרכי הדיוט¹⁷.

ב) בית שחייב במעקה – אם הפכו אותו אחר כך לבית כנסת, או לבנין אחר הפטור ממעקה בטלה בו ממילא החובה של מצות מעקה¹⁸.

ג. בית כנסת – "אף לבני עבר הים הוא"

ויש לומר שההסבר לכך הוא:

רש"י¹⁹ מסביר, שבתי כנסת ובתי מדרש אינם נכללים בכלל של "גגך" מפני ש"אין חלק לאחד מהן בו, שאף לבני עבר הים הוא". בכך מבהיר רש"י מדוע דינם של בתי כנסת וכדומה שונה מדינו של בית של שותפים:

ההלכה קובעת, שבית של שותפין חייב במעקה, כנאמר בגמרא⁶, שלמרות שמהמילה "גגך" משתמע "דידך אין (=שלך כן) דשותפות לא", בכל זאת, כיון שהתורה מבארת את הטעם למצות המעקה – "כי יפול הנופל ממנו", הרי בחשש זה אין הבדל בין בית של יחיד לבין בית של שותפין, ומשום כך חייב בית של שותפין במעקה²⁰–

ולפי זה מתעוררת השאלה: במה שונים בתי כנסיות ובתי מדרשות 138שאותם אכן ממעטת המילה "גגך"? למרות שאין זה "גגך", בכל זאת הכרחי למנוע את החשש של "כי יפול הנופל ממנו".

– מסביר רש"י, שבבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין את מי לחייב: חובת המעקה חלה על בעלי הבית, ובבית של שותפין חלה חובה זו על כל אחד מן השותפין ועל כולם ביחד, אך לבני העיר שבנו את בית הכנסת או את בית המדרש אין חלק בבנין זה לאחד מהם, כי "אף לבני עבר הים הוא"²¹, ולכן אין מקום להטיל עליהם חובת עשיית מעקה.

אין הסבר זה סותר את מה שאנו מוצאים, שלגבי הלכות אחרות²² נחשבים בכל זאת בני העיר לבעלים של בית הכנסת – כי לגבי חובת המעקה יש חשיבות לא רק לקנין הגוף של בית הכנסת, שהוא שייך לבני העיר בלבד, אלא גם לכך שזהו מקום לדור²³ לבעלים אלו.

ולכן, בית הכנסת, אשר בו יש זכות לכל יהודי להכנס ולהשתמש בכל בית כנסת שבכל עיירה בעולם²⁴, אין בני העיר נחשבים כבעלים לצורך חובת מעקה. וכדברי הגאון הרוגוצ'ובי²⁵: "גבי מעקה .. תליא בדירה, ודירת בית הכנסת שייך לכל"²⁶.

ד. כל ישראל שותפין במקדש

לפי זה יובן גם מדוע היכל המקדש חייב במעקה:

במקדש היה לכל ישראל חלק, כעין שותפות: הן במקום המקדש, אשר דוד המלך קנה מאת ארונה היבוסי בממון שנטל מכל השבטים²⁷. והן במקדש עצמו, אשר נבנה מנדבות הצבור. ובדיוק כשם שכל בני ישראל השתתפו בנדבת המשכן, כך סביר לומר, שכל ישראל השתתפו גם בקופה ובלשכה שנועדה לבניית המקדש, או לבדק הבית.

אמנם, כאשר היחיד נותן את נדבתו לקופה זו, הרי זה באופן של "ימסרם 139לצבור יפה יפה"²⁸, ולא כממון השייך למספר יחידים כשותפות, אך בכל זאת אין מתבטל על ידי כך לחלוטין חלקו של היחיד²⁹, כפי שידועה ההוכחה לכך מבקשת משה בקשר לקרח ועדתו: "חלקם (בתמידי צבור) לא יקובל"³⁰. ולכן המקדש הוא לפחות מעין שותפות של כל ישראל³¹.

וכיון שלכל יהודי יש חלק בבית המקדש, כדלעיל (ובקל־וחומר מקרבן התמיד), לכן חייבים ישראל³² לבנות מעקה כאשר הם בונים את בית המקדש³³.

וכדי להתחייב במעקה אין הכרח שיהא זה "גגך" בשלמות, כדלעיל בסעיף ג', שאף בית של שותפין אינו ממש "גגך", וגם כן הכרחי למנוע את "כי יפול הנופל ממנו"³⁴.

140ה. המקדש – בית דירה

אך עדיין אפשר לשאול:

חובת מעקה חלה דוקא על "בית דירה"³⁵, שאם לאו "אינו זקוק לו"³⁶. ואף מסיבה זו פטורים בתי כנסיות ובתי מדרשות ממעקה, כי בית הכנסת "אינו בית דירה"³⁷ [ובמיוחד לדעת הרמב"ם, שמביא רק סיבה זו – "לפי שאינן עשויים לדירה"³⁸ – כדלעיל בסעיף ב] –

והרי ההיכל אינו בית דירה?

על כך יש לומר³⁹: מושג הדירה קשור בעיקר לאכילה, כהלכה לגבי סוכה, שצריך להיות בה "תשבו כעין תדורו"⁴⁰, ש"עיקר מצות הישיבה בסוכה" היא אכילה בסוכה⁴¹.

ולכן המקדש הוא "בית דירה", כי הוא מקום קבוע לאכילת קדשים⁴², אמנם, הקדשים נאכלים רק בעזרה, ולא בהיכל (שעל גגו היה המעקה), אך לפי הדין⁴³, מותר.

ואף יותר מכך – חייבים בשעת הדחק לאכול קדשי קדשים בהיכל.

ואין להקשות מכך שבשעת הדחק 141מותר לתלמיד חכם לאכול גם בבית הכנסת⁴⁴, ובודאי בבית המדרש⁴⁵, אך בכל זאת אין הם נחשבים "בית דירה", כדלעיל, כי שם ההיתר הוא משום שזוהי אכילה ושתיה (ושינה) בדרך עראי, ומשום כך אין הם נחשבים "בית דירה" לצורך חובת מעקה, כי זה בדומה לדירת עראי (סוכה⁴⁶; בית בחוץ לארץ פחות משלשים יום, הפטור ממזוזה⁴⁷);

ולעומת זאת, אכילת קדשי קדשים היא מצוה, והרי "מצוותיה אחשביה"⁴⁸, ובמיוחד כאשר האכילה היא באופן של "למשחה – לגדולה"⁴⁹, ויש כאן קביעות, התורה ציותה לאכול קדשי קדשים בהיכל, בשעת הדחק לפחות, ולכן זהו "בית דירה"⁵⁰.

ו. התבטלות – גם בדרגה נעלית של קדושה

כדי להבין את ההבדל שבין בית הכנסת וכדומה לבין בית המקדש לגבי חובת מעקה בפנימיות הענינים, יש לבאר תחלה את המשמעות של המעקה בעבודה הרוחנית של היהודי:

המשמעות הפנימית ל"ועשית מעקה לגגך... כי יפול הנופל ממנו" היא: "גגך" רומז להתנשאות ולגאוה⁵¹, והכוונה של "ועשית מעקה לגגך" היא, שהכרחי לחסום ולהגביל את הגאוה⁵². "כי יפול הנופל ממנו" – כי מדת הגאוה היא השרש של כל נפילה רוחנית, כידוע⁵³ שהמדות הרעות של האדם נובעות מתחושת הישות העצמית ומהגאוה.

וזוהי גם ההוראה הנלמדת מכך שגם היכל המקדש חייב במעקה:

אפשר לחשוב, שהמעקה הכרחי רק בענינים שהם "בית של חול", אשר ה"גג" שלו הוא גאוה והתנשאות פשוטה, שהיא להיפך מהקדושה.

אך כאשר מדובר אודות המקדש, אשר כולו קודש – הרי גם גגו הוא 142עבודה של קדושה: "ויגבה לבו בדרכי ה'"⁵⁴, וכדברי חז"ל⁵⁵ ש"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית". ומדוע צריך להגביל ולקבוע מעקה כאן?

אלא, ההוראה מכך היא, שאפילו גג המקדש זקוק למעקה. ויותר מכך: במקדש עצמו היה המעקה דוקא על גג ההיכל, ואף על קדש הקדשים⁵⁶.

כי אף כאשר שרויים בשיא ההתעלות, חייבים להיות בזהירות ובריסון על ידי הרגשת ההתבטלות. ואדרבה – "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש"⁵⁷: אף כאשר נמצאים בדרגה הנותנת מקום למחשבה שזהו כבר כלי "מושלם", אשר נגמר בטהרה – דוקא אז⁵⁸ יש צורך ב"טבילה – אותיות ביטול⁵⁹ – לקודש".

ז. המעקה הרוחני – למנוע נפילת הזולת

המעקה כפשוטו אינו נועד כל כך כדי לשמור על עצמו, אלא בעיקר כדי להבטיח שהזולת לא יפול מ"גגך".

וכך גם במשמעות הרוחנית של המעקה: המטרה של "מעקה לגגך" אינה כל כך כדי להגן על האדם עצמו מפני נפילה רוחנית, אלא גם למען הזולת, ש"גגך" – גאותך והתנשאותך – לא יגרום לנפילה רוחנית אצל יהודי זולתך.

כאשר יהודי עוסק בהפצת יהדות ובקירוב יהודים לאביהם שבשמים – שפעילות זו נכללת⁶⁰ ב"כי תבנה בית חדש", במשמעות הפנימית, שיהודי לא יסתפק בעבודה הרוחנית של עצמו, אלא הוא צריך "לבנות" בית לה', להקים בית מושלם, סביבה שתהיה חדורה ביהדות⁶¹ –

ויחד עם זאת יש בו גאוה, הרי לא זו בלבד שזהו פגם בעבודה הרוחנית הפרטית שלו, אלא הוא עלול לגרום לנפילתו של היהודי זולתו שעליו הוא משפיע. כאשר הוא משפיע על הזולת בדברים היוצאים מן הלב, ללא כל פניות אישיות וכדומה, הרי בודאי יכנסו הדברים אל הלב ויפעלו את פעולתם,

אך אם דבריו מעורבים בישות ובגאוה, הרי בנוסף לכך שהדבר מפריע 143להצלחת דבריו ולקירוב הזולת, הוא עלול אף לגרום להיפך מכך – גאותו ודבריו עלולים ר"ל להרחיק את השומע.

ונקודה נוספת מבהיר הפסוק – "כי יפול הנופל ממנו", כפי שפירשו חז"ל⁶² "ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית .. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב":

יהודי עשוי לטעון, שנפילתו של הזולת אינה באשמתו, אלא היא משום שהאחר היה "ראוי .. ליפול", ואף יותר מכך – הוא "נופל" כפשוטו, שהוא כבר נופל⁶³:

אילו היה אדם זה חפץ להיות איש ישר, היה מבחין בין האמת שבדברי המשפיע, שאלה הם דברי תורה, לבין ישותו וגאותו של האדם המעורבת בכך, כמאמר חז"ל⁶⁴ "תוכו אכל קליפתו זרק"⁶⁵.

אך כיון שהלה כבר נופל, לכן, כאשר הוא חש בגאוה וכדומה נגרמת לו הדרדרות נוספת – ומדוע אשם הוא (המשפיע) כך שעליו להבטיח את ה"גג" שלו, שמי שכבר "נופל" לא יפול נפילה גדולה יותר?

כלפי זה אומרים לו, שבלי להביט בכך שהאחר כבר נופל, מוטלת עליו החובה למנוע ולהבטיח שמ"גגך" לא תיגרם נפילתו של הנופל⁶⁶: עליך לדאוג לכך שלא תהיה בין אלו שעליהם נאמר "מגלגלין .. חובה על ידי חייב" – שלא אתה תהא הגורם לנפילת הזולת.

ח. חובה לבנות בית חדש

אך על כך ניתן לטעון: כיון שהאדם מכיר בישותו, לשם מה עליו להכנס לספקות – אם יצליח לבנות "מעקה" כראוי אם לאו, כדי למנוע את נפילתו או נפילת הזולת – שמא רצוי שמלכתחילה לא יעסוק ב"בנית הבית", ובמיוחד בבניית ובקירוב יהודים אחרים!

מקדים הפסוק ואומר, כברכה⁶⁷, "כי תבנה בית חדש": יהודי חייב לבנות בית לה' על ידי שיקים מסביבו סביבה של יהדות, כדלעיל. ואל לא לסמוך על אחרים, אלא צריך להיות "בית חדש": לכל יהודי נקבע חלק בעולם⁶⁸ שעליו לברר ולזכך ושעליו לחדש אותו, ולהפוך אותו לדירה לה' יתברך. אין הוא יכול לסמוך על עבודתם הרוחנית 144של כל הדורות הקודמים, או של יהודים אחרים בדורו, אלא מוטלת עליו חובה אישית לבנות את החלק שלו בעולם, אשר זהו חידושו, ולא חידושו של האחר.

ולכן, כאשר פוגשים יהודי אחר – וזאת בהשגחה פרטית, וממילא מהווה הדבר הוכחה שהבירור קשור לו – חייבים לעסוק בקירוב יהודי זה.

אפילו כאשר הלה במצב של "נופל", ואילו אצל היהודי המשפיע יש מדה של "גגך" העלולה לגרום לתוספת נפילה של הזולת – האם משום ישותו וגאוותו צריך האחר להפגע, ויחסר לו התיקון הדרוש על ידי משפיע זה? עליך לבנות מעקה ולהפחית את גאותך.

וכפי שידוע על כך הסיפור החסידי המובא בשמו של אדמו"ר האמצעי:

אדמו"ר האמצעי תיקן שחסידים, אשר נהגו לבוא לליובאוויטש, יחזרו בדרך שובם לבתיהם על דברי החסידות אשר שמעו מהרבי בכל העיירות שהם עוברים בהן בדרכם. אחד החסידים, אשר נהג לחזור על דברי החסידות בטוב טעם, התלונן באחת הפעמים לפני אדמו"ר האמצעי, שכאשר הוא דורש את דברי החסידות הוא חש רגש גאוה, ומשום כך ברצונו להפסיק מלחזור על דברי החסידות לפני הקהל. השיב לו אדמו"ר האמצעי: אף אם תהפוך ל"בצל"⁶⁹, עליך להמשיך ולחזור על דברי החסידות!

ט. נחיצות המעקה דוקא בבית המקדש

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין את ההבדל בין בית הכנסת וכדומה לבין בית המקדש:

בית הכנסת ובית המדרש מבטאים את עבודת התפלה ואת לימוד התורה, שזוהי עבודתו הרוחנית של כל יהודי עם עצמו. ואילו בית המקדש מבטא את עבודת האדם בכלל⁷⁰ – לא רק את העבודה עם עצמו, אלא גם, ואדרבה – בעיקר, את עבודתו הרוחנית של עשיית "דירה בתחתונים", הפיכת ענינים גשמיים והעולם בכלל לדירה לו יתברך.

ולכן, אחת העבודות המרכזיות במקדש היא עבודת הקרבנות⁷¹, הקרבת בהמה גשמית לה', וישנה 145אכילת הכהנים ואכילת הבעלים, שזוהי עבודת ה"בירורים".

וכך המקדש באופן כללי משפיע על העולם, ואשר משום כך היו חלונות המקדש "שקופים אטומים", כדי ש"אורה" יאיר את החוץ, ויהיה עדות "לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"⁷².

וכיון שהתפקיד העיקרי של המעקה הוא למנוע את "יפול הנופל ממנו" – מניעת נפילה של מי שנמצא בדרגת "נופל", וכך אצל האדם בעצמו, כאשר עסוקים בעבודה רוחנית הכרוכה בירידה מדרגתו ועיסוק בזיכוך העולם – "תבנה בית חדש"⁷³ –

לכן אין הכרח שבבית הכנסת ובבית המדרש, שבהם מנותק היהודי מעניני העולם, יהיה מעקה.

ולעומת זאת, בית המקדש, אשר משפיע על גשמיות העולם, ובעבודה רוחנית הוא מסמל את העבודה של בניית בית לה', הפיכת הסביבה הגשמית לדירה לה' יתברך – לכך נחוץ המעקה⁷⁴.

למרות זאת, השלמות המוחלטת קשורה דוקא לבית המקדש, כי דוקא עבודה זו מיישמת את תכלית הבריאה, "תבנה בית חדש" – בניית דירה לה' יתברך בתחתונים.

ועל ידי כך זוכים לבנין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ מטות תשמ"א)

הערות

עמוד 137

1. פרשתנו כב, ח.
2. אף שיש מוחקים זה – הרי נוסף ע"ז שכן הוא בדפוס ויניציא וכו' – כן הוא גם בכת"י הסיפרי (ראה הוצאות ר"מ א"ש, האראוויץ – הובאו באנצ' תלמודית מע' היכל ע' מח).
3. מדות פ"ד מ"ו. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ד ה"ג.
4. כמו שפי' בספרי דבי רב לספרי שם.
5. ספרי דבי רב שם. מנ"ח מצוה תקמו. ועוד.
6. חולין קלו, א.
7. ראה הנעתק בצפע"נ עה"ת פרשתנו שם. צפע"נ להל' בית הבחירה שם (ירושלים תשל"ט) ובהנסמן שם.
8. פרשתנו שם.
9. כ"ה ביל"ש פרשתנו שם. ועוד. ובספרי לפנינו: חדשתו.
10. כן מפרש גם ברבינו הלל וספרי דבי רב לספרי שם. אבל בתולדות אדם שם: כשהוא חדש לו ויכנוס לדור בו.
11. מעילה יד, א.
12. נוסף על העיקר, שדין הנ"ל בספרי דחייב "משעת חידושו" הוא דעת יחיד, ולא הובא ברמב"ם כו' (ראה ספרי דבי רב שם. וראה מגדל עוז להל' רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ג).
13. גבי מזוזה כתב הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו ה"ו) ש"פטורין לפי שהן קדש", אבל [נוסף לזה שגם בזה פירש בחת"ס (שו""ת יו"ד סרפ"א) שהטעם הוא לפי שאינם דירת הדיוט, ודוקא דירת הדיוט חייבת במזוזה ע"ש. ועיין ל' החינוך מצוה תכג – הרי] גבי מעקה לא הובא טעם זה (אבל ראה הערה הבאה). וברמב"ם (הל' רוצח כו' שם ה"ב) מפורש שנתמעטו מגגך "לפי שאינן עשויים לדירה", כדלקמן בפנים.

עמוד 137

14. כפרש"י חולין שם – נעתק לקמן בפנים (ר"ס ג). ואולי י"ל (בדעת הצפע"נ), ע"פ מ"ש במ"א (צפע"נ שו"ת ווארשא סי' קיב. וראה שו"ת דווינסק ח"ב סי"ב) בביאור פרש"י זה, ד"דבר שבקדושה אין בו קנין עצם" – שזהו מחמת הקדושה שבו. וא"כ במקדש קודם שמקדישין אותו אין שייך טעם זה. ולהעיר ממנ"ח שם: שאינן בית דירה מכש"כ היכל וגם הוא לגבוה ולא קרי גגך כי הוא של גבוה כמו שדרשינן בכל מקום שלך ולא של גבוה (אבל כותב זה רק בנוגע להיכל, ולא לביהכנ"ס כו' שאינם "של גבוה" כ"א דבני העיר. וראה לקמן סעיף ג).
15. הל' רוצח כו' שם. וכ"ה בשו"ע חו"מ סתכ"ז ס"ג.
16. נוסף לזה שאא"פ לפרש כן בצפע"נ, שלא הביא שם דברי הרמב"ם.
17. ולהעיר מהאיסור לבנות בית בתבנית היכל (ע"ז מג, א. וש"נ. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז ה"י).
18. דבפטור ביהכנ"ס וכו' אין תנאי בזה שצ"ל נבנה מתחלתו לשם זה, ולא כשקנו בית (דירה) ועשאוהו ביהכנ"ס כו' – ומעשה רב.
19. חולין שם (בטעם הראשון. בטעם השני – ראה לקמן סעיף ה).
6.
20. ובל' הרמב"ם הל' רוצח כו' שם: לא תלה אלא בנופל.

עמוד 138

21. ובמילא אין חלק מבורר, או אינו שווה פרוטה ועוד. וראה לקמן הערה 31. ועצ"ע.
22. כמו גבי מזוזה ונגעים (אם יש בו בית דירה) – ראה יומא יא, ב ואילך (ועיין פרש"י שם יב, רע"א החילוק בין דכפרים לכרכים. וראה אנציקלופדי' תלמודית ע' בית הכנסת ע' רא. וש"נ). וראה גם משנה נדרים (מח, רע"א) "ואסורים בדבר של אותה העיר .. (ו)בית הכנסת". ועוד.
23. שבזה תלוי הענין ד"יפול הנופל ממנו". וראה לקמן הערה 39.
24. ראה גם נמוק"י נדרים שם. וראה המובא באנציקלופדי' תלמודית שם.
25. צפע"נ מהד"ת פז, א. ועייג"כ שו"ת צפע"נ דווינסק ח"ב סי"ג.
26. ומסיים "ואין נ"מ בין של כפרים לשל כרכים" (ראה הנסמן לעיל הערה 22). ולהעיר מהשקו"ט אם שוכר חייב במעקה מה"ת (שד"ח כללים מע' המ"ם כלל קצה. וש"נ). ואכ"מ.
27. ספרי (ורש"י) ראה יב, יד. זבחים קטז, ב. פרש"י יומא שם ד"ה אלא.

עמוד 139

28. ר"ה ז, ריש ע"ב. וש"נ.
29. העריך בזה בצפע"נ בכ"מ (ראה מפענח צפונות פ"ד ס"ב וס"ד, וש"נ. אבל ראה השקו"ט בזה (שו"ת שם סי"ב־יג. ועוד) גם גבי ביהכנ"ס, דאף ששייך לכל (בני) העיר, נשאר בו חלק היחיד). וראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 123.
30. פרש"י קרח טז, טו. מבמדב"ר פי"ח, י.
31. כן מוכח ג"כ ממ"ש בפיה"מ נדרים שם גבי דבר של עולי בבל מותר: "דבר של עולי בבל הוא הדבר המשותף לכל עולי הרגל .. שבונין אותן .. מממון כל ישראל ויש לכל אחד מהן בהן קנין אלא שהוא מועט מאד אין חוששין לו" (כ"ה הלשון בתרגם קאפח. ועד"ז הובא במאירי שם (וכ"כ בפירושו הוא). ובפיה"מ לפנינו (הובא בתוי"ט): אין זה כ"א זכות מעט מאוד שאין לאחד מהם שום רשות). וגם להטעם (תוס', ר"ן, פי' הרא"ש, רע"ב ועוד שם) משום דהפקר הוי ולא דשותפין – היינו משום ד"לא נתנוהו להם להיות שותפין בו לענין שיוכל האחד לאסור חלק חבירו" (תוס' שם). – ומכיון שכל בנ"י משתתפים בממונם בבנין המקדש, לכם, חלקם במקדש (לענין חיוב מעקה) הוא יותר מהחלק שיש לכל ישראל בביהכנ"ס מחמת זה ש"דירת בהכנ"ס שייך לכל" (כנ"ל ס"ג מפרש"י והצפע"נ) – ראה לעיל הערה 21.
32. ואף שישראל מותר להכנס רק בעזרות ולא בהיכל שעליו המעקה* – ה"ז רק משום ארי' דרביע עלי' איסור התורה, ולא מצד חסרון בבעלות שלהם (ולהעיר מתוי"ט למשנה נדרים שם). ולכן יש לומר דגם ישראל מצ"ע מחויב במעקה כדי ש"לא יפול הנופל ממנו", ולא רק מפני שצריכים להשתתף בבנית כל ביהמ"ק.
33. משא"כ בביהכנ"ס כו' (שלא נבנה מקופת ציבור דכל ישראל) אין לחייב (רק) בני העיר בענין ששייך לכל ישראל. וצ"ע.
34. עוד י"ל – את"ל דמאמר חז"ל (שמו"ר פ"ל, ט) "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" (שהקב"ה מקיים מצוות התורה) הוא גם גדר בהלכה: ביהמ"ק הוא דירת הקב"ה* [ונק' "בית לה'" (הובא בהלכה – רמב"ם ריש הל' ביהב"ח), ואומר עליו "זאת מנוחתי" (תהלים קלב, יד. רמב"ם שם פ"א ה"ג), דירת קבע – לאחרי ואתהלך באוהל]: ולכן יש חיוב כביכול על הקב"ה לעשות מעקה על גג דירתו, ובנ"י עשאוה בשליחותו של הקב"ה. [ויש לחלק בין זה למ"ש בשו"ת חת"ס (הנ"ל הערה 13) דאין חיוב מזוזה על ביהכנ"ס כי הוא דירה של קדש, "דירת גבוה", ודוקא דירת הדיוט חייבת במזוזה (ולא אמרינן בזה "מה שהוא עושה כו'") – כי ענין המזוזה הוא קביעות שם ה' על פתח הבית, ואין צורך בזה ב"דירת גבוה ה' אלקי ישראל" (ל' החת"ס שם), משא"כ מעקה שענינו שמירת הבית ש"לא יפול הנופל ממנו", צ"ל גם בדירת הקב"ה (אם בנ"א משתמשים בו. וראה לקמן סעיף ה)].
. אבל ראה לקמן הערה 39 – בנוגע לעליית וגג ההיכל.
. ומ"ש בחת"ס (שבפנים ההערה) ד(גם) ביהכנ"ס הוא "דירת גבוה" – היינו רק לענין "דירה" שצ"ל במזוזה, דדירת גבוה לא נק' דירה; משא"כ מעקה – תלוי ב"גגך" וביפול הנופל – כבפנים.

עמוד 140

35. ספרי פרשתנו שם. רמב"ם הל' רוצח כו' רפי"א. שו"ע חו"מ ר"ס תכז. שו"ע אדה"ז חלק חו"מ הל' שמירת גוף ונפש כו' סעיף א.
36. רמב"ם שם (וראה הערה 38). שו"ע שם. וראה שו"ע אדה"ז שם.
37. רש"י חולין (הנ"ל הערה 19).
38. וצ"ע, לכאורה, דא"כ למה צריכים מיעוט מיוחד ד"גגך" – והרי "אינו זקוק לו" מכיון שאינו עשוי לדירה; ועכ"פ נלמד זהמ"בית" (כבספרי שם. וראה הגמ"י שם). וראה סמ"ע שם סק"ה. ויש לומר, דהו"א דביהכנ"ס וביהמ"ד נק' בית דירה, מכיון שמשתמש בו היחיד בקביעות לתפלה ותורה*, ולכן צ"ל מיעוט מיוחד (שגם הם בכלל "אינם עשויין לדירה").
39. גם י"ל להמ"ד דגגין של היכל לא נתקדשו (ראה אנציקלופדי' תלמודית ע' גגין ועליות (ע' קלג) וש"נ). וא"כ מותרת ההשתמשות בם – והרי הפטור דאינו בית דירה הוא מפני שאין משתמשין על הגג (ראה שו"ע אדה"ז שם). ולהעיר משו"ת מבי"ט סק"י. שד"ח כללים מע' המ"ם כלל קצה (תקנה, ב). ולהעיר דאת"ל שעליית ההיכל לא הייתה פתוחה להיכל צ"ע אם קדושתה בהיכל או כעזרה (ראה צל"ח פסחים פו, א. אנצק' תל' שם). כן להעיר ממלכים (ב יא, ב ואילך) שהסתירו את יואש בחדר המטות – עליית בית קדש הקדשים (רש"י שם) – שש שנים.
40. סוכה כח, ב. וש"נ. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ר"ס תרלט.
41. שו"ע אדה"ז שם סי"ב. וראה טור שם. נ"כ השו"ע שם בסוף הסימן.
42. להעיר דישיבת מלכי בית דוד היא בעזרה (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז ה"ו).
43. זבחים סג, א. ספרי קרח יח, י. רמב"ם הל' מעה"ק פ"י ה"ג. וראה מנ"ח מצוה קפד.
. להעיר דמדינא תדורו דסוכה – הוא גם בנוגע לת"ת (מקומות שנסמנו בהערה 40).

עמוד 141

44. רמב"ם הל' תפלה פי"א ה"ו (וראה כס"מ שם). טושו"ע או"ח ר"ס קנא ונ"כ. וראה אנצילופדי' תלמודית ע' בית הכנסת ע' קצה. וש"נ.
45. ראה רמ"א שם. וראה פרטי החילוקים בביהמ"ד לגבי ביהכנ"ס – אנציקלופדי' תלמודית ע' בית המקדש ע' ריא. וש"נ.
46. סוכה בתחלתה.
47. מנחות מד, א. טושו"ע יו"ד סרפ"ו סכ"ב. ב"י לטור שם. ש"ך שם.
48. ראה בכורות י, א. רש"י ד"ה חלה (ביצה כז, ב).
49. קרח יח, ח. זבחים צא, א (וש"נ).
50. והא דהיכל פטור ממזוזה. ה"ז מפני שהוא קודש (יומא יא, ב. רמב"ם הל' מזוזה פ"ו ה"ו). וגם לפמ"ש בחת"ס (כנ"ל הערה 13) שתלוי רק בענין דירה (של הדיוט) – יש לחלק בין שם "דירה" לענין חיוב מזוזה, לשם "דירה" גבי מעקה (שענינו השמירה של "יפול הנופל"). ולהעיר מסמ"ע חו"מ שם סק"ב. וי"ל שלכן צריך ריבוי מיוחד לחייבו במעקה – "בית לרבות היכל" – כי לולא זה הו"א דאין זה בכלל "עשויין לדירה".
51. להעיר ממחז"ל בנוגע לגג ביהכנ"ס ודבתי העיר (שבת יא, רע"א).
52. של"ה חלק תושב"כ סוף פרשתנו. וראה או"ת להה"מ פרשתנו עה"פ. ועוד.
53. ראה דרושים עה"פ ראשית גוים עמלק.

עמוד 142

54. דה"ב יז, ו. תו"א צא, ב. קיט, ג ואילך. לקו"ת במדבר טו, ג. ועוד.
55. סוטה ה, א. וראה תו"א שם.
56. כמובן ממקומות שנסמנו בהערה 3.
57. משנה חגיגה כ, ב. וראה אוה"ת ויקרא (כרך ב) דרושים לפסח ע' תנה.
58. להעיר מתו"א שם (קכ, א) דשמינית שבשמינית צ"ל רק בתחלת העבודה אבל אח"כ צ"ל בביטול לגמרי. וראה לקוטי לוי"צ אגרות־קודש ע' שה. לקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 181 הערה 32.
59. אלא שנתחלף הוי"ו בה"א (סידור עם דא"ח כוונת המקוה בסופה – קנט, סע"ד).
60. גם בפשטות: הכנסת אורחים, יהי ביתך בית ועד לחכמים (אבות פ"א, מ"ד).
61. ראה בארוכה בזה – לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 227, 229.

עמוד 143

62. שבת לב, א. פרש"י עה"פ.
63. ראה פענח רזא כאן: הנפל חסר ו' .. לשון עבר צרור המור כאן.
64. חגיגה טו, ב.
65. וע"ד קבל את האמת ממי שאמרו (פיה"מ להרמב"ם הקדמה לאבות. רמ"א בהקדמתו למחיר יין. ועוד).
66. כמו מעקה כפשוטו, דאף שראוי ליפול משי"ב, "עונש גדול למי שמסבב" (בחיי כאן. וראה אלשיך כאן. מו"נ ח"ג פכ). ולהעיר מאגה"ק ר"ס כה (קלח, ב).
67. תנחומא הובא בפרש"י עה"פ.
68. תניא פל"ז (מח, א).

עמוד 144

69. להעיר שטעמו בפ"ע מר, אבל מתבל המאכל.
70. ראה גם לקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 311) לענין ג' תרומות המשכן, שבהן נרמזו ג' סוגי עבודה דתורה עבודה וגמ"ח. וראה שם ע' 315.
71. ויתרה מזה ברמב"ם הל' ביהב"ח בתחלתו: מ"ע לעשות בית לד' מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות וחוגגין אליו כו'. – ראה גם לקו"ש שם ע' 514 ובהנסמן שם.

עמוד 145

72. מנחות פו, ב.
73. ראה בארוכה בזה – לקו"ש חי"ט שם (ע' 227 ואילך).
74. להעיר מבעה"ט, צרור המור ואלשיך כאן – שמפרשים "כי תבנה בית חדש" על הביהמ"ק. ע"ש.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך יט ‹ תצא ‹ שיחה ב ‹ 212 לקו"ש חכ"ד ע' 141

תורת מנחם 1

ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשי"ב. לקו"ש חכ"ד ע' 142

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

חושן משפט ‹ הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית ‹ דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית ובו ט"ז סעיפים: ‹ א לקו"ש חכ"ד ע' 140